שלום לכולם,
התקבל פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי (הש' אורנשטיין), בערעור על החלטת המשיב לחייב את המערער במע"מ על עסקאות, אשר דווחו על ידי המערער במע"מ בשיעור אפס, בהתאם לסעיף
30(א)(1) לחוק מע"מ.
סעיף 30(א)(1) קובע:
"אלה עסקאות שמהס עליהן יהיה בשיעור אפס:...(1) מכירת טובין - למעט טובין כאמור בסעיף 33 - אם הותר לגביהם רשימון ייצוא או מסמך אחר שאישר לעניין זה המנהל".
במקרה זה, המערער טען כי ייצא תרופות לחו"ל, והחל משנת 2006 החל לייצא באופן אישי באמצעות מזוודה. לצורך הוכחת טענתו הציג מכתבים מאת ה"לקוח", תעודות משלוח, חשבוניות
מספקים ועוד. למערער לא היה רשימון יצוא, כמתחייב מלשון הסעיף.
כבר מתחילה עלה החשד שכל המסמכים פיקטיביים. לאחר מכן התברר כי הוא גם הלקוח (בעלים של החברה שקנתה ממנו את התרופות).
ההחלטה בתיק הייתה לברוח מהשאלות העקרונית (משמעות המילה "הותר" - בהתאם לפס"ד זיו (מחוזי חיפה) ופס"ד אורו (עליון), והאם ניתן לקבל מסמכים אחרים כחלופת רשומון
ייצוא?), וללכת לבירור הראיות ולהראות כי גם אם נקבל מסמכים אחרים כחלופת רשימון ייצוא, גם אז לא יכול המערער להוכיח כי ייצא את הטובין ולפיכך אין מקום שייהנה ממע"מ בשיעור אפס.
ביהמ"ש פסק בשאלה העקרונית, באמירה שיש לפרשה כאמירת אגב, אך היא לכשעצמה חשובה:"אין חולק כי לפי לשון החוק פשיטא, אזי בהיעדר רשימון ייצוא, אין המערער עומד
בתנאי סעיף המזכה את העסקאות נשוא הערעור במע"מ בשיעור אפס הקבוע בסעיף 30(א)(1) לחוק מע"מ. משכך אין להחיל על העסקאות הנטענות של ייצוא התרופות, מס בשיעור אפס, ונראה כי די בכך כדי לדחות את הערעור"
לגופו הכריע ביהמ"ש כי חוסר התאמה בין המדווח בכרטסות המערער ובין הראיות שהציג, הינו בעוכריו.
ביהמ"ש קבע לגבי תעודות משלוח שהציג המערער, כי היה עליהן להיות מעותק כרוך או בקובץ מורשה בהתאם לסעיף 18(א)(1) להוראות ניהול פנקסים. בנוסף, העובדה כי לא היה
פירוט מספק בתעודות המשלוח גם הוא פועל כנגד המערער להוכחת טענת הייצוא.
נפסקו 25,000 ₪ הוצאות לטובת המדינה.
גמר חתימה טובה,
______________________________________________
יוני קרואני, עורך דין | פרקליטות מחוז תל-אביב (אזרחי)
רחוב הנרייטה סולד 1 | ת.ד 33051 | תל אביב 61330
' 03-6920497
| 7
02-6462818
.[email protected]