בוקר טוב,

ראו את הבקשה לדיון נוסף שהגישה המחלקה הפלילית ביום חמישי.

מייל זה הוא בהמשך למייל ששלחתי לפני מס' דקות ובו הנחיה כי בכל תיק שנושא זה – דהיינו שלא הוכח כי ההסתרה היא על מנת לעשות שימוש עתידי בכספים – עולה יש להחליט האם ניתן להגיש למרות פסק הדין בעניין סלכגי וההחלטה כאן, באוחנה.

 

ליאת

 

 

 

מומי וכולם שלום,

 

היום הגשנו בקשה לדיון נוסף בתיק חשוב שנוהל בהצלחה במיסוי וכלכלה (מ"י נ' מאיר אוחנה – תיק הבנק בבורסת היהלומים).

 

הגשנו את הבקשה כי בית המשפט העליון הרחיב הלכה שנקבעה בעניינו של סלכגי, שגם היא, לשיטתנו, שגויה.

 

לאור הטענות הצפויות להישמע כתוצאה מפסק הדין, אני מציף בפניכם את הקביעה המשפטית שנקבעה, שכאמור לגביה ביקשנו דיון נוסף, ואני מציע שתנחו את הפרקליטים העוסקים בעבירות כלכליות להיות מודעים לפסק הדין, ואף לדעת שהגשנו בקשה לדיון נוסף.

 

העניין בתמצית הוא כך:

 

סע' 3(א) לחוק איסור הלבנת הון קובע שמי שעושה פעולה ברכוש אסור במטרה להסתיר או להסוות מקורו, זהות בעלי הזכויות בו, ועוד מטרות המנויות בסעיף - דינו מאסר 10 שנים.

 

רכוש אסור מוגדר כרכוש ש: 1. מקורו בעבירה (בדרך כלל מדובר בכסף שהוא פירות העבירה).  2. ששימש לביצוע עבירה.  3. שאיפשר ביצוע עבירה.  4. שנעברה בו עבירה.

 

בפשטות, היסוד העובדתי הוא ביצוע פעולה ברכוש אסור, והיסוד הנפשי הנדרש הוא מודעות לטיב הרכוש ויסוד נפשי של מטרה להסתיר או להסוות את מקורו וכו'.

 

 

בפס"ד סלכגי (ע"פ 8511/11) חידשה הש' ברק-ארז חידוש (ללא כל דיון) והוסיפה נטל נוסף על התביעה, והוא להוכיח שההסתרה נעשתה לשם שימוש עתידי ברכוש. יצוין כי הרכוש עליו דובר בסלכגי הוא רכוש שמקורו בעבירה -  כספים שהתקבלו ממכירת תרופות מזויפות.  

 

בזמנו, סברנו שחידוש זה הוא שגוי ושאין לו כל ביסוס במילות החוק, אלא שנוכח הרשעתו של סלכגי לא יכולנו לאתגר אותו. השפעותיה של ההלכה החדשה לא היו דרמטיות, כי כמעט תמיד, עבריינים מסתירים את פירות העבירה כדי לעשות שימוש עתידי בהם, ולכן קל לעמוד בדרישתו החדשה של בית המשפט.

 

אלא, שבפסק הדין בעניינו של אוחנה, זיכה בית המשפט העליון את הנאשם מעבירות מסוימות, כי לא הוכח שהוא הסתיר את הרכוש כדי לעשות בו שימוש עתידי. הקושי הגדול הוא שבפס"ד אוחנה מדובר ברכוש ששימש לביצוע עבירה  (יהלומים שבאמצעותם יצר מצג שווא שאיפשר לו להעביר כספים לחו"ל בניגוד לחוק).  

 

בניגוד לרכוש שמקורו בעבירה (עליו דובר בסלכגי), הרי שרכוש ששימש, איפשר או שנעברה בו עבירה (שלוש החלופות האחרות בסעיף), הוא רכוש שבדרך כלל אינו מיועד לשימוש עתידי.

 

מכאן החשש שלא נוכל לעמוד בדרישת הלכת סלכגי בכל תיק שעניינו רכוש מסוג החלופות 2-4.

 

נוכח ההשלכות הצפויות הגשנו את הבקשה, ואני תקווה שנצליח לשכנע את בית המשפט לבטל את הלכת סלכגי, ולכל הפחות את הרחבתה שנעשתה בפס"ד אוחנה.

 

 

מומי, אולי יש מקום להנחות את הפרקליטים כיצד לנהוג עד הכרעה בבקשה, אם תעלה טענה ברוח פסק הדין.

 

ג'ואי