שלום לכולם,
בטיפולנו תיק פשע חמור נגד קטין. הקטין שוחרר למעצר בית מלא עוד בשלב מעצר הימים בתאריך 20.3.13 עד ליום 31.3.13.
כתב האישום הוגש בתאריך 25.3.13 עם בקשת מעצר עד תום ההליכים, בה ביקשנו להאריך את תנאי השחרור שקבע השלום עד לדיון בבקשה לאחר קבלת תסקיר.
בית המשפט המחוזי נמנע מלהאריך את התנאים ורק בתאריך 8.4.13, לאחר דיון בבקשה, הורה על מעצר בית מלא (יוער כי כעבור כחודש וחצי החלו להינתן הקלות במעצר הבית, כך שמאז סוף מאי
הקטין שהה במעצר בית חלקי, פחות מ-16 שעות ביממה).
הגשנו בקשה להארכת מעצר הבית החלקי לקראת 8.1.14. בדיון שהתקיים ב-8.1.14 השופטת קיבלה את טענת הסניגור שהיינו צריכים לספור מה-20.3.13 למעט שבוע שהוא היה ללא תנאים, ולכן תשעת
החודשים הסתיימו בתאריך 27.12.13 ומכאן שבקשתנו הוגשה באיחור ולכן ההוראה בדבר מעצר הבית אינה עומדת עוד.
2 שאלות:
1)
אנחנו סבורים שהשופטת טעתה והחישוב מיום 8.4.13 הוא החישוב הנכון: סעיף 10יד' מדבר על תקופה
רצופה של תשעה חודשים ובנוסף, ברור שסעיף זה, כמו הסעיפים שלפניו, עוסקים בשלב
שלאחר הגשת כתב האישום ולא סופרים את הימים שבהם הוא היה במעצר בית לפני הגשתו. מה דעתכם והאם מוכרת לכם פסיקה על כך?
2)
כיצד נכון לבקש עתה לחדש את התנאים, בהנחה שהשופטת לא תשנה מעמדתה לעניין חישוב התקופה כמפורט לעיל? האם זו בקשה לחידוש התנאים? בקשה חדשה לקביעת תנאי שחרור?
או בקשה לעיון חוזר בהחלטה מה-8.1?
יצוין, שלגופו של עניין יש לנו טענות טובות מאוד – אנחנו בסה"כ מבקשים לאמץ את המלצת שירות המבחן, לפיה, בין היתר, יוכל הקטין לצאת מהבית בכל עת ולכל מקום, רק עם פיקוח
צמוד של אחד מהוריו. שירות המבחן בפירוש מדגיש שלא רצוי גם מבחינת טובת הקטין עצמו שהוא יסתובב ללא פיקוח הדוק. ללא ההוראה בדבר מעצר הבית, לא ניתן להטיל הגבלות על היציאה מהבית...
בנוסף, לפני כשבועיים הקטין הודה בכתב אישום מתוקן ונקבעה אשמתו. אנחנו בסה"כ רוצים להאריך את התנאים המינימליים הנ"ל עד למתן גזר הדין.
אודה על תובנותיכם ואם יש פסיקה בנושא זה בכלל יהיה נהדר אם תפנו אותי.
סליחה על האורך!
ג'ני אבני
פרקליטות מחוז ירושלים פלילי