שלום לכולם,

 

ראו את העמדה של דיויד:

 

 

From: דויד כהן ד"ר
Sent: Tuesday, February 24, 2015 8:48 AM
To: 'Dafna Liberman-Vachnish'
Subject: RE: הצעות לתיקונים לחוק הגנה על הציבור

 

תגובה ראשונית:

כפי שידוע, אני הצעתי לפני 10 שנים שרק אסירים מעל רמת מסוכנות מסוימת יהיו תחת צו פיקוח. העמדה שלי לא התקבלה על ידי המחוקק. בנייר העמדה ששלחתי באפריל 2014 התייחסתי שוב לנושא זה (עמודים 5-10). המסקנה וההמלצה הייתה:

שאלה שנותרה פתוחה היא בנוגע לעברייני המין ברמת מסוכנות בינונית נמוכה ומטה. האם יש

צורך בפיקוח לגבי עברייני מין אלו? כאן מדובר, לדעתי, יותר בשאלה של מדיניות מאשר בשאלה

קלינית. המחקר שהוצגה לעייל מצביע על כך שרמות הרצידיביזם של עברייני מין ברמת מסוכנות

בינונית נמוכה, הן נמוכות יחסית, אך הרצידיביזם עדיין קיים. האם להמשיך לפקח על אנשים

ברמת מסוכנות בינונית נמוכה, על מנת להוריד את רמת הרצידיביזם של אנשים ברמת מסוכנות

בינונית – נמוכה עוד יותר, היא שאלה להכרעה של המחוקק.

לגבי השאלה של חגית והמודל שהיא מציעה, יש לי (בשלב זה) שתי תגובות:

בנושא "פיקוח יתר"-אחד המאפיינים המרכזיים של מודל הפיקוח במדינת ישראל הינה "פיקוח דיפרנציאלי" , דהיינו רמות שונות של פיקוח לאנשים שונים בהתאם לנקודות הסיכון ובהתאם לרמת המסוכנות. ההגבלות הינן נקודתיות ומתייחסות אך ורק למצבי סיכון, ההתערבות של ק' פיקוח נעשית בהתאם לשיקולים המקצועיים של המפקחים, בהתאם לצרכים של המפוקח. הרעיון היה (ועדיין הינו) שאפשר להשיג תוצאה אפקטיבית של פיקוח על עברייני מין ברמות מסוכנות נמוכות יותר בפחות השקעה של משעבי פיקוח ובפחות התערבות בחיים שלהם. אני לא מתמצא בסודות ניהול היומיומי של יחידת צור, אך בהנחה שהם פועלים על פי המודל שנקבעה בתחילת הדרך, אין "פיקוח יתר" על אנשים ברמות מסוכנות נמוכות. הירידה ברצדיביזם מתקבלת בהשקעה יחסית נמוכה של משעבים.

לגבי מודל המחקרי שמציעה חגית- לדעתי יש בעיה במודל שהיא מציאה. המודל שהצענו בכנסת בשנת 2005 מציע פיקוח עד חמש שנים לעברייני מין מתחת לרמת מסוכנות נמוכה (וכיום כידוע יש לי הסתייגות מקביעה זו לגבי ע"מ ברמת מסוכנות בינונית גבוהה, כפי שבא לידי ביטוי בנייר העמדה) בהנחה שתוך חמש שנים מתבצעת "רוב הרצדיביזם" של עברייני מין בקבוצות אלו. לכן, אנו מצפים (ומקווים) שאחרי חמש שנות פיקוח עבריין המין לא ישוב לסורו. לכן, אם נחקור ונמצא שאכן כך הדבר, זה לא יגיד לנו כלום על האיכות של הפיקוח או על האם פיקוח היה נחוץ או לא. נקודה שנייה: לגבי אסירים שהפיקוח שלהם הסתיימה לפני חמש שנים: ברוב המקרים (אולי בכולם, אני לא יודע) אם הפיקוח הסתיים לפני חמש שנים זה בגלל שאנחנו ביקשנו, על יסוד המסקנה שהפיקוח כבר אינו נחוץ. אי לכך ובהתאם לזאת, המחקר שמציעה חגית לא יגלה לנו כלום לגבי נחיצות הפיקוח בזמן שהיא הייתה קיימת.

לסיכום: רמות הרצדיביזם אצל עברייני מין ברמות מסוכנות הנמוכות יחסית אכן קטנות, אבל האם הם עד כדי כך נמוכות שיש מקום להפסיק לפקח עליהם, זו שאלה להכרעת המחוקק ולא שלנו. אני לא מסכים עם הקביעה שקיימת "פיקוח עודף", כי כל מודל של הפיקוח במדינת ישראל קיימת סביב הרעיון שיש לעשות פיקוח מודולרי, התאם לצרכים של המפוקח. לעניות דעתי המודל המחקרי שמציעה חגית לא תענה על השאלות הנשאלות. אבל היות ואני בעיקר קלינאי ולא איש מחקר (למרות צמד האותיות ד"ר לפני השם) אולי כדאי לשאול גם עוד מישהו לגבי העניין הזה.

בברכה,

ד"ר דויד כהן,

קרימינולוג קליני בכיר,

מעריך מסוכנות לפי סעיף 5 לחוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין התשס"ו – 2006

מטפל ייעודי מורשה על פי לחוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין התשס"ו – 2006

חטיבה לפסיכיאטריה משפטית

08-9776145 / 08-9776134

(Entia non sunt multiplicanda praeter necessitatem)

 

 

 

 

הי דיויד, אם יש מייל שלך בנוגע לפנייה של חגית שחמק מעיניי אשמח שתעביר לי אותו. אני יודעת שהתייחסת לנושא בנייר העמדה, אבל רציתי לקבל התייחסות עניינית לטענות של חגית – לגבי הנתונים שהיא הביאה ולגבי הצורך בעריכת מחקר בנושא.

 

אביגיל

 

 

יו כבר עניתי על המייל של חגית מזמן מזמן. אין צורך לפתוח את העניין מחדש ו"לגבש עמדה" עוד פעם. אני אנסה למצוא את המייל

תראו גם התייחסות לנושא בנייר העמדה ששלחתי בשנה שעברה. כלום לא השתנה מאז.

 

 

 

הי,

יש חדש?

 

אביגיל

 

 

נגבש עמדה ונעביר

 

 

 

אין לי עמדה

מב"ן/ דינה – יש לכם עמדה מקצועית בעניין?

 

 

שלום לכולכם,

 

ראו בבקשה את ההצעה של חגית לרנאו בנוגע לרף המסוכנות המינימלי לצורך הטלת פיקוח לפי חוק הגע"צ. חגית מתייחסת לכך שמצב הדברים לטעמם מצדיק עריכת מחקר שיבחן את הקשר בין רמת מסוכנות לרצידיביזם, על מנת לבחון מחדש את הוראות החוק לפיהן כל מסוכנות שלמעלה מנמוכה מאפשר הטלת פיקוח.

 

המייל הזה מחגית נשלח אלי במענה לפנייתי לקבל את הבקשות של הסניגוריה – ככל שישנן – לתיקון החוק, לצורך התיקון שאנחנו מתחילים לגבש בימים אלו. בפועל, נראה שבנושא זה בכל מקרה מוקדם מדי לפעול לתיקון החוק. יחד עם זאת אשמח לקבל את עמדתכם בנוגע לפנייה זו של הסניגוריה כדי שנוכל לבחון את הקידום של הנושא.

 

תודה והמשך שבוע טוב,

 

אביגיל

 

 

לפני כשנה פניתי הראשונית לעמית הייתה בעקבות מחקר שפורסם בגיליון 15 לצוהר לבית הסוהר בשם "צור ישועתי: ניתוח רצידיביזם בקרב עבריניי מין המפוקחים על ידי יחידת צור – סיכום חמש שנות פעילות".

 

ראי קישור, אם כי ניתן לאתר את הגיליון באינטרנט: http://ips.gov.il/Items/04744/tzoar15.pdf

 

המחקר הוא ראשוני, המשתמש בכלים סטטיסטיים מאוד בסיסיים (סטטיסטיקה תיאורית))

הנתונים מלמדים כי

המסוכנות המינית של 14% מהמפוקחים היא נמוכה-בינונית

                                    34% בינונית

                                    22% בינונית גבוהה

                                    30% גבוהה ומעלה.

 

 

 

 

מה שצד את עיננו הם נתונים על שיעורי הרצידביזם בשנים הראשונות של פעולת היחידה –

3% בשל עבירות מין 

4% בשל עבירות אחרות

1% בשל הפרות צווי הפיקוח

 

בהשוואה ל-19.3% רצידיוויזם של עברייני מין לפני הקמת יחידת הפיקוח

 

אין ספק שמדובר בנתון מחמיא ליחידת הפיקוח.

 

 

עם זאת, מעניין לראות גם את התפלגות הרצידיבים על פי רמת המסוכנות

 

 

להבנתי, הנתונים אינם מתייחסים בהכרח לרצדיביזם מיני אלא לכל סוג של רצדיביזם, כולל הפרה של תנאי הפיקוח.

 

 

 

התפלגות הרצדיביזם המובא במאמר מחייבת להבנתי לקיים ידון שייבחן האם אין עודף פיקוח על אוכלוסיות שהמסוכנות שלהם אינה גבוהה, ואשר ממילא לא חוזרות ומבצעות עבירות מין. הסבר חלופי לנתונים יכול כמובן להיות שאוכלוסיות אלו כמעט ולא חוזרות לבצע עבירות (מין ובכלל) בזכות הפיקוח.

 

 

אנחנו חושבים שהגיע הזמן לבדוק את השאלה, תחילה באמצעים אמפיריים ואחר כך לבחון את המשמעות הנורמטיבית של הממצאים.

 

להבנתי, ניתן לעשות זאת באמצעות כלים מחקריים פשוטים אשר בוחנים רק את רצדיביזם מיני (שהרי זאת מטרת החוק) ומשווים בין שיעור הרצידיביזם המיני לפי רמות מסוכנות בתקופת בה עבריין המין נמצא בפיקוח לעומת שיעור הרצידיביזם המיני בתקופה של תום הפיקוח. צריך כמובן לשמור על התאמה בין מספר השנים (לדוגמא שלוש שנות פיקוח לעומת שלוש שנים ללא פיקוח)

 

מאחר שהחוק מופעל כבר כמעט עשור יש קבוצה משמעותית של עברייני מין שהמסוכנות שלהם היא לא גבוהה, אשר תקופת הפיקוח תמה לפני מספר שנים (בין אם בשל העובדה שהם היו מפוקחים את מלוא חמש השנים ובין אם היו מפוקחים רק חלק מהתקופה המקסימאלית האפשרית על פי החוק).

 

ככל שיימצא שגם ללא פיקוח אוכלוסייה זו ממעטת מאוד לבצע עבירות מין– המסקנה המתבקשת היא שמדובר בפיקוח עודף, וראוי לשקול לשנות את החוק ולקבוע שהפיקוח יכול רק על מי שמסוכנותו היא גבוהה ומעלה (אני מבינה שגם אם הנתונים יתמכו בעמדה כזו הרי שבשלב ראשון צריך יהיה לקבוע את הרף על מסוכנות בינונית ולהעלות את הרף באחריות ובזהירות).

ככל שיימצא שבתום תקופת הפיקוח שיעור העבירות הולך ועולה – הרי שהפיקוח כנראה אפקטיבי וחשוב.

 

הנתונים כולם נמצאים במחלקת המחקר של שב"ס ונראה לי נכון לפנות אליהם ולבקש לערוך מחקר כזה, ובעקבות ממצאיו לקיים דיון אמיתי על המסקנות הנורמטיביות הנגזרות ממנו.

 

 

 

 

 

 

סליחה על העיכובים..  ותודה על הסבלנות

 

חגית