תודה רבה עמית

 

 

 

הי מעיין,

הנתון איננו מוכר לי, ואינני יודע מהו בסיס הנתונים לו.

האם מדובר בערעורים בהם מייצג הסיוע המשפטי? (ישנם ערעורים המוגשים ללא כל ייצוג, וישנם ערעורים בהם מיוצגים מטופלים ברם על ידי עו"ד פרטיים).

האם כולל הנתון גם מקרים רבים בהם מחליט ביהמ"ש לקצר את התקופה שעד להבאת המטופל בפני ועדה פסיכיאטרית נוספת?

במקרה כזה לא מדוייק להניח שהערעור "התקבל".

 

מכל מקום, לא ברור לי הקשר בין כמות הערעורים שמתקבלים או שנדחים (על החלטות ועדה שאיננו מייצגים בבית המשפט, שכן את בית החולים אנו מייצגים ולא את הועדה, כאמור) לבין הצעות הסיוע המשפטי לייצר מסלולי קבלת החלטות ("יישוב סכסוכים", כפי שמכנה אותם הסיוע המשפטי) שאינם עוברים דרך הוועדה הפסיכיאטרית, חרף הוראותיו של חוק טיפול בחולי נפש.

 

מכתב גם את שלומית שושני (המרכזת תחום מקצועי זה בפמ"ח), וכן את פרקליטת המחוז.

תודה

עמית

 

 

 

 

היי עמית.

תודה על ההתייחסות.

נוחי שלחה לאורית נתון היום נתון לפיו 60% מהערעורים בעניין שער מנשה מתקבלים.

האם הנתון מוכר לך?

 

תודה רבה

 

מעיין

 

 

בברכה,

מעיין הכהן, עו"ד | לשכת המשנה לפרקליט המדינה (אזרחי)

טלפון: 073-3925220   פקס: 02-6462789

דוא"ל: [email protected]

 

 

 

 

 

 

שלום,

בהמשך להערותיהם של הכותבים הקודמים, שלעיקרן אני מצטרף, להלן העקרונות הבסיסיים לדעתי:

 

א – הפרקליטות איננה מחזיקה ב'סדר יום מקצועי' בתחום הפסיכיאטרי.

הפרקליטים אינם מומחים למחלות נפש, אין להם אג'נדה, וטוב שכך.

לא אג'נדה לאשפז ולא אג'נדה לשחרר.  

שום אג'נדה שהיא.

הפרקליטות מעניקה שרותי ייצוג ללקוח שהוא בית החולים, ומבחינה "מוסדית" היא משתדלת ליישם בבית המשפט עקרונות של משפט מינהלי, מינהל תקין ושכל ישר, מתוך שהיא איננה מחזיקה בעצמה במומחיות פסיכיאטרית.

בכך שונה האתוס הפרקליטותי באופן ברור וחד מהאתוס (התמוה לטעמי, שהולך ומתחדד לאחרונה) של הסיוע המשפטי.

לסיוע המשפטי – להבדיל - ישנו אתוס פסיכיאטרי מוטה-שחרור ואנטי-אישפוזי באופן קיצוני.

האסכולה האנטי-פסיכיאטרית מוכרת, אבל לא ברור מדוע אימץ אותה הסיוע המשפטי כתורה מסיני.

לפיכך אין שחר לרעיון שיונהג שת"פ בין הסיוע לפרקליטות לגבי שחרור מטופלים מאשפוז (הצעה מס' 2 של דניאל רז).

 

ב – החזרת דיון לועדה כל אימת שניכר ליקוי באופן קבלת החלטתה איננה פתרון נדיר אלא פתרון נפוץ מאוד, ואין צורך לגבש כללים אחידים להפעלתו, שכן כל מקרה נבחן על-פי נסיבותיו (לרבות מצבים שבהם נכון להפעיל בטלות יחסית, כאשר לחוד הפגם ולחוד הסעד), והנסיבות הן מטבע הדברים מגוונות ביותר.

הפרקליטות מסכימה פעמים רבות להחזיר את הדיון לועדה בלוח זמנים מקוצר, ולעיתים מזורז, מתוך תיאום עם בתי החולים ובהסכמתם, וממעטת מאוד להערים קשיים בהיבט זה.

לפיכך אין תועלת ביצירת 'מנגנון שיתוף פעולה כלל-ארצי' לשם כך.

אם מצטברים אצל מייצגי הסיוע המשפטי רשמים הפוכים להתרשמויותינו, בהיבטים אלה, הם מוזמנים כמובן להעלותם באופן מפורט, העניינים יבדקו ותינתן לכל סוגייה התייחסות (הצעה מס' 1 של דניאל רז).

 

ג – מחלוקות בין בית החולים לועדות אינם עניין שבו רשאית הפרקליטות לטפל, מבחינה "מוסדית".

בית החולים יכול הרי לערער בעצמו על החלטת ועדה לבית המשפט המחוזי.

זהו הכלי החוקי, ולא ניתן להחליפו בכלי אחר אלא אם כן יתוקן החוק (הצעה מס' 1(4) של דניאל רז).

 

ד – מנגנון הידברות כדי ללבן ולקדם יחדיו תיקוני חקיקה, או כדי להסיר חסמים פרוצדורליים המקשים על ניהול שוטף של דיונים בבתי המשפט, הוא רעיון טוב שגם מיושם בפועל אם כי לא באופן סדור ולא בקצב קבוע.

התקיימו אצלנו בעבר פגישות בין הסיוע המשפטי לפרקליטים, לשם דיון בסוגיות כאלה ואחרות, ואין מניעה מלהמשיך במסורת טובה זו (הצעה מס' 3 של דניאל רז).

 

מכתב גם את שלומית שושני קפלן, המרכזת מקצועית את התחום בפמ"ח.

תודה,

 

 

 

הי,

 

בראשית הדברים אציין כי אנו שמחים לניהול שיח עם הסיוע המשפטי, ובפרט לגבי תיקים פרטניים, והדבר גם נעשה לא אחת.

 

יחד עם זאת לגבי ההצעה הזו באופן ספציפי, נראה לנו שיש להתייחס להערות הבאות.

 

לגבי סעיף 1 להצעת דניאל רז,

 

אציין שאנחנו ממילא פועלים באופן זה. כאשר יש משהו חריג בהחלטת הוועדה, או שיש צורך ממשי בבירור עובדתי שלא נעשה וכו, כבר קרה שהצענו להעלות לדיון חוזר מוקדם בוועדה. לרוב שרונה הביעה גמישות, לא חושבת שנכון לקבוע קריטריונים מחייבים בהקשר הזה, יותר מתאים להפעיל שק"ד נקודתי. אפשר בהחלט להעלות את הנושא למודעות ושיח הממונים.

 

מצטרפת לדברי אורי, שבסופו של דבר מדובר בוועדה שהחלטה מטעמה שקולה להחלטת ב"מ שלום, ואין מקום ליטות להתערב בהחלטות הוועדה באופן תדיר, חלף הכלל לפיו אנו עומדים מאחורי החלטת הועדה כל עוד היא סבירה ומבוססת.

 

מנגד כאמור, ככל שיש לדוגמה גורם עובדתי שנעדר מהדיון וששיח איתו יכול לשנות את התמונה באופן ממשי ומתבקשת הבאתו, אנחנו יכולים להסכים להקדמת דיון, מבלי לגרוע מחוקיות וסבירות החלטת הוועדה, וכך אנו כאמור ממילא עושים לעיתים.

 

בשונה מהמצב היום המתואר הנ"ל, ההצעה ל"יישוב סכסוך" כהצעת דניאל רז, וקביעת קריטריונים מראש שיחייבו פנייה ליישוב סכסוך, מניח מראש קושי עם החלטת הוועדה, ומייצר החלשה של מוסד הוועדה, וחריגה מכללי כיבוד החלטות ועדות ערר.

 

כשאין בכך הצדקה (כיוון שהוועדה מוסמכת להתבסס על הראיות שמובאות בפניה) וגם אין צורך ממשי שכן כאמור אנחנו בכל אופן יכולים לאפשר הקדמת דיון כאשר מתקיים צורך ממשי (מבלי לגרוע מסבירות ההחלטה שניתנה בהתבסס על הנתונים שעמדו בפניה).

 

לפיכך- היותר נכון הוא מחד לכבד את החלטת הוועדה ולהגן על חוקיות וסבירות ההחלטה (ככל שהדבר ראוי), ולאפשר פתרונות יצירתיים וגמישות מבלי לגרוע מהגנה על החלטות הוועדה, באופן של העלאת המערער לדיון מוקדם יותר.   

 

כאמור, קיימת חשיבה כזו, ואפשר להעלות אותה עוד למודעות אצל הממונים. אבל לא במסגרת "יישוב סכסוך".

 

 

לעניין סעיף 2 להצעת דניאל רז, אני לא מסכימה. פרקליטות היא לא גורם מקצועי ואין מקום שנמליץ על שחרור מאושפז בהינתן הקריטריונים שציין דניאל, הדבר חורג מגדרי הסמכויות והתפקידים של הפרקליטות מול הוועדה.

 

 

בברכה,

שני

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שלום,

 

מצרפת את שני שמרכזת אצלנו את התחום.

 

בברכה,

נחמה ברוק - שקי, עו"ד | פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)

טלפון: 073-3928049   פקס: 02-6468053

דוא"ל: nehamab@justice.gov.il

__________________________

פרקליטות המדינה         

 

 

 

אני מוסיפה את נחמה ששכחתי בטעות...

 

 

שלום רב,

 

ראו את פנייתה של נוחי פוליטיס ראשת הסיוע המשפטי בעניין שבנושא.

נודה לקבל התייחסותכם עד ליום ה.

 

תודה רבה

מעיין  

 

 

הי מעיין

 

הנושא רלוונטי לכל המחוזות אז לשיקולך.

 

אם ביחסי פרקליטות/ סיוע משפטי עסקיינן, אני הייתי שמח להבין מדוע עלה מספר הערעורים (לפחות אצלנו במחוז) בכמעט פי 3 בשנים שחלפו מאז הקמת המחוז.

האם אכן הדבר בא בהתאמה לעלייה בכמות מאושפזים/ועדות? או שמא יש לחשוב על הצורך בהגשת ערעורים כה רבים בהינתן המשאבים של המדינה (משרד הבריאות/שירותי בריאות כללית/ פרקליטות/ סיוע) המוקדשים לכך.

 

האמירה שאחוז לא מבוטל מהערעורים מתקבל – היא לפחות מהיכרותי לא משקפת את המצב, ודאי בכל הנוגע לשחרורים שהם ספורים ביותר (יש יותר מקרים של קיצורי אשפוז, ועלי לאמר שאם היינו נלחמים על תיקים אלו, אני לא סבור שבכולם הקיצורים מוצדקים משפטית, אבל מטעמים מעשיים מסכימים לכך בד"כ).

 

עד כאן קיטורים.

 

לגבי ההצעות:

 

1.      ההצעות בסעיפים 1, 2 לטעמי לא ישימות, וציינתי זאת לדניאל רז בשיחה שהיתה לנו לפני כשנה/ שנה וחצי עם נחי וגורמים נוספים מהסיוע.

 

גם במקרים שיש לנו הסכמה להחזיר לדיון או לשחרר (מקרה שאני לא זוכר שנתקלתי בו, גם במקרים בעייתיים לכל היותר אנחנו מחזירים לדיון מוקדם יותר) יש לדעתי קושי של ממש להגיע להסכמות ללא הליך משפטי. הסיבה לכך היא שהחלטת הוועדה היא כמו "החלטת בית משפט שלום" ולכן אני רואה קושי של ממש להחזיר לדיון או לשחרר, בלי שיש אסמכתא של בית המשפט המחוזי הנותנת לכך תוקף (גם בדרך של אישרור הסכמת הצדדים).

 

גם אם מתגברים על השאלה המשפטית, מבחינה מעשית אני מסופק אם תהליך שכזה יש לו היתכנות גבוהה. אני מסופק אם ניתן יהיה להגיע לשת"פ מהיר עם בתי החולים כאשר אין לנו בית משפט ומועדים ברקע. אציין בפרט שלפחות במחוז שלנו יש 2 בתי חולים לא ממשלתיים (גהה ושלוותה) ששם יש מצב קצת מורכב יותר עם ייעוץ משפטי  (בשונה מבתי חולים ממשלתיים שיש יועמ"ש פנימי).

ממילא גם רוב המקרים הם "אפורים" וגם במקרים שמוצגים במייל של דניאל, לא בהכרח יש הסכמה להחזיר לדיון או להקדים, והרבה פעמים הדבר מגיע רק לאחר שיש המלצת בית המשפט (לפעמים בהחלטה הראשונה שניתנת ולפעמים במהלך הדיון).

 

אציין למען הסדר הטוב שיש גם מקרים שאנחנו מציעים לקצר והסיוע המשפטי לא מסכים (שזה כמובן לגיטימי) ולעיתים רק לאחר הדיון חוזרים למתווה שהוצע מלכתחילה (שבוע שעבר היה למשל תיק בדיוק כזה).  

 

2.      להצעה בסעיף  3  אני מצטרף בהחלט, לא רק לגבי תיקוני חקיקה, אלא גם לגבי סוגיות עקרוניות שעולות.

 

באחד הפורומים המינהליים האחרונים העליתי זאת בפני דנה בריסקמן והצעתי לייסד מעין "פורום פסיכיאטרי" שבו יהיו סיוע משפטי/ פרקליטות/ יעח"ק/ משרד הבריאות. אני לא חושב שדנה הצליחה לקדם זאת, היא למיטב זכרוני אמרה שתדבר על זה עם אביטל סמפולינסקי.  אציין שנסיונות לקדם הכרעות עקרוניות בשנים האחרונות (כמו הדוגמא של סעיף 31 שדניאל מזכיר) לא כל כך קודמו לצערי, למרות נסיונות רבים מצידנו.

 

 

אוכל כמובן לפרט גם בעל פה, ואם צריך עוד דברים אני לרשותכם.

 

ערב טוב

 

אורי

 

 

 

אורי ושרון שלום,

מה שלומכם?

 

אשמח לקבלת התייחסות להצעת הסיוע.

 

כל טוב,

מעיין

 

 

 

בברכה,

מעיין הכהן, עו"ד | לשכת המשנה לפרקליט המדינה (אזרחי)

טלפון: 073-3925220   פקס: 02-6462789

דוא"ל: [email protected]

 

 

 

הי אורית,

 

בהמשך למפגש הנהלות שקיימנו, עלה בסיוע המשפטי רעיון להקמת צוות משותף לקידום יישום סכסוכים בתחום האשפוז הכפוי.

 

מדובר בתחום שבו מתקבל אחוז לא מבוטל מהערעורים שלנו (שמוגשים לאחר שעברו את מבחן הסיכוי המשפטי) על החלטות ועדות פסיכיאטריות, בשל פגמים בהליך.

אוסיף שבשיח שלנו עם משרד הבריאות בהצפת תקלות רוחביות או פגמים קשים בניהול הוועדות הפסיכיאטריות, המשרד כרגולטור לא רואה עצמו אחראי על ביקורת עבודתה של הוועדה אלא רק על עצם קיומה, והוא מפנה את הסיוע המשפטי לערכאות השיפוטיות.

 

ראי הצעתו של דניאל רז הממונה הארצי על אשפוז כפוי, לשת"פ סיוע-פרקליטות במטרה לייתר ערעורים, באמצעות החזרת החלטות לבחינה חוזרת של הוועדה, על פי קריטריונים מוסכמים שייקבעו  או במנגנון אחר.

 

אם הרעיון נראה לך אני מציעה שנגבש צוות חשיבה שיבחן את הנושא.

 

נוחי

 

 

  

 

נוחי שלום רצ"ב הצעתי לשיתוף פעולה עם הפרקליטות

 

 

1.      יצירת מנגנון שיתוף פעולה כלל ארצי לפיו במקרים הבאים ובהתקיים תנאים שיסוכמו בין הצדדים יוחזר עניינו של אדם לדיון בפני וועדה פסיכיאטרית מחוזית לבחינה חוזרת:

 

1.      היעדר נוכחות של גורם רלוונטי לבירור עובדתי וזאת בתנאי שהלקוח מסכים לכך וקיימת תשתית ראשונית עובדתית לקביעת הוועדה.

2.      התנהלות של הוועדה בעייתית מבחינת כללי מינהל תקין – התנהלות חברי הוועדה, רופאים בבית חולים. במקרים אלו יש לשקול אמירה מוסכמת לבית המשפט בעניין זה לעניין ההתנהלות (המדינה אינה מייצגת את הוועדות אלא את בית החולים)

3.      האפוטרופוס שמונה ע"י בית המשפט ורלוונטי להליך אינו נוכח בדיון בוועדה ומתקיים הצורך לברר עמדתו ומה נעשה על ידו

4.       מחלקות בין בית החולים לבין הוועדה (יש לדון על כך ישרות)

5.      סוגיות סביב סעיף 31  - התנגדות המשפחה (רלוונטי גם לסעיף 2)

 

2.      במקרים אלו יש מקום לשקול שת"פ שאולי ייתר ערעור, באמצעות פניה של הפרקליטות אל בית החולים לשקול שחרור את המאושפז-

1.      תשתית עובדתית חסרה מאד

2.      החלטה שלדעת הסיוע שגויה (כגון אין מחלת נפש או אין מסוכנות) וקיימת דעת מיעוט

 

3.      שיתופי פעולה סביב הצורך בתיקוני חקיקה

1.      סעיף 31 – התחיל הליך עם עו"ד אורי קידר ויש צורך להאיץ אותו

2.      פרשנות תכליתית של הוראת מנהל סעיף 5 לחוק.

3.      דיונים פרונטליים או בזום (להסדיר את ההסדר שנעשה)

4.      סוגיות סביב קשירות ובידודים – דיונים דחופים וצורך לחדד נהלים לעניין זה