בית משפט השלום זיכה את מוחמד ריאן מעבירה של החזקת חיית בר מוגנת. על פי עובדות כתב האישום, בחצר ביתו החזיק הנאשם עוף דורס מסוף חיוואי שמצבו הבריאותי ירוד. חיוואי הינו חיית בר מוגנת ולנאשם לא היה היתר להחזקתו. בית המשפט קבע, כי אין מניעה לזכות את הנאשם מהעבירה של החזקת החיוואי למרות הודאתו שהחזיק בו, וזאת בהעדר החיוואי כראיה. יש לפסול את הראיה החפצית בדמות החיוואי, בהיותה ראיה בלתי קבילה, וזאת מכח דוקטרינת הפסילה הפסיקתית.

בית המשפט לענייני משפחה דן בשתי תביעות כנגד הנתבעת, בעניין 2 הקטינות שבנידון. תביעה אחת להפחית את המזונות עבור הבנות, בטענה לשינוי נסיבות מהותי. התביעה השנייה להעברת המשמורת על הקטינות מהנתבעת - אל התובע. בית המשפט קבע, כי לא נמצא שיש לסטות מהמלצות התסקיר, כאשר הן כוללות גם הרחבת הסדרי השהות של האב עם הבנות, והן מקבלות תוקף במסגרת פסק הדין דנן. צוין, כי לא ניתן לעתור לסעד חדש בסיכומים. אין די באזכור סעד חדש בסיכומים כדי לבססו - בפרט כאשר אינו תואם את הטענות שהעלה התובע עד למועד זה.

על שולחן הכנסת מונחת הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – החזר דמי נסיעות והסעות לטיפולי אונקולוגיה ודיאליזה) התשע"ד–2014 , שמטרתה לקבוע כי חולה כאמור יקבל החזר מלא מקופת החולים של הוצאות הנסיעה שלו ובכך להבטיח את זכותו של החולה לטיפול רפואי מלא.

בית המשפט המחוזי דן בבקשה לפסיקת שכרם של הנאמנים בהליך הקפאת הליכים של בית חולים הדסה. צוין, כי תקנה 13 לתקנות מאפשרת למעשה לבית המשפט "לעשות צדק", מקום שבו הוא סבור כי הנוסחה האריתמטית שבתקנות האחרות מביאה לתוצאה מעוותת או בלתי צודקת. זאת, בין אם מידת המאמץ שהושקעה על ידי בעל התפקיד הייתה נמוכה במיוחד, כך שאינה מצדיקה את שכר הטרחה שהיה נפסק לו לפי הנוסחאות שבתקנות, ובין אם מדובר במאמץ חריג שמצדיק פסיקת שכר מעבר לקבוע בתקנות.

על שולחן הכנסת מונחת הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – חובת שידור והקלטת ישיבות, ניהול פרוטוקול ופרסומו), התשע"ד–2014, הצעת חוק זו מטילה את החובה לנהל את הישיבות בשקיפות ופומביות, וקובעת כי יש לצלם, לשדר ולהקליט את ישיבות של נבחרי הציבור באופן סדיר, למעט ישיבות לעניין מתקנים ביטחוניים.

בית משפט השלום קיבל את בקשת הנתבעים למחוק מכתב התביעה סעיפים מבישים ומיותרים. מדובר בתביעה כספית, בשל נזקים נטענים שנגרמו לתובעים, במסגרת הליכים שהתקיימו בפני ועדת הקבלה של קיבוץ דפנה. נקבע, כי תקנה 91 לתקנות סדר הדין האזרחי, מסמיכה את בית המשפט להורות על מחיקה או על תיקון של כל עניין בכתב טענות, אם אין בו צורך, או שהוא מביש או עלול להפריע לדיון הוגן בתובענה או עלול לסבכו או להשהותו. המבחן להפעלת תקנה 91 הינו רלוונטיות הטענה המבישה ובתביעות לשון הרע, טענות הנוגעות לשמו של התובע נחשבות לרלוונטיות, באשר הן משפיעות על שיעור הנזק.

בית המשפט המחוזי דחה תביעה כספית בטענה להתעשרות שלא כדין ולהשבת סכומים ששולמו בטעות, בגדר ביצוע פסק דין. נקבע, כי פרשנות תכליתית של פסק הדין הנלמדת מלשונו הטבעית והנתמכת בפסיקתה, מחייבת בהכרח את המסקנה כי בית המשפט בגדר פסק הדין קבע שערוך מלוא הסכומים שעל התובעת היה להשיב לנתבעים, בגדר התמורה, לרבות רכיב המע"מ, ובהתאם לחוק פסיקת ריבית.

בית המשפט העליון דחה את עתירתו של בהאא אל דין יעיש, פעיל חמאס בכיר, על החלטת בית הדין הצבאי וקבע כי העותר ישאר במעצר המנהלי שהושת עליו. נקבע כי הערכה בעניין מסוכנות איננה נעשית בחלל הריק, אלא בית המשפט ישקול שיקולים כלליים של ביטחון העומדים תמיד ברקע מעשיו של העצור. נפסק כי רמת המסוכנות הנשקפת מהמערער היא גדולה, ושחרורו בשלב זה מהווה סכנה לביטחון הציבור.

בית המשפט לעניינים מנהליים דן בתביעה העוסקת בשאלה, האם רשאית רשות מקומית לתקן הודעת דרישה לתשלום היטלי פיתוח שנשלחה לנישום, בעקבות טעות טכנית שנתגלתה לאחר שנים רבות בחישוב סכום ההיטלים. נקבע, כי הודעת הדרישה המתוקנת הוצאה כדין. עם זאת, נוכח הטעות שחלה על ידי המשיבה, העותרת תהיה פטורה מתשלום ריבית על החוב. זאת ועוד, אי מתן מענה הולם לפניותיה של העותרת לבירור פשר הודעת הדרישה המתוקנת, מצדיק מתן אפשרות לעותרת למצות את ההליכים לגבי טענותיה כנגד גובה החיוב.

בית הדין הרבני דן בשאלת אופן פירוק השיתוף בדירתם המשותפת של בני הזוג, במסגרת הליך גירושין. על הדירה רבצה משכנתא שהייתה גבוהה ביחס למחיר הדירה שנקבע בהתמחרות. לטענת הבעל, מאחר שאם האישה הייתה פועלת בעצמה מול הבנק לסילוק חלקה במשכנתא, הייתה נדרשת לשלם לבנק בנוסף ליתרת המשכנתא גם עמלת סילוק מוקדם לפי כללי הבנק, וכפי שמופיע בכל תדפיס ליתרת סילוק, הרי שגם את ערך עמלת הסילוק צריך הבעל לנכות מהיתרה שתשולם לאישה. בית הדין ציין, כי אין לחייב את ניכוי שיעור עמלת הפירעון המוקדם מחלקה של האישה.

בית המשפט לענייני משפחה דן בבקשת פסיקת מדור והחזקתו. האם עותרת לחיוב האב לשלם בנוסף לדמי המזונות מדור והחזקתו, בשל הצורך לשכור דירה ולממן ההוצאות הנובעות מהשימוש בה. נפסק, כי יש לערוך בירור עובדתי של השאלה, כמה ייוותר בידי כל אחד מההורים לאחר תשלום המזונות. הבירור האמור לעיל כבר נערך בהחלטות שיפוטיות קודמות וגם כעת עולה, כי לא חל שינוי משמעותי בהכנסות הצדדים ובהוצאותיהם. כפועל יוצא, גם החיוב במדור לא יכול לצמוח משמעותית כבקשת האם.

בית הדין לעבודה דחה את התביעה של חיים מנשה הבלין ואח', על החלטת משרד החינוך לקבוע תנאי סף של תואר אקדמי, במכרז שפורסם וקבע כי מדובר בהחלטה מידתית שאין להתערב בה. נקבע כי בית הדין יתערב בהחלטת רשות מוסמכת, רק בנסיבות מיוחדות וחריגות שיש עילה להתערבות לפי המשפט המנהלי. ההחלטה שמה דגש על חשיבות החינוך במגזר הציבורי ולכן אינה חורגת ממתחם הסבירות, ולא פוגעת בחופש העיסוק או בשוויון הפורמלי של המגזר החרדי.

בית הדין הארצי דחה ערעור על פסק הדין בו נדחתה תביעת המערערת להכיר בפגיעה ברגלה, שאירעה במהלך טיול גיבוש מאורגן בסין, כתאונה בעבודה. נקבע, כי תאונה שארעה תוך כדי טיול נופש בחו"ל של עובדי החברה ובכללם בני זוג וחברים, מעצם מהותה, רחוקה מתאונת העבודה ה"קלאסית" "הגרעינית". כדי שתיכלל תאונה בטיול כאמור להגדרה של תאונת עבודה כמשמעות מונח זה בחוק הביטוח הלאומי, צריך שהמעורבות והאינטרס של המעסיק בטיול יהיו משמעותיים ביותר ולא משניים.

בית המשפט המחוזי דחה תובענה מתוקנת לחיוב המשיבים, חברים הפקות בע"מ ואח', בפיצוי סטטוטורי בגין הפרת סימן מסחר רשום, עוולת גניבת עין ופגיעה בפרטיות, בכך שהנתבעים עושים שימוש רחב היקף בסימן המסחר "צ'ופצ'יק", בתחום הבידור לילדים, ללא רשות התובעת ועל אף היותו רשום על שמה כדין כסימן מסחרי. נקבע, כי הנתבעים לא הפרו את סימנה המסחרי הרשום של התובעת. התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש כדי להצביע על קיומו של חשש שמא יטעה הצרכן בינה לבין פעילות הנתבעים שבוצעה תחת השם "פנצ'ר וצ'ופצ'יק", פעילות בה חדלו הנתבעים מזה זמן רב ובטרם התקיימה אף הופעה עצמאית שלהם תחת שם זה.

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה על גזר הדין שניתן לאחר שהמשיבים הורשעו בעבירות של ביצוע עבודות ללא היתר. צוין, כי מתחם הענישה שנקבע על ידי בית המשפט קמא, בו הרף התחתון במתחם הוא של קנס סמלי בלבד אותו העמיד על סך 750 ₪, חורג באופן משמעותי ממתחם הענישה ההולם את העבירות בהן הורשעו המשיבים, וזאת ללא נימוקים המבהירים את הסיבה לחריגה כה מהותית, ומשכך יש מקום כי ערכאת הערעור תתערב בגובה הקנס.