|
|
|
|
|
אם אינך רואה מייל זה לחץ/י כאן
לגרסת הדפסה
שיתוף הגיליון בפייסבוק 
|
| עליון |
| 1 [משפחה] |
|
| בע"מ 8916-21 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (עליון; נ' סולברג, א' שטיין, ש' שוחט; 08/03/22) - 15 ע' |
| עו"ד: יסכה פישר יוסף, מלי קיסלסי, רחלי ירדן |
העליון דחה בר"ע על פס"ד מחוזי בו נדחה ערעור המבקשים על פס"ד של בימ"ש לענייני משפחה לפיו הוכרזו ארבעה מילדיהם של המבקשים כבני אימוץ, עפ"י עילת האימוץ שבסעיף 13(א)(7) לחוק האימוץ ונקבע כי טובתם באימוצם ללא צמצום תוצאות האימוץ כלפיהם אך תוך שמירת קשר אחאי בין חלק מהקטינים.
 משפחה – אימוץ – היעדר מסוגלות הורית
משפחה – אימוץ – חוות דעת מומחה
משפחה – אימוץ – רשות ערעור
.
בקשת רשות ערעור על פס"ד מחוזי בו נדחה ערעור המבקשים על פס"ד של בימ"ש לענייני משפחה לפיו הוכרזו ארבעה מילדיהם של המבקשים כבני אימוץ, עפ"י עילת האימוץ שבסעיף 13(א)(7) לחוק האימוץ ונקבע כי טובתם באימוצם ללא צמצום תוצאות האימוץ כלפיהם אך תוך שמירת קשר אחאי בין שלשה מתוך ארבעת הקטינים לבין עצמם ובינם לבין שתי אחיותיהם הגדולות, בתדירות ובאופן שיקבעו על ידי העו"ס לחוק אימוץ ילדים.
.
ביהמ"ש העליון (מפי השופט ש' שוחט בהסכמת השופטים נ' סולברג וא' שטיין) דחה את הבקשה מהטעמים הבאים:
בימ"ש זה עמד, לא אחת, על הרגישות המיוחדת שמאפיינת יחסי הורים וילדים ועל החשיבות בגמישות "מחשבתית ופרוצדוראלית" עת מתבקשת בחינה נוספת, שלישית במספר, של הכרעות בעניינים אלה. ברם, אין מדובר בפתיחת הדלתות לרווחה ואין בכך כדי לתת רשות לערער בתיקים אלה כדבר שבשגרה. עדיין יש צורך להצביע, ולו באופן רפה, על החשיבות בקיומו של דיון שלישי במקרה הקונקרטי, בין מבחינה ציבורית או הלכתית – משפטית בין מבחינה פרטנית במובן של חשש מעיוות דין. הבקשה דנא לא מעוררת שאלות משפטיות ממשיות, לא כל שכן שאלות בעלות השלכות רוחב ציבוריות. הטענות המועלות בבקשה הן למעשה טענות ערעור מובהקות אשר נטועות בנסיבות הפרטניות של הצדדים לבקשה שלא מעלות חשש כי עניינם של המבקשים לקה בעיוות דין. בנסיבות אלה, לא נמצא כי המקרה הנדון מצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי.
בבחינת למעלה מן הנדרש, יש לדחות את הבקשה גם לגופה.
במקרה דנא שני המומחים, כאחד, קבעו, באופן ברור ונחרץ כי המבקשים, כל אחד מהם בנפרד ושניהם יחדיו, נעדרי מסוגלות הורית ביחס לכל אחד מהקטינים וכי לא קיים צפי, בעתיד שנראה לעין, לשינוי שיביא לשיקום מסוגלותם ההורית ולהסכמה אמתית מצדם לקבל סיוע מתאים מרשויות הרווחה. בניגוד לטענת המבקשים, מסקנות המומחית, נותנת חוות הדעת הראשונה, לא התבססו רק על החומרים שקיבלה משרותי הרווחה אלא, ובעיקר, על בדיקות קליניות שעשתה להורים, ביחד ולחוד, לרבות אבחונים פסיכודיאגנוסטיים שערכה להם כמו גם פגישות עם כל אחד מהקטינים, תצפיות אינטראקציה בין המבקשים לקטינים ושיחות עם ההורים האומנים. המומחית מציינת, כי המסמכים שנמסרו לה על ידי ב"כ המשיב נקראו לאחר ביצוע הראיונות המפגשים והאבחונים הנ"ל ומכאן שהמומחית ביצעה את עבודתה ללא דעה קדומה מה שמקנה משנה תוקף לממצאיה ולמסקנותיה.
הממצאים שעלו מחוות הדעת של המומחית, הראשונה, בנוגע לקווי האישיות של המבקשים, פורטו באריכות בפסק הדין של ביהמ"ש לענייני משפחה אף בפסק הדין של ביהמ"ש המחוזי. המבקשים אינם משיגים על ממצאים אלה. הם סבורים, כי המסקנה אמורה להיות אחרת משלא נקבע כי מי מהם סובל מבעיה נפשית וכי הם בעלי רמת אינטליגנציה טובה ותפקוד אינטלקטואלי ברמה ממוצעת, מתמצאים בזמן ובמקום ובעלי כושר שיפוט ותבונה תקינים. ניתן להבין את המבקשים עת הם מפנים להעדר ממצא בחווה"ד שיש בו, להבנתם, אילו נמצא, כדי לפגוע במסוגלות הורית, כפי שהם מבינים אותה, וללמד מהעדרו בהם על מסוגלותם הטובה ולהתעלם, מנגד, מממצאים רבים אחרים שיש להם השלכה קשה על מסוגלותם כמפורט בפסה"ד. ממצאים אבחנתיים אלה מתכתבים היטב עם ממצאי העובדה שנקבעו בביהמ"ש לענייני משפחה בכל הנוגע למאפייני ההתנהגות של המבקשים, לאורך השנים; הדיווחים הרבים שהצטברו אצל רשויות הרווחה בדבר הזנחת הקטינים; תנאי מגוריהם הבלתי סבירים ואלימות המבקשים כלפיהם; הניסיונות של גורמי הטיפול בקהילה להציע למבקשים מענים טיפוליים וסיוע חומרי וחוסר ההיענות שלהם לניסיונות אלה; התרשמות גורמי הרווחה וגורמים נוספים שטיפלו במשפחה או נחשפו אליה, מהופעתם החיצונית של הקטינים, מצבם הרפואי והנפשי, התנהגותם וכישורי התקשורת שלהם, שמעידים על הטיפול הלקוי שהם זוכים לו. ממצאים אלה אף מעוגנים בעדויות של גורמי הטיפול השונים, שנחשפו להתנהלות של התא המשפחתי ויחידיו, במהלך השנים.
הספיקות שהביע ביהמ"ש לענייני משפחה, ההתלבטות שליוותה אותו במהלך הדיונים לפניו, פניותיו לשירותי הרווחה לבחון את עמדתם פעם נוספת, כמו גם העובדה שהוא מינה מומחה נוסף, מלמדים על הרגישות הרבה שבה הוא ניהל את ההליך לפניו. אין בהתנהלות זו כדי להצביע על כך שהתוצאה הסופית אינה נכונה או אינה ראויה.
כ"כ, את העובדה ששירותי הרווחה לא נחפזו לפתוח בהליכים משפטיים וגם משעשו כן נדרשו לבדיקות חוזרות ונשנות יש לזקוף לזכותם. ניתן למבקשים פרק זמן ארוך להפנים את הקושי והחומרה בהתנהלותם ולהראות צפי לשינוי. המבקשים כשלו בכך עד שלא נותרה ברירה אלא לפעול בהליכים משפטיים על מנת לשמור על שלומם ושלמותם הפיזית והנפשית של הקטינים, עד כדי אימוצם.
בכל הנוגע לצמצום תוצאות האימוץ ביהמ"ש לענייני משפחה בחר לקבל את חוות דעתו של המומחה הנוסף. ביהמ"ש המחוזי לא מצא להתערב בקביעה זו, ובצדק. מאז יום 13.2.2020 ועד שביהמ"ש המחוזי נתן את פסק-דינו התקיימו מפגשים עם המבקשים במתכונת תלת-שבועית, כשליווי הביקורים נעשה על ידי ארבע עו"ס שונות לחוק האימוץ. עיון בתסקירי העו"ס שצורפו לתגובת המשיב, מעלה תמונה עגומה למדי שחוזרת על עצמה כל פעם מחדש: המבקשים מנצלים את המפגשים לצורך העברת מסרים לקטינים שיעמיקו את קונפליקט הנאמנויות שלהם למשפחות האומנה שמגדלות אותם. |
| חזרה למעלה |
|
| 2 [דיון אזרחי] [פרשנות] [מקרקעין] |
|
| ע"א 7486-21 הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים נ' פאטמה עבאסי (עליון; ד' ברק ארז, ע' ברון, ע' גרוסקופף; 08/03/22) - 9 ע' |
| עו"ד: יזיד קעואר, זיאד קעואר, מרדכי חזיזה, פיני ויקסלבוים, אילנית גוהר |
ביהמ"ש העליון קובע כי החריג הקבוע בתקנה 54 לתקסד"א-2018, המסדירה את האפשרות לנקוט בהליך אזרחי שלא על דרך הגשת כתב תביעה חל רק באותם מצבים שבהם חוק או תקנה חיצוניים לתקנות החדשות מסדירים באופן פוזיטיבי אפשרות של פנייה לבימ"ש שלא על דרך של הגשת כתב תביעה. בהתאמה, מקום שבו דבר חקיקה אינו מורה באופן מפורש על דרך הפנייה לביהמ"ש, עליה להיעשות בהתאם לברירת המחדל הקבועה בתקנות החדשות, קרי בהגשת כתב תביעה; מכאן שלא קיימת תחולה לתקנה 54 לתקנות החדשות בהליך של מימוש הפקעה לפי סעיף 8 לפקודת הקרקעות.
דיון אזרחי – סדר הדין – תקנות סדר הדין האזרחי, התשע`ט-2018
פרשנות – דין – תקנות סדר הדין האזרחי, תשע`ט-2018
מקרקעין – הפקעה – לצרכי ציבור
.
ערעור במרכזו השאלה: מהו היקף תחולתה של תקנה 54 לתקסד"א-2018, המסדירה את האפשרות לנקוט בהליך אזרחי שלא על דרך הגשת כתב תביעה? ליתר דיוק ובאופן קונקרטי, הערעור מעלה את השאלה האם ניתן לנקוט מכוח התקנה האמורה בהליך של מימוש הפקעה לפי סעיף 8 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), על דרך של בקשה המוגשת לביהמ"ש חלף הגשת כתב תביעה? ביהמ"ש המחוזי השיב על כך בשלילה ומכאן ערעור זה.
.
ביהמ"ש העליון (מפי השופטת ד' ברק-ארז, בהסכמת השופטים ע' ברון וע' גרוסקופף) דחה את הערעור מהטעמים הבאים:
כידוע, כניסתן לתוקף של התקנות החדשות, הובילה לשינוי המתכונת הנהוגה של פתיחה בהליכים אזרחיים בערכאות הדיוניות: אם בעבר התקנות הישנות אפשרו לנקוט במספר דרכים לצורך כך – ובין היתר המרצת פתיחה, אבעיה וטען ביניים – הרי שעל פי הדין החל כיום ברירת המחדל המרכזית היא הגשתו של כתב תביעה. כך, תקנה 9(א) לתקנות החדשות מורה כי "הליך בבימ"ש ייפתח בהגשת כתב תביעה שבמענה לו יוגש כתב הגנה". בצד האמור, תקנה 54 לתקנות החדשות פותחת פתח צר לנקוט הליך שלא בדרך הרגילה של תובענה. בהתאם לתקנה זו, במקרים שבהם הדין קבע דרך פנייה לבימ"ש שאינה הגשת כתב תביעה, תעשה הפנייה בדרך של בקשה בכתב, ויחולו לגביה הוראותיו של פרק ח' לתקנות החדשות שעניינו "בקשות ורשימת בקשות".
פרשנות לשונית תכליתית מובילה למסקנה כי תקנה זו חלה רק באותם מצבים שבהם חוק או תקנה חיצוניים לתקנות החדשות מסדירים באופן פוזיטיבי אפשרות של פנייה לבימ"ש שלא על דרך של הגשת כתב תביעה. בהתאמה, מקום שבו דבר חקיקה אינו מורה באופן מפורש על דרך הפנייה
לביהמ"ש, עליה להיעשות בהתאם לברירת המחדל הקבועה בתקנות החדשות, קרי בהגשת כתב תביעה.
בדרכו למסקנה זו ביהמ"ש הבהיר בין היתר כי את ההסדר הקבוע בתקנה 54 לתקנות החדשות יש להבין כמעגן חריג לכלל בדבר הגשתו של כתב תביעה. חריג זה נועד לספק מענה דיוני לקושי הנובע מקיומן של הוראות חוק שונות המתירות דרכי פנייה לבתי המשפט שלא על דרך הגשת כתב תביעה, ואשר בוטלו במסגרת הרפורמה בתקנות סדר הדין האזרחי. במילים אחרות, תקנה זו לא נועדה לשמש כחלופה לכלל המצבים שבהם, בהתאם לתקנות הישנות ולפרקטיקה שנהגה לפיהן, ניתן היה לנקוט בהליך עיקרי שלא על דרך הגשת כתב תביעה. חלף זאת, תקנה 54 לתקנות החדשות סללה נתיב מצומצם ומוגדר – כזה שמיועד לגשר על הפער שעלול היה להיווצר אחרת בין אותם הסדרים חקיקתיים קונקרטיים, שעומדים בתוקפם גם כיום, לבין סדרי הדין הנהוגים עתה לאור כניסתן לתוקף של התקנות החדשות.
כאמור, ההליך דנא מכוון לפרשנות תקנה זו בהקשר ספציפי – הליך של פנייה למתן צו למסירת חזקה על קרקע שהופקעה לצרכי ציבור בהתאם לסעיף 8 לפקודת הקרקעות. קבלת צו למסירת החזקה בקרקע מחייבת פנייה יזומה לביהמ"ש והיא אינה נעשית באופן אוטומטי. סעיף 8 לפקודת הקרקעות אינו נוקב בדרך מסוימת שעל פיה תיעשה הפנייה לביהמ"ש לצורך קבלת צו למסירת החזקה. בעבר, בהתאם להסדרים שהתאפשרו מכוח התקנות הישנות, פנייה מסוג זה לביהמ"ש נעשתה כעניין שבשגרה על דרך של המרצת פתיחה, בהתאם להסדר שנקבע בתקנות 258-248 להן. אלא, שהליך זה בוטל כאמור עם כניסתן לתוקף של התקנות החדשות.
סעיף 8 לפקודת הקרקעות אינו נוקב בדרך מסוימת שעל פיה תיעשה הפנייה לביהמ"ש לצורך קבלת צו למסירת החזקה. משכך, כפי שציין ביהמ"ש המחוזי, אין מדובר במקרה שבו קיים פער בין הפרוצדורה המפורשת המתחייבת מהוראות ההסדר החוקי, לבין הדרכים לנקיטתו של הליך בהתאם לתקנות החדשות. על כן, מקובלת על ביהמ"ש המסקנה כי לא קיימת תחולה לתקנה 54 לתקנות החדשות בנסיבות אלו. בניגוד לנטען על-ידי הוועדה המקומית, העובדה שבעבר, בהתאם לתקנות הישנות, ננקט בשגרה ההליך האמור בדרך של המרצת פתיחה, אינה מעלה או מורידה. כניסתן לתוקף של התקנות החדשות נועדה לקדם פישוט ואחידות בסדרי הדין וזאת גם במחיר ביטול הליכים שנתפסו כמהירים יחסית, כדוגמת המרצת פתיחה ותביעה בסדר דין מקוצר. במצב דברים זה, ובהיעדר הוראת דין מפורשת המורה על דרך פנייה אחרת, אין לאפשר יצירת מסלול המשמר, הלכה למעשה, את כל אותם ההליכים שבוטלו בתקנות החדשות. |
| חזרה למעלה |
|
| 3 [בתי-משפט] |
|
| ע"א 967-22 טיפול רפואי מידי ( טר"מ) נ' עזבון המנוחה אביגיל פסיה גרוס ז"ל (עליון; י' אלרון; 08/03/22) - 8 ע' |
| עו"ד: חיים מאיר, לירון יצחק, ד"ר אסף פוזנר, שרון מן אורין, עזריאל רוטמן, ליאור פרי, מאי אלבר |
בימ"ש פסק כי אין מקום לעכב את מלוא תשלום הפיצוי שנפסקו לטובת משיבים 4-1 בגין ארוע טראגי שהביא למותן של שתי בנותיהם של משיבים 4-3. משיקולי מאזן הנוחות, הנוטה במידת מה לטובת המערערת נוכח החשש כי לו יתקבל הערעור יתגלה קושי להשיב את שנעשה, נפסק כי יש לעכב חלק מהתשלום עד להכרעה בערעור.
בתי-משפט – פסק-דין – עיכוב ביצוע
בתי-משפט – עיכוב ביצוע – של פסק דין
.
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין של בימ"ש המחוזי במסגרתו נקבע כי על המערערת לשלם למשיבים 4-1 פיצוי בסך של כ-4 מיליון שקלים, ביחד ולחוד עם משיב 5, בגין אירוע טראגי שהביא למותן של שתי בנותיהם של משיבים 4-3 – הדברה בבית מגוריהם של משיבים 4-1 בה נעשה שימוש בחומר הדברה האסור לשימוש בדירת מגורים.
.
בית המשפט העליון (השופט י' אלרון) קיבל את הבקשה בחלקה ופסק כי:
הלכה היא כי לבעל דין הזכות להנות מתוצאות זכייתו בסמוך לאחר מתן פסק הדין. כלל זה אף קבוע בתקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, ולפיה הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים.
על המבקש לחרוג מכלל זה להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים: סיכוי סביר לזכייתו בערעור; נטיית מאזן הנוחות לטובתו. בין שיקולים אלו מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", כאשר מעמד הבכורה נתון לתנאי "מאזן הנוחות"; לא זו אף זו, משמתבקש עיכוב ביצוע של פסק דין המטיל חיוב כספי, על המבקש מונח נטל כבד להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן על דרך הכלל, ההנחה היא כי סעד כספי הוא סעד שניתן להשיבו במקרה בו הערעור יתקבל. חריג לכך, מתקיים כאשר מדובר בסכום כסף משמעותי, בגינו עלול להתעורר החשש כי ככל שהערעור יתקבל, המשיב יתקשה להחזירו – חשש המתעצם כאשר המשיב הוא אדם פרטי מן הישוב.
בנסיבות המקרה דנן, ומבלי לקבוע מסמרות בשאלת סיכויי הערעור, שיקולי מאזן הנוחות נוטים במידת מה לטובת המערערת, ומצדיקים עיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין.
בימ"ש המחוזי פסק לטובת הורי המנוחות פיצוי בגובה של כ-4 מיליון ש"ח. מדובר בסכום כספי גבוה במיוחד, שיהא זה קשה לכל אדם להחזירו. נוכח האמור בבקשה, על פניו אכן קיים חשש כי אם המערערת תשלם בשלב זה את מלוא הסכום, היא תתקשה להיפרע בעתיד ממשיבים 4-1 ככלל שערעורה יתקבל. כך, משיבה 3 הפסיקה לעבוד בשנת 2014, ומשיב 4 הפסיק לעבוד כשנתיים לאחר האירוע, וחזר לעבוד במאמץ רב, במשרה חלקית. זאת, מאחר שמשיבים 4-3 נאלצו לשקם את חייהם, להתפנות לטיפול בשני בניהם, שאף הם נפגעו מהאירוע, ולסייע רבות האחד לשנייה, תוך הסתייעות בצד ג' בהתמודדות נפשית מורכבת ויום יומית. כנטען על ידי משיבים 4-3, משפחתם התקיימה מדמי אבטלה, עזרה משפחתית ותמיכה מהעבודה. בנסיבות הטראגיות של המקרה דנן, אין ספק כי כל אדם שהיה נקלע לנעלי משיבים 4-3 היה מתקשה להחזיר את חייו למסלולם. משכעת, לאחר הליך משפטי ארוך, נפסקו לטובת משיבים 4-1 פיצויים, אין לעכב את מלוא תשלום הפיצוי בו זכו. אולם, על מנת לספק מענה לחשש כי לו יתקבל הערעור יתגלה קושי להשיב את שנעשה, יש מקום לעכב את חלקו. לפיכך, על המערערת ומשיב 5 להעביר סך של 1,800, 000 ש"ח לידי משיבים 4-1. יתרת הסכום תעוכב ותופקד בקופת בימ"ש המחוזי. |
| חזרה למעלה |
|
| 4 [דיון אזרחי] |
|
| רע"א 1224-22 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (עליון; ע' גרוסקופף; 08/03/22) - 7 ע' |
| עו"ד: יובל ראובינוף |
כידוע, ביהמ"ש לא יפסול מומחה שמונה מטעמו אלא במקרים חריגים, כגון אם נתגלו פגמים חמורים בשיקול דעתו, במהימנותו, או שהימנעות מפסילה תגרום לעיוות דין. כך גם, בהיעדר עילת פסלות ברורה, אין מקום להתערב באופן בו הפעילה הערכאה הדיונית את שיקול דעתה כאשר החליטה על זהותו של המומחה מטעמה.
דיון אזרחי – מומחים – פסילה
דיון אזרחי – מומחים – מומחה שמונה על-ידי בית-המשפט
.
בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש מחוזי, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת (מבטחת הרכב הפוגע והנתבעת בתביעה לפי חוק הפלת"ד) להחלפת זהות המומחה שמונה מטעם ביהמ"ש. מדובר במומחה שיקומי שמונה על מנת להעריך את היקף העזרה לה נזקק המשיב לפני התאונה ואת היקף העזרה שלה הוא נזקק היום וזאת בשים למצבו התפקודי והנפשי עובר לתאונה. עוד יצוין כי ביהמ"ש כבר נעתר לבקשה קודמת של המבקשת להחלפת זהות המומחה מטעם ביהמ"ש. הפעם המבקשת ביססה את הטענה להחלפת זהות המומחה בטענה כי לאור מצבו התפקודי והנפשי של המשיב עובר לתאונה, נדרשת התייחסות של המומחה השיקומי גם לעניין תוחלת חייו של המשיב על מנת להכריע בשאלת צרכיו השיקומיים של המשיב, ובכלל זה משך הזמן שיזדקק לעזרה שיקומית. לטענתה, מעיון בתיקים בהם נתן ד"ר קרן את חוות דעתו הרפואית, עולה כי הלה סירב לחוות דעתו בשאלת תוחלת החיים, וזאת מטעמים עקרוניים מוסריים. לפיכך, הותרת מינויו של ד"ר קרן על כנו בהכרח תחייב, כך לעמדת המבקשת, מינוי מומחה שיקומי נוסף בהמשך – אשר ידון בשאלת תוחלת חייו של המשיב.
.
ביהמ"ש העליון (השופט ע' גרוסקופף) דחה את הבקשה מהטעמים הבאים:
הלכה ידועה היא כי ביהמ"ש לא יפסול מומחה שמונה מטעמו אלא במקרים חריגים, כגון אם נתגלו פגמים חמורים בשיקול דעתו, במהימנותו, או שהימנעות מפסילה תגרום לעיוות דין. כך גם, בהיעדר עילת פסלות ברורה, אין מקום להתערב באופן בו הפעילה הערכאה הדיונית את שיקול דעתה כאשר החליטה על זהותו של המומחה מטעמה.
בענייננו, המבקשת איננה טוענת לפגמים בשיקול דעתו של ד"ר קרן או במהימנותו, והיא אינה מטילה ספק במקצועיותו. לעמדתה, יש לבטל את מינויו מהטעם שהלה עתיד לסרב, על פי הערכתה, לדון בשאלת תוחלת חייו של המשיב, בעוד הכרעה בשאלה כאמור נדרשת בנסיבות העניין לאור מצבו התפקודי והנפשי של המשיב עובר לתאונה. ואולם, טענה זו של המבקשת הועלתה על בסיס תחזיותיה שלה, מבלי שד"ר קרן נתבקש לכך, וממילא לא התקבלה התייחסותו. נוסף לכך, כפי שציין ביהמ"ש קמא, על פי כתב מינויו של ד"ר קרן, המפרט את הסוגיות שעליו לחוות דעתו בפני ביהמ"ש, ממילא אין ד"ר קרן נדרש לדון בשאלת תוחלת חייו של המשיב (אשר מידת נחיצותה להליך שנויה במחלוקת בין הצדדים), ומשכך ברי כי אין בסירובו האפשרי לדון בשאלה זו כדי להצדיק את ביטול מינויו. זאת ועוד, ביהמ"ש קמא היה ער לחששותיה של המבקשת וקבע כי ככל שיתעורר צורך לדון בשאלת תוחלת חייו של המשיב, ויתברר כי קיים קושי בבירורה על ידי המומחה הנוכחי – ייקבע מתווה לבירורה. ואכן, ביהמ"ש רשאי למנות מומחה נוסף ככל שיסבור כי אין באפשרותו להכריע באופן מושכל בעניין שברפואה ללא חוות דעת נוספת. אשר על כן, לא נמצא כי נפל פגם בהחלטתו של ביהמ"ש קמא המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. |
| חזרה למעלה |
|
| עבודה ארצי |
| 5 [ביטוח לאומי] [עבודה] [בתי-משפט] |
|
| עב"ל (ארצי) 29594-09-21 המוסד לביטוח לאומי נ' סנדרה ברדה (עבודה; לאה גליקסמן, חני אופק גנדלר, מיכאל שפיצר, נ.צ.: ח' שחר, ש' וייצמן; 03/03/22) - 6 ע' |
| עו"ד: ינון תמרי, הלנה מארק |
ביה"ד הארצי פסק כי במקרה זה מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות התערבות בקביעתו העובדתית של ביה"ד האזורי לפיה המשיבה אינה ידועה בציבור ואינה מקיימת משק בית משותף עם מר יום טוב חיים, כך שיש לקבוע כי הם אכן היו בני זוג. נוכח קביעה זו נפסק כי המערערת לא הייתה זכאית לגמלת הבטחת הכנסה כיחידה.
ביטוח לאומי – גימלאות – הבטחת הכנסה
עבודה – ביטוח לאומי – הבטחת הכנסה
בתי-משפט – ערעור – התערבות במימצאים עובדתיים
.
ערעור על פסק דין של ביה"ד האזורי, שבו נתקבלה תביעת המשיבה לגמלת הבטחת הכנסה, ונתקבלה טענתה כי אינה ידועה בציבור ואינה מקיימת משק בית משותף עם מר יום טוב חיים.
.
בית הדין הארצי לעבודה (השופטים ל' גליקסמן, ח' אופק גנדלר, מ' שפיצר ונציגי הציבור ח' שחר, ש' וייצמן) קיבל את הערעור ופסק כי:
בהתאם לפסיקה, הכלל הוא שאין ערכאת הערעור מתערבת בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית המבוססים על התרשמותה הבלתי אמצעית מן העדויות והראיות שהיו בפניה, אלא במקרים חריגים. יחד עם זאת, לכלל אי ההתערבות נקבעו מספר חריגים, שבהתקיימם אין לערכאה הדיונית יתרון על פני ערכאת הערעור. כך, ערכאת הערעור תתערב בממצאי הערכאה הדיונית, בין היתר, כאשר הערכאה הדיונית התעלמה לחלוטין מראיות או לא שמה לב לפרטים מהותיים בחומר הראיות; כאשר הערכאה הדיונית התעלמה מסתירות מהותיות בעדות עליה נסמכה או מסתירות בין העדות עליה נסמכה לבין עדויות אחרות; וכאשר נפלה טעות מהותית או טעות 'בולטת לעין' בהערכת המהימנות. עוד נפסק כי במקרים מתאימים רשאי בית משפט של ערעור להתערב בממצאים, אם מתברר שהערכאה הדיונית התעלמה מראיות שבאו בפניה, או שלא נתנה להן את המשקל הראוי, וכן אם ניתן לקבוע שראיה ששימשה ביסוס לקביעת ממצאים אינה ראויה לאימון מנימוקים מבוררים העולים מחומר הראיות.
בענייננו מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות התערבות בקביעתו העובדתית של ביה"ד האזורי. ביה"ד האזורי לא נתן משקל לסתירה בין הצהרת המשיבה בבירור שנערך במשרדי המערער כי אינה רוצה שום קשר עם מר יום טוב, וכי היא "לא בקשר איתו מאז ההכרה בבנות, דרשתי אבהות ולא רוצה יותר מזה ומאז שחתם לי אני לא בקשר אתו", לבין פוסטים שפרסמה המשיבה ברשת החברתית פייסבוק שאינם מצביעים רק על בילויים משותפים אלא על מערכת יחסים זוגית ומתמשכת. מעבר לכך, ניתן ללמוד על מערכת יחסים זוגית גם מתגובת אחותו של מר יום טוב לפוסט על הולדת הבנות, שבו כונתה המשיבה "גיסתי היקרה", וכן מהעובדה שבתה ובנה הקטן של המשיבה נקראו בשמות הורי מר יום טוב, למרות שלפי הנטען מר יום טוב אינו מכיר באבהותו על הבן הקטן; בנוסף, לאחר שהתברר למשיבה כי פעילותה בחשבון הפייסבוק תועדה על ידי המערער היא הסירה את התמונות והפוסטים המשותפים עם מר יום טוב, והתנהלות זו מדברת בעד עצמה.
כמו כן, בביקור בשעת בוקר מוקדמת נמצא מר יום טוב בביתה של המשיבה, בחדרה. כמו כן, לפי הודעתו של מר יום טוב לחוקרת המשיב, מספר חודשים קודם לכן נסעו הוא והמשיבה לחופשה משותפת באילת. הראיות הנ"ל, כמו גם הסתירה החזיתית בינן לבין גרסת המשיבה בבירור שנערך במשרדי המערער, לכל הפחות העבירו את נטל הראייה אל המשיבה, ובנטל זה המשיבה לא עמדה.
לסיכום, בנסיבות החריגות של המקרה יש הצדקה להתערב בקביעתו העובדתית של ביה"ד האזורי, ולקבוע כי המערערת ומר יום טוב היו בני זוג, ולכן המערערת לא הייתה זכאית לגמלת הבטחת הכנסה כיחידה. |
| חזרה למעלה |
|
| 6 [עבודה] |
|
| בר"ע (ארצי) 48852-02-22 עדנאן אלקרם נ' עורכי דין לקידום מנהל תקין (עבודה; רועי פוליאק; 24/02/22) - 5 ע' |
| עו"ד: חוסיין מחמיד |
נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטה בה ניתן צו ארעי לפיו המבקש לא ימונה לתפקיד מבקר הפנים של המועצה המקומית המשיבה 2, עד לבחינת מועמדותו ואישורה על ידי משרד הפנים. נפסק כי אין זה מקרה חריג המצדיק את התערבות ערכאת הערעור בשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית בהחלטות הנוגעות למתן סעד ביניים או בסירוב לתתו, במיוחד כשמועד הדיון במעמד הצדדים נקבע לעוד כשלושה שבועות.
עבודה – בית-הדין לעבודה – סעדים זמניים
עבודה – סעדים זמניים – שיקולים בהענקתם
עבודה – בית-הדין הארצי לעבודה – רשות ערעור
.
בקשת רשות ערעור על החלטת ביה"ד האזורי, שבה ניתן צו ארעי לפיו המבקש לא ימונה לתפקיד מבקר הפנים של המועצה המקומית המשיבה 2, בו זכה במכרז, עד לבחינת מועמדותו ואישורה על ידי משרד הפנים.
.
בית הדין הארצי לעבודה (השופט ר' פוליאק) דחה את הבקשה ופסק כי:
ערכאת הערעור אינה ממהרת להתערב בהחלטות הנוגעות למתן סעד ביניים או בסירוב לתתו וגבול התערבותה בסעד זמני הוא מוגבל למדי. ההחלטה אם ליתן סעד זמני, אם לאו, מסורה לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית, וערכאת הערעור תתערב בהחלטה במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן בלבד, כאשר שיקול הדעת הופעל שלא כהלכה מתוך טעות של הדין או העובדות. דברים אלה נכונים במשנה תוקף עת ניתן צו ארעי אשר נועד לשמור על מצב קיים לתקופה קצרה ומוגבלת, שהרי המבקש אמנם זכה במכרז אך טרם נכנס לתפקיד. במידה מסוימת, דווקא המבקש הוא העותר אגב בקשת רשות הערעור למתן צו עשה אשר יורה למועצה למנותו באופן מידי לתפקיד טרם סיומם של הליכי האישור המתחייבים מהזכייה במכרז.
החלטת ביה"ד האזורי נכונה לגופה ובמידה רבה משרתת גם את עניינו של המבקש עצמו. כפועל יוצא מההחלטה, עמדת משרד הפנים תגובש ותימסר לצדדים בתוך פרק זמן קצר ועוד בטרם הדיון בבקשה למתן סעדים זמניים, ואפשר אף שתייתר את ההליכים המשפטיים או למצער תמקד את גבולות המחלוקת. יש להניח כי לצד האינטרס הציבורי של בחירת מועמד כשיר ומתאים, אף למבקש אינטרס כי סוגית כשירותו תוכרע בהקדם. כך או כך, משמועד הדיון במעמד הצדדים נקבע לעוד כשלושה שבועות, אין כל מקום להתערב באופן חריג בהחלטת ביניים של ביה"ד האזורי.
ביה"ד ציין כי צו מניעה ארעי הוא סעד הניתן במעמד צד אחד לתקופת מעבר קצרה עד לדיון במעמד הצדדים בבקשה לסעדים זמניים, על מנת למנוע היווצרות נזקים משמעותיים טרם הדיון. ההנחה היא כי הבקשה לסעדים זמניים אכן תידון במועד שנקבע או בסמוך לו, אלא אם ביה"ד האזורי יחליט לעשות שימוש בסמכות המוקנית לו בתקנה 99 לתקסד"א החדשות, ויקדים את מועד הדיון בתובענה חלף מתן צו זמני. |
| חזרה למעלה |
|
| מחוזי |
| 7 [בתי-משפט] |
|
| ו"ע (חיפה) 48945-03-19 משה קריימן נ' מנהל מיסוי מקרקעין חיפה (מחוזי; אורית וינשטיין; 04/03/22) - 9 ע' |
| עו"ד: אוהד כהן, למא שקור |
המבקש העלה את טענת הפסלות בשיהוי ניכר ובלתי מוסבר, ובכל מקרה לא העמיד תשתית עובדתית מהותית לביסוס קיומה של אפשרות ממשית למשוא פנים מצד המותב. אמירות המותב והמלצותיו נועדו לקדם ולייעל את ההליך, ולהביא לתוצאה צודקת ויעילה עבור כל הצדדים. אמירות אלו בוודאי שאינן מהוות עילה לפסלות המותב.
בתי-משפט – פסלות שופט – עילות הפסלות
בתי-משפט – פסלות שופט – חשש ממשי למשוא פנים
בתי-משפט – פסלות שופט – בקשה לפסילת שופט
.
המבקש מכר נכס מקרקעין. המשיב לא קיבל את שווי המכירה המוצהר והוציא למבקש שומה בה נקבע שווי המכירה לפי מיטב השפיטה. עקב טעות שהתגלתה למשיב בעניין השווי בו רכש המבקש את הנכס, תוקנה השומה. על החלטה זו הגיש המבקש השגה לאחר חלוף המועד הקבוע בחוק, המשיב דחה את השגתו בשל כך. הוגש ערר ע"י המבקש במסגרתו הוסכם כי הדיון יוחזר לשלב ההשגה. על החלטת המשיב בהשגה החוזרת – הוגש הערר דנן. במסגרת סיכומי טענותיו בכתב, הועלו ע"י המבקש טענות כלפי המותב דנן בגין הערות שהוערו והמלצות שהומלצו למבקש במהלך דיון ההוכחות בערר. ניתנה החלטה לפיה נדרש המבקש להבהיר האם בפיו טענת פסלות כלפי המותב דנן, שאם כן – יש להכריע בטענה שכזו טרם ההכרעה בערר. המבקש הגיש "תגובה להחלטה", במסגרתה טען כי המותב הביע דעתו על הערר טרם שמיעת הראיות וגם במהלך דיון ההוכחות, וכי המותב קיצר את חקירתו הנגדית של ב"כ המבקש ועל כן המבקש טוען לפסלות המותב ודורש כי ההכרעה בערר תועבר למותב אחר.
.
ועדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין דחתה את בקשת הפסלות בקבעה:
המסגרת הנורמטיבית המסדירה את העילות לפסלות שופט מצויה בסעיף 77א לחוק בתי המשפט. לב ליבה של העילה לפסלות שופט שבסעיף 77א הוא החשש מפני משוא פנים של השופט היושב בדין. בקשה לפסלות שופט בשל טענה כאמור אינה עניין של מה בכך, ועליה להיות מוגשת במלוא הרצינות, כאשר בבסיסה עומדות טענות מהותיות המקימות חשש ממשי למשוא פנים. על המבקש פסילת שופט להניח תשתית עובדתית אובייקטיבית ומשמעותית, אשר אינה עולה כדי תחושות והשערות גרידא, ואינה מושתתת רק על תחושתו הסובייקטיבית של המבקש. תשתית זו צריכה להצביע על אפשרות ממשית מסתברת לקיומו של משוא פנים. כפי שנפסק, על העותר לפסילת שופט מלישב בדין, להניח תשתית ראייתית אובייקטיבית ממנה ניתן להסיק כי דעת השופט ננעלה וכי לא יתאפשר לו לשפוט משפט צדק.
המבקש לא הגיש בקשת פסלות מנומקת ומפורטת, וטענתו השתמעה מתוך סיכומי טענותיו בערר, בלא שביאר מהו המסד העובדתי והמשפטי לביסוס טענת הפסלות. יתר על כן, עיתוי העלאת טענת הפסלות אינו עולה בקנה אחד עם הוראות תקנה 471ב לתקנות הישנות שהיו בתוקף במועד הגשת הערר, ובניגוד לתקנה 173 לתקנות החדשות ולתקנה 12 לתקנות מיסוי מקרקעין (סדרי הדין בפני ועדות הערר), הקובעות כי בקשה לפסלות שופט יש להגיש מיד לאחר שנודע לבעל הדין על עילת הפסלות, ולפני כל טענה אחרת. נוכח העובדה כי ביהמ"ש שיקף למבקש את הסיכונים והסיכויים של טענותיו בערר עוד למן ישיבת קדם המשפט, והמליץ למבקש לשקול את המשך ניהולו של הערר, הרי שהיה על המבקש להגיש את בקשת הפסלות במהלך ישיבת קדם המשפט או לכל היותר מיד לאחר תום ישיבת קדם המשפט. משלא עשה כן, הרי שטענת הפסלות הועלתה בשיהוי ניכר, אשר כשלעצמו, מצדיק את דחייתה.
זאת ועוד, כלל מושרש הוא בהלכה הפסוקה, כי הבעת דעה ע"י המותב היושב בדין אודות סיכוייו או מידת הצלחתו של בעל דין להוכיח טענתו, אין בה כדי לבסס כי ביהמ"ש גמר אומר בליבו בדבר תוצאות ההליך. כך הם פני הדברים גם ביחס להערות ביהמ"ש באשר לקשיים המונחים לפתחו של בעל דין. אין בכל אלה כדי להעיד כי המותב אינו שומע את המבקש בנפש חפצה ואין בכך כדי להקים עילת פסלות.
למן ישיבת קדם המשפט שיקפה יו"ר הוועדה למבקש כי הפער העצום בין התמורה החוזית לשווי השוק של הנכס מציב קושי ממשי לקבל את טענות העורר. עוד הובהר כי מאחר והמבקש בחר שלא לנקוט בהליך משפטי נגד הרוכשים, שלטענתו רימו אותו, אין בפיו עילה להעלות טענות מרמה מצד הרוכשים כלפיו במסגרת הערר דנן. בדיון ההוכחות, לאחר שהמותב עיין בתצהירים ושמע את דברי העדים, התברר כי המבקש קיבל תשלומים נוספים מהרוכשים, אשר שולמו במקומו למועצת בלפוריה ולרשויות המס. זאת, בנוסף ומעבר לתמורה החוזית המוצהרת. מאחר והמבקש לא הצליח לספק תשובות ברורות באשר לסכום המדויק שאותו קיבל, הבהיר המותב כי מצב הדברים שהשתקף בפניה – הינו מוקשה ביותר.
אמירות המותב והמלצותיו נועדו לקדם ולייעל את ההליך, ולהביא לתוצאה צודקת ויעילה עבור כל הצדדים. אמירות אלו ודאי שאינן מהוות עילה לפסלות המותב, שכן תפקידו הוא, בין היתר, לקדם באופן יעיל את ההליך, וממילא להעיר ולבקר את אופן ההתנהלות הדיונית ככל שהתרשמותו היא שהדיון אינו מתנהל באופן ראוי או כי ההליך מתמשך שלא לצורך, וברור שאין באמירות אלו משום יצירת חשש למשוא פנים.
יוצא, כי לא נפל כל פגם בהבהרות המותב באשר לסיכונים והסיכויים של הערר דנן. תחושותיו של מבקש, שהוועדה כבר הכריעה בערר – אינן אלא תחושותיו הסובייקטיביות בלבד, והן אינן מבססות את התשתית הנדרשת לעילת הפסלות. עמדת המותב היא כי אילו לא היה משקף נכוחה לצדדים את הסיכויים והסיכונים המונחים לפתחם – היה חוטא לתפקידו לייעל את הדיון. |
| חזרה למעלה |
|
| 8 [משפט מינהלי] [פרשנות] [בתי-משפט] |
|
| עש"א (ירושלים) 1445-12-20 The Orthodox Palestine Society of Holy Land נ' הממונה על מרשם המקרקעין (מחוזי; מרדכי כדורי; 02/03/22) - 32 ע' |
| עו"ד: ש' גימלשטיין, א' גולד, י' קליין א' וישניצקי, ח' לסר, א' שקר, ב' למפר, ר' בר זוהר, א' שיבולת, א' גריינר, א' הולנדר, א' בוכניק |
בית המשפט הורה על ביטול החלטת המפקחת על רישום מקרקעין שהכריעה בבקשה לחידוש רישום לפי סעיף 135 בחוק המקרקעין. נפסק, כי לאחר שראש ממשלת ישראל הודיע שהמקרקעין מושא המחלוקת הם "מקום קדוש", כמשמעותו בדבר המלך במועצה, פקעה סמכותה של המפקחת לדון ולהכריע בבקשה. על כן, המפקחת הייתה מנועה מלהכריע בבקשה לחידוש הרישום.
משפט מינהלי – רשות מינהלית – הפעלת הסמכות
פרשנות – דין – כללי פרשנות
בתי-משפט – סמכות – מקומות קדושים
פרשנות – דין – דבר המלך במועצה על ארץ ישראל (מקומות קדושים)
.
המערערות הגישו ערעורים על החלטת הממונה על המרשם, בה נדחו עררים שהוגשו על החלטת המפקחת על רישום מקרקעין, בגדרה ניתן צו לחידוש רישום מקרקעין. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת אפוא בסוגיית תחולתו של דבר המלך במועצה על הליך חידוש הרישום שהתקיים לפני המפקחת.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
אין לקבל את נימוק הממונה שדחה את טענת המערערת מן הטעם הראשון שלפיו, דבר המלך במועצה, על פי לשונו, מופנה ל"בית משפט בישראל", ולא למפקחת, הממלאת תפקיד מנהלי. ולכן היה על המפקחת להימנע מלדון בבקשה לחידוש הרישום בשל הוראת דבר המלך במועצה. קשת המשמעויות האפשריות לביטוי "בית משפט" היא רחבה ביותר, ומשתרעת על פני כלל הגופים המוסמכים על פי דין להכריע בסכסוכים בין צדדים.
הפרשנות המגשימה במקרה זה את תכליתו ומטרתו של דבר המלך במועצה היא כזו המחילה את הביטוי "בית משפט" על המפקחת, במסגרת הדיון שנערך לפניה בבקשת הפדרציה הרוסית לחידוש הרישום.
קיימים שיקולים נוספים המחזקים את המסקנה בדבר תחולת דבר המלך במועצה על ההליך שהתנהל לפני המפקחת. האחד, הקשר ההדוק בין הליך חידוש הרישום לבין המחלוקת בדבר הבעלות במקרקעין. השני, הגורם המוסמך להליך של חידוש רישום במועד בו חוקק דבר המלך במועצה.
הסמכת גורם מנהלי – פקיד מורשה – לחדש רשומה בפנקס הקרקעות שהושמדה או הפכה לבלתי קריאה, נעשתה לראשונה במסגרת חקיקתה של פקודת פנקסי קרקעות, 1944. מטרתה של הפקודה הייתה לחדש את רישומי ספרי האחוזה לאחר שריפה שאחזה בטאבו באותה שנה. נראה כי קודם הסמכתו של הפקיד המורשה לחדש רישום בספרי האחוזה, היה בית המשפט הגורם המוסמך לכך. זאת, מכוח הסמכות הרחבה שהוענקה לבתי המשפט האזרחיים בסעיף 38 בדבר המלך במועצה על פלשתינה (א"י).
סעיף 2 בדבר המלך במועצה, לפיו: "... לא יבורר ולא יוחלט על ידי שום בית משפט בישראל כל משפט או ענין הקשורים במקומות הקדושים...", מוציא אפוא מידי בית המשפט את ההכרעה גם ב"עניין" של חידוש הרישום. הקניית סמכות חידוש הרישום בשלב מאוחר יותר לגורם מנהלי, אינה מעניקה לו סמכות רחבה יותר מזו שהוענקה לבית המשפט, והיא אינה מסמיכה אותו לדון בעניין שבית המשפט היה מנוע מלדון בו, בשל הוראות דבר המלך במועצה.
העולה מכל האמור לעיל הוא כי דבר המלך במועצה על ארץ-ישראל (המקומות הקדושים), 1924 חל על הליך חידוש הרישום שהתברר לפני המפקחת בדונה בבקשת הפדרציה הרוסית לחידוש רישום לפי סעיף 135 בחוק המקרקעין. משכך, לאחר שראש ממשלת ישראל דאז הודיע שהמקרקעין הם "מקום קדוש", כמשמעותו בדבר המלך במועצה, פקעה סמכותה של המפקחת לדון ולהכריע בבקשה. כפועל יוצא מכך, החלטת המפקחת שהכריעה בבקשה לחידוש הרישום לאחר שניתנה הודעת ראש הממשלה, מבוטלת. |
| חזרה למעלה |
|
| 9 [חברות] |
|
| פר"ק (תל אביב-יפו) 19728-06-20 ראובן רוזנפלד נ' כונס הנכסים הרשמי מחלקת התאגידים (מחוזי; איריס לושי עבודי; 02/03/22) - 16 ע' |
| עו"ד: יוקי שמש, שלומי מושקוביץ, אורי שורק, אהרן מיכאלי, גיורא ארדינסט, ניר כהן, אלעד פלד, אורי גורלי, אפרים אברמזון, גיא איזנברג, רן יעקב קינן, רנן גרשט, טלי שלו, מתן רינג, הדר נאות |
במקרה חריג זה, השכל הישר, האיזון הראוי וטובת החברה מחייבים, בטרם בירור התביעה הנגזרת, פנייה לחברה כדי שתמצה את זכויותיה בדרך של הגשת תביעה. יש לאפשר לדירקטוריון החברה לשקול מחדש את העניין, במגבלות ובאיזונים ייחודיים למקרה זה.
חברות – תביעה נגזרת – פנייה מוקדמת
.
החלטה בנוגע למתווה להמשך ניהול ההליך בבקשה לאישור תביעה נגזרת. הבקשה מתמקדת בטענה לחלוקות אסורות בחברה וככל שתאושר, תוגש נגד בעלי-השליטה, הדירקטורים, נושאי-משרה בכירים ורואי-החשבון של החברה בתקופה הרלוונטית.
.
בית המשפט המחוזי פסק כדלהלן:
המקרה דנן הוא מקרה חריג ביותר, אשר בעניינו יהיה מוצדק לבצע עתה פניה מוקדמת לחברה בנוגע להגשת התביעה. לאור חילופי השליטה בחברה והעובדה כי מדובר בדירקטוריון שביסודו הוחלף בפעם השלישית ולחבריו הנוכחיים אין כל קשר לאירועים נשוא הבקשה ולמשיבים, הרי שלא חל עוד הסייג הקבוע בסעיף 194(ד) לחוק. לפיכך על המבקשים לפנות לחברה ולדרוש שתמצה את זכויותיה בדרך של הגשת תביעה, בהתאם לאמור בסעיף 194(ב) לחוק ויש לאפשר לדירקטוריון החברה לשקול מחדש ובאופן "נקי" אם למצות את זכויות החברה בדרך של הגשת התובענה דנן. ברם, כל זאת יבוצע במגבלות ובאיזונים ייחודיים למקרה זה, ובתנאי שעובר לפניית המשיבים לדירקטוריון החברה המשיבים יסכימו לוותר על טענות סף שעשויות לעמוד להם כתוצאה ממהלך זה, כגון טענות התיישנות ושיהוי או טענות הגנה אחרות שניתן יהיה להעלות בעתיד כלפי החברה, אך לא ניתן יהיה להעלותן אילו ההליך יימשך כסדרו. |
| חזרה למעלה |
|
| 10 [עונשין] |
|
| עפ"ג (באר שבע) 24823-11-21 VAFOEV MAVSUMA נ' מדינת ישראל (מחוזי; רויטל יפה כ"ץ, יואל עדן, דניאל בן טולילה; 02/03/22) - 10 ע' |
| עו"ד: ליאת לוי-סיגל, עדי קידר |
נדחה ערעור על העונש שהוטל על עובדת זרה אשר טיפלה בקשישה סיעודית והורשעה בריבוי עבירות של "תקיפה סתם".
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות כלפי חסר ישע
.
המערערת, עובדת זרה אשר טיפלה בקשישה סיעודית, הורשעה על פי הודאתה בביצוע ריבוי עבירות של "תקיפה סתם". ביהמ"ש דן את המערערת ל-3 חודשי מאסר לריצוי בפועל, לעונשי מאסר מותנים, לחתימה על התחייבות ולתשלום פיצוי על סך 10,000 ₪. עונש המאסר בפועל, הוגש הערעור.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ופסק:
העונש שהוטל על המערערת נגזר ישירות ממעשיה, וגם אם ישנם גזרי דין אחרים בהם נגזרו עונשים קלים יותר על נאשמים שעברו עבירות של תקיפה או אפילו עבירות של תקיפת זקן, הרי שלאור אכזריות מעשיה של המערערת, העונש מאוזן וראוי אשר משקלל אל נכונה את כל השיקולים הרלבנטיים, הן את אלה שבטובת הציבור והן את נסיבותיה האישיות של המערערת. העונש שנגזר על המערערת מבטא אל נכון את שאט הנפש ממעשיה ואת הצורך להעביר מסר ברור, כי ביהמ"ש יגן על הקשישים והחלשים מקום בו נפגעו בצורה כה מכוערת ואכזרית. רק ענישה שכזו תוכל להתוות דרך התנהגות ראויה ומכבדת כלפי החלשים שבחברה ולהציב גבולות להתנהגויות פסולות ואסורות. המערערת, שהייתה אמורה לטפל בקשישה הסיעודית, חסרת הישע, בת ה-92, לא רק שלא כיבדה אותה ולא נתנה לה את היחס שאנו מצפים שיינתן לכל אדם בוודאי לאדם זקן וחולה, אלא הכתה אותה, ביזתה אותה, והשפילה אותה. ובגין כל אלה, עליה לתת את הדין, כאשר ענישה מינימלית של 3 חודשים רחוקה מלהיות ענישה המצדיקה את התערבות ערכאת הערעור. |
| חזרה למעלה |
|
| 11 [דיון אזרחי] [ביטוח] |
|
| ת"צ (תל אביב-יפו) 44078-10-19 מילאד מטר נ' חברת כלל לביטוח בע"מ (מחוזי; רחל ברקאי; 01/03/22) - 15 ע' |
| עו"ד: עבד אלעזיז אבראהים, איאד ג'ובראן, אביאל פלינט, שקד טרופר |
נדחתה בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה בטענה כי הפרשי הצמדה וריבית שגבתה המשיבה מרוכשי פוליסה לביטוח רכב, נגבו בניגוד לדין. לשון החוק ברורה ועולה בקנה אחד עם אופן גביית הפרשי ההצמדה והריבית בה נוקטת המשיבה, ומשכך לא קיימת אפשרות סבירה כי השאלה שבחלוקת תוכרע לטובת הקבוצה.
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – דחיית בקשה לאשר תובענה כייצוגית
ביטוח – פרמיה – גביית יתר
.
בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה בטענה כי הפרשי הצמדה וריבית שגבתה המשיבה מלקוחותיה הרוכשים פוליסה לביטוח רכב פרטי, נגבו בניגוד להוראות סעיפים 22(א)-(ב) לתוספת לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי) הקובעות כי הפרשי הצמדה וריבית ייגבו רק בעת פיגור בתשלומי הפוליסה. לחילופין, נטען כי הפרשי ההצמדה חושבו באופן שגוי, כך שנגבה בפועל סכום גבוה מהסכום שצריך היה להיגבות ושלא כדין.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק:
לשון החוק ברורה ועולה בקנה אחד עם אופן גביית הפרשי ההצמדה והריבית בה נוקטת המשיבה, ומשכך לא קיימת אפשרות סבירה כי השאלה שבחלוקת בעניין זה תוכרע לטובת הקבוצה. בעוד שתקנות הפיקוח נועדו להסדיר את שלל התנאים המצויים בפוליסת ביטוח רכב רכוש פרטי, הרי שתקנות דמי אשראי עניינן בהסדרת אופן החיוב בדמי האשראי בלבד, לרבות אופן גביית ריבית והפרשי הצמדה בחוזי ביטוח רכב רכוש. שני החיקוקים אינם סותרים האחד את השני וכל אחד מהם מסדיר תחום נפרד. יחדיו הם מהווים את הדין בבסיס הנורמטיבי לקיומו של חוזה ביטוח רכב רכוש. סעיף 22 (א) קובע את כלל הבסיס ולפיו המשיבה יכולה לאפשר תשלום חיוב במספר תשלומים ובהתאם היא סוברנית לקבוע מה תהא עלות העסקה במקרה של פריסה לתשלומים ומה תהא עלותה במקרה של תשלום אחד. המשיבה מאפשרת למבוטחיה לחלק את תשלום העסקה למספר תשלומים מצומצם (5- 6 תשלומים) מבלי לחייב בהפרשי הצמדה וריבית ובכך, נושאת בעלות מימון העסקה עבור הלקוח. ניסיונו של המבקש לכרוך את הוראות סעיפים 22(א) ו-22(ב) לתוספת לתקנות הפיקוח יחדיו, ולהסיק מהן הסדר שלילי לעניין גביית דמי ריבית והפרשי הצמדה, חוטאת לכללי הפרשנות ולמטרת המחוקק בהוראה זו. לו התכוון המחוקק לאסור חיוב ריבית בפריסת תשלומי ביטוח למספר תשלומים כמוצע על ידי המבקש היה מצופה כי יציין זאת מפורשות ולא על דרך ניסוח הסדר שלילי.
בדומה, אין סיכוי סביר לקבלת טענתו החלופית של המבקש לפיה המשיבה גובה את הפרשי ההצמדה והריבית שלא כדין משנמצא כי היא מבצעת החישובים על פי מדד הבסיס הקובע ביום הנפקת הפוליסה ולא על פי המדד הקובע בחלוף 30 יום מיום הנפקת הפוליסה וזאת בהינתן הטענה כי המבוטח רשאי לשלם הפוליסה עד 30 יום מיום הוצאת הפוליסה. העובדה שמחוקק המשנה קצב למבוטח תקופה בת 30 יום לשלם את דמי הביטוח אין משמעה כי מתקין התקנות התכוון לדחות את מדד הבסיס ב- 30 יום לצורך חישוב הפרשי ההצמדה והריבית. |
| חזרה למעלה |
|
| 12 [משפט חוקתי] [דיון אזרחי] |
|
| ת"א (ירושלים) 56065-03-21 יפה נוף תחבורה תשתיות ובנייה בע"מ נ' מדינת ישראל- משרד התחבורה והבטיחות בדרכים (מחוזי; מרים ליפשיץ פריבס; 28/02/22) - 7 ע' |
| עו"ד: |
לעיתים הזכות לפרטיות נסוגה מפני ערכים אחרים, למשל, האינטרס החברתי בדבר הבטחת הליך שיפוטי תקין. נדרשת מידתיות בפגיעה בזכות לפרטיות, ובהחלטה האם לפגוע בה ובאיזה שיעור על ביהמ"ש להשתכנע בחיוניות החומר המוגן לצורך המשפט, ועליו לצמצם את הפגיעה בפרטיות למידה החיונית לצורך השגת התכלית הראויה. כאשר עסקינן בצד ג', תתאפשר פגיעה בפרטיות במקרים יוצאי דופן; מידע על הכנסתו של אדם ומצבו הכלכלי חוסה תחת הגנת הפרטיות. עם זאת, אם ניתנת הסכמת אדם לשימוש במידע הנוגע לענייניו הפרטיים ולפרסומו, אין בכך משום פגיעה אסורה בפרטיות.
משפט חוקתי – זכויות הפרט – הגנת הפרטיות
דיון אזרחי – גילוי מסמכים – מסמכים הנוגעים לצד ג`
.
המשיבה ("משרד התחבורה") הגישה כנגד המבקשת ("יפה נוף") תביעה בנוגע לפרויקטים תחבורתיים שביצעה יפה נוף עבור משרד התחבורה. הבקשה דנן היא בקשה להורות למשרד התחבורה כי העיון במסמכים שנדרשה יפה נוף להמציא לו, ייעשה במשרדיה בשל חששה לפגיעה בפרטיות של צדדים שלישיים, עובדים של יפה נוף.
.
ביהמ"ש המחוזי דחה את הבקשה בקבעו:
אין חולק בעניין ההכרה בזכות לפרטיות כערך מוגן, אך מבלי שעסקינן בערך מוגן מוחלט. לעיתים, הזכות לפרטיות נסוגה מפני ערכים אחרים. כך למשל נפסק, כי בהתמודדות בין האינטרס החברתי הכרוך בעשיית צדק בהליך השיפוטי לבין חשיבות ההגנה על פרטיות, עשוי להינתן, בנסיבות מסוימות, משקל גובר לערך הראשון, בלעדיו עלולים הליכי המשפט להימצא מסוכלים. בלא הבטחת הליך שיפוטי תקין, עלולה המערכת החברתית ואכיפת החוק לספוג נזק שאינו ניתן לתיקון. הפרת הפרטיות מוצדקת רק מקום שקיומו של הליך שיפוטי תקין מחייב פגיעה כזו; כל חלופה קיימת המאפשרת קיום משפט תקין בלא פגיעה בפרטיות, ראויה למיצוי. בהעדר חלופה כזו, שיעור הפגיעה צריך להצטמצם אך להכרחי ביותר, כנדרש לצורכי המשפט. נדרשת אפוא מידתיות בפגיעה בזכות לפרטיות, ובהחלטה האם לפגוע בה ובאיזה שיעור על ביהמ"ש להשתכנע בחיוניות החומר המוגן לצורך המשפט, ועליו לצמצם את הפגיעה בפרטיות אך למידה החיונית לצורך השגת התכלית הראויה. כאשר עסקינן בפרטיות של צד ג' שאינו צד להליך, תתאפשר פגיעה בפרטיות במקרים נדירים ויוצאי דופן ביותר.
הלכה פסוקה היא כי מידע על הכנסתו של אדם ובעניין מצבו הכלכלי, חוסה תחת הגנת הפרטיות. עם זאת, מסעיף 1 לחוק הגנת הפרטיות עולה, שאם ניתנת הסכמתו של אדם לשימוש במידע הנוגע לענייניו הפרטיים, להפצתו ולפרסומו, אזי אין בכך משום פגיעה אסורה בפרטיות על פי החוק. ה"הסכמה" כאמור בסעיף 3 לחוק הגנת הפרטיות, יכול שתהא הסכמה מדעת, במפורש או מכללא.
בענייננו מצינו בהסכם המסגרת שנחתם בין הצדדים הוראות המבססות את דרישת משרד התחבורה לקבלת נתונים הנוגעים לעובדי צתא"ל (צוות תכנית אב לתחבורה) לצורך העברת תשלומים ממנו עבור העובדים. משעה שיפה נוף הסכימה לתנאים אלו בהסכם המסגרת, היה עליה להבטיח במסגרת התקשרותה עם עובדיה את האפשרות להמצאת פרטים לגביהם שיכול שתפגע בפרטיותם. יפה נוף לא תמכה את בקשתה בהסכמים שלה עם עובדיה כדי להוכיח כי קיימת מצידה מניעה מהמצאת המסמכים למשרד התחבורה, ולא נטען ולא הוכח כי היא לא יידעה את עובדיה כבר בעבר על חובתה מכוח הסכם המסגרת להמציא מסמכים בעניינם למשרד התחבורה, ממנו מועברים תשלומים עבור שכרם.
יפה נוף נתנה הסכמתה להצגת המסמכים הפוגעים לטעמה בפרטיות העובדים, גם אם דווקא ורק במשרדיה. בכך יש כדי לחזק את התרשמות ביהמ"ש להיעדר מניעה מצד העובדים להמצאת המסמכים בידיעתם, על העסקתם לצורך ביצוע הסכם המסגרת ובמימון של משרד התחבורה (ועיריית חיפה) ובדומה, להמצאת מסמכים בנוגע לעובדים בצתא"ל בפרויקטים שבוצעו לפי הסכם המסגרת.
יש להוסיף בעניין האינטרס הציבורי לשמירה על כספי הציבור. כך, שתשלום יינתן רק כנגד עבודה שבוצעה בפועל ולפי העלויות בהן נשאה יפה נוף, שצריך שייבחנו. יש לצפות ממזמין שירות ציבורי, שיהא "שומר סף" וידרוש קבלת נתונים מלאים על אודות ביצוע העבודה כנגדה הוא מעביר תשלום.
בנסיבות דנן, משעסקינן בהעברת מסמכים לידי הגורם שמעביר תשלומים כנגד או בגין אותם מסמכים, אין למנוע את העיון במשרד של רואי החשבון, בשל פגיעה בפרטיות. עם זאת, יצומצם הגילוי בהמצאת המסמכים עם מס' תעודת זהות לצורך שיוכם לכל עובד, ותוך השחרת פרטים אישיים מזהים אחרים. בנוסף, משרד רואי החשבון ימציא ליפה נוף התחייבות לשמירה על חיסיון המסמכים. |
| חזרה למעלה |
|
| 13 [נזיקין] |
|
| ע"א (נצרת) 10265-12-21 ניסים זמיר נ' עו"ד שמואל סעדיה (מחוזי; אברהם אברהם; 27/02/22) - 6 ע' |
| עו"ד: המפל עמית |
דבריו של המערער כלפי המשיב נגד המשיב בהחלט אינם נעימים לאוזן, אלא שלא ניתן לראותם יותר מאשר דברי גידוף או קללה שאינם מגיעים כדי לשון הרע ומכל מקום הפרסום חוסה תחת הגנת תום הלב.
נזיקין – עוולות – לשון הרע
.
ערעור על חיוב המערער בפיצוי המשיב בגין לשון הרע שפרסם בפייסבוק נגד המשיב, אשר ייצג את ראש העירייה בהליך משפט שבינו לבין המערער.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור ופסק:
זכותו של אדם להתבטא מסתיימת במקום שבו התבטאותו פוגע בזולתו. עם זאת, לא כל התבטאות פוגענית תחצה את הגבול שבין המותר (חופש הביטוי) לבין האסור (לשון הרע). דבריו של המערער כלפי המשיב ("על הפנים מפסידן") בהחלט אינם נעימים לאוזן, אלא שלא ניתן לראותם יותר מאשר דברי גידוף או קללה שיצאו מפיו של המערער כלפי המשיב, שאינם מגיעים כדי הוצאת דיבה. לא כל גידוף, לא בכל הנסיבות, יקים עילת תביעה.
למעלה מן הדרוש, אפילו נניח שדברי המערער מהווים לשון הרע, הדברים הם בבחינת הבעת דעה על פעילותו של המשיב כעורך דין, שנאמרו בתוך התגוששות משפטית נמשכת בין המערער לבין ראש העירייה שאותו מייצג המשיב. מכיוון שכך, הפרסום חוסה תחת הגנת תום הלב שבסעיף 15(4) לחוק, אשר איננה מוגבלת להגנה על הלקוח בלבד. |
| חזרה למעלה |
|
| 14 [חוזים] [ירושה] [מקרקעין] [קניין] |
|
| ת"א (נצרת) 28993-10-19 חמודי אבו זינב נ' עבדאללה חליחל (מחוזי; יונתן אברהם; 24/02/22) - 31 ע' |
| עו"ד: מ. מויס, מג'די עאבד, נידאל מילאוי |
בית המשפט הורה, כי העסקה הקודמת בזמן מכוחה רכש התובע זכויות הנתבע 2 במקרקעין נשוא המחלוקת, ואשר טרם הסתיימה ברישום, גוברת על העסקה הנוגדת המאוחרת בזמן בין הנתבע 1 לנתבע 2, אף שזכויותיו של הנתבע 1 נרשמו. במרכז הדיון עומדת השאלה: זכותו של מי מבין הרוכשים הנ"ל עדיפה/גוברת?
חוזים – פירוש – כללי פרשנות
חוזים – תקנת הציבור – הסכמי ירושה
ירושה – הסכמי ירושה – תוקפם
מקרקעין – עיסקאות נוגדות – תום-לב
מקרקעין – עיסקאות נוגדות – תוצאתן
קניין – מקרקעין – הערת אזהרה
.
התובע הגיש תביעה לפסק דין הצהרתי ביחס לזכויותיו במקרקעין שרכש מהנתבע 2 וכיום רשומות על שם הנתבע 1 מכוח הסכם מאוחר בזמן. במסגרת התביעה מבקש התובע להורות על ביטול רישומו של נתבע 1 כבעלים של החלקה ולהורות על רישום הזכויות בה על שם התובע. עניין לנו בעסקאות נוגדות במקרקעין שבמרכזה עומדת השאלה: זכותו של מי מן הרוכשים הנ"ל עדיפה/גוברת?
.
בית המשפט פסק כלהלן:
יש לדחות הטענה כי ההסכם משנת 2006 מנוגד לסעיף 8 לחוק הירושה. בפסיקה נקבע, כי סעיף 8(א) מגביל את חופש החוזים ומשכך יש לפרשו על דרך הצמצום המירבי והקפדנות החמורה. כן נפסק, כי יש להבחין בין עסקאות שעניינן "העברת זכות ירושה", בין אם בהענקה ובין אם בשלילה, לבין עסקאות שעניינן "העברת נכס בעיזבון". עסקה מהסוג הראשון הינה אסורה על-פי הסעיף, ואילו עסקה מהסוג השני – מותרת. במקרה דנן ההסכם נוגע לנכס מסוים מנכסי העיזבון משכך הסכם זה אינו נוגד את סעיף 8 לחוק הירושה כפי שפורש בפסיקתו של בית המשפט העליון.
יש לדחות את הטענה כי מדובר בהסכם ראשוני בלבד (ולא בחוזה מחייב). במקרה דנן למקרא לשונו של ההסכם עולה כי על אף היות ההסכם מותנה בתנאי מתלה (הלא הוא הורשת הזכויות מושא ההסכם לאדוארד על ידי אביו), עסקינן בהסכם המייסד התחייבות למתן התחייבות עתידית לביצוע עסקה במקרקעין. על כן, מדובר בחוזה תקף ומחייב לכל דבר ועניין לגבי מהותה של ההתחייבות המפורטת בו.
יש לדחות את הטענה כי ההסכם מיום 2006 בוטל בהתנהגות. על פי ההלכה הפסוקה על הטוען לשינויו או ביטולו של הסכם שנעשה בכתב בדרך של התנהגות או הסכמה בעל פה מוטל נטל משמעותי. הנתבע 2 לא עמד בנטל הנ"ל.
יש לדחות את טענת הנתבעים 1 ו- 2 לתחולת תקנת השוק הקבועה בסעיף 10 לחוק המקרקעין. כדי לשלול את תחולת סעיף 10 לחוק המקרקעין דנן די בכך כי אין חולק שבעת רכישת הזכות (היינו ביום חתימת ההסכם השני) מהנתבע 2, לא הסתמך הנתבע 1 על המרשם כדרישת סעיף 10. מכיוון שבמועד זה לא היה עדיין רשום נתבע 2 כבעלים.
בהתאם להוראת סעיף 9 לחוק המקרקעין, כאשר מדובר בהתחייבויות סותרות למכירת זכות במקרקעין עדיפה ככלל זכותו של הרוכש הראשון בזמן. אולם, זכותו של הרוכש השני בזמן תגבר אם יוכח, כי פעל בתום לב, נתן תמורה והשלים את העסקה ברישום בלשכת הרישום. ברם, תוך הכפפת סעיף 9 לחוק המקרקעין לעיקרון תום הלב החולש על כל תחומי המשפט האזרחי, הכירה הפסיקה בכך כי יתקיימו מצבים שבהם, על אף שלא נסתיימה העסקה השנייה ברישום, בכל זאת תגבר זכותו של הרוכש השני בזמן, זאת במקרים בהם "התקלה המשפטית" (של ביצוע עסקאות סותרות) נגרמה באשמו של הרוכש הראשון ואילו רכישת הרוכש השני/המאוחר מאופיינת בתום לב לאורך כל שלביה. דרישת תום הלב הנדרשת מהרוכש המאוחר במקרים אלו נדרשת בשני מישורים, סובייקטיבי ואובייקטיבי.
במקרה זה, נוכח הקביעה העובדתית, כי לא הוכח ששולמה תמורה מלאה עבור חלקה 45 בגין העסקה השנייה, לא חלה הסיפא לסעיף 9 לעיל. נותר אם כן לבחון האם חל סעיף 9 רישא לחוק המקרקעין על המקרה דנן או שמתקיים החריג הפסיקתי הנ"ל?
אין די בקיומו של "אשם" בגרימת התקלה המשפטית כדי להעדיף אוטומטית את העסקה המאוחרת, אלא על בית המשפט לבחון גם את תום ליבו של הרוכש המאוחר בזמן, ובין היתר לבחון האם "עצם עיניו" מלראות כי הזכויות במקרקעין תפוסות על ידי אחרים. במקרה זה בבוא בית המשפט לבחון את תום ליבו של הנתבע 1, הוא הקונה המאוחר בזמן, ולאחר ניתוח הראיות, נמצא כי הוא איננו עומד בדרישת תום הלב לצורך העדפתו על פני הזכויות שרכש התובע. |
| חזרה למעלה |
|
| 15 [עונשין] |
|
| תפ"ח (תל אביב-יפו) 22963-11-19 מדינת ישראל נ' פלוני (מחוזי; בני שגיא, יוסי טופף, עודד מאור; 24/02/22) - 13 ע' |
| עו"ד: כנרת מור, רותם טובול, עומר אבקסיס |
קיימת חשיבות של ממש בהצמדת תג עונשי משמעותי לאלימות נגד נשים. במקרה זה נידון הנאשם, שהורשע בניסיון רצח בת זוגו, ל- 14 שנות מאסר בפועל, שני מאסרים מותנים ופיצוי למתלוננת בסך 150,000 ₪.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: ניסיון לרצח
.
הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירה של ניסיון רצח של בת זוגו לשעבר.
.
בית המשפט המחוזי גזר את הדין כדלהלן:
קיימת חשיבות של ממש בהצמדת תג עונשי משמעותי לאלימות נגד נשים. עבירות אלימות המבוצעות על-ידי גברים בתא המשפחתי, מערערות את ביטחונן של הנשים, ובמקרים רבים הופכות את חייהן לגיהנום. אמנם, במקרה דנן, אין המדובר במערכת יחסים אלימה באופן מובהק שהגיעה לשיאה ביום האירוע, אלא באירוע שנראה על פניו חריג בנוף מערכת היחסים, אך אין בכך כדי להקהות מחומרתו. דברים אלה יפים ביחס לכל פעולה אלימה הננקטת נגד נשים, ומקל וחומר, ביחס למעשים כגון אלה של הנאשם – ניסיון לגרום למותה של המתלוננת. בגדרו של מתחם הענישה, יש ליתן משקל גם לצורך בהעברת מסר מרתיע לאלה הנוקטים באלימות בתוך התא המשפחתי, וזאת בהתאם להוראות סעיף 40ז לחוק העונשין.
מעשיו של הנאשם פגעו בערכים של שמירה על ביטחון הציבור בכלל, וביטחון הנשים המצויות במערכות יחסים בפרט, ומדובר בפגיעה קשה ביותר. בנסיבות העניין יש לקבוע מתחם העונש ההולם הנע בין 11 שנות מאסר ל- 16 שנות מאסר. בהתחשב בכלל הנתונים והשיקולים, יש להטיל על הנאשם 14 שנות מאסר בפועל, שני מאסרים מותנים ופיצוי למתלוננת בסך 150,000 ₪. |
| חזרה למעלה |
|
| 16 [בוררות] |
|
| הפ"ב (נצרת) 39666-03-19 יעל שלזינגר נ' וינד ישעיהו (מחוזי; עינב גולומב; 23/02/22) - 6 ע' |
| עו"ד: |
ככלל, הליך של אישור פסק בוררות הוא הליך טכני בעיקרו וגדריו מצומצמים. אין הוא נועד להוסיף על פסק הבוררות, להשלימו או לתקנו. שאלת זהותו של צד לבוררות, אשר דורשת בירור ראייתי חיצוני לפסק הבוררות עצמו כפי שניתן, אין מקומה להתברר במסלול של בקשה לאישור פסק בוררות לפי החוק, אלא בהליך נפרד חיצוני לבוררות.
בוררות – פסק בורר – בקשה לאישורו
בוררות – פסק בורר – צדדים
.
ענייננו בהליך של בקשה לאישור פסק בוררות שניתן ע"י ביה"ד לממונות. הבקשה הוגשה נגד שלושה: מר שלזינגר שמעון ומר ושלזינגר שי מאיר, אב ובנו, שהיו צד לבוררות שהתנהלה בביה"ד בינם לבין המשיב ("הצדדים לבוררות"), ונגד המבקשת, רעייתו של מר שזינגר שי מאיר הנ"ל. בפסק הבוררות נקבע כי הסכם למכירת מגרש שנחתם בין המשיב לבין הצדדים לבוררות, שריר וקיים וכי על האחרונים להעביר המקרקעין לבעלות המשיב תמורת תשלום יתרת הסכום שנקבע בהסכם. הצדדים לבוררות הגישו בקשה לביטול פסק הבוררות. המבקשת לא הגישה בקשת ביטול מטעמה, והמשיב עתר לאישור פסק הבוררות כנגדה. בקשה זו נדחתה, תוך שנקבע כי ניתן יהיה לשוב ולהידרש לבקשת המשיב לאחר ההכרעה בעניינם של הצדדים לבוררות. בקשת הצדדים לבוררות לביטול פסק הבוררות נדחתה. בפסק הדין נקבע כי לצורך אותו הליך, פסק הבוררות אינו מחייב את המבקשת בנוגע לזכויות במגרש הרשומות על שמה, וכי אין באמור להוות מעשה בי"ד בסוגיה ככל שתעלה במישור שבין המבקשת למשיב. לאחר הדברים האלה, הגישה המבקשת בקשה לסילוק הבקשה לאישור פסק הבוררות נגדה.
.
ביהמ"ש המחוזי קיבל את הבקשה לסילוק על הסף, בקבעו:
אין מחלוקת כי פסק הבוררות שניתן אינו נושא את שמה של המבקשת, אלא הוא ניתן – לפי לשונו – ביחס למשיב ולצדדים לבוררות. אין אף מחלוקת כי המבקשת לא חתומה על שטר הבוררות. המשיב לא פנה לביה"ד במהלך הבוררות בבקשה לצרף את המבקשת לבוררות. ההליך דנן הוגש כבקשה לאישור פסק בוררות לפי סעיף 23 לחוק הבוררות, וזאת נגד מי שאיננה צד בפסק הבוררות.
על מנת להידרש לבקשת המשיב יש לקבוע, כתנאי מקדמי, כי המבקשת, חרף האמור, היא צד לפסק הבוררות או שהוא מחייב אותה. אולם ככלל, הליך של אישור פסק בוררות הוא הליך טכני בעיקרו וגדריו מצומצמים. אין הוא נועד להוסיף על פסק הבוררות, להשלימו או לתקנו. על רקע זה נפסק כי שאלת זהותו של צד לבוררות, אשר דורשת בירור ראייתי חיצוני לפסק הבוררות עצמו כפי שניתן, אין מקומה להתברר במסלול של בקשה לאישור פסק בוררות לפי החוק, אלא בהליך נפרד חיצוני לבוררות. בענייננו יש לדברים משנה תוקף נוכח האמור בפסק הבוררות באשר לכפיפות המבקשת לפסק.
נוכח המקובץ, וככל שהמשיב סבור כי פסק הבוררות מחייב את המבקשת על-אף שאין חולק שהיא איננה צד מפורש בו, בטענה לזיקתה לבוררות/לסכסוך או מכל טעם, אין הדבר יכול לבוא לידי הכרעה בהליך אותו נקט כאן (בקשה לאישור הפסק), אלא עליו לנקוט בעניין זה בהליך מתאים נפרד.
משאיננו מצויים בהליך הבא בגדרי בקשה לאישור פסק בוררות לפי החוק, אין אף לראות את המבקשת ככבולה בהוראות החוק והתקנות לעניין הגשת בקשה לביטול הפסק וסד-הזמנים בהקשר זה. למעשה, טענת המבקשת היא במהותה, כי אין כלל פסק בוררות בעניינה-שלה, וכפי שנפסק – טענה בדבר אי-קיום פסק בוררות היא חיצונית לחוק הבוררות ואיננה כפופה למסלול של הגשת בקשה לביטול הפסק.
אכן, המבקשת התמהמהה זמן רב בבקשתה הנוכחית, אך בנסיבות העניין אין מדובר בפגם אשר גרם פגיעה ממשית במשיב ואשר יש בו למנוע מהמבקשת להגיש את בקשתה הנוכחית כעת עם סיום ההליך בעניינם של הצדדים לבוררות. מכל מקום, פגם דיוני, אף אם קיים, איננו יכול להצמיח יש מאין עילה לבקשה לאישור פסק בורר באופן בו הוגשה הבקשה דנן, שכאמור איננה מתקיימת. |
| חזרה למעלה |
|
| מנהלי |
| 17 [עורכי-דין] |
|
| עת"מ (ירושלים) 8547-01-22 מנאר גית נ' ועדת האתיקה הארצית - לשכת עורכי הדין (מנהלי; עודד שחם; 14/02/22) - 7 ע' |
| עו"ד: ע' גבעון, ש' זילכה חורש |
תנאי שאין בלתו להפעלת סמכות בית הדין המשמעתי המחוזי להורות על השעיה זמנית של עורך דין, הוא קיומו של פסק דין מרשיע בפלילים. בהחלטות לפי פקודת הביזיון אין ולא יכולה להיות הרשעה בעבירה כלשהי.
עורכי-דין – שיפוט משמעתי – בית-הדין המשמעתי
עורכי-דין – שיפוט משמעתי – השעיה זמנית
.
עתירה להורות לוועדה הארצית להגיש לבית המשפט המשמעתי של לשכת עורכי הדין בקשה להורות על השעייתו הזמנית של המשיב.
.
בית המשפט לעניינים מנהליים סילק את העתירה על הסף ופסק:
תנאי שאין בלתו להפעלת סמכות בית הדין המשמעתי המחוזי להורות על השעיה זמנית כקבוע בסעיף 78(ב) לחוק לשכת עורכי הדין, הוא קיומו של פסק דין מרשיע בפלילים. השעיה זמנית של עורך דין עלולה לפגוע קשות במטה לחמו. טמונה בה פגיעה פוטנציאלית של ממש בזכותו החוקתית לחופש עיסוק. בפסיקת בית המשפט העליון נקבע, בהקשר זה, כי השעיה זמנית היא "סנקציה חריפה, אשר פגיעתה בעורך הדין הנאשם עלולה להיות חמורה".
העתירה דנן אינה מבוססת על הרשעה בעבירה פלילית, אלא על החלטות שניתנו בהליכים לפי פקודת בזיון בית המשפט, שהתקיימו במסגרת התביעה האזרחית. בהחלטות לפי פקודת הביזיון אין ולא יכולה להיות הרשעה בעבירה כלשהי. צו מאסר (מותנה) לא נועד להיות בגדר עונש בגין הרשעה בביצוע עבירה פלילית. מדובר באמצעי אכיפה, שמטרתו היא להביא לאכיפת החלטה שיפוטית במבט צופה פני עתיד. מכל האמור ברור כי לא מתקיים במקרה זה התנאי שעניינו הרשעה בבית משפט בגין עבירה פלילי, לפיכך יש לסלק את העתירה על הסף, באין בסיס חוקי לסעד המבוקש בעתירה. |
| חזרה למעלה |
|
| שלום |
| 18 [חוזים] |
|
| ת"א (תל אביב-יפו) 21879-07-19 אייזנברג את שין בע"מ נ' רפאל תערובות בע"מ (שלום; עדי הדר; 01/03/22) - 38 ע' |
| עו"ד: |
בית המשפט קיבל באופן חלקי תביעה שהגיש קבלן לתשלום יתרת החשבון שלו. במרכז הדיון עומדת השאלה: האם יש מקום בנסיבות המחלוקת כאן לסטות מהסכמת הצדדים, ביחס למעמדו של המפקח, ומהכלל שמבטא עניין של הציבור שלא יהיה צורך לאחר כל עבודה קבלנית מורכבת לבדוק מחדש מאות, אם לא אלפי הכרעות של המפקח, בדיעבד?
חוזים – פירוש – כללי פרשנות
חוזים – פירוש – מונחים
חוזים – קיום חוזה – בדרך מקובלת ובתום-לב
חוזים – תנאים – קביעתם
.
התובע – קבלן הגיש תביעה לתשלום יתרת חשבון. במרכז הדיון עומדת השאלה: האם יש מקום בנסיבות המחלוקת כאן לסטות מהסכמת הצדדים, ביחס למעמדו של המפקח, ומהכלל שמבטא עניין של הציבור שלא יהיה צורך לאחר כל עבודה קבלנית מורכבת לבדוק מחדש מאות, אם לא אלפי הכרעות של המפקח, בדיעבד?
.
בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה ופסק כלהלן:
פרויקט בנייה מסובך ומורכב הוא. הבנייה מתבצעת על-פי תכניות ומיפרטים מדויקים ורבי היקף בהשגחתם ובפיקוחם של אדריכל המבנה או של מהנדסו. במפעל כזה, הכרוך בהשקעת כספים ומשאבים רבים וידע מקצועי מיוחד, ראוי ורצוי הוא, שהצדדים יבחרו לעצמם בהסכמה איש מקצוע, שיכין את התכניות, יפקח על הבנייה והתקדמותה וייתן את אישורו הסופי והמחייב על דבר השלמת הבנייה בהתאם לתכניות, אם תושלם וכאשר תושלם. בדרך כלל אל לו לבית המשפט להתערב בקביעותיו ובשיקוליו של אותו אדם, אשר הצדדים עצמם קבעו, שאישורו יהא סופי ומחייב. יחד עם זאת, ייתכנו מקרים, שבהם יתערב בית המשפט באישור שניתן או בסירוב לתת האישור, אולם זאת רק בנסיבות מיוחדות – כאשר התנהגות האדריכל נגועה במירמה, בחוסר תום¬לב, במשוא פנים או בחוסר סבירות של ממש במתן האישור או בסרוב לתתו.
במקרה זה הוכח, כי המפקח על ביצוע העבודה נקלע לשלל גרסאות לגבי עצמאותו כמפקח, והיותו מפקח ומנהל בו זמנית, וכל פעם סיפק תשובה אחרת.
עלה ספק אם המפקח אכן פעל לפי שיקול דעת מקצועי, או לפי הוראות של המזמין. כמו כן, המפקח לא היה הסמכות המקצועית העליונה בעניין עבודות החשמל.
לא רק שעלה ספק לגבי האופן בו המפקח מפעיל שיקול דעתו המקצועי, אלא שבפועל לא הוא פיקח מקצועית על עבודות החשמל.
כל אלה, מבססים תמונת מצב עובדתית, לפיה חל החריג שמכוחו אין לראות בכל ההחלטות של המפקח כהכרעות שאין בילתן, אלא יש לבחון אותן לגופן. |
| חזרה למעלה |
|
| 19 [שטרות] |
|
| תא"מ (ראשון לציון) 66015-12-18 כחול סגול פיננסים בע"מ נ' אורה חנה (שלום; ליאת ירון; 28/02/22) - 12 ע' |
| עו"ד: |
בית המשפט דחה התנגדות לביצוע שטר עליו חתמה המבקשת להבטחת תשלום חוב של בנה לתובעת. במרכז הדיון עומדת השאלה: האם בנסיבות העניין, בהן הערבות ניתנה לשם הבטחת תשלום חוב שהתגבש בתיק הוצאה לפועל של הבן, ולא במסגרת הלוואה "חדשה" או "אחרת" – היא בבחינת "ערבות/ערובה" בהתאם לחוק ההוצאה לפועל, או שמא ערבות בהתאם לחוק הערבות, שאז יהיה מקום לבחון האם עומדות לנתבעת ההגנות הקבועות בחוק הערבות?
שטרות – שטר ביטחון – מימושו
.
התובע הגיש בלשכת ההוצאה לפועל כנגד הנתבעת בקשה לביצוע שטר. עם הגשת ההתנגדות לביצוע שטר על ידי הנתבעת, הועבר התיק לבית המשפט. מדובר בשטר, עליו חתמה הנתבעת להבטחת תשלום חוב של בנה לתובעת.
.
בית המשפט דחה את ההתנגדות ופסק כלהלן:
השטר הוא בבחינת ערבות. שכן השטר ניתן להבטחת תשלום החוב של שחר לתובעת – חוב שכבר התגבש. השטר אכן הוכתר כ"שטר חוב" כטענת התובעת, אלא שלצד האמור צוין בו כי הנתבעת: "ערבה לפירעון חובו של החייב ...". בנסיבות יש להורות, כי הנתבעת הוחתמה על ערבות לפירעון חוב של שחר, שהתגבש באותה עת כלפי התובעת.
בנסיבות לא חל חוק הערבות, שכן הערבות שניתנה היא בבחינת ערובה/ערבות בהתאם לחוק ההוצאה לפועל. בענייננו לא צוין מפורשות בשטר כי הנתבעת מסכימה כי התובעת תצרפה כחייבת נוספת בתיק ההוצאה לפועל נגד שחר, אך שעה שהשטר שנחתם על ידי הנתבעת נועד להבטיח הסדרת חובו של שחר במסגרת תיק ההוצאה לפועל שפתחה נגדו התובעת, ואין מדובר בערבות להלוואה "חדשה" או אחרת, עליה ככל הנראה אכן היו חלים התנאים הקבועים בחוק הערבות, הרי שאין תחולה לחוק הערבות, והתחולה היא של סעיף 83 לחוק ההוצאה לפועל, וממילא לא עומדות לנתבעת ההגנות הקבועות בחוק הערבות.
הנתבעת הבינה תוכן המסמך עליו חתמה. הוכח, כי הנתבעת חתמה על השטר, לאחר שניתנה לה אפשרות לעיין בו, וכי ידעה כי מדובר בערבות לתשלום החוב של שחר לתובעת. |
| חזרה למעלה |
|
| 20 [נזיקין] |
|
| ת"א (ירושלים) 52170-06-17 אגודה שיתופית רמת רזיאל כפר שיתופי של תנועת חירות בית"ר בע"מ נ' יוסף גרנות (שלום; מיכל שרביט; 27/02/22) - 14 ע' |
| עו"ד: נדב העצני, חוי רוטנר, אורי שורר |
בית המשפט קיבל את תביעת לשון הרע שהגישה אגודה חקלאית שיתופית כנגד הנתבע בגין הוצאת דיבתו של ועד האגודה, ובפרט נגד יושב ראש הוועד וחברים מרכזיים בו. נפסק, כי תאגיד יכול להגיש תביעה בגין פרסום לשון הרע אשר פגע בתאגיד עצמו, כאשר השמצת אורגנים של התאגיד בתור שכאלה עשויה להתפרש כהשמצת התאגיד עצמו.
נזיקין – עוולות – לשון הרע
נזיקין – הגנות – תום-לב
נזיקין – הגנות – אמת בפרסום
.
התובעת – אגודה חקלאית שיתופית, הגישה תביעה בגין פרסום לשון הרע. התביעה דנן עניינה בארבעה פרסומים שנטען כי הם מהווים לשון הרע נגד ועד האגודה. במסגרת הפרסומים הנדונים מיוחס לוועד האגודה כי הוא מעליל על הנתבעים האשמות שווא בדבר ביצוע עבירות בנייה בשטחם, וזאת תוך היטפלות לנתבעים ממניעים פסולים וזרים, עשיית שימוש בקשרים עם המועצה לשם הפללת הנתבעים ונקיטה כלפיהם באכיפה סלקטיבית, תוך משוא פנים כלפי רבים אחרים שביצעו עבירות בנייה חמורות, ובכלל זה חברי ועד ומקורביהם, שאף השתלטו על שטחים ציבוריים ועשו שימוש בכספי האגודה 'להכשיר' עבירות אלה. כן נטען נגד יו"ר הוועד כי פעל לגבייה בלתי חוקית של ארנונה בניסיון להעלאת תעריף הארנונה בניגוד למקובל, נטל כספי מיסי תושבים לכיסו הפרטי או לשם תשלום משכורות מנופחות למזכיר האגודה וכן קיבל כספים במשך שנים בחוזה מתמשך שלו עם המועצה. כך גם נטען לאי חלוקת דיבידנדים המגיעים לכל חברי האגודה ופקפוק במה שנעשה בכספים אלה.
.
בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כלהלן:
תאגיד יכול להגיש תביעה בגין פרסום לשון הרע אשר פגע בתאגיד עצמו, כאשר השמצת אורגנים של התאגיד בתור שכאלה עשויה להתפרש כהשמצת התאגיד עצמו. כך גם בענייננו.
הפרסומים הנדונים מהווים הוצאת לשון הרע על התובעת.
באשר להגנת אמת בפרסום, נטל השכנוע להוכחת אמיתות הטענות שמיוחסות לחברי ועד האגודה בפרסומים רובץ על הנתבעים, כאשר בכל הנוגע לאותן טענות שיש בהן גוון פלילי מדובר בנטל הוכחתי מוגבר התואם את חומרת הטענות.
אף שהנטל להוכחת אמיתות הטענות רובץ כאמור על הנתבעים, התובעת מצדה הניחה תשתית ראייתית מסודרת כתמיכה לטענתה בדבר אי נכונות העובדות שיוחסו לחברי הוועד בפרסומים.
הנתבעים לא עמדו בנטל השכנוע להוכחת טענותיהם המהותיות שבעובדה שביסוד הפרסומים ועל כן לא עומדת להם הגנת אמת בפרסום, וזאת מבלי צורך להידרש לשאלה האם היה עניין ציבורי בפרסומים הנדונים.
הגנות תום הלב לא עומדת לנתבעים: לא עומדת לנתבעים טענה לתום לב המהווה תנאי לתחולת הגנות סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע. מדובר בפרסומים חוזרים הכוללים טענות רבות במגוון נושאים, החורגים מגדר העניינים שנכללו בפרסומי הוועד שקדמו להם. הפרסומים אינם מנוסחים באופן זהיר ומתון והם כוללים ביקורת בוטה כלפי ועד האגודה. על כן הפרסומים אינם חורגים מתחום הסביר באופן שאינו מקים לנתבעים את החזקה הקבועה בסעיף 16(א) לחוק איסור לשון הרע. יש באמור גם כדי להצביע על כוונה לפגוע בוועד האגודה במידה העולה על הנדרש להגנה על הערכים המפורטים בסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע. מכאן שקמה החזקה בדבר חוסר תום לב של הנתבעים (סעיף 16(ב)(3) לחוק איסור לשון הרע). |
| חזרה למעלה |
|
| 21 [נזיקין] |
|
| ת"א (תל אביב-יפו) 54795-01-19 פלוני נ' עץ המחלף בע"מ (שלום; סיגל דומניץ סומך; 17/02/22) - 15 ע' |
| עו"ד: |
בית המשפט הורה לנתבעת – מבטחת של מלגזה לפצות את התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו כתוצאה מתאונות דרכים. בתוך כך, דחה בית המשפט את טענת הנתבעת שלפיה, תוצאת אי צירוף נהג המלגזה היא דחיית התביעה. נפסק, כי מחדל זה הינו בר תיקון ועל בית המשפט לאפשר את צירופו של הנהג, גם בשלבים מתקדמים של ההליך.
נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – הגדרת תאונת דרכים
נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – רכב מנועי
נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – שיעורם
נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – בגין הפסד השתכרות
נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – נכות
.
התובע הגיש כנגד הנתבעים תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף, אשר הוגשה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. כעולה מכתב התביעה, התובע נפגע בתאונת דרכים כאשר על פי הנטען במהלך עבודתו אצל נתבעת 1 מלגזה נהוגה בידי עובד הנתבעת 1 המבוטחת על ידי נתבעת 2 פגעה בכף רגלו הימנית, אשר כתוצאה מכך נחבלה. הנתבעת, מבטחת המלגזה הכחישה בכתב ההגנה את התאונה ונסיבותיה.
.
בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כלהלן:
יש לקבל את גרסת התובע כמהימנה ומסתברת יותר מגרסה אפשרית אחרת. על כן, יש להורות כי התובע נפגע בתאונת דרכים על ידי המלגזה המבוטחת על ידי הנתבעת ולפיכך, עליה לפצות אותו בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה.
משהוציאה המבטחת תעודת ביטוח חובה למלגזה המעורבת כנטען מנועה היא מלטעון כי אין מדובר ב"רכב מנועי".
אשר לטענה בדבר אי צירוף הנהג לכתב התביעה, מבחינת הדין, אכן, על מנת לחייב את הנתבעת – המבטחת, נדרש צירופו של נהג הרכב המעורב לתביעה. יחד עם זאת, מחדל זה הוא בר תיקון ועל בית המשפט לאפשר את צירופו של הנהג, גם בשלבים מתקדמים של ההליך. בענייננו, פרטי הנהג התבררו על ידי הנתבעת. מקום שהתביעה נגד הנהג לא התיישנה, מדובר בפגם פורמלי בלבד, הניתן לתיקון גם בשלב זה. על כן, יש להורות על תיקון כתב תביעה והוספת הנהג.
חבה הנתבעת, מבטחת המלגזה, בפיצוי התובע בגין הנזקים שנגרמו לו בתאונה. |
| חזרה למעלה |
|
| 22 [בעלי חיים] |
|
| בע"א (אשדוד) 59643-08-21 אריה פדידה נ' עיריית אשדוד מחלקה משפטית (שלום; רבקה שורץ; 16/02/22) - 14 ע' |
| עו"ד: |
נדונה בקשה להורות על החזרת כלבים, שנתפסו ע"י נציגי השירות הווטרינרי של המשיבה על בסיס צו לתפיסת בעלי חיים.
בעלי חיים – צער בעלי חיים – תפיסת בעל חיים
.
בקשה להורות על החזרת כלבים, שנתפסו ע"י נציגי השירות הווטרינרי של המשיבה על בסיס צו לתפיסת בעלי חיים.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
בחוק צער בעלי חיים המחוקק הסמיך ממונה, שוטר מפקח או פקח לתפוס בעל חיים אם יש יסוד סביר לחשד שנעברה עבירה לפי חוק צער בעלי החיים. גם בחוק הפיקוח המחוקק הסמיך רופא וטרינר עירוני או מפקח לתפוס כלב המוחזק, שלא לפי הוראות החוק או שלא לפי תנאי הרישיון, ולהעבירו למאורת הרשות.
עסקינן בשני חוקים עצמאיים, המשלימים זה את האחר, ופעולה בהתאם להוראות חוק הפיקוח אינה מבטלת את האפשרות לפעול על פי הוראות חוק צער בעלי חיים הראייה כי המחוקק קבע בכל אחד מהחוקים הנ"ל הסדר של השגה על החלטת הווטרינר העירוני לרבות ערר.
במקרה דנן, הכלבות נמצאו בדירת המבקש בחדר האמבטיה הקטן, שלא היה נקי מהפרשות צואה ושתן, ללא מזון ומים נקיים נגישים. הכלבות נמצאו מפוחדות ומלוכלכות בהפרשות שלהן. היעדר תנאי מחייה בסיסיים לכלבים בדירת המבקש, היעדר ניקיון, היעדר מזון ומים זמינים ובהתאמה לסוג הכלבים וצרכיהם , כמו גם אי הנגשת טיפול רפואי להם נזקקים הכלבים, מהווים התעללות. לכל אלו יש להוסיף את היעדר החיסונים והיעדר רישיונות לשלושת הכלבים שנתפסו.
כלבים הם בעלי חיים בעלי צרכים ורגישות, יש להם צרכים פיזיולוגים וגם צרכים אחרים. אופן החזקת הכלבות בדירת המבקש מלמד לא רק על מניעת תנאי מחייה אלמנטריים אלא על חוסר מודעות או חוסר אכפתיות למצבן הפיזי-רפואי, הראיה כי נמנע מהכלבות מזון, שטח מחייה נקי ובגודל מתאים לרבות טיפול רפואי להן נזקקו.
הגם שהמבקש ובת זוגו ביטאו רגש כלפי הכלבים ואף שהכלבות מלאות תפקיד בענין אחר- מורכב- עימו מתמודדים בני הזוג, המבקש לא עמד בנטל המוטל עליו לשכנע שאין יסוד סביר להישנות עבירות על פי חוק צער בעלי חיים ועל פי חוק הפיקוח. |
| חזרה למעלה |
|
| 23 [דיון אזרחי] |
|
| ת"א (קריות) 24369-06-19 ח'אלד עלי נ' מחמוד עלי (שלום; לובנה שלאעטה חלאילה; 13/02/22) - 10 ע' |
| עו"ד: |
חיוב התובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים. בתוך כך התייחס בית המשפט לסיכויי התביעה וקבע, כי קשיים לא מבוטלים בדרכו של התובע ומשוכות גבוהות עומדות בפניו בדרך לקבלת הסעדים המבוקשים.
דיון אזרחי – הוצאות משפט – ערובה לתשלומן
.
בית המשפט נדרש לבקשה לחיוב התובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאות נתבע. בבקשה נטען לסיכויי תביעה קלושים בהיות התביעה מבוססת על טענות המנוגדות למסמכים בכתב, ובין היתר כתב שיפוי עליו חתום התובע. עוד נטען, כי מדובר בתביעה המוגשת נגד מספר נתבעים הדורשת משאבים רבים לניהולה, שעה התובע עצמו הצהיר כי הוא נמצא בהליכי פש"ר וברור כי יתקשה לשאת בהוצאות הנתבעים, למקרה ותידחה התביעה.
.
בית המשפט קיבל את הבקשה וקבע כלהלן:
תקנה 157 (א) לתקנות החדשות החליפה את תקנה 519 לתקנות הישנות, אם כי ההסדר הנוכחי לא הביא עמו שינוי, והוא הותיר את סמכותו של בית המשפט לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של הנתבע, אך ריכך את הסנקציה בגין אי הפקדת הערובה ובעוד שעל פי התקנות הישנות, אי הפקדת ערובה עליה הורה בית המשפט היתה מביאה לדחיית התביעה, הרי שאי הפקדתה היום, תביא למחיקת התביעה.
ההלכה המקובלת, בהקשר זה, היא כי יש לנהוג במשורה בחיוב בהפקדת ערובה להוצאות וכי אמצעי זה לא יופעל כדבר שבשגרה, הן מתוך התחשבות בזכות הגישה לבית המשפט, שהינה זכות חוקתית מן המעלה הראשונה והן על מנת שלא לפגוע יתר על המידה בזכות הקניין של התובע.
דין הבקשה להתקבל ויש לחייב את התובע בהפקדת ערובה אשר 'תשלומה' יהווה תנאי להמשך ההליכים בתיק. |
| חזרה למעלה |
|
| עבודה אזורי |
| 24 [עבודה] |
|
| סע"ש (ירושלים) 864-12-18 בניה גולדברג נ' מדינת ישראל - הנהלת בתי המשפט (עבודה; רחל בר"ג הירשברג, נ.צ.: ב' סנדרוב, צ' גל; 27/02/22) - 19 ע' |
| עו"ד: עידית צוריאל |
ביה"ד פסק כי פיטורי התובע לא באו על רקע עמידה על זכותו החוקתית לפנות לערכאות כי אם על רקע משבר אמון בין הנהלת בתי המשפט לבינו, שלתובע היה חלק ארי ביצירתו, וכי עילת הפיטורים הינה לגיטימית. עם זאת נפלו פגמים בפיטורי התובע; בנסיבות העניין הנתבעת חויבה לשלם לתובע פיצוי ממוני בסך של 29,425 ₪ ופיצוי בלתי ממוני בסך של 20,000 ₪.
עבודה – פיטורין – בחינתם
עבודה – פיטורין – פיצויים
עבודה – פיטורין – עילות פיטורים
עבודה – יחסי עבודה – תום לב
.
התובע, עורך דין במקצועו, הועסק קרוב לשלוש שנים כעוזר משפטי בבימ"ש המחוזי בתל-אביב. העסקתו הסתיימה בפיטוריו עקב משבר אמון שטענה הנהלת בתי המשפט שחל ביחסיה עמו. משבר אמון שהתעורר על רקע בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגיש התובע כנגד הנהלת בתי המשפט, כחצי שנה קודם לפיטוריו, מבלי שהתריע לפניה על כוונתו להגיש אותה, ובה טענות לליקויים חמורים במערכת "נט המשפט" -מערכת המידע לניהול בתי המשפט בישראל. מערכת שהייתה אותה עת 'בחיתוליה'. בחלוף 7 שנים ממועד פיטוריו, הגיש התובע את התביעה דנן לפיצוי בגין נזקים ממוניים ובלתי ממוניים שגרמו לו פיטוריו, שאותם העמיד על כמיליון שקלים. במרכז המחלוקת השאלה אם פיטורי התובע נעשו כדין. נוכח הודעת המדינה כי אינה עומדת עוד על ניהול ההליך בשאלת אחריותה הנטענת בעניין סיום העסקת התובע, המחלוקת נסבה אודות שאלת הנזק בלבד.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ר' בר"ג-הירשברג ונציגי הציבור ב' סנדרוב, צ' גל) דחה את התביעה ברובה ופסק כי:
אשר לפיטורי התובע, הגשת תביעה כנגד הנהלת בתי המשפט בהיקף ניכר של מיליארדי שקלים, מבלי לנקוט קודם בניסיון מספיק להביא לידיעתה את התקלות בהתנהלותה גוררת משבר אמון שהוא עילה לגיטימית לפיטורים. כדי שחוזה העבודה ימלא את ייעודו, הוא צריך לשמש מסגרת לשיתוף פעולה בין העובד למעסיק המושתתת על יחסי אמון הדדיים. כדי שיחסי האמון יכו שורשים ויעמדו במבחני הזמן, שני הצדדים צריכים לנהוג באופן שיבטיח את אפשרות ביצוע החוזה ביניהם. כאן הדבר כולל התראה מצד העובד על תקלות, לא כל שכן כאלה שחשב התובע שהן חמורות והנוגעות בהפעלת מערכת נט המשפט. אין בין פניה מקדימה למעסיק או התראה על תקלות חמורות לבין גישה לערכאות דבר. עובד רשאי לפנות לערכאות כל אימת שהוא סבור שהדבר דרוש, ואין למעסיק רשות להתנכל לו בשל כך. בד בבד צריך העובד לנהוג בתום לב, וכך הוסבר לתובע.
עם זאת, נפל פגם בהליך השימוע במובן זה שבמהלכו נאמר לתובע, בניגוד לאמור במכתב הזימון לשימוע, כי לא מדובר על הפסקת העסקה מידית אלא על כוונה שלא לחדש את החוזה עם סיומו הצפוי. לכך הגיב התובע ואף חזר על הסכמתו לעזוב בהסכמה בתום החוזה. לאמור, בניגוד לטענת התובע מכתב הזימון לשימוע כלל הודעה כי בדעת הנהלת בתי המשפט להפסיק את העסקתו ולא 'רק' לא לחדש את חוזה העסקתו. אולם נכון הוא שבמהלך השימוע הוברר לו שמה שמונח על הכף הוא אי חידוש החוזה. אלא שבסופו של דבר התובע דווקא פוטר כמעט לאלתר, ולכן נפגעה במידת מה זכות הטיעון שלו. עם זאת, לנוכח משבר האמון בין הצדדים אפשרות "שיפור דרכיו" של התובע לא הייתה רלוונטית, מה גם שהתנהלותו מלמדת כי לא היה בדעתו לנהוג אחרת; לא נמצא כי התובע פוטר על ידי גורם שאינו מוסמך או כי השימוע לא נעשה בלב פתוח ובנפש חפצה. עם זאת, מכתב הפיטורים כללי באופן שמקשה להתחקות אחר שיקול הדעת שהפעילו הגורמים המוסמכים בהחלטה על פיטוריו, והטעם המדויק להחלטה.
מרכזית מכל אלה היא השאלה האם אכן נמצא צידוק להחלטת הנהלת בתי המשפט שלא להיעתר להסכמת התובע לעזוב עם תום החוזה הקרוב (חודש ימים בלבד ממועד יום עבודתו האחרון), ועד אז לנצל את ימי החופשה שצבר. ימי החופשה שצבר התובע היו בכמות דומה לגובה תמורת ההודעה המוקדמת שקיבל. כלומר לא מדובר היה בהצעה לא סבירה שבה התובע יבטל בביתו ויקבל שכר, כי אם יממש את זכותו לחופשה חלף פדיון החופשה. יתכן אף שבנסיבות אלה ניתן היה לחפוף ולו חלקית בין תקופת החופשה לתקופת ההודעה המוקדמת. מאחר שהבקשה לאישור תובענה ייצוגית הוגשה למעלה מחצי שנה קודם לכן, תקופה בה המשיך התובע לעבוד כעוזר משפטי, לא ברור מדוע נמצא צורך דחוף להתיר את החוזה טרם זמנו, מקום בו הוא ממילא היה עתיד להסתיים תוך פרק זמן קצר ביותר. לו כך נהגה המדינה היה גם הליך השימוע מתייתר.
אשר לסעדים, פיצוי בגין נזק ממוני נועד לפצות את העובד על אובדן הכנסותיו בתקופה שלאחר הפיטורין. פיצוי בגין נזק שאינו ממוני נועד לפצות את העובד על הפגיעה בכבודו ועוגמת הנפש שנגרמה לו; נסיבות העניין לא מצדיקות לפסוק לתובע פיצוי בגין נזק מלוא העולה על 'הרף העליון' והפיצוי הממוני הועמד על שכר 4 חודשי העסקה מתום תקופת ההודעה המוקדמת, בצירוף התנאים הנלווים, בהפחתת השכר שהשתכר התובע באותה תקופה ובסך הכל 29,425 ₪; אשר לנזק לא ממוני, פיטורי התובע לא באו על רקע עמידה על זכותו החוקתית לפנות לערכאות כי אם על רקע משבר אמון בין הנהלת בתי המשפט לבינו, שלתובע היה חלק ארי ביצירתו. לא אחת נלווים לפיטורים עגמת נפש וקשיים בהשתלבות בעולם העבודה. עם זאת העננה מעל המעשים בהם הואשם התובע לא הוסרה במועד, כפי שראוי היה. לו נענתה הנהלת בתי המשפט להצעת התובע לעזוב מרצונו היה נחסך הליך השימוע, שהוא מעמד קשה, ויתכן שגם היה מקל על התובע בהמשך דרכו. מבחינת הנהלת בתי המשפט התוצאה האופרטיבית הייתה זהה. לאור כל האמור הפיצוי הלא ממוני הועמד על סך של 20,000 ₪. |
| חזרה למעלה |
|
| 25 [עבודה] |
|
| סע"ש (באר שבע) 2798-07-18 אבשלום גריגוס נ' אסיא תעשיות כימיות בע"מ (עבודה; יוסף יוספי; 16/02/22) - 15 ע' |
| עו"ד: נאוה פינצוק אלכסנדר, חיה ארמן |
ביה"ד דחה תביעות של שני תובעים שעבדו בנתבעת ופוטרו בטענה להפרת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. נפסק כי הוכח כי סיבת הפיטורים נבעה מהליך של התייעלות וצמצום, לאחר שתפקידי התובעים התייתרו ולא מחמת מוגבלותם, כי הנתבעת פעלה בתום לב ובנפש חפצה, ערכה לתובעים שימוע, ניסתה למצוא להם תפקיד חלופי ואף פעלה כנדרש בהסכם הקיבוצי.
עבודה – שוויון הזדמנויות בעבודה – עובד עם מגבלות
עבודה – שוויון הזדמנויות בעבודה – אנשים עם מוגבלות
עבודה – שוויון הזדמנויות בעבודה – היעדר אפליה
עבודה – פיטורין – בחינתם
עבודה – פיטורין – פיטורי צמצום
.
עסקינן בתביעות של שני תובעים שעבדו בנתבעת ופוטרו במסגרת פיטורי התייעלות וצמצום. התובעים מסתמכים בתביעתם על חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופט י' יוספי) דחה את התביעות ופסק כי:
ביה"ד עמד על הוראות סעיף 8 לחוק שוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלות הקובע כי לא יפלה מעסיק בין עובדיו או בין דורשי עבודה, מחמת מוגבלותם, ובלבד שהם כשירים לתפקיד או למשרה הנדונים, בין היתר בפיטורי, כאשר "הפליה הי – לרבות אי-ביצוע התאמות הנדרשות מחמת צרכיו המיוחדים של אדם עם מוגבלות אשר יאפשרו את העסקת; בפרשת רוזנברג נקבע כי את ה"התאמה" ניתן לערוך באמצעות תפקיד חלופי התואם את מוגבלות העובד, בכפוף לכך כי התפקיד תואם את כישוריו ויכולותיו, כמו גם את צרכיו ואפשרויותיו של המעסיק. עוד נפסק, כי אין על המעסיק חובה ליצור עבור העובד תפקיד שאינו נדרש וכי על המעסיק חלה חובה אקטיבית לנקוט מאמץ סביר למציאת תפקיד חלופי, וכי עליו לעשות נסיון רציני, כן ואמיתי למצוא תפקיד חלופי. על המעסיק לערוך בחינה יזומה של הדברים, ולפרט את טיבה ועומקה של הבחינה על מנת שביה"ד יוכל לקבוע כי המעסיק מילא את חובתו בנושא.
במקרה זה הנתבעת פעלה לאורך כל הדרך בתום לב ובנפש חפצה בנוגע לפיטורי התובעים. הנתבעת ערכה לתובעים שימוע, ופעלה כנדרש בהסכם הקיבוצי. למרות זאת, לא היה מנוס מפיטורי התובעים לאור הליכי הצמצום וההתייעלות שננקטו נוכח המצב הכלכלי הקשה אליו נקלעה הנתבעת. לפיכך, אין כל חשש שמדובר בפעולות שכוונו מראש כלפי התובעים, ואין חשש כי מוגבלות התובעים היוותה את הסיבה לפיטוריו. פיטורי התובעים בוצעו לפי ההסכם הקיבוצי. ועד העובדים הודיע בזמן אמת כי הוא מסכים למתווה ההתייעלות ואף להביא להקטנת מספר המפוטרים, ולמתן תנאים מיטיבים לאלה שכן יפוטרו. לפיכך, טענת התובעים בכל הנוגע למישור הקיבוצי נדחתה.
אשר לפיטורי התובע 1, הנתבעת נקלעה למשבר פיננסי, במסגרתו בוטלו משרות שאינן הכרחיות, לרבות זו של התובע. לאור זאת, נשלח לתובע 1 מכתב זימון לשימוע, ובו פורט כל הנדרש ביחס להליך ההתייעלות ולהתייתרות תפקידו. השימוע נערך בלב פתוח ובנפש חפצה. הוכח שתפקידו של התובע בוטל, והמשימות חולקו בין מספר עובדים אחרים בנוסף לתפקידו וכי הנתבעת עשתה כל שניתן כדי לייתר את פיטורי התובע. אמנם, התובע פוטר לבסוף, אולם הדבר נעשה בלית ברירה. הנתבעת נקטה במאמץ סביר ואף יותר מכך למציאת תפקיד חלופי, ועשתה ניסיון אמיתי. הנתבעת מילאה חובתה לפי חוק השוויון, מעל ומעבר לנדרש ממנה. נוכח האמור נדחתה תביעת התובע 1.
אשר לפיטורי תובע 2, במסגרת הליך ההתייעלות והצמצום, התייתר תפקידו. אין להחיל על תובע 2 את חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. התובע עבד מבלי לטעון למוגבלות ורק בשימוע טען התובע לראשונה כי הוא מוגבל. נכות שקבע המוסד לביטוח לאומי, אין בה כדי ללמד על מוגבלות. למרות כל אלה, הנתבעת, לפנים משורת הדין, עשתה כל מאמץ לאתר עבור תובע 2 תפקיד בהתאם למוגבלות שנטענה על ידו לראשונה בשימוע, אך הוא לא שיתף פעולה; גם לו היה חל על תובע 2 חוק השוויון, הרי שהנתבעת עמדה בחובתה על פי חוק השוויון, ערכה בחינה יזומה של הדברים, ונקטה מאמץ סביר ואף למעלה מכך למצוא לו תפקיד חלופי. נתבעת הפנתה את תובע 2 לתפקידים שהיו עשויים להלום את יכולותיו, אך התובע סירב להגיש מועמדות; לא הוכחה הפליה מחמת גיל.
טענת התובעים כי יש להחיל את סעיף 13 לחוק השוויון, אשר קובע את כלל היפוך הנטלים, וזאת מאחר והתובעים הוכיחו שהתקיים שיקול פסול בהחלטה לגביהם ושסיבת הפיטורים לא נבעה ממעשיהם או מהתנהגותם, נדחתה. הוכח כי סיבת הפיטורים נבעה מהליך של התייעלות וצמצום, לאחר שהתפקידים של התובעים התייתרו. הוכח שהנתבעת קיימה את כל הליך ההתייעלות תוך התייעצות עם עובדת סוציאלית ועם הממונה מטעם הנתבעת לנושא מוגבלויות. |
| חזרה למעלה |
|
| משפחה |
| 26 [משפחה] [חוזים] |
|
| תלה"מ (ירושלים) 15293-03-20 אלמוני נ' פלונית (משפחה; אורית בן דור ליבל; 09/02/22) - 29 ע' |
| עו"ד: שלום פוריס, ירון חליווה |
חרף הוראות הסכם הגירושין שקיבל תוקף פס"ד בביד"ר, בגדרו התחייב התובע שלא לדרוש את פירוק השיתוף בבית וכי הנתבעת תהיה רשאית לגור בבית כל עוד היא מעוניינת בכך, ביהמ"ש מורה על פירוק השיתוף בבית בהתאם לבקשת התובע אשר ביסס את זכותו על הסכם נוסף שערכו הצדדים ב-2015, אשר לא קיבל אישור של ערכאה שיפוטית.
משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – פירוק שיתוף בדירת בני-הזוג
משפחה – הסכם גירושין – ביטולו
חוזים – גמירת-דעת – קיומה
חוזים – ביטול חוזה – פגמים ברצון
חוזים – ויתור – על-ידי התנהגות
.
הסכם הגירושין שאשור בביד"ר ב-2006 קובע בין היתר שלתובע זכות קנינית בבית אולם עליו לעזוב את הבית ולהותירו בחזקת הנתבעת שתשאר להתגורר בבית עם הילדים וכי התובע מתחייב שלא לדרוש את פירוק השיתוף בבית וכי הנתבעת תהיה רשאית לגור בבית כל עוד היא מעוניינת בכך. זמן קצר לאחר סידור הגט התובע שב להתגורר בבית. ב-2015 הצדדים חתמו על הסכם בפני עו"ד ואשר לא אושר בפני ערכאה שיפוטית בגדרו הסכימו הצדדים על הפרדת הבית לשתי יחידות נפרדות, חלוקת המגורים בבית בעין בשתי היחידות הנפרדות וללא הפרעה זה לזה. כן הוסכם בסעיף 5 להסכם "במידה ואחד מהצדדים יפר את החוזה הבית ימכר ויתחלק 50% בין שני הצדדים לפי שווי הבית בעת המכירה". התובע עותר לפירוק השיתוף בבית המגורים מכוחו של הסכם מ-2015, להצהיר על בטלות סעיפים בהסכם הגירושין 2006 ומתן תוקף של פסק דין להסכם 2015. לטענת הנתבעת יש לדחות את התביעה על הסף בשל עילות שונות, או לגופה לאור הוראות הסכם הגירושין הקובעות שפירוק שיתוף יתבצע אך לפי רצונה, משהסכם 2015 אינו תקף וכי ממילא הסכם הגירושין לא בוטל או שונה בהסכם אחר שאושר על ידי בית הדין הרבני כנדרש בהוראות הסכם הגירושין.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את התביעה מהטעמים הבאים:
ראשית, ביהמ"ש דוחה את טענות הנתבעת לסילוק התובענה על הסף מפאת העדר סמכות עניינית, העדר עילה או העדר יריבות ואת הטענות לפיהן יוצר פסק הדין של בית הדין הרבני האזורי מ-2019 שבו דן ופסק בית הדין הרבני האזורי אך בסוגיית ביצוע פסק הדין, אגב הליכי הוצאה לפועל – מעשה בית דין המונע מהתובע את הגשת התביעה דכאן.
לגופו של עניין ביהמ"ש קובע את הקביעות העובדתיות הבאות: התובע שב להתגורר בבית ממועד סמוך לסידור הגט בהסכמת הצדדים (כנראה בשל מצבה הרפואי של התובעת והצורך לעזור עם הקטינים נוכח גילם). לאחר שהחלו ביניהם מריבות קשות בעקבות קשר זוגי שהחל לנהל התובע הסכימו הצדדים להפרדת המגורים לשתי יחידות נפרדות וחתמו על הסכם 2015. הסכם זה נערך ונחתם כאשר הצדדים כבר לא נשואים ולא מנהלים קשר זוגי, אלא חיים כשותפים תחת קורת גג אחת תוך הפרדה רכושית ועל מנת להביא לרגיעה ביחסיהם המתוחים ולמנוע חיכוכים ומריבות.
לטענת הנתבעת הסכם 2015 נעדר תוקף משלא אושר בערכאה שיפוטית כנדרש בדין וכנדרש בהוראת הסכם הגירושין, ולא ניתן לאשרו בהעדר הסכמתה לכך. כן טוענת הנתבעת לבטלות הסכם 2015 בגין פגמים שנפלו בכריתתו. ביהמ"ש דוחה את הטענות.
ביהמ"ש קובע שהסכם 2015 הוא הסכם שאינו דורש את אישורו בערכאה שיפוטית כתנאי לתוקפו. לא כל הסדר בין בני-זוג לגבי פריט זה או אחר של רכושם מקבל מעמד של הסכם ממון המצריך אישור בית-המשפט. הסכם שאינו כללי (מתייחס לנכסים ספציפיים מתוך כלל הנכסים של הצדדים) ומטרתו אינה צופה פני פקיעת נישואין אינו הסכם ממון ויכול להיחשב ל"הסכם אחר" ובלבד שנעשה בכתב. הוא הדין ביחס להסכם 2015.
כן נדחו טענות הנתבעת להעדר תוקפו של ההסכם מפאת פגמים ברצון. לא עלה בידי הנתבעת להוכיח שהנסיבות האובייקטיביות והתנהגותה החיצונית בעת חתימת ההסכם העידו על אי גמירת דעת מצדה. ההפך הוא הנכון; הנתבעת טענה ולא הוכיחה שהיא לא הבינה את משמעות מעשיה וחזקה עליה שידעה על מה היא חותמת; זאת ועוד, גם אם נראה בטענות ההגנה הכופרות בתוקפו של ההסכם משום פעולה לביטולו, סעיף 20 לחוק החוזים קובע כי הודעת הביטול צריכה להינתן בתוך זמן סביר לאחר שנודע למתקשר עילת הביטול. בענייננו, מאז כריתת ההסכם ביום 9.9.15 לא פעלה הנתבעת לביטולו באופן כלשהו;. עוד בין היתר, לא עלה בידי הנתבעת גם להוכיח את יסוד הטעות המהווה מרכיב חיוני הן של עילת הביטול על פי סעיף 14 לחוק החוזים והן של עילת הביטול על פי סעיף 15 לחוק, ובהעדרה לא ניתן לבטל את החוזה מחמת טעות או הטעיה. בנוסף, לא עלה בידי הנתבעת גם להוכיח שההסכם נחתם תחת כפיה ולחץ.
כן נקבע כי אין בהוראה בהסכם הגירושין הקובעת ששינויו יהיה בכתב ויאושר על ידי בית הדין כדי לאיין את תוקפו של הסכם 2015 מאחר ולא אושר. לאחר הגירושין שבו הצדדים לחיות תחת קורת גג אחת ולמעשה שינו בהתנהגות את הסכם הגירושין למצער בכל הנוגע לשימוש בבית ופירוק השיתוף בו. מדובר בשינוי מוסכם שנעשה בדרך של התנהגות משך 12 שנים המשקפת את כוונתם לסטות מהוראות החוזה המקורי שנכרת ביניהם. כ"כ, הסכם 2015 מביא בחשבון תרחישים שיכולים להתרחש בעתיד ובכך איתות בדבר כוונת הצדדים שהסכם זה הוא שיסדיר את יחסיהם המשפטיים. ביהמ"ש שוכנע ששני הצדדים סברו שגם ללא אישור ההסכם ראוי ונכון להתקיים לפי הוראותיו.
הצדדים הסתמכו על הסכם 2015 וביצעו את הוראותיו משך למעלה משלוש שנים לאחר כריתתו ועד שביקשה הנתבעת לפנות את התובע מהבית. במאזן השיקולים הכולל ביהמ"ש סבור שהעלאת הטענה בדבר חוסר תוקפו של ההסכם על ידי הנתבעת יוצרת תחושה קשה של חוסר תום לב. בנסיבות הייחודיות של המקרה דנן, ביהמ"ש סבור שהצדדים זנחו את הסכמותיהם בנוגע לשימוש הייחודי של התובעת בבית ושלילת זכותו הקניינית של התובע לעתור לפירוק השיתוף בו, ונזנח גם החיוב בהסכם הגירושין המחייבת את תיקונו בהסכם שיאושר כדין.
הוראת סעיף 5 להסכם 2015 קובעת שאם מי והצדדים יפר את ההסכם יימכר הבית. פינוי התובע מהבית ומניעת האפשרות שלו לגור בו כפי שנקבע בהוראת סעיף 1 להסכם מהווה הפרה של הסכם 2015 המאפשרת את פירוק השיתוף בו בדרך של מכירה.
עוד יש לזכור שזכות התובע לפירוק השיתוף בבית היא זכות על, זכות יסוד, המוגנת על ידי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הקובע כי "אין פוגעים בקניינו של אדם". משעומדת זכות יסוד מול זכויות הנובעות מחוזה, ככל הניתן יש ליתן לסעיפי החוזה פרשנות המגנה על זכות הקניין כזכות יסוד, וזאת על פני פרשנות העומדת מנגד לה.
זאת ועוד, המחוקק קבע שהזכות לפירוק שיתוף בנכס, אשר אף היא זכות קניינית, קיימת לשותף בכל עת. בהתאם להוראות סעיף 37(ב) לחוק המקרקעין לביהמ"ש הסמכות להורות על פירוק שיתוף בנכס לאחר תקופה של שלוש שנים, על אף שהשותפים הסכימו שאחד השותפים ימנע מלדרוש פירוק השיתוף בנכס, זאת אם ראה ביהמ"ש שהדבר מוצדק בנסיבות העניין. בענייננו, מוצדק להורות על פירוק השיתוף בבית על אף הסכמת הצדדים בהסכם הגירושין משום שאין הצדקה עוד לעכב את פירוק השיתוף בו. הצדדים שינו בהתנהגותם את הסכם הגירושין בכל הנוגע לזכות הייחודית של הנתבעת להשתמש בבית ולדרוש את פירוק השיתוף. הצדדים שינו בכתב את הסכם הגירושין והסכימו שלכל אחד מהצדדים שמורה הזכות לדרוש את פירוק השיתוף בבית במקרה של הפרת ההסכם.
בהמשך ניתנו הוראות שונות לעניין ניכוי סכומים מחלקו של התובע בתמורת המכר, בשל פירעון הלוואות שנקבעו חיובים בעניינם בהסכם הגירושין ומשלא נטענן שהצדדים שינו את הסכמותיהם בנוגע לכך. |
| חזרה למעלה |
|
| תעבורה |
| 27 [תעבורה] |
|
| תתע"א (תל אביב-יפו) 13941-03-20 מדינת ישראל נ' בדיר ריאד (תעבורה; אלעד שור; 13/02/22) - 9 ע' |
| עו"ד: |
ביהמ"ש זיכה את הנאשם מעבירה של נהיגה במהירות מופרזת. נטל ההוכחה בגין תקינות ההפעלה ומכשיר הממל"ז הינו לפתחה של התביעה ומאחר וקיים ספק בקשר לתקינות האכיפה ולתקינות המכשיר, הרי שיש לזכות את הנאשם ולו מחמת הספק.
תעבורה – מכשירי מדידה – הסתמכות עליהם
תעבורה – מכשירי מדידה – ממל"ז
תעבורה – עבירות – נהיגה במהירות מופרזת
.
כנגד הנאשם נרשמה הזמנה לדין בגין נהיגה במהירות מופרזת, בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה. הנאשם כפר באשמה באמצעות בא כוחו.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
במהלך השנים התייחסו הערכאות השונות לסוגיות הקשורות באכיפת עבירות תעבורה באמצעים אלקטרונים, ובעיקר על חשיבות ההקפדה על הכללים. זאת, מאחר ומדובר בעבירות מסוג אחריות קפידה, עבירות הדורשות כי נטל הוכחת היסוד העובדתי הרובץ לפתחה של התביעה משמעותי ומוקפד יותר. זאת, נוכח היעדר הצורך בהוכחת יסוד נפשי.
אין מחלוקת כי אסור לאכוף מהירות באמצעות מכשיר הממל"ז בגשם. בית המשפט אומנם מאמין לעד התביעה כי במקום ההפעלה בעת שהפעיל את המכשיר לא ירד גשם, אך מאחר והוכח כי מרחק קצר דרומית למקום ירד גשם, הרי שלא ניתן לשלול את האפשרות כי מכיוון הגעת הנאשם עם רכבו, ירד גשם ואולי אף טפטוף קל. מאחר ואין זו בידיעתו השיפוטית של בית המשפט מה המשמעות של הדברים מבחינת ההשפעה על המדידה, וההנחיה בעניין ברורה, הרי שקיים לכל הפחות ספק בקשר לתקינות ההפעלה.
בית המשפט מסכים עם המאשימה כי גרסתו של הנאשם הינה גרסה כבושה שאינה מעוררת אמון באופן מיוחד וקיים קושי לקבלה. ברם, נטל ההוכחה בגין תקינות ההפעלה והמכשיר הינו לפתחה של התביעה ומאחר וקיים ספק בקשר לתקינות האכיפה ולתקינות המכשיר, הרי שיש לזכות את הנאשם ולו מחמת הספק. |
| חזרה למעלה |
|
| כתבי טענות |
|
|
|
מייל זה נשלח לכתובת [email protected]במידה ואינך מעוניינ/ת להמשיך ולקבל פרסומים מאתר נבו יש ללחוץ כאן ולעקוב אחר הוראות ההסרה. ניתן לפנות בכתב למייל [email protected] או בדואר לכתובת: נבו הוצאה לאור בע"מ, ת"ד 43 צפרירים 9983000 או באמצעות הטלפון למספר 02-9950700. לתשומת לבך: אין להשיב לכתובת המייל [email protected].
www.nevo.co.il
|
|
|
