ההחלטה של אגמון גונן פוגעת בזכויותיה הדיוניות של המדינה; מתעלמת מהוראת הדין הברורה (התקנה הרלבנטית על סמכות מקומית); ובכל הכבוד - חורגת מן התפקיד השיפוטי
במערכת אדברסרית (במקום להסתפק בהכרעה בשאלת הסמכות המקומית - מוקדשת כמחצית מן ההחלטה לכניסה לנעלי הפרקליטות ולדיון מה כן או לא "ראוי" לה לטעון).
הקביעה לגופה - מרוקנת מתוכן ומאיינת-למעשה את התקנה בדבר סמכות מקומית. לכן, ההחלטה הזו צופנת נזק של ממש לחלוקת העבודה בין פרקליטויות המחוז, וגם להרבה מאוד
נושאים שבהם יש ניסיון מאוד אינטנסיבי לפורום-שופינג (בראשם, כמובן - ענייני מינהל אוכלוסין). הנסיבות ה-"מיוחדות" שמצדיקות את איון התקנה - אינן מיוחדות כלל וכלל: עצם העובדה שהטענה הועלתה לאחר שנקבע המותב (שהרי לפני כן ממילא אין החלטה להגיב בכלל לעתירה...); והצורך
שההליך בביהמ"ש לעניינים מינהליים יהיה מהיר (טענה שהיא רלבנטית בכל עת"מ שהיא...).
אני שואל את עצמי אם אין אפשרות לערער על ההחלטה - לפחות במובן זה שהיא חרגה מנושא הדיון ומהתפקיד השיפוטי (כאמור - ההחלטה לא מכריעה רק בטענת הסמכות המקומית,
אלא מתיימרת לקבוע מסמרות אילו טענות "ראוי" לפרקליט לטעון...). זה לא אחד מהנושאים שאסור לערער עליהם - פשוט כי זה אחד מהנושאים שביהמ"ש לא אמור לדון בהם מלכתחילה: בשיטה אדברסרית, כל צד זכאי להעלות את כל טענותיו, סף ומהות, וביהמ"ש אמור להכריע בהן-עצמן. הוא לא
אמור להחליט בשביל הצדדים מה "ראוי" להם לטעון מלכתחילה. אי אפשר לאחוז במקל משני קצותיו: מחד, לדבר כל הזמן על כך שהמדינה היא בעל דין שווה, בלי זכויות דיוניות עודפות; ומאידך, בטענות על היותה בעל דין מיוחד, לשלול ממנה וממייצגיה זכויות דיוניות הנתונות לבעלי דין
אחרים, ובפרט - עצם הזכות להעלות טיעון.
אני רוצה לציין שהשאלה הזו עולה גם בהקשר של טענות סף דיוניות אחרות: למשל, התיישנות. כזכור, פעם היתה הנחיית פ.מ. שהפרקליטות לא תעלה טענת התיישנות אלא במקרים
חריגים, ולאחר קבלת אישור (נדמה לי של פרקליט מחוז); ובשנים האחרונות ההנחייה נהפכה - ונקבע כי פרקליט חייב להעלות טענת התיישנות, אלא במקרים חריגים, ובכפוך לאישור, שאז מותר לו שלא להעלות טענת ההתישנות. למותר לציין שביהמ"ש לא אהבו את זה, ושנתקלנו לא אחת בטענה:
"לא ראוי לפרקליטות לטעון טענת סף כמו התיישנות, במקום להתמודד לגופה של התביעה". את אותו עניין אנחנו רואים בענייני שיהוי (טענת: "לא ראוי לפרקליטות לטעון שיהוי, במקום להתמודד לגופו של עניין"), ונדמה לי שהיתה וריאציה של הטענה גם בענייני סמכות עניינית ("לא ראוי
לפרקליטות לטעון סמכות עניינית, זה מבטא חוסר כבוד לביהמ"ש").
לא ירחק היום (ואולי אנחנו כבר שם) שנעמוד גם מול טענות ש-"לא ראוי למדינה לטעון" גם טענות מהותיות מסויימות. רק חישבו על טענה בתיק נזיקי כי "לא ראוי למדינה
להעלות טענה בדבר היעדר חובת זהירות שלה"; או טענה בתיק מקרקעין כי: "לא ראוי למדינה להעלות טענה על סעיף בחוזה החכרה שנחתם עמה"; או טענה בדיני עבודה: "לא ראוי למדינה לטעון כי לא התקימו יחסי עובד-מעביד"; או טענה במינהל אוכלוסין כי: "לא ראוי שהמדינה תטען על היעדר
זכות של זר להיכנס לשטחה".
הניסיון הזה להכתיב לפרקליטות אילו טענות מותר או אסור לה להעלות מלכתחילה (להבדיל, כמובן, מדחיית טענה כלשהי לגופה) - פוגע בזכות הייצוג של המדינה; הוא כובל
את ידי פרקליטי המדינה אל מול צדדים אחרים. על כן, אני מסכים לגמרי עם שירלי שצריך יהיה, בבוא העת, לשקול בחיוב ערעור על ההחלטה הזו.
דרור
From: Shirly Englard
Sent: Thursday, June 20, 2013 3:06 PM
To: ForumMinhali
Subject: FW: 27344-03-13 גלובס נ' רשות המיסים בישראל
חברי הפורום היקרים שלום,
לעדכונכם מצ"ב החלטה חדשה של השופטת אגמון גונן בסוגית סמכות מקומית, אשר דוחה בקשה שהגשנו לסילוק על הסף של עתירת חופש מידע, שתוקפת החלטה של ממונה חופש המידע
ברשות המיסים, שניתנה בירושלים.
אבקש לציין כי אנחנו טוענים לחוסר סמכות מקומית בכל תיק שבו ההחלטה הנתקפת התקבלה במחוז אחר, ובכלל זה במקרים בהם העתירה מוגשת במחוז מרכז ויש סמכות למחוז תל
אביב (ולהפך) - למרות שאנו מטפלים בעתירות בשני מחוזות אלה.
הטעם לכך, מעבר להוראות התקנות עצמן, הוא כדי להמנע מלתת יד לנסיונות של ב"כ העותרים לעשות "פורום שופינג" ולבחור לעצמם היכן לנהל את ההליך (משיקולים שונים).
בסוף ההחלטה השופטת מנסה לסייג את ההחלטה ולהבהיר שאין היא מבטלת את התקנה העוסקת בסמכות מקומית בבתי משפט לענינים מינהליים, וכי ההחלטה ישימה רק במקרים חריגים
כמו המקרה דנן וכאשר הסוגיה שעל הפרק היא בעלת חשיבות עקרונית. למרות הסייג הזה אני מניחה שההחלטה הזו עוד תצוטט נגדינו לא מעט , בתגובות לבקשות לסילוק על הסף מחמת העדר סמכות מקומית.
מאחר שכידוע לא ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על החלטות בענין סמכות מקומית, הרי שיהיה מקום לשקול (בחיוב, אני מקווה), הגשת ערעור על ענין זה במסגרת ערעור על פסק
הדין (ככל שהעתירה תתקבל וככל שיוחלט על הגשתו).
סופ"ש נעים לכולם,
שירלי