היי,
אני חושב שיש לנו כמה נאשמים פוטנציאליים שיכולים לנסות תחבולות מהסוג הזה... במיוחד אלה שמבקשים להיות עדי מדינה נגד עצמם...
J
ביום 1.11.15 דחה בימ"ש השלום בת"א בקשתו של נאשם לחיסיון שימוש לגבי דברים שהוא עומד להעיד לגביהם. השופט עידו דרויאן:
האמנם נשמר איזון האינטרסים במצב בו נאשם בוחר להעיד להגנתו, וטוען לחסיון שימוש?
1.
נראה שהתשובה ברורה כמעט מאליה: אם מצאנו, שחסיון השימוש מאזן היטב בין הערכים המתנגשים על-דרך קביעת מנגנון המותיר ביד המדינה שיקול דעת – ברור שמצב בו רק לנאשם נותרת הבחירה, מעוות לחלוטין את המנגנון
ומעדיף ללא סייג את אינטרס הנאשם[1][1].
2.
בוחר לו נאשם להעיד – איש לא כפה אותו לכך – ובוחר גם את נושאי עדותו (שהלא בחקירה ראשית עסקינן). והנה מחליט אותו נאשם שנושאים מסוימים, ודווקא מכבשונה של מחלוקת[2][2],
מסכנים אותו בהפללה בעבירות אחרות מאלו הנדונות כעת במשפטו, ועותר לחסיון שימוש. אינטרס הנאשם ברור – אולם מה על אינטרס הציבור?
3.
והנה דוגמה: נאשם עומד לדין על עבירה פעוטה, ועותר לחסיון שימוש על גרסתו. המדינה אינה יודעת בשלב זה את גרסתו, ומוצאת שאין זה מאינטרס הציבור להקנות לנאשם חסיון שימוש לצורך אישום פעוט, כשאולי מדובר
בגרסה שתגלה מעשה חמור פי-כמה. חיוב המדינה בכך יסטה חמורות מהאיזון הראוי ויפגע באינטרס הציבורי ללא מידתיות.
4.
בנוסף, אף לא אחד מהנימוקים המצדיקים את הזכות להימנע מהפללה עצמית אינו מתקיים במצב של בחירת הנאשם להעיד ולמסור גרסתו.
5.
מחויבת אפוא הקביעה, כי מבחינה רעיונית ועקרונית, אין כל מקום להסדר של חסיון שימוש כשהמאשימה או בית המשפט אינם מאלצים נאשם להעיד או למסור ראיה.
6.
מתן זכות כזו לְנאשם עלול לעודד פרקטיקה תחבלנית ופסולה, דרך ליצירת גרסאות הגנה כבושות וחסינות-בדיקה: תחילה ישתוק לו נאשם בחקירתו, ורק בעת עדותו – מצויד בכל חומר הראיות ובעצת אחרים ומנוסים – ימסור
גרסה כבושה, שחלקים ממנה יבקש לחסות כרצונו, כשניטלת מהמדינה האפשרות המעשית לחקור ולבדוק גרסתו "בזמן אמת" ולפני שהיתה בידו האפשרות לכַיירָה ולעצבה בצלם הרצוי, בעצמו ובסיוע אחרים. במילים אחרות – עידוד לכבישת גרסה תוך מתן הסבר מאוחר של חשש הפללה ואיון אפשרות הבדיקה.
http://www.nevo.co.il/psika_word/shalom/SH-13-09-10058-347.doc
רואי כחלון, עו"ד |
המחלקה הכלכלית, פרקליטות המדינה
Tel: 050-666-10-50|
[1][1]
וראו הנמקות דומות, במצב בו ניטלת מהמדינה אפשרות הבחירה, בפסק הדין האמריקאי
US v. Balsys, 524 US 666 [1998]
ובפסק הדין של בית הלורדים בבריטניה Brannigan and others v. Davison
[1996] UKPC 35. ויודגש – בשתי מערכות משפט אלו ניתנה לזכות להימנע מהפללה עצמית מעמד חוקתי מפורש;
[2][2]
אם יש צורך להבהיר: אם נשאל נאשם בחקירתו הנגדית על עבירות אחרות
שאינן מתייחסות לעבירות נשוא האשמה, יכול הוא לסרב לענות לפי זכותו להימנע מהפללה עצמית. במקרה כזה, אפשר ויינתן חסיון שימוש, וזאת במקרה שיחויב לענות;