שולי, שלום –

בקשר לשאלה הראשונה:

ראי החלטה (מצ"ב) בתיק מחוזי, במסגרתו התקבלה הודאת נאשם למרות שלא הודע לו פעם נוספת על זכותו להוועץ בעו"ד.  במסגרת הטיעונים הפניתי להחלטה בע"פ 10049/08 (אבו עצא) אליה הפנה אותי אריה פטר בזמנו ושם קובע השופט דנציגר, כי:

118.    הבחנה זאת בין חובת האזהרה לבין חובת ידוע החשוד אודות זכותו להיוועץ בעורך דין אף זכתה להכרת המחוקק שעיגן את זכות ההיוועצות בסעיף נפרד בחוק המעצרים. סעיף 32(1) לחוק המעצרים קובע כי:

"החליט הקצין הממונה לעצור את החשוד, יבהיר לו מיד את דבר המעצר ואת סיבת המעצר בלשון המובנת לו, ככל האפשר, וכן-

(1) את זכותו שתימסר הודעה על מעצרו, לאדם קרוב לו ולעורך-דין ואת זכותו להיפגש עם עורך-דין, הכל בכפוף להוראות סעיפים 34 עד 36; וכן את זכותו להיות מיוצג על-ידי סניגור כאמור בסעיף 15 לחוק סדר הדין הפלילי או לפי חוק הסנגוריה הציבורית".

119.    עלולה להישמע טענה לפיה קיים מתח בין קביעתי המוקדמת לפיה על החוקרים לשוב ולוודא עם החשוד האם הוא מבין את משמעות הויתור על זכות ההיוועצות לבין קביעתי הנ"ל לפיה ניתן יהיה ככלל להסתפק בהודעת הקצין הממונה על זכות ההיוועצות מבלי שיהיה צורך לחזור ולהודיע לחשוד על זכות זו בטרם גביית הודעתו. סבורני כי אין מתח בין שתי קביעות אלה. אכן, ככלל, די יהיה בהודעת הקצין הממונה אודות זכות ההיוועצות מבלי שהחוקרים יצטרכו לשוב ולהודיע על זכות זו לחשוד. ודוק, ככל שהמשטרה והמאשימה ירצו לטעון בדיעבד, במסגרת הביקורת השיפוטית על מהלך החקירה, כי החשוד-הנאשם ויתר על זכות ההיוועצות, יהיה עליהם להוכיח כי היה זה ויתור מפורש ומדעת ולצורך כך יהיה עליהם לעמוד בקריטריונים שנקבעו על ידי לעיל, וביניהם כי הויתור היה חופשי ומרצון, תועד בוידיאו-אודיו ולמצער בכתב ונחתם בידי הנחקר כאשר הנחקר הועמד על משמעות הויתור.

 

נא תשומת ליבך לכך כי אין לפרסם את פרטי הנאשם.

 

בקשר לשאלה השניה: כדאי לקרוא את פס"ד בענין אסף שי – ע"פ 9956/05, שם נפסלה הודאת הנאשם בשל העובדה כי ביקש לשוחח עם עורך דין ומבוקשו לא ניתן לו ולנסות לאבחנו (למשל - לא ברור לי האם במקרה שלך הנאשם הוא שביקש להוועץ או שהתקבלה שיחה טלפונית מסניגורו שביקש לשוחח עימו)

 

בהצלחה, שלומית

 

בטיפולי תיק בו הנאשם העלה טענת זוטא שבחקירתו השנייה לא ניתנה לו זכות ההיוועצות לאחר שכבר התייעץ בחקירתו הראשונה עם עורך דין.

הטענה היא שבמהלך החקירה השנייה התקבלה שיחת טלפון מהסנגוריה והחוקר לא הפסיק מייד את החקירה והשלימה . בחקירה זו הודה הנאשם.

האם יש חובה לתת זכות היוועצות בכל שלב נתון במהלך החקירה ויש חובה להפסיק את החקירה כל אימת שהנאשם מבקש להתייעץ עם עו"ד גם לאחר שניצל את זכותו בחקירה קודמת?

 

אשמח לתובנות ובעיקר פסיקה בנושא.

 

 

שולי רוטשילד, עו"ד

סגנית בכירה א' בפרקליטות מחוז הדרום

משרד: 08-6264688

פקס:02-6467809

נייד: 0506217482