חברים יקרים,
נשמח ללמוד מניסיונכם בעניין הבא:
צווים (לעניין תפוסים המיועדים לחילוט ואיסור יציאה מהארץ) היו בתוקף עד ליום 8.3.15.
המדינה ביקשה הארכתם של הצווים כשבוע מראש. בימ"ש העביר לתגובת הנאשם ונתן לו אפשרות להגיב עד ל 11.3.15. הסנגור הגיב במועד וטען כי הצווים פקעו. בימ"ש מתעלם מהטענה וקובע לדיון.
מאז ועד היום מתבקשות דחיות (בעיקר ע"י הסנגור אולם חלקן ביוזמת בימ"ש).
מהלך התקופה, בערך אחרי חודש, קובע בימ"ש שהצווים יוארכו עד לקיומו של דיון.
התקיים דיון. במהלכו טען הסנגור לאי תקפותם של הצווים. השופט דחה את טיעונו שכן המדינה הגישה בקשתה בזמן והדחיות לא היו לבקשתה.
כיום הוגש ערר. כשהסנגור טוען כי הצווים בטלים ומבסס זאת על פס"ד של רבינוביץ וחלידו.
האבחנה העיקרית היא שבפסיקה המדוברת המדינה הגישה את הבקשות אחרי התקופה כשהצווים בטלים (לא כמו במקרה שלנו).
חשבנו להשוות זאת למצב בו בקשה להארכת מעצר הוגשה במועד, אולם הדיון מתקיים מספר שעות אחרי תום פקיעת זמן המעצר.
האם למי מכם יש פסיקה הקובעת כי אין בתקלה זאת כדי להביא לבטלות הצו.
שרון ויונתן
שרון הר ציון, עו"ד | פרקליטות מחוז תל אביב פלילי
| 03-6970008 :Tel| פנימי
Fax:03-6919108 |008
