השופט פוגלמן:
5. לאחר עיון בערר ובצרופותיו,
ומששמעתי את טענות הצדדים בדיון שהתקיים לפניי, מצאתי לקבל את הערר. כידוע, עבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים מן הסוג שעבר העורר מקימות עילת מעצר
סטטוטורית לפי סעיף
21(א)(1)(ג)(3) לחוק
סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים),
התשנ"ו-1996 (להלן: חוק
המעצרים),
ומחייבות, ככלל, מעצר עד תום ההליכים, למעט במקרים חריגים (ראו למשל בש"פ
184/12 מדינת ישראל נ' אטיאס,
פסקה ט"ז (12.1.2012)).
זאת נוכח החשש כי בצע הכסף יביא את הנאשמים לביצוע עבירות סמים נוספות מבלי שיהיה
די בחלופת המעצר מלהרתיע בעדם. לכך נלווה גם הסיכון הנשקף לציבור הרחב מעבירות סמים
כאמור (בש"פ 2411/15 מדינת ישראל נ' דנה,
פסקה 19
והאסמכתאות שם (21.4.2015)). בצד האמור, נפסק לא אחת כי אין מדובר ב"כלל הרמטי"
(בש"פ 240/15 ביטון נ' מדינת ישראל,
פסקה 5 (22.1.2015) (להלן: עניין ביטון));
וכי במקרים המתאימים שנסיבותיהם ייחודיות, ניתן יהיה להורות על שחרור לחלופת מעצר
גם בעבירות מהסוג דנן, ובלבד שיימצא כי בכוחה של חלופת המעצר המוצעת לאיין את
המסוכנות במידה מניחה את הדעת. על מקרים אלה נמנים למשל מקרים שבהם הנאשם הוא אדם
נורמטיבי ללא עבר פלילי, או כאשר מדובר במי שאינו "נטוע" בעולם עבריינות הסמים
(בש"פ 3702/15 ברק
נ' מדינת ישראל,
פסקה 9 (3.6.2015)); בש"פ 2196/15 רבי
נ' מדינת ישראל,
פסקאות 16-15 (6.4.2015) (להלן: עניין רבי);
עניין ביטון, שם).
משכך, וחרף ברירת המחדל האמורה, יש לבחון בכל מקרה לגופו אם ניתן להשיג את מטרת
המעצר בדרך שפגיעתה בחירות הנאשם תהיה פחותה (סעיף 21(ב)(1) לחוק
המעצרים).
6. בענייננו, ההכרעה בשאלה האמורה אינה פשוטה. על פי העובדות המתוארות בכתב האישום, מעורבותו של העורר בתשתית הייצור וההפקה הייתה משמעותית. העורר נעזר בידע החקלאי שעמד לרשותו בגידול השתילים בהיקפים משמעותיים; שכר בית שנועד לייבוש הצמחים כחלק מתהליך ההפקה; והשתתף בהעברת השתילים לשם הלכה למעשה; והכל כשהוא מסתייע לשם כך בקטין. כמויות הסמים שנתפסו בבית ובחממה שתופעלה לכאורה על ידי העורר הן בעלות גוון מסחרי מובהק. כל אלה מלמדים על מעורבות אקטיבית בקשירת הקשר ובייצור ובהפקה של הסם, כשביסודם של אלה בצע כסף, וכשברקע הדברים משבר כלכלי מתמשך שבו שרוי העורר. מטעם זה קיים חשש כי המוטיבציה לביצוע עבירות דומות נוספות נותרה בעינה. עוד מצאתי להביא בחשבון את התרשמות שירות המבחן כי עונשים קודמים שהוטלו על העורר – גם אם בהקשרים פליליים שונים מאלה שלפנינו – לא נמצאו כבעלי השפעה מרתיעה על העותר.
7. מנגד, ראיתי לתת משקל לעובדה כי לעורר אין עבר פלילי רלוונטי והוא אינו "נטוע" בעולם עבריינות הסמים. דומה כי פרשה זו היא התנסותו הראשונה – גם אם משמעותית על פניה – ב"תחום" זה. בנוסף, תרומתו של העורר לפרשה נבעה במידה רבה מניסיונו החקלאי בטיפול בשתילי הקנביס עצמם, ודומה כי הרחקתו ממקום ההתרחשות וממוקדים חקלאיים עשויה להתברר כאפקטיבית במניעת הישנותן של עבירות דומות. על כל אלה יש להוסיף את התרשמות שירות המבחן מהמסוכנות הנמוכה-בינונית הנשקפת מן העורר; ומההמלצה החיובית ביחס לחלופה ולמפקחים שהוצאו על ידו. משקל ניכר נותן אני להחלטתו של בית משפט זה בעניין ביטון שמאפייניו קרובים למאפייני המקרה שלפנינו. לבסוף, ראיתי להביא בחשבון גם את העובדה כי העורר מגדל לבדו את שלוש בנותיו הקטינות.
8. נוכח האמור, בשים לב ל"גבוליות" המקרה, סבורני כי מכלול הנסיבות שפורטו לעיל מצדיקות כי נורה שהעורר ייעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני כמשמעו בחוק המעצרים כאמור בסעיף 22ב(א) לחוק המעצרים. אכן, סעיף 22ב(ב)(1) לחוק המעצרים הקובע כי ברירת המחדל היא כי אין לשחרר למעצר בפיקוח אלקטרוני נאשם בעבירות סמים מהסוג שבו עסקינן אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו. ואולם, להשקפתי כל האמור עד כה הוא בבחינת "טעמים מיוחדים" כאמור.
9. נוכח כל האמור, אני מורה על השבת עניינו של העורר לבית המשפט קמא לצורך קבלת דיווח מאת המנהל כאמור בסעיף 22ב(ג) לחוק המעצרים באשר לאפשרות כי העורר ישהה במעצר בפיקוח אלקטרוני בבית בת זוגתו ביהוד – כמפורט בהחלטת בית המשפט קמא – עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו. זאת בשים לב לכך שהערכאה הדיונית היא המתאימה לקיים את הבירור המקדים הנדרש בעניין זה (בש"פ 4658/15 פישר נ' מדינת ישראל, פסקה 15 (9.7.2015)). אם יימצא כי העורר יכול לשהות במעצר בפיקוח אלקטרוני, אני מורה כי כך ייעשה בכפוף לתנאים הבאים:
א. העורר ישהה במעצר אלקטרוני בביתה של בת זוגו, בפיקוחה ובפיקוחם של אחיו יוסי ושל חברו הללי ניסים. השלושה רואיינו על ידי שירות המבחן ונמצאו מתאימים לשמש כמפקחים לעורר.
ב. העורר יפקיד ערבות בסך 50,000 ש"ח.
ג. כל
אחד מהמפקחים יחתום על ערבות אישית בסך 15,000 ש"ח תוך שיובהר למפקחים כי הערבות
תחולט אם יפר העורר את תנאי הפיקוח.
ד. נאסר
על העורר ליצור קשר עם הנאשמים הנוספים בכתב האישום ועם כל גורם אחר המעורב
בפרשה.
ה. ניתן
בזאת צו האוסר על יציאתו של העורר מהארץ. העורר יפקיד את דרכונו במזכירות בית המשפט
המחוזי בבאר שבע.
יובהר כי ככל שתידרש השלמה להחלטה זו בעניינים פרוצדוראליים עקב ממצאי בדיקת ההתאמה לפיקוח אלקטרוני, היא תינתן על ידי בית משפט המחוזי, שאף יהיה רשאי להוסיף כחכמתו על התנאים האמורים ככל שהבדיקה האמורה תחייב זאת.
http://elyon1.court.gov.il/files/15/850/085/m01/15085850.m01.htm