בהמשך לשאלה שהעליתי, לאור התשובות (תודה למשיבים) ברצוני לחדד: מדובר בדפים מתוך יומנים אישיים (לא מסמכים רשמיים) והאישה הסתירה מהנאשם כי מסרה את היומנים שלו .

 

אודה להתייחסות,

 

גלית

 

 

אודה להתייחסותכם לסיטואציה הבאה:

 

חשוד נחקר בחשד לזיוף מסמכים.  מסר כתב יד מוכתב.   מז"פ בקשו גם כתב יד באקראי והחוקרים פנו לאישתו בנפרד (היו בהליכי גירושין) ובקשו ממנה מסמכים בכתב ידו  (פנו לאישה ככל הנראה כיוון שהחשוד היה במעצר בית בגין עבירה אחרת בבית הוריו בעיר אחרת).

האישה הביאה יומן של החשוד והחוקרים לקחו מספר דפים מתוכו כדוגמאות כתב יד באקראי. על סמך דוגמאות אלו ערכו חוו"ד מז"פ לפיה נמצאה זהות בין דוגמאות כתב היד של החשוד לכתב היד על הטפסים, בידה שאינה מותירה ספק כי כתב היד בטפסים נכתב על ידו.

 

כעת טוענת הסניגורית כי האישה לא היתה רשאית למסור את היומן של החשוד למשטרה ללא אישורו וכי לחשוד זכות לחיסיון מפני הפללה עצמית, ולכן אין כל ערך לחוו"ד מז"פ שהסתמכה על הדוגמאות.   הפנתה לפס"ד לגזיאל (ע.פ. 4574/99) ולפסה"ד בעניין גלעד שרון שסירב למסור מסמכים למשטרה.

 

השאלה:  האם בסיטואציה הנ"ל, כאשר לא נעשה שימוש במסמכים לעצם תוכנם אלא רק כדוגמאות לעריכת חוו"ד עומדת לחשוד הזכות לחיסיון מפני הפללה עצמית?

 

נודה לתובנות

 

גלית אפרתי,  פמת"א