שלום לכולם,
מצ"ב פרוטוקול דיון והחלטה בתיק שבכותרת.
בהתאם להחלטה המצ"ב, הגם שהחלטת הוועדה מיום 12.1.2023 מושא הערעור סבירה (פסקה 3 בהחלטה), על המרכז לבריאות הנפש שער מנשה להביא את המערער בפני הוועדה הקרובה במהלך השבוע הקרוב
(ההחלטה כבר הועברה לבית החולים). החלטה זו ניתנה בין היתר לאור שיפור שחל במצבו של המערער
לאחר הדיון בעניינו בפני הוועדה.
כפי שניתן לראות בפרוטוקול, כבר בפתח הדיון הציעה השופטת אלון להביא את המערער בפני ועדה במהלך השבוע הקרוב.
במעמד הדיון השופטת הסכימה כי מדובר בהחלטה סבירה, אך לאור גילו של המערער (19) ומשמדובר באשפוז ראשון, ונוכח השיפור במצבו של המערער לאחר הדיון בוועדה, השופטת סברה כי יש מקום
להביאו בפני ועדה קרובה.
השופטת ציינה כי היא אינה סבורה שנשקלו חלופות אשפוז בצורה רצינית על ידי הוועדה. בתגובה טענתי כי בהתאם להחלטת הוועדה, עולה תמונה ברורה
שבמועד מתן ההחלטה מצבו הנפשי של המערער לא אפשר שקילת חלופות אשפוז. בהמשך, השופטת אף הפנתה אלי שאלה תאורטית: "לו היה המערער מופיע בפני הוועדה היום, האם הייתה הוועדה שוקלת חלופות אשפוז נוכח מגמת השיפור במצבו?" (עמ' 3 בפרוטוקול ש' 6 – 9).
בניסיון להניח את דעתה של השופטת אלון כי המערער מקבל את הטיפול המתאים עבורו במחלקה המתאימה, הפניתי את בית המשפט לביקור מיום 22.1.2023 שבו נכתב על ידי הרופאה המטפלת שבתוכנית
הטיפול ובהתאם למצבו, וככל שמצבו יוסיף וישתפר, המערער צפוי לעבור למחלקה סגורה רגילה.
כפי שניתן להתרשם ולראות בהחלטה, העובדה שהוועדה כתבה בסעיף חלופות האשפוז "במצבו לא ניתן לשקול חלופת אשפוז – ראה מלל נימוקים" הפריעה לשופטת והוסיפה לאי התרשמותה מאופן שקילת
חלופות האשפוז בעניין המערער.
הגם שההחלטה מנומקת ומתייחסת לנסיבות חריגות במקרה הנדון (אשפוז ראשון, בחור צעיר), נוצרה אצלי תחושה לא נוחה בעיקר מההתעלמות מסבירות ההחלטה וההתערבות בה אך בשל "תחושה בלב" (המילים
של השופטת במעמד הדיון).
בברכה,
חאלד אסעד, עו"ד | פרקליטות מחוז חיפה (אזרחי)
טלפון: 073-3921402 פקס: 02-6467069
דוא"ל:
khaleda@justice.gov.il