בס"ד

 

שלום רב,

 

לבקשת ישראל בלום, אבקש לעדכן על החלטה מעניינת של ביהמ"ש העליון (השופט דנציגר), שניתנה היום וקיבלה את עמדת המדינה בתיק הנדון. להחלטה יש היבטים רוחביים מסוימים, החורגים מעניינו של התיק הקונקרטי, ומכאן העדכון. ההחלטה מצ"ב.

 

המדובר הוא בדחיית בקשה לצו מניעה (כנגד רמ"י) למניעת שיווק מקרקעין במכרז פומבי, בשל טענות של התובעים (בנים של מפונים בהתנתקות מהיישוב מורג) כנגד ביטול זכייתם במכרז (מחמת איחור בתשלום) ובשל טענה כאילו קיימת למערערים זכות מהותית למקרקעין במתחם, מכוח היותם בני מפונים מההתנתקות. הבקשה לצו מניעה הוגשה במסגרת ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי לדחות את התביעה על הסף, מחמת חוסר סמכות היות ומדובר בעניין מנהלי, המסור לביהמ"ש המנהלי.

 

כאמור, עמדת המדינה התקבלה והבקשה לצו מניעה נדחתה, זאת, על אף שבהחלטה נאמר שיתכן, שדחיית הבקשה (ושיווק המגרשים שבנדון במכרז פומבי) תהפוך את הערעור לתאורטי.

 

כך, מחמת כמה טעמים ובהם סיכוייו הנמוכים של הערעור (בהחלטה שלפנינו קובע השופט דנציגר כי החלטת ביהמ"ש המחוזי מושא הערעור הינה החלטה מבוססת וראויה), שיהוי של המערערים, האינטרס הציבורי בשיווק המקרקעין, ועוד. על כן  נקבע, שמקבילית הכוחות שבין סיכויי הערעור למאזן הנוחות מביאה לדחיית הבקשה לצו מניעה. לפירוט, ראו במייל למטה.

 

הקביעה הרוחבית שבנדון נוגעת לסע' 14 להחלטתו של השופט דנציגר. נאמר שם, בין היתר, שבמסגרת בחינת מאזן הנוחות, יש לייחס משקל לכך, שעיכוב שיווק המגרשים המבוקש פוגע באינטרס הציבורי, וכן עלול להסב נזק פוטנציאלי לצדדים שלישיים הממתינים לזכותם להשתתף במכרז. עוד נאמר שם כי: "הדברים נכונים ביתר שאת, כאשר הטוען לנזק הוא גוף המופקד על שמירת האינטרס הציבורי".

אמנם, נזכרו בהחלטה, החלטות קודמות של ביהמ"ש העליון שכבר קבעו, שיש לייחס משקל לטענות של רשות לפגיעה באינטרס הציבורי בענייני צו מניעה, אלא שדומה שבהחלטה הנוכחית יש מן החידוש, היות ובהחלטות הקודמות לא דובר על נזק ציבורי כתוצאה ממניעת שיווק, אלא על נזקים קונקרטיים יותר (תשלום כספי גבוה שהוטל על הרשות, ניהול הליכים משפטיים מקבילים, ועוד). כמו כן, בהחלטות הקודמות דובר על צווי מניעה שהתבקשו על ידי הרשות הציבורית, ואילו כאן מדובר בהתנגדות של המדינה לצו מניעה, בשל האינטרס הציבורי בשיווק מהיר, ולמרות שהערעור שלפנינו יהפוך כנראה לתאורטי, בשל השיווק.

 

לידיעתכם ושימושכם בבקשות מעין אלה, לסעד זמני או לעיכוב ביצוע.

 

כל טוב,

 

 

 

יואב וכל המעורבים והמסייעים  – ישר כח, בשלב זה, על הטיפול בבקשה. ההחלטה תסייע בוודאי גם בערעור עצמו.

לקביעה בס' 3 למייל שלך מטה, ישנה חשיבות החורגת גם מעניינו של תיק זה, בהקשר של האינטרס הציבורי בשיווק מקרקעין והפגיעה בזכותם של צדדי ג' הזכאים להתחרות עליהם, כחלק מבחינת מאזן הנוחות בבקשות מעין אלה.

תודה רבה

ישראל

 

 

 

 

בס"ד

 

שלום לכולם,

 

אבקש לעדכן, שהבוקר ניתנה החלטתו של השופט דנציגר המקבלת את עמדתנו ומורה על דחיית בקשת המערערים למתן צו מניעה בתיק הנדון.

 

ביהמ"ש עמד על כך, שאכן יתכן ודחיית הבקשה לצו מניעה תביא לכך שהערעור יהפוך לתיאורטי בלבד (היות ובקרוב עומד להתפרסם מכרז פומבי על המגרשים שטרם שווקו עד כה במתחם הרלוונטי בבאר גנים).

למרות זאת, כאמור, עמדתנו התקבלה והבקשה לצו מניעה נדחתה, זאת מחמת כמה טעמים מצטברים, עליהם עמדתנו בתשובתנו, ואומצו ע"י ביהמ"ש:

 

1.      נקבע, כי אכן כעמדת המדינה, סיכויי הערעור הם נמוכים. כזכור, הערעור נסוב על החלטת ביהמ"ש המחוזי לדחות את התובענה על הסף, מהטעם שהסמכות בעניין נתונה לביהמ"ש לעניינים מנהליים, שהרי מדובר בתקיפת החלטות רמ"י בענייני מכרזים.

 

בהקשר זה, הגם שביהמ"ש ציין את המשפט המקובל: "מבלי לקבוע מסמרות", בפועל השופט דנציגר דווקא די קובע מסמרות:

 

"נראה איפוא, כי הכרעתו של ביהמ"ש המחוזי, בדין היא".

"נהיר אם כן, כי משביקשו המבקשים לתקוף החלטה מנהלית של המשיבה 1, העוסקת בענייני מכרזים היה עליהם לעשות כן לפני ביהמ"ש לעניינים מנהליים."

"סבורני כי החלטתו של בית המשפט המחוזי הינה החלטה מבוססת וראויה והסיכויים שערעור עליה יתקבל הינם נמוכים".

 

כך גם, מנמק השופט דנציגר, כי כפי שעמדה על כך המדינה בתשובתה, המערערים עצמם הגישו לפני כמה שנים עתירה מנהלית בנדון (שנמחקה בהסכמה), ובכך גילו הם עצמם את דעתם שעסקינן בעניין מנהלי.

 

2.      טענה נוספת של המדינה, שהתקבלה בהחלטה שלפנינו כעוגן נוסף לדחיית הבקשה לצו מניעה, נעוצה בשיהוי הממושך שבו לקו המערערים, כאשר העתירה המנהלית שהוגשה בשעתו (ונמחקה בהסכמה) הוגשה כשנה לאחר ביטול זכיית המערערים במכרז, והתובענה האזרחית שלפנינו הוגשה כארבע שנים לאחר ביטול הזכייה במכרז.

 

3.      גם במישור מאזן הנוחות התקבלו טענותינו, שעיכוב שיווק המגרשים לו עותרים המערערים יפגע באינטרס הציבורי הדורש את שיווק המקרקעין וכן יפגע בצדדים שלישיים  החפצים להשתתף במכרז הפומבי. בהקשר זה מעיר ביהמ"ש הערה חשובה, שדברים אלה חשובים ביתר שאת, כאשר הטוען לנזק ציבורי הוא גוף המופקד על שמירת האינטרס הציבורי.

 

4.      ביהמ"ש ציין גם את העובדה, שכפי שהבהירה המדינה, כמובן המערערים יוכלו לגשת למכרז הפומבי, ככל אדם אחר.

 

לאור כל זאת, נקבע, שבהינתן סיכוייו הנמוכים של הערעור מחד גיסא, והנקודות הנוספות מאידך גיסא, לא קיימים בנדון טעמים מיוחדים המצדיקים את צו המניעה המבוקש, וזאת למרות האפשרות לה מודע ביהמ"ש, שדחיית הבקשה עשויה להפוך את הערעור לתאורטי.

 

עוד יצוין, שביהמ"ש לא קבע מסמרות (והפעם באמת...) בגוף התביעה, היות ובימ"ש קמא לא הכריע בה אלא הכריע רק בשאלת סמכות השיפוט. עם זאת, כאמור, בשאלה של סמכות השיפוט, שהיא עניינו של ערעור זה, למעשה ביהמ"ש העליון הביע את עמדתו, שעמדת המדינה נכונה וכך גם פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי.

 

ביהמ"ש גם פסק הוצאות משפט לטובתנו בסך של 3000 ₪.

 

ראוי לציין, שההחלטה של השופט דנציגר אינה מובנת מאליה, היות ולרוב, גם כאשר סיכויי הערעור נמוכים, ביהמ"ש העליון אינו מרבה לדחות בקשות לצו מניעה שמשמעותן הפיכת הערעור לתאורטי. כך, מהטעם שביהמ"ש אינו שש בשלב זה להיכנס לכרעיו וקרביו של הערעור, בדן יחיד, ולקבוע מסמרות שבמידה מסוימת מסנדלים את ההרכב שידון בהמשך בערעור גופו.

כך גם, לנוכח ההלכה שבבקשות לצו מניעה, כובד המשקל ניתן לסוגיה של מאזן הנוחות יותר מאשר לסוגיית סיכויי הערעור.

ובמיוחד בתיק שלפנינו, הדבר לא היה פשוט, בהינתן שביהמ"ש המחוזי טרם הכריע בסוגיה המהותית העומדת על הפרק, אלא הכריע רק בשאלת סמכות השיפוט, כך שהסוגיה המהותית עוד תצטרך להתברר לגופה בערכאה המוסמכת, ולכן עלתה שאלה אם יש מקום בשלב זה להפוך את התובענה גופה לתאורטית.

על כן, גם אני כשלעצמי לא הייתי בטוח שעלינו להתנגד לצו המניעה הזמני, בנסיבות אלה.

 

בכל אופן, נראה שמשעה שהחלטנו להתנגד לבקשה לצו מניעה, טוב עשינו כשהגשנו תשובה מפורטת ומנומקת בנוגע לסיכויי ההליך, ובאמת ביהמ"ש העליון אימץ והסתמך על טענותינו ונימוקינו לגוף הדברים, והשעין את החלטתו, במיוחד על הקביעה שסיכויי הערעור נמוכים. כאמור, מדובר בדבר לא כל כך שכיח בהחלטות של ביהמ"ש העליון בתיקים כאלה, ובמיוחד ביחס לקביעות הנחרצות של השופט דנציגר, כבר שלב דיוני מוקדם זה, שהכרעתו של ביהמ"ש המחוזי נכונה היא, ומבוססת וראויה היא.

כמובן, נעשה שימוש באמירות נחרצות אלה, בהמשך ההליך...

 

אורלי- אנא דאגי לגביית ההוצאות. תודה!

 

תודה רבה לכולם ובמיוחד לגפן וליערי על הסיוע והליווי,

 

כל טוב,

 

בברכה,

יואב שחם, עו"ד | פרקליטות המדינה, המחלקה האזרחית

רחוב קרית המדע 5, בניין B3, הר חוצבים, ירושלים

טלפון:02-6362015; פקס': 02-6467038

דוא"ל: [email protected]

__________________________

פרקליטות המדינה