1. וייסמן- בקשת רשות ערעור. המבקש נחשד כי יחד עם  אחר זייף הוא כרטיסי אשראי על ידי העתקת כרטיסי אשראי השייכים לאנשים שונים ועשה בכרטיסי האשראי שימושים שונים לרבות משיכת כספים ממכשירי כספומט. תאריכים: 26.11.06 תפיסה של כספים החשודים כי נתקבלו במרמה וכן אביזרים שונים כגון כובע ומשקפי שמש. ביום 3.9.2007 פנה בא כוח המבקש למשיבה בבקשה כי תשיב לידי המבקש את הכספים והחפצים שנתפסו על ידה. זאת, לאור חלוף התקופה הקבועה בסעיף 35 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש). המשיבה הורתה למשטרה להחזיר את חפציו למעט הכספים ופנתה ביום 17.9.07 לביהמ"ש השלום שיאפשר לה להמשיך ולהחזיק את הכספים לתקופה של 6 חודשים נוספים. ביהמ"ש השלום והמחוזי קבעו שיש סמכות לביהמ"ש להאריך את המועד לבקשת המשיבה אף לאחר חלוף התקופה של 180 יום.

השופט ג'ובראן בוחן את הבר"ע לאור הלכת חניון חיפה וקובע שיש לדחות את הבקשה ולכן אין לו צורך לקבוע מסמרות. אך הוא כן מנתח את טענות הצדדים ואומר "מובן הוא כי דרך המלך היא כי על המשיבה לפנות במסגרת המועד הנתון בבקשה להארכת מועד ההחזקה בחפצים התפוסים. מחדלה של המשיבה לפעול כן הינו שיקול שיש לקחתו בחשבון עת מגישה היא את הבקשה באיחור. עם זאת, אין בכך בכדי לשלול את סמכותו של בית המשפט להיעתר לבקשה להאריך את ההחזקה אף אם הוגשה הבקשה לאחר חלוף המועד... בעניין הנידון הוגשה בקשת הארכה מטעם המשיבה, אומנם לאחר המועד של 180 ימים אך טרם שהוגשה בקשת המבקש להשבת הכסף לידיו. נוסף לכך נגד המבקש בענייננו הוגש זה מכבר כתב אישום חמור אשר הכסף נשוא הבקשה מהווה ראיה במסגרתו. בנסיבות אלו אין מנוס מהקביעה כי מתקיימים התנאים להיעתר לבקשת המשיבה ולהותיר את החפצים בידיה אף שבקשתה הוגשה באיחור."

 

2. פרידנברג- במהלך חיפוש שערכה המשטרה בביתו של העותר ביום 17.7.90, נתפסו 600,29 דולר של ארה"ב, מהם 700מזויפים. ביום 28.1.91, היינו לאחר שישה חודשים ועשרה ימים מאז שנתפסו הדולרים, הגישה המשטרה בקשה לבית-משפט השלום להאריך את תקופת אחזקתם, זאת על-פי סעיף 35 לפקודה. השאלה היא, אם מוסמך בית-משפט השלום להאריך את תקופת התפיסה של חפץ, שתפסה המשטרה מכוח סעיף 32(א) לפקודה, אף אם חלפו שישה חודשים מיום תפיסת החפץ, ובתקופה זו לא הוגש כתב-אישום ולא הוארכה התקופה לתפיסת החפץ. נקבע כי סעיף 35 לפקודת סדר הדין הפלילי מקנה לבית המשפט הסמכות להאריך את תקופת החזקת התפוסים אף אם הבקשה הוגשה לאחר חלוף התקופה המנויה בסעיף.

 

3. עובדיה (6686/99- ביהמ"ש העליון) מדובר בחפצים אשר נתפסו על ידי המשטרה במסגרת חקירת חשדות לפעילות הימורים אסורה. על-פי סעיף 35 לפקודה, יוחזר חפץ שנתפס לאדם התובע זכות בו, אם לא הוגש משפט נגדו שבו החפץ צריך לשמש ראיה, או אם לא ניתן צו לפי סעיף 34. לבית-המשפט סמכות – מכוח סעיף 35 – להאריך את תקופת ששת החודשים בתנאים שיקבע. הארכה זו איננה יכולה להיות לצמיתות ועליה להינתן לזמן מסוים, לתכלית מסוימת ומטעמים ראויים. ככלל, יש להגיש בקשת הארכה בתוך התקופה שהארכתה מבוקשת, עם זאת ניתן להאריך תקופה זו גם אם זו הוגשה לאחר חלוף תקופת ששת החודשים. אך(!!), במועד שהוגשה בקשת המבקש להשיב את החפצים לידיו לא הוגשה עוד כל בקשה מטעם המשיבה להאריך את תקופת ההחזקה ולמעשה אף לאחר בקשתו כל שעשתה המשיבה היא לבקש בתגובה לבקשתו זו את השמדת החפצים התפוסים. יתרה מכך, באותו המקרה לא הוגש כתב אישום כנגד המבקש ואף תיק החקירה נגדו נגנז מחוסר ראיות מספיקות. בנסיבות אלו קבע בית המשפט כי התנהלותה של המשיבה אינה ראויה, קיבל את הערר והורה על החזרת התפוסים לידי המבקש.

 

4. דורון גד- שיהוי בהגשת כתב האישום

אין מחלוקת בין הצדדים כי :

א.      התפוסים נתפסו ביום 19.01.2014 .

ב.      כתב האישום כנגד המבקש הוגש ביום 05.05.2015.

ג.        הבקשה להחזרת התפוסים מטעם המבקש הוגשה ביום 17.05.2015 ו – 12 ימים לאחר הגשת כתב האישום ו-16 חודשים מיום התפיסה. לפני בקשה זו לא קדמה כל בקשה ו/או כל פניה מטעם המבקש.

במקרה שבפני רשות העתיקות לא עשתה דבר מכל אלה. היא לא ביקשה צו לפי סעיף 34 במהלך ששת החודשים, היא לא ביקשה ארכה לאחר תום ששת החודשים וממילא לא ניתנה כזו. היא לכאורה 'ישבה על הגדר' והחזיקה בתפוסים. בהקשר זה ראוי לציין שגם המבקש בעצמו שקט על שמריו ולא הגיש כל בקשה ו/או פניה במהלך ששת החודשים או בתום ששת החודשים ואף לא במהלך 16 החודשים האחרונים.

הבקשה הראשונה מטעם המבקש הוגשה רק ביום 17.05.2015 ולאחר 12 ימים מיום הגשת כתב האישום. ככל שהמבקש טוען שנגרם לו עוול ועינוי דין, היה עליו לפעול לאלתר וללא שיהוי בבקשה להחזרת התפוסים.

באיזון שבין מחדל המשיבה והזכות לקניינו של המבקש מחד לבין חומרת העבירות המיוחסות למבקש, קיומן של ראיות לכאורה לביצוע העבירות, חוסר המעש בו נקט המבקש עד להגשת כתב האישום כנגדו  יש להעדיף את האינטרס הציבורי החשוב של הגנה על עתיקות על פני הענשת המדינה על אי עמידתה בכללי הפרוצדורה כלשונם בכך שלא הגישה בקשה להארכת החזקה בתפוסים, שכן מבחינה מהותית סבור אני  כי במקרה הנדון לבית המשפט הסמכות להורות על המשך החזקת התפוסים וזאת לאחר ששוכנעתי כי  קיימת נחיצות בהמשך החזקתם וכי הוגש כתב אישום כנגד המבקש.

 

5. אורי סלמה- ערעורים שעניינם בגובה הפיצוי שיש לפסוק בענייננו בעקבות התרשלות המשטרה והפרת חובה חקוקה (סעיפים 34-35 לפסד"פ) בעניין אי החזרת רכוש שנתפס "לידי המחזיק שמידיו הוא נלקח".

 

דצמבר 2004 נתפס רכושו של המערער. אחיו של המערער הגיע גם הוא לחקירות במשטרה והביא עימו רכוש של אחיו-המערער שנתפס. המערער ביקש לאחר חצי שנה מהמשטרה שתחזיר לו את הרכוש והיא לא נענתה לבקשתו. באוקטובר 2006 לאחר כמעט שנתיים מיום התפיסה קיבל המערער הודעה שהתיק נגדו נסגר. ביולי 2008 הוזמן אחיו למשטרה לקבל את הרכוש שנתפס. המערער, שהתלווה אליו, התבקש להגיש בקשה מתאימה להחזרת יתר התפוסים. ביום 1.9.2008 השיבה המשטרה למערער כי התפוסים כבר הוחזרו לו. לאחר דין ודברים הגיש המערער לבית משפט השלום בקשה להחזרת התפוסים, או אז התברר כי הרכוש הופקד בידי המתלונן.

 

נקודת המוצא לדיון היא שהמשטרה התרשלה והפרה חובה חקוקה. אין ספק כי המשטרה הפרה את הוראתו הברורה של סעיף 35 לפסד"פ, בו נקבע: "אם תוך ששה חדשים מיום תפיסת החפץ על ידי המשטרה, או מיום שהגיע לידיה, לא הוגש המשפט אשר בו צריך החפץ לשמש ראיה ולא ניתן צו על אותו חפץ לפי סעיף 34, תחזיר המשטרה את החפץ לאדם אשר מידיו נלקח". סעיף 34 מסדיר את האפשרות לפנות לבית משפט כדי להחזיר את הנכס לאדם אחר, אך המשטרה לא נהגה על פיו. איננו נדרשים לחזור ולמנות את כל הפגמים שנפלו בהתנהלותה של המשטרה בפרשה ויש לקוות כי הלקחים הופקו. מכל מקום שאלת האחריות אינה שנויה כיום במחלוקת.

"תביעתו של המערער הוגשה בשיהוי כבד, לאחר שחלפו כחמש שנים מיום שנתפס הרכוש. אמנם "מיצוי ההליכים" מול המשטרה התמשך, והתיק הפלילי נסגר רק בחלוף שנתיים, אך אין בכך הסבר מלא, וקשה להלום כי אדם שמטה לחמו נשבר ימתין זמן כה רב עד להגשת התביעה."

 

6. גד אחיצבי (20164/06 מחוזי ב"ש)-  ערר על החלטת בית משפט השלום בה הורה על החזרת חלק מהתפוסים כנגד ערבות כספית והאריך את אחזקת המשיבה ב-6 לוחות משחק אלקטרוניים עד לסיום ההליכים המשפטיים בתיק. ביום 14.9.04 נערך חיפוש בבית העסק בבעלות העורר, בחשד של ניהול משחקים אסורים ונתפסו, בין היתר, מערכות מחשב, כסף מזומן ותוכנת מחשב ביום 19.9.05, בחלוף למעלה משנה מתפיסת התפוס, ומשלא הוגש כתב אישום ולא בקשה להארכת מועד להחזיק בתפוס, הוגשה בקשה להחזרת תפוס לפי סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש).  ביום 25.9.05 הוגש כתב אישום כנגד העורר ואחרים בו צוין כי בסיום ההליכים תבקש המאשימה לחלט התפוס. התנהגות המשיבה בתיק זה אינה ראויה. היא שקטה על שמריה במשך שנה. לא הגישה כתב אישום, אך גם לא טרחה לעשות את הדבר האלמנטרי של פניה לביהמ"ש בבקשה להאריך התקופה להחזקת התפוס. דווקא המשטרה האמונה על שמירת החוק לא פעלה כראוי. זאת ועוד, רק לאחר שהעורר פנה וביקש החזרת התפוס, מיהרה להגיש כתב אישום. אלמלא בקשתו של העותר, שאלה מעניינת מתי הייתה המשטרה מגישה את כתב האישום. הבקשה של העורר היא זו שלכאורה שימשה זרז להגשת כתב האישום. השאלה המתעוררת בפני היא האם לאור הטענה שהתפוס שימש, לכאורה, לביצוע עבירות, למרות עבור הזמן, יש מקום להשיב התפוס לידי המבקש. אם ניקח לדוגמא תפיסת סמים על ידי המשטרה ועברה התקופה של שישה חודשים מבלי שהוגש כתב אישום או בקשה להארכת המועד להגשת התפוס, האם ביהמ"ש היה מורה על החזרת הסם, התשובה לכך שלילית מכיוון שהחזקת הסם, אסורה על פי החוק. שונה המצב לעניינינו שכן בתפוס ניתן גם לעשות שימוש חוקי ולהשתמש במחשבים למטרה חוקית לה נועדו ולא למטרה של משחקים אסורים. נטילת רכוש הינו צעד קיצוני שרצוי להימנע ממנו במידת האפשר, מששולל הוא את זכות השימוש וההנאה בקניין, שניתן, כאמור להשתמש בו גם באופן חוקי. גם לאחר הגשת כתב האישום לא הוגשה בקשה להאריך המועד להחזקת התפוס וכפי שכבר ציינתי, אלמלא הבקשה להחזיר התפוס, מי יודע עד מתי הרכוש שנתפס היה מונח במשטרה. מנגד על פי חומר הראיות קיים יסוד להניח כי אכן המדובר בתפוס ששימש לארגונם או עריכתם של משחקים אסורים, למרות שדעתי אינה נוחה מהתנהגות המשטרה, אין להחזיר התפוס ללא תנאי ויש להבטיח הצגתו כראיה במידת הצורך. הערר יתקבל במובן זה שגם לוחות המשחק האלקטרוניים יוחזרו לעורר באותם  תנאים שקבע בית משפט קמא לעניין החזרת המחשבים. התנאים להשבת הכסף יבוטלו והכסף יוחזר ללא כל תנאי.