| עליון |
| 1 [דיון פלילי] |
 |
| בשפ 4327/15 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; ס' ג'ובראן; 25/06/15) - 7 ע' |
| עו"ד: קרן רוט, ארז בר צבי |
נדחה ערר על החלטה לעצור את העורר, המואשם בביצוע עבירות מין במשפחה, עד תום ההליכים. נפסק כי בעורר מתקיימת מסוכנות, אף אם במידה נמוכה או בינונית וכי לעורר עבר פלילי מכביד, אף שהוא אינו כולל עבירות מין, המעיד על דפוס התנהגות בעייתי. בנסיבות אלו, נפסק כי אין די בחלופת המעצר שהציע העורר.
 דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – ערר
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – מסוכנות
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – חלופת מעצר
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – שיקולי בית-המשפט
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – תסקיר מעצר
.
נגד העורר הוגש לבימ"ש המחוזי כתב אישום המייחס לו ארבעה אישומים עבירות של מעשה מגונה בקטינה בת משפחה; ניסיון למעשה מגונה בקטינה בת משפחה; הטרדה מינית. בימ"ש המחוזי הורה על מעצר העורר עד תום ההליכים נגדו, וקבע כי אין בחלופת המעצר המוצעת כדי להוות חלופה מתאימה. מכאן הערר.
.
בית המשפט העליון (מפי השופט ג'ובראן) דחה את הערר ופסק כי:
מצוות המחוקק, לפי סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), היא לבחון את האפשרות להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירות הנאשם, פחותה. ואולם, הלכה פסוקה היא כי שקילת האפשרות לשחרור הנאשם לחלופת מעצר, טעונה בחינה דו שלבית; ראשית, על בימ"ש לבחון אם חלופת מעצר כלשהי עשויה, ברמה העקרונית, לאיין את מסוכנות הנאשם. במידה שהתשובה לכך חיובית, חובה על בימ"ש לבחון את מידת ההתאמה של חלופות מעצר קונקרטיות לנסיבות שלפניו.
בימ"ש המחוזי ראה מקום לבחון אפשרות של חלופת מעצר, ולכן הורה על עריכת תסקיר בעניין העורר. בימ"ש המחוזי נתן לעורר פתח רחב להציע חלופות מעצר בעניינו, ואף שלח אותו לעריכת תסקיר משלים. העורר הציע חלופה אחת בלבד, שאינה עומדת בגדרי המלצתו של שירות המבחן לפיה החלופה תהא במקום מרוחק ממגורי המתלוננת. אכן, בימ"ש אינו מחויב לקבל את המלצת שירות המבחן, ועם זאת, בנסיבות המקרה יש להיצמד להמלצתו. השמת העורר בזירת האירוע", כשידוע כי המתלוננות מגיעות לבקר שם, אינה מאיינת את מסוכנותו כלפיהן. בעורר מתקיימת מסוכנות, אף אם במידה נמוכה או בינונית. לכך מצטרף עברו הפלילי של העורר, אף שהוא אינו כולל עבירות מין, אך מדובר בעבר פלילי מכביד המעיד על דפוס התנהגות בעייתי. בנסיבות אלו, אין די בחלופת המעצר שהציע העורר. ככל שתוצע חלופת מעצר אחרת מצדו ניתן יהא להגיש אותה לבחינה מחודשת של בימ"ש המחוזי. בשלב זה, הערר נדחה. |
| חזרה למעלה |
|
| 2 [בתי-משפט] |
|
| עא 4108/15 קאסם סרחאן נחף נ' חאלד אברהים סרחאן (עליון; מ' נאור; 25/06/15) - 4 ע' |
| עו"ד: ת' עבדאלכרים |
אין ללמוד מתוכן ההחלטות שאינן לרוחו של המערער על כך שהיא נובעת בהכרח ממשוא פנים, ובדרך זו להעמיד את תוכן ההחלטה לערעור עקיף. השגות המערער מקומן בהליכי ערעור רגילים, ולא בהליכי פסלות; אף אם תתקבל טענת המערער בנוגע להתבטאויות לא מוצלחות של ביהמ"ש, המערער לא הצביע על בסיס לחשש אובייקטיבי למשוא פנים נגדו.
בתי-משפט – שופטים – פסילה
בתי-משפט – פסלות שופט – טעמי הפסלות
.
ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי, לפיה נדחתה בקשת המערער כי ביהמ"ש יפסול עצמו מלדון בעניינו. המערער טוען כי ביהמ"ש גילה עוינות כלפיו וכלפי בא-כוחו, באופן המקים אפשרות ממשית למשוא פנים.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הערעור בקבעו:
אכן, המערער אינו שבע רצון מהתנהלות ביהמ"ש ואף מהחלטותיו ומהתבטאויותיו. ואולם, הלכה פסוקה היא כי אין די בכך כדי להקים עילת פסלות, שכן אין ללמוד מתוכן ההחלטות שאינן לרוחו של המערער על כך שהיא נובעת, בהכרח, ממשוא פנים, ובדרך זו להעמיד את תוכן ההחלטה לערעור עקיף. השגות המערער על החלטות ביהמ"ש מקומן, אפוא, בהליכי ערעור רגילים, ע"פ סדרי הדין.
אף אם תתקבל טענת המערער בנוגע להתבטאויות לא מוצלחות של ביהמ"ש, גם בכך אין לראות עילת פסלות. בד"כ אין לראות בהתבטאויות ביהמ"ש בנסיבות כאלה משום חריצת דעה שאינה ניתנת לשינוי ולשכנוע, ויש לבחון מקרה ע"פ נסיבותיו. אף אם בראיית המערער נוצר חשש כי התנהלות ביהמ"ש והחלטותיו מצביעות על חשש ממשי למשוא פנים, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא. |
| חזרה למעלה |
|
| 3 [דיון פלילי] |
|
| בשפ 4342/15 מדינת ישראל נ' מונדר בדיר (עליון; ס' ג'ובראן; 25/06/15) - 7 ע' |
| עו"ד: בנימין נהרי, שוש חיון, יורם הירשברג |
בימ"ש האריך, בפעם השמינית, את מעצרו של המשיב, המואשם בביצוע עבירות מס בהיקף כספי עצום, ובעבירות נוספות, בתשעים ימים נוספים או עד למתן פסק דין. נפסק כי האיזון הכולל בין תקופת מעצרו הממושכת של המשיב ותסקיר שירות המבחן שעומד לזכותו מחד, לבין השלב בו נמצא ההליך, הצפי הקרוב מאוד לסיומו והמסוכנות הנשקפת ממנו מאידך, מטה את הכף לעבר קבלת הבקשה.
דיון פלילי – מעצר – הארכתו
.
בקשה שמינית להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים. כתב האישום מייחס למשיב עבירות מס רבות בהיקף כספי עצום, ובהן ניכוי מס תשומות שלא כדין, ניהול רשומות כוזבות, קבלת דבר במרמה, רישום כוזב במסמכי תאגיד, ניהול פנקסי חשבונות כוזבים במטרה להתחמק מתשלום מס ועוד. המשיב נתון במעצר תקופה ארוכה מאוד, המתפרשת על פני כשנתיים וחצי.
.
ביהמ"ש העליון (מפי השופט ס' ג'ובראן) קיבל את הבקשה מהטעמים הבאים:
כידוע, ככלל, בהליך לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, על ביהמ"ש לאזן בין הזכות לחירות העומדת למשיב והנתמכת בחזקת החפות, לבין האינטרס של שמירה על בטחון הציבור וההגנה על הליך שיפוטי תקין. בין יתר השיקולים שיש לשקול במסגרת הבקשה להארכת מעצר, ניתן למנות את: חלוף הזמן מאז הושם המשיב במעצר; קצב התנהלות הדיונים; החשש מפני שיבוש הליכי משפט; חומרת העבירות המיוחסות למשיב ונסיבותיהן; ומידת המסוכנות הנשקפת הימנו.
במקרה דנא, ביהמ"ש שוכנע כי בשלב זה הכף נוטה – גם הפעם – לזכות האינטרס הציבורי וטרם הגיעה השעה להעדיף על פניו את אינטרס המשיב ואת זכותו להתהלך חופשי. האיזון הכולל בין תקופת מעצרו הממושכת של המשיב ותסקיר שירות המבחן שעומד לזכותו מחד, לבין השלב בו נמצא ההליך, הצפי הקרוב מאוד לסיומו והמסוכנות הנשקפת ממנו מאידך, מטה את הכף לעבר קבלת הבקשה. |
| חזרה למעלה |
|
| 4 [פשיטת רגל] [בתי-משפט] |
|
| רעא 4025/15 דוד שאני נ' קרן אוגינץ, עו"ד - הנאמנת על נכסי החייב (עליון; נ' סולברג; 25/06/15) - 5 ע' |
| עו"ד: ע' זנדבק |
השגה של חייב על החלטה בעניין תשלום חודשי לקופת פשיטת רגל היא בגדר בר"ע. באשר לשאלה האם יש להעניק רשות ערעור נשמעו דעות מספר. במקרה הנדון, לא נמצא מקום להתערבות במסקנות של ביהמ"ש המחוזי. על מי שמבקש את התחשבותו ורוחב לבו של ביהמ"ש לבוא בשעריו בידיים נקיות ובגילוי מלא באשר למצבו. כזאת לא ארע בענייננו.
פשיטת רגל – פושט רגל – חיוב בתשלומים חודשיים
בתי-משפט – ערעור – בקשה לרשות ערעור
.
המשיבה 1 מונתה כנאמנת על נכסי המבקש במסגרת הליכי פשיטת רגל שנפתחו ביוזמת המבקש. הבר"ע היא על החלטת ביהמ"ש המחוזי, בגדרה נעתר חלקית לבקשת הנאמנת והגדיל את צו התשלומים החודשי המושת על המבקש.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו:
השגה של חייב על החלטה בעניין תשלום חודשי לקופת פשיטת רגל היא בגדר בר"ע, ולא ערעור בזכות. באשר לשאלה האם יש להעניק רשות ערעור נשמעו דעות מספר. מחד הייתה הפסיקה ערה לכך שלעיתים גדר ההתערבות בתיק מסוג זה רחב יותר מזה של תיק רגיל, הן בשל מושא העניין, הן בשל ההיסטוריה הדיונית של השגה ערעורית על החלטה מעין זו. מנגד, מטבע הדברים מדובר בהכרעה שהיא עובדתית גרידא, הנכנסת לעומקן של הנסיבות האישיות של החייב ומבקשת להביא לפתרון מאוזן בינו ובין נושיו. בהחלטה כגון דא גדר ההתערבות של ערכאת הערעור הוא מצומצם ביותר.
לא נמצא מקום להתערבות במסקנות של ביהמ"ש המחוזי. הנאמנת הצביעה על מספר סוגי כספים שמקורם וייעודם אינו נהיר, והמבקש לא סיפק הסבר בקשר אליהם. המבקש אינו משתף פעולה בכל הנוגע למסירת נתונים באשר לדירה הנוספת הרשומה על-שמו. סעיפי הוצאה מסוימים עליהם הצהיר נראים מופרזים בנסיבות העניין ולכל הפחות טעונים הבהרה נוספת. על מי שמבקש את התחשבותו ורוחב לבו של ביהמ"ש לבוא בשעריו בידיים נקיות ובגילוי מלא באשר למצבו. כזאת לא ארע בענייננו. |
| חזרה למעלה |
|
| 5 [בתי-משפט] |
|
| רעא 3311/15 עמית זילברג נ' קניה טובה באינטרנט בע"מ (עליון; ד' ברק ארז; 25/06/15) - 5 ע' |
| עו"ד: דן אשכנזי, דיקלה ברנס |
אמת המידה בבקשות רשות ערעור שהורתן בתביעה קטנה היא מצמצמת אף יותר מאמות המידה "הרגילות" למתן רשות ערעור בגלגול שלישי. רשות כזו תינתן רק במשורה שבמשורה, אך כאשר קיים עוול זועק או כאשר מתעוררת שאלה משפטית חשובה ביותר.
בתי-משפט – בית-משפט לתביעות קטנות – רשות ערעור
בתי-משפט – פסלות שופט – טעמי הפסלות
.
המבקש הגיש לבימ"ש לתביעות קטנות תביעה כנגד המשיבה, בגין שליחת דברי פרסומת מבלי שניתנה הסכמה למשלוח. ביהמ"ש קבע כי המבקש הסכים בעבר למשלוח הודעות הפרסומת, ועל כן יש לפצותו רק על ההודעות שנשלחו אליו לאחר שביקש לראשונה להסיר את עצמו מרשימת התפוצה. בר"ע שהגיש המבקש נדחתה ע"י ביהמ"ש המחוזי. מכאן הבר"ע הנוכחית.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו:
הלכה פסוקה היא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים בהם מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים להליך, או כאשר מתעורר חשש לעיוות דין חמור. אמת המידה בבקשות רשות ערעור שהורתן בתביעה קטנה היא מצמצמת אף יותר, ורשות כזו תינתן רק "במשורה שבמשורה", אך כאשר קיים "עוול זועק" או כאשר מתעוררת שאלה משפטית חשובה ביותר.
הבקשה דנא אינה עומדת באמות מידה אלו, ולמעשה אף לא באמות המידה "הרגילות" לדיון בבר"ע. טענות המבקש באשר להוכחת הסכמתו למשלוח ההודעות היא טענה עובדתית שאין להידרש אליה בשלב זה. אף טענותיו באשר ליישום הדין בעניין גובה הפיצוי אינן מעלות טעם לדיון בהן בגלגול שלישי.
גם את טענות המבקש באשר לאופן ניהול ההליך יש לדחות. המבקש לא ביסס כדבעי טענות אלו, מלבד הטענה הכללית כי השופט עבד בעבר כעו"ד במשרד שייצג נתבעת בתיק בו המבקש היה התובע, שהתבססה על גילוי נאות של אותו שופט בתיק אחר. טענה זו מיוסדת על חשש רחוק ודחוק, שאין בו כדי לבסס חשש ממשי למשוא פנים, ומוטב היה שלא הועלתה. יש להוסיף, כי מועד העלאת הטענה מעורר אף הוא תהיות. כידוע, טענת פסלות היא טענה שיש להעלות מיד עם היוודע עילת הפסלות. |
| חזרה למעלה |
|
| 6 [דיון פלילי] |
|
| בשפ 4084/15 מדינת ישראל נ' תופיק דלו (עליון; ע' פוגלמן; 25/06/15) - 8 ע' |
| עו"ד: אבי כהן, שמעון וייס, ענת בן זאב, מיטב דגן |
בימ"ש האריך, בפעם ה-11, את מעצרם של המשיבים, המואשמים בעבירות רצח וקשירת קשר לביצוע פשע, ב-90 ימים או עד למתן פסק דין, לפי המוקדם. זאת, נוכח קיומו הסדור של המשפט, אשר שמיעת הראיות בגדרו עומדת לפני סיום, מסוכנותם הרבה של המשיבים והעדר חלופת מעצר אפקטיבית, שהיתכנותה נבחנה אך לאחרונה.
דיון פלילי – מעצר – הארכתו
דיון פלילי – הארכת מעצר – עד תום ההליכים
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – מסוכנות
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – חלופת מעצר
.
נגד המשיבים ונגד נאשם נוסף הוגש לבימ"ש המחוזי כתב אישום המייחס למשיבים עבירות של רצח ושל קשירת קשר לביצוע פשע; לנאשם הנוסף יוחסו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ושל סיוע לאחר מעשה. עסקינן בבקשה 11 במספר להארכת מעצר המשיבים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) ב-90 ימים או עד למתן פסק דין בעניינם, לפי המוקדם.
.
בית המשפט העליון (השופט ע' פוגלמן) קיבל את הבקשה ופסק כי:
הכלל בסעיף 61 לחוק המעצרים הוא כי יש לסיים את משפטו של נאשם הנתון במעצר עד תום ההליכים בהקדם ולכל היותר בתוך 9 חודשים, אחרת ישוחרר הנאשם ממעצרו. ברם, סעיף 62 לחוק המעצרים מקנה לבימ"ש העליון בלבד סמכות ייחודית להאריך את המעצר אף מעבר לתשעת החודשים האמורים אם משפטו של הנאשם מתארך, הן מחמת מורכבותו, הן מחמת נסיבות בלתי צפויות אחרות. בעשותו כן נדרש בימ"ש לאזן בין זכותו של הנאשם, אשר עדיין עומדת לו חזקת החפות, לחירות, לבין האינטרסים בדבר שמירה על ביטחון הציבור ותקינות ההליך הפלילי. מלאכת האיזון נעשית בהתחשב בין היתר בשיקולים הבאים: מידת המסוכנות הנשקפת מהנאשם; חלוף הזמן מאז שהנאשם נעצר; קצב התמשכות ההליך השיפוטי והגורם שבעטיו התמשכו; החשש מפני שיבוש ההליך; חומרת העבירה המיוחסת לנאשם ונסיבותיה; האפשרות להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופה מתאימה. ככל שתקופת המעצר מתארכת, נעה נקודת האיזון לעבר זכותו של הנאשם, שטרם הורשע בדין, לחירות.
במקרה זה המשיבים מצויים במעצר תקופה ארוכה ביותר, למעלה משלוש שנים. בענייננו כבר נפסק כי מכיוון שההליך העיקרי מתנהל באופן מסודר ורציף, ומכיוון שמסוכנותם של המשיבים הינה גבוהה, ועל אף שמדובר במעצר ממושך מאד, לא השתנתה 'נקודת האיזון'. קביעה זו היא נקודת המוצא להכרעה. בנקודת הזמן הנוכחית חלפו שלושה חודשים נוספים בהם התקדם המשפט והוא עומד בשלב סיום שמיעת הראיות. מן המשיבים נשקפת מסוכנות רבה הנלמדת מעבירת הרצח המיוחסת להם, מהנסיבות האלימות שבה בוצעה העבירה לכאורה, ומעברם הפלילי. אין בנמצא חלופות מעצר אשר תאיין את מסוכנות המשיבים.
הגבלת חירותו האישית של נאשם אשר נתקיימו לגביו עילות מעצר ונשללה חלופת מעצר לאורכו של המשפט המתנהל נגדו אינה, על פניה, בלתי חוקתית. זאת משום שכל הארכת מעצר מעבר לתשעת החודשים שמתיר סעיף 61 לחוק המעצרים נעשית תוך בחינה מדוקדקת של כל מקרה על מכלול נסיבותיו הפרטניות ותוך איזון בין זכויות הנאשם לחירות לבין אינטרס הציבור. אין מדובר בהארכות אוטומטיות, שכן כל הארכה נוספת מצריכה בחינה מחודשת של נסיבות המקרה בנקודת הזמן שבה מבוקשת ההארכה; טענת האפליה שהעלו המשיבים נדחתה בעבר נוכח השוני הרלוונטי בין המשיבים לבין הנאשם הנוסף. לסיכום, נוכח קיומו הסדור של המשפט, אשר שמיעת הראיות בגדרו עומדת לפני סיום; מסוכנות המשיבים; והעדר חלופת מעצר אפקטיבית שהיתכנותה נבחנה אך לאחרונה, הבקשה התקבלה. |
| חזרה למעלה |
|
| 7 [בתי-משפט] [מכרזים] |
|
| דנמ 829/15 פלג, כהן, דויטש עורכי דין נ' מדינת ישראל, משרד האוצר, אגף החשב הכללי (עליון; מ' נאור; 25/06/15) - 10 ע' |
| עו"ד: אבי מיליקובסקי, איל רוזובסקי, תמיר כהנוב, עמיעד גולדברגר, אייל אקשטיין, יאיר עשהאל, יובל אגמון, סיני דויטש, צחי יגור, שרון שלמה |
נדחתה בקשה לדיון נוסף בעע"מ 4246/14 ובעע"מ 4285/15 שעניינה – השלכות פגם שנפל בערבות על תוקפה של הצעה במכרז. פסק הדין נושא הבקשה לא קבע הלכה חדשה העומדת בסתירה להלכה קודמת. וודאי שלא קבע הלכה המצדיקה דיון נוסף בה.
בתי-משפט – דיון נוסף – עילות לקיומו
מכרזים – תנאי המכרז – ערבות בנקאית
מכרזים – הצעות – פגמים
.
בקשה לדיון נוסף בעע"מ 4246/14 ובעע"מ 4285/15 שעניינה – השלכות פגם שנפל בערבות על תוקפה של הצעה במכרז. רקע: המבקשים (קבוצה – משרד עורכי-דין וחברה מקצועית – ששיתפו ביניהם פעולה ולהלן: פלג), הגישו הצעה במכרז ממשלתי. להצעה צורפה ערבות שנפל בה פגם כפול: לשמו של משרד פלג נוסף השם "מוסקוביץ", ובנוסף, נוספה לשמו של המשרד הסיומת "בע"מ". בפסה"ד נקבע כי הבדלי השמות אינם עולים כדי פגם המצדיק את פסילת ההצעה. לעומת זאת, נקבע כי תוספת הסיומת "בע"מ", מצדיקה את פסילת ההצעה. זאת, בניגוד לקביעת ביהמ"ש המחוזי.
.
ביהמ"ש העליון (מפי הנשיאה מ' נאור) דחה את הבקשה מהטעמים הבאים:
כידוע, הרשות לדיון נוסף תינתן רק במקרים נדירים ויוצאי דופן בהם פסק ביהמ"ש העליון הלכה העומדת בסתירה להלכה קודמת של ביהמ"ש העליון, או הלכה שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה, ראויה היא כי תידון בדיון נוסף. כפי שהודגש בעבר, לא די בכך שהלכה שנפסקה סותרת הלכה קודמת ואף לא די בכך שיש בה חשיבות או קושי מיוחד, אלא יש לבדוק גם אם "יש מקום לדיון נוסף" – קרי, האם יש הצדקה עניינית לחזור ולהביא את העניין שוב, לדיון נוסף, בפני חמישה שופטים או יותר. בניגוד לטענת פלג, פסק הדין נושא הבקשה לא קבע הלכה חדשה העומדת בסתירה להלכה קודמת. וודאי שלא קבע הלכה המצדיקה דיון נוסף בה.
בהתאם להלכה הפסוקה, ככלל, בכוחו של פגם בערבות להביא לפסילת הצעה במכרז, אף מבלי להעמיק בחקר הטעות, בכוונת המציע או ברצון הערב. מדובר בכלל נוקשה שמטרתו להעמיק את התודעה בדבר הצורך בדיוק והקפדה מירביים בעמידה בדרישות המכרזים ובלשון הערבויות, ולמנוע מדרון חלקלק וגמישות שלא במקומה אצל ועדות המכרזים. ההקפדה היתרה על תנאי הערבות מבוססת על שלושה טעמים: עיקרון השוויון בין המציעים, שיקולי יעילות וכן על הציפייה למקצועיות ולרצינות הנדרשת מן המשתתפים במכרז. בפסיקה הודגש כי חריגים לכלל זה יוכרו במקרים יוצאי דופן כגון פליטות קולמוס, טעות סופר, השמטה מקרית או הוספת דבר באקראי, או מקרים אחרים שבהם פעל המציע בתום-לב והטעות עולה מן הערבות עצמה בלא שנזקקים לעניין זה לראיות חיצוניות. לגישת השופטת נאור, כפי שציינה זאת בעבר, חריגים אלו צריכים למלא אחר ארבעה מבחנים מצטברים: הטעות נלמדת מהערבות עצמה; ניתן לעמוד על כוונתו המדויקת של השוגה, תוך שימוש בראיות אובייקטיביות מובהקות המצויות בפני ועדת המכרזים במועד פתיחת תיבת המכרזים; על פני הדברים נראה כי הטעות, או אי-גילויה טרם הגשת ההצעה, מקורם בתום-לב והם נובעים מהיסח דעת גרידא ולא מכוונת מכוון כלשהי של המציע, או של הבנק הערב ואין בטעות ובתיקונה כדי להקנות למציע יתרון הפוגע בעקרון השוויון וביתר הכללים של דיני המכרזים.
בענייננו, בחנו ביהמ"ש המחוזי ובימ"ש זה את תחולת החריגים על הפגם בערבות הנדונה של פלג והגיעו לתוצאות שונות. ואולם, מקריאת פסק הדין של בימ"ש זה עולה כי ביהמ"ש לא ביקש לשנות את ההלכה הפסוקה בנוגע לטיבם של פגמים בהצעות במכרז, אלא שביישום ההלכה הפסוקה על המקרה דנן, סבר ביהמ"ש כי הפגם שנפל בערבות שהגישה פלג, הוא פגם המצדיק את פסילת ההצעה. זאת, מאחר שהערבות שצירפה פלג להצעתה לא שירתה את הרציונאליים של שוויון ויעילות, וכן שיקפה חסר מסוים ביכולת המקצועית של המציעים, אף מבלי להכריע סופית בשאלת מקור הטעות. גם אם מותב אחר בבימ"ש זה היה מחליט כי מדובר בפגם טכני בלבד אשר אינו מצדיק את פסילת ההצעה שהגישה פלג וכי ראוי היה לפסוק אחרת, הרי שאין מדובר בטעות מהותית המצדיקה קיומו של דיון נוסף. אף לא ניתן לומר כי יש בפסק הדין משום שינוי ההלכה הפסוקה בנוגע לטיבם של פגמים בערבויות המצורפות להצעות במכרז. הקושי שמעורר פסק הדין ייבחן בבתי המשפט שידונו ביישומו של פסק הדין. כך תתפתח ותתגבש ההלכה המשפטית בעניין. |
| חזרה למעלה |
|
| 8 [דיון אזרחי] [ניירות ערך] |
|
| רעא 979/13 לנדמארק גרופ בע"מ נ' הראל פיא קרנות נאמנות בע"מ (עליון; י' עמית, צ' זילברטל, א' שהם; 25/06/15) - 13 ע' |
| עו"ד: גיל רון, אהרן רבינוביץ, יעקב אביעד, נדב ויסמן, רון פלג, גלעד שיף, ניר כהן, רוני לפן, זיו אריאלי, ליאב וינבאום, אופיר אופיר איל, צפנת מזור |
ביהמ"ש העליון דחה בקשות לרשות ערעור על החלטת בימ"ש מחוזי לאשר הגשת תובענה ייצוגית לפי עילת ההטעיה בתשקיף לפי חוק ניירות ערך. כפי שנפסק בעבר, בירור התביעה לגופה כבר בשלב אישור התובענה הייצוגית אינו ראוי ואינו יעיל. ביהמ"ש התייחס בקצרה לחלק מהסוגיות שהועלו וקבע כי דווקא נוכח חשיבותן, המועד הנכון לדון בהן, הוא במסגרת הדיון בתביעה לגופה לאחר שמלוא התשתית העובדתית תיפרס בפני הערכאה הדיונית.
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – רשות לערער
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – אישור תובענה ייצוגית
ניירות ערך – תשקיף – פרט מטעה
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – הגדרת הקבוצה
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – נזק
.
בקשות רשות ערעור על החלטת בימ"ש מחוזי לאשר הגשת תובענה ייצוגית. התובענה הייצוגית מושא הבקשות דנא כללה שלוש עילות, מתוכן הכיר בימ"ש קמא בעילה אחת בלבד, היא עילת ההטעיה בתשקיף לגבי תיאור העיסקה של מכירת 49% מהזכויות במקרקעין לחברת בניה אמריקאית לפי שווי של 25 מיליון דולר. הבקשות מעלות שורה של שאלות המתמקדות בעילה זו ובנושאים נוספים כמו הוכחת הנזק והקשר הסיבתי, הגדרת הקבוצה, וההגנה בסעיף 31(1) לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968 (להלן: החוק).
.
ביהמ"ש העליון (מפי השופט י' עמית) דחה את הבקשות מהטעמים הבאים:
הבקשות אינן מצדיקות מתן רשות ערעור בהתאם לאמות המידה והשיקולים השונים שנקבעו ברע"א 8761/09 בעניין סלקום. כפי שנאמר בעניין סלקום, קשה להתוות מראש נוסחה מוחלטת בשאלה מתי תינתן רשות ערעור. כעניין של מדיניות משפטית, הגם שאין חולק על חשיבותו ומרכזיותו של ההליך המקדמי של אישור תובענה ייצוגית, לגישת ביהמ"ש אין מקום להפוך את ההליך המקדמי של בקשת האישור וההשגה בערכאת הערעור ל"חזרה גנרלית" מלאה לתיק העיקרי. כפי שנקבע בעבר בפסיקה, בירור התביעה לגופה כבר בשלב אישור התובענה הייצוגית אינו ראוי ואינו יעיל.
התייחסות לחלק מהטענות שנטענו בבקשות דנא מוכיח כי גם בענייננו אין הצדקה להרחבת היריעה בשלב זה, וזאת דווקא בשל חשיבותן של הסוגיות שהועלו, בהם שאלת השווי האמיתי של הנכס להבדיל מהעסקה כאינדיקציה לשווי האמיתי של הנכס, ונפקות הבחנה זו לשאלה אם מדובר במידע מהותי בתשקיף המשפיע על המשקיע; נושא אחריות החתמים והדירקטורים לפרט המטעה בתשקיף, לאור הגנת סעיף 33(1) לחוק; כמו גם הגדרת הקבוצה ותחשיב הנזק. ביהמ"ש מתייחס בקצרה לנושאים אלו וקובע כי נוכח חשיבותן, המועד הנכון לדון בהן, הוא במסגרת הדיון בתביעה לגופה לאחר שמלוא התשתית העובדתית תיפרס בפני הערכאה הדיונית.
בין היתר, בכל הנוגע להגנת סעיף 33(1) לחוק, צוין כי ההיסטוריה החקיקתית של סעיפים 31 ו-32 לחוק מצביעה על מגמת המחוקק להרחיב בסעיף 31 את מעגל האחראים כלפי המשקיעים בגין פרט מטעה בתשקיף, לעומת צמצום אחריות המומחים. מי שאחראי לתשקיף על פי הוראות סעיף 31, אחראי לכל הכתוב בו, ואילו האחראים על פי הוראת סעיף 32, אחראים אך ורק לחלק מסוים בתשקיף שאותו כתבו ואשר הביעו את הסכמתם לכללו בתשקיף. זאת ועוד, הדעה המקובלת היא כי האחריות לפרט מטעה בתשקיף אינה אחריות מוחלטת אלא אחריות המושתתת על משטר של רשלנות. עם זאת, לאור לשון סעיף 33(1) לחוק, לפיה על חותם התשקיף להוכיח כי "נקט בכל האמצעים הנאותים" – להבדיל מסטנדרט הזהירות הרגיל המחייב נקיטת אמצעים סבירים בנסיבות העניין – האחריות היא מוגברת. ואכן, הפסיקה עמדה על כך שהנטל על האחראים לתשקיף הוא כבד מהרגיל. כפי שנפסק בעבר, "האחריות הקבועה בחוק ניירות ערך חמורה מן האחריות בעוולת הרשלנות שבפקודת הנזיקין. ראשית, סטנדרט ההתנהגות הנדרש מן הדירקטורים, המנהל הכללי ובעלי השליטה מחמיר יותר מסטנדרט של התרשלות. כדי להשתחרר מאחריות עליהם להוכיח כי נקטו בכל האמצעים הנאותים, בעוד שסטנדרט הזהירות הרגיל מוגבל לנקיטה באמצעים סבירים... שנית, העברת נטל ההוכחה אל הנתבע להוכיח כי מתקיימות בענייננו ההגנות הקבועות בחוק, מחמירה גם כן עם הנתבעים בהשוואה לדין הכללי. שלישית, נראה כי ההסדר שבחוק ניירות ערך מחמיר גם בהיבט הסיבתיות. אמנם נדרש קשר סיבתי בין הפרת הוראות החוק על-ידי המנפיק לבין הנזק למשקיע, אך החוק אינו דורש, כך נראה, קיומו של קשר סיבתי בין הפרת סטנדרט ההתנהגות מצד הגורמים המשניים לבין הנזק". ביהמ"ש מציין כי הדברים נאמרו לגבי סעיפים 52יא ו-52יג לחוק העוסקים בהפרה כללית מצד המנפיק, נושאי משרה ובעל שליטה בחברה, אך לאור הדמיון בין נוסחו של סעיף 33 לסעיף 52יג, ניתן להקיש מהדברים שנאמרו שם גם לגבי סעיף 33. |
| חזרה למעלה |
|
| 9 [דיון אזרחי] |
|
| רעא 902/15 פלוני נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (עליון; צ' זילברטל; 24/06/15) - 7 ע' |
| עו"ד: י' נבות |
העובדה שפסק הדין נושא בקשת רשות ערעור ניתן במתווה המעוגן בתקנה 460(ב) לתקסד"א אינה מייתרת את הצורך לעמוד באמות המידה אשר נקבעו בהלכת חניון חיפה, ואינה מקימה כשלעצמה עילה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי.
דיון אזרחי – בקשת רשות ערעור – דחייתה
.
בר"ע על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי, בגדרו נדחו ערעור המבקש והערעורים הנגדיים על החלטת בימ"ש השלום אשר קבעה כי על המשיבות לשלם למבקש כ-370,000 ₪ בגין נזקיו מתאונות דרכים.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו:
רשות ערעור לבימ"ש זה בגלגול שלישי ניתנת רק במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה חוקתית, ציבורית או משפטית, החורגת מעניינם של הצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת שביניהם, או כאשר עיוות הדין שייגרם לבעלי הדין, אם לא תינתן רשות ערעור, יהיה בלתי מתקבל על הדעת. המקרה הנדון תחום במובהק למחלוקת הקונקרטית שבין הצדדים, ולא מתעוררת בו כל שאלה עקרונית או ציבורית.
דינה של טענת המבקש לפיה נפלו פגמים בהנמקות פסקי הדין של הערכאות הקודמות, להידחות. פסק דינו של בימ"ש השלום מפורט ומנומק היטב, וגם בהחלטתו של ביהמ"ש המחוזי להכריע בערעור על פי תקנה 460(ב) לתקסד"א אין יסוד להתערב. כבר צוין בעבר, כי העובדה שפסק הדין נושא בקשת רשות ערעור ניתן במתווה המעוגן בתקנה 460(ב) אינה מייתרת את הצורך לעמוד באמות המידה אשר נקבעו בהלכת חניון חיפה, ואינה מקימה כשלעצמה עילה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". |
| חזרה למעלה |
|
| 10 [דיון פלילי] [ראיות] [עונשין] |
|
| עפ 8959/14 דניאל בן סימון נ' מדינת ישראל (עליון; ס' ג'ובראן, ח' מלצר, ע' פוגלמן; 24/06/15) - 22 ע' |
| עו"ד: נילי פינקלשטיין, מנחם רובינשטיין, שלומי ביזק |
נדחה ערעור על הרשעת המערער בעבירה של עסקה אחרת בנשק ועל העונש. נפסק כי אחריות המערער והחזקתו ברכב ובמטעני החבלה בתא המטען של הרכב נלמדת מכלל הראיות הנסיבתיות, כאשר המערער לא סיפק גרסה עובדתית חלופית מבוססת דיה, כי התקיימו היסודות הנדרשים בקביעת ההחזקה ברכב ובמטעני החבלה שבו, כי התקיימו רכיבי העבירה של עסקה אחרת בנשק, כי המערער הינו בגדר מבצע בצוותא, כי העונש ראוי בנסיבות העניין ואין מקום לזיכויו מחמת הגנה מן הצדק בשל מחדלי חקירה.
דיון פלילי – הרשעה – על יסוד ראיות נסיבתיות
ראיות – שתיקת הנאשם – חיזוק
עונשין – מחשבה פלילית – מודעות
עונשין – שותפים לעבירה – מבצע בצוותא
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות נשק
עונשין – ענישה – אחדות הענישה
.
ערעור על הכרעת דין ועל גזר דין של בימ"ש המחוזי, במסגרתם הורשע המערער בעבירה של עסקה אחרת בנשק ובעבירה של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית. על המערער נגזרו 42 חודשי מאסר בפועל; קנס כספי; 3 חודשי מאסר בגין עבירת הסמים שירוצו בחופף למאסר של 42 החודשים; ושני מאסרים מותנים.
.
בית המשפט העליון (מפי השופט ג'ובראן ובהסכמת השופטים מלצר ופוגלמן) דחה את הערעור ופסק כי:
אשר לטענה כי בימ"ש קמא שגה עת ייחס לחובתו את שתיקתו בחקירה, כחיזוק לראיות הנסיבתיות. אף ששתיקה אינה מהווה תחליף להוכחה הנדרשת מצד התביעה, במקרה זה לא הסיק בימ"ש מסקנה כנגד המערער משתיקתו, אלא עשה בה שימוש כחיזוק לראיות שהמשיבה הביאה. המערער מסר את גרסתו לראשונה רק בבימ"ש. גרסתו נמצאה כבושה בהתבסס על ראיות נסיבתיות אחרות. כאשר הראיות עומדות לחובת הנאשם והוא בוחר בשתיקה, מתחזק כוחן הלכאורי והדבר עלול להכביד על גרסתו עת הוא בוחר לדבר; מסכת הראיות מציירת תמונה המפלילה את המערער באופן חד משמעי. שיטתנו המשפטית מכירה באפשרות להרשיע לפי ראיות נסיבתיות בלבד, כאשר השכל הישר וניסיון החיים מחייבים כי המסקנה המפלילה הינה ההסבר ההגיוני היחידי ליישוב השתלשלות המעשה העובדתי. המסקנה המפלילה נלמדת מצרוף כל הראיות הנסיבתיות, הגם שכל אחת מהן איננה מספקת בפני עצמה. כדי למנוע הרשעה על בסיס ראיות נסיבתיות בלבד, על הנאשם להציג גרסה עובדתית חלופית מבוססת וסבירה דיה. במקרה זה אחריות המערער והחזקתו ברכב ובמטעני החבלה בתא המטען נלמדת מכלל הראיות הנסיבתיות, כאשר המערער לא סיפק גרסה עובדתית חלופית מבוססת דיה.
אשר לרכיבי היסוד הנדרשים בקביעת ההחזקה ברכב ובמטעני החבלה שבו, בהקשר זה כבר נפסק כי, מושג השליטה אינו מוגבל לקרבה פיסית בלבד, ואדם יכול לשלוט בחפץ המצוי בידיו של אחר או בכל מקום שהוא. בענייננו, המערער לא היה מוגבל בהגעה לרכב ולמטעני החבלה, למערער הייתה יכולת עשייה פיסית מלאה ברכב, והוא אף תרם לניתוב העושים בה. בנוסף, אף אם ניתן לומר כי נאשם נוסף החזיק בשליטה ברכב, הוא היה עושה כן רק בהרשאת המערער, כך שלא ניתן לייחס לו שליטה בלעדית ברכב ובמטעני החבלה; אשר ליסוד הנפשי הנדרש בקביעת החזקה, הוכח כי המערער היה מודע לקיומם של מטעני החבלה וכן לעבירה המתבצעת בהם.
הטענה כי לא התקיימו רכיבי העבירה של עסקה אחרת בנשק, נדחתה בהעדר בסיס. משהוכח כי למערער החזקה והשליטה ברכב ובמטעני החבלה, אין חולק כי העברתם לגורם אחר מהווה מסירת נשק מצדו, קל וחומר כשהוא מפקח מרחוק על הפעולה; המערער הינו בגדר מבצע בצוותא. המערער עמד בליבת התכנית, השתתף בה באופן פעיל בחלקים שונים, ורחוק מלהיות דמות משנה; אשר להגנה מן הצדק בשל מחדלי החקירה אשר לשיטת המערער גרמו לו לנזק ראייתי. קיומו של מחדל ראייתי אינו מעורר ספק סביר באשמת נאשם באופן אוטומטי, אלא נדרש כי יהא זה מחדל מהותי היורד לשורש העניין. אף לו נמצאו מחדלי חקירה, אין בעובדה זו כשלעצמה כדי להוביל לזיכוי. בחינת מחדלי החקירה הנטענים מוליכה למסקנה כי אין בכוחו של מי מהם, ואף לא בהצטברם יחד, כדי לעורר ספק של ממש; העונש ראוי בנסיבות העניין ונשקלו כלל השיקולים הרלבנטיים ובהם חומרתן המיוחדת של עבירות הנשק והצורך לנסות ולבער תופעה זו מהשורש; אין מקום לתחולת עקרון אחידות הענישה, שכן נסיבות המקרה של הנאשמים האחרים שונות בתכלית מזו של המערער. |
| חזרה למעלה |
|
| עבודה ארצי |
| 11 [עבודה] [ביטוח לאומי] |
|
| עבל (ארצי) 48684-11-14 אבא יעקב גולדרייך נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; יגאל פליטמן, ורדה וירט ליבנה, אילן איטח, נ.צ.: ר' בוימל, א' גדעון; 21/06/15) - 11 ע' |
| עו"ד: אלי בלום, שמואל לביא |
המערער לא הוכיח קיומו של "אירוע חריג" בעבודה בסמוך לפני קרות אוטם שריר הלב בו לקה, ולפיכך אין להכיר בו כתאונת עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי.
עבודה – תאונת עבודה – אירוע חריג
עבודה – ביטוח לאומי – תאונת עבודה
ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – תאונת עבודה
.
ערעור על פסק דינו של ביה"ד האזורי, שבו נדחתה טענת המערער כי אירע לו "אירוע חריג" - קבלת מכתב תשובה שלפיו לקוחה של החברה שבבעלות התובע מפסיקה את כל הפעילות עימה (להלן: מכתב התשובה), כבסיס לתביעתו להכרה באירוע הלב שבו לקה יום למחרת כתאונת עבודה, לפי חוק הביטוח הלאומי.
.
בית הדין הארצי לעבודה (מפי השופט א' איטח ובהסכמת הנשיא י' פליטמן, סגנית הנשיא ו' וירט-ליבנה ונציגי הציבור ר' בוימל, א' גדעון) דחה את הערעור ופסק כי:
ביה"ד ציין כי אפילו נניח כי מכתב התשובה התקבל על ידי המערער במועד לו טען - יום לפני אירוע הלב בו לקה, לא יהיה בכך כדי לשנות מהתוצאה. על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונה בעבודה, על המבוטח להוכיח התרחשות "אירוע חריג" או "מאמץ מיוחד" בסמוך לפני קרות האוטם, כיוון שרק אם יוכח אירוע שכזה ניתן יהיה לקשור בינו לבין השינוי הפיזיולוגי הפנימי הפתאומי של אוטם שריר הלב. משמעות הדבר היא כי: על התובע להוכיח קרות מאורע אובייקטיבי בעבודתו. כלומר, מאורע הקשור לעבודה שניתן לאיתור בזמן ובמקום כך שניתן יהיה לקבוע שביום זה וזה בשעה כזאת וכזאת אירע כדבר הזה והזה; על התובע להוכיח קרות אירוע חריג לגביו. אירוע חריג כאמור יכול למצוא ביטויו אצלו; או בדחק נפשי בלתי רגיל או במאמץ גופני יוצא דופן; על התובע להוכיח כי אותו מאורע חיצוני אובייקטיבי בעבודתו גרם לו לדחק הנפשי הבלתי רגיל; על התובע להוכיח ובסבירות העולה על 50% את גרסתו לדחק נפשי בלתי רגיל הנגרם לו בעטיו של מאורע בעבודתו.
כפועל יוצא מכללים אלה, משהוכח קיומו של אירוע, נבחנת חריגותו בעיני המבוטח, קרי מבחינתו הסובייקטיבית. אולם גם על מנת לקבוע כי אירוע מסוים נחווה על ידי פלוני כאירוע חריג נדרשות ראיות אובייקטיביות. בעניין זה נפסק כי קביעת חריגות הדחק הנפשי, או עוצמת ההתרגזות, צריכה להיבחן סובייקטיבית אצל האדם בו מדובר. משאין ביה"ד בוחן כליות ולב אף הבחינה הסובייקטיבית להתרגזות בעוצמה חריגה טעונה ראיות אובייקטיביות, ואין די לעניין זה בעצם אמירת המערער, כי התרגז התרגזות חריגה.
במקרה זה אין מקום להתערב בקביעת ביה"ד האזורי כי לא שוכנע בטענת המערער בנוגע לתגובתו החריגה למכתב התשובה. ביה"ד האזורי קבע כי לא שוכנע שקריאת מכתב התשובה גרמה ל"שיא" בתחושותיו הסובייקטיביות; בנוסף, באנמנזה במסמכי בית החולים לא ניתן למצוא תימוכין לגרסת המערער שלפיה חש ברע כבר במועד קבלת מכתב התשובה. לפי אנמנזה נוספת, תחילת המיחושים מתייחסת רק למחרת היום. נוכח כל האמור, הערעור נדחה. |
| חזרה למעלה |
|
| 12 [עבודה] |
|
| עע (ארצי) 64351-09-14 נצר מוזיקה בע"מ נ' מעיין עובד (עבודה; כאמל אבו קאעוד; 19/06/15) - 8 ע' |
| עו"ד: אביטל דיכטר, אמנון שילה |
ביה"ד הארצי קיבל בחלקה בקשה לסילוק ערעור שכנגד על הסף. חלקו של הערעור שכנגד עוסק ב"אותו עניין", כהגדרתו בדין ובפסיקה, בו עוסק הערעור הראשי נותר על כנו, וחלקו האחר, שהינו בבחינת "ערעור עצמאי", סולק על הסף.
עבודה – סדרי דין – ערעור שכנגד
.
עסקינן בבקשה לסילוק על הסף של הערעור שכנגד אשר הוגש על ידי המשיבה כנגד פסק דינו של ביה"ד האזורי לעבודה בו נפסקו למשיבה זכויות שונות הנובעות מתקופת עבודתה כמלצרית במערער וסיומה.
.
בית הדין הארצי לעבודה (הרשם השופט כ' אבו קאעוד) קיבל את הבקשה בחלקה ופסק כי:
תקנה 99 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) קובעת את האפשרות להגיש ערעור שכנגד והמועד לכך. תקנה זו מקנה למעשה הארכת מועד למשיב להגשת ערעור על פסק הדין של ביה"ד קמא, על אף שבחר בשלב ראשון שלא לעשות זאת, כיוון שהעניין ממילא מובא בפני ערכאת הערעור. מטעם זה, ערעור שכנגד דינו כדין ערעור רק לצורך 'אותו עניין' שהוא נושא הערעור, ורק כלפי המערער עצמו, אך לא לצורך עניין אחר ושונה הימנו, שנידון אף הוא בדרגה הראשונה. באשר לשאלה מה ייחשב כ"אותו עניין" נקבע כי הכלל הוא כי ערעור שכנגד יוגש רק בעניין שהוא נשוא הערעור העיקרי, הווה אומר שרק אותם נושאים, ואותם עניינים, אשר הוכרעו בפסק הדין של ביה"ד קמא ואשר נכללו בערעור העיקרי, רשאי המשיב לערער עליהם במסגרת ערעור שכנגד.
אשר למקרה דנן, ערעורי הצדדים עוסקים בין היתר בהיקף משרתה של המשיבה ובזכאותה לגמול בגין עבודה במנוחה השבועית. הערעור שכנגד הוא בבואתו של הערעור הראשי בנושאים אלה, בבחינת תמונת ראי לאותו עניין ויש להותיר את הערעור שכנגד בעניין זה על כנו; טענות המשיבה לעניין ההכרה בטיפים כשכר עבודה, יכולות להתברר במסגרת הערעור שכנגד, שכן יש לו מכנה משותף עם טענות המערער הנוגעות בין היתר לשכר השעתי הנהוג בו ולקביעות ביה"ד קמא בעניין זכאות המשיבה לגמול בגין עבודה במנוחה השבועית. הגם שעל פניו, אין מדובר בטענות שהן בבחינת "תמונת ראי", הזיקה בין הערעור הראשי לערעור שכנגד בעניין זה קיימת במובן הרחב. זאת ועוד, בשים לב להלכה הפסוקה, אף אם קיים ספק בנוגע לקיומה של זיקה בין הערעור הראשי לערעור שכנגד בעניין זה, יש לאשר את הגשת הערעור שכנגד. יתרה מכך, טענות המשיבה לעניין מהות הטיפים ששולמו והאם יש בנסיבות העניין להכיר בהם כשכר עבודה או לאו, בשים לב לעובדה שלא הובאה ראיה חותכת לפיה הטיפים נרשמו כדין בתקבולי המערער, ראוי שתונח על שולחנה של ערכאת הערעור לבחינה נוספת; באשר לטענות בערעור שכגד הנוגעות לקביעות ביה"ד קמא בעניין גמול העבודה בשעות נוספות, פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת והחזר הוצאות נסיעה, אין מדובר באותו עניין ואין זיקה מספקת בינן לבין הטענות שבערעור הראשי ולפיכך דינן סילוק על הסף. |
| חזרה למעלה |
|
| עבודה אזורי |
| 13 [דיון פלילי] |
|
| תפ (ת"א) 23067-03-12 מדינת ישראל נ' האחים י.ד. כהן חברה לבנין בע"מ (עבודה; אורן שגב; 21/06/15) - 10 ע' |
| עו"ד: אייל נון, שי גרנות |
ביה"ד האזורי הורה על ביטול כתב האישום כנגד הנאשמת 1 מחמת הגנה מן הצדק בשל שיהוי בהגשתו, ועל ביטול כתב האישום כנגד הנאשמים 2 ו-3 מחמת התיישנות.
דיון פלילי – כתב-אישום – ביטולו
דיון פלילי – הגנות – הגנה מן הצדק
.
כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום, הכולל ארבעה אישומים בגין עבירות שונות על חוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים). העבירות מיוחסות לנאשמת 1 ואילו לנאשמים 2 ו-3 מיוחסת עבירה של הפרת חובת פיקוח. בבקשה דנן עותרים הנאשמים להורות על ביטול כתב האישום כנגדם, מחמת התיישנות ומחמת הגנה מן הצדק.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופט א' שגב) קיבל את הבקשה לביטול כתב האישום ופסק כי:
אשר להתיישנות, העבירות המיוחסות לנאשמת 1 הן עבירות מנהליות, אשר חל עליהן חוק העבירות המינהליות. עבירות אלה הנן מסוג עוון, ותקופת ההתיישנות החלה עליהן הנה בת 5 שנים. מסעיף 22א(ב) לחוק העבירות המינהליות עולה כי המועד האחרון ממנו יש להתחיל למנות את תקופת ההתיישנות הנו המועד בו הוגשה בקשת הנאשמת 1 להישפט. הואיל וכתב האישום הוגש ארבע שנים לאחר מכן, הרי שמבחינה טכנית, לא חלה התיישנות על העבירות. חרף האמור, נדונה טענת הנאשמת 1 להגנה מן הצדק, בהקשר זה, גם אם טרם חלפה תקופת ההתיישנות הסטטוטורית של העבירה, ובימ"ש מצא כי כתב אישום הוגש בשיהוי בנסיבות בלתי מוצדקות או באופן הפוגע בזכות הנאשם למשפט הוגן, תקום לנאשם "הגנה מן הצדק" שתביא לביטולו.
במקרה זה לא נטען דבר בנוגע לפרק הזמן הארוך שחלף עד להגשת כתב האישום, וממילא לא יוחסו לנאשמת או למנהליה כל מעשים או מחדלים שיש בהם כדי לקבוע כי האשם בשיהוי הרב אינו רובץ לפתחה של המאשימה בלבד; אין בנסיבות העניין להלום את טענת המאשימה כי לא עלה בידי הנאשמים להראות כי השיהוי בהגשת כתב האישום כנגדם עולה כדי פגיעה ממשית ביכולתם להתגונן וכי היה עליהם לשמור את כל חומר הראיות מן העת בה זומנו לחקירה לפני למעלה מעשר שנים. האישומים המיוחסים לנאשמת עניינם העסקה שלא כדין לכאורה של עובדים זרים לפני למעלה מעשר שנים. הדעת נותנת, כי על מנת להתגונן בפני טענות אלה, יש לשמוע עדויות של עדים על אירועים שהתרחשו לפני זמן רב. הוא הדין לגבי מסמכים רלוונטיים שעשויים לשמש את הנאשמת בהגנתה. משלא נטען דבר ביחס להתנהלות הנאשמת כגורם שמנע הגשת כתב אישום בפרק זמן קצר יותר, לא נמצא כל צידוק להשתהות המאשימה להגישו בתום 4 שנים, שעה שכל חומר החקירה מצוי ברשותה. בנסיבות המקרה, מדובר בעינוי דין של ממש ובכבילת ידיה של הנאשמת 1 להתגונן כראוי, בחלוף זמן כה רב ולאור העובדה שהעובדים הזרים נפוצו מהארץ זה מכבר. גם בהיבט הציבורי, דומה כי לאחר שנים כה רבות ממועד ביצוע העבירות לכאורה, קהה הצורך בניהול הליך פלילי כאקט מרתיע ומחנך.
אשר לנאשמים 2 ו-3, הקנס המנהלי הוטל על נאשמת 1 בלבד ולכן רק היא הגישה בקשה להישפט. הנאשמים צורפו לכתב האישום כשמונה שנים לאחר מכן. אין להלום תוצאה המתקבלת מהגשת כתב אישום לאחר שמונה שנים, שכן זכותו הבסיסית של כל נאשם, שתקופת ההתיישנות ביחס לעבירות המיוחסות לו תיבחן באופן אינדיבידואלי. בעוד שאין מנוס מלכרוך את הנאשמים למעשיה של הנאשמת 1 אותה ניהלו מהבחינה המהותית, לא ניתן לעשות זאת תוך התעלמות מבדיקה ספציפית של תקופת ההתיישנות לגבי כל אחד מהם בנפרד, ובמובחן מהבדיקה הרלוונטית לנאשמת 1. לאור האמור לעיל, כתב האישום כנגד נאשמים 2 ו-3 יבוטל מחמת התיישנות. |
| חזרה למעלה |
|
| 14 [עבודה] |
|
| פה (ב"ש) 13888-08-14 שלמה ירוחם נ' קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים מרכז לפנסיה ותגמולים אגודה שיתופית בע"מ (עבודה; צבי פרנקל, נ.צ.: י' עמישי, א' רפפורט; 21/06/15) - 9 ע' |
| עו"ד: משה דנוך, שלי בר |
בית הדין לעבודה קיבל את תביעתו של התובע והורה לקרן הפנסיה לשנות ברישומיה את תאריך לידתו של התובע. נפסק, בין השאר, כי לבית הדין לעבודה יש סמכות ייחודית לדון ולהכריע בסכסוכים בין חבר ובין קרן פנסיה. במסגרת סמכות זו יש ויהיה על בית הדין להכריע גם בשאלת תאריך הולדתו של החבר.
עבודה – יציאה לגימלאות – קביעת תאריך הולדתו של חבר
.
בית הדין לעבודה נדרש לשאלה: האם על קרן הפנסיה לתקן את רישומיה במה שנוגע לתאריך לידתו של העותר ולהעמידו על 1.7.1948 במקום 1.7.1949 שהוא התאריך המצוין ברישומיה.
.
בית הדין לעבודה מפי השופט צ. פרנקל ונציגי הציבור י. עמישי ו- א. רפפורט פסק כלהלן:
סעיף 1 לחוק קביעת גיל קובע כי הסמכות לתת פסק דין הצהרתי בבקשה לקביעת גילו של אדם תהיה בידי בית המשפט לענייני משפחה. אם אדם מבקש לקבוע את גילו לעניין ספציפי בלבד, כגון לקבלת גמלת נכות מקצועית מקרן הפנסיה, ורק לעניין זה, הסמכות נתונה לבית הדין לעבודה, על פי סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה.
סעיף 92 לתקנות קרן הפנסיה קובע ששינוי ברישום הגיל יחייב את הקרן בהתקיים שלושה תנאים מצטברים: השינוי נעשה על יסוד פסק דין, רישום הגיל תוקן בתעודת הזהות בעקבות השינוי, תיקון הרישום בתעודת הזהות נעשה לפני הפרישה. במקרה זה, התובע עומד בתנאים שנקבעו בסעיף זה.
לבית הדין לעבודה יש סמכות ייחודית לדון ולהכריע בסכסוכים בין חבר ובין קרן פנסיה על פי חוק בית הדין לעבודה. במסגרת סמכות זו יש ויהיה על בית הדין להכריע גם בשאלת תאריך הולדתו של החבר. |
| חזרה למעלה |
|
| 15 [עבודה] |
|
| סעש (ת"א) 43864-11-12 אוריאל ברד נ' קנסטו בע"מ (עבודה; ד"ר אריאלה גילצר כץ, נ.צ.: ח' קפלניקוב; 20/06/15) - 14 ע' |
| עו"ד: אלון קורל, עדי ינקלביץ |
אין מניעה לשלם שעות נוספות גלובליות לעובד לאחר תיקון מס' 24 לחוק הגנת השכר ובלבד שנערך דו"ח נוכחות מסודר והשעות נרשמו בתלושי השכר. הנתבעת נהגה בהתאם לאמור כאשר אין מדובר ברכיב פיקטיבי. הצדדים הסכימו על תשלום שעות נוספות גלובלי, כך שאין זה הוגן כלפי הנתבעת לחייבה בדיעבד בתשלום שעות נוספות פעם נוספת; התובע פוטר נוכח התנהגותו. עם זאת, עובד אינו יכול לוותר על זכות השימוע. בנסיבות העניין, הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בגובה מחצית משכורת אחת בגין אי עריכת שימוע.
עבודה – שעות עבודה ומנוחה – שעות נוספות
עבודה – פיטורין – זכות לשימוע
עבודה – פיטורין – שלא כדין
עבודה – פיטורין – פיצויים
.
התובע הועסק בנתבעת כמתכנת משך כשנתיים עד שפוטר. התובע טוען כי פוטר שלא כדין ותובע פיצוי של 12 משכורות בגין כך. עוד נטען כי התובע קיבל תשלום בגין שעות נוספות גלובליות מידי חודש והוא עותר לתשלום בגין גמול שעות נוספות.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ד"ר א' גילצר-כץ ונציגת הציבור ח' קפלניקוב) דחה את התביעה ברובה ופסק כי:
אשר לשעות נוספות גלובליות, טרם תוקן חוק הגנת השכר נקבע כי מותר למעביד לשלם גמול שעות נוספות מידי חודש בעד מספר שעות נקוב, ובלבד שהמוסכם לא יכלול גמול בעד שעות מעבר למותר לפי החוק, אף אם ידוע שלא תמיד יעבוד העובד את מלוא מכסת השעות הנוספות שבעדן הן שולמו. אין כל מניעה לשלם שעות נוספות גלובליות לעובד לאחר תיקון מס' 24 לחוק הגנת השכר ובלבד שנערך דו"ח נוכחות מסודר ואלו נרשמו בתלושי השכר. הנתבעת נהגה כך בחלק גדול מהתלושים. התובע לא קופח בדרך של תשלום נוספות גלובליות. תשלום שכר בגין שעות נוספות גלובליות מהווה שיערוך של שעות נוספות ממוצעות בחודש עבודה. משהצדדים הסכימו על תשלום שעות נוספות גלובלי, אין זה הוגן כלפי המעסיק לחייבו בדיעבד בתשלום שעות נוספות פעם נוספת. העובדים בנתבעת עבדו שעות נוספות, לכן אין מדובר ברכיב פיקטיבי. גמול שעות נוספות גלובליות מהווה הערכה של מספר השעות הנוספות שמבוצעות על ידי העובדים, לכן ייתכן כי בחודש מסוים לא יעבדו שעות נוספות, אולם כל עוד לא בוצעו באופן משמעותי שעות עבודה מעל לשעות הנוספות המשולמות, אין מקום לפסיקת סכומים נוספים. הנתבעת נהגה עם עובדיה בהגינות ולפנים משורת הדין ולא קיזזה את השעות הנוספות בימי מחלה, חופשה או מילואים. לאור האמור, דין רכיב התביעה לתשלום שעות נוספות להידחות.
אשר לפיטורי התובע, התובע לא פוטר בשל אי מקצועיותו אלא בשל התנהלותו כלפי הממונה עליו נוכח אי הסכמתו לשיטת ניהולו, וכלפי חבריו לעבודה. זכותה של חברה לשנות את המבנה הארגוני שלה ויכול היה התובע להתפטר אם סבר כי מבנה זה אינו מתאים לו, אולם הוא לא עשה כך. לכן היה עליו לקבל את השינוי שנעשה. הנתבעת נהגה בתובע בהגינות והוכח כי התובע פוטר בשל נימוקים ענייניים ונוכח התנהגותו; אשר לשימוע, בהסכם העסקה הוסכם כי לא יערך לתובע שימוע לפני פיטורים. אלא שעובד אינו יכול לוותר על זכות השימוע, שהיא זכות קוגנטית. אולם השימוע הוא הליך פורמאלי לפיכך, יש לבחון האם ידע התובע בטרם פיטוריו על הפגמים בהתנהלותו והאם ניתנה לו שהות והזדמנות לתקנם. במקרה זה, התובע ידע מהן הטענות כנגדו וניתנה לו זכות הטיעון. אולם התובע בחר להמשיך בהתנהלותו, לכן כאשר התובע זומן כחודש לאחר מכן הוא ידע היטב כי הוא עומד בפני פיטורים. אכן, לא התקיים לתובע שימוע פורמאלי. הלכה היא כי אין צורך למלא אחר "כללי טקס צורניים" על מנת לקיים את חובת השימוע. ההחלטה על פיטורי התובע התקבלה שבועיים לפני השיחה האחרונה שניהל הממונה עם התובע. יכול היה התובע בשבועיים אלו לשנות את רוע הגזירה. עם זאת, שימוע לא היה משנה, כיוון שהתובע לא קיבל את סמכות הממונה. לאור כל האמור, בנסיבות העניין, הנתבעת תשלם פיצוי בגובה מחצית משכורת אחת בגין אי עריכת שימוע. |
| חזרה למעלה |
|
| 16 [עבודה] |
|
| סעש (נצ') 43765-12-13 דיאב גאסר נ' ג.יקוטי עבודות עפר ותשתיות בע"מ (עבודה; אורית יעקבס, נ.צ.: י' עבאדי, י' שוטלנד; 16/06/15) - 19 ע' |
| עו"ד: ניר חזות, הואש עבד אלסאלם |
על יחסי הצדדים חל צו ההרחבה בענף הבניה. התובע זכאי לתשלום בגין הזכויות שנתבעו מכוחו; התובע זכאי לפיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר; אי מסירת הודעה על תנאי העסקה; שכר עבודה בגין שני חודשי עבודה בצירוף פיצויי הלנת שכר; פיטורין ללא שימוע; אי מתן הודעה מוקדמת ופדיון חופשה; התביעה לתשלום שעות נוספות נדחתה בהעדר הוכחה.
עבודה – הסכם קיבוצי – תחולתו
עבודה – הסכם קיבוצי – זכות מכוח הסכם קיבוצי
עבודה – תנאי עבודה – הודעה בדבר תנאי עבודה
עבודה – שכר עבודה – תלוש שכר
עבודה – שכר עבודה – תביעה לתשלום שכר
עבודה – שכר עבודה – פיצויי הלנת שכר
.
התובע, שעבד אצל הנתבעת, חברה קבלנית לביצוע עבודות עפר ותשתית, כמפעיל מכונה, קצת יותר מארבעה חודשים, תובע תשלום סכומים שונים בגין זכויות המגיעות לו לטענתו ובין היתר מכוח צו ההרחבה בענף הבניה, כאשר הצדדים חלוקים בשאלה האם צו זה חל על יחסיהם.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת א' יעקבס ונציגי הציבור י' עבאדי, י' שוטלנד) קיבל את התביעה ברובה ופסק כי:
אשר לחלות צו ההרחבה בענף הבניה, הנטל להוכיח כי מעביד נמנה על ענף מסוים, לשם תחולת צו הרחבה, מוטל על הטוען כך, כאשר בבירור טענה זו יש לתת את המשקל הרב ביותר לשאלה מה היא הפעילות העיקרית במפעל של המעביד. מקובל להשתמש בסיווג האחיד של ענפי הכלכלה מטעם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כראיה משמעותית לצורך סיווג עבודות בקטגוריה כלשהי במשק. במקרה של ספק אמיתי בדבר תחולת צו הרחבה, יש לבחון את מכלול העניין, ואת מהות עיסוקו של המעביד. במקרה זה עיסוקה העיקרי של הנתבעת היה בעבודות עפר ופיתוח, השייך לענף הבנייה ובהתאם על הצדדים חל צו ההרחבה בענף הבנייה, והתובע זכאי לזכויות שנתבעו מכוחו.
התובע זכאי לפיצוי לדוגמא לפי סעיף 26א(ב) לחוק הגנת השכר בגין אי קבלת תלושי שכר. לא די בכך שהנתבעת הגישה בדיון המוקדם את תלושי השכר שהייתה אמורה להנפיק לתובע. אמנם נראה כי התלושים הונפקו בזמן אמת, אלא, שעובדה זו, כלשעצמה, לא יכלה להועיל לתובע מקום שהנתבעת לא טרחה למסור לו תלושים אלו. חובתו של מעסיק למסור לעובד שלו, כל חודש ובצורה מסודרת את תלוש השכר שלו, מבלי שהאחרון יצטרך לבקש כי התלוש יינתן לו; התובע זכאי לפיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי עבודתו, שהועמד על סך 5,000 ש"ח, נוכח תקופת עבודתו ובהינתן כי תנאי עבודתו של התובע סוכמו עמו בעל פה אך לא נמסר לו, כל הסכם עבודה כתוב ולא נמסרה לו הודעה על תנאי עבודתו וגם תלושי שכר לא נמסרו לו בזמן אמת; התובע זכאי לתשלום שכר עבודה בגין שני חודשי עבודה נוכח הודאת הנתבעת כי לא שולם לתובע שכרו. נוכח כך, וכאשר ספק אם טענת הנתבעת באשר לסיבה בשלה עשתה כן - רצונה לקזז שכר זה מהנזקים שגרם לה, יכולה להיחשב כטענה המצביעה על מחלוקת כנה שנפלה בין הצדדים, אך מתוך רצון לאזן בין הרצון להרתיע את הנתבעת מביצוע הלנות שכר בעתיד לבין הרצון שלא לגרום לנתבעת לפגיעה בלתי מידתית בעסקה, הנתבעת תשלם לתובע סכום של 5,000 ₪ בגין פיצויי הלנת שכר.
התובע זכאי לפיצוי בגין פיטורים ללא עריכת שימוע. התובע פוטר לאלתר, ללא שימוע ומבלי שניתנה לו הזדמנות לטעון כנגד פיטוריו, כאשר הטעם שנמסר לו כטעם לפיטוריו התברר כלא נכון. בשים לב לתקופת עבודתו הקצרה יחסית, נפסק פיצוי ברכיב זה בסך של 3,500 ₪; כן זכאי התובע לתשלום הודעה מוקדמת; התובע אינו זכאי להפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות, משלא הציג ראשית ראיה להיקף עבודתו הנטען, או בכלל להיקף עבודתו; הנתבעת לא הציגה פנקס חופשה על פי דין ולא הגישה דוחות נוכחות של התובע. גם הרישום בדבר חופשה בתלושי השכר אינו עקבי ולכן אין מקום להתבסס עליו. לכן ובהעדר כל ראיה אובייקטיבית שהתובע ניצל את ימי החופשה להם היה זכאי, שעה שנטל ההוכחה רובץ על הנתבעת, התובע זכאי לתשלום פדיון חופשה. |
| חזרה למעלה |
|
| מנהלי |
| 17 [משפט מינהלי] [דיון אזרחי] |
|
| תצ (ת"א) 7604-10-13 אברהם שטרנג נ' עיריית חולון (מנהלי; ד"ר דפנה אבניאלי; 21/06/15) - 8 ע' |
| עו"ד: צבי הלפגוט, עמיחי ויינברגר |
בית המשפט אישר הסתלקות מתוגמלת מבקשה לאישור תובענה ייצוגית, בקובעו כי מדובר בחריג לכלל, שכן מדובר בתובענה חוזרת למימוש הסדר פשרה שכבר קיבל תוקף של פס"ד, ללא תשלום גמול ושכ"ט עו"ד, לאחר שההסדר בהליך הקודם לא יושם.
משפט מנהלי – תובענה ייצוגית – פסיקת גמול לתובע מייצג ושכר טרחה לבא כוחו
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – אישור הסדר הסתלקות
.
בקשה להסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית, בהתאם להמלצת ביהמ"ש, במסגרתה התחייבה המשיבה ליישם את התחייבותה בתביעה ייצוגית קודמת, ולהימנע מהטלת קנסות בגין חניית רכבים על המדרכה ברחבת חניה.
.
בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל את הבקשה בחלקה ופסק:
הסדר הסתלקות מתוגמלת הינו בבחינת חריג לכלל, אולם ייתכנו מקרים בהם יסבור ביהמ"ש כי יתרונותיו של הסדר להסתלקות מתוגמלת, המסדיר התנהלות עתידית של הנתבע, עולים על חסרונותיו. המקרה הנדון הינו בבחינת החריג לכלל ולו מפאת שמדובר בתובענה חוזרת למימוש הסדר פשרה, שכבר קיבל תוקף של פס"ד, ללא חיוב המשיבה בתשלום גמול ושכ"ט עו"ד, לאחר שההסדר שהושג בהליך הקודם לא יושם. בנסיבות, ראוי לפסוק למבקש גמול ושכ"ט עו"ד, אך בסכומים ההולמים את ההשקעה, ואופיו המיוחד של ההסדר, שנשען על הסכם הפשרה בהליך הקודם. |
| חזרה למעלה |
|
| 18 [משפט מינהלי] |
|
| עתמ (ב"ש) 5261-05-15 שי אלי בן עטר נ' ממונה על פקיד רישוי - המשרד לביטחון פנים (מנהלי; רחל ברקאי; 31/05/15) - 8 ע' |
| עו"ד: ניר פוגל, אביבה חצרוני |
בהעדר נסיבות מיוחדות המצדיקות שינוי החלטה של הרשות ובהעדר קיומה של תשתית ראייתית המבססת חשד ממשי לפגיעה בשלום הציבור – יש להורות על ביטול החלטת המשיב בכל הנוגע לשלילת רישיונות הירי של המשיב.
משפט מינהלי – רישוי – ביטול רישיון
משפט מינהלי – רישוי – כלי ירייה
משפט מינהלי – החלטות – שינוין
.
העותר המבקש מביהמ"ש שיורה למשיבה להשיב לו את רישיונות כלי הירייה שלו, אשר בוטלו בגין אירוע התאבדות שאירע במטווח שבמלון באילת, בהיותו מדריך הירי במקום. להחלטה מושא העתירה קדמה החלטה לבטל החלטה בדבר ביטול הרישיון (ביטול שנעשה בסמוך לאירוע).
.
בימ"ש לעניינים מנהליים קיבל את העתירה בקבעו:
המשטרה הינה הגורם המקצועי אותו הסמיך המחוקק להמליץ בפני פקיד הרישיון לעניין מתן רישיון לכלי ירייה, בהתחשב במידת הסיכון לשלום הציבור הנשקפת מכך שפלוני יקבל רישיון לנשיאת נשק. ככלל, הערכת הסיכון לשלום הציבור נשקלת ע"י משטרת ישראל על יסוד עברו של המבקש הרישיון או בעל הרישיון, ובעיקר מעשים פליליים אשר יש בהם יסוד של אלימות פיזית או מילולית, איום לביצוע עבירות אלימות או מעשים המעלים חשש לאיבוד שליטה של המבקש על מעשיו, על עברם הפלילי של בעלי גישה לכלי הנשק נשוא הרישיון וכן על מאפיינים נוספים של מעורבות במעשי אלימות שיש בהם כדי להצביע על פוטנציאל לסיכון לשלום הציבור. הערכת הסיכון נעשית ע"פ כלל הראיה המנהלית.
בסמוך לאחר האירוע בוטל רישיון מדריך הירי של העותר אולם זמן קצר לאחר מכן, בעקבות שימוע, התקבלה החלטה המבטלת את ההחלטה לביטול רישיון. לאחר שנה וחצי, בעקבות החלטה לפתוח את תיק החקירה מחדש, התקבלה החלטה לבטל את רישיונות העותר. עיון בחומר מעלה כי לכאורה לא השתנה דבר מבחינת התשתית הראייתית שהונחה בפני המשטרה ערב קבלת ההחלטה הראשונה בדבר החזרת הרישיונות לעותר, לעומת התשתית הראייתית ערב ההחלטה המאוחרת בדבר ביטול הרישיונות.
נאמר לא אחת, כי מקום שמדובר בטעות בשיקול הדעת שנגרמה באשמת הרשות, ניתן לבטל את הרישיון שניתן לאזרח, אולם השימוש בסמכות זו חייב להיעשות רק בנסיבות מיוחדות, נוכח הליך הסתמכות האזרח על רישיון שקיבל. דברים אלו מקבלים משנה תוקף כאשר הביטול נעשה בחלוף זמן ניכר. בהתאם, כאשר רשות מנהלית חוזרת בה מהחלטה שקיבלה – עולה הרף הראייתי הנדרש כדי לבסס את ההחלטה החדשה. במקרה דנן לא טען המשיב לטעות קודמת בשיקול הדעת שהופעל, כי אם לקיומה של תשתית ראייתית חדשה המבססת חשד לסכנה לציבור. תשתית ראייתית חדשה שכזו אין בנמצא.
מעבר לאמור, נמצא כי החלטת המשיב לבטל את רישיונות העותר מבוססת על "פגיעה אפשרית בשלום הציבור ובביטחונו". ניסוח זה אינו מלמד על קיומו של חשש ממשי לפגיעה בשלום הציבור, כי אם אך על פגיעה אפשרית. דהיינו, רף נמוך ביותר של עוצמת הסיכון הנשקף מבעל הרישיון. כבר נפסק כי חשד בלבד או אפשרות לפגיעה יכול שיכשיר סירוב ליתן רישיון, אך אין בו שיקול מספיק כדי לבטל רישיון קיים. בהינתן האמור, ובהעדר קיומה של תשתית ראייתית המבססת חשד ממשי לפגיעה בשלום הציבור – יש לקבוע לא התקיימו נסיבות המצדיקות שלילת הרישיונות. אף לחלוף הזמן משקל רב בהקשר זה. |
| חזרה למעלה |
|
| מחוזי |
| 19 [עבודה] |
|
| עמשמ (י-ם) 63702-03-15 פלוני נ' נציבות שרות המדינה (מחוזי; משה דרורי; 21/06/15) - 7 ע' |
| עו"ד: ציון אמיר, מוריה הירש |
בית המשפט קיבל את ערעור המערער על גזר דינו של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה שעל פיו הוא הורחק משירות המדינה בדרך של פיטורין. נפסק, כי בית הדין המשמעתי החמיר יתר על המידה, ונקט אמצעי משמעת חמור של פיטורין, וזאת מבלי שנתן את המשקל הנכון לנסיבוות המיוחדות של המקרה, ולפסיקה קודמת.
עבודה – עובדי מדינה – אמצעי משמעת
.
המערער הגיש ערעור על גזר דינו של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה שבו הוטלו על המערער אמצעי המשמעת הבאות: נזיפה חמורה; פיטורין לאלתר; פסילה משירות המדינה למשך שנה אחת. בית המשפט נדרשש לשאלה: האם בנסיבות העניין ראוי להטיל על המערער את העונש של הרחקה משירות המדינה בדרך של פיטורין.
.
בית המשפט קיבל את הערעור ופסק כלהלן:
בית הדין המשמעתי החמיר יתר על המידה, ונקט אמצעי משמעת חמור של פיטורין, וזאת מבלי שנתן את המשקל הנכון לנסיבות המיוחדות ששל המקרה, ולפסיקה קודמת.
בית הדין למשמעת וגם הערכאות שמעליו, אינם פועלים על פי "שבלונות", אלא כל מקרה נידון לגופו.
עיון מעמיק בתיק מראה שהוא נמצא הרבה מעבר לגדר שבין פיטורין לבין האמצעי המשמעת האחרים שבפסיקה. |
| חזרה למעלה |
|
| 20 [עונשין] |
|
| תפ (חי') 11950-05-15 מדינת ישראל נ' א.פ. (מחוזי; אורית וינשטיין; 18/06/15) - 22 ע' |
| עו"ד: אליאל, בריק |
כאשר מדובר בנאשם שבתחילת ההליך המשפטי בעניינו מוגשת חוות דעת פסיכיאטרית, לפיה הוא אינו כשיר לעמוד לדין, יוצרת הוראת סעיף 170 לחסד"פ מעין "מחסום", מפני מעבר והגעה להוראת סעיף 34ח לחוק העונשין. לכן לא ניתן להורות על זיכויו על פי הוראה זו.
עונשין – אחריות פלילית – כשירות לעמוד לדין
עונשין – חולי נפש – צו אשפוז
עונשין – הגנות – אי-שפיות
.
בית המשפט נדרש לשאלה: האם יש להורות על זיכויו של נאשם מחמת קיומו של סייג אי שפיות הדעת, על פי הוראת סעיף 34ח לחוק העונשין, מקום בו קיימת חוות דעת פסיכיאטרית בה צוין כי הנאשם לא היה מסוגל להבדיל בין טוב לרע ובין מותר לאסור בעת ביצוע העבירה נשוא כתב האישום שהוגש נגדו וכן כי אינו כשיר לעמוד לדין?
.
בית המשפט קבע כלהלן:
לצורך תחולת סעיף 34ח לחוק העונשין שכותרתו "אי שפיות הדעת" והעוסק ב"סייגים לאחריות פלילית" נדרשת, מעבר לקביעה על פי חוות דעת פסיכיאטרית כי הנאשם חולה ברוחו, גם קביעה כי הנאשם עשה את מעשה העבירה.
מקום בו מדובר בנאשם אשר אינו כשיר לעמוד לדין, ממילא גם לא ניתן לקבוע בעניינו כי הוא "עשה את מעשה העבירה". זאת, מן הטעם כי אם הנאשם אינו כשיר דיונית – משמע כי הוא אף מוגבל מבחינת יכולתו להשתתף בהליך המשפטי, להבין את משמעויותיו והשלכותיו, כמו גם לתקשר עם סנגורו.
כאשר מדובר בנאשם שבתחילת ההליך המשפטי בעניינו מוגשת חוות דעת פסיכיאטרית, לפיה הוא אינו כשיר לעמוד לדין, גם אם ישנה קביעה בחוות הדעת הפסיכיאטרית לעניין אי כשירותו המהותית – יוצרת הוראת סעיף 170 לחסד"פ מעין "מחסום", מפני מעבר והגעה להוראת סעיף 34ח לחוק העונשין.
סעיף 170 לחסד"פ מורה על הפסקת הליכים כנגד נאשם שאינו כשיר לעמוד לדין. מניה וביה נמנעת בכך האפשרות לברר את שאלת כשירותו המהותית של הנאשם במועד ביצוע העבירה ואת זיכויו מחמת אי כשירות מהותית.
קביעות בדבר תחולת סעיף 34ח לחוק העונשין וסעיף 15(ב) לחוק טיפול בחולי נפש – מביאים את ההליך המשפטי אל סופו. |
| חזרה למעלה |
|
| 21 [דיון אזרחי] |
|
| תצ (חי') 15268-11-14 אריאלה רוזנטל סודרי נ' סלקום ישראל בע"מ (מחוזי; יעל וילנר; 18/06/15) - 6 ע' |
| עו"ד: ל' דמרי בן שחר, י' אתון צלרמאיר, י' אתון |
נדחתה בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים במסגרת בקשה לאישור תביעה ייצוגית, מן הטעם שהמבקשות לא הניחו "תשתית ראייתית ראשונית" לביסוס עילות התביעה, כנדרש לשם מתן צו גילוי ועיון במסמכים.
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – גילוי מסמכים
.
בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים במסגרת בקשה לאישור תביעה ייצוגית בגין תקלה שאירעה ברשתות הרט"ן של המשיבות, שבעטייה לא ניתן היה להשתמש במכשירים הסלולרים.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק:
המבקשות לא עמדו בתנאי הדין לקיום סמכות ביהמ"ש ליתן צו גילוי ועיון במסמכים, ולא הניחו "תשתית ראייתית ראשונית" לביסוס עילות התביעה, כנדרש על פי תקנה 4(א) לתקנות, ובכלל זה, לא הניחו תשתית ראייתית לביסוס רשלנות חמורה של המשיבות, שרק בהתקיימותה, עומדת למבקשות עילת תביעה כנגד המשיבות. |
| חזרה למעלה |
|
| 22 [מסים] |
|
| וע (ת"א) 1827-10-13 נוה - גד בנין ופתוח בע"מ נ' מנהל מס שבח מקרקעין תל אביב (מחוזי; ה' קירש; 17/06/15) - 19 ע' |
| עו"ד: אפרת רוסינסקי, טלי יהושע, מיכל ריצ'ולסקי |
ועדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין דחתה, בחלקה, את טענת המשיב לפיה, יש בשינויים הכלולים בתוספת להסכם לרכישת זכויות במקרקעין שנחתם לפני שני רבות, כדי להוות עסקה נוספת או עסקה אחרת שמצדיקה הטלת מס רכישה נוסף על העוררת. נקבע, כי לא כל שינוי במרכיבי העסקה (בצד הממכר או בצד התמורה) מצדיק מיסוי נוסף, אלא רק שינוי המגדיל את ההיקף הכלכלי של העסקה.
מסים – מס שבח מקרקעין – תוספת מס (מס רכישה)
.
ועדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין נדרשה לשאלה: האם יש בתוספת להסכם רכישת זכויות במקרקעין שנחתם לפני שנים רבות, שינויים, בממכר ו/או בתמורה, המחייבים הטלת מס רכישה נוסף, אם לאו.
.
ועדת ערר לפי חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) קיבלה את הערר ברובו ופסקה כלהלן:
לא כל שינוי במרכיבי העסקה (בצד הממכר או בצד התמורה) מצדיק מיסוי נוסף, אלא רק שינוי המגדיל את ההיקף הכלכלי של העסקה.
שינוי במתכונת או מתווה העסקה איננו מצדיק, כשלעצמו, הטלת מס נוסף, אם הערך הכלכלי של העסקה לא גדל כתוצאה ממנו.
אם הצדדים לעסקה מגלים לאחר חתימתה כי מרכיב מסוים בה אינו מביא תועלת הדדית, או איננו ניתן ליישום בדרך יעילה, ובעקבות כך הם מבקשים לשנות את צורתו של מרכיב זה, אין סיבה "לקנוס" אותם רק בשל עצם השינוי המוסכם, והדבר עלול לעודד היצמדות דווקנית לעסקאות בלתי יעילות רק בגלל שיקול המס.
העוררת הרימה את הנטל והראתה כי המוסכם בתוספת משנת 2012 מהווה יישום והשלמה של האמור בהסכמים המקוריים ולא הרחבה כלכלית של העסקה המקורית. יחד עם זאת, שטח עודף הקרקע מייצג הרחבה כלכלית מסוימת של העסקה עם הירקון מעבר לממדיה המקוריים ובעטיו של עודף זה מן הראוי להטיל מס רכישה נוסף על בסיס חלקי. |
| חזרה למעלה |
|
| 23 [מקרקעין] |
|
| תא (חי') 55330-09-11 רוימי מרדכי נ' מעונות קרית ים חברה בע'מ (מחוזי; דניאל פיש; 17/06/15) - 32 ע' |
| עו"ד: מטרי מאירי, רון אביב |
בית המשפט הצהיר על בעלות התובע בדירה, משהוכח במאזן ההסתברויות כי הוא רכש את הדירה כדין ומחזיק בה משך עשרות שנים, מבלי שאף אדם טען כי אין המדובר בדירתו.
מקרקעין – בעלות – הוכחתה
.
תביעה להצהרה על זכות התובע להירשם כבעלי דירה שלטענתו רכש, כאשר התמורה שולמה והחזקה נמסרה לפני עשרות שנים.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה ופסק:
מאזן ההסתברויות נוטה לטובת התובע ותומך בטענתו בדבר רכישת הדירה על ידו. התובע הוא זה שיזם את ההליך כאשר יכול היה להמשיך להחזיק בדירה לו היתה מטרתו לבצע "מחטף" כנטען. הוכח שהתובע מחזיק בדירה החל משנת 1964 ללא עוררין ונוהג בה מנהג בעלים, הוא זה שנשא בתשלומים בגין הדירה משך השנים, נרשם כחוכר בספרי המינהל, השתתף בהוצאות הבית המשותף מבלי שאף אדם פנה אליו בדרישה או בטענה כי אין המדובר בדירתו. עצם ההחזקה והשימוש בדירה במשך עשרות שנים מהווה ראיה נסיבתית כבדת משקל לאמיתות גירסת התובע. זאת ועוד, התובע הציג אסופת מסמכים שנאספו ע"י המינהל, המהווים רשומה מוסדית ומלמדים על ביצוע עסקת הרכישה כדין. לפיכך, הוצהר כי התובע הוא בעל הדירה. |
| חזרה למעלה |
|
| 24 |
|
| תפ (י-ם) 52738-01-15 מדינת ישראל נ' ס.מ. (מחוזי; אמנון כהן; 16/06/15) - 8 ע' |
| עו"ד: שרית רייך רבינאל, ראנם מזאל |
הכאת קטין בן 15 ע"י אביו ואחיו הגדול, כשהוא שוכב כפות במשך שעות ארוכות על שלד ברזל של מיטה, היא סיטואציה חריגה הנושאת מטען ערכי פסול שאינו מאפשר להתייחס לאירוע כאל תקיפה "רגילה", ומהווה התעללות בקטין.
עונשין – עבירות – התעללות בקטין
הנאשמים הורשעו במסגרת הסדר טיעון בעבירה של תקיפת קטין בידי אחראי, בגין מעשים שביצעו כלפי הקטין, בנו של הנאשם 1 ואחיו של נאשם 2, לאחר שברח מביתו. הדיון מתמקד בשאלה האם המעשים מהווים גם עבירה של התעללות.
בית המשפט המחוזי הרשיע את הנאשמים בעבירה הנוספת ופסק:
בפסיקה נקבע כי נקודת המוצא בבחינת השאלה האם תקיפה פיזית עולה כדי התעללות, היא האם מדובר בהתנהגות שמחמת אופייה וטיבה, כוללת "אכזריות, הטלת אימה או השפלה" באופן ש"מקנה לה תווית של סטייה מוסרית". גם הפעלת כוח חד פעמית יכולה להיחשב להתעללות פיזית. הכאת קטין בן 15 שנים ע"י אביו ואחיו הגדול, כשהוא שוכב כפות וחסר אונים מבלי יכולת לזוז או להתנגד, במשך שעות ארוכות על שלד ברזל של מיטה, הינה סיטואציה חריגה הנושאת מטען ערכי פסול המתלווה למעשי התעללות, שאינו מאפשר להתייחס לאירוע כאל תקיפה "רגילה". לצופה מן הצד, ניבטים מהאירוע אכזריות, השפלה וביזוי, באופן המעורר סלידה שהדעת אינה יכולה לסבול. |
| חזרה למעלה |
|
| 25 [המחאת חיובים] [קניין] |
|
| עא (ת"א) 27714-04-14 יעקב פרצוב עו"ד נ' ד.ע.א - דן עוז בנייה וייזום השקעות בע"מ (מחוזי; יצחק ענבר, יהודית שבח, שאול שוחט; 16/06/15) - 7 ע' |
| עו"ד: דן שפט, שמואל גרנאי, חן בר און, מנחם שוקי אליוביץ |
אין בהמחאת זכות הנעשית בדרך של שעבוד כדי לגרוע מהעיקרון לפיו הנמחה ניצב בנעלי הממחה, לכן מקום בו לא נתגבשה זכותו החוזית של החייב לקבל מהממחה את התמורה, לא היה זכאי אף הנמחה לקבל כספים מהממחה ואין באי רישום השעבוד ברשם החברות כדי להעלות או להוריד. משכך, נדחתה תביעת רשלנות מקצועית בגין אי רישום השעבוד.
המחאת חיובים – המחאת זכות – בדרך של שעבוד
המחאת חיובים – המחאת זכות – תוקפה
קניין – שעבודים – רישומם
.
ערעור על פסק דין בו התקבלה בחלקה תביעת רשלנות מקצועית שהגישה המשיבה נגד המערער, בגין אי רישום המחאת זכות ברשם החברות לטובת המשיבה.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור ופסק:
אין בהמחאת זכות בדרך של שעבוד כדי לגרוע מהעקרון לפיו הנמחה ניצב בנעלי הממחה, ואף לא מטענות הגנה אחרות העשויות לעמוד לחייב. לכן, אם לאחר ההמחאה הפר הממחה את התחייבויותיו כלפי החייב, ועקב כך לא התגבשו התחייבויות החייב כלפיו – יוכל החייב להעלות טענה זו כלפי הנמחה אף אם בוצעה ההמחאה בדרך של שעבוד. במקרה דנא, עקב הפרת ההסכם ע"י החייבת, לא נתגבשה זכותה החוזית לקבל מהממחה את יתרת התמורה. בהינתן שבנוגע למגיע לחייבת ניצבת המשיבה בנעליה, לא הייתה זכאית אף המשיבה לקבל כספים כלשהם מהממחה, כאשר לעניין זה אין באי רישום השעבוד ברשם החברות כדי להעלות או להוריד. |
| חזרה למעלה |
|
| 26 [קניין] [סימני מסחר] [עוולות מסחריות] [עשיית עושר ולא במשפט] |
|
| תא (מרכז) 25147-05-12 סחוט טרי (2007) בע"מ נ' אקו אלפא בע"מ (מחוזי; עופר גרוסקופף; 15/06/15) - 24 ע' |
| עו"ד: סער גרשוני , הילה מיוני נטע, חיים סודקביץ |
בית המשפט קיבל באופן חלקי תביעה בעניין קניין רוחני ופסק כי התובעת זכאית לסעדים בגין שימוש בסימן מסחר שהיא לא הצליחה להפיק ממנו תועלת, אשר נוצר ע"י אחד הנתבעים וחברה חדשה שהקים באותו תחום.
קניין – קניין רוחני – סימני מסחר
סימני מסחר – הפרה – קיומה
עוולות מסחריות – גניבת עין – הוכחתה
עשיית עושר ולא במשפט – התעשרות שלא כדין – קיומה
.
התובעת רכשה חברה תחת המותג "סחוט טרי", אך כשלה. הנתבע, אשר במקור יצר את אותו סימן המסחר, הקים עסק חדש באותו תחום, תוך חידוש השימוש בסימן המסחר שיצר. השאלה היא האם זכאית התובעת לסעד בגין נטילת סימן המסחר שהיא לא הצליחה להפיק ממנו תועלת.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה בחלקה ופסק:
סימן מסחר בלתי רשום הנהנה ממוניטין בקרב ציבור הלקוחות, עשוי לזכות להגנה מכוח פקודת סימני המסחר, עוולת "גניבת עין" ודיני עשיית עושר ולא במשפט, גם לאחר שהעסק כשל ואינו עושה בו שימוש. משך הזמן בו מוקנית הגנה לסימן מסחר, לאחר שבעליו הפסיק לעשות בו שימוש, הוא 3 שנים ממועד הפסקת השימוש, גם כשמדובר בסימן מסחר מוכר היטב שלא נרשם וגם כשמדובר בהגנה מכוח מערכות דינים אחרות. התובעת הוכיחה כי המותג "סחוט טרי" היה בבעלותה במועד בו החלה הנתבעת לעשות בו שימוש. הנתבעת הפרה את זכויות התובעת במותג, לפיכך קמה לתובעת הזכות לסעדים בגין הפרת סימן מסחר, גניבת עין ועשיית עושר ולא במשפט. התובעת זכאית לפיצוי ללא הוכחת נזק ולסעד של מתן חשבונות ביחס לחלק מהתקופה בה נעשה שימוש במותג, אך זאת רק ביחס לנתבעת ולנתבע 3, שיצר את המותג וקיים את יסודות העוולות באופן אישי, ואילו התביעה נגד יתר הנתבעים, האורגנים של הנתבעת, נדחתה. |
| חזרה למעלה |
|
| 27 [עונשין] [פרשנות] |
|
| תפ (ב"ש) 27274-02-15 מדינת ישראל נ' עואד צעידי (מחוזי; אליהו ביתן; 27/05/15) - 17 ע' |
| עו"ד: טלי פלדמן, נתי לגמי |
בית המשפט הורה על ביטול האישומים המיוחסים לנאשם – תושב עזה, שעניינן קשירת קשר לעוון (הברחת טובין); ניסיון להברחה; השגת גבול ושוטטות. נפסק, כי העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה העבירות המיוחסות לנאשם בכתב האישום הן עבירות חוץ שנסיבותיהן אינן מצדיקות החלת דיני העונשין של ישראל עליהן.
עונשין – עבירות – עבירות חוץ
פרשנות – דין – תקנות ההגנה (שעת חירום)
.
כנגד הנאשם – תושב עזה, הוגש כתב אישום שמייחס לו ביצוע עבירות של קשירת קשר לעוון (הברחת טובין); ניסיון להברחה; השגת גבול ושוטטות. הסנגור טוען, כי עובדות כתב האישום אינן מגלות עבירה של השגת גבול ושוטטות ואינן מגלות עבירה של הברחה. וכי מכל מקום ההברחה המיוחסת לנאשם היא "עבירת חוץ" שלא ניתן להחיל עליה את דיני העונשין של ישראל.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
אין כל הגיון בהפללת מי שנמצא, מתוךהתכלית הקבועה בתקנה 127(1)(ב) לתקנות ההגנה (שעת חירום), בכלי תחבורה דווקא. הפרשנות ההגיונית של התקנה היא, שהאיסור חל רק על הימצאות באחד מכלי התחבורה המפורטים בתקנה, המשמשים את הממשלה, והוא אינו חל על הימצאות בכלי תחבורה פרטיים.
הימצאות הנאשם בסירתו הפרטית בנסיבות המתוארות בכתב האישום, איננה מהווה עבירה על תקנה זו. וממילא, העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מגלות עבירה של השגת גבול ושוטטות, לפי תקנה 127(2) לתקנות ההגנה.
גם אם העובדות המתוארות בכתב האישום היו מגלות עבירה של השגת גבול ושוטטות, לפי תקנה 127לתקנות ההגנה, עדיין המדובר בעבירת חוץ ובנסיבות העניין לא נראה כי היה מקום להחיל עליה את דיני העונשין של ישראל. |
| חזרה למעלה |
|
| 28 [עונשין] |
|
| תפ (ב"ש) 19169-07-10 מדינת ישראל נ' עוני טרביאה (מחוזי; טלי חיימוביץ; 05/02/12) - 5 ע' |
| עו"ד: קרן שטרית ו אבו עאמר |
בית המשפט גזר את דינו של נאשם, תושב מצרים שהורשע ביבוא סם מסוכן והסתננות, והשית עליו 9 שנות מאסר בניכוי מעצרו, ו-24 חודשי מאסר על תנאי.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות סמים
.
הנאשם, תושב מצרים, הורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירות של יבוא סם מסוכן והסתננות.
.
בית המשפט המחוזי גזר את הדין ופסק:
ביהמ"ש העליון קבע כי הברחת הסמים ממצרים לישראל מחייבת תגובה עונשית הולמת שיהיה בה כדי להרתיע ולסכל את הפעילות העבריינית, וכי יש להעניש בחומרה ראויה גם שליחים ובלדרים, אף שעונשם של המרוויחים העיקריים שהם גם יוזמי העסקאות, צריך שיהיה משמעותי יותר מעונשם של הבלדרים. בענישתם של בלדרים נוטים בתי המשפט ליתן מקום לשיקולים נוספים, כגון עומק מעורבותו של הבלדר בעשייה העבריינית, מידת הניצול (והתמורה שקיבל הבלדר עשויה להעיד על כך), ענישתם של האחרים ונסיבות חייו. בהתחשב במכלול הנסיבות והשיקולים במקרה דנא, הושתו על הנאשם 9 שנות מאסר בניכוי מעצרו, ו-24 חודשי מאסר על תנאי. |
| חזרה למעלה |
|
| שלום |
| 29 [דיון אזרחי] [ראיות] |
|
| תא (נצ') 20708-11-12 עיזבון המנוח סעיד נמארנה ז"ל נ' מדינת ישראל (שלום; רים נדאף; 16/06/15) - 15 ע' |
| עו"ד: |
בית המשפט קיבל את בקשת התובעת והורה לנתבעת לגלות בפני התובעים, ולהתיר להם עיון והעתקה של דו"ח ועדת החקירה של שב"ס, שמונתה לבדיקת האירוע נשוא התביעה. נקבע, כי אין המדובר בדו"ח שהוכן לקראת משפט או התייעצות בין פרקליטים, אלא למקרא הדו"ח נראה שכל מטרתו הוא חקירת האירוע והפקת לקחים, ועל-כן אין מקום לחסותו מכל טעם שהוא.
דיון אזרחי – גילוי מסמכים – חיסיון
דיון אזרחי – גילוי מסמכים – מהותו
ראיות – חיסיון – בהליך אזרחי
.
המבקשים הגישו בקשה לגילוי ספציפי, עיון והעתקת דו"ח ועדת החקירה, שמונתה לבדיקת האירוע, נשוא התביעה, בשב"ס.
.
בית המשפט קיבל את הבקשה וקבע כלהלן:
סמכות בית-המשפט בנושא גילוי מסמכים היא "רחבה עד מאוד", וניתן להורות על גילוי מסמכים "ביחס לכל עניין השנוי במחלוקת הכלול בהם". הכלל הוא שבית-המשפט לא ייתן צו לגילוי מסמכים או לעיון בהם, אלא אם "היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון הוגן".
בנוגע לעיון במסמכים, הנחת היסוד היא שיש להעדיף את זכות העיון על-פני מניעתה, וכי אין להגביל את הזכות, אלא במקרים נדירים. הרלוואנטיות של מסמך לעניין גילויו רחבה יותר משאלת קבילותו במשפט. בנסיבות עולה, כי הדו"ח רלבנטי לזירת המחלוקת שבין הצדדים, שכן הוא בודק את אירוע התאבדות המנוח.
נקודת המוצא במקרה זה, היא, כי יש להורות על גילוי הדו"ח, אלא אם תצביע הנתבעת על קיומו של חיסיון או אינטרס או ערך אחר הראויים לגבור על החשיבות שבגילוי ועיון בדו"ח, וגם אז אם קיים חסיון או ערך אחר, נשאלת השאלה, האם הם מכוח הדין או ההלכה והפסוקה, ובכלל זה האם החיסיון הוא יחסי או מוחלט?
לא הוכח שבמקרה דנן קיים חיסיון או ערך אחר שיש בו כדי למנוע את עיון התובעים בדו"ח. אין המדובר בדו"ח שהוכן לקראת משפט או התייעצות בין פרקליטים, אלא למקרא הדו"ח נראה שכל מטרתו הוא חקירת האירוע והפקת לקחים, ועל-כן אין מקום לחסותו מכל טעם שהוא. הטענות שהעלתה הנתבעת הינן טענות כלליות בלבד, שאין בהן כדי להשמיט את הקרקע מתחת לחשיבות הגילוי כאמור לעיל.
גם אם היה מוכח ערך או אינטרס אחר, שהיה בו בכדי למנוע את גילוי הדו"ח (הראיה), הרי שזה לא היה גובר במקרה הפרטני על הערך של חשיפת האמת לשם עשיית צדק. |
| חזרה למעלה |
|
| 30 [חוזים] |
|
| תא (חי') 13353-04-13 אלי בן עבו נ' צבי אתרוג (שלום; רויטל באום; 16/06/15) - 12 ע' |
| עו"ד: |
בית המשפט קיבל את תביעת התובעים כנגד הנתבעים לשתלום החזר הוצאות ופיצוי מוסכם. נפסק, כי הנתבעים הטעו את התובעים לסבור שלבית שרכשו מהם קיימים היתרים באופן מלא, וכי העדרם של היתרי בנייה מהווה הפרת הצהרת הנתבעים בהסכם.
חוזים – הטעיה – הפרה
.
התובעים הגישו כנגד הנתבעים תביעה כספית לתשלום החזר הוצאות ופיצוי מוסכם. התובעים טוענים, כי הנתבעים הטעו אותם לסבור שלבית שרכשו מהם קיימים היתרים באופן מלא. התובעים ממשיכים, כי העדרם של היתרי בנייה מהווה הפרת הצהרת הנתבעים בהסכם.
.
בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כלהלן:
מהראיות עולה, כי במועד חתימת הסכם המכר, הדירה לא נבנתה כולה בהתאם להיתרים מתאימים, וכי הנתבעים-המוכרים ידעו על כך. מכאן, שהצהרת הנתבעים בהסכם המכר לא הייתה אמת, אף היה בה משום הטעייה ממש.
הנתבעים הטעו את התובעים לסבור שלבית קיימים היתרים באופן מלא, וכי העדרם של היתרי בנייה מהווה הפרת הצהרת הנתבעים בהסכם.
חובתם של הנתבעים להשיב לתובעים את ההוצאות שהוציאו לצורך הוצאת היתר הבנייה מקורה בחוק התרופות, ולא בהסכם המכר.
ההוצאות שהוציאו התובעים לצורך ההסדרה כאמור הוא הנזק שנגרם להם עקב ההפרה ותוצאותיה, וההוצאות האמורות הן תוצאה מסתברת של ההפרה.
הנתבעים חבים בהוצאות שהוציאו התובעים לקבלת היתר הבנייה ולהסרת ההפרה. |
| חזרה למעלה |
|
| 31 [עורכי-דין] |
|
| תא (הרצ') 29783-06-13 שרה חזי נ' אורי דניאל (שלום; יעקב שקד; 16/06/15) - 16 ע' |
| עו"ד: צוריאל חזי, עידן עזרא |
בית המשפט קיבל באופן חלקי את תביעת התובעת כנגד הנתבע – עורך דין, בעילה של רשלנות מקצועית. נפסק, כי בנסיבותיו של עניין זה, היה על הנתבע לקבל את עמדתה ואישורה של התובעת טרם חתימת הסכם הויתור. ממילא, חתימת הנתבע על הסכמתו לדחית התביעה בשם התובעת נעשתה בחריגה מהרשאה.
עורכי-דין – אחריות מקצועית – בנזיקין
עורכי-דין – אחריות מקצועית – חובות עורך-הדין
.
התובעת הגישה כנגד התבעה – עורך דין שייצג אותה בהליך משפטי תביעת נזיקין. התובעת טוענת כי הנתבע פעל בניגוד עניינים, הפר את חובותיו כפרקליט, פעל ללא ו/או בניגוד להרשאה, התרשל במילוי תפקידו, פעל בחוסר תום לב מאחורי גבה וללא ידיעתה או הסכמתה, הכין את התביעה ברשלנות ללא בדיקת גובה הנזקים האמיתיים וכן ניהל את התביעה באופן רשלני.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
בהחלטה אם להתפשר בתיק (קל וחומר לוותר על התביעה באופן בלתי חוזר) על הפרקליט לשקול את הסיכויים והסיכונים ולקבל החלטה מושכלת ויש לאמץ אמת מידה אובייקטיבית לבחינת התנהגותו, כאשר על הלקוח להוכיח כי ההחלטה התקבלה מבלי שהפרקליט הפעיל שיקול דעת סביר.
במקרה זה, חתימתו של הנתבע על הסכם הוויתור מהווה התרשלות כלפי התובעת, ולא טעות בשיקול דעת.
הנתבע הפר את החוזה הבלתי כתוב בינו לבין התובעת וכן התרשל בהתנהלותו, בכך שחתם על הסכם הויתור, לפיו תביעת התובעת נדחית, תוך קבלת שכ"ט נכבד.
מוטל על מי שתובע את עורך דינו בעילה של רשלנות או הפרת חוזה הנטל להראות את הקשר הסיבתי בין התרשלות עורך הדין לבין תוצאת המשפט.
בנסיבות אלה, הקשר הסיבתי בין הפרת חובתו של הנתבע כלפי התובעת לבין הנזק הינו עמום במידה מסוימת, אם כי לא ניתן לומר באופן מובהק שקשר זה נמוך או גבוה.
במקרים מסוימים של עמימות נסיבתית ייתכנו חריגים לכלל שעניינו הוכחה על פי מאזן הסתברויות בנסיבות בהן הפתרון הרגיל אינו נותן מענה הולם, ובאותם מקרים יעשה שימוש בחריג של פיצוי לפי הסתברות. |
| חזרה למעלה |
|
| 32 [נזיקין] |
|
| תא (חד') 34779-11-11 פלונית נ' דרורה אמיר (שלום; אמיר סלאמה; 03/06/15) - 6 ע' |
| עו"ד: |
בית המשפט דחה בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי, המהווה בהליך זה קביעה על פי דין, כמשמעה בסעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. נקבע כי אין המדובר במסמכים בעלי המשקל הנדרש, מבחינת איכותם ומהותם, בכדי להכניס את המקרה שבפנינו לגדר החריגים בהם ניתן היתר להבאת ראיות לסתור.
נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – הבאת ראיות לסתור
.
בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי, המהווה בהליך זה קביעה על פי דין, כמשמעה בסעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.
.
בית המשפט דחה את הבקשה, בקובעו כלהלן:
הלכה היא שהיתר להבאת ראיות לסתור מיועד למקרים מיוחדים וחריגים. קיימים שני סוגי טעמים היכולים להצדיק מת היתר להבאת ראיות לסתירת קביעה על פי דין – סוג אחד נוגע לטעמים משפטיים, וזאת כאשר בהליך בה נקבעה הנכות נפל פגם מהותי כגון תרמית, פגיעה בכלל הצדק הטבעי וכו'; סוג אחר נוגע לטעמים עובדתיים כבדי משקל. הנתבעות מכוונות בבקשתן לקיומם של טעמים עובדתיים המצדיקים מתן היתר להבאת ראיות לסתור.
כאשר בטעמים עובדתיים עסקינן, הכוונה היא לנתונים עובדתיים שלא עמדו בפני הגוף שקבע את הנכות, ואשר מפאת משקלם הם היו יכולים לשנות את הקביעה. זהו למשל המצב בו לא עמדו בפני הגוף שקבע את הנכות נתונים מעברו של הנפגע, אשר יכולים היו לשנות את התוצאה. דוגמה נוספת היא מצב בו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע, לאחר שהתקבלה הקביעה על פי דין.
המסמכים עליהם נמסכת הבקשה הם מסמכים ישנים מאוד. מדובר באסופה של מסמכים בודדים, שניתנו 27 שנים לפני התאונה נשוא התביעה, אשר האבחנה שבהם אינה ברורה, ואשר אינם מעידים, כשלעצמם, על כך שהתובעת סבלה מבעיה נפשית צמיתה, כזו שהיתה מקנה לה נכות רפואית בגין כך.
אין המדובר במסמכים בעלי המשקל הנדרש, מבחינת איכותם ומהותם, בכדי להכניס את המקרה שבפנינו לגדר החריגים בהם ניתן היתר להבאת ראיות לסתור. |
| חזרה למעלה |
|
| 33 [הוצאה לפועל] |
|
| ער (עכו) 38689-04-15 איגמה ניהול ומסחר בע"מ נ' מרינול בכר (שלום; דנה עופר; 03/06/15) - 6 ע' |
| עו"ד: ע' ברנט |
הוראות חוק ההוצאה לפועל, המסמיכות את רשם ההוצאה לפועל להורות לתאגיד בנקאי ליתן פירוט תנועות בחשבון עובר ושב, נוגעות להליכים הקשורים בהערכת יכולתו של החייב לפרוע את חובו, ולא להליכים שמטרתם להכין את הקרקע להגשת בקשה לחיוב צד שלישי בגין הפרת צו עיקול.
הוצאה לפועל – רשם ההוצאה לפועל – סמכותו
.
בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל. המבקשת עתרה להורות לבנק, שאצלו מתנהל חשבון על שם החייב, למסור לעיונה תדפיס תנועות בחשבון הבנק של החייב, למשך שלושת החודשים העוקבים להטלת עיקול בידיו. בקשה זו נדחתה על ידי הרשם בהחלטתו נשוא בקשה זו.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
עיון בבקשת רשות הערעור, על שלל טעמיה ונימוקיה, מעלה, כי המידע שאותו מבקשת המבקשת כלל אינו מיועד לשם בדיקת יכולתו של החייב, אלא לשם בדיקת טענותיה של המבקשת כלפי הבנק.
הוראות החוק המסמיכות את רשם ההוצאה לפועל להורות לתאגיד בנקאי ליתן פירוט תנועות בחשבון עובר ושב, נוגעות להליכים הקשורים בהערכת יכולתו של החייב לפרוע את חובו, ולא להליכים שמטרתם להכין את הקרקע להגשת בקשה לחיוב צד שלישי בגין הפרת צו עיקול.
דומה כי לא בכדי טענה המבקשת, שסמכותו של רשם ההוצאה לפועל ליתן צו כבקשתה נובעת מסעיף 3א(ב) לחוק ההוצאה לפועל, שכן הוראות החוק הרלבנטיות למסירת מידע אינן יכולות לתמוך בבקשה.
ההליכים למסירת מידע מיועדים לבחינת יכולתו של החייב, ולא לצרכים אחרים. כאשר ישנן הוראות חוק ספיציפיות המסדירות את ההליך, אין להפנות לסמכות הכללית הקבועה בסעיף כללי של חוק ההוצאה לפועל, ולפרש אותה כאילו היא מסמיכה את הרשם להיעתר למבוקש.
סוף דבר, בדין דחה כב' הרשם את הבקשה, ועל כן יש לדחות את בקשת הערעור על החלטתו. |
| חזרה למעלה |
|
| 34 [דיון אזרחי] [מקרקעין] |
|
| תא (חי') 47722-04-13 א. גולדנהאוז יזמות בע"מ נ' אסטייט ח.ש. אחזקות (93) בע"מ (שלום; מעין צור; 01/06/15) - 6 ע' |
| עו"ד: י. פלק, עופר בן ארי |
תביעה למתן חשבונות, שהגישה בעלת יחידה בבית משותף נגד בעלים של יחידות אחרות בו, בטענה כי אלה הפיקו רווחים מהרכוש המשותף, ולתובעת זכות לחלק ברווחים אלה. בית המשפט קבע כי החצר מהווה חלק מהרכוש המשותף לכלל בעלי היחידות בבית המשותף, כי יש לתובעת זכות תביעה לכאורית לגבי ההכנסות שהופקו מהרכוש המשותף, ולכן קמה לה זכות לקבל את החשבונות המבוקשים על ידיה.
דיון אזרחי – תביעה למתן חשבונות – שלבי הדיון
דיון אזרחי – תביעה למתן חשבונות – צו לעריכתם
מקרקעין – בתים משותפים – רכוש משותף
מקרקעין – בתים משותפים – הצמדות
.
תביעה למתן חשבונות, שהגישה בעלת יחידה בבית משותף נגד בעלים של יחידות אחרות בו, בטענה כי אלה הפיקו רווחים מהרכוש המשותף, ולתובעת זכות לחלק ברווחים אלה.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
תביעה למתן חשבונות נדונה בשני שלבים: בשלב הראשון בוחן בית המשפט אם התובע אכן זכאי לחשבונות מהנתבע. התובע הוא שנושא בנטל להוכיח עובדות המקנות לו זכות לקבל חשבונות מן הנתבע. אם מוצא בית המשפט כי התובע זכאי לחשבונות מן הנתבע הוא מוציא צו למתן חשבונות, ובשלב זה נדרש הנתבע לשכנע כי החשבונות שמסר הם נאותים.
במקרה דנן, טענת התובעת היא כי זכותה לקבל חשבונות נובעת מהיות החצר רכוש משותף לכלל בעלי היחידות בבניין, לרבות התובעת עצמה. יש לבחון, איפוא, אם החצר הינה רכוש משותף של כלל בעלי היחידות, או שכטענת הנתבעים הזכויות בחצר הן שלהם בלבד.
בהתאם לסעיף 55(א) לחוק המקרקעין, לכל דירה בבית המשותף צמוד חלק בלתי מסוים ברכוש המשותף של אותו בית משותף. עם זאת קיימת דרך להוציא חלקים מגדר הרכוש המשותף, ולייחדם לדירה מסוימת. דרך זו קבועה בסעיף 55(ג) לחוק המקרקעין. לצורך כך נדרשת קביעה של בעלי הדירות בתקנון שחלק מסוים של הרכוש המשותף יהיה צמוד לדירה פלונית. ואולם כל עוד לא הוצמד חלק מסוים מהרכוש המשותף לדירה מסוימת, אין בידי בעלי הדירה זכות קניינית בלעדית בחלק מסוים מהרכוש המשותף.
ההסכם, שעליו מבססים הנתבעים טענותיהם, אינו מקיים את התנאים האמורים. אין מדובר בהסכם הנושא חתימות של כל בעלי הדירות, אלא בהסכם הנושא את חתימות הקבלנים בלבד. בהעדר קביעה של בעלי הדירות בבית המשותף כי החצר תוצמד לדירות הנתבעים, מהווה החצר חלק מהרכוש המשותף לכלל בעלי הדירות (היחידות) בבית המשותף.
משנקבע כי החצר מהווה חלק מהרכוש המשותף לכלל בעלי היחידות בבית המשותף, יש לתובעת זכות תביעה לכאורית לגבי ההכנסות שהופקו מהרכוש המשותף, ולכן קמה לה זכות לקבל את החשבונות המבוקשים על ידיה. לפיכך, יש לקבל את התביעה למתן חשבונות. |
| חזרה למעלה |
|
| 35 [דיון פלילי] |
|
| הת (פ"ת) 52521-03-15 עמותת אלראבטה אלאסלמיה אלקוטריה נ' מדינת ישראל (שלום; ארז נוריאלי; 01/06/15) - 6 ע' |
| עו"ד: |
נדחתה בקשה להחזרת תפוסים, לפי סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי. בית המשפט קבע כי לא ניתן להגן על תכלית התפיסה, תוך החזרת התפוסים לידי המבקשת בשלב זה.
דיון פלילי – תפיסת חפץ – החזרתו
דיון פלילי – תפיסת חפץ – עילות התפיסה
דיון פלילי – תפיסת חפץ – תכלית התפיסה
.
בקשה להחזרת תפוסים, לפי סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש), תשכ"ט-1969.
.
בית המשפט דחה את הבקשה, בפוסקו כי:
על מנת שתקום סמכות לתפוס חפץ נדרש כי לשוטר יש יסוד סביר להניח שישנו קשר כשלהו בין החפץ לבין עבירה שנעברה או עתידה להיעבר, כאשר סעיף 32(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש), מדבר על חמש חלופות וביניהן: באותו חפץ נעברה עבירה או עומדים לעבור עבירה, החפץ עשוי לשמש ראיה במשפט או החפץ שימש אמצעי לביצוע העבירה.
לאחר עיון בחומר החקירה, נמצא כי קיים חשד סביר ברף הנדרש, לביצוע העבירות המיוחסות למבקשת. כמו כן, קיים חשד סביר כי התפוסים שימשו כאמצעי לביצוע העבירה וכי הם הינם בבחינת ראיה בתיק.
בהגיע בית המשפט למסקנה כי תכלית התפיסה נותרה בעינה, עליו לבחון, האם ניתן לשחרר את התפוסים אף שמתקיימת עילה נמשכת לתפיסה, ואם כן – באלו תנאים וסייגים יש לעשות כן, על מנת להגן על תכלית התפיסה תוך פגיעה פחותה בזכות הקניין של בעל הזכות בנכסים התפוסים.
הוכח כי קיים קושי ממשי להפריד ולמיין בין החומרים הנוגעים לחקירה לבין החומרים שאינם נוגעים לחקירה, כמו גם לנתחם ולתרגמם לשפה העברית, וזאת לנוכח היקף החומרים. מאליו מובן שדלתות בית המשפט פתוחות בפני הסניגור בבוא העת, לשוב ולהגיש בקשה נוספת. |
| חזרה למעלה |
|
| 36 [התיישנות] [רשויות מקומיות] [מסים] |
|
| תא (חד') 64186-10-13 עיריית חדרה נ' פרץ חיים (שלום; הדסה אסיף; 01/06/15) - 7 ע' |
| עו"ד: |
משנקבע כי הליכי גבייה מנהליים כפופים לכללי ההתיישנות כמו הליכי גבייה אזרחיים, הרי שבהתאם, ומתוך מדיניות משפטית ראויה של אחידות, יש לקבוע גם כי הכללים, הנוגעים להפסקת תקופת ההתיישנות או להפסקת מרוץ תקופת ההתיישנות, יחולו גם על הליכי גבייה מנהליים.
התיישנות – טענת התיישנות – בהליך גבייה מינהלי
רשויות מקומיות – גבייה – התיישנות
רשויות מקומיות – גבייה – גבייה מינהלית
מסים – התיישנות – ארנונה
מסים – גבייה – גבייה מנהלית
.
תביעה כספית לתשלום חוב ארנונה. הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן ובקשה לדחיית התביעה על הסף, בכל הנוגע לרכיבי התביעה שלטענתו עילת התביעה לגביהם התיישנה.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
השאלה העומדת על הפרק הינה, האם העובדה שהעירייה פעלה במישור המנהלי בהליכים לגביית החוב, עוצרת את מרוץ ההתיישנות מפני תביעה רגילה. במילים אחרות, האם נקיטת הליכי גבייה מנהליים עוצרת את מרוץ ההתיישנות גם ביחס להליכים אזרחיים.
בעניין נסייר עמד בית המשפט העליון על "הצורך שלא ליצור הבחנה בלתי עניינית בין שני מסלולי האכיפה העומדים לרשות הרשות המקומית", ואכן בית המשפט קבע שם כי גם הליכי גבייה מנהלית כפופים לטענת התיישנות.
משנקבע, שהליכי גבייה מנהליים כפופים לכללי ההתיישנות כמו הליכי גבייה אזרחיים, הרי שבהתאם, ומתוך מדיניות משפטית ראויה של אחידות, יש לקבוע גם כי הכללים, הנוגעים להפסקת תקופת ההתיישנות או להפסקת מרוץ תקופת ההתיישנות, יחולו גם על הליכי גבייה מנהליים.
יש לראות בשליחת דרישת תשלום כמפסיקה את מרוץ ההתיישנות, בדיוק כמו שהגשת תביעה לבית משפט מפסיקה את המרוץ. בענייננו, שלחה העירייה דרישות תשלום רבות ואף נקטה בהליכי עיקול. מכאן, שמרוץ ההתיישנות הופסק, ואין לומר שבעת שהוגשה התביעה התיישן כבר החוב. |
| חזרה למעלה |
|
| 37 [דיון אזרחי] |
|
| תא (ת"א) 2401-09-12 פנינה סבח נ' מועצה אזורית מרום הגליל (שלום; אורלי מור אל; 21/05/15) - 8 ע' |
| עו"ד: |
התקבלה בקשה לתיקון כתב תביעה. בית המשפט קבע כי התיקון המבוקש יעמיד את הפלוגתא האמיתית לדיון. משכך ושעה שאין בידי הנתבעת להצביע על עוול ממשי שיגרם לה, בשים לב למיהות התובעת ומכלול נסיבות העניין, ראוי להתיר את תיקון כתב התביעה.
דיון אזרחי – כתב-תביעה – תיקון
דיון אזרחי – כתבי-טענות – תיקון כתב-תביעה
דיון אזרחי – תיקון כתבי-טענות – תיקון כתב-תביעה
דיון אזרחי – תיקון כתבי-טענות – התרתו
.
בקשת התובעת לתיקון כתב תביעה, שעיקרה בכך שתתוקן הגרסה העובדתית שנטענה בכתב התביעה בנוגע למקום האירוע נשוא התביעה.
.
בית המשפט קיבל את הבקשה, בקובעו כי:
הכלל הוא שבתי המשפט נוטים לאשר לבעל דין לתקן את כתב תביעתו וזאת על מנת שבית המשפט יכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין, בוודאי נכון הדבר כאשר התיקון המבוקש מאפשר לשקף את המצב לאשורו ואינו חוסם את דרכו של בעל דין להפרע כדי המגיע לו על פי המצב לאשורו, היה ותוכח תביעתו.
אכן לכלל זה קיימים חריגים, כגון במקרה בו התנהגות בעל דין אינה מצדיקה תיקון כתב תביעה או במקרה בו קיים שיהוי לא סביר ולא מוצדק בהגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה. כמו כן, לא יאושר תיקון כתב תביעה כאשר יש בתיקון משום החלפת עילה או הוספת עילה חדשה לכתב התביעה המקורי ותיקון כתב התביעה יגרום נזק או עוול שלא ניתן לפיצוי בתשלום הוצאות, כך לדוגמא, לא יותר תיקון כתב תביעה, שיגרום לכך שהנתבע אינו יכול להעלות טענת התיישנות, כתוצאה מהתיקון.
המקרה דנן, על אף המחדל החמור שנפל בכתב התביעה המקורי, אינו נכנס לגדר המקרים בהם ידחה בית המשפט בקשה לתיקון כתב התביעה. דרישת הנתבעת, כי התובעת תנהל את ההליך בהתאם לכתב התביעה המקורי, עד לדחיית התביעה לגופה, עולה כדי אבסורד ומובילה לתוצאה בלתי צודקת, שכן ברי, כי התביעה תדחה בלא שתתברר לגופה וברי כי תביעה מסוג זה אינה מסוג התביעות שיש לדחותן על הסף.
התיקון המבוקש יעמיד את הפלוגתא האמיתית לדיון. משכך ושעה שאין בידי הנתבעת להצביע על עוול ממשי שיגרם לה, בשים לב למיהות התובעת ומכלול נסיבות העניין, ראוי להתיר את תיקון כתב התביעה. |
| חזרה למעלה |
|
| משפחה |
| 38 [חוזים] [ירושה] |
|
| תמש (ת"א) 2191-06-12 ת. צ. נ' ח. פ (משפחה; אסתר ז'יטניצקי רקובר; 17/06/15) - 11 ע' |
| עו"ד: שמואל מורן, עמי סדן תגר עמיאל |
בהתאם להלכת זמיר, הסכם המתנה בו העניקה המנוחה את הדירה לנתבע בחייה תקף וזאת על אף קיומה של צוואה הדדית, שנעשתה קודם לכן (וקודם לתיקון החוק), לפיה ציוו ההורים המנוחים כי לאחר פטירת שניהם, רכושם יחולק באופן שווה בין התובעת והנתבע. שכן, לא נכתבה בצוואה הגבלה מפורשת, והתובעת לא הצליחה להביא ראיות הסותרות את ההנחה הבסיסית בדבר חופש המצווה לשנות את צוואתו.
חוזים – מתנה – תוקפה
ירושה – צוואה – צוואה הדדית
ירושה – צוואה – יורש אחר יורש
.
הכרעה בשאלת תוקפה של מתנה – דירה שהעניקה המנוחה, בחייה, לנתבע לאחר מות בעלה. זאת לאור הצוואה ההדדית שנעשתה קודם לכן, וקודם לתיקון החוק, לפיה ציוו ההורים המנוחים כי לאחר פטירת שניהם, רכושם יחולק באופן שווה בין התובעת והנתבע. יצוין כי עסקת המתנה הושלמה ברישום.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה דחה את התביעה מהטעמים הבאים:
על פי הלכת זמיר (בע"מ 10807/03) העברת הדירה במתנה בנסיבות ענייננו הינה בת תוקף. המדובר בהורשה של "יורש אחר יורש". בהתאם להוראת חוק הירושה, במקרה של יורש אחר יורש רשאי היורש הראשון לעשות בחייו בירושה שנפלה בחיקו כבתוך שלו אך נאסר עליו לגרוע מזכותו של היורש השני ע"י צוואה; כן יש לזכור כי המצב המשפטי לגבי צוואות הדדיות קודם התיקון לחוק היה עקרון החופש לצוות כאמור בסעיף 8 (א) לחוק הירושה הקובע: "הסכם בדבר ירושתו של אדם וויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם בטלים"; בהתאם להלכת זמיר, בהעדר עיגון לכוונה משותפת אחרת של כותבי צוואות הדדיות, קודם לתיקון החוק, ולו באופן משתמע, אין להחיל בצוואה הדדית את עיקרון ההסתמכות. כלומר, אין בעצם כתיבתה של צוואה ההדדית, ללמד כי הצדדים ביקשו למנוע איש ממשנהו לשנות את הוראות הצוואה בין בדרך של עריכת צוואה (זולת אם מדובר, בהוראת "יורש אחר יורש" שאז אין לגרוע מחלקו של היורש השני בדרך של צוואה) ובין בדרך של מתן מתנה בחיים המשנה את אופן החלוקה המצוין בצוואה ההדדית. מכאן שבאם לא נכתבה בצוואה הגבלה מפורשת, מוטל נטל נכבד על המבקש להוכיח קיומה של הגבלה שכזו. כשמועד הבדיקה הקובע הינו מועד עריכת הצוואה ההדדית. במקרה דנא לא נאמר בצוואה דבר ממנו ניתן להסיק במפורש או מכללא כי כוונת המנוחים הייתה להגביל את הצד השני. משהתובעת לא הצליחה להביא ראיות הסותרות את ההנחה הבסיסית בדבר חופש המצווה לשנות את צוואתו, אין צורך להידרש לשאלה אם הענקת המתנה הינה התנהגות הלוקה בחוסר תום לב. מכל מקום, ביהמ"ש דן בשאלה בבחינת למעלה מן הצורך ולא מצא בה ממש. |
| חזרה למעלה |
|
| בתי-הדין הרבניים |
| 39 [בתי-דין] [משפחה] |
|
| (ב"ש) 1011498/ פלונית ופלוני נ' מנהל בתי הדין הרבניים (הממונה על המחוז לעניין המרת דת) (בתי-הדין הרבניים; אליעזר איגרא, אהרן דרשביץ, משה בצרי; 10/05/15) - 11 ע' |
| עו"ד: ליטל יעקובוביץ־דראי, ציון סהראי |
פלונית הופיעה בפני ביה"ד של הרב קרליץ בזהות בדויה. תחת הזהות הבדויה עברה פלונית תהליך גיור ונישאה לפלוני. במסגרת הליך לאישור הגיור והנישואין, התברר כי האישה שבזהותה השתמשה פלונית נשואה לאחר. ביה"ד התיר נישואין אלה ופלונית (בזהותה הבדויה) נישאה בשנית לפלוני ברבנות. לימים התבררה התרמית וכי פלונית הציגה עצמה בזהות בדויה. פלוני, עדיין מעוניין להיות נשוי לפלונית. מה תוקפם של ההליכים שביצעה פלונית בפני ביה"ד בזהות בדויה?
בתי-דין – בית-דין רבני – הליכים בזהות בדויה
משפחה – ניש; – בזהות בדויה
בתי-דין – בית-דין רבני – גיור
.
פלונית הופיעה לפני ביה"ד בזהות בדויה כגב' לר, וביקשה אישור גיור לגיור שנעשה לה בזהות הבדויה, בפני ביה"ד של הרב קרליץ וכן ביקשה אישור נישואין לנישואין שערך ביה"ד הנ"ל בינה לבין פלוני , סמוך לאחר הגיור. במהלך הדיון בבקשה התברר לביה"ד כי ל.ר נשואה אזרחית לאדם אחר (יהודי רוסי) וביה"ד התיר את נישואי המבקשת, שהייתה גויה בעת נישואיה לבעלה היהודי, שלטענתה נעלם. לאחר קבלת פסק הדין נישאו פלונית (בזהותה הבדויה) ופלוני בשנית ע"י הרבנות. לימים, בעקבות ברור של משטרת הגבולות, התברר כי פלונית איננה ל.ר וכי מדובר בתרמית. פלוני, עדיין מעוניין להיות נשוי לפלונית. מה תוקפם של ההליכים שביצעה פלונית בפני ביה"ד בזהות בדויה?
.
ביה"ד הרבני האזורי פסק:
בכל הנוגע להתרת הנישואין של ג' ר' מאשתו ל' ר', בוודאי שזו בטלה.
בכל הנוגע לאישור הגיור ואישור הנישואין, ביה"ד דן בשאלה האם מבחינת ההלכה אפשר לקבוע שאכן המבקשת [פלונית] היא אותה הגברת שהציגה עצמה כ[ל' ר'] ושהייתה לפני ביה"ד בהתחלה? ביה"ד ענה על כך בחיוב. ברם, מאחר ואת תהליך הגיור עברה המבקשת בבית דינו של הרב קרליץ, ומאחר שהמבקשת הופיעה בפניהם בזהות בדויה, נקבע שעל ביה"ד של הרב קרליץ לדון האם יש לקבל את הגיור הנ"ל או בגלל רמאות זו יש לשקול את כל קבלת הגיור. ביה"ד של הרב קרליץ אישר את הגיור של [פלונית] וקבע שמבחינתו על אף שהיא הזדהתה בשם אחר הם מכירים בגיור ומבקשים מביה"ד לאשר גיור זה. לאור האמור אישר ביה"ד את הגיור של פלונית.
ביחס לנישואי פלונית ופלוני, ביה"ד בחן הלכתית: האם כאשר אדם מתחתן עם אישה וברור לו שהיא גב' [ל' ר'], ולאחר זמן התברר שהיא גב' [פלונית], אפילו אם הוא מסכים ורוצה להישאר נשוי לאותה אישה – האם אין כאן מקח טעות שהנישואין בטלים מעיקרם? ואפילו אם רוצים להישאר זה עם זה, האם עליהם לעשות נישואין חדשים? ביה"ד ענה על כך בשלילה ופסק כי כאשר מדובר בשינוי של שם בלבד (להבדיל משינוי במהות האדם לדוג' ההבדל בין כהן ללוי) מדובר בקידושין תקפים, גם אם טעה בשמה וזהותה האמתיים. הנקודה שיכולה להפריע היא חוסר הכנות של האישה כלפי בעלה, אבל לאור הנסיבות שבהן הגיע האישה ארצה ייתכן מאוד שהוא הבין את מצוקתה, ואם נתרצה, חלו הקידושין למפרע.
מכל מקום, ביה"ד העביר את פסק דין ליועץ משפטי של בתי הדין לשקול את הטיפול בתרמית זו. |
| חזרה למעלה |
|
| כתבי טענות |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
