בטיפולי נאשם שבעניינו ניתנו
למעלה מ- 10 חוות דעת פסיכיאטריות שונות/מכתבי סיכום/ אבחונים- כולם על ידי גורמים אוביקטיבים- הפסיכיאטר המחוזי ווועדות אבחון מטעם המדינה.
בחלק מחוות הדעת
יצא הנאשם כשיר, ובחלקן- להפך.
לאחר שעלה החשד כי הוא מתחזה, התכנס פאנל מומחים בעניינו, וקבע בחוות דעת מנומקת ומעמיקה כי הוא
כשיר לעמוד לדין, הן דיונית והן מהותית. (עלתה אפשרות שהוא מתחזה, אך זוהי אפשרות אחת מתוך שלוש אפשרויות אחרות).
במשך 3 השנים האחרונות, הגיע הנאשם לכל הדיונים כשהוא שותק ולא משתף פעולה. לפני פרשת ההגנה, טען הסנגור לחוסר שיתוף פעולה מתמשך ובימ"ש שלח
אותו לבדיקת כשירות דיונית.
הפסיכיאטר המחוזי- קבע כי הנאשם לא משתף פעולה בבדיקה, ולכן לא נכתבה חוו"ד של ממש- אלא מכתב קצר שבו הפנה לחוות דעת קודמות בהן נקבע כשיר
והן נערכו לפני מספר חודשים.
לפני מספר ימים, התקבלה חוו"ד פרטית מטעמו של הנאשם, על ידי מומחה בעל שם, פסיכיאטר מחוזי בעברו, ועל פניה חוות הדעת נראית יסודית ומקצועית.
גם המומחה מטעם הנאשם לא הצליח לשוחח/לתקשר עם הנאשם ולכן הוא ערך לו
בדיקה בביתו.
בקצרה, סבור המומחה הפרטי :
שורה תחתונה- לא כשיר דיונית.
בעקבות חוו"ד נתקיימה תזכורת ובה
ביקשנו להעביר את חוו"ד לפסיכיאטר המחוזי, לצורך התייחסותו ובמידת הצורך, תחת צו בתנאי הסתכלות.
בימ"ש הביע דעתו לגבי רצינות חוות הדעת ועורכה, ושלח אותנו להתייעץ עם פסיכיאטר מטעמנו, כשהוא מדגיש כי איננו יכולים לשוחח עם הפסיכיאטר המחוזי
(כי הוא נותן חוו"ד לבימ"ש ולא לתביעה)
וסרב, כאמור, להפנות לבדיקה או להתייחסות של הפסיכאטר המחוזי, שכבר נדרש לכך פעמים רבות, ואמר את דברו גם לאחרונה.
אשמח לשמוע אם מישהו נתקל במקרה דומה
האם התייעצנו עם פסיכאטר פרטי, כשדרך המלך היא לקבל חוו"ד מטעם הפסיכאטר המחוזי, מטעם בית משפט? האם התעקשנו על קבלת חוו"ד מטעם הפסיכאטר
המחוזי?
בימ"ש הביע דעתו שמשלל חוות הדעת קיים ספק, ועצם הספק הוא לטובת הנאשם.
סוגיה נוספת היא- הבעייתיות בקבלת חוו"ד פרטית, כשנכתבת כאשר הנאשם לא משתף פעולה ואיננו יודעים האם הוא באמת ובתמים לא משתף פעולה, או שהוא
עושה זאת לצרכי רווח משני/מתחזה.
ובכלל- אשמח לשמוע תובנות ממי שנתקל במורכבות כזו
תודה מראש למי שקרא עד הסוף
J
ליאת גלבוע