לידיעה.

 

אין צורך שתקראי הכל – בשורה התחתונה, לא נצליח לקנות סיכון, נתמודד עם פסק הדין.

 

 

הי,

בהמשך לישיבה שלי אתמול עם עו"ד חגי פלמון ממשרד וקסלר, ראה הערכת סיכון מפורטת בתיק.

בשלב זה הוגשו כל סיכומי הצדדים בתיק לבית המשפט המחוזי.

בצענו חשיבה נוספת במטרה לצמצם את הנזק בפסיקה בתיק זה ומניעת השלכת רוחב על תיקים עתידיים ולפי עמדת בא כוחנו הדבר אינו אפשרי-

1.                   קיימת הודעת צד ג' כנגד המדינה – כך שאין די בהגעה להסדר מול התובעים בלבד, תוך קניית מלוא הסיכון.

2.                   בכל זאת ישנו נתח שניתן יהיה לגבות מחלק מהדיירים המבוטחים בפוליסות הביטוח, וקיים גם סיכוי קטן להשתתפות העירייה בתשלום וכן להשתתפות המהנדס שליווה את הפרוייקט.

3.                   ב"כ הצדדים האחרים, לרבות ב"כ התובע ידועים כקשים ביותר והסיכוי שישתפו פעולה בהגעה להסדר קלוש (גם ניסיון גישור בעבר נכשל).

בסיכומו של דבר אנו מעריכים שפנינו לפסק דין "כואב" שנחוב בו בין 2 ל- 3 מליון ₪, בסופו של יום (תוך לקיחה בחשבון שרוב הדיירים אינם מבוטחים ונתקשה עד מאוד לגבות מהם את חלקם – ככל שיחובו).

 

חגית

 

 

 

חגית שלום,

 

כפי שביקשת, אני שולח אלייך הערכת סיכון מעודכנת בתיק, לאחר שמעית הראיות והגשת הסיכומים.

 

הנתבעים בתביעה הינם: משב"ש ורמ"י, דיירי הבניין, העיריה והועדה המקומית, הקבלן והמפקח.

 

את רוב האש הפנו התובעים לכל אורך ההליך, כנגד המדינה, מתוך הבנה שהמדינה היא הכיס העמוק היחיד ממנה ניתן יהיה להיפרע (מתוך הנחה שהזיקה של העירייה למקרה, הינה רופפת). רוב עמודי הסיכומים מטעם התובעים הוקדשו לאחריות משב"ש, חרף מגבלת העמודים הקשה שהוטלה.

 

בסיכומים זנחו התובעים את התביעה כנגד רמ"י ולא העלו כל טענה ביחס לאחריות רמ"י, מלבד אמירה כללית שרמ"י היתה במועדים הרלבנטיים, הבעלים של חלק מהדירות בבניין.

הסיבה העיקרית בשלה נגרם מותו של המנוח, היא השארת הפתח לגג פתוח, כשלצידו סולם המאפשר גישה חופשית לגג. זהו עניין הנוגע בראש ובראשונה לתחזוקה השוטפת של הרכוש המשותף - נושא שהינו באחריות הדיירים.

 

אלא שאיתרע מזלה של המדינה, ובמועדים הרלבנטיים, התבצעו עבודות בבניין במסגרת פרויקט שיקום שכונות. אגב, לא מדובר בעבודות עז"ב (עשה זאת בעצמך) שהינן עבודות מקיפות של שיפוץ מלא של הבניין מהמסד ועד הטפחות כולל עבודות תשתית – ביוב, חשמל וכיו"ב, אלא מדובר בעבודה של חיפוי החזית – עבודה המתבצעת מחוץ לבניין בלבד ולא בתוך הבניין. עבודת החיפוי אמורה היתה להתבצע באמצעות פיגום שמאפשר גישה מלאה לצורך ביצוע העבודה.

 

אחריות הדיירים - אנו טענו, כי יש להטיל את עיקר האחריות על הדיירים, כבעלי המקרקעין האחראים לתחזוקת הבניין ולמנוע גישה חופשית לגג. הוכח על ידינו, כי שנים רבות קודם לאירוע הגג היה פתוח. טענות הדיירים כי הגג היה נעול ונפתח רק לצורך העבודות - נסתרו. הוכח, כי לאירוע נשוא התביעה, קדמו מקרים של עליית ילדים לגג. הדייר המתגורר קרוב לפתח העיד, כי ראה לפחות פעמיים ילדים עולים לגג (באחת הפעמים כדי לראות שלג), הוא מודע לסיכון והורה להם לרדת. הוא אישר, כי העובדה שלילדים היתה גישה חופשית, מעידה על כך שהגג היה פתוח. הוכח עוד, כי גם שנים לאחר האירוע (ליתר דיוק, בשנת 2014 - 10 שנים לאחר האירוע), הגג עדיין היה פתוח (כך העיד נציג של העירייה שביקר במקום. עדותו לא הוכחשה על ידי הדיירים).

 

אחריות העיריה והועדה - כנגדן נטען שאירעו מקרים דומים בעבר להם היתה העירייה מודעת, והיה על העירייה לעבור בכל מאות בנייני השיכון ולדאוג להתקנת סבכה על פתחי האור שבגגות כך שאם מישהו ידרוך עליהם הוא לא ייפול. עלו גם טענות על פיקוח רשלני מצד העירייה על ביצוע העבודות והעובדה שלא חדלו את העבודות שנעשו בלא היתר בניה. כאמור, עילת התביעה כנגד המדינה היא חלשה.

 

הטענות כנגד הקבלן - בדומה לטענות כנגד משב"ש, נטען, כי לקבלן אחריות שילוחית למעשי הפועלים שעלו לגג לביצוע עבודות חיפוי של השורות האחרונות, ולא נעלו אחריהם את הפתח עם סיום העבודות. אחריות הקבלן אינה מוטלת בספק.

 

אחריות משב"ש וטענות ההגנה שלנו:

כאמור, עיקר האש הופנתה כלפי משב"ש. התובעים טענו, כי פועלים שעבדו בבניין במסגרת פרויקט שיקום שכונות של משב"ש, עשו שימוש בפתח הכניסה לגג ועלו דרך חדר המדרגות בכדי לעבוד על הגג ולסיים את השורות האחרונות של חיפוי האבן. במועד התאונה הפרויקט אכן היה בשלביו האחרונים והוכח כי אכן הפועלים עלו לגג.

 

מעורבות משב"ש בפרויקט הוכחה באופן ברור. משב"ש לא רק השתתף במימון אלא היה היזם של הפרויקט וזה שקידם אותו ואיפשר את הוצאתו אל הפועל. מנהל הפרויקט מטעם משב"ש - שלומי חלבני, היה זה שקישר את הדיירים לקבלן ביצוע ולמפקח, סייע להם בעריכת חוזים, היה מעורב בתכנון ובהכנת המפרט הטכני וליווה את הפרויקט מרגע לידתו.

 

בפסקי הדין שניתנו בעניין רפאלוב ובעניין רפאלי, ביקרו בתי המשפט את ניסיון של המדינה להציג את משב"ש כגורם מממן בלבד שאינו קשור לפרויקט.

 

אנו טענו 2 טענות עיקריות, שבשלהן הבהרנו כי אין מקום להטיל אחריות על משב"ש.

 

ראשית, צריך להבחין בין הייזום לבין הביצוע. חלקו של משב"ש מתמקד בייזום וכלל לא בביצוע העבודות. במה דברים אמורים ? מהראיות עלה, שחלבני לא היה קשור לביצוע העבודות ולפיקוח עליהן. חלבני לא היה איש מקצוע בתחום הבניה או הבטיחות אלא היה מינהלן - סייע בהשגת מימון, קישר בין הדיירים לבין אנשי המקצוע, השתתף בסיורי קבלנים, היה מעורב בקבלת הצעות מחיר ובניהול מו"מ על המחיר, סייע בחתימת החוזה עם הקבלן והתקשרות עם מהנדס. תפקידו היה "לתפור" את המעטפת של הפרויקט על מנת שהפרויקט ייצא מן הכוח אל הפועל. לעומת זאת, בתחום הבניה, חלבני לא היה מצוי ולא היתה לו זיקה לביצוע העבודות. בדיוק בשל כך דרש חלבני - הימצאותו של מפקח בניה בשטח ולשם כך התקשרו הדיירים בהוראת חלבני עם המהנדס ורשוב שהיה בעל המומחיות בתחום הבניה וביצע (לטענתנו) פיקוח צמוד, כולל םיקוח על ענייני הבטיחות. חלבני כמעט שלא הגיע לאתר הבניה במהלך העבודות, כי הוא לא עסק בבניה ובבטיחות. הקשר של חלבני לפרויקט ולבניה היה בתחילת הדרך ונגע למעטפת של הפרויקט. מבחינתו של חלבני היה ברור שמדובר בעבודות חיפוי חיצוניות שנעשות מחוץ לבניין באמצעות פיגומים. פנים הבניין, חדרי המדרגות, פתחי הכניסה לגג וכו' - היו מבחינתו מחוץ לתחום הפרויקט. מי שנכח באתר באופן שוטף ופיקח על הבטיחות ועל איכות וטיב העבודה - היה ורשוב. על כן, חלבני לא ידע ולא אמור היה לדעת שפועלים עולים לגג. מי שהיה מודע לכך שבשלבי סיום של הפרויקט, עשויים פועלים לעלות לגג, והיה צריך למנוע את הדבר (אם בכלל), הוא המפקח, בהיותו הסמכות המקצועית בתחום הבניה.

משב"ש פעל באופן זהיר בעצם מינוי מפקח בניה.

בעניין רפאלוב, פסק השופט בנימיני, כי משב"ש התרשל כשלא התנה את ביצוע העבודות בפיקוח צמוד.

בענייננו אנו טענו, כי משב"ש דאג לפיקוח צמוד ונהג במלוא הזהירות.

אגב, ורשוב בסיכומיו טען, כי הפיקוח לא היה צמוד אלא תפקידו התמצה בפיקוח על התשלומים.

ההכרעה של ביהמ"ש בעניין זה - האם הפיקוח של ורשוב היה צמוד או פיקוח עליון כללי – הינה קריטית בתיק זה, ותלויה לא רק באופן שבו ביהמ"ש יפרש את הראיות אלא (לצערי) יכולה להיות מושפעת גם מכך שורשוב הינו גורם פרטי חסר ביטוח.

 

כמו כן, שלא כמו בעניין רפאלי, שם השופט שפירא קבע, כי המדינה התרשלה מכיוון שהכשל שגרם לתאונה היה כשל תכנוני הנוגע במישרין לאחריות משב"ש כשותף לתכנון הפרויקט - הרי שבענייננו, גם אם ייקבע שהפתח נותר פתוח בשל עבודת הפועלים, קיים ריחוק בין זה ובין משב"ש, שכן משב"ש לא היה מעורב בעבודת הבניה אלא תפקידו היה ייזומי. בכל הקשור לבניה ולבטיחות מונה מפקח.

 

שנית: הבהרנו, כי במקרה דנן הכשל לא היה קשור כלל לביצוע העבודות אלא לכך שהפתח לא ננעל על ידי הדיירים. פועלים או קבלן לא יכולים ואינם ברי סמכא להתקין מנעול על פתח פתוח, בבניין שבו הם בסה"כ מבצעים עבודות. זו אחריות בלעדית של בעל מקרקעין. יותר מכך: האפשרות שהיתה לפועלים לעלות לגג, היא עצמה תוצאה של הותרת פתח פתוח ולא נעול על ידי הדיירים. אם הפתח היה נעול, אז הפועלים לא היו עולים כיוון שעמד לרשותם פיגום לשם כך, או שהרשות לעלות לגג היתה ניתנת באופן קונקרטי על ידי מחזיק המפתח והאחראי לנעילת הפתח מטעם הדיירים, שהיה פותח וסוגר את הפתח עם עזיבת הפועלים או דורש מהפועלים לסגור את הפתח ומוודא את סגירתו.

 

כלפי המדינה נטען גם לרשלנות בגין כך שלא דאגה כי הפרויקט לא יצא לפעול בלא שקיים ביטוח צד שלישי לעבודות הבניה. השופט בנימיני קיבל בעניין רפאלוב, טענה כזו כנגד המדינה, וקבע, כי יש לה חובה לדאוג לקיומו של ביטוח, ואם לא תעשה כן, הרי שהיא תחויב בנזק הכלכלי שייגרם לצד ג' באם יינזק ולא יוכל להיפרע מהמזיק. בסופו של דבר, בעניין רפאלוב, לא הוטלה אחריות על המדינה בגין כך, מאחר שבימ"ש קבע, כי פוליסת הביטוח של הקבלן מכסה את האירוע.

בענייננו המצב שונה. לא נעשה ביטוח ולא קיים ביטוח, וביהמ"ש עשוי לקבוע, כי המדינה התרשלה בכך שלא דאגה לביטוח.

אנחנו הפנינו בעניין זה לפסיקה של ביהמ"ש העליון, הקובעת, כי אין מקום להטיל אחריות ברשלנות, בגין אי עריכת ביטוח, כאשר אין חובה חוקית לערוך ביטוח כזה (כמו למשל רשות מקומית שלא דואגת לביטוח תאונות תלמידים).

 

הודעת צד ג' כנגד מגדל: בשלב מתקדם של הדיון גילינו, כי פוליסת שהוציאה מגדל לפרזות מבטחת את המדינה ואת העירייה כמבוטחים נוספים. ביקשנו וקיבלנו את רשות ביהמ"ש להגיש הודעת צד ג' כנגד מגדל. אלא שפרזות ומגדל טוענות, כי הביטוח הינו נוגע רק לחלקה של פרזות ברכוש המשותף שהינו 1/40 (לפי מספר הדירות) וכן כי בכל מקרה הכיסוי של אחריות המבוטחים המשניים הינו רק בגין חבותם למעשי או מחדלי המבוטח הראשי (פרזות). כנגד טענה זו הפנינו לכותרת הפוליסה שבה נכתב בהגדרת "מהות העסק": "ועד בית משותף - מבנה", רישום המעיד על כך שהפוליסה נועדה לכסות חבות בגין אירועים ברכוש המשותף.

 

בתום ישיבת הוכחות שהתנהלה בעניין זה ושבה נחקרו עדים שונים, כולל מומחה לחיתום מטעם חברת הביטוח, הביע ביהמ"ש דעתו, כי הפוליסה לא תכסה את חבותן של המדינה והעירייה בגין מקרה זה, אלא כדי חלקה של פרזות ובגין רשלנותה של פרזות.

 

לדעתנו, במסגרת חלוקת האחריות, יש להשית על הדיירים לפחות 50%-60% מהחבות.

 

עם זאת, אני משער, כי ביהמ"ש יעשה הכל כדי לצמצם את אחריות הגורמים הפרטיים הלא מבוטחים.

 

לפיכך, הייתי מהמר על החלוקה הבאה:

אשם תורם של הקטין (שנכנס לבניין עם חבריו תוך השגת גבול לשם ביצוע מעשה קונדס של זריקת ביצים ומים מהגג) - 10%

הדיירים - 25%

העירייה - 5%

המדינה - 40% (גם בשל רשלנות בגין אי עשיית ביטוח)

ורשוב - 10%

הקבלן - 10%

 

די ברור, כי אם תוטל אחריות על המדינה (ולו בשיעור כלשהו), היא תידרש על ידי עו"ד ארד לשלם את מלוא הפיצוי, כך שמבחינת המדינה, יש משמעות לשיעור האחריות שיושת על הגורמים הסולבנטיים או המבוטחים מהם ניתן יהיה לקבל השתתפות.

כך למשל מאחר שהקבלן הינו פושט רגל (ואפילו לא הגיש כתב הגנה), אז ה- 15% (או כל שיעור שיוטל על הקבלן) יצטרכו להתחלק בין כל יתר המזיקים.

אנו מניחים, כי ניתן יהיה להיפרע מהדיירים (בודאי מ- 4 דירות מתוך ה- 40, שהינן מבוטחות) וגם מורשוב.

 

הנזק:

שנים אבודות  - 1 מיליון ₪ (30% מהשתכרות צפויה לפי שכר ממוצע ברוטו של 9,700 ₪).

אובדן הכנסה בשנות הפנסיה (12%): 120,000 ₪.

הפסד קצבת זקנה: 7,000 ₪.

הוצאות קבורה ומצבה: 10,000 ₪.

נזק לא ממוני: 1,000,000 ₪ (נוכח הזמן הרב שחלף ושיעורי הריבית על הסכומים). השופט פרקש עשוי לפסוק סכום גבוה מזה.

סה"כ: 2,137,000 ₪.

שכ"ט (20%, כולל מע"מ): 500,058 ₪.

סכום כולל של 2,637,058 ₪.

 

בכבוד רב

חגי פלמון עו"ד

  www.weksler-law.co.il  hagai@weksler-law.co.il

 

המידע הכלול בהודעת דואר אלקטרוני זו, לרבות כל צרופותיה, נועד בלעדית עבור הנמען או הנמענים    
 ששמו או ששמם מופיע מעלה וכפוף לחיסיון שבין עורך-דין ללקוח והינו מידע סודי על פי דין.
 אם אינך הנמען, עובד או מורשה של הנמען, המורשה לקבל הודעה זו, הננו מודיעים לך בזאת, כי כל עיון,
 פרסום, העתקה, הפצה או כל שימוש אחר בהודעה זו הינם אסורים בהחלט. אם קיבלת הודעה זו
 בטעות אנא הודיענו מיידית בטלפון או בדואר אלקטרוני , ומחק הודעה זו על צרופותיה וכל עותק הימנה.