Date : 11/17/2020 2:57:32 PM
From : "נבו - המאגר המשפטי"
To : tomerc@justice.gov.il
Subject : Padi-Mail - 477/20 - Psika

  לוגו נבו

אם אינך רואה מייל זה לחץ/י כאן
לגרסת הדפסה
שיתוף הגיליון בפייסבוק 
www.nevo.co.il פד"י-מייל 477 17/11/2020
באנר פרסומי

 תוכן העניינים
עליון
1   [בתי-משפט] שתף בפייסבוק
עפ 7516/20 עזרא פלק נ' מדינת ישראל (עליון; ה א' חיות; 16/11/20) - 6 ע'
יש לקבל את הערעור על החלטת בימ"ש השלום שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער, למרות שמדובר באותו מותב שהרשיע את אחיו של המערער בעבירות זהות ובהסתמך על מסכת עובדתית דומה מאוד, ולו מטעמים של מראית פני הצדק. יצוין כי יש צדק גם בטענה כי היה על המותב לקיים דיון בבקשת הפסלות טרם הכריע בה.
בתי-משפט – שופטים – פסילה
בתי-משפט – פסלות שופט – מראית פני הצדק
2   [משפט מינהלי] שתף בפייסבוק
בגץ 4967/20 ד"ר חיים סדובסקי נ' שר המשפטים (עליון; נ' סולברג, ג' קרא, י' וילנר; 16/11/20) - 6 ע'
הסעדים שהתבקשו בעתירה – המתמקדים בדרישת העותר כי התלונות שהוגשו נגד פרקליט המדינה לשעבר ופתולוג מהמרכז הלאומי לרפואה משפטית, יטופלו בידי רשויות אכיפת החוק – טופלו הלכה למעשה ע"י רשויות אכיפת החוק. לפיכך, העתירה התייתרה. יתר על כן, לא נמצא כי מתקיימים החריגים המצדיקים התערבות בהחלטה שקיבלו רשויות אכיפת החוק בענייננו. כמו כן, רשויות אכיפת החוק לא צורפו כמשיבות לעתירה.
משפט מינהלי – בגץ – דחייה על הסף
משפט מינהלי – בגץ – התייתרות העתירה
משפט מינהלי – בגץ – צדדים לעתירה
משפט מינהלי – בגץ – ביקורת על רשויות התביעה והחקירה
3   [נוער] [בתי-משפט] שתף בפייסבוק
רעא 6747/20 פלוני נ' המחלקה לשירותים חברתיים (עליון; ד' ברק ארז; 16/11/20) - 14 ע'
אכן, הוצאתו של ילד ממשמורת הוריו היא צעד קיצוני שיש לנקוט רק כשכלו כל הקיצין. עם זאת, ביהמ"ש התרשם כי במקרה דנא הערכאות הקודמות שקלו את היטב את השיקולים הנדרשים ונראה שלא נפל פגם בשיקול דעתן וכי נסיבותיו הקשות של המקרה תואמות את אמת המידה המחמירה של הוצאת ילד ממשמורת הוריו. זאת, לאחר שפתרונות ביניים אחרים לא צלחו.
נוער – טיפול והשגחה – הוצאה ממשמורת
נוער – טיפול והשגחה – קטין נזקק
בתי-משפט – רשות ערעור – מתי תינתן
4   [תכנון ובנייה] [בתי-משפט] שתף בפייסבוק
ברמ 245/18 ז'אן צ'רלס שוורץ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה נס ציונה (עליון; ע' פוגלמן; 16/11/20) - 14 ע'
אותה שאלה עקרונית שהתעוררה בבקשות רשות הערעור דנן, הנוגעת להכרה בפגיעה בפוטנציאל תכנוני כפגיעה במקרקעין לפי סעיף 197 לחוק התו"ב, והיקפה של הכרה כאמור, הוכרעה ונדונה בצורה מקיפה בעניין דלי דליה. לפיכך, בקשות הרשות לערער דנן אינן מעוררות עוד שאלה עקרונית בעלת חשיבות כללית. אף יישומן של הקביעות העקרוניות שהונחו בפסק הדין על עניינם של המבקשים דנן לא מקים עילה למתן רשות לערער בגלגול שלישי.
תכנון ובנייה – פיצויים – פגיעה במקרקעין על-ידי תכנית
בתי-משפט – ערעור – רשות ערעור
5   [בתי-משפט] שתף בפייסבוק
עא 4401/20 עו"ד בעז יהושע עמיר נ' אסף כהן ו-18 אחרים (עליון; ע' ברון; 16/11/20) - 11 ע'
בימ"ש דחה בקשות לעיכוב ביצוע פסק דין בגדרו חויבו המבקשים, יחד ולחוד, בפיצוי רוכשים שרכשו מרשות מקרקעי ישראל זכויות חכירה במגרשים שבהרחבה קהילתית של מושב "נחלה", נוכח שיקולי מאזן הנוחות.
בתי-משפט – פסק-דין – עיכוב ביצוע
בתי-משפט – עיכוב ביצוע – של פסק דין
6   שתף בפייסבוק
עא 1405/19 עזבון המנוח יוסף נעאמנה ז"ל, בניו נ' נעאמנה עומר חמאדה (עליון; י' עמית, ד' ברק ארז, ד' מינץ; 16/11/20) - 10 ע'
המערערים חטאו באי רישום הערת אזהרה משך למעלה משנה וחצי, מאז אושר התיקון להסכם חלוקת העיזבון. בהינתן מחדלם זה, יש לכאורה להעדיף את העסקה המאוחרת על פני הסכם חלוקת העזבון. ברם, המשיב 2 לא עמד בחובת תום הלב ולו במישור האובייקטיבי, בין היתר משלא בדק בלשכת רישום המקרקעין סמוך לביצוע העסקה – אז היה למד כי החלקה "נעולה" וכי לא ניתן להוציא נסח רישום, ונורית אזהרה אדומה הייתה מהבהבת ומתריעה בפניו להמתין עד להוצאת נסח מעודכן. לאור זאת, יש לקבוע כי הסכם חלוקת העיזבון גובר על העסקה המאוחרת שערך המשיב עם המשיב 2.
מקרקעין – עיסקאות נוגדות – תוצאתן
מקרקעין – עיסקאות נוגדות – תום-לב
7   [בוררות] שתף בפייסבוק
רעא 6749/20 אלפרד שכטר נ' חברי קבוצת הרכישה "יונייטד שרונה"/ "ב.ס.ר שרונה" (עליון; ד' מינץ; 15/11/20) - 7 ע'
ההבחנה בין "פסק ביניים" לבין "החלטה אחרת" של בורר נעשית ע"פ אותם מבחנים המשמשים לצורך ההבחנה בין פסק דין חלקי להחלטה אחרת של ביהמ"ש, ובפרט בהתאם לשאלה האם הדיון במחלוקת העומדת על הפרק הושלם ובידי הצדדים נמצאת החלטה ברורה ומפורשת המכריעה במחלוקת מוגדרת, שלמה ובעלת קיום עצמאי משלה. ביטול החלטת בורר יתאפשר ע"פ העילות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות רק כאשר היא חלק מפסק הבוררות כולו.
בוררות – בורר – החלטת ביניים
בוררות – פסק בורר – בקשה לביטולו
בוררות – החלטות של בית-משפט – רשות ערעור
עבודה ארצי
8   [עבודה] שתף בפייסבוק
עע (ארצי) 66341-09-19 מדינת ישראל נ' חוה נץ (עבודה; לאה גליקסמן, חני אופק, אילן סופר, נ.צ.: א' ירון, מ' כהן; 10/11/20) - 14 ע'
ביה"ד קיבל ערעור על פסק דין בו נפסק כי משרת המשיבה, שהועסקה כאחות מעשית בבית חולים המנוהל בידי המערערת, תחושב מחדש לצרכי פנסיה, תוך הוספת 5% משרה לכל אחת משנות עבודתה בגין ימי היעדרות בתשלום. נפסק כי קביעת ביה"ד קמא לפיה הנתונים המצביעים על העסקה של כ-5% מעל לתקן בחודשים בהם יש ימי חופשה בתשלום, לאורך זמן ובאופן קבוע, לא פורטה כדבעי, ונמצא כי היקף משרתה התקני של המשיבה שיקף את היקף עבודתה בפועל כולל ימי חופשה, ולכן אין להעלות את היקף משרתה.
עבודה – שכר עבודה – השכר הקובע לצורך הפרשות סוציאליות וגמלת פנסיה
עבודה – זכויות – חישובם
9   [עבודה] [בתי-משפט] שתף בפייסבוק
עבל (ארצי) 41350-10-18 גרשון צורדקר נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; לאה גליקסמן, ורדה וירט, אילן איטח, נ.צ.: ח' שחר, ד' קמפלר; 08/11/20) - 9 ע'
נדחה ערעור על פסק דין שבו נדחתה תביעת המערער, שעבד כמלגזן, להכיר במצבו הרפואי בעמוד שדרה כפגיעה בעבודה לפי עילת המיקרוטראומה. זאת, בהעדר מקום להתערב בקביעתו העובדתית של ביה"ד האזורי כי המערער לא הוכיח את היסוד הראשון, מתוך שלושה, אותו יש להוכיח על מנת לבסס את עילת המיקרוטראומה – תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונישנות.
עבודה – תאונת עבודה – מיקרוטראומה
בתי-משפט – ערעור – אי התערבות בממצאים עובדתיים
10   [דיון אזרחי] [עבודה] שתף בפייסבוק
ברע (ארצי) 11801-10-20 פנחס ברקמן נ' מדינת ישראל (עבודה; רועי פולק; 22/10/20) - 6 ע'
נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטה לפיה תובענה שהגישו המבקשים כהמרצת פתיחה תנוהל בדרך של תובענה רגילה. נפסק כי המוסד המשפטי של המרצת פתיחה אומץ בביה"ד הארצי לעבודה, וכי על פניו ההליך מתאים לדיון בדרך זו, אך אין מקום להיעתר לבקשה, שכן בניהול ההליך בדרך הרגילה לא יהא כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים ונוכח ביטול מוסד המרצת הפתיחה בתקנות סדר הדין האזרחי החדשות, העתידות להיכנס לתוקף בעוד כחודשיים.
דיון אזרחי – המרצת-פתיחה – דיון בה כאילו הייתה תובענה בדרך הרגילה
דיון אזרחי – המרצת-פתיחה – ביטולה
עבודה – סדרי דין – רשות ערעור
מחוזי
11   [תעבורה] שתף בפייסבוק
תפ (מרכז) 26271-07-16 מדינת ישראל נ' יוסף כהן (מחוזי; מיכל ברנט; 09/11/20) - 25 ע'
בית המשפט המחוזי מרכז גזר עונש של 15 חודשי מאסר על הנאשם – נהג שהורשע בהפקרה לאחר תאונת דרכים קשה ובידוי ראיות. נפסק, כי לולא היה מדובר בעבירות נלוות חמורות לכשעצמן, היה נקבע מתחם ענישה נמוך יותר.
תעבורה – ענישה – מדיניות ענישה
תעבורה – עבירות – הפקרה לאחר פגיעה
12   [תעבורה] [עונשין] שתף בפייסבוק
תפ (חי') 59239-05-18 מדינת ישראל נ' עמית פלד (מחוזי; אברהם אליקים; 08/11/20) - 14 ע'
בית המשפט גזר את דינה של נאשמת בגין פציעה, הפקרה אחרי פגיעה ועבירות נלוות, והשית עליה 14 חודשי מאסר, 6 חודשי מאסר על תנאי, פסילת רישיון נהיגה למשך חמש שנים ופיצוי הנפגעת בסכום של 70,000 ₪.
תעבורה – ענישה – הפקרה לאחר פגיעה
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: תאונות דרכים
13   [חברות] [פשיטת רגל] שתף בפייסבוק
חדלת (ת"א) 43652-09-20 עו"ד אופיר נאור, בתוקף תפקידו כנאמן של אי די בי נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ (מחוזי; חגי ברנר; 04/11/20) - 14 ע'
בית המשפט נעתר לבקשת הנאמן להעתקת כלל חומרי המחשב שנאגרו במחשבי החברה, וקבע כי הנאמן יורשה למיין בעצמו את כל החומר המצוי בשרתים המשותפים של החברה והמשיבה.
חברות – פירוק – בעל תפקיד
פשיטת רגל – נאמן – סמכויותיו
14   שתף בפייסבוק
עתא (ב"ש) 3192-11-20 פלוני אלמוני נ' מדינת ישראל ועדת השחרורים שליד כלא אשל (מחוזי; רויטל יפה כ"ץ, יעל רז לוי, גילת שלו; 03/11/20) - 4 ע'
התקבלה עתירה כנגד החלטת וועדת השחרורים שלא להורות על שחרורו המוקדם של העותר חרף הסכמות הצדדים ופסק דין אשר אישר הסכמות אלה.
בתי סוהר – אסירים – שחרור מוקדם
15   [דיון אזרחי] [תגמולים] שתף בפייסבוק
תצ (ת"א) 25647-11-16 יהודה פדלון נ' משרד האוצר, הרשות לזכויות ניצולי שואה (מחוזי; רחמים כהן; 02/11/20) - 11 ע'
נדחתה בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה בטענה שהמשיבות מונעות מאזרחים ותיקים ניצולי שואה המקבלים קצבת נכה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, וקצבת זקנת נכה לפי חוק הביטוח הלאומי תגמולים והטבות, בניגוד לתקנות האזרחים הוותיקים (הטבות לאזרח ותיק שמקבל קצבת זקנה לנכה).
דיון אזרחי – בקשה לאישור תובענה ייצוגית – דחייתה
תגמולים – ניצולי שואה – הטבות לניצולי שואה
16   [דיון פלילי] [עונשין] שתף בפייסבוק
עפג (חי') 69298-07-20 מדינת ישראל נ' שי זיסו שלייכר (מחוזי; י. גריל עמית, א. אלון, ש. שטמר; 29/10/20) - 28 ע'
ערכאת הערעור החמירה בעונשו של המשיב בגין הרשעתו בעבירות מס חמורות, ותחת מאסר בעבודות שירות השיטה עליו 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל.
דיון פלילי – ערעור – התערבות במידת העונש
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות מס
17   [מקרקעין] [קניין] שתף בפייסבוק
תא (מרכז) 29394-03-16 טלי ילינק נ' רשות מקרקעי ישראל (מחוזי; יעקב שינמן; 29/10/20) - 26 ע'
התקבלה בחלקה תביעה לפיצויים בעקבות הפקעת מקרקעין ונקבע כי המדינה תשלם לתובעת פיצויי הפקעה בגובה דמי חכירה לפי שיעור של 6% משווי המקרקעין השנתי.
מקרקעין – הפקעה – פיצויים
קניין – הפקעה – פיצויים
שלום
18   [ראיות] [דיון פלילי] שתף בפייסבוק
תפ (רח') 12876-06-18 פרקליטות מחוז מרכז - פלילי נ' פלוני (שלום; אפרת פינק; 08/11/20) - 170 ע'
בית משפט השלום הורה על זיכוי הנאשם שהודה במהלך חקירתו במשטרה בביצוע עבירות שעניינן מעשים מגונים בקטינות, וזאת מחמת מחדלי חקירה משמעותיים שהתרחשו במהלך מעצרו ומחמת פגמים שנפלו בהליכי הזיהוי. נפסק, כי המחדלים הקשים אינם נקודתיים, הדיון בהם שזור לאורך כל הכרעת הדין, והיה בהם כדי להשליך על הראיות, קבילותן ומשקלן.
ראיות – זיהוי – משקלו
ראיות – זיהוי – יכולת זיהוי
ראיות – הודאה – פסילתה
ראיות – הודאה – הודאה במשטרה
ראיות – הודאה – משקלה
ראיות – הודאה – קבילותה
19   [עונשין] שתף בפייסבוק
תפ (ק"ג) 39491-09-17 מדינת ישראל נ' חייקה אדרי (שלום; נגה שמואלי מאייר; 02/11/20) - 13 ע'
מהו העונש הראוי שיש לגזור על הנאשם שסחר בסם קוקאין בכמות הגבוהה פי 17.6 מזו שנקבעה בפקודה כ"חזקת ההחזקה לצריכה עצמית"?
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות סמים
20   שתף בפייסבוק
תא (עכו) 27481-02-17 פלונית נ' עירית נהריה (שלום; אביגיל זכריה; 29/10/20) - 14 ע'
לא עלה בידי התובעת להוכיח כי מפגע בטיילת ו/או קיומה של "מדרגה נסתרת" הם שגרמו לנפילתה כנטען על ידה. המעבר שבוצע על ידי התובעת במקום הינו בגדר סיכון טבעי ורגיל שיכול להתרחש בעת ביקור בחוף ו/או בעת שימוש במתקניו, מבלי שיהיה כרוך בכך מפגע כלשהוא המחייב בפיצוי.
נזיקין – אחריות – רשות מקומית
נזיקין – רשלנות – היעדרה
21   [ראיות] שתף בפייסבוק
תוב (קריות) 4245-06-17 וועדה אזורית מטה אשר נ' יוסף ברגמן (שלום; סימי פלג קימלוב; 29/10/20) - 6 ע'
נדחתה בקשה לאסור את עדותה של עורכת דין במסגרת פרשת התביעה, וזאת בשל חיסיון עורך דין לקוח.
ראיות – הודאה – קבילותה
ראיות – חיסיון – בין לקוח לעורך-דינו
22   [נזיקין] שתף בפייסבוק
תא (י-ם) 28604-05-19 יעקב בן שטרית נ' ישי בן עוזרי (שלום; מוריה צ'רקה; 29/10/20) - 13 ע'
אין מקום לפסוק פיצוי בגין קללות וכינויי גנאי שהושמעו במהלך האירוע. אף אם הנתבע קילל את התובע, הדבר אינו מקים עילת תביעה לפי חוק איסור לשון הרע.
נזיקין – עוולות – לשון הרע
נזיקין – הגנות – הגנה עצמית
23   שתף בפייסבוק
תק (רח') 13891-11-19 יובל פז נ' לוינסון פתרונות אנרגיה בע"מ (שלום; ישראל פת; 25/10/20) - 17 ע'
התובע לא הוכיח במאזן ההסתברויות של המשפט האזרחי, כי הנתבעים זייפו מסמכים והשיגו אישורי מסירה לתובע תוך מרמה והונאה; מה גם, שבתביעה בעילת תרמית דורשת ההלכה הפסוקה מקדמת דנא נטל הוכחה מוגבר, נטל שבו לא עמד התובע.
ראיות – נטל ההוכחה – טענת זיוף
ראיות – נטל ההוכחה – אי עמידה בו
24   [ראיות] [מקרקעין] שתף בפייסבוק
תא (חי') 19752-10-17 פלונית נ' שלהבת גלבוע (שלום; עידית וינברגר; 19/10/20) - 16 ע'
בית המשפט חייב את הנתבעים להרוס גדר שנבנתה בחצר התובעת.
ראיות – נטל ההוכחה – יסוד שלילי
מקרקעין – הסגת גבול – פינוי
עבודה אזורי
25   שתף בפייסבוק
בל (ב"ש) 19812-08-17 יוסף אסולין נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; יעקב אזולאי; 27/10/20) - 12 ע'
ביה"ד קיבל את תביעת התובע, כבאי במקצועו, לרבות במבצע "צוק איתן" שהתרחש בחודשים יולי-אוגוסט 2014, להכרה במחלת הסוכרת בה לקה כפגיעה בעבודה. ביה"ד פסק, על יסוד חוות דעת של המומחית שמונתה מטעם ביה"ד, כי התפרצות מחלת הסוכרת אירעה במועד שאירעה כתוצאה משני מקרים חריגים שהתרחשו בחודשים יולי-אוגוסט 2014, והיא מהווה פגיעה בעבודה.
עבודה – תאונת עבודה – אירוע חריג
עבודה – תאונת עבודה – מומחים רפואיים
עבודה – ביטוח לאומי – תאונת עבודה
עבודה – ביטוח לאומי – פגיעה בעבודה
ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה
26   שתף בפייסבוק
בל (ת"א) 56941-01-19 יוסף דדון נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; סאוסן אלקאסם; 21/10/20) - 7 ע'
נדחתה תביעת התובע, העובד בתחום השיווק לרבות באמצעות מחשב, מקלדת ועכבר, להכרה בפגיעה בכפות ידיו (CTS), כמחלת מקצוע או על בסיס תורת המיקרוטראומה. נפסק כי התובע לא הוכיח את תנאי העבודה הקבועים בפריטים 13, 26 לתקנות הנוגעות למחלות מקצוע, ולא הוכיח את התדירות והאינטנסיביות הנדרשות להוכחת ארועים חוזרים ונשנים של הקלדות בכפות ידיו, במידה המקיימת תשתית עובדתית הן בעילת מחלות מקצוע והן בעילת מיקרוטראומה.
עבודה – תאונת עבודה – מחלת מקצוע
עבודה – תאונת עבודה – מיקרוטראומה
עבודה – תאונת עבודה – הוכחת קשר סיבתי
27   [עבודה] [חוזים] שתף בפייסבוק
סעש (חי') 54068-11-18 גנדי סוקולוב נ' אשרן-אגודה לקידום רווחת תושבי מטה אשר (עבודה; דניה דרורי, נ.צ. י' ורובל; 19/10/20) - 32 ע'
ביה"ד פסק כי יש לראות במסמך עקרונות שנחתם בין הצדדים משום הסכם מחייב, וכי גם אם לא היה נקבע כי מסמך העקרונות הוא הסכם מחייב, יש מקום לקבוע כי התנהלות הנתבעים חסרת תום לב. בגין הפרת ההסכם התובע זכאי לפיצויי קיום בגובה הפסדי שכר, ובגין התנהלות הנתבעים התובע זכאי לפיצוי בגין נזק לא ממוני. כן זכאי התובע לזכויות מכוח ההסכם ולזכויות נוספות.
עבודה – חוזה עבודה – הפרתו
עבודה – שכר עבודה – תביעה לתשלום שכר
חוזים – הפרה – חוזה עבודה
חוזים – גמירת-דעת – קיומה
חוזים – מסוימות – קיומה
חוזים – הפרה – פיצויים
תעבורה
28   [תעבורה] [עונשין] שתף בפייסבוק
פל (חד') 1035-02-20 מדינת ישראל נ' רומן בלאו (תעבורה; אלכס אחטר; 28/10/20) - 12 ע'
יש להחיל בעניינו של הנאשם את הוראת סעיף 40ד(א) לחוק העונשין המותירה בידי בית משפט הבא לגזור את עונשו של נאשם שיקול דעת אם לחרוג ממתחם הענישה, ככל שהוא מוצא כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם.
תעבורה – ענישה – מדיניות ענישה
עונשין – ענישה – שיקום
29   [דיון פלילי] שתף בפייסבוק
מת (עכו) 7623-10-20 מדינת ישראל נ' סעיד אבו הלאל (תעבורה; אסתר טפטה גרדי; 27/10/20) - 6 ע'
בית המשפט קיבל בקשה למעצר עד תום ההליכים, על פי סעיף 21(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה–מעצרים).
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – מסוכנות
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – חלופת מעצר
ועדות ערר - תכנון ובנייה
30   [תכנון ובנייה] שתף בפייסבוק
ערר (דרום) 1040-09-20 שלמה אביטן נ' הרשות המאשרת - עומר (ועדות ערר - תכנון ובנייה; בנימין זלמנוביץ'; 21/10/20) - 15 ע'
ועדת הערר לתכנון ובניה הורתה על דחיית ערר כנגד החלטת הרשות המאשרת על הפסקת תשתיות לפי סעיף 157א לחוק התכנון והבנייה. נקבע, כי לא נפל פגם בהפעלת שיקול דעתה של הרשות המאשרת.
תכנון ובנייה – בנייה ללא היתר – הגבלת הספקת חשמל, מים וטלפון
בתי-הדין הרבניים
31   [משפט עברי] [משפחה] שתף בפייסבוק
(רח') 1201116/ פלונית נ' פלוני (בתי-הדין הרבניים; יהודה שחור, יאיר לרנר, ירון נבון; 15/06/20) - 25 ע'
חיוב כתובה לאשה נשאית איידס. ביה"ד נחלק בדעתו. נפסק כפי הדעה האמצעית, שהבעל לשעבר ישלם לאישה 180,000 ₪, שהם כשליש מגובה הכתובה.
משפט עברי – גירושין – כתובה
משפחה – גירושין – כתובה
כתבי טענות
32   שתף בפייסבוק
עשא (חי') 15514-07-20 ד״ר ליעד קב ונקי - ב"כ עו"ד אביתר גושן נ' מיכל המשורר יזמות בע״מ (כתבי טענות; ; 07/07/20) - 18 ע'
ערעור על פסק דין שניתן על ידי המפקחת על רישום מקרקעין, בנוגע לזכויות קנייניות בבית משותף הנמצא בחיפה ובנוי על המדרון אשר בין רח' רנ"ק לבין רחוב מיכ"ל המשורר

עליון
1   [בתי-משפט] שתף בפייסבוק
עפ 7516/20 עזרא פלק נ' מדינת ישראל (עליון; ה א' חיות; 16/11/20) - 6 ע'
עו"ד: חיים שוייצר, רו"ח אברהם שהבזי, עמית חדד
יש לקבל את הערעור על החלטת בימ"ש השלום שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער, למרות שמדובר באותו מותב שהרשיע את אחיו של המערער בעבירות זהות ובהסתמך על מסכת עובדתית דומה מאוד, ולו מטעמים של מראית פני הצדק. יצוין כי יש צדק גם בטענה כי היה על המותב לקיים דיון בבקשת הפסלות טרם הכריע בה.
בתי-משפט – שופטים – פסילה
בתי-משפט – פסלות שופט – מראית פני הצדק
.
נגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו ריבוי עבירות של השמטת הכנסה מתוך דו"ח ומסירת אמרה או תרשומת כוזבת בדו"ח, עבירות שבוצעו בקשר לסכום כסף שהמערער ירש מדודתו והיה מצוי בבנק בגרמניה. במקביל לכך הוגש כתב אישום נפרד נגד אחיו של המערער ("פלג") המייחס לו עבירות דומות בשל מסכת עובדתית דומה, וזה הורשע במיוחס לו ונגזר דינו. הערעור הוא על החלטת בימ"ש השלום שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער, למרות שמדובר באותו מותב שהרשיע את אחיו.
.
נשיאת ביהמ"ש העליון קיבלה את הערעור בקבעה:
המערער סבור כי נסיבות המקרה מקימות חשש אובייקטיבי וממשי למשוא פנים מצדו של המותב. זאת בהינתן העובדה שכתבי האישום שהוגשו נגד שני האחים כוללים עבירות זהות ונסמכים על מסכת עובדתית דומה מאוד וגם רשימת העדים זהה. המערער מוסיף וטוען כי בדיון הסכימה המשיבה כי יש קושי לקיים את הדיון בהליך בפני המותב נוכח העובדה שדן בהליך האחר, אך היא חזרה בה מעמדה זו לאחר שהמותב הרשיע את פלג והדבר מותיר רושם כי שיקולים זרים עמדו בבסיס שינוי העמדה.
המערער סבור כי קביעותי המותב בהכרעת הדין בעניינו של פלג בדבר מהימנותו של רואה החשבון הן ברורות ובעלות השלכה ישירה על עניינו, שכן ניתן להבין מהן שהמותב השתכנע שרואה החשבון "הוא עד שהתחמק מלומר אמירות מפלילות ביחס ללקוחותיו". לטענת המערער לא מן הנמנע כי פרשנותו לעדות רואה החשבון בהליך הנוכחי תושפע מקביעות אלה, ועל כן קיים חשש ממשי למשוא פנים ולחלופין, כי מוצדק להעביר את הדיון בהליך לשופט אחר מטעמים של מראית פני הצדק.
עוד טוען המערער כי שגה בית המשפט קמא משדחה את בקשת הפסלות מבלי לקיים בו דיון בעל פה.
דין הערעור להתקבל ולו מטעמים של מראית פני הצדק. יצוין כי יש צדק גם בטענתו הנוספת של המערער כי היה על המותב לקיים דיון בבקשת הפסלות בטרם הכריע בה. סעיף 126 לחסד"פ קובע כי "באין הוראה אחרת בחוק זה לא יידון אדם בפלילים אלא בפניו", וכבר נקבע כי הוראה זו חלה גם בכל הנוגע לדיון בבקשת פסלות של שופט בהליך פלילי. זאת להבדיל מהכרעה בערעור פסלות.
חזרה למעלה
2   [משפט מינהלי] שתף בפייסבוק
בגץ 4967/20 ד"ר חיים סדובסקי נ' שר המשפטים (עליון; נ' סולברג, ג' קרא, י' וילנר; 16/11/20) - 6 ע'
עו"ד: יונתן קרמר
הסעדים שהתבקשו בעתירה – המתמקדים בדרישת העותר כי התלונות שהוגשו נגד פרקליט המדינה לשעבר ופתולוג מהמרכז הלאומי לרפואה משפטית, יטופלו בידי רשויות אכיפת החוק – טופלו הלכה למעשה ע"י רשויות אכיפת החוק. לפיכך, העתירה התייתרה. יתר על כן, לא נמצא כי מתקיימים החריגים המצדיקים התערבות בהחלטה שקיבלו רשויות אכיפת החוק בענייננו. כמו כן, רשויות אכיפת החוק לא צורפו כמשיבות לעתירה.
משפט מינהלי – בגץ – דחייה על הסף
משפט מינהלי – בגץ – התייתרות העתירה
משפט מינהלי – בגץ – צדדים לעתירה
משפט מינהלי – בגץ – ביקורת על רשויות התביעה והחקירה
.
במוקד העתירה שתי תלונות שהגיש העותר במשטרה: א. תלונה נגד פרקליט המדינה לשעבר, עו"ד שי ניצן; ב. תלונה נגד פתולוג מהמרכז הלאומי לרפואה משפטית, ד"ר זייצב. מרבית הטענות נוגעות למשפטו של רומן זדורוב ולראיות על בסיסן הורשע. העותר, שאינו מיוצג והמעיד על עצמו כמי שפועל למען צדק לזדורוב, מבקש בעתירה להורות על טיפול בתלונות שהגיש למשטרה. לעמדת המשיבים, דין העתירה להידחות על הסף ולגופה, מאחר שתלונות העותר טופלו ע"י רשויות אכיפת החוק ונתקבלה בהן החלטה (שתיהן נבחנו ונגנזו).
.
ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"ץ דחה את העתירה בקבעו:
הסעדים שהתבקשו בעתירה – המתמקדים בדרישת העותר כי התלונות שהוגשו יטופלו בידי רשויות אכיפת החוק – טופלו הלכה למעשה "י רשויות אכיפת החוק. לפיכך, העתירה התייתרה.
מעל לצורך, יובהר כי לעותר נשלחה הודעה כי תלונתו נגד ד"ר זייצב נבחנה ותיק החקירה נסגר באין אשמה פלילית. משכך, היה על העותר למצות הליכים ולהגיש ערר על ההחלטה.
תלונת העותר נבחנה ע"י היועמ"ש והוחלט לגנוז את התלונה בעניינו של פרקליט המדינה לשעבר. יצוין, כי לא נמצאה עילה להתערבות בהחלטת רשויות אכיפת החוק מאחר שלא מתקיימים החריגים המצדיקים התערבות בהחלטה שקיבלו הרשויות בענייננו. הלכה פסוקה היא כי שק"ד רשויות התביעה בתחום ההעמדה לדין פלילי הוא רחב וכי מידת ההתערבות השיפוטית בשיקול דעת רשויות אכיפת החוק והתביעה בנושאי חקירה פלילית והעמדה לדין היא מצומצמת. היקף ההתערבות השיפוטית הוא מצומצם ביתר שאת כשמדובר בהחלטות בהן מעורבים ראשי מערכת אכיפת החוק.
יתר על כן, אף שהעתירה עוסקת בעניינים המצויים בליבת שיקול הדעת של רשויות אכיפת החוק, העותר לא צירפן כמשיבים לעתירה, אלא צורפו משיבים שאינם רלוונטיים.
העותר שוטח בעתירה טענות כלליות וחמורות למעשים פליליים וחקירות, המוצגות ללא תשתית עובדתית ראשונית. העותר הגיש בעבר עתירה בה נטענו טענות דומות. גם בעתירה שם נטען, בין היתר, כי הנילונים שם בדו ראיות מפלילות נגד זדורוב והשמידו ראיות שהיה בהן פוטנציאל לזכותו. התלונות באותו עניין נדחו ע"י רשויות אכיפת החוק. העתירה נדחתה על הסף והדברים האמורים שם יפים לענייננו.
חזרה למעלה
3   [נוער] [בתי-משפט] שתף בפייסבוק
רעא 6747/20 פלוני נ' המחלקה לשירותים חברתיים (עליון; ד' ברק ארז; 16/11/20) - 14 ע'
עו"ד: איילת עומר ליפשיץ, דורית גולן, יוסי נקר
אכן, הוצאתו של ילד ממשמורת הוריו היא צעד קיצוני שיש לנקוט רק כשכלו כל הקיצין. עם זאת, ביהמ"ש התרשם כי במקרה דנא הערכאות הקודמות שקלו את היטב את השיקולים הנדרשים ונראה שלא נפל פגם בשיקול דעתן וכי נסיבותיו הקשות של המקרה תואמות את אמת המידה המחמירה של הוצאת ילד ממשמורת הוריו. זאת, לאחר שפתרונות ביניים אחרים לא צלחו.
נוער – טיפול והשגחה – הוצאה ממשמורת
נוער – טיפול והשגחה – קטין נזקק
בתי-משפט – רשות ערעור – מתי תינתן
.
בקשת רשות ערעור שהגיש אב, על החלטת בימ"ש מחוזי לנוער בגדרה נדחו שני ערעורים שנסבו על החלטותיו של בימ"ש שלום לנוער. במרכז הבקשה קטין יליד 2018 שהוכרז כקטין נזקק לפי סעיף 2(2) ו-2(6) לחוק הנוער (טיפול והשגחה) (שעניינם מצבים שבהם "האחראי על הקטין אינו מסוגל לטפל בו או להשגיח עליו או שהוא מזניח את הטיפול או ההשגחה" או ש"שלומו הגופני או הנפשי נפגע או עלול להיפגע מכל סיבה אחרת"). יצוין כי בשלב הראשון, לאחר הוצאת הקטין מחזקת האם הוא עבר לבית אימו של המבקש, כאשר המבקש מתגורר עמה, אך בהחלטה השניה הוחלט על העברת הקטין למשפחת אומנה חסויה ולא לאומנת קרובים, בהתאם להמלצות גורמי הטיפול. האם תומכת בהחלטות ביהמ"ש. המבקש טוען כי לא הורם הנטל להוכחת נזקקותו של הקטין.
.
ביהמ"ש העליון (השופטת ד' ברק-ארז) דחה את הבקשה מהטעמים הבאים:
אומנם רגישות הסוגיה של הוצאת קטין ממשמורת הוריו הגמישה את אמות המידה המצמצמות למתן רשות ערעור בגלגול שלישי, אך אין משמעות הדבר שרשות תינתן גם במקרים שאינם מצדיקים זאת. בענייננו, החלטות הערכאות קמא ניתנו על-בסיס יריעה עובדתית רחבה שנפרסה בפניהן תוך התמקדות בטובתו של הקטין בטווח המידי ואף הדחוף. המבקש חולק על קביעותיהם העובדתיות של הערכאות קמא, הגם שאלה מבוססות על בדיקה מקיפה של עניינם של הצדדים על-ידי הגורמים המקצועיים. המבקש לא הרים את הנטל להראות אילו פגמים נפלו בקביעות אלה. ראוי להוסיף כי מעבר להיבטים הקונקרטיים שנבחנו היטב הבקשה אינה מעוררת שאלות עקרוניות, והמבקש אף לא טען לכך.
אכן, הוצאתו של ילד ממשמורת הוריו היא צעד קיצוני שיש לנקוט רק כשכלו כל הקיצין. עם זאת, ביהמ"ש התרשם כי במקרה דנא הערכאות הקודמות שקלו את היטב את השיקולים הנדרשים ונראה שלא נפל פגם בשיקול דעתן וכי נסיבותיו הקשות של המקרה תואמות את אמת המידה המחמירה של הוצאת ילד ממשמורת הוריו. זאת, לאחר שפתרונות ביניים אחרים לא צלחו. ההכרעות שהתקבלו משקפות את המורכבות הנוספת של מקרה זה – אין מדובר במצב שבו המשפחה מתייצבת שכם אחד מול גורמי הרווחה. אדרבה, האם – הגם שלא הצליחה לטפל בקטין בעצמה – מעוניינת להיתמך בצעדים שננקטו בעניינו של הקטין.
כן סבור ביהמ"ש כי זכויותיו הדיוניות של המבקש, שהיה מיוצג, לא נפגעו. בהקשר זה הוזכר כי החלופה של אומנה בבית אמו של המבקש נבחנה ונדחתה בשלב זה, על רקע דיווחים קשים על התנהלותם. כן הוזכר כי תהליך העברתו של הקטין למשפחת אומנה הוא זמני.
חזרה למעלה
4   [תכנון ובנייה] [בתי-משפט] שתף בפייסבוק
ברמ 245/18 ז'אן צ'רלס שוורץ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה נס ציונה (עליון; ע' פוגלמן; 16/11/20) - 14 ע'
עו"ד: רוברטו חייט, אלון סמואל, תומר אזרחי, גיל וירניק, יונה מושקוביץ, דב שרון, גלעד זרם, צבי שוב, גלעד שמעון, רועי אמזל, עופר לוי, לאה בראון, יהושע דיאמנט, עומר דיאמנט, דדי וינברג, מיכאל שחור, עודד כ. גבעון, יובל יניב, שולמית כבאז, אייל כהן, יוסי כהן, ישי ביינרט, איריס אוסטרובסקי שי
אותה שאלה עקרונית שהתעוררה בבקשות רשות הערעור דנן, הנוגעת להכרה בפגיעה בפוטנציאל תכנוני כפגיעה במקרקעין לפי סעיף 197 לחוק התו"ב, והיקפה של הכרה כאמור, הוכרעה ונדונה בצורה מקיפה בעניין דלי דליה. לפיכך, בקשות הרשות לערער דנן אינן מעוררות עוד שאלה עקרונית בעלת חשיבות כללית. אף יישומן של הקביעות העקרוניות שהונחו בפסק הדין על עניינם של המבקשים דנן לא מקים עילה למתן רשות לערער בגלגול שלישי.
תכנון ובנייה – פיצויים – פגיעה במקרקעין על-ידי תכנית
בתי-משפט – ערעור – רשות ערעור
.
לפני ביהמ"ש לעניינים מנהליים נדונו שורת ערעורים (כ-70) על החלטות ועדת הערר לפיצויים ולהיטל השבחה בנושא תביעות פיצויים מכוח סעיף 197 לחוק התו"ב שהוגשו לוועדות מקומיות שונות עקב אישור תכנית מתאר מחוזית. לפי התכנית, ייעוד המקרקעין הרלוונטיים שונה מייעוד חקלאי או שטח פתוח אחר לאחד הייעודים הבאים: חקלאי/נוף כפרי פתוח; נופש מטרופוליני; נחל וסביבותיו; שמורת טבע או שמורת נוף וגן לאומי. הטענה המשותפת בתביעות (ובהליכים שהוגשו עקב דחייתן) הייתה כי אישור התכנית פגע בפוטנציאל התכנוני לשינוי ייעוד שהיה גלום במקרקעין, וכי נפגעה ציפיית בעלי המקרקעין כי הייעוד שלהם ישתנה לייעוד שערך השוק שלו גבוה יותר, כגון מגורים ותעשייה. חלק מהעררים התקבלו, היתר נדחו על הסף. על החלטות ועדת הערר הוגשו עשרות ערעורים לביהמ"ש לעניינים מנהליים, שדן בהם במאוחד. מרבית הערעורים נדחו. על פסק הדין האמור הוגשו לבימ"ש זה כ-30 בקשות רשות לערער, שבלבן השגות על הקביעות העקרוניות של ביהמ"ש לעניינים מנהליים בשאלת ההכרה בפגיעה בפוטנציאל תכנוני כפגיעה בת פיצוי מכוח סעיף 197 ובקביעת גבולותיה.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשות בקבעו:
לאחר קבלת תשובת היועמ"ש, ובשל בירורן של שאלות זהות במהותן לשאלה העקרונית שעוררו הבקשות דנן בהליכים מקבילים שנקבעו לדיון לפני בימ"ש זה בעניין דלי דליה, הוחלט כי טרם יוחלט על המשך טיפול בבקשות הרשות לערער, יעדכן היועמ"ש בדבר תוצאות ההליכים האמורים.
ביום 1.4.2020 התקבל פסק דינו של בימ"ש זה בעניין דלי דליה. בפסק הדין נדרש הרכב מורחב לשאלת ההכרה בפגיעה בפוטנציאל תכנוני כפגיעה לפי סעיף 197 לחוק. נקבע (בדעת רוב) כי ניתן להכיר באובדן פוטנציאל תכנוני כשלעצמו כפגיעה בת פיצוי לפי סעיף 197, אולם טענה לפגיעה כאמור יכולה לקום רק במקרים בהם ניתן להצביע על פעולה תכנונית קונקרטית וקרובה לוודאי המבססת את הפוטנציאל התכנוני שע"פ הנטען "אבד". לשם כך, נדרשת לכל הפחות הצבעה על תכנית המצויה בשלב ההפקדה וב"דבר מה נוסף". אותו "דבר מה נוסף" יתבטא בהיעדר מניעה נראית לעין לאישור התכנית, באופן שמעמיד את התכנית כמעט בנקודת "אל-חזור" אולם צוין כי בעניין זה אין לקבוע מסמרות וכל מקרה ייבחן לגופו לפי נסיבותיו. בקשות לקיום דיון נוסף בפסק הדין, נדחו.
אותה שאלה עקרונית שהתעוררה בבקשות דנן, הנוגעת להכרה בפגיעה בפוטנציאל תכנוני כפגיעה במקרקעין לפי סעיף 197, והיקפה של הכרה כאמור, הוכרעה ונדונה בצורה מקיפה בעניין דלי דליה. לפיכך, בקשות הרשות לערער דנן אינן מעוררות עוד שאלה עקרונית בעלת חשיבות כללית. הכרעותיו של ביהמ"ש לעניינים מנהליים בשאלה זו, עולות בקנה אחד עם אמות המידה שהותוו בעניין דלי דליה גם אם אין מדובר בזהות מוחלטת בין הקביעות. בהינתן האמור, אף יישומן של הקביעות העקרוניות שהונחו בפסק הדין על עניינם של המבקשים דנן לא מקים עילה למתן רשות לערער בגלגול שלישי.
בהקשר זה, בראי ממצאי ביהמ"ש לעניינים מנהליים וועדת הערר, לא נמצא כי יש בידי המבקשים להיבנות מהערת השופט עמית בעניין דלי דליה. באותה הערה ציין השופט כי די ברף של תכנית מופקדת ו"דבר מה נוסף" המעיד על התקדמות של ממש בהליכי התוכנית באופן המעיד על סיכוי טוב לאישורה, רף נמוך מעט מהרף הגבוה של כמעט נקודת "אל-חזור". הבקשות דנן אינן מגיעות לרף הבסיסי של תכנית מופקדת, וממילא החידוד הנדרש כפועל יוצא מההערה הנ"ל אינו נדרש בהליך זה.
גם השגות המבקשים על קביעות ביהמ"ש לעניינים מנהליים בשאלה אם התכנית הגבילה את השימוש במקרקעין שהיה מותר בו לפני אישורה אם לאו, הן טענות במישור יישום הדין, וקביעותיו של ביהמ"ש בעניין זה התבססו על ניתוח התשתית העובדתית שהונחה לפניו. קביעות אלו, הנטועות בדל"ת אמות המקרה אינן מצדיקות מתן רשות לערער בגלגול שלישי לפי אמות המידה שנקבעו לכך בפסיקה.
חזרה למעלה
5   [בתי-משפט] שתף בפייסבוק
עא 4401/20 עו"ד בעז יהושע עמיר נ' אסף כהן ו-18 אחרים (עליון; ע' ברון; 16/11/20) - 11 ע'
עו"ד: אביגדור ליבוביץ', אילן ציאון, חגית שפיצר, יוסף יפרח, אביחי ורדי, יצחק אבידני, אלון איפרגן, מר אליהו מזיג
בימ"ש דחה בקשות לעיכוב ביצוע פסק דין בגדרו חויבו המבקשים, יחד ולחוד, בפיצוי רוכשים שרכשו מרשות מקרקעי ישראל זכויות חכירה במגרשים שבהרחבה קהילתית של מושב "נחלה", נוכח שיקולי מאזן הנוחות.
בתי-משפט – פסק-דין – עיכוב ביצוע
בתי-משפט – עיכוב ביצוע – של פסק דין
.
שלוש בקשות לעיכוב ביצוע פסק דינו של בימ"ש המחוזי, שבגדרו חויבו המבקשים, יחד ולחוד, בפיצוי המשיבים 1, אסף כהן ו-18 אחרים, משתכנים אשר רכשו מרשות מקרקעי ישראל זכויות חכירה במגרשים שבהרחבה קהילתית של מושב "נחלה", בסכום כולל של 1,746, 000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. בימ"ש קמא חייב את המבקשים יחד ולחוד, בהשבת הסכומים ששילמו הרוכשים מכוח הסכמי שירותים, בנימוק שמדובר בכספים אסורים.
.
בית המשפט העליון (השופטת ע' ברון) דחה את הבקשות ופסק כי:
נקודת המוצא לדיון היא שבעל דין זכאי ליהנות מפירות זכייתו בפסק דין מבלי שיהיה בהגשת ערעור כדי לעכב את מימוש הזכייה. צד להליך המבקש לחרוג מכלל זה נדרש להרים את הנטל ולהוכיח שני תנאים מצטברים: כי סיכויי הערעור טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. היחס בין שני שיקולים אלה הוא כשל "מקבילית כוחות", וככל שסיכויי הערעור גבוהים יותר כך ניתן להקל בדרישת מאזן הנוחות, ולהפך; אם כי מקובל שמאזן הנוחות הוא "אבן הבוחן המרכזית". במקרים שבהם מבוקש עיכוב ביצוע של חיוב כספי, שהוא בר השבה מעצם טיבו, על המבקש לשכנע כי ייגרם לו נזק בלתי הפיך כתוצאה מביצוע התשלום - בין מפאת מצבו הכלכלי הרעוע; בין כאשר חוסנו הכלכלי של הזוכה מוטל בספק כך שיקשה, אם בכלל, להשיב את הכספים אם הערעור יתקבל. טענות בהקשר זה אינן יכולות להישמע בעלמא, ונדרש להניח תשתית ראייתית ועובדתית מספקת לתמיכה בהן.
מקרה זה נמנה עם אותם מקרים שבהם שיקולי מאזן הנוחות מכריעים בבירור את הכף אל עבר דחיית הבקשות לעיכוב ביצוע. טענות המבקשים כי הנזק שייגרם להם כתוצאה ממימוש פסק הדין לא ניתן יהיה לתיקון אם יתקבל הערעור נטענו ללא תשתית עובדתית או ראייתית כלשהי. אף אחד מהמבקשים לא הציג ולו בדל ראיה לתמיכה בגרסתו בנוגע למצבו הכלכלי. העובדה כי ביצוע פסק דין לתשלום כסף יגרור אחריו מכירת נכס כלשהו, אינה יכולה, לכשעצמה, לשמש הצדקה לעיכוב ביצוע; טענת המבקשים שכספים שישולמו למשתכנים לא יושבו על ידם אם יתקבל הערעור נטענה באופן סתמי; לא נמצא ממש אף בטענה שלפיה ריבוי הרוכשים יקשה על גביית החוב אם יתקבל הערעור, שעה שמדובר ב-19 משתכנים בסך הכל, מתוכם 9 זוגות ואדם נוסף.
בנסיבות שבהן שיקולי מאזן הנוחות מובילים באופן מובהק לדחיית הבקשות לעיכוב ביצוע, אין צורך לקבוע מסמרות בשאלת סיכויי הערעור. עם זאת יצוין, למעלה מן הצורך, כי פסק הדין מבוסס במידה רבה על קביעות עובדתיות והתרשמות ישירה של בימ"ש המחוזי מהראיות וממהימנות העדים הרבים שנשמעו לפניו, כאשר אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים מסוג זה; וכך גם ביחס לממצאים שנקבעו על ידי החוקר שמונה כמומחה מטעם בית משפט. בהיבט זה, נראה כי בפני המבקשים ניצבת משוכה לא מבוטלת בערעוריהם.
חזרה למעלה
6   שתף בפייסבוק
עא 1405/19 עזבון המנוח יוסף נעאמנה ז"ל, בניו נ' נעאמנה עומר חמאדה (עליון; י' עמית, ד' ברק ארז, ד' מינץ; 16/11/20) - 10 ע'
עו"ד: מונדר דראושה, אברהים סעדי, עלי עארף
המערערים חטאו באי רישום הערת אזהרה משך למעלה משנה וחצי, מאז אושר התיקון להסכם חלוקת העיזבון. בהינתן מחדלם זה, יש לכאורה להעדיף את העסקה המאוחרת על פני הסכם חלוקת העזבון. ברם, המשיב 2 לא עמד בחובת תום הלב ולו במישור האובייקטיבי, בין היתר משלא בדק בלשכת רישום המקרקעין סמוך לביצוע העסקה – אז היה למד כי החלקה "נעולה" וכי לא ניתן להוציא נסח רישום, ונורית אזהרה אדומה הייתה מהבהבת ומתריעה בפניו להמתין עד להוצאת נסח מעודכן. לאור זאת, יש לקבוע כי הסכם חלוקת העיזבון גובר על העסקה המאוחרת שערך המשיב עם המשיב 2.
מקרקעין – עיסקאות נוגדות – תוצאתן
מקרקעין – עיסקאות נוגדות – תום-לב
.
ענייננו בעסקה סותרת המאוחרת להסכם חלוקת עזבון. המערערים הגישו תביעתם לביהמ"ש המחוזי, במסגרתה עתרו למתן סעד הצהרתי לפיו הסכם חלוקת העיזבון ופסק דין חלוקת העיזבון גוברים על העסקה המאוחרת. כן עתרו לביטול רישום הירושה לזכות המשיב ולביטול הערת האזהרה שנרשמה לטובת המשיב 2. ביהמ"ש המחוזי קבע כי בתחרות בין הסכם חלוקת העיזבון לבין העסקה המאוחרת, ידה של העסקה המאוחרת על העליונה. בשורה התחתונה נקבע כי זכותו של המשיב 2 בשטח של 555 מ"ר גוברת על זכות המערערים מכוח הסכם חלוקת העיזבון. מכאן הערעור.
.
ביהמ"ש העליון קיבל את הערעור בקבעו:
בבעלות המנוח הייתה חלקה. המנוח הותיר אחריו אלמנה ושלושה בנים, שאף הם כבר הלכו לבית עולמם (להלן: חמאדה יוסף ועלי). כל אחד משלושת הבנים ירש את המנוח, ובהמשך ירש את חלקה של אלמנתו בעזבונו, כך שכל אחד מהבנים היה זכאי לשליש מהחלקה, קרי, שטח של 6,555 מ"ר. חמאדה הוא אבי המשיבים 1 ו-3 (להלן: המשיב והמשיבה). בשנת 1988 מכר חמאדה 6,000 מ"ר מחלקו בחלקה לבני הזוג עאסלה. בני הזוג עאסלה רשמו הערת אזהרה לזכותם על זכויותיו של חמאדה בחלקה רק בשנת 2009, כ-21 שנה לאחר חתימת ההסכם. בשנת 2010 נעשה הסכם חלוקה של עיזבון המנוח, ובו נקבע כי הזכויות בחלקה תרשמנה ע"פ החזקה של הצדדים בשטח: 5,500 מ"ר על שם חמאדה; 6,150 מ"ר על שם עלי; 8,016 מ"ר על שם יוסף. בהמשך להסכם זה ולצורך ביצועו, חתם המשיב בשנת 2011 על יפוי כוח בלתי חוזר לטובת המערערים (יורשי יוסף) להעברת 1,055 מ"ר מזכויותיו בחלקה בחלקים שווים ביניהם. ב-2012 ניתן להסכם חלוקת העיזבון תוקף של פסק דין.
ברם, חמאדה הרי מכר לבני הזוג עאסלה שטח של 6,000 מ"ר, דהיינו 500 מ"ר יותר מהשטח שהיה אמור להירשם בבעלותו ע"פ ההסכם לחלוקת העיזבון. לאור זאת, הוסכם כי מחלקו של עזבון יוסף יופחת שטח 500 מ"ר, על מנת שניתן יהיה לקיים את פסק הדין שניתן לטובת בני הזוג עאסלה בשנת 2014. בהתאם לכך, הוגשה בשנת 2015 בקשה לתיקון טעות סופר בפסק דין חלוקת העיזבון, וכך נעשה בהחלטת ביהמ"ש. השורה התחתונה היא שלמשיב ולמשיבה כיורשי חמאדה כבר לא נותר כל שטח בחלקה, בעוד שהמערערים, כיורשי יוסף, זכאים להירשם כבעלי 7,515 מ"ר בחלקה.
ב-2016 נרשם המשיב בלשכת רישום המקרקעין כיורשו של חמאדה בחלקה, על אף שלמעשה כבר לא נותר לו כל שטח בחלקה. בעקבות רישום המשיב, הועתקה הערת האזהרה של בני הזוג עאסלה על חלקו של המשיב. לאחר מכן מכר המשיב למשיב 2 שטח של 555 מ"ר מהחלקה. בכך התיימר המשיב למכור שטח שאינו זכאי לו ע"פ הסכם חלוקת העיזבון. מנסח הרישום עולה כי בתאריך 25.12.2016 נרשמו שתי הערות אזהרה עוקבות בפנקס הזכויות: האחת – מכוח פסק דין חלוקת העיזבון מיום 4.3.2012 והתיקון לפסק הדין מיום 27.4.2015; והשנייה – לזכות המשיב 2 על חלקו של המשיב בעקבות עסקת המכר ביניהם מיום 20.12.2016.
בימ"ש קמא ניתח את הסיטואציה באספקלרית סעיף 9 לחוק המקרקעין וברוח הלכת גנז, וגם הצדדים יצאו מנקודת מוצא כי ענייננו בעסקאות סותרות. משכך, הצדדים כלל לא נתנו דעתם לשאלה מקדמית אם יש לראות את הסכם חלוקת העיזבון כ"עסקה במקרקעין" לצורך סעיף 9. בנסיבות העניין נראה כי ניתן לראות את הסכם חלוקת העיזבון כעסקת מכר או מתנה בין אחים. אך מאחר שהצדדים לא טענו בנושא ולא הונחה תשתית עובדתית לגבי סיווג העסקה, לא נמצא להשתית את פסק הדין על מסקנה זו, אלא לנתח את הסיטואציה באספקלריה של שתי עסקאות סותרות בתמורה ע"פ סעיף 9 והלכת גנז.
בע"א 7113/11 הובעה העמדה כי רישום הערת אזהרה הוא אקט פשוט וזול, ובהינתן שעלות מניעת הנזק היא אפסית מול תוחלת נזק גבוהה ביותר, יש לפרש את הלכת גנז על דרך ההרחבה. מכאן, שיש להטיל על הקונה הראשון בזמן שהתרשל באי רישום הערת אזהרה, את הנטל להראות כי הקונה השני בזמן פעל בחוסר תום לב או כי ידע או צריך היה לדעת על העסקה הראשונה. כאן, המערערים חטאו באי רישום הערת אזהרה משך למעלה משנה וחצי, מאז אושר התיקון להסכם חלוקת העיזבון. בהינתן מחדלם זה, יש לכאורה להעדיף את העסקה המאוחרת. אך לא בכל מקרה יש באי-רישום הערת אזהרה משום פגיעה בעקרון תום-הלב. כך, מקום בו השני בזמן פעל בחוסר תום לב, או ידע על הראשון בזמן או לא בדק את מרשם המקרקעין טרם כרת את העסקה הנוגדת – השני בזמן יהיה מנוע מלטעון לתחולת הלכת גנז, בהיעדר קש"ס בין חוסר תום ליבו של הראשון בזמן לבין התאונה המשפטית.
המערערים הפקידו בקשה לרישום הערת אזהרה בנוגע להסכם חלוקת העיזבון כבר ביום 10.8.2016. משום מה בקשה זו לא נקלטה, והמערערים פנו בכתב אל לשכת רישום המקרקעין במכתב שנתקבל שם ביום 15.8.2016. הם ביצעו הפקדה חוזרת של הערת האזהרה בנוגע לחלוקת העיזבון ביום 7.12.2016. המערערים טענו לכל אורך הדרך, כי בעקבות זאת החל מיום 7.12.2016 החלקה הייתה "נעולה" והופיעה כחלקה שנמצאת בהליכי רישום ולא ניתן היה להנפיק נסח רישום באינטרנט ולבצע כל פעולה בחלקה. העובדות והמסמכים המוכיחים את טענת המערערים כי כבר מיום 7.12.2016 החלקה הייתה "נעולה", לא נזכרו בפסק דינו של בימ"ש קמא, ולמעשה המשיב 2 לא התמודד כלל עם טענה זו.
ב"כ המשיב 2 הוציא נסח רישום 20 יום לפני חתימת ההסכם ביום 20.12.2016. אילו היה טורח להוציא נסח רישום סמוך לביצוע העסקה, היה נוכח כי אין באפשרותו לעשות כן, ונורית אזהרה אדומה הייתה אמורה להבהב ולהתריע בפניו להמתין עד להוצאת נסח מעודכן. זאת ועוד. בהסכם שבין המשיב למשיב 2 נכתב כי המשיב הינו הבעלים של 6,555 מ"ר בחלקה. הצהרה זו אינה נכונה בעליל, שהרי 6,000 מ"ר כבר נמכרו לבני הזוג עאסלה, שלזכותם נרשמה הערת אזהרה על כל חלקו של המשיב. הערת האזהרה הסותרת לזכות בני הזוג עאסלה לא נזכרה כלל בהסכם, בעוד שבהסכם נכתב כי "המוכר ימחק כל הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין במידה וישנה הערה הסותרת הסכם זה". לשאלת ביהמ"ש העליון הכיצד הערת האזהרה לזכות בני הזוג עאסלה אינה סותרת את ההסכם, השיב ב"כ המשיב 2 כי המשיב הסביר להם שמכר לעאסלה רק 6,000 מ"ר, והם סמכו על דבריו.
לתום הלב הנדרש מהרוכש השני בזמן פן סובייקטיבי ואובייקטיבי. במקרה דנן לא עמד המשיב 2 בחובת תום הלב ולו במישור האובייקטיבי, משלא בדק בלשכת רישום המקרקעין סמוך לביצוע העסקה, ומשהתעלם מהערת האזהרה לזכות בני הזוג עאסלה. לאור זאת, דין הערעור להתקבל, כך שהסכם חלוקת גובר על העסקה המאוחרת. לעניין התנהלות לציבור עורכי הדין יובהר, כי יש להוציא נסח רישום סמוך למועד עריכת העסקה. בנוסף, יש לרשום הערת אזהרה לטובת הקונה סמוך לאחר ביצוע העסקה. מדובר בשתי פעולות שעלותן אפסית ושבכוחן למנוע נזק גדול ותסבוכת משפטית.
חזרה למעלה
7   [בוררות] שתף בפייסבוק
רעא 6749/20 אלפרד שכטר נ' חברי קבוצת הרכישה "יונייטד שרונה"/ "ב.ס.ר שרונה" (עליון; ד' מינץ; 15/11/20) - 7 ע'
עו"ד: עדי כהן, אור לוי ביבר
ההבחנה בין "פסק ביניים" לבין "החלטה אחרת" של בורר נעשית ע"פ אותם מבחנים המשמשים לצורך ההבחנה בין פסק דין חלקי להחלטה אחרת של ביהמ"ש, ובפרט בהתאם לשאלה האם הדיון במחלוקת העומדת על הפרק הושלם ובידי הצדדים נמצאת החלטה ברורה ומפורשת המכריעה במחלוקת מוגדרת, שלמה ובעלת קיום עצמאי משלה. ביטול החלטת בורר יתאפשר ע"פ העילות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות רק כאשר היא חלק מפסק הבוררות כולו.
בוררות – בורר – החלטת ביניים
בוררות – פסק בורר – בקשה לביטולו
בוררות – החלטות של בית-משפט – רשות ערעור
.
המבקשים הם חברים בקבוצת רכישה. הם הצטרפו לקבוצת הרכישה לאחר מועד הזכיה במכרז מטעם רמ"י לרכישת הקרקע, באמצעות רכישת זכויות מחברי הקבוצה שהצטרפו אליה במקור. לאחר הרכישה נחתם בין חברי הקבוצה הסכם שיתוף. המשיבים הם יתר חברי קבוצת הרכישה ומשרד עורכי הדין אשר ייצג את הקבוצה והעניק לה ייעוץ משפטי. הבר"ע היא על פסק-דינו של ביהמ"ש המחוזי במסגרתה נדחתה בקשת המבקשים למתן סעד הצהרתי לפיו הסכם הבוררות בינם לבין המשיבים בטל ולחלופין למתן הוראה לבוררת להמשיך ולברר את תביעתם במסגרת הליך הבוררות לאחר שעוכבה על ידה.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו:
רשות ערעור על פסקי דין של ביהמ"ש בענייני בוררות תינתן רק במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה עקרונית בעלת השלכות החורגות מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה, או מקום בו נדרש הדבר מפאת שיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין. מקרה זה לא רק שאינו נמנה על אחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות כאמור, אלא שמעיקרא החלטת הבוררת העומדת בבסיסו ובשורש העניין שכנגדו טוענים המבקשים, אינה ניתנת לתקיפה כלל בשלב זה של הליך הבוררות.
סעיף 24 לחוק הבוררות קובע את המסגרת בגדרה יבוטל "פסק בוררות" המוגדר בסעיף 1 לחוק כ"פסק שניתן ע"י בורר, לרבות פסק ביניים". ההבחנה בין "פסק ביניים" לבין "החלטה אחרת" של בורר נעשית ע"פ אותם מבחנים המשמשים לצורך ההבחנה בין פסק דין חלקי להחלטה אחרת של ביהמ"ש ובפרט בהתאם לשאלה האם הדיון במחלוקת העומדת על הפרק הושלם ובידי הצדדים נמצאת החלטה ברורה ומפורשת המכריעה במחלוקת מוגדרת, שלמה ובעלת קיום עצמאי משלה. ביטול החלטת בורר יתאפשר ע"פ העילות המנויות בסעיף 24 רק כשהיא חלק מפסק הבוררות כולו. בענייננו ברי כי החלטת הבוררת לעיכוב תביעת המבקשים אינה מכריעה או מסיימת את המחלוקת הניטשת בין הצדדים ואינה חלק מפסק בוררות. יש לראותה אפוא כהחלטה אחרת שאין הדין מאפשר הגשת בקשה לביטולה.
אמנם, לא כל טענות המבקשים מופנות נגד החלטת הבוררת. לטענתם בעצם הגשת בקשת עיכוב ההליכים לפני הבוררת הופר ובוטל הסכם הבוררות ע"י המשיבים וביהמ"ש המחוזי לא נתן דעתו לכך. ברם, גם טענה זו – המייחסת לעיכוב ההליכים עד לביצוע התשלום, שנדון והוכרע בבוררות, משמעות נורמטיבית של הפרת ההסכם וביטולו – מוסבת למעשה בדרך עקיפה על החלטת הביניים של הבוררת.
למעלה מן הצורך יצוין בקליפת האגוז, כי גם לגופו של עניין לא נמצא טעם לקבל את הבקשה, שכן עיון במכלול החומר מגלה כי לא נפל כל פגם בהחלטת הבוררת אשר ניתנה בהתאם להוראות הסכם השיתוף. קל וחומר שלא נמצאה סיבה להתערב בהחלטת ביהמ"ש המחוזי להשאיר החלטה זו על כנה.
חזרה למעלה
עבודה ארצי
8   [עבודה] שתף בפייסבוק
עע (ארצי) 66341-09-19 מדינת ישראל נ' חוה נץ (עבודה; לאה גליקסמן, חני אופק, אילן סופר, נ.צ.: א' ירון, מ' כהן; 10/11/20) - 14 ע'
עו"ד: עינת לסרי, דורית נחום-שפירא
ביה"ד קיבל ערעור על פסק דין בו נפסק כי משרת המשיבה, שהועסקה כאחות מעשית בבית חולים המנוהל בידי המערערת, תחושב מחדש לצרכי פנסיה, תוך הוספת 5% משרה לכל אחת משנות עבודתה בגין ימי היעדרות בתשלום. נפסק כי קביעת ביה"ד קמא לפיה הנתונים המצביעים על העסקה של כ-5% מעל לתקן בחודשים בהם יש ימי חופשה בתשלום, לאורך זמן ובאופן קבוע, לא פורטה כדבעי, ונמצא כי היקף משרתה התקני של המשיבה שיקף את היקף עבודתה בפועל כולל ימי חופשה, ולכן אין להעלות את היקף משרתה.
עבודה – שכר עבודה – השכר הקובע לצורך הפרשות סוציאליות וגמלת פנסיה
עבודה – זכויות – חישובם
.
המשיבה הועסקה כאחות מעשית בבית חולים המנוהל בידי המערערת משנת 1979 ועד פרישתה לגמלאות בשנת 2017. המשיבה בוטחה בפנסיה תקציבית. אין מחלוקת כי החל משנת 1999 הועסקה המשיבה ב-75% משרה. המשיבה הגישה בביה"ד האזורי תביעה כנגד המערערת בטענה כי בפועל עבדה במשרה בהיקף 82.97%, ועתרה למתן סעדים באשר לזכאותה להפרשי תשלומים והפקדות סוציאליות בגין חוסר זה בחישוב משרתה. לאחר שניתן פסק הדין בענין הרשקוביץ בו נקבעו אמות המידה לבחינת ההשלכה שיש להעסקת עובד במשמרות או בשעות משתנות ב"שעות עודפות" מעבר להגדרת התקן על תחשיב זכויותיו הסוציאליות, נדונה תביעת המשיבה בטענה כי הועסקה בחריגה של 6.69% מתקן משרתה וכי יש להשלים עבורה תוספת בשיעור זה לחישוב תקן משרתה, ולמצער בשיעור 5% לענין חישוב זכויותיה הפנסיוניות, בשל התעלמות המערערת מימי החופשה בתשלום. ביה"ד האזורי קבע משרת המשיבה לצרכי פנסיה תחושב מחדש תוך הוספת 5% משרה לכל אחת משנות עבודתה, וכי המערערת זכאית להחזר חלקה בדמי התגמולים ששולמו בעבור שעות עודפות אלו בשיעור 5% משרה.
.
בית הדין הארצי לעבודה (מפי השופטת ח' אופק גנדלר ובהסכמת השופטים ל' גליקסמן, א' סופר ונציגי הציבור א' ירון, מ' כהן) קיבל את הערעור ופסק כי:
הערעור נסב אודות הטענה כי ביה"ד קמא שגה עת הגדיל את היקף משרתה של המשיבה ב-5% בנימוק שכביכול ימי חופשתה ניתנו לה מעבר להיקף משרתה, כך שהשאלה המרכזית היא האם יש להגדיל את היקף משרתה של המשיבה ב-5% לצורך תשלום הגמלה בגין ימי היעדרות בתשלום.
בעניין הרשקוביץ נקודת המוצא הייתה כי העסקת עובד, באופן קבוע, מעל היקף משרתו החלקית מבלי להסדיר את זכויותיו הסוציאליות בגין ההעסקה העודפת עלולה להוות למעסיק תמריץ שלילי להעסקה במשרה מלאה. מעבר לכך, העסקה כזו פוגעת בצבירת הזכויות הסוציאליות האפשריות עד לאותה תקרה, ומקפחת את העובד. עוד נקבע כי חופשה היא חלק מהתקן, ולכן יש לראות בה חלק מהעבודה הרגילה, וכי יש לבחון את החריגה לפי משמרות ולא לפי כלל שעות העבודה בפועל. עוד נקבע כי על מנת להכריע אם שעות עודפות צריכות להיכלל בהיקף המשרה בתקן יש לבחון שני משתנים: האם מדובר בחריגה קבועה מהתקן; מהי מידת החריגה. בבחינה זו י ליתן משקל לכלל נסיבות העניין. בהליך הסכימה הסתדרות האחיות כי סטייה של 5% עד 10% מהיקף המשרה בתקן, היא סטייה שניתן לקבל 'מכוח החיים השוטפים'. ודוק, התשובה לשאלה איזה היקף עבודה ייחשב "חריגה קבועה" תלויה בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. דרך הבחינה של החופשות הייתה מקילה על מנת להביא לכך שמטרת החופשה בתשלום לא תסוכל. משכך, ככל שהוכחה חריגה מהיקף המשרה התקני שהיא תוצאה של התעלמות מובנית מחופשות בתשלום נקבע כי יש להביאה בחשבון אף אם שיעורה 5%. כמו כן, החריגה עקב התעלמות מובנית מחופשות שהובאה בחשבון הייתה אחידה ובשיעור 5% מבלי שהשוני בהיקף המשרה של האחיות בעניין הרשקוביץ השליך עליו. ודוק, בעניין הרשקוביץ התחשיבים נעשו תוך תרגום המשרה התקנית וההעסקה בפועל לשעות עבודה.
טענת המשיבה לפיה קמה לה זכאות אוטומטית להגדלת היקף משרתה ב-5% לפי הלכת הרשקוביץ, נדחתה בצדק בביה"ד קמא, שכן הקביעה בעניין הרשקוביץ מהווה ממצא עובדתי שנקבע בראי נסיבות המקרה שם, וההלכה שנקבע שם אינה יכולה להוות מסד למסקנה כוללנית. הערעור דנן עיקרו בשאלה אם החופשות שנטלה המשיבה לאורך השנים גלומות בהיקף המשרה או שהן חורגות ממנה, ולכן יש להעלות את היקף משרתה בהתאמה. ביה"ד האזורי קבע שהנתונים המצביעים על העסקה של כ-5% מעל לתקן בחודשים בהם יש ימי חופשה בתשלום, לאורך זמן ובאופן קבוע, ואולם המסד למסקנה זו לא פורט כדבעי, ויש לקבל את טענת המערערת שלפיה בנסיבות העניין היקף משרתה התקני של המשיבה שיקף את היקף עבודתה בפועל כולל ימי החופשה.
אופן תחשיב ימי ההיעדרויות צריך להיעשות באופן מותאם למבנה ההעסקה הייחודי של האחיות. אין מקום לנקודת מוצא לפיה יום היעדרות ממשמרת שקול במלואו ליום חופשה, נוכח היות שבוע העבודה של האחים והאחיות מקוצר מכח הסכמה קיבוצית ונוכח כך שמספר ימי העבודה השבועיים הופחת ואילו משך יום העבודה הוארך (כך שהוא כולל שעות עודפות). חיבור טכני של מספר הימים בהם עבדה המשיבה וימי החופשה שנטלה אינו נותן ביטוי לייחודיות זו. היקף החופשה נגזר מתקן ההעסקה, ולא מההחלטה בדבר אורכה של משמרת בראי צמצום מספר ימי ההעסקה בחודש עבודה. משכך, וכדי לבחון אם החופשה גולמה בתקן או חורגת ממנו, עולה הצורך ב"נטרול" מרכיבי תבנית ההעסקה הייחודית האמורים וקירובה ל"תקן". הקירוב יכול להיעשות בדרך תרגום ההעסקה בפועל לשעות (כפי שהיה בענין הרשקוביץ) או לימי תקן (כטענת המערערת).
בעניין הרשקוביץ בו נעשה הנטרול באמצעות תרגום לשעות עבודה הוכפל כל יום חופשה בשלוש שעות בלבד. יום בו לא עבדו העובדות בעניין הרשקוביץ תורגם ליום חופשה תקני, ולא נזקף במלואו באופן טכני כיום חופשה. עקרונות התחשיב בדמוי נטרול מרכיבי תבנית ההעסקה הייחודית של המשיבה ועריכת התחשיב על סמך התקן (אלמלא הייתה תבנית העסקתה ייחודית), עולים בקנה אחד עם האמור בעניין הרשקוביץ. במקרה זה פעולת הנטרול נעשתה כהלכה. המערערת ביצעה את התחשיב על סמך תרגום תבנית ההעסקה לימי חופשה, כשלטענתה יום חופשה תקני של אחות המועסקת ב-75% משרה הוא 4.5 שעות, וחישוב זה, המבוסס על יום עבודה תקני ולא דפוס העבודה הייחודי בפועל, מקובל. משכך, תקן משרתה של המשיבה משקף באופן סביר את שעות העבודה והחופשה שלה. במרבית החודשים השילוב של ימי החופשה וימי העבודה לא הביא לחריגה מהתקן. בהעדר חריגה מהתקן שהיא תוצאה מובנית של התעלמות מהחופשות בתשלום, אין מקום להגדיל את היקף המשרה בהתאמה להיקף החופשות.
חזרה למעלה
9   [עבודה] [בתי-משפט] שתף בפייסבוק
עבל (ארצי) 41350-10-18 גרשון צורדקר נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; לאה גליקסמן, ורדה וירט, אילן איטח, נ.צ.: ח' שחר, ד' קמפלר; 08/11/20) - 9 ע'
עו"ד: רועי שביט, אלי בלום, גיא אשר
נדחה ערעור על פסק דין שבו נדחתה תביעת המערער, שעבד כמלגזן, להכיר במצבו הרפואי בעמוד שדרה כפגיעה בעבודה לפי עילת המיקרוטראומה. זאת, בהעדר מקום להתערב בקביעתו העובדתית של ביה"ד האזורי כי המערער לא הוכיח את היסוד הראשון, מתוך שלושה, אותו יש להוכיח על מנת לבסס את עילת המיקרוטראומה – תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונישנות.
עבודה – תאונת עבודה – מיקרוטראומה
בתי-משפט – ערעור – אי התערבות בממצאים עובדתיים
.
ערעור על פסק דינו של ביה"ד האזורי, שבו נדחתה תביעת המערער, שעבד כמלגזן במפעל, להכיר במצבו הרפואי בעמוד שדרה כפגיעה בעבודה על פי עילת המיקרוטראומה.
.
בית הדין הארצי לעבודה (מפי השופטת ל' גליקסמן ובהסכמת הנשיאה ו' וירט ליבנה, סגן הנשיאה א' איטח ונציגי הציבור ח' שחר, ד' קמפלר) דחה את הערעור ופסק כי:
על מנת לבסס את עילת המיקרוטראומה יש להוכיח שלושה יסודות: הראשון, תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונישנות; השני, קיומו של קשר סיבתי בין התנועות לבין הליקוי הגופני מושא התביעה; השלישי, קביעה שלפיה כל אחת מאותן תנועות גרמה לפגיעה זעירה המצטברת יחדיו לכדי ליקוי גופני. רק משהוכחה התשתית העובדתית יועבר עניינו של המבוטח למומחה-יועץ-רפואי לבחינת הקשר הסיבתי (היסוד השני) ומנגנון הפגיעה (היסוד השלישי).
בענייננו, קבע ביה"ד האזורי כי המערער לא הוכיח את היסוד הראשון, ולכן יש לדחות את תביעתו מבלי למנות מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו לבין מצבו הרפואי. בעיקרו של דבר, ערעורו של המערער סב על קביעותיו העובדתיות של ביה"ד האזורי. הכלל הוא שאין ערכאת הערעור מתערבת בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית המבוססים על התרשמותה הבלתי אמצעית מן העדויות והראיות שהיו בפניה, אלא במקרים חריגים, ולא נמצא כי מקרה זה מצדיק חריגה מהכלל; בנוסף, ביה"ד הארצי לא מצא מקום להתערב בקביעותיו של ביה"ד האזורי בנוגע לשעות עבודתו של המערער, בנוגע לכיסא המלגזה ובנוגע לנהיגה על משטח עם בורות ומהמורות.
באשר לטענת המערער שלפיה יש לבטל את חיובו בהוצאות, פסיקת הוצאות נתונה לשיקול דעתו של ביה"ד האזורי, ואין מקום לחרוג מהכלל ולהתערב בקביעתו של ביה"ד האזורי. עם זאת, נוכח הנסיבות הנטענות בדבר מצבו הכלכלי של המערער, ומשהמשיב לא עמד על פסיקת הוצאות בערעור, לא חויב המערער בהוצאות נוספות בגין הערעור.
חזרה למעלה
10   [דיון אזרחי] [עבודה] שתף בפייסבוק
ברע (ארצי) 11801-10-20 פנחס ברקמן נ' מדינת ישראל (עבודה; רועי פולק; 22/10/20) - 6 ע'
עו"ד: מרדכי ברקן
נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטה לפיה תובענה שהגישו המבקשים כהמרצת פתיחה תנוהל בדרך של תובענה רגילה. נפסק כי המוסד המשפטי של המרצת פתיחה אומץ בביה"ד הארצי לעבודה, וכי על פניו ההליך מתאים לדיון בדרך זו, אך אין מקום להיעתר לבקשה, שכן בניהול ההליך בדרך הרגילה לא יהא כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים ונוכח ביטול מוסד המרצת הפתיחה בתקנות סדר הדין האזרחי החדשות, העתידות להיכנס לתוקף בעוד כחודשיים.
דיון אזרחי – המרצת-פתיחה – דיון בה כאילו הייתה תובענה בדרך הרגילה
דיון אזרחי – המרצת-פתיחה – ביטולה
עבודה – סדרי דין – רשות ערעור
.
המבקשים, רופאים אשר הועסקו במשרד הבריאות עד לפרישתם לגמלאות במחצית הראשונה של שנת 2019, טוענים כי הם זכאים לקבל "תוספת חינוך לבריאות 2019" כפי שנקבע ביום 29.7.19 בהחלטת ועדת מעקב שהוקמה מכוח הסכם קיבוצי שנחתם בין ההסתדרות הרפואית בישראל, ממשלת ישראל, שירותי בריאות כללי והסתדרות מדיצינית הדסה. בתובענה שהגישו המבקשים לביה"ד האזורי בדרך של המרצת פתיחה התבקש ביה"ד להצהיר שתוקף מועד החלטת ועדת המעקב הוא 1.4.18. ביה"ד האזורי קבע כי התובענה שהגישו המבקשים כהמרצת פתיחה תנוהל בדרך של תובענה רגילה ומכאן בקשת רשות הערעור.
.
בית הדין הארצי לעבודה (השופט ר' פוליאק) דחה את הבקשה ופסק כי:
ראשית הודגש כי המוסד המשפטי של המרצת פתיחה אומץ על ידי ביה"ד הארצי לעבודה מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, ועל פני הדברים יש טעם בטענת המבקשים כי ההליך מתאים לדיון בדרך מקוצרת וכי ניתן לברר תובענה המתמקדת בסעד הצהרתי של פרשנות הוראה מסוימת בהחלטת ועדת המעקב בדרך של המרצת פתיחה.
עם זאת, יש לדחות את בקשת רשות הערעור. הטעם הראשון נעוץ בכלל הבסיסי לפיו "המועד להשיג על 'החלטה אחרת' של הערכאה הדיונית הוא בתום הדיון בתובענה כולה, בכפוף לכך שלאותה 'החלטה אחרת' אין השפעה מכרעת על זכויות הצדדים או על אופן ניהול הדיון", כעולה מסעיף 26(א) לחוק בית הדין לעבודה. בענייננו, בקביעת ביה"ד האזורי בהחלטתו לפיה התובענה תידון בדרך הרגילה שבה כרוכות שאלות משפטיות ועובדתיות לא יהא כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים בהליך, ומשכך אין היא מצדיקה מתן רשות ערעור. אכן, יתכן כי אילו היה ננקט הליך של המרצת פתיחה ניתן היה להשלים את הדיון בפרק זמן קצר יותר, אך אין בכך כדי להוות נימוק המצדיק התערבות בהחלטה דיונית מובהקת.
הטעם השני נובע מביטול מוסד המרצת הפתיחה בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018, העתידות להיכנס לתוקף בעוד כחודשיים, כאשר פתיחת הליך תעשה בדרך אחת של הגשת תובענה ולא יהיו עוד הסדרים מיוחדים, כדוגמת המרצת פתיחה. בעניין טניס הובהר כי אין כל מניעה, במקרים הראויים, לאמץ הוראה מהוראות סדר הדין האזרחי. אין שוני מהותי או משפטי, בין אימוץ דרך שננקטה בבתי-המשפט בקשר לפתיחת הליך, לבין זו המשמשת כלי עזר לבירור הליך. בנסיבות בהן מלכתחילה אומץ הליך מתקסד"א בהיעדר שוני מהותי בין דרכי פתיחת ההליך בערכאות השונות ומשנמצא כי שכרו של הליך המרצת הפתיחה (קיצור ההליך הספציפי) יוצא בהפסדו (ריבוי הליכים סביב התאמת ההליך) וביטולו ייכנס לתוקף בקרוב, אין כל טעם להתוות את הכללים באשר להתאמת הליכים להמרצת פתיחה או להחזרת הדיון לביה"ד האזורי לעניין זה, גם אם ביטול התקסד"א טרם נכנס לתוקף.
לסיכום, ההליך בביה"ד האזורי יתנהל בסדר הרגיל ואין בכך כדי לגרום לנזק של ממש למבקשים.
חזרה למעלה
מחוזי
11   [תעבורה] שתף בפייסבוק
תפ (מרכז) 26271-07-16 מדינת ישראל נ' יוסף כהן (מחוזי; מיכל ברנט; 09/11/20) - 25 ע'
עו"ד: רעות אבירי, אופיר סטרשנוב
בית המשפט המחוזי מרכז גזר עונש של 15 חודשי מאסר על הנאשם – נהג שהורשע בהפקרה לאחר תאונת דרכים קשה ובידוי ראיות. נפסק, כי לולא היה מדובר בעבירות נלוות חמורות לכשעצמן, היה נקבע מתחם ענישה נמוך יותר.
תעבורה – ענישה – מדיניות ענישה
תעבורה – עבירות – הפקרה לאחר פגיעה
.
בית המשפט נדרש לגזור את דינו של הנאשם שהורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירות הבאות: הפקרה אחרי פגיעה; שיבוש מהלכי משפט; השמדת ראיה. התביעה עתרה לעונש של 3-6 שנות מאסר בפועל, לצד פסילת רישיון לתקופה של 5-10 שנים.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
במקרה זה, לעבירת ההפקרה נוספו שתי עבירות נוספות – שיבוש מהלכי משפט והשמדת ראיה.
העונשים המרביים בצדן של העבירות בהן הורשע הנאשם הינם: עבירת ההפקרה – 14 שנות מאסר, השמדת ראיה – 5 שנות מאסר ושיבוש מהלכי משפט 3 שנות מאסר.
מתחם הענישה ההולם את כלל העבירות בהן הורשע הנאשם נע בין 15 ל- 30 חודשי מאסר בפועל.
חזרה למעלה
12   [תעבורה] [עונשין] שתף בפייסבוק
תפ (חי') 59239-05-18 מדינת ישראל נ' עמית פלד (מחוזי; אברהם אליקים; 08/11/20) - 14 ע'
עו"ד: רינת לוי, רינת גלעד פרל
בית המשפט גזר את דינה של נאשמת בגין פציעה, הפקרה אחרי פגיעה ועבירות נלוות, והשית עליה 14 חודשי מאסר, 6 חודשי מאסר על תנאי, פסילת רישיון נהיגה למשך חמש שנים ופיצוי הנפגעת בסכום של 70,000 ₪.
תעבורה – ענישה – הפקרה לאחר פגיעה
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: תאונות דרכים
.
הנאשמת הורשעה בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, הפקרה אחרי פגיעה, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו ונהיגה ללא רישיון נהיגה תקף.
.
בית המשפט המחוזי גזר את הדין כדלהלן:
בהתחשב בשכיחות התופעה של הפקרה אחרי פגיעה, יש צורך במקרה זה בהרתעת הרבים מפני ביצוע עבירות מסוג העבירות שביצעה הנאשמת וכי יש סיכוי של ממש שהחמרה בעונשה של הנאשמת תביא להרתעת הרבים. בהתחשב בערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות, במידת הפגיעה בהם, במדיניות הענישה הנהוגה והראויה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, העונש ההולם במקרה זה הוא מאסר במתחם שבין 10 ל-30 חודשי מאסר בפועל, פסילה מלנהוג במתחם שבין 3 שנים ל-10 שנים. בשקלול הנסיבות והשיקולים השונים, יש להשית על הנאשמת 14 חודשי מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי, פסילת רישיון נהיגה למשך חמש שנים ותשלום פיצוי לנפגעת העבירה בסכום של 70,000 ₪.
חזרה למעלה
13   [חברות] [פשיטת רגל] שתף בפייסבוק
חדלת (ת"א) 43652-09-20 עו"ד אופיר נאור, בתוקף תפקידו כנאמן של אי די בי נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ (מחוזי; חגי ברנר; 04/11/20) - 14 ע'
עו"ד: טלי שלו, שירן גורפיין, מתן רינג, איל רוזובסקי, פיני יניב, דנה שרון, הדר נאות
בית המשפט נעתר לבקשת הנאמן להעתקת כלל חומרי המחשב שנאגרו במחשבי החברה, וקבע כי הנאמן יורשה למיין בעצמו את כל החומר המצוי בשרתים המשותפים של החברה והמשיבה.
חברות – פירוק – בעל תפקיד
פשיטת רגל – נאמן – סמכויותיו
.
בקשת הנאמן לחברה להעתיק את כלל חומרי המחשב שנאגרו במחשבי החברה, ובכלל זה תיבות דואר אלקטרוני של נושאי המשרה בחברה ומנהליה, וכן מסמכים של החברה שטרם הועברו לידיו של הנאמן. השאלה היא למי נתונה הזכות למיין את החומר ולקבוע איזה חלק ממנו שייך לחברה ואיזה חלק שייך למשיבה 1.
.
בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ופסק:
הפסיקה עמדה לא אחת על הנחיתות האינפורמטיבית בה מצויים בעלי תפקיד בחברה חדלת פירעון בבואם למלא את התפקיד המוטל עליהם. מתוקף תפקידו, על הנאמן להתחקות אחר כל מידע אודות החברה ונכסיה ובדבר הנסיבות שהובילו לקריסתה, וזאת לשם בירור ומיצוי זכויותיה. יש לתת לבעל התפקיד סמכויות עיון נרחבות במיוחד, נרחבות אף יותר מאלו שזכאי להן בעל דין רגיל. נקודת המוצא היא שלבעל התפקיד נתונה הזכות למיין מסמכים, כדי לאתר את אלה מהם שבבעלות החברה. בנסיבות דנן, הנאמן יורשה למיין בעצמו או באמצעות מי מטעמו את כל החומר המצוי בשרתים המשותפים. כל חומר שאיננו שייך לחברה יוחזר לאלתר לדסק"ש ויימחק מהמדיה הדיגיטלית שתימצא ברשות הנאמן.
חזרה למעלה
14   שתף בפייסבוק
עתא (ב"ש) 3192-11-20 פלוני אלמוני נ' מדינת ישראל ועדת השחרורים שליד כלא אשל (מחוזי; רויטל יפה כ"ץ, יעל רז לוי, גילת שלו; 03/11/20) - 4 ע'
עו"ד: הדס לוי, מיטל אולק-אמויאל
התקבלה עתירה כנגד החלטת וועדת השחרורים שלא להורות על שחרורו המוקדם של העותר חרף הסכמות הצדדים ופסק דין אשר אישר הסכמות אלה.
בתי סוהר – אסירים – שחרור מוקדם
.
עתירה כנגד החלטת וועדת השחרורים שלא להורות על שחרורו המוקדם של העותר חרף הסכמות הצדדים וחרף פסק דינו של בימ"ש זה אשר נתן תוקף של פס"ד להסכמות אלה.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את העתירה ופסק:
הגם שהחלטת ביהמ"ש המחוזי הייתה אמורה להינתן בהרכב תלתא, עדיין פסק הדין ברור והיה ראוי שוועדת השחרורים תכבד אותו. כיבוד ההחלטות של הערכאות הגבוהות יותר אינו רק עניין של נימוס בסיסי, אלא שהוא עומד בבסיס השיטה המשפטית שלנו. זכות הערעור הינה זכות יסוד, וכיבוד פסק הדין של ערכאת הערעור – הינה חובת יסוד, לא רק של הצדדים אלא גם של הערכאות הנמוכות יותר, ואולי אף ביתר שאת. גם לגופו של עניין נפלה הועדה לכדי טעות. ועדת השחרורים התבססה בהחלטתה על המלצת עו"ס הכלא לפיה טרם הגיעה העת לשחרורו המוקדם של העותר, אלא, שהמלצת עו"ס הכלא השתנתה מאז ניתנה המלצתה הראשונית. לפיכך, יש לשחרר את העותר בתנאים שייקבעו על ידי ועדת השחרורים.
חזרה למעלה
15   [דיון אזרחי] [תגמולים] שתף בפייסבוק
תצ (ת"א) 25647-11-16 יהודה פדלון נ' משרד האוצר, הרשות לזכויות ניצולי שואה (מחוזי; רחמים כהן; 02/11/20) - 11 ע'
עו"ד: אורון שוורץ, אופירה סמבל, גינת אריאל קצ'קו, ירון אלון, ספיר אסיף
נדחתה בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה בטענה שהמשיבות מונעות מאזרחים ותיקים ניצולי שואה המקבלים קצבת נכה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, וקצבת זקנת נכה לפי חוק הביטוח הלאומי תגמולים והטבות, בניגוד לתקנות האזרחים הוותיקים (הטבות לאזרח ותיק שמקבל קצבת זקנה לנכה).
דיון אזרחי – בקשה לאישור תובענה ייצוגית – דחייתה
תגמולים – ניצולי שואה – הטבות לניצולי שואה
.
בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה בטענה שהמשיבות מונעות מאזרחים ותיקים ניצולי שואה המקבלים קצבת נכה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, וקצבת זקנת נכה לפי חוק הביטוח הלאומי תגמולים והטבות, בניגוד לתקנות האזרחים הוותיקים (הטבות לאזרח ותיק שמקבל קצבת זקנה לנכה).
.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק:
בקשת האישור אינה נכנסת לגדרו של פרט 11 ולבטח לא לפרט 1 לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות. בעניננו לא מתקיימים בין המבקש וחברי הקבוצה לרשות יחסי עוסק-צרכן כהגדרתם בחוק הגנת הצרכן. הרשות אינה "עוסק" בענייננו משום שהיא ממלאת תפקיד ציבורי על פי דין. בקשת האישור אינה עוסקת בעניין עסקי/צרכני אלא ברשות הפועלת למטרה ציבורית. על מנת להיכנס לגדר פרט 11 יש להראות, כי מדובר בתביעה נגד רשות להשבת סכומים שהמבקש שילם לה כמס, אגרה או תשלום חובה אחר, שגבתה שלא כדין. המבקש לא שילם סכומים כלשהם למשיבות ולכן אין מדובר בסכומים שנגבו שלא כדין.
מעבר לכך, אין למבקש עילת תביעה אישית ואף לא עילת תביעה קבוצתית. ההטבה לה עותר המבקש- מענק לניצולי שואה נזקקים, אינה מנויה בתקנה 1 לתקנות אזרחים וותיקים. התקנות אינן משוות באופן מוחלט את תנאי זכאותו של מקבל קצבת הבטחת הכנסה למקבל קצבת זקנת נכה, אלא מייחסות אך לחמש ההטבות המנויות בתקנה. המענק לו עותר המבקש מסתמך על חוק ההטבות ועל המבקש לעמוד בקריטריונים המפורטים בתנאי הזכאות שמתקיימים לגבי ניצול שואה נזקק. המבקש אינו ניצול שואה נזקק. המבקש וחברי הקבוצה אינם זכאים למענק הואיל ואינם עונים על הקריטריונים, באופן שלא נמצא דופי בהתנהלות המשיבות.
חזרה למעלה
16   [דיון פלילי] [עונשין] שתף בפייסבוק
עפג (חי') 69298-07-20 מדינת ישראל נ' שי זיסו שלייכר (מחוזי; י. גריל עמית, א. אלון, ש. שטמר; 29/10/20) - 28 ע'
עו"ד: שרון איל, יובל קגן
ערכאת הערעור החמירה בעונשו של המשיב בגין הרשעתו בעבירות מס חמורות, ותחת מאסר בעבודות שירות השיטה עליו 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל.
דיון פלילי – ערעור – התערבות במידת העונש
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות מס
.
ערעור על גזר-דין לפיו נידון המשיב לתשעה חודשי מאסר בעבודות שירות, שמונה חודשי מאסר על-תנאי וקנס בסכום של 30,000 ₪ או ארבעה חודשי מאסר תמורתו. זאת בעקבות הרשעת הנאשם והחברה שבבעלותו בעבירות השמטת הכנסה, הכנה וקיום של פנקסי חשבונות כוזבים ושימוש במרמה, ערמה ותחבולה.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור ופסק:
הפסיקה מתייחסת בחומרה רבה לעבירות מס, ובוודאי לעבירות מס המתבצעות על דרך של מרמה, ערמה או תחבולה, הואיל ונקודת המוצא היא שגזלת כספים מקופת הציבור, דינה כדין גזלת כספים מן הפרט ומה גם שעבירות מסוג זה גורמות נזק רב לקופת המדינה וגורמות לדמורליזציה בקרב ציבור משלמי המס כסדרו.
בנסיבות המקרה שבפנינו לא היה מקום להימנע מלהטיל על המשיב עונש מאסר לריצוי בפועל מאחורי סורג ובריח. סכום השמטת ההכנסות עולה על 2 מיליון ₪, העבירות שביצע המשיב הן עבירות פשע, ואותן הוא ביצע מתוך כוונה, במרמה, בערמה ובתחבולה. העונש שהמחוקק קבע לצידן הוא עד 7 שנות מאסר לריצוי בפועל. עצם העובדה שנישום נמצא במצוקה כלכלית, אין בה כדי להצדיק ביצוע עבירות מס. על-כך יש להוסיף, שאין הפקת לקחים ואין חרטה של ממש מצד המשיב, ומכאן שהמשיב לא השתקם ולא השתלב בטפול כלשהו. המשיב אף לא הסיר את מחדליו, כך שהנזק שגרם מהשמטות הכנסות ומהחשבוניות הפיקטיביות נותר בעינו. בנסיבות העניין יש להשית על המשיב 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל. הגם שהקנס שהוטל על המשיב הוא נמוך בהתחשב בשווי הכספי של ההכנסות שהושמטו, בנסיבותיו של המשיב, יש להימנע מלהתערב בגובה הקנס שהוטל עליו.
חזרה למעלה
17   [מקרקעין] [קניין] שתף בפייסבוק
תא (מרכז) 29394-03-16 טלי ילינק נ' רשות מקרקעי ישראל (מחוזי; יעקב שינמן; 29/10/20) - 26 ע'
עו"ד: אריה לית, שרון לייב פלג
התקבלה בחלקה תביעה לפיצויים בעקבות הפקעת מקרקעין ונקבע כי המדינה תשלם לתובעת פיצויי הפקעה בגובה דמי חכירה לפי שיעור של 6% משווי המקרקעין השנתי.
מקרקעין – הפקעה – פיצויים
קניין – הפקעה – פיצויים
.
תובענה לפיצויים בעקבות הפקעת מקרקעין על פי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור).
.
בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה בחלקה ופסק:
פיצויי הפקעה נועדו להעמיד את הנפקע באותו מצב בו היה אלמלא הופקעו המקרקעין שבבעלותו. כאשר חולף זמן רב בין מועד ההפקעה לבין מועד תשלום הפיצוי, מתווסף לפיצוי הנומינלי תשלום המשקף את הנזק שנגרם לבעל הזכות במקרקעין בשל חלוף הזמן מאז ההפקעה ותפיסת החזקה במקרקעין ועד לתשלום הפיצוי בפועל. בית המשפט עמד על אופן חישוב הפיצוי בהתאם לסעיף 13 וקבע כי חישוב דמי החכירה האבודים צריך להיעשות על פי שווי הנכס משנה לשנה על פי ייעוד הנכס והשימושים שניתן היה לעשות בנכס על פי התכניות התקפות עובר להפקעתו, בדרך של אחוז משווי המקרקעין משנה לשנה. הפסיקה מצאה לנכון לאמץ את שיעור דמי השימוש שגובה רשות מקרקעי ישראל (בגובה 6%) כאינדיקציה לקביעת המחיר בו ניתן היה לחכור את הקרקע בעסקה רצונית. בהמשך נפסק כי אמת המידה שלפיה ראוי לקבוע את הרווח שאבד לנפקע היא דמי חכירה הנהוגים בשוק הנדל"ן, שאותם יכול היה הנפקע לקבל אלמלא נשללה ממנו האפשרות להחכיר את המקרקעין.
במקרה דנן, ייעוד המקרקעין ערב ההפקעה היה חקלאי "טהור". מרוץ תשלום הפיצוי ייפסק עם התשלום בפועל. המדינה תשלם לתובעת פיצויי הפקעה בגובה דמי חכירה שנתיים בין השנים 2017-1986 לפי שיעור של 6% משווי המקרקעין השנתי.
חזרה למעלה
שלום
18   [ראיות] [דיון פלילי] שתף בפייסבוק
תפ (רח') 12876-06-18 פרקליטות מחוז מרכז - פלילי נ' פלוני (שלום; אפרת פינק; 08/11/20) - 170 ע'
עו"ד: מיכאל סטופ, עדי כרמלי, ארז אלוש
בית משפט השלום הורה על זיכוי הנאשם שהודה במהלך חקירתו במשטרה בביצוע עבירות שעניינן מעשים מגונים בקטינות, וזאת מחמת מחדלי חקירה משמעותיים שהתרחשו במהלך מעצרו ומחמת פגמים שנפלו בהליכי הזיהוי. נפסק, כי המחדלים הקשים אינם נקודתיים, הדיון בהם שזור לאורך כל הכרעת הדין, והיה בהם כדי להשליך על הראיות, קבילותן ומשקלן.
ראיות – זיהוי – משקלו
ראיות – זיהוי – יכולת זיהוי
ראיות – הודאה – פסילתה
ראיות – הודאה – הודאה במשטרה
ראיות – הודאה – משקלה
ראיות – הודאה – קבילותה
.
נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו בשני אישומים עבירה של מעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה ארבע עשרה. כל אחת מהעבירות בוצעה כלפי קטינה אחרת. במרכז הדיון עומדות שאלות אלה: האם ניתן ליתן משקל של ממש לזיהוי של הנאשם על ידי הקטינות; האם יש ממש בטענות הנאשם למחדלי חקירה ולהגנה מן הצדק?
.
בית המשפט זיכה את הנאשם ופסק כלהלן:
לא ניתן לקבוע במידה המספקת למשפט הפלילי כי הנאשם אמנם ביצע את המעשים המיוחסים לו. יש לפסול את הודאת הנאשם בהתאם לכללי הפסילה הפסיקתית, וזאת משום הפגיעה הקשה בהגינות החקירה ובאיזון בין השיקולים לרבות האינטרס הציבורי.
בהליכי הזיהוי נפלו פגמים ומחדלים קשים ומרובים, הן במהלך החקירה והן במהלך ניהול המשפט. המשטרה לא ערכה חיפוש ראוי של מצלמות בזירת האירועים, וזאת למרות ששתי המשפחות הפנו את המשטרה למצלמות ואף פעלו לאיסוף ראיות בעצמו. נפלו מחדלים רבים בתיעוד הליכי האיתור והזיהוי של חשוד. המשטרה לא פעלה לביצוע פעולות חקירה נדרשות, כמו למשל עריכת מסדר זיהוי בהשתתפותה של א', חקירת הפערים בתיאורים של החשוד שמסרו הקטינות, היעדר חקירת אירוע הזיהוי בתחנת המשטרה והיעדר עריכת חקירה כלשהי בקשר לתלונה של ג', לאחר שלא זיהתה את הנאשם. המשטרה לא בדקה את הטענה לקשר בין המשפחות, למרות שבא כוח הנאשם דאז התריע על כך וגם לא בדקה את הטענה כי עיינו יחדיו בפייסבוק, למרות שחוקרת הילדים נחשפה לכך. המשטרה גם לא ערכה בדיקות פורנזיות חיוניות שהיו יכולות להצביע על הפוגע. בפרט יש להדגיש, כי לו היה נמסר למשפחות הקטינות מידע חיוני שהיה עשוי לשכנען להסכים לבדיקות פורנזיות. גם לא נהיר שבדקה כראוי את פרטי הלבוש. גם לאחר תחילת המשפט, נמשכו המחדלים הקשים של המשטרה. לא ניתן להמעיט בתיאור המחדל של מחיקת היסטוריית החיפוש בדף הפייסבוק של הנאשם שנערך על ידי אד', וזאת במסגרת השלמת חקירה שעליה הוריתי בהסכמת הצדדים. למעשה, המשטרה שיבשה ראייה משמעותית, שהייתה יכולה לבסס הטענה ש-א' נחשפה לתמונות הנאשם לפני שנתפס. המשטרה גם לא חקרה כראוי את טענת הקשר בין המשפחות שהתעוררה במהלך המשפט.
זכות ההיוועצות של הנאשם נפגעה בצורה קשה – לא הודיעו לנאשם על זכותו לסניגור ציבורי, ולמרות שהנאשם לא ויתר על זכותו להיוועץ בעורך דין, לא התאפשר לו לממש את זכות ההיוועצות. למעשה, הנאשם לא נועץ בעורך דין לפני חקירתו הראשונה והשנייה, אלא בפגישה קצרה עם סניגור ציבורי בבית המשפט. נערכה לנאשם חקירה במסגרת "תשאול נעלם" וגם זאת, בלא שהתאפשר לו להיוועץ בעורך דין ומבלי שהודעו לו זכויותיו. גם לאחר שהנאשם ביקש להיוועץ בעורך דין בפתח חקירתו השלישית, נערך לו תרגיל חקירה נוסף. בהמשך הוקלטה שיחה שלו עם עורכת דינו.
בחקירה נעשה שימוש בשורה ארוכה של אמצעים פסולים – הנאשם נאזק בידיו, ברגליו ולכיסא במהלך חקירתו השנייה וחלק מחקירתו השלישית. שוטר חבט בגבו של הנאשם. נעשה שימוש בדפיקות על השולחן וצעקות, עת לא מסר הנאשם תשובות לרוחה של גרגיר. הנאשם צולם מספר פעמים ולא ניתן לדחות גרסתו, כי איימו עליו כי יפרסמו תמונותיו.
חקירות מהותיות ואירועים נוספים שאירעו לא תועדו בניגוד לדין – לא תועדה כלל חקירה שכונתה "התשאול הנעלם", שנערכה לפני חקירתו השנייה. גם לא תועדה יציאת הנאשם לשיחזור. לא תועדו אירועים מהותיים, ובכלל זאת שיחות של הנאשם עם שוטרים בחצר תחנת המשטרה ובבית החולים. חלק מהחקירות תועד בצורה לקויה ומבלי לשקף כראוי את ההתרחשויות. במהלך החקירות שלא תועדו אין לדעת מה אמרו השוטרים לנאשם, ומכאן שיש לאמץ את עיקרי גרסת הנאשם באשר לאירועים אלו. בנסיבות אלו, לא ניתן לדחות את גרסתו של הנאשם, כי שוטרים הפעילו עליו לחצים להודות ואף הפחידו אותו, כי יבולע לו אם לא יודה, וזאת בעיקר משום היעדר התיעוד של שיחות אלו.
באיזון בין השיקולים נקבע, כי יש לפסול את הודאת הנאשם בהתאם לכללי הפסילה הפסיקתית כפי שנקבעו בהלכת יששכרוב, וזאת משום הפגיעה הקשה בהגינות החקירה, ובאיזון בין השיקולים, לרבות האינטרס הציבורי. כל זאת, למרות שנקבע, כי אין לפסול ההודאה, מכוח סעיף 12 לפקודת הראיות. ממילא, גם לא נמצא כי די בהעלאת טענות הפסלות באיחור, כדי להשליך על המסקנות.
משקלה של ההודאה אינו מספק – הנאשם סובל מקשיים נפשיים, חרדות ובעברו ניסיונות אובדניים. הנאשם פונה באמצעות אמבולנס לבית חולים לאחר שהתעלף בחקירה. אין להתעלם גם משהיית הנאשם בהשגחה במסגרת התא המכונה "חללית", תוך ניתוקו מכל אדם. כל זאת, בהיות אביו בן למשפחה שכולה, וכאשר הוריו מנעו ממנו ככלל לישון מחוץ לבית. הנאשם היה במשך שבוע שלם לאחר מעצרו ללא משקפיו וללא עדשות המתאימות לו. אמנם, לא ניתן להתעלם מהמידע המפורט שמסר הנאשם בהודאתו על אודות שני האירועים. בה בעת, נוכח השיחות הרבות של שוטרים עם הנאשם, שחלקן לא מתועדות, לא ניתן לדחות את האפשרות כי שוטרים העבירו לנאשם מידע. גם לא ניתן להתעלם ממכלול הלחצים הפנימיים והחיצוניים שליוו את החקירה. לא נמצא, כי יש דבר מה מספק להודאת הנאשם. מכאן שמתעורר חשש ממשי, כי לחצים פנימיים וחיצוניים הובילו את הנאשם למסור הודאת שווא.
חזרה למעלה
19   [עונשין] שתף בפייסבוק
תפ (ק"ג) 39491-09-17 מדינת ישראל נ' חייקה אדרי (שלום; נגה שמואלי מאייר; 02/11/20) - 13 ע'
עו"ד: הילה מלול, סיגלית סטמקר-לוי, שרון וקנין
מהו העונש הראוי שיש לגזור על הנאשם שסחר בסם קוקאין בכמות הגבוהה פי 17.6 מזו שנקבעה בפקודה כ"חזקת ההחזקה לצריכה עצמית"?
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות סמים
.
בית המשפט נדרש לגזור את דינו של הנאשם שהודה במיוחס לו, ועל יסוד הודאתו זו, הורשע בעבירה של ייצוא, יבוא, מסחר, הספקה סמים מסוכנים לפי סעיפים 13 + 19א לפקודת הסמים המסוכנים.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
לנוכח הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, ובייחוד בשים לב לעובדה כי הנאשם סחר בסם מסוכן מסוג קוקאין, בשילוב עם משקל הסם הגבוה בו סחר והתמורה הכספית המשמעותית שהלה שלשל לכיסו, נמצא כי במקרה הנדון, הפגיעה בערכים המוגנים הינה ממשית.
יש ליתן את הדעת לכך שהסוכן (שלו ולנאשם הכרות מוקדמת) הוא שהתקשר אל הנאשם והוא שביקש לקנות ממנו סמים. ברי כי אין בכך כדי לפטור את הנאשם מאחריותו בפלילים (והדבר אף לא נטען), אך נדמה כי ניתן להעניק לכך משקל מסוים במסגרת סעיפים 40ט(א)(2) ו-40ט(א)(5) לחוק העונשין. אם כי, המשקל שיינתן לכך לא יהיה גבוה. שכן, אף אם היה זה הסוכן ששתל את הרעיון בראשו של הנאשם, הרי שהוא לא הפעיל עליו כל לחץ ממשי, תוך שהנאשם היה חופשי כל העת לסרב לבקשתו.
בכל הנוגע למדיניות הענישה הנוהגת, ולצד חובתו הכללית של בית המשפט לנקוט ביד קשה כנגד סוחרי הסמים ולהחמיר בענישתם, סקירת הפסיקה מעלה כי בגין סחר בקוקאין במשקל הקרוב לגרם אחד, נקבע מתחם ענישה שבין 8 לבין 18 חודשים מאסר בפועל, כאשר העונשים המושתים בגדרי המתחם נעים על פני מנעד רחב, ומשתנים בהתאם לנסיבות ולמאפיינים האישיים של כל נאשם ונאשם. ואילו בעבירות של סחר בסם קוקאין במשקלים גבוהים יותר והקרובים לכמות הסם בה סחר הנאשם נקבע מתחם ענישה הנע בין 10 לבין 32 חודשים מאסר בפועל, כאשר העונשים המושתים בגדרי המתחם נעים גם הם על פני מנעד רחב, ואף הם משתנים בהתאם לנסיבות ולמאפיינים האישיים של כל נאשם ונאשם.
מתחם העונש ההולם במקרה דנן ינוע בין 9 לבין 24 חודשים מאסר.
חזרה למעלה
20   שתף בפייסבוק
תא (עכו) 27481-02-17 פלונית נ' עירית נהריה (שלום; אביגיל זכריה; 29/10/20) - 14 ע'
עו"ד: מחול, דבאח
לא עלה בידי התובעת להוכיח כי מפגע בטיילת ו/או קיומה של "מדרגה נסתרת" הם שגרמו לנפילתה כנטען על ידה. המעבר שבוצע על ידי התובעת במקום הינו בגדר סיכון טבעי ורגיל שיכול להתרחש בעת ביקור בחוף ו/או בעת שימוש במתקניו, מבלי שיהיה כרוך בכך מפגע כלשהוא המחייב בפיצוי.
נזיקין – אחריות – רשות מקומית
נזיקין – רשלנות – היעדרה
.
זוהי תביעה בגין נזקי גוף שהגישה התובעת על רקע נפילה שאירעה בטיילת החוף שבתחום הנתבעת 1. התביעה הוגשה כנגד הנתבעות כמי שאחראיות על הפעלת החוף ומתקניו ועל תחזוקתו התקינה.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
אין חולק כי חוף הים שבו אירעה התאונה נמצא בתחום שיפוטה של עיריית נהריה, ומשכך חלה עליה החובה לדאוג לאי קיום מפגעים המסכנים את השוהים. בנוסף אחריותה של העיריה לקיום פיקוח וסדרי בטיחות בחוף חלה מכוח חוק הסדרת מקומות רחצה, תשכ"ד-1964.
יחד עם זאת, יש לזכור כי דיני הרשלנות מבוססים על עקרון האשמה ולא על אחריות מוחלטת ואוטומטית. עצם נפילתה של התובעת, כעובדה יחידה, אינה בהכרח מלמדת על קיומו של מפגע כלשהו ו/או על התרשלות הנתבעת שהביאה לאותה נפילה או תרמה לה.
בחיי היום יום קיימים סיכונים סבירים וטבעיים שיש בידי כל אדם סביר לצפות, שהינם חלק אינטגרלי מחיי היום יום. כך שהפעלה ראויה של מבחן הצפיות מחייבת הבחנה בין סכנה "רגילה" לבין סכנה "בלתי רגילה" לגבי הניזוק. היקף חובת הזהירות משתנה בהתאם לנסיבותיו של כל עניין ועניין וכשמדובר בנזק שנגרם כתוצאה מנפילה, יש לאתר ולאפיין את הגורם הישיר והמיידי לנפילה ולבחון את האמצעים שננקטו למניעת הנפילה ונזקיה.
לא עלה בידי התובעת להוכיח כי מפגע בטיילת ו/או קיומה של "מדרגה נסתרת" הם שגרמו לנפילתה כנטען על ידה. המעבר שבוצע על ידי התובעת במקום הינו בגדר סיכון טבעי ורגיל שיכול להתרחש בעת ביקור בחוף ו/או בעת שימוש במתקניו ואף בכל מקום אחר, מבלי שיהיה כרוך בכך מפגע כלשהו המחייב בפיצוי ומפגע כאמור לא הוכח. משכך, דין התביעה: דחייה.
חזרה למעלה
21   [ראיות] שתף בפייסבוק
תוב (קריות) 4245-06-17 וועדה אזורית מטה אשר נ' יוסף ברגמן (שלום; סימי פלג קימלוב; 29/10/20) - 6 ע'
עו"ד:
נדחתה בקשה לאסור את עדותה של עורכת דין במסגרת פרשת התביעה, וזאת בשל חיסיון עורך דין לקוח.
ראיות – הודאה – קבילותה
ראיות – חיסיון – בין לקוח לעורך-דינו
.
בקשה לאסור את עדותה של עורכת דין במסגרת פרשת התביעה, וזאת בשל חיסיון עורך דין לקוח.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
המאשימה מבקשת להעיד את עורכת הדין לעניין הנסיבות שבהן ניתנה ההודיה או ראשית הודאה ואין בעדותה כדי להביא את בית המשפט להסתמך על תוכנו של התצהיר כעל ראיה אמינה. בחינת משקל ההודיה תעשה בשלב מאוחר יותר.
אין עורכת הדין נדרשת להעיד באשר לתוכן המסמך וכל עדותה מתמצת באישור לפיו היא זו אשר גבתה את התצהיר וכי התצהיר ניתן מרצונם הטוב והחופשי של הנאשמים, התצהיר הוגש במסגרת הליך אחר, בו התנגדו הנאשמים לתכנית, התצהיר הוגש למאשימה בכובעה כוועדה המקומית לתכנון ובנייה. יש להוסיף כי חיסיון עורך דין לקוח חל על דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו ויש להם קשר ענייני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח. בענייננו, אין מדובר במסמכים שבין עורך דין ללקוח אלא מסמכים שהוגשו במסגרת הליך משפטי אחר ולפיכך, לא חל חיסיון עורך דין לקוח על עצם הגשת התצהיר או על הגשתו באמצעות עורכת הדין, ואין בכךמשום פגיעה בחיסיון עורך דין לקוח.
אשר על כן, יש לקבוע כי המסמך אינו חוסה תחת חיסיון עורך דין לקוח ולפיכך ניתן להגישו באמצעות עורכת הדין. יחד עם זאת, לא תותר לב"כ המאשימה חקירה באשר לדברים שנמסרו לעורכת הדין במסגרת שיחות בינה לבין לקוחותיה גם אם הדברים נוגעים לעובדות מושא כתב האישום המתוקן.
חזרה למעלה
22   [נזיקין] שתף בפייסבוק
תא (י-ם) 28604-05-19 יעקב בן שטרית נ' ישי בן עוזרי (שלום; מוריה צ'רקה; 29/10/20) - 13 ע'
עו"ד: אור ירון, אופיר הראל
אין מקום לפסוק פיצוי בגין קללות וכינויי גנאי שהושמעו במהלך האירוע. אף אם הנתבע קילל את התובע, הדבר אינו מקים עילת תביעה לפי חוק איסור לשון הרע.
נזיקין – עוולות – לשון הרע
נזיקין – הגנות – הגנה עצמית
.
מחלוקת אודות שימוש בג'קוזי התפתחה לעימות מילולי, שהפך לעימות פיזי, והסתיים בתלונה למח"ש ולמשטרת ישראל, תלונות שנסגרו מבלי שאיש מהחשודים הועמד לדין. התובע מבסס את תביעתו על שתי עובדות, המולידות, לטענתו, כל אחת עילה אחרת של לשון הרע: הקללות שנאמרו בפומבי באזור הג'קוזי וליד הבריכה, והגשת התלונה. בנוסף לשתי עילות אלו, לדברי הנתבע, נגרמו לו נזקים בלתי ממוניים בגין התקיפה.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
נסיבות המקרה כפי שתוארו על ידי שני הצדדים מעידות על מעט שכל ישר, הגיון, איפוק ואדיבות, ועל הרבה כוחנות, פתיל קצר, ולשון משתלחת. על כך יש להצר מאד. אילו השכילו התובע והנתבע לנהוג באותו היום כמו המציל נועם והשומר בקאנטרי קלאב, היו חוסכים מעצמם את אי הנעימות הכרוכה בעימות מילולי מלווה בקללות הדדיות שלא הוסיפו כבוד למי מהם, את העימות הפיזי, ואת התיקים הפליליים שנפתחו לשניהם. אלא שלמרבה הצער לא כך אירע.
ואולם, אין הדבר מקים לתובע עילת תביעה. גם אם הנתבע הרים קולו ראשון, וסירב לציית להוראותיו כמציל, הדבר אינו מצדיק את השתלחותו של התובע כפי שהוא עצמו העיד עליה. מכל מקום, בנסיבות שהוכחו, קללות וגידופים אינם מקימים עילה לפיצוי.
אף שהנתבע סטר לתובע, הוא עשה כן לאחר שהתובע ניסה להדוף אותו בידו, ולפיכך פעל מתוך הגנה עצמית, והתלונה שהוגשה למשטרה הוגשה בתום לב כשהנתבע סבור שהניסיון להדוף אותו היווה תקיפה.
חזרה למעלה
23   שתף בפייסבוק
תק (רח') 13891-11-19 יובל פז נ' לוינסון פתרונות אנרגיה בע"מ (שלום; ישראל פת; 25/10/20) - 17 ע'
עו"ד:
התובע לא הוכיח במאזן ההסתברויות של המשפט האזרחי, כי הנתבעים זייפו מסמכים והשיגו אישורי מסירה לתובע תוך מרמה והונאה; מה גם, שבתביעה בעילת תרמית דורשת ההלכה הפסוקה מקדמת דנא נטל הוכחה מוגבר, נטל שבו לא עמד התובע.
ראיות – נטל ההוכחה – טענת זיוף
ראיות – נטל ההוכחה – אי עמידה בו
.
תביעת התובע כנגד הנתבעים במסגרתה טוען התובע כי הנתבעים כולם פעלו יחד לצורך זיוף מסמכים הנוגעים להמצאת תביעה לידי התובע, תוך תרמית והונאה, וגרמו לו נזק ממוני רב.
.
בית המשפט דחה את התביעה, ופסק כלהלן:
השאלה הרלוונטית לענייננו, היא האם זויפו תצהירי המסירה עליהם חתומים הנתבעים 3 ו–4, כשליח וכעו"ד מאמתת התצהיר, בהתאמה, באופן המקיים את עוולת התרמית על כלל רכיביה. האם התובע הצליח לבסס תשתית ראייתית מספקת ממנה ניתן ללמוד כי התקיימו יסודות עוולת התרמית באשר לתצהירי המסירה? זאת, בהינתן הנטל המוגבר המוטל במסגרת הוכחת עוולה זו? התשובה לשאלה זו היא בשלילה.
עניין לנו בתביעה אשר אין לה לא ידיים ולא רגליים, לא ראש ולא גוף ואפילו על כרעי תרנגולת אינה עומדת, אלא על השערות התובע לקונספירציה של כל הנתבעים נגדו. לא הוכחת עוולת התרמית באשר להליכי ההמצאה, לא הוכח הנזק שנגרם כתוצאה מטענת המסירה שלא כדין, ולבסוף לא הוכח הקשר הסיבתי בין הטענה למסירה שלא כדין ולבין הנזק הנטען. יתירה מכך: ברי כי לא ניתן להשתית עילת תביעה על סברות כרס ועל השערות בעלמא.
התובע לא הוכיח במאזן ההסתברויות של המשפט האזרחי, כי הנתבעים זייפו מסמכים והשיגו אישורי מסירה לתובע תוך מרמה והונאה; מה גם, שבתביעה בעילת תרמית דורשת ההלכה הפסוקה מקדמת דנא נטל הוכחה מוגבר, נטל שבו לא עמד התובע.
יש לדחות את תביעתו של התובע נגד כלל הנתבעים. באשר לסוגיית הוצאות המשפט, הרי שבנסיבות העניין ובשים לב לסכום הנתבע ובהינתן שכלל הנתבעים נדרשו להגיש כתבי הגנה וחלקם נדרש להגיע ממרחק לדיון, ולפנים משורת הדין, יש להורות לתובע לשאת בהוצאות כל אחד מחמשת הנתבעים בסך של 500 ₪.
חזרה למעלה
24   [ראיות] [מקרקעין] שתף בפייסבוק
תא (חי') 19752-10-17 פלונית נ' שלהבת גלבוע (שלום; עידית וינברגר; 19/10/20) - 16 ע'
עו"ד: ישראל הרפז, אריאלה רוזנטל סודרי, הראל טיקטין
בית המשפט חייב את הנתבעים להרוס גדר שנבנתה בחצר התובעת.
ראיות – נטל ההוכחה – יסוד שלילי
מקרקעין – הסגת גבול – פינוי
.
התובעת הגישה כנגד הנתבעים תביעה לסילוק יד משטח של 48 מ"ר במגרש שלה, אשר נתפס על ידי הנתבעים שלא כדין, עת בנו, באמצעות צד ג', גדר בטון שאמורה הייתה לחצוץ בין שני המגרשים. בכתב ההגנה הודו הנתבעים בטענת התובעת, לפיה הגדר נבנתה תוך הסגת גבול למגרשה, אך הטילו את האחריות לבניה בתוואי זה, בניגוד להיתר לטענתם, על צדדי ג'. צדדי ג', לעומת זאת, טוענים בכתב הגנתם, כי הנתבעים דרשו מהם לפרק את הגדר הישנה ולבנות את הגדר החדשה, בדיוק באותו תוואי, כך שאין לקבל את טענתם שלא היתה להם נגיעה לנעשה בשטח. לטענת צדדי ג', דרשו מהם הנתבעים לבנות את הגדר בתוואי זה, חרף ידיעתם כי תוואי גדר ההפרדה בין החלקות חורג מגבול החלקות על פי התוכניות, ועל כן אשמם התורם עולה כדי 100%.
.
בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כלהלן:
התובעת הוכיחה את טענתה לפיה תוואי הגדר שנבנתה חורג מהגבול הסטטוטורי בין החלקות. כאמור, הנתבעים הודו בכתב ההגנה, שהגדר נבנתה בחריגה אל מגרש התובעת, וגם צדדי ג' אינם חולקים על הטענה.
נטל הבאת הראיות, לשם הוכחת ידיעתה של התובעת כי התוואי בו נבנתה הגדר אינו הגבול בין החלקות, עבר אל הנתבעים בשלב מאוד מוקדם של ההליך, משום שמדובר ביסוד שלילי, וכידוע רף הראיות לצורך הוכחת יסוד שלילי הוא מינימלי. מרגע שהתובע טוען לקיומו של יסוד שלילי, דוגמת אי ידיעה או אי הסכמה, על הנתבע להביא ראיות לסתור את טענתו ולהוכיח ידיעה או הסכמה.
משהעידו עדי התובעת כי לא ידעה שתוואי הגדר הישנה עובר בתוך מגרשה, משמע לא הסכימה לבניית הגדר החדשה בתוך מגרשה, עבר נטל הבאת הראיות אל הנתבעים וצד ג', להוכיח כי ידעה, ובכל זאת הסכימה.
הנתבעים וצד ג' לא יידעו את התובעת, בעובדה שתוואי הגדר הישנה אינו עובר בגבול בין החלקות, אלא סוטה אל תוך מגרשה, למרות שהם עצמם ידעו זאת בבירור.
הגדר נבנתה תוך חריגה מהגבול בין החלקות, בתוך שטח מגרשה. הסכמת התובעת לבניית הגדר נבעה מאי ידיעה שלה, ומיד כשנודעו לה העובדות המקימות את עילת תביעתה, עמדה על דרישתה כי הגדר תועתק. הנתבעים וצד ג' שביצע את הבניה, הסיגו את גבולה של התובעת והיא זכאית לסעד של פינוי והריסה, בהתאם לסעיפים 16 ו-21 לחוק המקרקעין.
דין ההודעה לצד ג' להתקבל בחלקה, משום שלנתבעים עצמם יש חלק לא מבוטל בביצוע עוולת הסגת הגבול. בחלוקת האחריות בין הנתבעים לצדדי ג', אין מקום להבחין בין מידת האחריות של כל אחד מהם. עוולת הסגת הגבול התבצעה על ידי הנתבעים וצדדי ג', במשותף, ולכן כל אחד מהם יישא במחצית החיובים על פי פסק הדין.
חזרה למעלה
עבודה אזורי
25   שתף בפייסבוק
בל (ב"ש) 19812-08-17 יוסף אסולין נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; יעקב אזולאי; 27/10/20) - 12 ע'
עו"ד: שילת דהן, מורן קונביסר
ביה"ד קיבל את תביעת התובע, כבאי במקצועו, לרבות במבצע "צוק איתן" שהתרחש בחודשים יולי-אוגוסט 2014, להכרה במחלת הסוכרת בה לקה כפגיעה בעבודה. ביה"ד פסק, על יסוד חוות דעת של המומחית שמונתה מטעם ביה"ד, כי התפרצות מחלת הסוכרת אירעה במועד שאירעה כתוצאה משני מקרים חריגים שהתרחשו בחודשים יולי-אוגוסט 2014, והיא מהווה פגיעה בעבודה.
עבודה – תאונת עבודה – אירוע חריג
עבודה – תאונת עבודה – מומחים רפואיים
עבודה – ביטוח לאומי – תאונת עבודה
עבודה – ביטוח לאומי – פגיעה בעבודה
ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה
.
תביעת התובע, כבאי במקצועו, לרבות במבצע "צוק איתן" שהתרחש בחודשים יולי-אוגוסט 2014, להכרה במחלת הסוכרת בה לקה כפגיעה בעבודה. במהלך מבצע צוק איתן טיפל התובע בשני אירועים שגרמו לו ללחץ רב מהרגיל של נפילת טילים. שני האירועים הוכרו כאירועים חריגים. בעקבות שני האירועים החל התובע לחוש ברע, מתח, עייפות ועוד. כעבור מספר חודשים אובחן התובע כסובל ממחלת הסוכרת. בתיק מונתה מומחית מטעם ביה"ד לבחינת הקשר הסיבתי בין האירועים לבין מצבו הרפואי של התובע.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופט י' אזולאי) קיבל את התביעה ופסק כי:
ביה"ד עמד על ההלכות הנוגעות לחוות דעתו של מומחה-יועץ רפואי מטעם ביה"ד, לרבות ייחוס משקל מיוחד נוכח מעמד זה. ביה"ד ציין כי ככלל, כאשר חוות דעת בהירה וחד משמעית ולא מושתתת על הנחה משפטית עובדתית מוטעית, על ביה"ד לאמצה, וכי בשאלות רפואיות ביה"ד יסמוך את ידיו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן. ביה"ד פסק כי במקרה זה אין הצדקה לסטות מחוות הדעת של המומחית מטעם ביה"ד. המומחית ציינה שבמצב הבריאותי הנתון של התובע הוא היה בסיכון לפתח סוכרת, אך שמצב זה יכול להימשך שנים רבות ללא ביטוי קליני, ובמקרה זה הגורם הנפשי השפיע לרעה על התפרצות המחלה, ולכן מצאה קשר סיבתי בין השניים. המומחית סיכמה את חוות הדעת בציינה כי שילוב של גורמי הסיכון ודחק נפשי השפיעו באותה מידה על התפתחות הסוכרת.
הנתבע טען שהמומחית קשרה את הקשר הסיבתי בין כלל תקופת צוק איתן (מתח מתמשך) לבין התפרצות הסוכרת, באופן שאינו תואם את העובדות המוסכמות. אשר לסוגיה של מתח מתמשך אל מול אירוע חריג כמחולל אירוע רפואי כבר נפסק כי ככלל, מתח מתמשך בעבודה, אפילו משתרע הוא על פני ימים או שבועות, אינו עולה כדי 'אירוע חריג', אם כי יכול ו'אירוע חריג' יוכר גם על רקע של מתח מתמשך, מקום בו בסמוך לפני האירוע נוצר 'שיא' או 'עליית מדרגה' חריגים באותו מתח מתמשך, והם שייחשבו כ'אירוע החריג'. בנוסף, על מנת ש'אירוע חריג' יבוא בגדר 'תאונת עבודה' צריך שהאירוע החריג יוגדר בזמן ובמקום. אמנם אין הכרח כי אותו אירוע חריג יהיה רגעי וקצר, ובלבד שמשכו אינו עולה כדי 'מתח מתמשך'. במקרה זה המומחית הסבירה שמחד, לא ניתן לנתק את האירוע עצמו מהתנאים הקיימים עוד לפני האירוע, ומאידך לאירוע השפעה בעלת משמעות מובהקת. כן ציינה המומחית כי הגורם הסביבתי היה האירועים שהתרחשו במהלך מבצע צוק איתן ואלמלא האירועים, מחלת הסוכרת לא הייתה מתפתחת כליל או בשלב מאוחר יותר. המומחית לא התעלמה מהרקע לאירועים, אולם קשרה קשר סיבתי ישיר בין האירועים הנקודתיים החריגים להתפרצות הסוכרת, וניתן לחלץ מסקנה חד משמעית, לפיה הוכח הקשר הסיבתי הנדרש בין האירועים לבין המצב הרפואי של התובע.
ודוק, לפי ההלכה הפסוקה פגיעה בעבודה תוכר גם במקרים בהם הקשר הסיבתי שמצא המומחה הרפואי הוא קשר בין אירועים חריגים לבין הופעת הפגיעה במועד בו הופיעה, דהיינו, במצבים של החשה של הפגיעה. גם בענייננו, קבעה המומחית שבשל גורמי הסיכון שהיו למערער, סיכוייו לחלות במחלת הסוכרת היו גבוהים בלאו הכי, אולם קרות האירועים החריגים הם שהובילו להופעת המחלה בעיתוי בה הופיעה. לפי הפסיקה, יש להכיר בקביעה רפואית זו כקשר סיבתי משפטי ובפגיעה כפגיעה בעבודה. לאור כל האמור יש לקבוע כי התפרצות מחלת הסוכרת בה לקה התובע אירעה במועד שאירעה כתוצאה מהמקרים החריגים שהתרחשו והיא מהווה פגיעה בעבודה.
חזרה למעלה
26   שתף בפייסבוק
בל (ת"א) 56941-01-19 יוסף דדון נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; סאוסן אלקאסם; 21/10/20) - 7 ע'
עו"ד: אסף דרכלר, שרון חג'ג'
נדחתה תביעת התובע, העובד בתחום השיווק לרבות באמצעות מחשב, מקלדת ועכבר, להכרה בפגיעה בכפות ידיו (CTS), כמחלת מקצוע או על בסיס תורת המיקרוטראומה. נפסק כי התובע לא הוכיח את תנאי העבודה הקבועים בפריטים 13, 26 לתקנות הנוגעות למחלות מקצוע, ולא הוכיח את התדירות והאינטנסיביות הנדרשות להוכחת ארועים חוזרים ונשנים של הקלדות בכפות ידיו, במידה המקיימת תשתית עובדתית הן בעילת מחלות מקצוע והן בעילת מיקרוטראומה.
עבודה – תאונת עבודה – מחלת מקצוע
עבודה – תאונת עבודה – מיקרוטראומה
עבודה – תאונת עבודה – הוכחת קשר סיבתי
.
התובע עובד בתחום השיווק מעל 20 שנה. בין שאר עיסוקיו, עובד באמצעות מחשב ותוך שימוש במקלדת ובעכבר. עסקינן בתביעת התובע להכרה בפגיעה בשתי כפות ידיו (מחלת CTS), כמחלת מקצוע או על בסיס תורת המיקרוטראומה. התובע טוען כי לוקה הוא במחלה כמוגדר בפריט 26 או פריט 13 לתוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד-1954, (רשימת מחלות מקצוע) ולחילופין שמחלתו התפתחה על פי תורת המיקרוטראומה.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ס' אלקאסם) דחה את התביעה ופסק כי:
על מנת שמחלה כלשהי תהווה מחלת מקצוע כהגדרתה בסעיף 79 לחוק, עליה להיות מוגדרת כ'מחלת מקצוע', כי המבוטח חלה בה בעת היותה קבועה כמחלת מקצוע ומתקיימים לגביה תנאי העבודה הרשומים לידה ברשימה. כמו כן, מתקיים יסוד הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה והמחלה. פריט 13 (חלק ב) לרשימת מחלות מקצוע מגדיר את המחלה כ-"שיתוקים על עצבים פריפריים הנגרמים על ידי לחץ ממושך" בעת שתנאי העבודה כרוכים "בלחץ ממושך על העצב". פריט 26 (חלק א) מגדיר את המחלה כ"דלקות של גידים ותיקיהם או דלקת במקומות חיבור שרירים לעצמות, הכל בכף היד או במרפק" שהתפתחו בשל "עבודות המחייבות תנועות חד-גוניות של האצבעות, כף יד או מרפק, לפי העניין, החוזרות ונשנות ברציפות". לצורך תחולת פריט 13 נדרש שיהיה מדובר ב"עבודה הכרוכה בלחץ ממושך על העצב". מבוטח הטוען למחלת מקצוע צריך להוכיח, לצורך מינוי המומחה הרפואי, אפשרות לכאורית כי הוא עומד בתנאי הפריט. מקום שהוא אינו מצרף חוות דעת רפואית או מסמך רפואי הוא רשאי להפנות לפסיקה או לחוות דעת בפסקי דין לביסוס אותו נטל ראשוני.
הכרה בפגיעה בעבודה במסגרת תורת המיקרוטראומה מחייבת הוכחה של שלושה יסודות: תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונשנות, קשר סיבתי בין התנועות לליקוי מושא התביעה וקביעה שלפיה כל אחת מאותן תנועות גרמה לפגיעה זעירה המצטברת יחד לכדי ליקוי גופני. רק משהוכחה התשתית העובדתית יועבר עניינו של המבוטח למומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי. התנועות עצמן אינן חייבות להיות זהות, א לא "זהות במהותן", ובלבד שיפעלו במקום מוגדר בגוף. בנוסף, תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, ובלבד שתהא ממושכת וחוזרת. זאת ועוד, הפעולות החוזרות ונשנות אינן חייבות להיעשות ברציפות, ללא הפסקות ביניהן, אלא ניתן לבודד פעולות אילו אצל העובד ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודתו. עוד נקבע כי יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לתנועות המרכיבות אותה. דהיינו, פעולות שחוזרות על עצמן במהלך יום העבודה, אך מורכבות מתנועות מגוונות, המבוצעות על פי סדר משתנה בהתאם לצרכי העבודה, אינן מהוות רצף של תנועות חוזרות ונשנות הדומות זו לזו המבוצעות במהלך יום העבודה. כלומר, נדרש ביצוע של פעולות אלו ברצף על פני פרק או פרקי זמן משמעותיים, ולא די ב'ליקוט' ו'צבירה' של תנועות המבוצעות לאורך יום העבודה, בכל פעם לדקות ספורות בלבד.
במקרה זה לא עלה בידי התובע להוכיח תנאי העבודה הקבועים בפריטים 13, 26 לרשימת מחלות המקצוע, ופרקי זמן רצופים בהם ביצע תנועות אחידות חוזרות ונשנות בכפות ידיו. התובע לא תמך את טענתו למחלת מקצוע בפריטים להם טען בחוות דעת רפואית סדורה ו/או במסמכים רפואיים ולא הוכיח כי עבודתו הייתה כרוכה ב"לחץ ממושך על העצב". גם לפי התשתית העובדתית נראה כי אין מדובר בתנאי עבודה הכרוכים בלחץ כלשהו המופעל על כף היד, ומשכך מחלת התובע אינה מחלת מקצוע לפי פריט 13. מן הראיות עולה כי אכן עבד התובע כ 50% מזמן עבודתו מול המחשב וביתר הזמן הוא ביצע עבודות אחרות. העבודה מול המחשב בוצעה לאורך יום העבודה ולאו דווקא ברצף לפרקי זמן משמעותיים. נראה כי עבודת התובע מול המחשב מתמצאת בעיקרה בעיון בדוחות במסך, בשונה מהקלדה והזנת נתונים בתדירות וברציפות המקיימים תשתית להכרה בעבודה כמחלת מקצוע או מיקרוטראומה, כאשר התובע לא עבד כ'קלדן מקצועי'. לא הוכחה במקרה זה התדירות והאינטנסיביות הנדרשות להוכחת ארועים חוזרים ונשנים של הקלדות אם זה אותיות ואם זה מספרים, במידה המקיימת תשתית עובדתית הן בעילת מחלות מקצוע והן בעילת מיקרוטראומה. לסיכום, לא הוכחה תנועה רציפה ואחידה דיה להוות בסיס עובדתי שדי בו להצדיק מינוי מומחה להמשך הבדיקה הרפואית, ודין התביעה להידחות.
חזרה למעלה
27   [עבודה] [חוזים] שתף בפייסבוק
סעש (חי') 54068-11-18 גנדי סוקולוב נ' אשרן-אגודה לקידום רווחת תושבי מטה אשר (עבודה; דניה דרורי, נ.צ. י' ורובל; 19/10/20) - 32 ע'
עו"ד: דליה בושינסקי, מירי ולטר ראובן
ביה"ד פסק כי יש לראות במסמך עקרונות שנחתם בין הצדדים משום הסכם מחייב, וכי גם אם לא היה נקבע כי מסמך העקרונות הוא הסכם מחייב, יש מקום לקבוע כי התנהלות הנתבעים חסרת תום לב. בגין הפרת ההסכם התובע זכאי לפיצויי קיום בגובה הפסדי שכר, ובגין התנהלות הנתבעים התובע זכאי לפיצוי בגין נזק לא ממוני. כן זכאי התובע לזכויות מכוח ההסכם ולזכויות נוספות.
עבודה – חוזה עבודה – הפרתו
עבודה – שכר עבודה – תביעה לתשלום שכר
חוזים – הפרה – חוזה עבודה
חוזים – גמירת-דעת – קיומה
חוזים – מסוימות – קיומה
חוזים – הפרה – פיצויים
.
עניינו של הליך זה בטענות התובע, ששיחק כדורעף בשורות הנתבעת 1, לפיה יש לחייב את הנתבעים בפיצוי בגין הפרת הסכם העבודה לעונת המשחקים 2018/2019. בהקשר זה יש לבחון האם בין הצדדים נקשר הסכם מחייב ביום 9.5.2018 בגין מסמך עקרונות שכותרתו "עיקרי הסכמות", האם זה הופר, ואם אכן כך – מהם הסעדים הנובעים מהפרתו. כן יש לבחון את טענתו החלופית של התובע לפיה הנתבעים ניהלו עמו מו"מ בחוסר תום לב.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ד' דרורי ונציג הציבור י' ורובל) קיבל את התביעה בחלקה כנגד הנתבעים 2 ו-2, דחה את התביעה כנגד הנתבע 3 ופסק כי:
השאלה במקרה זה היא האם נוסח מסמך העקרונות, נסיבות כריתתו והתנהלות הצדדים לאחר שנחתם מצביעים על גמירות דעת והאם מתקיים תנאי המסוימות. מכלל הראיות עולה שהצדדים אכן התכוונו בעת חתימתם על מסמך העקרונות, ליצור קשר משפטי מחייב, המתבטא בהעסקת התובע למשך שלוש עונות כנגד תשלום התמורה הנקובה במסמך. חתימת הצדדים על המסמך מהווה גילוי חיצוני לרצון הצדדים, אינדיקציה לגמירות דעתם, ומקימה חזקה לפיה הם מבקשים לתת תוקף מחייב לאמור במסמך העקרונות. גם מבחן "נוסחת הקשר" בין מסמך העקרונות להסכם המפורט העתיד לבוא, כאמור בטיוטה, תומך במסקנה שמסמך העקרונות נערך ונחתם מתוך כוונה להתקשר בחוזה מחייב כאמור במסמך העקרונות. ודוק, הלכה היא שאין לראות באמירה בזיכרון-דברים, שלפיה הצדדים יחתמו על חוזה מפורט בתוך תקופה מוגדרת כהוכחה לכך שזיכרון-הדברים עצמו אינו בגדר חוזה מחייב. שאלת תוקפו המחייב של זכרון הדברים תלויה בכוונת הצדדים עליה יש ללמוד ממכלול עובדות המקרה. על-פי רוב לאחר שצדדים עורכים זיכרון דברים נערך גם הסכם מפורט, מוחלפות טיוטות והמו"מ בנוגע לפרטים כאלה או אחרים ממשיך להתנהל. אין בעובדה זו כשלעצמה כדי לגרוע מהאפשרות שזיכרון הדברים הוא בגדר הסכם מחייב; בנוסף, לא הוכח שהסכם ההעסקה או גובה השכר הותנה בקבלת אישור מגורם כלשהו, ואף לא הוכח ששיקולי התקציב חייבו את ביצוע השינוי בתנאי מסמך העקרונות.
בנוסף, בנסיבות המקרה עולה מהתנהגות הצדדים כי אלה ראו במסמך העקרונות כהסכם המחייב אותם. מרגע שנחתם מסמך העקרונות נמנעו התובע והסוכן שלו מניהול מו"מ עם קבוצות מתחרות – מטרה בה חפצו הנתבעים. בנוסף, מתקיים במסמך העקרונות גם מבחן המסוימות. הלכה היא שחוזה אינו חייב לכלול את כל פרטי העסקה, ודי בכך שהוא מכיל את התנאים המהותיים. מסמך העקרונות כולל את הפרטים החיוניים לעסקה, והפרטים החסרים אינם חיוניים, אלא ניתן להשלימם על דרך הנהוג בין הצדדים, וכפי שנקבע בין אותם צדדים בהסכמים לעונות הקודמות. ודוק, בטיוטה שהועברה לאחר חתימת מסמך העקרונות נקבעו פרטים אלה בדומה לאמור בהסכמים קודמים שנוסחם לא השתנה מעונה לעונה. מהאמור עולה במסמך העקרונות התקיימו הן יסוד גמירות הדעת והן יסוד המסוימות, ולפיכך יש לראות בו משום חוזה מחייב.
גם אם לא היה נקבע כי מסמך העקרונות הוא הסכם המחייב את הצדדים, יש לקבוע כי התנהלות הנתבעים חסרת תום לב, נוכח העיכוב הלא מוסבר במשלוח הטיוטה, בהימנעות מליידע את התובע בהקדם האפשרי על שינוי בהסכמות כפי שגובשו במסמך העקרונות ובהיתלות במניעים שלא הוכחו לשינוי התנאים שסוכמו. אשר לסעד הנתבע – פיצויי קיום נוכח ההפרה בגינה נאלץ התובע להתקשר בהסכמים עם קבוצות אחרות. ראשית, נמצא כי התובע עמד בחובה המוטלת עליו להקטין את נזקיו וכי אין בסירובו לקבל את ההצעה החדשה של הנתבעים – הצעה שהיא שהיוותה את הפרת ההסכם – משום הפרת החובה להקטנת הנזק. שנית, עם הפרת ההסכם היה על הנתבעים לצפות את הפסדי השכר שיגרמו לתובע לעונות הבאות ובשל אותה הפרה. לפיכך, התובע זכאי לפיצוי הנובע מההפרה בגובה פיצויי קיום ובסך 180,000 ₪. כן זכאי התובע לפיצוי בגובה הפקדות המעסיק לקרן השתלמות כמובטח במסמך העקרונות, ולפיצוי בגובה הפקדות פנסיוניות; בנוסף זכאי התובע לפיצוי בגין נזק לא ממוני בגין עגמת נפש בסך 15,000 ₪ ולתשלום בגין פדיון חופשה ודמי הבראה; יתר התביעות נדחו; כן נדחתה התביעה נגד הנתבע 3, בהעדר כל מקור משפטי לחיובו באופן אישי או טיעון בדבר הרמת מסך. אין בניהול מו"מ בשם הנתבעים כדי להקים עילה אישית נגד הנתבע 3.
חזרה למעלה
תעבורה
28   [תעבורה] [עונשין] שתף בפייסבוק
פל (חד') 1035-02-20 מדינת ישראל נ' רומן בלאו (תעבורה; אלכס אחטר; 28/10/20) - 12 ע'
עו"ד: מידד אזרזר, לידן ניסים, הרצל חן
יש להחיל בעניינו של הנאשם את הוראת סעיף 40ד(א) לחוק העונשין המותירה בידי בית משפט הבא לגזור את עונשו של נאשם שיקול דעת אם לחרוג ממתחם הענישה, ככל שהוא מוצא כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם.
תעבורה – ענישה – מדיניות ענישה
עונשין – ענישה – שיקום
.
הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של נהיגה ברכב ללא רישיון נהיגה שפקע יותר מ–12 חודשים, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא ביטוח ונהיגה ברכב ללא רישיון רכב שפקע מעל ששה חודשים.
.
בית המשפט גזר את דינו של הנאשם, ופסק כלהלן:
במקרה ייחודי זה, יש ליתן לפן השיקומי משקל רב משיקולי ענישה אחרים כמו הגמול וההרתעה, שכן שליחת הנאשם למאסר בפועל עלולה, בהסתברות גבוהה, לסכל את שיקומו.
במסקנה זו, בית המשפט לא התעלם מטובת הכלל. זהו אחד המקרים שבו ניתן להשיג את מטרת הענישה ואת אינטרס הציבור בדרך סבירה ומתונה יותר שפגיעתה בנאשם הינה פחותה; שכן מחד תועלת לציבור תצמח משיקומו של הנאשם והפחתה משמעותית של הסיכון הנשקף ממנו משום תקופת הפסילה הארוכה, לצד עונשים צופי פני עתיד מהווים עונש מרתיע ומאוזן שמגלם בחובו גם שיקולי ענישה נוספים, כמו גמול והרתעה.
יתר על כן, מובן כי ככל שלא ישכיל הנאשם לנצל את ההזדמנות שניתנה לו, לתקן את דרכיו ולשנות באמת מעמדותיו ותפיסותיו המוטעות, הרי שלא ינתנו הזדמנויות נוספות ולא יהיה מנוס מהפעלת המאסר המותנה שיהפוך להיות חב הפעלה והנאשם יישא בעונשים כבדים. את ההקלה ממתחם העונש ההולם אותה מקבל הנאשם, יאזנו קנס והתחייבות גדולה אשר תשרת את האינטרס הציבורי ואת שיקולי ההרתעה.
יש להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: חידוש עונש המאסר המותנה בן 7 חודשים שהוטל עליו בשנתיים נוספות, פסילה מלנהוג ו/או מלקבל ו/או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 10 שנים, פסילה על תנאי, קנס בסך 2,000 ₪ והתחייבות כספית בסך 10,000 ₪.
חזרה למעלה
29   [דיון פלילי] שתף בפייסבוק
מת (עכו) 7623-10-20 מדינת ישראל נ' סעיד אבו הלאל (תעבורה; אסתר טפטה גרדי; 27/10/20) - 6 ע'
עו"ד: תומר יצחקי, יוסף סולימאן
בית המשפט קיבל בקשה למעצר עד תום ההליכים, על פי סעיף 21(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה–מעצרים).
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – מסוכנות
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – חלופת מעצר
.
כנגד המשיב הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים, על פי סעיף 21(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה–מעצרים), במקביל להגשת כתב אישום המייחס למשיב עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה מעולם, נהיגה ללא ביטוח, אי ציות להוראות שוטרים, נהיגה בקלות ראש, נהיגה על מדרכה (שלא לשם חצייתה), ונהיגה באור אדום בצומת, בנסיבות מחמירות.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
לא נמצא שניתן ליתן אמון במשיב ובמפקחת שהוצעה, ושיש בחלופה המוצעת כדי לאיין המסוכנות הנשקפת מהמשיב.
המשיב שב וביצע, לכאורה, עבירה חמורה של נהיגה ללא רישיון נהיגה מעולם, בפעם החמישית, כשלעבירה זו מתלוות עבירות חמורות נוספות של אי ציות להוראות שוטרים, נהיגה בקלות ראש, נהיגה על מדרכה (שלא לשם חצייתה), ונהיגה באור אדום בצומת, בנסיבות מחמירות. עבירות אלה בוצעו, לכאורה, במרכז העיר, ברחוב סואן, תוך המלטות משוטרים, שדלקו אחריו, כשהמשיב עולה על מדרכה, חוצה צומת באור אדום, ומסכן את משתמשי הדרך ואת עצמו. המסוכנות שנשקפת מהמשיב במכלול נסיבות זה, גבוהה במיוחד.
המשיב מעיד בהתנהגותו שאין לו מורא מהדין ומפגין זלזול בהחלטות ביהמ"ש. ההתרשמות היא שהמפקחת, אמו של המשיב, אינה מהווה עבורו דמות סמכותית, ואין בכוחה להציב לו גבולות ולהבטיח שלא ישוב לסורו. המשיב שב ואחז בהגה, וכל זאת כשהוא יוצא מבית אמו, שם הוא מתגורר, לדבריה, כשאמו לא הצליחה למנוע זאת, ומי יארוב שמעתה תצליח בכך.
בהיעדר אפשרות להפחית את הסיכון הנשקף מהמשיב בכל דרך אחרת, פרט למעצרו, יש לקבוע שאין למשיב, חלופת מעצר.
חזרה למעלה
ועדות ערר - תכנון ובנייה
30   [תכנון ובנייה] שתף בפייסבוק
ערר (דרום) 1040-09-20 שלמה אביטן נ' הרשות המאשרת - עומר (ועדות ערר - תכנון ובנייה; בנימין זלמנוביץ'; 21/10/20) - 15 ע'
עו"ד: ציפי חן אלישי, עמירם קראוס
ועדת הערר לתכנון ובניה הורתה על דחיית ערר כנגד החלטת הרשות המאשרת על הפסקת תשתיות לפי סעיף 157א לחוק התכנון והבנייה. נקבע, כי לא נפל פגם בהפעלת שיקול דעתה של הרשות המאשרת.
תכנון ובנייה – בנייה ללא היתר – הגבלת הספקת חשמל, מים וטלפון
.
העורר הגיש ערר על החלטת הרשות המאשרת על הפסקת תשתיות לפי סעיף 157א לחוק התכנון והבנייה, ביחס למקרקעין אשר התקבלה לאחר שימוע שנערך לעורר.
.
ועדת הערר לתכנון ובניה דחתה את הערר וקבעה כלהלן:
הסמכות הקבועה בסעיף 157א(ו) לחוק הינה סמכות רחבה שאין לעשות בה שימוש יתר, אלא שהשימוש בסעיף זה יעשה במשורה ולא בכל עת שמבוצעת עבירת בניה.
יש לדחות את הערר שכן לא נפל פגם בהפעלת שיקול דעתה של הרשות המאשרת במקרה זה.
במקרה זה, מדובר בעבירת בנייה חמורה בסטייה מהיתר הבנייה ובאי עמידה בהתחייבויות. יתרה מכך, הוראות חוק התכנון והבנייה הדורשות שאכלוס מבנה יעשה לאחר שהתקבלו כל האישורים הנדרשים, נחקקו בדם. הוראות חוק התכנון והבנייה הנוגעות לרישוי נועדו בראש ובראשונה להבטיח את בטיחות המבנים והשימוש בהם. כאשר מחליט פלוני לבנות ללא היתר ולעשות שימוש במבנה ללא היתר, הרי שיש בכך סכנת חיים. על אחת כמה וכמה כאשר המקום משמש עבור הציבור, כמו במקרה זה שהמקום נועד לשמש כבית מלון. בסופו של יום מדובר בבית מלון שחלקים ממנו נבנו ללא היתר, שבריכת השחייה בו מופעלת ללא אישור יועצי בטיחות. נדמה כי אין צורך להרחיב אודות הסכנה שבהמשך המצב הלא חוקי כפי שהוא כעת.
הצפצוף והזלזול בחוק של העורר נמצאים ברף העליון. העורר שהבטיח עוד בשנת 2013 להסדיר את המצב, לא עשה זאת עד היום וחרף זאת בנה ללא היתר, עשה שימוש ללא היתר ואכלס ללא היתר.
במקרה זה נדמה כי אין ספק שישנה סכנה לציבור מהשימוש החורג. יכול להיות שניתן לרפא את הסכנה, אלא שאין בכך בכדי לבטל את ההחלטה. אדרבא, יתכבד העורר, יסגור את המקום ויפעילו רק לאחר שיקבל אישור לשימוש החורג. היה ולא יקבל את האישור, הרי שישתמש בו בהתאם לשימושים המותרים בתכניות. מכל מקום, הסכנה המוחשית הנשקפת לציבור מהווה שיקול משמעותי נוסף מעבר לזלזול ולפגיעה בשלטון החוק.
חזרה למעלה
בתי-הדין הרבניים
31   [משפט עברי] [משפחה] שתף בפייסבוק
(רח') 1201116/ פלונית נ' פלוני (בתי-הדין הרבניים; יהודה שחור, יאיר לרנר, ירון נבון; 15/06/20) - 25 ע'
עו"ד: ישראל צבי בורוכוב
חיוב כתובה לאשה נשאית איידס. ביה"ד נחלק בדעתו. נפסק כפי הדעה האמצעית, שהבעל לשעבר ישלם לאישה 180,000 ₪, שהם כשליש מגובה הכתובה.
משפט עברי – גירושין – כתובה
משפחה – גירושין – כתובה
.
תביעת האישה לכתובה בסך 520,000 ₪. לשני בני הזוג אלו נישואין שניים. לשניהם ילדים מהנישואין הראשונים. אין ילדים משותפים. לאחר 20 חודשי נישואין, האיש עזב את דירת המגורים ובהמשך לכך, האישה הגישה תביעות לגירושין, כתובה ומזונות. הצדדים התגרשו. הבעל טוען כי יש לפטור אותו מחיוב כתובה כיוון שהאישה נשאית איידס מלפני החתונה, והוא לא ידע מזה וכי רק כשרצה לעזוב את הבית האישה סיפרה לו על כך. עוד טען כי סכום הכתוב מופרז ומעבר ליכולתו הכלכלית ונרשם לשם כבוד. האישה טוענת כי היא נוטלת תרופות ומצבה הרפואי טוב וכי הבעל ידע על מצבה עוד בטרם הנישואין.
.
ביה"ד הרבני האזורי נחלק בדעתו ופסק:
הרב יאיר לרנר: כעולה מדברי רבותינו, מום שנמצא באישה מבטל את הקידושין והאישה מפסידה כתובתה. ואולם, ההגדרה של מום המבטל את הגירושין וגורם להפסד כתובה, הוא מה שבדעת בני אדם נחשב כמום גדול (למול מום שדרך העולם למחול עליו) ולא רק אלו הכתובים בגמרא, וכן הגדרת מום תלויה אם מצב המום הוא הפיך ונתון לשנויים.
במקרה דנא מדובר באשה נשאית איידס, הנוטלת תרופות, במצב מחלה אפסי ואין חשש להדבקות. אף על פי כן, מדובר במום, משני נימוקים: א. בדעת בני אדם נחשבת מחלת האיידס כמחלה שהיא מחלה שהיא מדביקה את האדם שחי חיי אישות עם החולה, ודעת האנשים היא שלא מוחלים על מום כזה; ב. יכול להיות שבעתיד תתפרץ המחלה כבראשונה.
אולם עפ"י כלל יסודי בהלכה של "סבר וקיבל", אדם שנודע לו על מום כל שהוא של האשה ולאחר מכן המשיך לחיות איתה כבעל ואשה, אנו מניחים שמחל על כל המומים ואינו יכול לבוא לאחר מכן בטענת מומים. במקרה דנא, הצדדים חיו ביחד טרם הנישואין (יותר משנה) וביה"ד שוכנע כי הבעל ידע על מצבה הרפואי של האישה טרם הנישואין. מכל מקום, אף לדברי הבעל לאחר שנודע לו על מחלת האשה (לאחר הנישואין) נשאר בבית עוד כחצי שנה. במצב זה יש להניח שהבעל קיים עם האשה יחסי אישות לאחר שנודע לו על מחלתה, ולכן סבר וקיבל ומחל על מחלת אישתו, ואינו יכול לטעון לאחר זמן טענת מום על אשתו דהיינו שאשתו חולה במחלת האיידס.
בכל הנוגע לטענת הבעל שהסכום הנקוב בכתובה הוא מוגזם ולא נכתב בזמנו אלא לכבוד. הרב לרנר מביא על קצה המזלג מקצת דעות של רבותינו האחרונים בנושא הזה. המורם מדברים אלו שאדם שמתחייב בסכום הכתובה חייב לשלם את מלוא הסכום.
לאור כל האמור סבור הרב לרנר כי הבעל חייב לשלם לאשתו את מלוא סכום הכתובה והתוספת בסך 520,000 ש"ח.
הרב יהודה שחור – אב"ד: ישנם טעמים המצדיקים לחייב כפשרה רק חלק מסכום הכתובה.
אחד הפרמטרים הקובעים את זכאות הכתובה, הוא מי אשם בכשלון חיי הנישואין. במקרה דנן היה נתון אובייקטיבי שהוא לכשעצמו יצר בעיות – נישואין שניים, לשניהם ילדים מהנישואין הראשונים. אין ילדים משותפים. שאר הבעיות, המריבות והקשיים, הצטרפו לנתון זה, ולא בהכרח שהם היו עומדים כמכשול מצד עצמם.
היותה של האשה חולת איידס, גם אם מדובר בחולי שאינו בדרגה הגבוהה יותר, וגם אם מדובר בתקופה האחרונה, שבה הבהלה מאיידס שהייתה בעבר פחתה בהרבה, עדיין יש לה משמעות רבה לגבי הזכאות לכתובה. הדבר בולט במיוחד אם הבעל בעבר לא ידע מכך. יש בכך מחלוקת עובדתית בין הצדדים. לעמדת הרב שחור, אין לנו הכרעה ברורה בשאלה עובדתית זו.
אולם הטעם העיקרי לפשר ולחייב סכום חלקי ביותר בגין הכתובה, הוא גובה סכום הכתובה, יחסית למצבו הכלכלי הנחות של הבעל.
בשקלול כל הנ"ל יש לחייב את הבעל בגין הכתובה בסך של 120,000 ש"ח בתשלומים חודשיים של 1,000 ש"ח לחודש.
הרב ירון נבון: מעיון במכלול מתקבל הרושם, שסיבת הגירושין לא נעוצה במחלת האשה אלא במריבות שהיו בין הצדדים, וסביר להניח שהאיש ידע על מחלת של האשה במהלך הנישואין, שמא גם קודם לנישואין, ושהיא לא מסוכנת לבריאותו, והסכים לכך (סבר וקיבל), וכפי נראה הכל סיפור כיסוי לבקשתו להפטר מחיוב הכתובה.
יחד עם זאת, נאמר במום באשה - רק כשחיו יחד וכוונתו מוכחת שרצונו למחול על המום בגלל שחיי הנישואים חשובים לו (מכל סיבה שתהיה), ושהה עמה על דעת להמשיך לחיות כנשואים על אף המום, אמרינן שהתפייס במומים. אבל במקרה דנא כוונתו הייתה לעזוב את הבית הייתה ידועה לאשה, והיא מנעה ממנו מספר פעמים לעזוב את הבית, והם גרו בחדרים נפרדים עוד כחצי שנה, אין הוכחה בכך שקיים איתה יחסי אישות שהתפייס במומים והתכוון למחול על מחלתה, אלא יצרו תקפו.
בנוסף, יש ספק גדול ממי יצאו הגירושין. הוכח כי יש לאישה חלק גדול בכך.
עוד בנוסף יש לצרף את סכום הכתובה שהוא מופרז ביחס למצבו של האיש בזמן החתונה.
במכלול השיקולים סבור הרב נבון כי יש לפשר ביניהם. כאשר לדעתו, יש לחייב את האיש ב- 180,000 ₪. האיש ישלם לאישה כל חודש סך 1,000 ש"ח. בהגיע הבן הקטן לגיל 18, הבעל לשעבר ישלם לאישה סך של 2,000 ש"ח בכל חודש עד לגמר פירעון חיובו הכספי.
נפסק כפי הדעה האמצעית של הרב נבון.
חזרה למעלה
כתבי טענות
32   שתף בפייסבוק
עשא (חי') 15514-07-20 ד״ר ליעד קב ונקי - ב"כ עו"ד אביתר גושן נ' מיכל המשורר יזמות בע״מ (כתבי טענות; 07/07/20) - 18 ע'
עו"ד: אביתר גושן
ערעור על פסק דין שניתן על ידי המפקחת על רישום מקרקעין, בנוגע לזכויות קנייניות בבית משותף הנמצא בחיפה ובנוי על המדרון אשר בין רח' רנ"ק לבין רחוב מיכ"ל המשורר
חזרה למעלה

מייל זה נשלח לכתובת tomerc@justice.gov.il

במידה ואינך מעוניינ/ת להמשיך ולקבל פרסומים מאתר נבו יש ללחוץ כאן ולעקוב אחר הוראות ההסרה.
ניתן לפנות בכתב למייל nevo@nevo.co.il או בדואר לכתובת: נבו הוצאה לאור בע"מ, ת"ד 43 צפרירים 9983000
או באמצעות הטלפון למספר 02-9950700. לתשומת לבך: אין להשיב לכתובת המייל no-reply@nevopublishing.co.il.


www.nevo.co.il

scanned by Ministry of Justice