שלום לכולם,

 

ראו עדכוני פסיקה בעניין סד"א אשר חוזרים על ההלכה הקיימת בעניין "מהי ההזדמנות הראשונה לטעון התיישנות". ובעניין "סמכותו של ביהמ"ש לפסוק על פי עילה שלא נטענה בכתב התביעה".

 

רדואן   

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

From: Michal Hirschfeld
Sent: Tuesday, August 04, 2015 1:38 PM
To: Praklitim-Pami-Ezrachi-GRP
Cc: Radwan Basharat; Orit Cotev; Adi Avrunin; Eytan Lederer
Subject: עדכוני סד"א - פסיקה על פי עילה שלא נטענה והזדמנות ראשונה לטעון התיישנות

 

שלום לכולם,

ראו מצ"ב שני עדכוני סד"א, שלמעשה אין בהם חידוש כשלעצמם, אך הם מהווים תזכורת להלכה הקיימת שכדאי לרענן.

 

1.     פסיקה על פי עילה שלא נטענה.

 

א.   לפני שנים רבות נקבע בפסיקתנו כי " בית-משפט לא יפסוק על סמך עילה השונה מזו אשר נטענה בכתבי-הטענות".

ב.    אחר כך נקבע כי "אפילו נאמר, כי אין בית המשפט מנוע מלהיזקק לקונסטרוקציה משפטית, שלא הועלתה בטיעוני הצדדים, הרי ברור שיש להתייחס לכך כאל צעד חריג, שבית המשפט יבחר בו רק במקרים מיוחדים, כאשר דרישות הצדק מחייבות זאת".

ג.    מאז השתנו העיתים. כיום מקובל עלינו כי כאשר התובע הציג את כל העובדות המגבשות את עילת התביעה, אין תביעתו נדחית "רק משום שלא נתן לעילה את ה'כותרת המשפטית' המתאימה ולא הפנה לחוק שממנו נובעת זכות תביעתו" שכן "לא הכותרת המשפטית לעילת התביעה היא הטעונה הבהרה והתייחסות מבראשית בכתב התובענה, אלא העובדות המקימות עילה כזו". בהקשר זה יפה תקנה 74(א) לתקנות סדר הדין האזרחי הקובעת: "מותר להביא בכתב טענות כל הוראת דין שהטוען מתכוון להסתמך עליה, אך אין בעל דין מנוע מהסתמך על הוראת דין כאמור מחמת שלא הביא אותה בכתב טענותיו".

ד.    הכלל הוא, אפוא, כי אזכורה של הוראת דין בכתב התביעה הוא בגדר רשות ולא חובה, להוציא המקרה של הפרת חובה חקוקה.

ה.   על כן, ככל שלפני בית המשפט עמדה מערכת עובדתית מסוימת, רשאי הוא לפסוק על פי נימוקים משפטיים שונים מאלה שהועלו בתביעה, "ובלבד שהתמונה נובעת מן הראיות שהיתה לצדדים ההזדמנות להידרש אליהן". ואמנם לעניין זה יפה הזהירות, שכן על הנתבע לדעת מפני מה עליו להתגונן ויש לאפשר לו להכין הגנתו כראוי ולהיערך לקראת המשפט.

 

2.     מהי ההזדמנות הראשונה לטעון התיישנות

 

כזכור (אני מקווה) – ההזדמנות הראשונה לטעון התיישנות נקבעה בפסיקה כמועד הראשון בו נטען לגופה של תובענה (ע"א 630/90 רוז'נסקי נ' מובילי לוד).

 

א.    בענין מסוים הוגשה בקשה לסילוק על הסף מחמת מעשה בית דין (לפני כתב הגנה) ורק אחרי שזה לא צלח הוגשה בקשה לסילוק על הסף מחמת התיישנות. נשאלה השאלה האם לא איבד בעל הדין את ההזדמנות הראשונה לטעון התיישנות (עוד בבקשה הראשונה לסילוק). בית המשפט העליון קבע:  

 

קיימת עמימות לגבי השאלה מה המועד שייחשב כ"הזדמנות הראשונה". ברי כי כתב ההגנה הוא הקו האחרון להעלאת טענת ההתיישנות, אך הוא אינו בהכרח הקו הראשון. הפסיקה הכירה בכך, שייתכנו נסיבות בהן על הטוען להתיישנות להעלות את הטענה עוד בהליכים הקודמים להגשת כתבי הטענות, על מנת למנוע הליכי סרק בתביעה שהתיישנה, תוך בזבוז זמן שיפוטי יקר. בהליך של בקשה לסילוק התביעה על הסף, אין מניעה להעלות טענת התיישנות לצד כל טענה אחרת. על כן, ככלל, יש לראות בבקשת הסילוק כ"הזדמנות הראשונה" להעלאת טענת ההתיישנות. עם זאת, אין מדובר בכלל מוחלט, ואם במסגרת הבקשה לדחייה על הסף לא נטענו ולא נדרשו לטענות לגוף הסכסוך, יש מקום לדעה כי אין לראות בכך את הזדמנות הראשונה להעלאת הטענה.

 

ב.    תשומת ליבכם לפסק דינו של בבית המשפט המחוזי בו נטענה כנגד המדינה טענה של איבוד ההזדמנות הראשונה לטעון התיישנות – כאשר זו לא נטענה בבקשת ארכה לכתב ההגנה. בקשת הארכה נסמכה על הטענה המוכרת כי טרם התקבלה התייחסות המשרד. בית המשפט קבע כי אין מדובר בטיעון ראשון לגופה של התביעה (ובענין זה המבחן אינו טכני אלא מהותי) ועל כן המדינה לא איבדה את זכותה לטעון התיישנות.

 

 

 

 

מיכל הירשפלד, עו"ד

ממונה על עניינים אזרחיים | פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)

טל' ישיר 02-5419565 | נייד: 0506-217020 | פקס 02-5419581