פ.מ שלום,
מצ"ב טיוטת הנחיה 2.2 - העוסקת במדיניות האכיפה בעבירות הנלוות לזנות - לאישורך.
כידוע לך, לא חלף זמן רב מאז העדכון האחרון של ההנחיה [יוני 2014], אולם המציאות בשטח חייבה אותנו לשוב ולהידרש לעדכון ההנחיה, כך ש"הלכה למעשה" היא נכתבה "מבראשית".
קצת רקע היסטורי. הצורך בעדכון ההנחיה התעורר בעקבות שתי סוגיות עקרוניות:
הסוגיה האחת, תופעת ריקודי ה"לפ-דאנס"
במועדוני החשפנות – תופעה הולכת ומתרחבת, שהדיונים בה החלו עוד בימיו של עמית אייסמן כמ"מ משנה תפק"מ. בזמנו, עמית הכריע כי יש לעדכן את ההנחיה. חשוב להדגיש,
כי אין מחלוקת בין העוסקים בתחום [פרקליטות, משטרה, ייעוץ וחקיקה, היחידה לתיאום המאבק בסחר], שבהתקיימותן של נסיבות מסוימות - המדובר במעשה זנות כהגדרתו בפסיקה.
הסוגיה השנייה, קשורה לעבירת פרסום שירותי זנות והצעה לעסוק בזנות. סוגיה זו עלתה בעקבות הצעת חוק פרטית שהגישה חה"כ עאידה תומא-סלימאן, שביקשה לתקן את העבירות
הרלוונטיות בחוק העונשין, כך שתובהר האחריות הפלילית של בעלי/עובדי בתי הדפוס וכל יתר המעורבים בשרשרת הפרסום. בהתייחסות שהועברה על ידי ייעוץ וחקיקה הובהר,
כי אין צורך בתיקון של החוק, שכן ניתן להעמיד לדין את כלל המעורבים בפרסום בהתאם לנוסח סעיפי החוק
הקיימים, וכי הפרקליטות אכן
נהגה כך במקרים המתאימים. בעקבות ישיבה שהתקיימה בין חה"כ עאידה תומא-סלימאן לבין שרת המשפטים, הודיעה שרת המשפטים כי תפעל מולך לתיקון ההנחיה וכך נמסר לי שנעשה בפגישה ביניכם.
יוער, כי בינתיים התגלעה מחלוקת ביננו לבין שאול בעניין
הסוגייה השנייה, כפי שיפורט להלן.
אגב תיקון ההנחיה - ובהעדר הגדרה בחוק - התעורר הצורך וההכרח להגדיר מהו "מעשה זנות", על מנת ליתן כלים בידי הפרקליטים בבואם לבחון ולהכריע בתיקים אלה,
וההנחיה המתוקנת אכן נותנת מענה לעניין זה. כן הוספה התייחסות לפעילות האכיפה הקיימת בתחום, ובעיקרה האכיפה המשולבת.
עבודת המטה ארכה זמן רב, אולם כעת מונח בפניך התוצר המוגמר.
זאת כמובן ההזמנות להודות לעמלים במלאכה: לשאול – שקיבל לידיו משימה לא קלה, צלל לעומקם של דברים, למד את הנושא ושכתב את ההנחיה, כאמור, ממש מהתחלה; לעילית ואפרת,
מהמחלקה הפלילית, המרכזות תחום זה ברמה הארצית, שסייעו לאורך התהליך כולו, עם הערות, תובנות וקבלת ההכרעות;
וכן לרחלי מלשכתי, שהייתה שותפה לריכוז תחום זה ברמה הארצית עוד טרם הגעתה אל לשכתי, וגם לאחר מכן המשיכה במלאכה ובעשייה בתחום רגיש וחשוב זה.
מבחינת לוחות הזמנים – המדובר בהנחיה ש"השטח צמא לה" וממתין זמן רב לפרסומה.
רק בשבוע שעבר, עסקתי בטיפול בפניות שהגיעו אליי הן מרח"ט חקירות והן מממ"ז ת"א ביחס למועדון חשפנות, שבוצעה
בו פעילות אכיפה שחשפה שורה של מעשים המתאימים להגדרת "מעשה זנות". אולם, בהעדר הנחיה מתוקנת - לא ניתן היה להגיש כתב אישום, בין היתר, מחשש של טענות לאכיפה בררנית.
לשם המחשה – מצ"ב מכתב מענה שנשלח על ידך לשר ארדן לפני כשנה [דצמבר 2017], ובמסגרתו פרטת על עבודת המטה המתבצעת "בימים אלה" במטרה לתקן את ההנחיה.
כאמור לעיל, נותרה סוגיה אחת
שנתונה
במחלוקת, ועניינה שאלת העמדתם
לדין של כל שרשרת המעורבים בעבירת הפרסום. לעניין זה – ראה את נייר המעדה שהוכן על ידי שאול, המתנגד להרחבת האכיפה נגד גורמים אלה.
ואת ההתנגדות לעמדה זו מצד ייעוץ וחקיקה והמשטרה, המפורטות להלן.
עמדת ייעוץ וחקיקה (דנה רוטשילד):
ראשית, לדעתי ראוי להבהיר שמעגל שני שאינו קשור ביוזמת הפרסום ישירות - רלוונטי כמבצע בצוותא, למשל. כידוע הפסיקה כבר הכירה בכך שגם
אם אינו עומד בכל הרכיבים ההתנהגותיים (לרבות "המפרסם"), ניתן להכיר בו כמבצע בצוותא ובלבד שיש בעניינו יסוד נפשי, וכו'.
שנית, הטענה במסמך ביחס לעמדת משרד המשפטים לתיקון החקיקה שהוצע אינה נכונה. המשרד התנגד לתיקון החקיקה הנוגע לסעיפי עבירת הפרסום
(בתיאום עם הפרקליטות) מן הטעם שתיקון כאמור עשוי ליצור הסדר שלילי ביחס לעבירות פרסום אחרות, אשר גם בעניינן חל האמור. הנושא של מעגלי פרסום אינו רלוונטי רק לעבירות הזנות, אלא גם לשלל העבירות העוסקות בפרסום.
ביחס לעבירות ההחזקה, דוגמא להן צוינה מחוק המאבק בטרור (עבירה דומה קיימת גם ביחס להחזקת פרסום המסית לאלימות )– עבירות אלה אינן
מחייבות שהפרסום יעשה בפועל, ומספיק בעצם החזקת הפרסום (גם מבלי לחצות את שלב ההכנה) כדי לגבש את היסוד העובדתי.
לא נכון להיכנס להבחנות בין "מעגל ראשון" ל"מעגל שני", שכן משתמע שלא ניתן להעמיד לדין את בית הדפוס כשלעצמו בגין הפרסום אם לא העמדת
לדין גם את "המעגל הראשון" של הסרסור למרות שבפועל יכולים להיות מקרים כאלו.
אני מניחה שבמילים "מקימי אתרים" הכוונה לבעלי המקצוע העוסקים בכך, אך זה מעט מטעה בניסוח, עשוי להיווצר הרושם שמי שמקים אתר לפרסום
זנות הוא ממעגל שני..
עמדת המשטרה:
1. אנו מתנגדים בכל תוקף לחוות הדעת שצורפה למסמך בנושא אכיפה כנגד מעגל המעורבים
השני. מפעילי אתרי האינטרנט, הגרפיקאים, בתי הדפוס וכן גורמים דומים נוספים מנגישים את פרסום שירותי הזנות וכך פוגעים בעוסקים בזנות ולכן יש לפעול גם כנגדם. כמובן שיש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו אך במרבית המקרים גורמים אלו הם שותפים לעבירה, אם כמבצעים בצוותא ואם
כמסייעים לעבירה. כך למשל, בעל בית הדפוס אמנם אינו מפיץ את הפרסום בציבור אך הוא מסייע להפצתו שאם לא הוא הרי שכלל לא היה מתפרסם. בחלק מהמקרים יתכן שהגורמים השונים הם חלק מהמבצעים העיקריים אך לכל הפחות יוכלו להיחשב למסייעים משום שמאפשרים את ביצוע העבירה, שהרי
הגדרת "מסייע" בחוק העונשין קובעת כך: "מי אשר, לפני עשיית העבירה או בשעת עשייתה, עשה מעשה כדי לאפשר את הביצוע, להקל עליו או לאבטח אותו, או למנוע את תפיסת המבצע, גילוי העבירה או שללה, או כדי לתרום בדרך אחרת ליצירת תנאים לשם עשיית העבירה, הוא מסייע" (סעיף 31
לחוק).
2. כמו כן, המשטרה כבר היום פועלת ואוכפת את העבירות כנגד בתי דפוס, גרפיקאים, מפעילי האתרים וכל גורם אחר המאפשר או מקל על הפרסום.
כמובן שהפרקליטות תומכת במדיניות זו והגישה כתבי אישום רבים כנגד אותם הגורמים ולכן לא ברורה העמדה שהובעה על ידכם. כך למשל בתיק המפורסם של עיתון "בננה"[1]
הורשעו מספר אנשים בעבירות הפרסום וכן הוגש כתב אישום כנגד בעל בית הדפוס. באותו מקרה נקבע כי ביצע את המעשה אך נמנעו מהרשעה במסגרת הסכמה עם הפרקליטות בשל העדר עבר פלילי והוחלט שיחתום על התחייבות ושישלם 30,000 ₪ לעמותת "סלעית". הפרקליטות אמרה כי אמנם חלקו היה
מינורי אך עדיין מהווה חוליה בשרשרת העבירה. כמו כן, בפס"ד פסו[1] הורשע הנאשם,
שתיווך בין המפרסם לעיתונים ולאתרי האינטרנט השונים, בסיוע לפרסום שירותי זנות. בפסק הדין השופט קובע כי לא ניתן להתעלם מתרומתו של הנאשם כאשר ידע מה תוכן המודעות וכך אומר שם: "הריחוק הפיזי בין מפרסם שירותי המין – היושב אל מול המחשב ומפרסם מודעות באתרי אינטרנט
ובעיתונות הכתובה – לבין האתרים הסמויים מן העין, שבהם ניתנים שירותי המין בפועל, מייצר תחושת ריחוק וניתוק בין מעשה הפרסום לבין נזקי והשלכות צריכת שירותי המין. אלא, שבאמצעות פרסום שירותי הזנות, באופן חוזר ונשנה, תקופה ממושכת, תמך ועודד הנאשם את המשך צריכת הזנות,
על מכלול הנזקים הכרוכים בה לעובדי ועובדות תעשיית המין, והכל ממניעים כלכליים."
תוספת של המשטרה (מבחינת ההשתלשלות "ההיסטורית"):
אשר להצעת החוק הפרטית בנושא הכנת פרסום בדבר שירותי זנות,[1]
המשרד לבט"פ והמשטרה אמנם תמכו בהצעת החוק אולם בעמדת המשטרה נאמר כי גם היום המשטרה מנהלת חקירות כנגד אותם גורמים מאחר שעמדתנו היא שהפרשנות הניתנת למונח "פרסום" רחבה דיה וכי ניתן לייחס למכין החומר שותפות לביצוע העבירה העיקרית. עם זאת, סברנו שיש לתמוך בתיקון
כדי להבהיר את המצב החוקי ולמנוע התדיינויות באשר לפרשנות הראויה.
משרד המשפטים התנגד להצעת חוק זו משום שאף הם סברו כי ניתן להעמיד לדין את המכינים ולפיכך לעמדתם אין צורך בתיקון משום שעלול ליצור
הסדר שלילי בעבירות פרסום אחרות. ראו לעניין זה את עמדתה של רחלי זוארץ לוי מפרקליטות המדינה בדיון בוועדה למאבק בסחר נשים וזנות מיום 10.1.17: "... חוק העונשין אוסר על פרסום שירותי זנות בסעיף 205 ג' לגבי בגיר ו-א' לגבי קטין ובמסגרתו, איך שאנחנו פירשנו את הדברים,
הפרקליטות, וכך פעלנו, ובית המשפט קיבל את העמדה שלנו כי היו הרשעות בתיק בננה שאותו הוועדה מכירה כי הוא הוצג כבר בעבר בתיק עיתון בננה שבמסגרתו הוגשו שלושה כתבי אישום נגד כל המעורבים בשרשרת של הפרסום: הגרפיקאים, בעל בית הדפוס, המפיצים, בעלי העיתון. זאת אומרת,
אנחנו פירשנו את המפרסם שירותי זנות את כל הגורמים המעורבים בשרשרת הפרסום וההפצה..."
לאחר דיונים שהיו בין המשטרה, המשרד לבט"פ ומשרד המשפטים סוכם כי הנושא יוסדר בהנחיות פרקליט המדינה אשר יבהירו את הנושא. לכן הערתנו
כאן היא מהותית, ככל שיוחלט לקבל את עמדת המיעוט נאלץ לפנות למשרד לבט"פ לקידום הצעת החוק הפרטית.
אני כשלעצמי מצטרף לעמדת המשטרה ולא מקבל את עמדתו של שאול. כך גם נהגתי בתפקידי בפמת"א.
לטעמי, דיני השותפות מאפשרים הגשת כתבי אישום נגד מעורבים אלה, ובנסיבות התופעה, קיים גם אינטרס ציבורי מובהק לאכוף החוק גם נגדם.
אודה מאוד לתיקוף הנחייה, או להעברת הערות ותיקונים בהקדם האפשרי, כדי שניתן יהיה להפיצה.
מומי