שלום רב
במסגרת עבודת מטה שהתקיימה לאחרונה, עלה כי למעט מקרה יחיד, לא ניתן למצוא דוגמאות בהן הועמד לדין פלילי ערב הלוקח על עצמו לפקח אחר מעצר בית או תנאי שחרור אחרים המוטלים על נאשם.
יש להניח כי במהלך השנים הוגשו כתבי אישום אחדים נוספים, אך בוודאי שלא יותר מכך.
בחינת המצב המשפטי מעלה שספק רב אם בבקשה למעצר עד תום ההליכים מוסמך בית המשפט להטיל חובות עשה על צד ג'. לפיכך, ספק אם ניתן לראות בחתימה על ערבות צד ג' משום "הוראה חוקית"
כמובנה בסעיף 287 בחוק העונשין.
יחד עם זאת, נראה כי אין קשי לקבוע שבהפרת תנאי פיקוח - בידיעתו של המפקח - ואי נקיטה באמצעים כדי להפסיקה, ולו ביידוע המשטרה על ההפרה, ניתן לראות סיוע לנאשם המבצע עבירה של
הפרת הוראה חוקית.
השאלה היא מתי נכון לפתוח בחקירה ואף להעמיד לדין (עבירה שבטיפול הפרקליטות) בגין התנהגות זו של מפקח.
הצעתי היא לקבוע כי ככלל, המענה להפרת תנאים הנעשית בידיעתו של מפקח הוא חילוט ערבויות שנתן המפקח.
לפיכך, ככל שמדובר במחדל בלבד (רוב רובם של המקרים), לא תפתח חקירה נגד ערב בגין הפרת הוראה חוקית – דהיינו אין די במודעות להפרה ואי מתן הודעה למשטרה על כך כדי להצדיק חקירה
פלילית של המפקח.
מאידך, ככלל יש לפתוח בחקירה נגד ערב בגין הפרת הוראה חוקית, בכל אחד מאלה:
1.
כאשר הערב שותף ברמה הפלילית למעשה ההפרה, דהיינו, כאשר להפרת התנאים מתלווה תכנון מוקדם שבו הערב הופך להיות שותף ממשי של הנאשם (שלא בדרך של מחדל בלבד)
להפרת התנאים.
2.
כאשר להפרת התנאים נלווית התנהגות פסולה של הערב בקשר לנסיבות ההפרה – מסירת גרסת שקר בעת בדיקת ההפרה, בידוי ראיות וכד'.
אף בהתמלא דרישות אלה, יש לנהוג זהירות בפתיחה בחקירה. ככל שכתב האישום שבגינו נקבעו תנאי השחרור חמור יותר, וככל שההפרה משמעותית יותר ויוצרת סיכון גבוה יותר לאינטרס שבגינו
נקבעו התנאים, כך תגבר ההצדקה לפתיחה בחקירה ואף להעמדה לדין.
הבניית שיקול הדעת בנושא חשוב זה, תאפשר הגשת כתבי אישום רבים יותר מאלה (יחיד או אחדים) שהוגשו עד כה.
אשמח לקבל התייחסותכם.
תודה אלי