שלום אלכס,

 

אם עדיין הסיוע בפסיקה אקטואלי –

 

סמכותו של ביהמ"ש השלום מובנת מאליה והיא מעוגנת גם בפסיקה.

נראה שתוכל להיעזר בפסה"ד של ביהמ"ש העליון  שבקובץ המצורף.

פס"ד אמנם עוסק בסמכות ביהמ"ש השלום להאריך תנאי בערובה לאחר שהחליט על שחרור הנ', שאינו עצור יותר;

אך במסגרת זאת מנתח ביהמ"ש העליון את סמכותו של ביהמ"ש השלום בכלל הן לגבי סמכות המעצר והן לגבי הסמכות לשנות תנאי ערובה לאחר שחרור ממעצר, ומסתמך על בש"פ 8911/03 ד"ר סרגייונטוס נ' מ"י.

 

בית המשפט העליון קובע כלהלן

 

"...תימוכין לשתי גישות הפרשנות דלעיל, ניתן למצוא בהחלטתו של השופט מצא

בבש"פ 8911/03 ד"ר סרגיי פונטוס נ' מדינת ישראל ( 5.10.2003)(להלן: עניין פונטוס).

באותו מקרה, נעצר העורר לחקירה, בית המשפט האריך מעצרו בששה ימים. בהמשך,

המשטרה ביקשה להאריך מעצרו בתשעה ימים נוספים, אך בית המשפט השלום סבר כי

9

ניתן להורות על שחרור העורר בערובה, והורה על מעצר בית לתקופה של 30 ימים.

בתום התקופה, ביקשה המשטרה להאריך את מעצר הבית למשך 60 ימים נוספים, בית

משפט השלום נעתר חלקית לבקשה, והאריך את מעצר הבית ב 30- ימים נוספים. על כך

השיג העורר, בטענה כי בהיעדר סמכות לבית המשפט להאריך מעצרו של חשוד

לתקופה העולה על 30 ימים, אין הוא מוסמך לצוות עליו להימצא במעצר בית מעבר

לתקופה זו. הטענה נדחתה על ידי השופט מצא בקובעו:

"בדין, לדעתי, דחו ערכאות קמא טענה זו. איסור

יציאה ממקום המגורים אינו אלא אחד מן התנאים

שבית-המשפט רשאי לכלול בהחלטת שחרור

בערובה (סעיף 48 (א) 9 לחוק סדר הדין הפלילי

.) )סמכויות אכיפה - מעצרים(, התשנ"ו 1996-

תוקף הערובה ותנאי השחרור בערובה, שנקבעו

לשחרורו של חשוד שלא הוגש עליו כתב-אישום,

מוגבל (בכפוף לסמכות הארכה) למאה ושמונים

ימים (סעיף 58 לחוק) נמצא כי בית-המשפט

מוסמך להתנות את שחרורו של חשוד בערובה

בהגבלתו למקום-מגוריו, מבלי לקצוב מראש את

משך ההגבלה. פשיטא, שאם ראה לקצוב מראש את

משך ההגבלה, בידו להאריך את משכה, ובלבד שלא

יאריכה מעבר למה שבכוחו לעשות בהתאם להוראת

סעיף 85 " )הדגשה הוספה – י"ע(.

עינינו הרואות כי השופט מצא ראה בסעיף 58 את מקור הסמכות. עם זאת,

                                                                  באותו מקרה, הארכת מעצר הבית נעשתה לאחר שכבר חלפו 30 יום מתחילת המעצר."

                                                                                                            (ההדגשות – לא במקור פסה"ד – ד.נ.ר.)

 

למותר להעיר, כי בהקשר שלפנינו, בהתאם להגבלה הקבועה בסעיף 59 לחוק המעצרים, משך זמן המעצר הכולל (כולל הארכת המעצר)  מוגבלת עד ל-75 יום בלבד .

 

מקווה שלא איחרתי את המועד בלסייע לך,

בהצלחה,

דרורה

 

 

דרורה נחמני-רוט, עו"ד

ממונה בפרקליטות המדינה  * מחלקת עררים   *  פרקליטות המדינה

טל' 073-3311227 * פקס': 073-3311235 * פל' 0506216001

 

 

 

13

 

 

 

שלום ובוקר טוב,

 

לדיון דחוף היום, בהארכת מעצר של תיק רצח, עם הצהרת תובע, כשמלאו למעצר החשודים 30 ימים, טוען הסניגור כי אין לבימ"ש סמכות להאריך מעצר, גם אם יש אישור יועץ, מאחר וסמכות בימ"ש קמה רק לצרכי מעצר.

 

הטענה נשמעת מופרכת על פניה, במיוחד נוכח נוסחו של סעיף 17 לחוק המעצרים, אבל האם מישהו נתקל ויש לו פסיקה טובה בעניין סמכות בימ"ש במקרה כזה?

 

תודה רבה מראש..

 

 

אלכס דרנבוים

ממונה בפרקליטות מחוז דרום-פלילי

 

טל' 086264613 פל' 0506216809