Date : 7/3/2015 8:41:51 AM
From : "Eli Abarbanel"
To : "לשכת המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים)"
Subject : RE: הגשת קובלנה כנגד שוטר בגין אירוע שנסגר מחוסר ראיות בנס ערן נגד רס"ל גדיר חוסין)


משה

 

שלחתי לך עכשיו פסק דין בעניין דומה שבו כובדה החלטת הפרקליטות משנת 2007(שי ניצן) שלא לאפשר הגשת קובלנה כנגד שוטר שתיקו נסגר מחוסר ראיות.

 

הסוגיה אכן מצריכה הסדרה. מחד לא נוכל לומר כי מקום שתיק חקירה נסגר מחוסר ראיות כנגד עובד מדינה, הרי שלעולם לא נאפשר הגשת קובלנה. הדבר יוצר כאילו תיקון לחסד"פ בדרך שהוספת המילים "למעט אם התיק נסגר מחוסר ראיות".

 

אודה לכם מאד אם תבדקו את הפסיקה – ויש לא מעט פסיקה. די באזכורי פסק דין אורנר כדי להבין שמדובר בסוגיה שנדונה פעמים רבות בבג"צ. בכלל לא רע שנכיר את ההלכות האלה, ובסופו של יום נוכל לבוא בהצעה להעשרת ההנחייה הקיימת.

יתכן שגבוליות ההחלטה צריכה להשפיע, חומרת המעשה, מידת הנזק לנפגע, ויתכן לקבוע מבחנים אחרים.

 

בנוסף אני מציע למצוא בבגצים את הרפרנט המכיר את התחום ולקבל ממנו את התובנות שלו.

 

אלי

 

From: Moshe Martziano
Sent: Thursday, July 02, 2015 9:18 AM
To: Eli Abarbanel
Cc: Hadar Frenkel; Tal Ben Haroush
Subject: הגשת קובלנה כנגד שוטר בגין אירוע שנסגר מחוסר ראיות בנס ערן נגד רס"ל גדיר חוסין)

 

אלי,

 

מסתבר שאכן יש חילוקי דעות נורמטיביים וכדאי ליישר קו.

 

עמדת אורי היא שלא ניתן לאשר קובלנה בתיק שנגנז מחוסר ראיות בסיטואציה של "תיקו ראייתי", למרות שאם הנקבל היה סתם אזרח אף אחד לא היה שואל אותנו.

 

עמדה זו, המצמצמת עד מאוד את זכות הפניה לערכאות נראית לי בעייתית, שכן היא חורגת מרציונל הסעיף ומהווה פגיעה לא מידתית בזכות חוקתית. הרציונל – כפי שנקבע אף בפסיקה – הוא למנוע הגשת קובלנות טורדניות שיפגעו בעובד המדינה. איני סבור שבמקרה בו הרף הראייתי גבולי – ניתן לומר, בהכרח, שהקובלנה טורדנית. העובדה שאנו סברנו שאין די ראיות אינה מחייבת את הקובל. ברור מאליו שכאשר התשתית הראייתית רעועה – אין מקום לאשר. הקושי הוא כאשר התשתית הראייתית גבולית כבמקרה זה.

 

בבג"ץ 1011/89 אור-נר מדובר היה ב"גרסה מול גרסה", וזו הייתה אחת הסיבות לאי אישור הגשת הקובלנה. על כך אמר ביהמ"ש: "השיקול שלא להעמיד שוטר לדין כאשר תלונת האזרח עומדת יחידה מול הכחשתו הוא שיקול שבמדיניות, שהוסבר בהודעה ברגישות ובבעייתיות ביחסי אזרח-שוטר ובחשש של תלונת שווא של אזרחים כלפי אנשי משטרה. אמנם אנו היינו סבורים, שראויה יותר גישה המבחינה בין מקרה למקרה, לפיה ישקול היועץ המשפטי כל מקרה לגופו, אם אכן קיים בו חשש לתלונת שווא או אם, כמו במקרה שלפנינו, נראה שהתלונה מוגשת בתום-לב. אך העובדה, שאנו היינו סבורים אחרת, עדיין אין בה כדי לעשות את שיקולו של היועץ המשפטי לבלתי סביר באופן קיצוני ומהותי עד כי יקים עילה להתערבותנו". הנה כי כן, במקרה של תיקו ראייתי – סבר ביהמ"ש שיש לבחון את המניע להגשת הקובלנה.

 

אני לא רואה את אישור היועץ כתרתי דסתרי. ההחלטה לא להעמיד לדין אינה סותרת את ההחלטה לאפשר לאחר לממש את זכות הפניה שלו לערכאות.

 

משה

 

 

 

 

From: Uri Carmel
Sent: Thursday, July 02, 2015 8:35 AM
To: Eli Abarbanel
Cc: לשכת המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים)
Subject: RE: הגשת קובלנה כנגד שוטר בגין אירוע שנסגר מחוסר ראיות בנס ערן נגד רס"ל גדיר חוסין)

 

המחסום בחוק נקבע כדי להגן על עובדי ציבור שפעלו בעת מילוי תפקידם, בפרט כאשר בצעו עבירה, שהרי אם לא בצעו עבירה, ברי שאין לתת אישור.

בענייננו, הרשות בדקה ומצאה שאין ראיות לביצוע עבירה נגד איש הציבור.

פירוש הדבר: אין ראיות מספיקות עובד הציבור ביצע עבירה בעת מילוי תפקידו, חזקת החפות וכשירות המעשה שעשה בשליחות המדינה עומדת לו.

לא מתקבל על הדעת לחשוף עובד מדינה שהתנהלותו נבחנה ע"י הרשות המוסמכת, ולא נמצאה תשתית מספקת להעמדתו לדין, על דרך של מתן אישור להעמדה לדין ע"י גורם מעוניין שעובד המדינה בא עימו במגע.

אם לאזרח יש ראיות נוספות, ודאי שהרשות תשקול מחדש את עמדתה לגבי העמדתו לדין של עובד הציבור על ידה.

אך אם הערכת היועץ המשפטי לממשלה היא שאין ראיות מספיקות, וערר על כך נדחה או לא הוגש – אינני יכול להבין מה הבסיס הנורמטיבי לחשיפת עובד המדינה להליך פלילי פרטי באישור היועמש.

זה פשוט תרתי דסתרי

אורי

 

From: Eli Abarbanel
Sent: Wednesday, July 01, 2015 12:36 PM
To: Uri Carmel
Cc: לשכת המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים)
Subject: הגשת קובלנה כנגד שוטר בגין אירוע שנסגר מחוסר ראיות בנס ערן נגד רס"ל גדיר חוסין)

 

שלום אורי

 

בהמשך להתכתבות שלך  עם עוזרי, ברצוני להציג לך את הדילמה שבה אנו מתלבטים:

 

הליך הקובלנה נקבע בחסד"פ כהליך שיורי. ניהול קובלנה אפשרי רק מקום שהמדינה החליטה להימנע מלקיימו. זהו כל הרעיון – להותיר לאזרח את הדרך לנהל בעצמו הליך פלילי מקום שהמדינה חושבת שאין לעשות זאת, וזאת רק בקבוצה מסוימת של עבירות המפורטות בתוספת השניה.

 

הגשת קובלנה מקום שהתביעה סגרה תיק פלילי מעילה כלשהי, הוא מעשה של יום ביומו.

 

המעורבות שלי בעניין הזה מתקיימת רק מאחר שמדובר בעובד מדינה, שאז על מגיש הקובלנה לקבל את הסכמת היועץ, שהואצלה.

 

השאלה שבה אנו מתלבטים היא מתי אנו נמנע ממתן הסכמה להגשת הקובלנה, שהרי מניה וביה, כל תיק של עובד מדינה, שבעניינו מבקשים להגיש קובלנה, עבר הכרעה של תובע ונסגר מאחת העילות. השאלה היא מתי עלינו למנוע מנפגע עבירה גישה לערכאות.

 

אשמח לשמוע את דעתך בעניין.