בוקר טוב לכולם,

 

אשמח לפסיקה/ לדעתכם המלומדת בשאלה זו.

 

תודה,

ענבל

 

 

 

היי ענבל,

 

אשמח לדעתך הטובה בעניין העתירה שבכותרת.

 

בתמצית, עסקינן בעתירה שעניינה בקשת העותר  "לדון לגופו בערר של העותר על פסילתו מהמשך החזקת רישיון נהגיה וזאת מבלי לחייב אותו בתשלום אגרה ולחלופין מתן הנחה משמעותית בסכום האגרה העומד על סך של  1073 ₪ ." או לחילופין, מבקש העותר מבית המשפט הנכבד "לבחון את בקשת העותר להנחה ו/או לפטור מאגרת הערר."

 

אלא שבתקנות התעבורה, תשכ"א-1965, לא קיימת הסמכה ליתן ו/או לדון בבקשות למתן פטור מתשלום אגרה בגין ערר לפי תקנה 195 לתקנות.

 

אני גם מצרפת את פסק הדין הכי קרוב לסוגיה שמצאתי.

 

אשמח לשמוע את דעתך הטובה,

גילי

 

 

הי גיל בדיוק פניתי אתמול לדניאל שאלתי אותה מי מטפל בעת"מ.

 

אתייחס כבר כאן בקצרה. אעביר התייחסות מפורטת יותר אם יהיה בכך צורך אלא אם כן בעינייך זה מסכם את הדברים:

 

 

הגשת ערר על החלטת המרב"ד מחויבת באגרה בהתאם להוראות תקנות 15א' יחד עם 195ב לתקנות התעבורה (האגרות הרלוונטיות לכלל הבדיקות רפואיות מפורטות בסעיף 10 לתוספת זו).

 

יש לציין, כי האגרות עצמן נקבעות על ידי משרד התחבורה ולא משרד הבריאות.

 

על פי הוראות פקודת התעבורה והתקנות אין אפשרות מתן פטור מאגרה שנקבעה לפי תקנה 15א' לתקנות וזאת להבדיל מאגרות אחרות  (כגון אגרת רישוי רכב) לגביהן נקבעו פטורים ספציפיים ומפורשים (לדוגמא תקנה 290). יש לבצע שינוי בתקנות אם רוצים להכניס אפשרות לפטור. על מנת לפטור מאגרה יש צורך בהוראה מפורשת.

 

מתוך בשא (י-ם) 5044/04‏ ‏ אהוד שור נ' ארז טכנולוגיה פורנזית בע"מ-

אגרה בתביעה נגזרת

11.       פסק הדין העוסק  ישירות בתביעה נגזרת ניתן ע"י כב' השופט  י' טירקל ברע"א 1470/97 י.א.צ. השקעות ונכסים בע"מ נ' יעקב זלינגר, תק-על 97(2) 550 (להלן: "פרשת י.א.צ."), טרם נחקק חוק החברות. בית המשפט המחוזי (כב' סגן הנשיא טלגם) קבע  בהחלטתו נשוא הבקשה לרשות ערעור כדלקמן:

"גורלו של תובע בתביעה נגזרת לא צריך להיות שונה מזה של כל תובע הטוען טענות שנראות מוצדקות - ואף על פי כן עליו להיכבד ולשלם את האגרה".ב

 בהסתמכו על ע"א 324/88 הנס ברבלק נ' דבורה שביט, פ"ד מה(3) 569, קובע כב' השופט י' טירקל, בדונו בבר"ע על החלטת כב' סגן הנשיא טלגם:

"אינני רואה צורך לדון בשאלות אלה. פשיטא, שחובת תשלום אגרת בית המשפט, לפי תקנות בית משפט (אגרות) התשמ"ח-1987 (להלן: 'תקנות האגרות') מוטלת, בדרך כלל, על מגיש התובענה או ההליך, עם הגשה, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות האגרות או בדבק חקיקה אחר. (עיין בפסק דינו של הנשיא מ. שמגר, בעניין סכום האגרה בתובענה ייצוגית שהוגשה לפי תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, בבש"א 195/88 מדינת ישראל נ' קרן הופר, עמותה פסקי-דין, מב(32(3). כך, לדוגמא, נקבע בסעיף 35ז לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א - 1981, כי 'תובענה ייצוגית תהיה פטורה מאגרת בית המשפט' (הכוונה,

--- סוף עמוד  8 ---

כמובן, לתובענה ייצוגית המוגשת לפי אותו חוק). אין הוראת פטור כזאת לעניין תביעה נגזרת" (שם, סעיף 3).ו

במועד כתיבת החלטתו של כב' השופט י' טירקל, היתה על סדר יומה של הכנסת הצעת חוק החברות, ובית המשפט היה ער לכך, והתייחס לכך בהמשך החלטתו:

"לדעתי, אין בית המשפט רשאי להעביר את חובת תשלום האגרה לבעל דין שהחובה לא הוטלה עליו מלכתחילה לפי תקנות האגרות. זהו תשלום המופנה לקופת המדינה תמורת קבלת שירות משפטי בערכאותיה ועל מקבל השירות - קרי, מגיש התביעה הנגזרת - לשלם עבורו (עיין בש"א 195/88 הנ"ל). אכן, לבית המשפט שיקול דעת 'להטיל במקרה ראוי את נטל ההוצאות על החברה, שלמענה ולטובתה הוגשה התביעה', אפילו נכשלה (ע"א 324/88 הנ"ל בעמוד 571), אך זאת בתום בירורה של התביעה הנגזרת ולא מלכתחילה. מאלף לציין כי לפי סעיף 242(1) להצעת חוק החברות התשנ"ו - 1995 (הצעות חוק תשנ"ו, 75, 2), היה בית המשפט שאישר תביעה נגזרת רשאי 'להורות על השיעור, האופן והמועד לתשלום האגרה, ולתת צו בדבר חלוקת תשלום האגרה בין התובע לחברה' (עיין בדברי ההסבר שם). גם בכך חיזוק לדעה שנושא זה מצריך התערבות של המחוקק ואין להסדירו על ידי פסיקה".

(ראו אירית חביב-סגל "דיני חברות לאחר חוק החברות החדש" חלק א', הוצאת אל-טק הפקות בע"מ, תל-אביב, 1999, בע"מ 606).

יוצא, איפוא, שעל מנת ליתן פטור לבקשה לאישור תביעה נגזרת, יש צורך בהוראת פטור מפורשת, ובאין הוראה כזו, חוזרים אנו למשבצת הראשונה והיא תקנה 2 לתקנות, לפיה לא יזקק בית  משפט להליך אלא אם כן שולמה בעדו האגרה, ובקשה לאישור תביעה נגזרת בכללה.

 

...פרופ' א' ברק מציין:

"... חקיקה (מאוחרת או מוקדמת) אינה מפרשת חקיקה (קודמת או מאוחרת). חוק יכול לתקן חוק, ובכך לשנותו. חוק אינו מפרש חוק. הפרשנות היא פונקציה שיפוטית".

ובהמשך:

"עם זאת, היא מהווה נתון שיש בו כדי להשפיע על פירושו של החוק הקודם. ודוק: כאשר המחוקק, בחוק מאוחר, מגדיר מונחים המופיעים בחוק קודם, אין לראות בכך פרשנות אותנטית".

(א' ברק, פרשנות במשפט, כרך שני - פרשנות החקיקה, נבו, 1994, 52, 53, והערות השוליים שם).

הכלל הראשון בפרשנות החקיקה הינו הכלל הלשוני: משמעות שהלשון יכולה לשאת:

"לשון החקיקה נועדה להעביר מסר מהמחוקק לציבור. המחוקק השתמש בלשון המקובלת על הציבור, ושהציבור נזקק לה. על כן יש להעניק לחקיקה את המשמעות המקובלת והרגילה" (ברק, שם 82).

ובענייננו, מילת המפתח היא: "פטור" !

משמע, כשהמחוקק התכוון לקבוע שאין הציבור צריך לשלם אגרה עבור הליך מסוים, השתמש הוא במילה המובנת לציבור, דהיינו "פטור". כך בתקנות האגרות, כך בחוק הגנת הצרכן. לעומת זאת, בסעיף 199 הנ"ל אין "פטור" בנמצא.

משמע, "דיבור שבחיקוק הוא יצור החי בסביבתו", כדברי כב' השופט י' זוסמן בבג"צ 58/68 שליט נ' שר הפנים, פ"ד כג(2) 477, 513

 

 

 

 

 

 

 

 

היי גיל,

מי שמטפלת במרב"ד היא עו"ד סיון שימונוביץ', מכותבת.

 

בברכה,

תמר

 

 

 

היי לכולם,

 

מצ"ב עתירה שהתקבלה במשרדי הפרקליטות.

 

העותר מלין כנגד החלטת המרכז הארצי לוועדות רפואיות לא לדון בערר שהגיש העותר כנגד ההחלטה לשלול לו את רשיון הנהיגה, מחמת מחלתו, עקב אי תשלום אגרה.

 

עלינו להגיש כתב תשובה עד ליום 15 בפברואר 2022.

 

 

אודה לקבלת עמדתכם,

 

גילי

 

 

בברכה,

גיל קרסנטי, עו"ד | פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)

טלפון: 073-3928057

דוא"ל: [email protected]

__________________________

פרקליטות המדינה         

 

 

 

scanned by Ministry of Justice