שלום לכולם,
אשמח לעזרתכם בסוגיה הבאה:
1.
נאשם נידון למאסר, ולמאסר על תנאי שהוא בר הפעלה בתיק החדש אותו אנחנו מנהלים כיום ("המאסר הראשון").
2.
בזמן ריצויו את המאסר הראשון, הוא מבצע עבירה בכלא ונידון בסופו של יום לתקופת מאסר ("המאסר השני").
3.
בגזר דין של המאסר השני, נקבע שתקופת המאסר תמנה מיום סיום ריצוי המאסר הראשון (בית המשפט נקב בתאריך),
כך שינוכו ימי מעצר החל מיום זה בלבד (כ-3 חודשים).
4.
בפועל, ריצה הנאשם
תקופה רצופה בכלא: ריצה מאסר ראשון, עבר לסטטוס עצור עד תוה"ל, ולאחר כ-3 חודשים, חזר לסטטוס אסיר.
הסנגור טוען שכשסיים הנאשם לרצות את המאסר הראשון, ועבר מסטטוס אסיר, לעצור
עד תוה"ל, תקופת התנאי מתחילה לרוץ.
אנחנו טוענים כי הנאשם לא יכול לאחוז את החבל משתי קצותיו, שכן בדיעבד ימי
מעצרו נוכו ממאסרו, כך שלמעשה ריצה שתי תקופות מאסר מצטברות.
בנוסף, אנו מבקשים ללמוד מסעיף 52 (ג), הנוקט בלשון כללית: "יום שחרורו
ממאסר" , כי התכלית היא שתקופת התנאי תחול מחוץ לכלא – החל מיום שחרור של ממש ממאסר - בין אם מהמאסר בתיק בו ניתן גזר הדין הכולל תנאי ובין אם ממאסר אחר, כל עוד התקופות מרוצות ברצף.
(כן ניתן אולי ללמוד מלשון סעיף 45, שהמחוקק ראה בתקופות מאסר חופפות או מצטברות כמאסר אחד: "מאסר חופף"/"מאסר פלילי")
שאלותיי-
האם במקרה של ריצוי מאסרים בחופף או במצטבר, תקופת התנאי שנקבע בגזר הדין של המאסר הראשון, תחל עם סיום המאסר הראשון? (ההגיון והתכלית אומרים שלא, אבל האם יש פסיקה).
האם העובדה שבין תקופות המאסר, היה עצור עד תוה"ל (ולאחר מכן נחשבו הימים בתקופת המאסר השני), מהווה "שחרור" ממאסר שמצדיק מניית תקופת התנאי מסיום המאסר הראשון?
נודה מאוד לפסיקה מתאימה ולתובנות. (מדובר בתנאי של
15 חודשים, ובנאשם מסוכן...)
שירה
שירה חרל"פ, עו"ד
פרקליטות מחוז דרום (פלילי)
טל' 050-6217114, 08-6264541