והפעם עם התקציר המובטח, ואף עם פסק הדין.

 

תשומת ליבכם גם לקביעות יפות לגבי טענת הסתמכות על ייעוץ משפטי.

 

לסיכום הדיון בסוגיה זו מצא בית המשפט העליון להדגיש במבט "הצופה פני עתיד" כי לעיתים יש מקום בביזור הייעוץ המשפטי או קבלת חוות דעת נוספת כדי להבטיח הימנעותן של טעויות בהבנת הדין, וכי מצופה מ"המתייעצים" ו"המייעצים" לגלות אקטיביות וערנות במהלך הייעוץ, לנקוט משנה זהירות ולהימנע מעמימות. "אפשר שעמימות יכולה להיות מועילה בהקשרים אחרים, אך לא לייעוץ משפטי שעשוי להיות בסיס לטענת הסתמכות".

 

 

 

שלום רב,

 

תשומת ליבכם לפסק הדין של בית המשפט העליון בע"פ 3506/13 הבי נ' מדינת ישראל מיום 12.01.2016 בו שם בית המשפט קץ למחלוקת פוסקים ארוכת שנים לגבי היסוד הנפשי הנדרש בעבירת של גניבה בשליחת יד על פי סעיף 383 (א)(2) לחוק העונשין.

 

פה אחד נקבע כי לשם גיבוש היסוד הנפשי העבירה של גניבה בשליחת יד לפי סעיף 383 (א)(2) לחוק העונשין, אין התביעה נדרשת להוכיח כוונה לשלילת קבע. ביהמ"ש השתית את קביעתו הן על לשון החוק, שאינה כוללת דרישה כאמור – וזאת בשונה מעבירת הגניבה הרגילה לפי סעיף 383(א)(1) – הן מהערכים המוגנים שבבסיס העבירה.

 

לפי קביעת ביהמ"ש, בשונה מעבירת הגניבה הרגילה, המאפיין המרכזי בגניבה בשליחת יד הוא החריגה מהפעולות שהתיר הבעלים לעבריין לעשות ברכוש, ומנהג בעלים של העבריין בנכס תוך מעילה באמון הבעלים. לפי קביעת ביהמ"ש לא זו בלבד שאין מדובר בפרשנות מרחיבה אלא בכזו המתחייבת מלשונו הפשוטה והברורה של הסעיף, וכזו שתגשים את מטרות הנורמה הפלילית. על פי בית המשפט, אין חשש כי מעשים שאינם מצדיקים אחריות פלילית יוכתרו עתה ככאלה, שכן רכיב ה"מרמה" והפגיעה באמון יוצרים קו גבול ברור בין התחום האזרחי לזה הפלילי.

 

במקרה הנוכחי דובר בבעלי שליטה ונושאי משרה בחברות ציבוריות שמשכו מיליוני ש"ח כדי להחזיר לבנקים הלוואות שנטלו מהם לצורך רכישת החברות. בית המשפט כי עצם משיכת כספי החברות הציבוריות ללא הליכי האישור הקבועים בדין, והעברתם ליעדים פרטיים, תוך העמדתם בסיכון ניכר, מצביעה על יסוד המרמה במעשי הנאשמים. לפי קביעתו, אין בהחזרתם של חלק מהכספים בסופו של דבר, כדי להשליך על הרשעת הנאשמים במלוא הסכום שנמשך.

 

פסק הדין כולל קביעות עקרוניות נוספות בדיני תאגידים וניירות ערך.

תקציר הנקודות המרכזיות מצורף לנוחותכם.

 

זה המקום להזכיר כי התיק הניב פסיקה משמעותית עוד כשהיה בחיתוליו, במרץ 2007, והכוונה לפסק הדין בעניין טולדנו ואח', בו קבע כב' השופט זכריה כספי (המותב הראשון בתיק שהתחלף תוך זמן קצר) קביעות משמעותיות לעניין אחריות דירקטורים בחברה ציבורית, ומגבלות כהונה בעקבות הרשעה (סעיף 226 לחוק החברות).

 

תודות לעו"ד יוני לבני, אותו גייסתי לעזרתי בשלב הערעור, שתרם תרומה רבה ומשמעותית בכישרונו ומרצו.

 

בברכה,

 

חנה קורין