שלום לכולם,

ראו פס"ד של ביהמ"ש העליון בו קיבל את ערעור המדינה על קולת העונש והחמיר בעונשו של שהיה שותף לחבורה של 4 נאשמים אשר נכנסה לביתם של זוג מבוגרים, חשמלה אותם בשוקרים וניסתה לאזוק אותם. בהמשך, ברחו הארבעה בשל זעקות המתלוננים ואף הסגירו עצמם למשטרה.
רוב הנאשמים נורמטיביים, ללא עבר פלילי או עבר מינורי, הודו במסגרת הסדר טיעון וחסכו את עדות המתלוננים.

עבירת המקור הייתה ניסיון שוד, והיא הומרה - לאור הקשיים המרובים בתיק, ולאור מספר ישיבות גישור - לעבירות של קשירת קשר לפשע וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות.

ביהמ"ש המחוזי גזר על 3 מבין 4 הנאשמים עונשי מאסר של 36-42 חודשי מאסר, ואילו על הנאשם ה- 4 (המשיב בענייננו) גזר עבודות שירות בלבד, ונימק זאת בסטייה מתוך שיקולי שיקום.

בעניין משיב זה הוגש ערעור מדינה על קולת העונש, ומנגד הוגשו 3 ערעורים מטעם 3 הנאשמים האחרים על חומרת עונשם - רובם ככולם מתמצים בכך שקיים פער ענישתי מובהק בין עונשי המאסר בפועל שנגזרו על 3 הנאשמים למול עבודות השירות שנגזרו על הנאשם הרביעי (המשיב בענייננו).

ביהמ"ש קיבל את ערעור המדינה והחמיר בעונשו של המשיב כך שירצה 15 חודשי מאסר, תוך שהודגש כי אין ערכאת הערעור ממצה את הדין בהליך הערעור. את ערעורי יתר הנאשמים על חומרת עונשם - דחה ביהמ"ש.

חשיבות פסק הדין היא בסוגיית אחידות הענישה וכן נוגע הוא בסוגיית שיקול השיקום למול שיקולי הגמול וההרתעה.

שימו לב אף לסע' 29 בו סוקר ביהמ"ש מתחמי ענישה לעבירה זו.

לסיום יש לציין כי מדובר בתיק לא פשוט, אשר הסתיים בהסדר טיעון לאור קשיים לא מבוטלים. הגם שהעבירה בה הורשעו ארבעת הנאשמים - חבלה חמורה בנסיבות מחמירות - הינה עבירה חמורה לכל הדעות, הרי שבתיק זה דווקא החבלות עצמן לא היו קשות ככל ועיקר, ומירב המשקל ניתן לתכנון המעשה הקפדני, בחירת הקורבנות, האמצעים ששימשו לצורך האלימות וכד'.

תודה לנורית הרצמן מפרקליטת המדינה בטיפול בתיק.

דודי, פמ"מ

http://elyon1.court.gov.il/files/15/350/053/i03/15053350.i03.pdf