בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים: דראל, מאק וזינגר) קיבל את ערעור המדינה והרשיע את הנאשם בעבירות של התפרצות למקום מגורים
וגניבה.
התיק התמקד בשאלת מעמדה של ראיית טביעת כף נעל [ברמת זיהוי של "זו הנעל"].
בית המשפט המחוזי פסק כדלקמן:
א.
על בית המשפט לערוך בחינה כוללת האם כלל הראיות הנסיבתיות, לרבות טביעת כף נעל, מובילות למסקנה הגיונית אחת לפיה הנאשם ביצע את המיוחס
לו. אין צורך בדרישה של סיוע לראיית טביעת כף נעל כדי להרשיע נאשם (כפי שנכתב ע"י השופט בערכאה הראשונה).
כלומר, אין צורך ב"סיוע" לחוות הדעת באשר לטביעת הנעל, אלא מדובר בממצא נסיבתי נוסף. ממצא נסיבתי בעל משמעות אשר בראיה כוללת
ביחד עם העולה מיתר העדויות, לרבות גרסת המשיב והעדר מענה בה לצרוף הנסיבתי העולה - מולידים את המסקנה כי הוא אכן מי שפרץ לדירה.
ב.
להלן מארג הראיות הנסיבתי: נמצאה בזירה עצמה טביעת נעל של המשיב. מדובר בטביעה אשר לגביה קיימת קביעה בדרגת "זאת הנעל". קביעה זו אינה
מסתמכת רק על ממצא אחד, אלא על לא פחות משמונה ממצאים. אף בית משפט קמא מצא את ממצאי חוות הדעת כאמינים ומקצועיים. ההסברים שמעלה המשיב להמצאות הנעל שם, אינם מספקים זאת, בין אם נתייחס לטענה כאילו שוטר לקח את הנעל והטביעה שם, או כי לשוטר הייתה נעל דומה. הסברים אלה
אינם משכנעים וממילא גם לא נעשה ניסיון אמיתי להביא ראיות ביחס לאיזה מהם. עד אשר היה בזירה, ראה את הפורץ מאחוריו, ראה אותו מועד בעת ניסיון הבריחה וכן ראה את הרטיבות שנפלה בבגדיו עקב כך. בחלוף מספר דקות מזהה העד בסמיכות מקום וזמן את המשיב כאותו אדם אשר אותו ראה
במנוסה עובר לכך. הוא מעיד בצורה הגונה כי לא ראה את פניו, אך מעיד עדות משכנעת כיצד חרף העדר צפייה בפנים, ידע כי ניצב בפניו אותו הפורץ אשר ראה במנוסה בסמוך.
ג.
בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי יש צורך בהסבר משכנע כיצד הצטברו להם דרך מקרה שלל הדברים הבאים; טביעת נעל המשיב הייתה בזירה, המשיב
היה בסמיכות מקום, המשיב לבש בגדים התואמים לבגדים שהיו לפורץ (כפי שאלה תוארו על ידי שני עדים), כבדרך מקרה הייתה בנוסף לכלל האמור, גם רטיבות על בגדיו ובמיקום התואם את מיקום הרטיבות שנגרם לפורץ במנוסתו. בנוסף, חזותו נראתה למי שדלק אחריו, תואמת את חזות הפורץ.
נפסק כי ייתכנות אקראית לצבר דברים אלה באדם אחד הינה נמוכה ביותר, אם בכלל. חרף זאת לא הצליח המשיב להציג גרסה העשויה לשלול את המסקנה המפלילה. גרסתו אינה עקבית ואף תמוהה ובנוסף - אין בה מענה אפשרי לשאלת המצאות נעלו בזירה. הכרעת
הדין לא התייחסה להגיונה ואמינותה של גרסת המשיב. המשיב נותר רחוק מלתת הסבר אמין, מבוסס, מניח את הדעת, היוצר ספק באשמתו ומבסס מסקנה חלופית למארג הראיות הנסיבתיות בעניינו. הכרעת הדין של ביהמ"ש קמא אינה מסבירה, באופן מנומק את היתכנות התצרף הנסיבתי האמור וניסיון
החיים וההיגיון מביאים למסקנה כי המשיב דנן הוא אכן מי שפרץ לדירה.
תודות לנתנאל דגן שהכין את הודעת הערעור ולזוהר גיאת שהופיע בערכאת הערעור.
נורית בלובשטיין