1.
הפסיקה מלמדת באופן חד משמעי ששיבוש הליכי משפט יכול שיתבטא בשיבוש הליכים צפויים:
"היסוד העובדתי של עבירת שיבוש מהלכי משפט כולל גם נסיבה של "הליך שיפוטי" המהווה את מושא השאיפה לשיבוש מהלכי משפט. ההגדרה של "הליך שיפוטי" בסיפה של
סעיף 244 לחוק אינה ממצה, ומעיד על כך הביטוי "לרבות". עם זאת
סעיף 244 לחוק העונשין מרחיב את גבולות ההגדרה של המונח "הליך שיפוטי" ביחס להגדרה הכללית
למונח זה בסעיף 34כד לחוק בקובעו כי לצורך העבירה של שיבוש מהלכי משפט "הליך שיפוטי" כולל גם חקירה פלילית.
כבר נקבע בפסיקתנו כי אין הכרח שההליך השיפוטי יהיה תלוי ועומד, ודי שהנאשם ידע או האמין כי צפוי הליך שיפוטי (ראו:
ע"פ 236/88 אייזמן
הנ"ל [2],
בעמ' 509-508, וכן השוו
ע"פ 20/85 מדינת
ישראל נ' בן יעקב (להלן –
ע"פ 20/85 בן יעקב [6]),
בעמ' 94).
הנסיבה של "הליך שיפוטי" בהגדרת העבירה לפי
סעיף 244 לחוק מלמדת כי תכלית העבירה היא להרחיב את ההגנה על עשיית המשפט ולהחילה על כל שלביו, לרבות החקירה וההוצאה לפועל. מנגד, יש בסעיף גם משום צמצום, שכן אין מדובר בעשיית
משפט במובנו הערטילאי או המקיף, אלא בהגנה על תקינותם של הליכים שיפוטיים קונקרטיים, בין תלויים ועומדים ובין צפויים. כאשר עניינה של העבירה הוא באמירת דבר שקר בחקירה משטרתית, יכול שההליך השיפוטי שהנאשם שואף לשבשו יהיה החקירה שבמסגרתה נאמר השקר, או שיהיה זה הליך
שיפוטי אחר, שהנאשם ידע או האמין בעת חקירתו כי הוא תלוי ועומד או צפוי להיפתח, ובלבד שמדובר בשיבוש הליך בעניין מסוים".[1]
2.
ציטוט נוסף ועדכני יותר מע"פ שירה עם דוד נ' מדינת ישראל:
"יחד עם זאת, במספר פסקי דין שדנו בנושא זה נקבע כי הדחה בחקירה על פי דין יכולה להתקיים כאשר בעת ההדחה טרם נפתחה החקירה הפלילית, אם למדיח היה ברור לפי הנסיבות שחקירה
עומדת להיפתח. בע"פ 20/85 בן יעקב נ' מ"י, פ"ד מא (3) 85, נדונה השאלה מה הדין כאשר חקירה טרם נפתחה וכאשר למדיח לא ברור, וגם אין לו סיבה לחשוש, שחקירה כזו תיפתח. כב' השופט
אלון סבר שם כי די בחקירה "צפויה", כאשר על כוונתו של המדיח למנוע, או להכשיל חקירה צפויה, ניתן ללמוד ממכלול נסיבות המקרה. כב' השופט בך הוסיף, כי הוא סבור שיש ליתן לסעיף ההדחה "פירוש רחב עוד יותר מכפי שנקבע בפסיקה עליה מסתמך חברי". השופט בך סבר כי אין צורך להוכיח
כי היה ברור לפי הנסיבות שהחקירה עומדת להיפתח, ואף לא שהחקירה צפויה. לדעתו, "סבורני כי מספיק אם יוכח כי הנאשם ידע או האמין כי חקירה בנושא מסוים עשויה להיפתח, אפילו אם מקווה הוא שדבר זה לא יקרה, ואף אם יאמין כי קיימים סיכויים טובים שלא תיפתח. כך, במקרים רבים
מקווה ומאמין הנאשם שדווקא על ידי השפעתו הבלתי חוקית על עדים פוטנציאליים תימנע החקירה האפשרית" (בעמ' 94).
גם באשר לעבירת השיבוש נאמרו דברים דומים ונקבע כי היא חלה גם במקרה של הליך שיפוטי צפוי (קדמי, על הדין הפלילים, חלק שני, מהדורת 1995, עמ' 874;
ע"פ 236/88 איזמן נ' מ"י, פ"ד מד (3) 485, 509: "אוסיף ואזכיר, כי הבהרנו בעבר לא אחת, שלעניין הליך משפטי אליו מתייחסים סעיפים 242 ו-244, כל אחד במסגרתו, גם הליך צפוי במשמע",
והפסיקה הנזכרת שם)".[2]
[1]
רע"פ 7153/99 אלגד נ' מדינת ישראל פסקה-10.
[1]
ע"פ (ת"א) 70996/05 שירה עם דוד נ' מדינת ישראל פסקה 74.