תוכן העניינים עליון 1   [עבודה] [ביטוח לאומי] [מסים] [משפט מינהלי] בגץ 8453/17 פלוני נ' ועדת הערר הרפואית על פי תקנות מס הכנסה (עליון; נ' סולברג, ד' ברק ארז, מ' מזוז; 24/06/18) - 12 ע' על החלטה של ועדה רפואית לעררים, הפועלת מכוח תקנות מס הכנסה (קביעת אחוז נכות), התש"ם-1979, ניתן להגיש ערעור לביה"ד האזורי לעבודה. לפיכך נדחתה עתירת העותר על החלטת ועדה רפואית כאמור, מחמת קיומו של סעד חלופי בדרך של הגשת ערעור לביה"ד האזורי לעבודה. עבודה – בית-הדין לעבודה – סמכותו ביטוח לאומי – ועדות רפואיות – ועדה לעררים מסים – מס הכנסה – פטור ממס לנכה משפט מינהלי – בגץ – סעד חלופי 2   [חברות] [משפט מינהלי] בגץ 719/18 ברוך ברונר נ' שרת המשפטים (עליון; י' עמית, י' וילנר, ע' גרוסקופף; 24/06/18) - 6 ע' בג"ץ פסק כי, גם אם מעמדו של רשם ההקדשות בהליך פירוק העותרת-אגודה עותומאנית, אינו מעוגן בהחלה של הוראות חוק החברות בעניין חברה לתועלת הציבור מכוח סעיף 380(א) לפקודת החברות, הרי שבית המשפט של פירוק רשאי לפנות לרשם ההקדשות על מנת לקבל עמדתו, או להיענות לבקשתו להצטרף להליך, מכוח סמכות בימ"ש להורות על השינויים המחויבים בשים לב לאופי ההתאגדות. במקרה זה הורה כן בית המשפט של פירוק, ולכן הפכה שאלת השתתפות רשם ההקדשות בהליך לתיאורטית, ואין מקום לדון בעתירה. חברות – פירוק – הליכי פירוק חברות – פירוק – סמכות בית-המשפט משפט מינהלי – בגץ – עניין תאורטי 3   [משפט מינהלי] בגץ 1948/18 התנועה לטוהר המידות נ' היועץ המשפטי לממשלה (עליון; נ' סולברג, ד' מינץ, י' וילנר; 21/06/18) - 7 ע' בג"ץ דחה עתירה להורות למשיב 1, היועץ המשפטי לממשלה, לפסול את עצמו מכל עיסוק וקבלת החלטות בחקירה הנוגעת להצעות נטענות שהציע מר ניר חפץ לשופטת (בדימ') גרסטל, ובחקירת הפרשה המכונה 'פרשת 4000' העוסקת בקשרים של ראש הממשלה עם מר שאול אלוביץ, בעל השליטה בחברת בזק, בהעדר עילה להתערבותו. זאת, מאחר שהמגעים שניהל היועץ המשפטי לממשלה בעבר עם מר חפץ אינם יוצרים קרבה אישית המבססת חשש לניגוד עניינים. משפט מינהלי – ניגוד עניינים – היעדרו משפט מינהלי – שיקול-דעת – היועץ המשפטי לממשלה משפט מינהלי – בגץ – היעדר עילה משפט מינהלי – בגץ – דחיית עתירה 4   [משפט מינהלי] בגץ 2663/18 פלוני נ' משרד הבטחון (עליון; נ' סולברג, א' שהם, ד' מינץ; 21/06/18) - 5 ע' בג"ץ דחה על הסף עתירה שעניינה הענקת היתרי שהייה בישראל לעותרים 5-1, תושבי כפר יאטה, בשל אי מיצוי הליכים מול הוועדה לבחינת טענות בדבר מאוימות על רקע שיתוף פעולה עם ישראל, ובשל העדר תשתית עובדתית מספקת שתתמוך בטענות הכלליות המובאות בעתירה. בנוסף, טרם ניתנה כל החלטה מהותית בעניינם של העותרים, כך שמדובר בעתירה מוקדמת, דבר המוביל אף הוא לדחייה על הסף. משפט מינהלי – בגץ – אי מיצוי הליכים משפט מינהלי – בגץ – עתירה מוקדמת משפט מינהלי – בגץ – דחייה על הסף 5   [בוררות] רעא 3962/18 ישראל לבנון נ' ניהול ודיור (ע"מ) (עליון; ד' מינץ; 21/06/18) - 9 ע' נדחתה בקשת רשות ערעור שעניינה אישור פסקי בוררות של "בית דין צדק בני ברק" שדן בזכויות בגג בניין בבימ"ש המחוזי. מעבר לאי עמידה באמות המידה להתערבות בגלגול שלישי בפסק הדין קמא נפסק כי אין מניעה שסכסוך שנושאו זכויות קנייניות במקרקעין יוכרע בבוררות וכי הצדדים מסרו להכרעת בית הדין את הסמכות להכריע בזכויות קנייניות, כך שפסקי הבוררות כובלים את המבקשים גם בנוגע לזכויות הקנייניות הנטענות אך אינם כובלים צדדים שלא נטלו חלק בבוררות. בוררות – נושא לבוררות – סכסוכים הכשרים להתברר בבוררות בוררות – בוררות – נושא לבוררות בוררות – החלטות של בית-משפט – רשות ערעור בוררות – פסק בורר – חריגה מסמכות בוררות – בורר – סמכויותיו 6   [עונשין] עפ 171/18 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; נ' סולברג, י' וילנר, ע' גרוסקופף; 21/06/18) - 7 ע' נדחה ערעור על גזר הדין שהושת על המערער בגין ביצוע עבירות מין – 11 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי כספי למתלוננת. נפסק כי אין זה מקרה חריג המצדיק התערבות בעונש שגזרה הערכאה הדיונית, וכי בימ"ש קמא שקל את כלל השיקולים הרלבנטיים ואיזן ביניהם כהלכה והעונש אינו חורג, לבטח לא באופן קיצוני, ממדיניות הענישה הנוהגת. עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות מין עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: התערבות ערכאת ערעור עונשין – ענישה – שיקולי ענישה עונשין – ערעור – אי התערבות במידת העונש עבודה אזורי 7   [ביטוח לאומי] בל (חי') 67269-03-17 עומר אלזועבי נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; דניה דרורי, נ.צ.: ד' אמזלג, א' שפירא; 04/06/18) - 7 ע' בית הדין האזורי לעבודה דחה תביעה לתשלום דמי פגיעה, מהטעם שהתאונה לא אירעה בשטח מדינת ישראל. נקבע כי לא התקיימו התנאים הקבועים בחוק להכרה בתאונת הדרכים כתאונה בעבודה. ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – תושבי האזור 8   [עבודה] דמ (ת"א) 25088-03-17 וולדו מהזין נ' קפלן את לוי בע"מ (עבודה; אסנת רובוביץ ברכש, נ.צ.: א' איילון; 29/05/18) - 10 ע' בית הדין האזורי לעבודה הורה לנתבעת לשלם לתובע פיצויי הלנת שכר. נקבע כי יש מקום לעשות שימוש בסמכות בית הדין מכוח סעיף 18 לחוק הגנת השכר, ולהעמיד את רכיב פיצוי ההלנה על סך של 8,000 ₪. עבודה – הגנת השכר – הלנת שכר עבודה – הגנת השכר – פיצויי הלנה עבודה – שכר עבודה – פיצויי הלנת שכר מנהלי 9   [משפט מינהלי] [בתי-משפט] עתמ (י-ם) 38870-10-16 עו"ד גלידר איגור נ' הממונה על חופש המידע , משרד המשפטים (מנהלי; עודד שחם; 11/06/18) - 8 ע' המשיבה לא הניחה בסיס לקביעה כי כתב אישום מעצם מהותו מכיל מידע שפרסומו פוגע בפרטיות. על המשיבה להעביר לידי העותר את כלל כתבי האישום בנוסחם המלא, לרבות פרטי ההליך, למעט כאשר מדובר בהליכים שפרסומם נאסר. משפט מינהלי – חופש המידע – חוק חופש המידע, תשנח-1988 משפט מינהלי – חופש המידע – גילוי מידע בתי-משפט – פומביות הדיון – תחולתה בתי-משפט – פומביות הדיון – עיון בתיקים מחוזי 10   [משפט מינהלי] [דיון פלילי] עפ (נצ') 22160-04-17 אורי אור קמארי נ' מדינת ישראל (מחוזי; אסתר הלמן, יפעת שטרית, סאאב דבור; 19/06/18) - 25 ע' בימ"ש פסק כי, נפל פגם בהתנהלות התביעה, בהיות ההחלטה להעמיד לדין את המערער בעבירה של איומים כשהיא עומדת לבדה, בגדר אכיפה מפלה, והורה על ביטול כתב האישום שהוגש כנגד המערער ועל זיכויו מעבירה של איומים. משפט מינהלי – פגמים בשיקול-הדעת – אכיפה בררנית משפט מינהלי – פגמים בשיקול-הדעת – הפליה משפט מינהלי – סמכות – אכיפת החוק דיון פלילי – העמדה לדין – הגנה מן הצדק דיון פלילי – הגנות – הגנה מן הצדק 11   [מסים] עמ (ב"ש) 3222-11-15 אביבה סלע נ' מס הכנסה פקיד שומה אילת (מחוזי; גד גדעון; 18/06/18) - 12 ע' בית המשפט קיבל את ערעור המערערת בחלקו, והורה כי יש לראות בסכומים שבמחלוקת כשכר עבודה של המערערת בחברה ולא כדיווידנד. במרכז פסק הדין עומדת שאלת סיווג התקבולים: האם יש למסות את המשיכות נשוא הערעור כהכנסות משכר או כדיווידנד. מסים – מס הכנסה –דיבידנד‏ 12   [פרשנות] [מסים] עמ (ב"ש) 17972-07-16 האחים ספיאן בע״מ נ' מע״מ באר שבע (מחוזי; גד גדעון; 05/06/18) - 8 ע' נדחה ערעור המערערת על שומת עסקאות שהוציא המשיב, שבמסגרתה חייב אותה במע"מ בשיעור מלא, תוך דחיית טענתה כי על העסקאות האמורות חל מע"מ בשיעור אפס, משום שמהותן הייתה השכרת ציוד לעוסק תושב אילת. כן נדחה הערעור על ההחלטה לדחות את טענתה החלופית שלפיהזכאית היא לפטור מתשלום מע"מ בהיותה למעשה, עוסק תושב אזור אילת. פרשנות – מונחים – תושב אזור אילת פרשנות – דין – דיני מסים מסים – מס ערך מוסף – חבות במס מסים – מס ערך מוסף – פטור ממס 13   [בתי-משפט] עמש (חי') 7329-05-17 ס. ש נ' א. ד (מחוזי; סארי ג'יוסי, עפרה ורבנר, מאזן דאוד; 07/03/18) - 16 ע' נדחה ערעור על פסק דינו של בימ"ש לענייני משפחה במסגרתו התקבל "ערעור" על החלטת רשם שלא לבטל פסק דין שניתן בהעדר כנגד המשיבים והורה על ביטולו. נפסק כי בימ"ש קמא ראה את ההליך "כתביעה לביטול פסק דין שניתן במרמה" והפך את סמכותו הערעורית לסמכות מקורית, אלא שהוא לא ערך בירור עובדתי לעניין המחלוקת והתעלם מהתנהלותם הדיונית של המשיבים. לפיכך, לא היה מקום להורות על ביטול פסק הדין בשל מרמה, והוא יישאר בתוקף; בפני המשיבים פתוחה הדרך להגשת תביעה עצמאית ונפרדת לביטול פסק הדין מחמת מרמה. בתי-משפט – ביטול פסק-דין – שניתן בהיעדר הגנה בתי-משפט – פסק-דין – ביטולו בתי-משפט – ערעור – סמכות ערכאת הערעור בתי-משפט – ניהול המשפט – ניהול הוכחות שלום 14   [נזיקין] תק (ב"ש) 37941-02-18 גיל רוסלן נ' עוז קאופמן (שלום; מיטל חלפון נזריאן; 10/06/18) - 10 ע' נדחתה תביעת התובע כנגד הנתבע לפיצוי בגין הסגת גבול ופגיעה בפרטיות. נפסק, כי בנסיבותיו של עניין זה, כניסתו של הנתבע לדירה ששכר ממנו התובע, איננה מהווה פגיעה בזכות לפרטיות של התובע והסגת גבול. נזיקין – עוולות – פגיעה בפרטיות 15   [בריאות] [נזיקין] [משפט חוקתי] תא (אש') 28188-05-16 זיוה מלאייב נ' המועצה הדתית קריית מלאכי (שלום; עידו כפכפי; 06/06/18) - 21 ע' אביהן של התובעות הוצא מקברו ללא ידיעתן ונטמן סמוך לאחר מכן בקבר סמוך. בגין הנזק הלא ממוני שנגרם לתובעות עת נודע להן על העתקת המנוח זכאיות הן לפיצוי. בית המשפט חייב את הנתבעת לשלם לכל אחת מהתובעות פיצוי בסך של 20,000 ₪. בריאות – בריאות העם – קבורה נזיקין – אחריות – המועצה הדתית נזיקין – פיצויים – נזק לא ממוני משפט חוקתי – זכויות הפרט – זכות קרובי נפטר משפט חוקתי – זכויות הפרט – שמירת כבוד המת 16   [ביטוח] תק (ק"ג) 1321-01-18 עמרם חזן נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (שלום; משה הולצמן; 04/06/18) - 11 ע' המבטחת לא תוכל להסתמך על הסייגים לכיסוי הביטוחי מקום שהרשימה לא הומצאה למבוטח, או מקום שאלה לא צוינו בהבלטה מיוחדת ברשימה, וזאת בין אם חוברת הפוליסה הומצאה למבוטח, ובין אם לאו, עובר לקרות מקרה הביטוח. ביטוח – חוזה ביטוח – חריגים 17   [חוזים] תא (ת"א) 66393-06-16 דן הרצוג נ' פרנק סגל (שלום; עזריה אלקלעי; 31/05/18) - 11 ע' נקבע כי התובע לא היה רשאי לבטל את הסכם הפשרה עקב חלוף הזמן הסביר לביטולו. הודעת הביטול, שניתנה בחלוף 6 שנים ממועד הפרת ההסכם, לא ניתנה בתוך זמן סביר. חוזים – ויתור – על זכות התביעה חוזים – ביטול – הודעת ביטול חוזים – ביטול – זמן סביר חוזים – ביטול – שלילת התרופה 18   [עורכי-דין] תא (ת"א) 46026-10-14 כבירי - נבו - קידר עורכי דין נ' דבורה אבינרי (שלום; כוכבה לוי; 30/05/18) - 19 ע' בית המשפט קיבל באופן חלקי תביעת התובעת לתשלום שכר טרחה בגין שירותים משפטיים שסיפקה לנתבעת. במרכז פסק הדין עומדת שאלת שיעור שכר הטרחה לו זכאי עורך דין, על פי הסכם שכר טרחה מותנה, בגין הפעולות שביצע עבור לקוחו, כאשר הייצוג המשפטי מופסק מיוזמתו של עורך הדין. עורכי-דין – שכר טרחה – שכר ראוי עורכי-דין – שכר טרחה – חישובו עורכי-דין – שכר טרחה – הפסקת הייצוג עורכי-דין – שכר טרחה – הסכם מותנה 19   [מקרקעין] תא (י-ם) 67159-10-13 יוסף אלון נ' נועם שריקי (שלום; מרים קסלסי; 21/05/18) - 18 ע' בית המשפט קיבל, באופן חלקי, תביעה ותביעה שכנגד של בעלי דירות בבית משותף. עניינו של פסק הדין בטענות לנזקים, בתשלומי איזון בעקבות תוספות בנייה, הצמדת חלקים מהרכוש המשותף ושימוש ייחודי בחלקים אחרים ברכוש המשותף. מקרקעין – בתים משותפים – שינויים ברכוש המשותף ‏ מקרקעין – בתים משותפים – רכוש משותף ועדות ערר - תכנון ובנייה 20   [תכנון ובנייה] ערר (מטה) 3/18 שאלתיאל אברהם נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, תל אביב-יפו (ועדות ערר - תכנון ובנייה; אורית קוטב; 26/04/18) - 18 ע' נדחה ערר העוררים בעניינה של הודעה שפורסמה על ידי הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה על פי סעיף 77-78 לחוק התכנון והבנייה, בדבר הכנת תכנית והגבלת הוצאת היתרי בנייה בתחומה. בתוך כך, נדחתה עתירת העוררים להורות, כי ההגבלה שקובעת מגבלה תכנונית בעניין שיעור קו הבניין לא תחול על בקשת העוררים להיתר. תכנון ובנייה – תכניות – הודעה על הכנת תכנית כתבי טענות 21   עא (י-ם) 5690-10-17 שרה פאני עמר נ' הסתדרות מדיצינית הדסה עין כרם (כתבי טענות; 04/02/18) - 6 ע' טענת רשלנות רפואית - המערערת פנתה למשיבה לניתוח גינקולוגי (אנדומטיוזיס) מתוכנן מראש המבוסס על ניתוח לפרוסקופי תבורי. 22   תא (חד') 13530-07-17 זיגו כהן נ' שיר רפאל בע"מ- ב"כ עו"ד סטורזי מרדכי (כתבי טענות; קרן אניספלד; 01/01/18) - 5 ע' ביום 6.7.2017 הגיש התובע תביעה כספית על-סך 84,000 ₪ נגד הנתבעים. לטענת התובע, הוא שימש מתווך בעסקת מכר מקרקעין שנחתמה ביום 10.3.2015 בין נתבע 1 כמוכר לבין נתבעת 3 כקונה

עליון

1   [עבודה] [ביטוח לאומי] [מסים] [משפט מינהלי] בגץ 8453/17 פלוני נ' ועדת הערר הרפואית על פי תקנות מס הכנסה (עליון; נ' סולברג, ד' ברק ארז, מ' מזוז; 24/06/18) - 12 ע' עו"ד: יאנה סימקין, יצחק בורובסקי על החלטה של ועדה רפואית לעררים, הפועלת מכוח תקנות מס הכנסה (קביעת אחוז נכות), התש"ם-1979, ניתן להגיש ערעור לביה"ד האזורי לעבודה. לפיכך נדחתה עתירת העותר על החלטת ועדה רפואית כאמור, מחמת קיומו של סעד חלופי בדרך של הגשת ערעור לביה"ד האזורי לעבודה. עבודה – בית-הדין לעבודה – סמכותו ביטוח לאומי – ועדות רפואיות – ועדה לעררים מסים – מס הכנסה – פטור ממס לנכה משפט מינהלי – בגץ – סעד חלופי . במסגרת ערעור העותר על החלטת הוועדה הרפואית לעררים הפועלת מכוח תקנות מס הכנסה (קביעת אחוז נכות), התש"ם-1979 (להלן: הוועדה לעררים; התקנות), נסב הדיון אודות השאלה מהו הליך הביקורת השיפוטית על החלטה של ועדה רפואית לעררים הפועלת מכוח התקנות - האם זכות ערעור על החלטת הוועדה לעררים לפני ביה"ד האזורי לעבודה לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי, כטענת המשיבה כך שיש לדחות את העתירה מחמת קיומו של סעד חלופי, או שמא זכות הערעור מסורה לבג"ץ, כטענת העותר. . בג"ץ (מפי השופט מזוז ובהסכמת השופטים סולברג וברק-ארז) דחה את העתירה על הסף ופסק כי: דין העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי בדרך של ערעור לביה"ד האזורי לעבודה. ככלל, בג"ץ לא ייזקק לעתירה מקום שבידי העותר סעד חלופי אפקטיבי. כבר נפסק כי, לעותר עומדת זכות ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים לפני בית דין אזורי לעבודה בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי, אשר על פסק דינו יוכל העותר לערער ברשות לביה"ד הארצי לעבודה. בנסיבות אלה, אין מקום להתערבות בג"ץ כאשר מצוי בידי העותר סעד חלופי על דרך של הגשת ערעור לביה"ד לעבודה. אין ספק כי בג"ץ מוסמך להעביר תחת שבט ביקורתו את החלטות ועדת העררים, וזאת בהיות ועדת העררים גוף הממלא "תפקיד ציבורי על פי דין". אלא שבג"ץ אינו מפעיל בדרך כלל את סמכות הביקורת שבידיו מקום שקיים בידי העותר סעד חלופי אפקטיבי. כאמור, כבר נפסק כי בידי המבקש להשיג על החלטות הוועדה לעררים שלפי התקנות דנן נתונה זכות ערעור לביה"ד האזורי לעבודה מכוח סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי, וכי האפשרות הנתונה לעותר להביא את טענותיו להכרעה בפני ביה"ד האזורי לעבודה, משמעותה היא כי קיים סעד חלופי ככל שהדבר מתייחס לעניינו הפרטני, וממילא אין בג"ץ נזקק לעתירה בהתקיים סעד חלופי. בג"ץ התייחס לכך שלכאורה, ניתן לטעון כי הוראת סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי, המקנה זכות ערעור על החלטות הוועדה הרפואית לעררים, מתייחסת להחלטות הוועדה כאשר היא פועלת מכוח חוק הביטוח הלאומי, בעוד בענייננו הוועדה פועלת מכוח תקנות שהותקנו לפי פקודת מס הכנסה, אך דחה טענה מעין זו. שר האוצר בחר לאמץ את ההסדר לקביעת דרגת נכות בחוק הביטוח הלאומי והתקנות מכוחו לענין נפגעי עבודה, כך שקביעת דרגת הנכות לצרכי התקנות מתבצעת על ידי המנגנון והוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי ובהתאם למבחנים לקביעת דרגת נכות נפגעי עבודה הקבועים בתקנות נפגעי עבודה. סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי, הקובע את זכות הערעור לביה"ד האזורי לעבודה, מצוי בחוק בפרק שעניינו ב"ביטוח נפגעי עבודה", ולפיכך, משאומץ ההסדר לענין קביעת נכות נפגעי עבודה, לצרכי פטור ממס הכנסה, יש לראות אימוץ זה ככולל גם את מנגנון הערעור על קביעת דרגת הנכות. חזרה למעלה

2   [חברות] [משפט מינהלי] בגץ 719/18 ברוך ברונר נ' שרת המשפטים (עליון; י' עמית, י' וילנר, ע' גרוסקופף; 24/06/18) - 6 ע' עו"ד: תהילה רוט, רפאל ליבא, יוחאי שלף, איליה שכטר, רון דרור, אופיר מנצ'ל, קארין וינשטיין, מיכל רוזנבוים, יניב בריטשטיין, אליה עבדה בג"ץ פסק כי, גם אם מעמדו של רשם ההקדשות בהליך פירוק העותרת-אגודה עותומאנית, אינו מעוגן בהחלה של הוראות חוק החברות בעניין חברה לתועלת הציבור מכוח סעיף 380(א) לפקודת החברות, הרי שבית המשפט של פירוק רשאי לפנות לרשם ההקדשות על מנת לקבל עמדתו, או להיענות לבקשתו להצטרף להליך, מכוח סמכות בימ"ש להורות על השינויים המחויבים בשים לב לאופי ההתאגדות. במקרה זה הורה כן בית המשפט של פירוק, ולכן הפכה שאלת השתתפות רשם ההקדשות בהליך לתיאורטית, ואין מקום לדון בעתירה. חברות – פירוק – הליכי פירוק חברות – פירוק – סמכות בית-המשפט משפט מינהלי – בגץ – עניין תאורטי . שרת המשפטים הורתה, תוך שימוש בסמכותה לפי סעיף 380(א) לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: הפקודה), "כי הוראות פרקים י"א עד י"ז לפקודה ובכלל זה הוראות הפרק ראשון א' לחלק התשיעי לחוק החברות יחולו, בשינויים המחויבים לפי הנסיבות" על הסתדרות פועלי אגודת ישראל בארץ (להלן: העותרת), שהינה אגודה עותומאנית. משמעות הצו האמור היא שפירוק העותרת צריך להתבצע בהתאם להוראות הפקודה בעניין פירוק חברות, ובהתאם להוראות פרק ראשון א' בחלק התשיעי של חוק החברות שעניינו "חברה לתועלת הציבור" (להלן: הוראות חוק החברות בעניין חברה לתועלת הציבור). העותרת אינה כופרת בסמכות שרת המשפטים להורות כאמור, למעט לטענתה כי סעיף 380(א) לפקודה אינו מסמיך את שר המשפטים להחיל את הוראות חוק החברות בעניין חברה לתועלת הציבור, על העותרת. . בג"ץ (מפי השופט גרוסקופף ובהסכמת השופטים עמית ו-וילנר) קבע כי העתירה הפכה לתיאורטית ופסק כי: בג"ץ ציין, מבלי לקבוע מסמרות, כי ייתכן שמן הראוי לשקול אפשרות לתקן את ניסוחו של סעיף 380(א) לפקודה, כך שיובהר בו במפורש כי לשר המשפטים סמכות להחיל גם את ההוראות המיוחדות שבחוק החברות לעניין פירוק חברות לתועלת הציבור; בג"ץ ציין כי אף לפי נוסחו הקיים של סעיף 380(א) לפקודה, אין ספק כי כאשר ניתן צו מכוחו רשאי בימ"ש הדן בהליכי הפירוק (או בהליכי פשרה או הסדר לפי העניין) לקבוע מהם השינויים המחויבים לפי הנסיבות, הנובעים מטיבה של ההתאגדות בה מדובר; עוד נקבע כי כאשר בימ"ש קובע מהם השינויים המחויבים לפי הנסיבות ביחס לאגודות עותומאנית, מן הראוי שיפעל במישרין או על דרך ההיקש על פי ההוראות בעניין פירוק חברה לתועלת הציבור שבחוק החברות. בג"ץ קבע כי במקרה זה לא מתעוררת מחלוקת של ממש בדבר עילות הפירוק או בדבר הדרך בה צריך להתבצע הפירוק, ומקובל על הכל, כי ככל שיוחלט על פירוק העותרת, לא יחולקו נכסיה לחבריה. המחלוקת היחידה היא בשאלת מעמדו של רשם ההקדשות בהליך. ואולם, גם אם נניח, כטענת העותרת, כי מעמד זה אינו מעוגן בהחלה של הוראות חוק החברות בעניין חברה לתועלת הציבור מכוח סעיף 380(א) לפקודה, הרי שאין חולק כי בית המשפט של פירוק רשאי לפנות לרשם ההקדשות על מנת לקבל עמדתו, או להיענות לבקשה מצידו להצטרף להליך, מכוח סמכותו של בימ"ש להורות על השינויים המחויבים בשים לב לאופי ההתאגדות בה עסקינן. מאחר שבענייננו הורה כן בית המשפט של פירוק, הפכה שאלת השתתפות רשם ההקדשות בהליך לתיאורטית. לפיכך, העתירה בכללותה הפכה לתיאורטית, ואין מקום להוסיף ולדון בה. חזרה למעלה

3   [משפט מינהלי] בגץ 1948/18 התנועה לטוהר המידות נ' היועץ המשפטי לממשלה (עליון; נ' סולברג, ד' מינץ, י' וילנר; 21/06/18) - 7 ע' עו"ד: דנה בריסקמן, יונתן ברמן, עמית חדד, יובל יועז בג"ץ דחה עתירה להורות למשיב 1, היועץ המשפטי לממשלה, לפסול את עצמו מכל עיסוק וקבלת החלטות בחקירה הנוגעת להצעות נטענות שהציע מר ניר חפץ לשופטת (בדימ') גרסטל, ובחקירת הפרשה המכונה 'פרשת 4000' העוסקת בקשרים של ראש הממשלה עם מר שאול אלוביץ, בעל השליטה בחברת בזק, בהעדר עילה להתערבותו. זאת, מאחר שהמגעים שניהל היועץ המשפטי לממשלה בעבר עם מר חפץ אינם יוצרים קרבה אישית המבססת חשש לניגוד עניינים. משפט מינהלי – ניגוד עניינים – היעדרו משפט מינהלי – שיקול-דעת – היועץ המשפטי לממשלה משפט מינהלי – בגץ – היעדר עילה משפט מינהלי – בגץ – דחיית עתירה . בעתירה דנן מבוקש להורות למשיב 1, היועץ המשפטי לממשלה, לפסול את עצמו מכל עיסוק וקבלת החלטות בחקירה הנוגעת להצעות נטענות שהציע מר ניר חפץ לשופטת (בדימ') הילה גרסטל, ובחקירת הפרשה המכונה 'פרשת 4000' אשר עוסקת בקשרים של ראש הממשלה עם מר שאול אלוביץ, בעל השליטה בחברת בזק. . בג"ץ (מפי השופט סולברג ובהסכמת השופטים מינץ ו-וילנר) דחה את העתירה ופסק כי: הצדדים אינם חלוקים על אודות חשיבות האיסור בדבר ניגוד עניינים, כי אם על אופן יישומו בנסיבות העובדתיות הקיימות. בהקשר זה, המגעים שניהל היועץ המשפטי לממשלה בעבר עם מר חפץ אינם יוצרים קרבה אישית המבססת חשש לניגוד עניינים. חפץ אמנם סייע ליועץ המשפטי לממשלה בעניין נקודתי - כדי לתאם פגישה עם העיתונאי דן מרגלית. הרקע לפגישה הזו נעוץ בפרסומים שונים שפרסם דן מרגלית בנוגע ל"פרשת הרפז", אך אין מדובר בהסתייעות לטובת קידום התמודדותו על תפקיד היועץ. היכרותו של היועץ המשפטי עם חפץ הייתה ברמה שטחית, מצומצמת ביותר, ולא התקיימו ביניהם קשרי חברות אישיים. היכרות כזו, בקשר לאותו אירוע נקודתי, אינה מקימה אפשרות ממשית וגם לא חשש סביר לניגוד עניינים. סוגיית ניגוד העניינים בין פעילותו של היועץ המשפטי לממשלה ב'כובעו' כראש התביעה הכללית, לבין עיסוקו ב'כובעו' כראש מערך הייעוץ המשפטי, אינה מצדיקה לקבוע כי קיים ניגוד עניינים נקודתי בקשר לענייננו. סוגיית ריבוי ה'כובעים' של היועץ המשפטי לממשלה היא סוגיה מורכבת ויש לגביה עמדות שונות, אולם כל עוד מקובל ריבוי ה'כובעים' הללו בשיטת המשטר שלנו, הרי שבכך אנו מניחים שהיועץ המשפטי לממשלה מסוגל להתמודד עם המורכבות שהדבר גורם; אין טעם להטיל דופי מיוחד בכך במקרה הנדון; העיסוק בנושא הסדר ניגוד העניינים, בכללו הבירור העובדתי בנוגע לקשריו ראש הממשלה עם מר אלוביץ נעשה בעיקר על-ידי מחלקת הייעוץ והחקיקה במשרד המשפטים והיועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה, אל מול בא כוחו של ראש הממשלה. במקביל, עלה גיבוש ההסדר מעת לעת בפגישות עבודה שוטפות של היועץ המשפטי לממשלה עם ראש הממשלה. לדברי המשיבים, טענת העותרים על כך שהמשיב אמור להעיד בתיקים הנדונים, נשענת על השערה ספקולטיבית ואינה מבוססת עובדתית. המשיבים הניחו את הדעת שקיימת אצלם מוּדעוּת לחשש בדבר ניגוד עניינים, ומעת לעת נבחן עניין זה לפי הצורך. יש שיטות עבודה מסודרות לשם כך. פרקליט המדינה ביחד עם גורמים אחרים, נדרשו באופן פרטני לבחון מצבים מעין אלה, כשהתעוררו. כך נעשה, וכך עוד יֵעשה, במידת הצורך. לסיכום, אין בכוחו של הקשר בין היועץ לבין חפץ, כפי שהוצג, כדי להטות את הכף. חזרה למעלה

4   [משפט מינהלי] בגץ 2663/18 פלוני נ' משרד הבטחון (עליון; נ' סולברג, א' שהם, ד' מינץ; 21/06/18) - 5 ע' עו"ד: שרון הואש איגר, אדיסו מקונן בג"ץ דחה על הסף עתירה שעניינה הענקת היתרי שהייה בישראל לעותרים 5-1, תושבי כפר יאטה, בשל אי מיצוי הליכים מול הוועדה לבחינת טענות בדבר מאוימות על רקע שיתוף פעולה עם ישראל, ובשל העדר תשתית עובדתית מספקת שתתמוך בטענות הכלליות המובאות בעתירה. בנוסף, טרם ניתנה כל החלטה מהותית בעניינם של העותרים, כך שמדובר בעתירה מוקדמת, דבר המוביל אף הוא לדחייה על הסף. משפט מינהלי – בגץ – אי מיצוי הליכים משפט מינהלי – בגץ – עתירה מוקדמת משפט מינהלי – בגץ – דחייה על הסף . עתירה שעניינה הענקת היתרי שהייה בישראל לעותרים 5-1, בני משפחה אחת, תושבי כפר יאטה. לפי הנטען בעתירה, עותרים 2-1 שיתפו פעולה עם כוחות הביטחון של ישראל ומשום כך הם ובני משפחתם נרדפים במקום מושבם, באופן המצדיק את קבלת העתירה. עוד הובהר בעתירה, כי העותרים פנו לוועדה לבחינת טענות בדבר מאוימות על רקע שיתוף פעולה עם ישראל (להלן: ועדת המאוימים), אך טרם קיבלו כל מענה לפנייתם. . בג"ץ (מפי השופט שהם ובהסכמת השופטים סולברג ומינץ) דחה את העתירה על הסף ופסק כי: הלכה היא כי טרם פנייה לבג"ץ, על העותר למצות את ההליכים בפני הרשות המנהלית המוסמכת, שאחרת תדחה עתירתו על הסף, הן בשל היותה עתירה מוקדמת והן בשל אי מיצוי הליכים. העותרים לא מיצו את ההליכים אל מול וועדת המאוימים. כך, בתגובה לטענות הכלליות שהעלו העותרים בפנייתם לוועדה, נשלח אל בא כוח העותרים מכתב מאת הועדה, במסגרתו הם התבקשו להרחיב על אודות טענת המאוימות שבפיהם. העותרים טרם שלחו את ההשלמות הנדרשות, בכדי שעניינם יובא בפני הוועדה. במצב דברים זה, קשה להלום את עמדתם של העותרים, כי ועדת המאוימים מסיבות השמורות איתה לא ראתה לנכון להגיב וזאת למרות שמדובר בעניין דחוף; וכי החלטת המשיב נגועה בחוסר סבירות קיצונית ובשרירות לב באשר יש בה כד לשלוח את העותרים למקום בו צפויים לסכנה חיים. נראה, כי אצה לעותרים הדרך לפנות לבג"ץ בבקשה לקבלת סעד, טרם שהואילו למלא אחר בקשת הוועדה לקבלת חומר נוסף ומפורט. כמו כן, משטרם ניתנה כל החלטה מהותית בעניינם של העותרים, הרי שמדובר בעתירה מוקדמת, דבר המוביל אף הוא לדחייה על הסף. די באמור לעיל כדי להורות על דחייתה של העתירה על הסף, אף מבלי להידרש לאמור בתגובת המשיבים, כי מדובר בעתירה המנוסחת באופן כוללני וחסרה מסמכים רלוונטיים, באופן המצדיק את דחייתה. עם זאת, באפשרותם של העותרים לפנות אל קצין המאוימים במנהלת התיאום והקישור הקרובה לאזור מגוריהם ולבקש היתרי שהייה זמניים בישראל, עד להחלטת הוועדה בעניינם. חזרה למעלה

5   [בוררות] רעא 3962/18 ישראל לבנון נ' ניהול ודיור (ע"מ) (עליון; ד' מינץ; 21/06/18) - 9 ע' עו"ד: עופר יובל נדחתה בקשת רשות ערעור שעניינה אישור פסקי בוררות של "בית דין צדק בני ברק" שדן בזכויות בגג בניין בבימ"ש המחוזי. מעבר לאי עמידה באמות המידה להתערבות בגלגול שלישי בפסק הדין קמא נפסק כי אין מניעה שסכסוך שנושאו זכויות קנייניות במקרקעין יוכרע בבוררות וכי הצדדים מסרו להכרעת בית הדין את הסמכות להכריע בזכויות קנייניות, כך שפסקי הבוררות כובלים את המבקשים גם בנוגע לזכויות הקנייניות הנטענות אך אינם כובלים צדדים שלא נטלו חלק בבוררות. בוררות – נושא לבוררות – סכסוכים הכשרים להתברר בבוררות בוררות – בוררות – נושא לבוררות בוררות – החלטות של בית-משפט – רשות ערעור בוררות – פסק בורר – חריגה מסמכות בוררות – בורר – סמכויותיו . בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בימ"ש המחוזי בתיקים במסגרתם אושר פסק בוררות של "בית דין צדק בני ברק" (להלן: בית הדין), שקיבל תוקף סופי בפסק בוררות משלים. עניינו של הליך הבוררות בזכויות בגג בניין בעיר מודיעין עילית (להלן: הגג; הבניין). . בית המשפט העליון (השופט ד' מינץ) דחה את הבקשה ופסק כי: לא נמצא בבקשה נימוק המצדיק התערבות ערכאה זו ב"גלגול שלישי" על פסק דינו של בימ"ש המחוזי בהליך אישור או ביטול פסקי הבוררות, שכן בענייננו לא מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים המצדיקה בירור שיפוטי נוסף. היקף סמכותו של בורר נקבע לפי הסכמת הצדדים בהתאם למה שנקבע בהסכם הבוררות. אין מניעה כי סכסוך שנושאו זכויות קנייניות במקרקעין יוכרע בבוררות. אין באמור בסעיף 3 לחוק הבוררות הקובע כי "אין תוקף להסכם בוררות בעניין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים", כדי לשנות מקביעה זו. מדובר בסכסוך אזרחי, כאשר הכרעת הבורר נוגעת למישור היחסים שבין הצדדים לסכסוך בלבד ואף שמדובר בזכויות קנייניות, אין זה נושא שלא יכול להיות מעצם טבעו מסור להסכמה "רגילה" בין צדדים. במקרה זה הצדדים מסרו להכרעת בית הדין את הסמכות להכריע במחלוקת בדבר הזכויות הקנייניות שיש למי מבניהם בבניין; בפי המבקשים טענה שבית הדין לא יכול היה לקבוע את זכויות הצדדים בבניין, מכיוון שמדובר בזכויות "חפצא" שיש לצדדים שלישיים בהם עניין, אלא שנוכח הסכמתם המפורשת של המבקשים להתדיין לפני בית הדין ולקבל על עצמם את כל הכרעותיו ללא עוררין, המבקשים מנועים מלטעון כיום, שעה שהכרעת ביה"ד אינה לרוחם, כי פסק הבוררות ניתן ללא סמכות. באשר לטענת המבקשים בדבר שינוי הפסק הראשון שניתן והפיכתו בשני פסקי הבוררות המאוחרים. ראשית, בית הדין קבע כי הפסק הראשון אינו אלא "פסק דין ביניים" והוא הזמין את הצדדים להגיש השגות על קביעתו. בכך יש די כדי להדוף את טענות המבקשים על אודות הפגיעה בעיקרון סופיות הדיון. שנית, כללי הדיון שנקבעו בבית הדין והדין החל בו אינם זהים לאלו הקיימים בבית המשפט, לא בהיבט הדיוני-צורני ולא בהיבט המהותי. המבקשים בחרו לקיים את הדיון לפני בית הדין, על כל הכרוך בכך ועל כל ההשלכות הנובעות מצעד זה, הן מבחינת הדין המהותי והן מבחינת הדין הפרוצדוראלי; יש לדחות את טיעוני המבקשים שאין לאשר את פסק הבוררות מפני שלא ניתנה להם הזדמנות נאותה להגיב על המסמכים שהמשיבה הציגה לפני בית הדין. לא זו בלבד שלא הונחה תשתית עובדתית מספקת ממנה ניתן ללמוד כיצד התנהל הדיון בבית הדין, אלא שהמבקשים נתנו הסכמתם לכללי הדיון וסדרי הדין בבית הדין ופטרו אותו מלנמק את פסקו. לאור כל האמור, פסקי הבוררות כובלים את המבקשים גם בנוגע לזכויותיהם הקנייניות הנטענות בגג ובבניין. עם זאת, אין פסקי הבוררות כובלים צדדים שלישיים שלא נטלו חלק בהליך הבוררות. חזרה למעלה

6   [עונשין] עפ 171/18 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; נ' סולברג, י' וילנר, ע' גרוסקופף; 21/06/18) - 7 ע' עו"ד: שרית רייך אבינאל, אבי כהן נדחה ערעור על גזר הדין שהושת על המערער בגין ביצוע עבירות מין – 11 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי כספי למתלוננת. נפסק כי אין זה מקרה חריג המצדיק התערבות בעונש שגזרה הערכאה הדיונית, וכי בימ"ש קמא שקל את כלל השיקולים הרלבנטיים ואיזן ביניהם כהלכה והעונש אינו חורג, לבטח לא באופן קיצוני, ממדיניות הענישה הנוהגת. עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות מין עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: התערבות ערכאת ערעור עונשין – ענישה – שיקולי ענישה עונשין – ערעור – אי התערבות במידת העונש . המערער הורשע בבימ"ש המחוזי בעבירה של מעשה סדום בנסיבות אינוס; גרם מעשה סדום בנסיבות אינוס; וניסיון למעשה סדום בנסיבות אינוס. העבירה בוצעה כלפי שותפתו של המערער בדירה (להלן: המתלוננת). בימ"ש המחוזי גזר על המערער עונש של 11 שנות מאסר בפועל ומאסר על-תנאי. כמו כן, חויב המערער בתשלום פיצוי כספי למתלוננת בסך של 20,000 ₪. הערעור נסב על גזר הדין. . בית המשפט העליון (מפי השופט סולברג ובהסכמת השופטים וילנר וגרוסקופף) דחה את הערעור ופסק כי: מושכלות ראשונים הם, כי ערכאת הערעור אינה גוזרת מחדש את דינו של מערער, ואינה נוטה להתערב בעונש שנגזר על-ידי הערכאה הדיונית, זולת בנסיבות חריגות שבהן נפלה טעות בולטת בגזר הדין, או כאשר העונש חורג באופן קיצוני ממדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים. מקרה זה אינו נמנה על אותם מקרים חריגים; המעשים של המערער חמורים, והעונש שנגזר בגינם הולם. כבר נפסק על אודות חומרתן של עבירות המין, הנובעת מהפגיעה הקשה באוטונומיה ובזכותה של נפגעת העבירה להגן על גופה ולהבטיח את צנעתה. בגזירת דינו של עבריין המין יש ליתן משקל משמעותי לשיקולים של גמול והרתעה. מעשיו של המערער אכזריים, מתועבים, מעוררים שאט נפש. המערער נכנס לחדרה של המתלוננת, ובמקום שאמור להיות הבטוח ביותר עבורה, ביצע בה מעשי סדום מכוערים תוך שהוא אוחז סכין בידו, מאיים, ועושה במתלוננת שפטים כרצונו. במקום לחיות עמה בדירה חיי שותפות מכבדים, בחר המערער לרמוס באופן בוטה את כבודה של המתלוננת, לפגוע בפרטיותה ובצנעתה. מעשיו של המערער גרמו לפגיעה נפשית קשה במתלוננת, אשר תלווה אותה בעתיד במהלך חייה. על מעשים אלו בנסיבות ביצועם ראוי לגזור עונש חמור, למען יראו וייראו – המערער עצמו ואחרים שכמותו. מכל מקום, בימ"ש המחוזי שקל את כלל השיקולים הרלבנטיים, מזה ומזה, איזן ביניהם כהלכה, וקבע עונש, הגם שאינו קל, שאינו חורג, לבטח לא באופן קיצוני, ממדיניות הענישה הנוהגת. עיקר טענות המערער מכוונות נגד המשקל שהעניק בימ"ש המחוזי לכל אחד מן השיקולים, ברם אין די בכך כדי להצדיק התערבות בגזר הדין. חזרה למעלה

עבודה אזורי

7   [ביטוח לאומי] בל (חי') 67269-03-17 עומר אלזועבי נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; דניה דרורי, נ.צ.: ד' אמזלג, א' שפירא; 04/06/18) - 7 ע' עו"ד: חסן ח'טיב, הדס אהרוני בית הדין האזורי לעבודה דחה תביעה לתשלום דמי פגיעה, מהטעם שהתאונה לא אירעה בשטח מדינת ישראל. נקבע כי לא התקיימו התנאים הקבועים בחוק להכרה בתאונת הדרכים כתאונה בעבודה. ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – תושבי האזור . התובע נפגע בתאונת דרכים בדרכו ממקום העבודה לביתו. התביעה לתשלום דמי פגיעה נדחתה בהחלטת פקיד התביעות מהטעם שהתאונה לא אירעה בשטח מדינת ישראל. מכאן התביעה לפנינו. . בית הדין האזורי לעבודה (מפי השופטת ד' דרורי ונציגי הציבור ד' אמזלג וא' שפירא) קבע כלהלן: מהוראות סעיף 378(ג) ו- 378(ג)(2) לחוק הביטוח הלאומי עולה, אם כן, כי תאונה שאירעה לעובד שאינו ישראלי בדרך ממקום העבודה למקום מגוריו, לא תוכר אם אירעה מחוץ לישראל. ככל שמדובר בתאונה שאירעה באזור ומחוץ ליישובים או לאתרים הצבאיים היא תוכר אם מדובר בפגיעה אגב שימוש ברכב בבעלות תושב ישראל שהיה נהוג בידי תושב ישראל. מכאן, שהוראות החוק דורשות ביסוס קיומה של זיקה לשטח מדינת ישראל או לאחד היישובים או האתרים הצבאיים באזור. אין מחלוקת כי התובע אינו מתגורר בישראל, ואף אינו מתגורר ביישוב ישראלי או מתקן צבאי באזור. בנוסף, אין מחלוקת כי התאונה אירעה עקב שימוש ברכב שלא היה בבעלות תושב ישראל או תושב ישראל באזור ואף לא היה נהוג בידי תושב ישראל. אכן, כפי שטוען התובע, התוצאה המעשית של עמדת הנתבע היא כי התובע, בהתחשב במקום מגוריו ומקום ביצוע עבודתו – אינו מבוטח לגבי פגיעות הקורות בדרך אל העבודה וממנה בנסיבות מסוימות. אלא שאין די באמור כדי לבסס את התביעה, שעה שלא מתקיימים התנאים הקבועים במפורש בחוק ולאחר שהמחוקק גילה דעתו במפורש מהן הנסיבות והמקרים בהן תוכר תאונה של תושב האיזור המתרחשת בדרך אל העבודה וממנה כתאונת עבודה. חזרה למעלה

8   [עבודה] דמ (ת"א) 25088-03-17 וולדו מהזין נ' קפלן את לוי בע"מ (עבודה; אסנת רובוביץ ברכש, נ.צ.: א' איילון; 29/05/18) - 10 ע' עו"ד: עדי מני, ויקטור ברק בית הדין האזורי לעבודה הורה לנתבעת לשלם לתובע פיצויי הלנת שכר. נקבע כי יש מקום לעשות שימוש בסמכות בית הדין מכוח סעיף 18 לחוק הגנת השכר, ולהעמיד את רכיב פיצוי ההלנה על סך של 8,000 ₪. עבודה – הגנת השכר – הלנת שכר עבודה – הגנת השכר – פיצויי הלנה עבודה – שכר עבודה – פיצויי הלנת שכר . הנתבעת מסרה לתובע המחאות לפקודתו בגין שכר עבודתו, תוך ציון "למוטב בלבד", אותן לא יכול היה להפקיד. משהנתבעת סירבה להמיר המחאות אלו באחרות ללא הגבלה או במזומן, הגיש תביעה זו. . בית הדין האזורי לעבודה (מפי השופטת א' רובוביץ–ברכש ונציג הציבור א' איילון) פסק כלהלן: הנתבעת הלינה את שכר עבודתו של התובע ויש לחייבה בפיצויי הלנה בשיעור משמעותי, אולם לא באופן מלא כדי שלא להוביל לפגיעה בלתי מידתית בזכות הקניין של המעסיק קרי, לפסיקת פיצויי הלנה בשיעור העולה על הנדרש לצורך הגשמת התכלית המרתיעה והמפצה של פיצויים אלה. סעיף 18 לחוק מאפשר לבית הדין להפחית את פיצויי הלנת השכר או לבטלו, אם וככל שנוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו "בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה או עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש, ובלבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו". הפחתת פיצויי הלנת השכר, שיעור ההפחתה או ביטולם כליל מסור לשיקול דעתו של בית הדין. בנסיבות העניין, יש מקום לעשות שימוש בסמכות בית הדין מכוח סעיף 18 לחוק הגנת השכר, ולהעמיד את רכיב פיצוי ההלנה על סך של 8,000 ₪. חזרה למעלה

מנהלי

9   [משפט מינהלי] [בתי-משפט] עתמ (י-ם) 38870-10-16 עו"ד גלידר איגור נ' הממונה על חופש המידע , משרד המשפטים (מנהלי; עודד שחם; 11/06/18) - 8 ע' עו"ד: א' ברמן המשיבה לא הניחה בסיס לקביעה כי כתב אישום מעצם מהותו מכיל מידע שפרסומו פוגע בפרטיות. על המשיבה להעביר לידי העותר את כלל כתבי האישום בנוסחם המלא, לרבות פרטי ההליך, למעט כאשר מדובר בהליכים שפרסומם נאסר. משפט מינהלי – חופש המידע – חוק חופש המידע, תשנח-1988 משפט מינהלי – חופש המידע – גילוי מידע בתי-משפט – פומביות הדיון – תחולתה בתי-משפט – פומביות הדיון – עיון בתיקים . עתירה מינהלית לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח–1998. יריעת המחלוקת צומצמה לסוגיה אחת, והיא השחרת פרטי ההליך בחלק מכתבי האישום אשר הועברו לעותר. . בית המשפט פסק כלהלן: נקודת המוצא הנורמטיבית לדיון מצויה בחוק חופש המידע. החוק מעגן את זכותם של אזרחי המדינה ותושביה לקבל מידע מרשויות הציבור. עיקרון פומביות הדיון הוחל גם על כתבי בית דין שבתיקי בית המשפט. המשיבה לא הניחה בסיס לקביעה כי כתב אישום מעצם מהותו מכיל מידע שפרסומו פוגע בפרטיות. המשיבה לא הצביעה על חלופה מסוימת מחלופות סעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות, אשר לשיטתה מסירת כתבי האישום מהווה פגיעה בפרטיות על פיה. ככלל, לא ניתן לומר כי ייחוס אשמה בפלילים לאדם הוא, מעצם ברייתו, מידע הנוגע לענייניו הפרטיים של אדם. כל האמור יפה ביחס לכתבי אישום בהליכים אשר מתנהלים בדלתיים פתוחות ואשר לא ניתן לגביהם צו איסור פרסום. באשר לכתבי אישום בהליכים שפרסומם נאסר, שונים פני הדברים. בהליכים אלו, חזקה היא כי מתקיימת עילה שלא למסור את המידע, בין אם לפי הוראות סעיף 9(א)(3) לחוק חופש המידע ובין אם לפי הוראות סעיף 9(א)(4) לחוק (בהיותו מידע אשר אין לגלותו על פי כל דין). העותר לא הצביע על טעם המצדיק את מסירת המידע במקרים אלו. התוצאה היא כי על המשיבה להעביר לידי העותר את כלל כתבי האישום בנוסחם המלא, לרבות פרטי ההליך, למעט כאשר מדובר בהליכים שפרסומם נאסר. חזרה למעלה

מחוזי

10   [משפט מינהלי] [דיון פלילי] עפ (נצ') 22160-04-17 אורי אור קמארי נ' מדינת ישראל (מחוזי; אסתר הלמן, יפעת שטרית, סאאב דבור; 19/06/18) - 25 ע' עו"ד: ליאורה חילו, תומר שוורץ בימ"ש פסק כי, נפל פגם בהתנהלות התביעה, בהיות ההחלטה להעמיד לדין את המערער בעבירה של איומים כשהיא עומדת לבדה, בגדר אכיפה מפלה, והורה על ביטול כתב האישום שהוגש כנגד המערער ועל זיכויו מעבירה של איומים. משפט מינהלי – פגמים בשיקול-הדעת – אכיפה בררנית משפט מינהלי – פגמים בשיקול-הדעת – הפליה משפט מינהלי – סמכות – אכיפת החוק דיון פלילי – העמדה לדין – הגנה מן הצדק דיון פלילי – הגנות – הגנה מן הצדק . נגד המערער הוגש כתב אישום, אשר ייחס לו ביצוע עבירה של איומים, כלפי סוכן מכירות של ספק המספק סחורה לעסק שבבעלות המערער. עיקר הדיון בערעור נסב אודות ההחלטה שלא לבטל את כתב האישום שהוגש כנגד המערער מחמת קיומה של אכיפה בררנית. . בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור ופסק כי: ראשית צוין כי, לפי ההלכה, בגדר סעיף 149(10) לחסד"פ, ניתן להעלות גם טענות מן המישור המנהלי כמו, באשר לסבירות שיקול הדעת של התביעה, ולכן, אין הצדקה לפתיחת ערוץ נוסף של בחינת התנהלות התביעה, תחת כותרת של ביקורת מנהלית, בנוגע לטענות המערער. הלכה היא שטענה לאכיפה מפלה או בררנית, נכנסת לגדרה של "ההגנה מן הצדק". קבלת הטענה מוגבלת למקרים חריגים, אולם אין להגבילה למצבים שבהם הוכח כי התביעה פעלה מתוך מניע פסול או שיקולים לא ענייניים; הנטל מוטל על המבקש לשכנע כי קמה לו הגנה מן הצדק. בכלל זה, מוטל עליו להוכיח את התשתית העובדתית הדרושה לשם קבלת טענתו, לקיומה של אכיפה מפלה, שבגינה הגשת כתב האישום, או המשך בירור המשפט, נוגד את תחושות הצדק וההגינות. בבואו לשכנע את בימ"ש לקבל את טענתו, ניצבת בפני הנאשם משוכה גבוהה. עליו להתגבר על "חזקת התקינות" של המעשה המנהלי, כשהוא נמצא בדרך כלל בנחיתות ראייתית, שכן העובדות או המסמכים, עליהם הוא מבקש לסמוך מצויים ברובם של המקרים בידי התביעה או נוגעים לשיקול דעת גורמי התביעה. משכך, אם הרים הנאשם את הנטל הראשוני הרובץ על שכמו, על ידי המצאת ראיות המבססות, לכאורה, את טענתו לאכיפה בררנית, יכול והנטל יועבר אל המאשימה לסתור את טענתו. כך למשל נפסק כי כאשר ההחלטה להעמיד לדין את הנאשם סוטה מהנחיות מנהליות, על המאשימה לנמק ולהרים את הנטל להוכיח כי ביסוד החלטתה קיימים טעמים סבירים וראויים. ההנחה היא כי על הרשות לפעול לפי הנחיות מנהליות, ואם יש טעמים שהצדיקו כי תנהג אחרת, עליה להצביע עליהם; לפי ההלכה, אין מכבידים על נאשם יתר על המידה בשלב בו עליו להרים את הנטל הראשוני, הנדרש ממנו, כדי להעביר את הנטל אל המאשימה, ויש זיקה בין האפשרות שיש לנאשם לגשת אל החומר הרלוונטי להוכחת טענתו, לבין מידת ההוכחה שתידרש ממנו. המערער הציג תשתית סטטיסטית ממנה ניתן ללמוד על מדיניות הענישה בעבירות איומים, כשהן מבוצעות ללא עבירה נלווית. במהלך תקופה של כ-חמש שנים נסגרו תיקי החקירה בעבירות איומים בלבד, מחוסר עניין לציבור ורק במיעוט המקרים הוגשו כתבי אישום. הגשת כתב אישום במקרה זה איננה תואמת את מדיניות האכיפה בעבירת האיומים. בנוגע לעבירת האיומים לא הותוותה מדיניות שתנחה את היחידות השונות הפועלות במדינה. העבירה שביצע המערער לא הייתה ברף הגבוה של החומרה מבחינת נסיבותיה, וגם נסיבות העושה או מצב המתלונן, היו צריכים להטות את הכף לטובת סגירת התיק. הצטברות נסיבות העושה והמעשה, נתונים סטטיסטיים מובהקים המלמדים על מדיניות אכיפה עקבית לצד העדר הנחיות ספציפיות, בנוגע לעבירה שאין חולק כי מוטב לו היו נקבעות לגביה הנחיות העמדה לדין לגבי השיקולים להגשת כתב אישום, מבססים את המסקנה כי בענייננו נעשתה אכיפה בררנית, מפלה ושרירותית. בהיות ההחלטה להעמיד לדין את המערער בעבירה של איומים בגדר אכיפה מפלה, הורה בימ"ש על ביטול כתב האישום שהוגש כנגד המערער ועל זיכויו מן העבירה שיוחסה לו בכתב האישום; אין באמור בפסק דין זה כדי למנוע מהמשיבה לפעול להעמדה לדין בעבירת איומים בלבד, מקום בו תגובש הנחיה מתאימה או יחול שינוי במדיניותה או בהתקיים נסיבות עושה או מעשה שונות מענייננו. חזרה למעלה

11   [מסים] עמ (ב"ש) 3222-11-15 אביבה סלע נ' מס הכנסה פקיד שומה אילת (מחוזי; גד גדעון; 18/06/18) - 12 ע' עו"ד: יואב ציוני, ירון פנש בית המשפט קיבל את ערעור המערערת בחלקו, והורה כי יש לראות בסכומים שבמחלוקת כשכר עבודה של המערערת בחברה ולא כדיווידנד. במרכז פסק הדין עומדת שאלת סיווג התקבולים: האם יש למסות את המשיכות נשוא הערעור כהכנסות משכר או כדיווידנד. מסים – מס הכנסה –דיבידנד‏ . המערערת – בעלת מניות בחברה, הגישה ערעור על החלטת המשיב, לפיה נדחתה השגה על שומת מס הכנסה. המחלוקת בין המערערת לבין המשיב, נסובה סביב יישום הסכם השומה שנחתם עם המערערת בדבר חיוב יתרת החו"ז של המערערת בחברה, וכן על אופן חיובה של המערערת בסכומים שהושמטו מהכנסות החברה ואשר נמשכו, בחלקים, על ידי המערערת באופן אישי. המשיב טען שהסכומים נמשכו מתוקף היותה בעלת מניות בחברה, ומכיוון שלא דווחו כשכר, יש להתייחס לסכומים אלה כאל דיווידנד. בית המשפט קיבל את הערעור בחלקו ופסק כלהלן: סיווג תקבולים ייעשה לפי מהותם הכלכלית ובנתון למכלול נסיבות העניין, ולא בהכרח על סמך הכינוי שלו זכו בפני הצדדים, שומה עלינו לבחון אפוא הן את היבטיו העובדתיים של התקבול, הן היבטיו המשפטיים, כאשר על הנישום הנטל לשכנע, כי עמדתו במחלוקת הלברפנקסית היא הנכונה. יש לדחות את טענתה המקוריתשל המערערת, בדבר סיווג המשיכות בהלוואות. לא קיימים מסמכי הלוואה, ולא הוצגה גרסה עובדתית מפורטת העשויה לתמוך בטענה. עוד, המערערת מעולם לא החזירה את הכספי, ובנסיבות, היה בכל מקרה נכון לראותם מצב זה כהכנסה פרותית. מקום שאדם משמש הן כבעל מניות – חבר בתאגיד –והן כעובד של התאגיד, קיים קושי לקבוע את קו הגבול בין פעולותיו כחבר בתאגיד לבין פעולותיו כעובד של החברה. ניתן להיעזר במספר סימנים לזיהוי טיבו של התקבול. בנסיבותיו של עניין זה, נכון לראות את המשיכות שבמחלוקת, כשכר עבודתה של המערערת ולא כדיווידנד. באשר לסוגיית חיוב יתרת החו"ז של המערערת, אין לקבל את טענת המערערת, כי לא הייתה הצדקה לחייב אותה בסכום שלא אופס. משלא עמדה המערערת במוסכם עמה, ואיפסה סכום חלקי בלבד, ההנחה היא שיתרת הסכום שלא אופס הוא הכנסה ממש. המערערת לא עמדה בנטל המוטל עליה לסתור הנחה זו. חזרה למעלה

12   [פרשנות] [מסים] עמ (ב"ש) 17972-07-16 האחים ספיאן בע״מ נ' מע״מ באר שבע (מחוזי; גד גדעון; 05/06/18) - 8 ע' עו"ד: יהודה שוקרון, אמיר יחיא נדחה ערעור המערערת על שומת עסקאות שהוציא המשיב, שבמסגרתה חייב אותה במע"מ בשיעור מלא, תוך דחיית טענתה כי על העסקאות האמורות חל מע"מ בשיעור אפס, משום שמהותן הייתה השכרת ציוד לעוסק תושב אילת. כן נדחה הערעור על ההחלטה לדחות את טענתה החלופית שלפיהזכאית היא לפטור מתשלום מע"מ בהיותה למעשה, עוסק תושב אזור אילת. פרשנות – מונחים – תושב אזור אילת פרשנות – דין – דיני מסים מסים – מס ערך מוסף – חבות במס מסים – מס ערך מוסף – פטור ממס . המערערת הגישה ערעור על שומת עסקאות שהוציא המשיב למערערת, שבמסגרתה חייב אותה במע"מ בשיעור מלא, תוך דחיית טענתה כי על העסקאות האמורות חל מע"מ בשיעור אפס, משום שמהותן הייתה השכרת ציוד לעוסק תושב אילת, ועל ההחלטה לדחות את ההשגה שגישה על השומה, שבמסגרתה נדחתה גם טענתה החלופית שלפיה זכאית היא לפטור מתשלום מע"מ בהיותה למעשה, עוסק תושב אזור אילת. . בית המשפט דחה את הערעור ופסק כלהלן: יש לדחות את טענת המערערת שלפיה מהות העסקאות שבמחלוקת, הייתה השכר כלי צמ"ה בלבד. טענה זו של המערערת אינה מתיישבת, על פני הדברים, עם אופן תמחור השירותים, עם הרישומים בחשבוניות שהוצאו אשר בחלקן מציינות מפורשות כי התשלום הינו בגין עבודה ולא בגין השכרת ציוד, עם העובדה כי המערערת היא שנשאה בתשלום הוצאות הפעלת הכלים, ועם העובדה כי מי שנהגו בכלי הצמ"ה והפעיל אותם היו עובדי המערערת. יש לדחות את הטענה החלופית, ולפיה זכאית המערערת להירשם למפרע במשרדי מע"מ באילת. הרישום במשרד מע"מ באילת הינו קונסטיטוטיבי, כאשר המדובר בחברות להבדיל מיחידים. על המערערת רובץ הנטל להוכיח כי הייתה זכאית להירשם כתושבת אילת, להוכיח ממתי נכון היה לרושמה ככזו, ולפרט את הסיבה שבגינה נמנעה להירשם מראש. כן עליה להוכיח, כי מוצדק לרושמה כעוסקת אילתית באופן רטרואקטיבי. בנסיבות, אין להורות על רישום המערערת כעוסקת תושבת אזור אילת למפרע. חזרה למעלה

13   [בתי-משפט] עמש (חי') 7329-05-17 ס. ש נ' א. ד (מחוזי; סארי ג'יוסי, עפרה ורבנר, מאזן דאוד; 07/03/18) - 16 ע' עו"ד: יניב סברדליק, ישראל שניידרמן נדחה ערעור על פסק דינו של בימ"ש לענייני משפחה במסגרתו התקבל "ערעור" על החלטת רשם שלא לבטל פסק דין שניתן בהעדר כנגד המשיבים והורה על ביטולו. נפסק כי בימ"ש קמא ראה את ההליך "כתביעה לביטול פסק דין שניתן במרמה" והפך את סמכותו הערעורית לסמכות מקורית, אלא שהוא לא ערך בירור עובדתי לעניין המחלוקת והתעלם מהתנהלותם הדיונית של המשיבים. לפיכך, לא היה מקום להורות על ביטול פסק הדין בשל מרמה, והוא יישאר בתוקף; בפני המשיבים פתוחה הדרך להגשת תביעה עצמאית ונפרדת לביטול פסק הדין מחמת מרמה. בתי-משפט – ביטול פסק-דין – שניתן בהיעדר הגנה בתי-משפט – פסק-דין – ביטולו בתי-משפט – ערעור – סמכות ערכאת הערעור בתי-משפט – ניהול המשפט – ניהול הוכחות . ערעור על פסק דינו של בימ"ש לענייני משפחה במסגרתו התקבל "ערעור" על החלטת רשם שלא לבטל פסק דין שניתן בהעדר בחודש 5/06 כנגד המשיבים-ערבים, אשר התחייבו לפי הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין, לשלם תשלומים שונים למערערת, ובימ"ש לענייני משפחה הורה על ביטול פסק הדין. . בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור ופסק כי: בפני בימ"ש קמא עמד הליך ערעור במסגרתו הוקנתה לו סמכות ערעורית ולא סמכות מקורית. שאלת הבירור שונה בין הסמכות המקורית לבין הסמכות הערעורית. בימ"ש קמא ראה את הליך הערעור "כתביעה לביטול פסק דין שניתן במרמה" והפך את סמכותו הערעורית לסמכות מקורית מבלי להודיע לצדדים, טרם עשה כן, ומבלי להתאים את כתבי הטענות ומבלי להפעיל את הסמכות המקורית בבירור תביעה. תהום פעורה בין הליך שיפוטי המופעל בערעור לבין תביעה שתכליתה הפעלת סמכות מקורית. הערכאה המבררת-הדיונית מפעילה ומחילה נורמות משפטיות - תחיקה ופסיקה - על מערך עובדתי שמובא לפניה בדרך דיונית מוגדרת. לפיכך במידה והעובדות היו שנויות במחלוקת, על הערכאה המבררת לקבוע מה התשתית העובדתית שעליה תחיל את הנורמה. אין לראות בערעור תביעה לביטול פסק הדין בשל מרמה, בפרט כשבימ"ש עשה זאת על מסד עובדתי שלא התברר, כאשר בפועל בימ"ש קמא לא שמע ראיות הצדדים לשם בירור השאלה האם פסק הדין ניתן במרמה. סמכותה של ערכאת הערעור מוגבלת להיסקים משפטיים ואין לה נגיעה בעיצוב הבסיס העובדתי גופו שנעשה בערכאה הראשונה. בימ"ש אינו רשאי להפעיל סמכות מקורית בכובעו כ-"ערכאת ערעור" ולשמוע את הערעור כתביעה לביטול פסק דין שניתן במרמה. לו בימ"ש קמא חפץ לראות בהליך כתביעה, היה עליו לקיים בירור משפטי קודם לטענות הצדדים, לאפשר לצדדים להוכיח טענותיהם העובדתיות באמצעות הבאת ראיות לרבות השמעת עדים וחקירתם. הטענה שפסק הדין ניתן במרמה היא טענה משפטית ועובדתית ויש להכריע בה על יסוד ראיות שיובאו בפני בימ"ש קמא. בימ"ש קמא לא שמע עדים לעניין המחלוקת ולא היה מקום להורות על ביטול פסק הדין בשל מרמה. בנוסף, בימ"ש קמא לא בחן התנהלות המשיבים במשקפי החובה החלה על בעלי דין להתנהל בתום לב דיוני. התנהלותם הדיונית של המשיבים, המאופיינת בשיהוי ניכר, חוסר תום לב, זניחת טענות ואי כיבוד מועדים, לא נבחנה על ידי בימ"ש קמא. לו היה בית משפט קמא בוחן התנהלות שני הצדדים, היה מגיע למסקנה כי בהתנהלות המשיבים דבק חוסר תום לב משמעותי ומקיף יותר מזה שדבק, אם בכלל, במערערת. אשר לערבות עליה חתמו המשיבים, קיימות שתי פרשנויות סבירות וגם בעניין זה, על מנת לקבוע מסקנות, היה על בימ"ש קמא לשמוע ראיות. אי לכך, הדרך הראויה להכרעה בעניין פסק דין במרמה היא במסגרת תביעה עצמאית ונפרדת לביטול פסק הדין מחמת מרמה, ולא בכובע של ערכאת ערעור. קיומו של סיכוי ערעור, אינו השיקול היחיד בבקשה לביטול פסק דין שנופלת בגדרי מסלול הביטול מכוח "שיקול דעת" ויש לבחון, בין היתר, את עיקרון ההסתמכות והתנהלות שני הצדדים. בימ"ש קמא, בשם הגמישות הדיונית בבימ"ש לענייני משפחה, מחל למשיבים על כל מחדל, וביטל לחלוטין את טענות הסף מטעם המערערת, וקביעתו זו אינה יכולה לעמוד. בפני המשיבים עומדים הליכים על פי חוק להביא את עניינים להכרעה (תביעה עצמאית לביטול פסק דין שניתן במרמה) - אך הם בחרו במסלול לא נכון. לא ניתן בהליך זה לכופף את כל סדרי הדין ואף לבטלם, ולדלג מעל מחדלי המשיבים בהליכים עד כה; לאור כל האמור, פתוחה בפני המשיבים אפשרות להביא טענתם בפני בימ"ש קמא על ידי הגשת תביעה לביטול פסק הדין בשל מרמה, ולאחר שינהל הליך של בירור העובדות ויאפשר לצדדים להביא ראיותיהם, יחליט אם לבטל את פסק הדין או להותירו על כנו. לסיכום, יש לבטל את פסק דינו של בימ"ש קמא ולקבוע כי פסק הדין נשוא ההליך יישאר בתוקף. חזרה למעלה

שלום

14   [נזיקין] תק (ב"ש) 37941-02-18 גיל רוסלן נ' עוז קאופמן (שלום; מיטל חלפון נזריאן; 10/06/18) - 10 ע' עו"ד: נדחתה תביעת התובע כנגד הנתבע לפיצוי בגין הסגת גבול ופגיעה בפרטיות. נפסק, כי בנסיבותיו של עניין זה, כניסתו של הנתבע לדירה ששכר ממנו התובע, איננה מהווה פגיעה בזכות לפרטיות של התובע והסגת גבול. נזיקין – עוולות – פגיעה בפרטיות . התובע הגיש כנגד הנתבע תביעה קטנה בקשר לפיצוי כספי בגין הסגת גבול ופגיעה בפרטיות. התובע הינו השוכר של דירה השייכת לנתבע – המשכיר, ומדובר במצב דברים שבו במערכת היחסים בין הצדדים עולה השאלה האם כניסתו של הנתבע לדירה, בנסיבות הנטענות, מהווה פגיעה בזכות לפרטיות של התובע והסגת גבול. . בית המשפט דחה את התביע הופסק כלהלן: חוק הגנת הפרטיות קובע שורה של הגנות. תנאי סף לכניסה בשערי ההגנות הוא שהפוגע פעל בתום לב. נקבע בפסיקה כי תום הלב הנדרש הוא תום לב סובייקטיבי, על הפוגע להראות כי פעל מתוך אמונה שהפוגע פועל בהתאם להגנות הקבועות בחוק. עוד נפסק כי על מנת שהפוגע ייהנה מההגנות הקבועות בחוק הגנת הפרטיות עליו להראות שהפגיעה לא חרגה מעבר לסביר. הזכות לפרטיות אינה אבסולוטית ובעת שהיא מתנגשת עם זכות אחרת או ערך אחר יש לבצע איזון בין הזכויות והערכים. במקרה דנן, הנתבע נכנס לדירה בעת שסבר שהחוזה הסתיים ושהתובע עזב את הדירה, הוא לא ידע כי התובע לא עזב את הדירה ולא היה עליו לדעת על אפשרות הפגיעה בפרטיות מכיוון שהוא סיכם עם התובע כי ישאיר מפתחות באמצעות בני משפחתו כאשר למיטב הבנתו התובע הודיע לו שכבר עזב את הדירה והוא בחו"ל. כמו כן, הפגיעה לא חגרה ממתחם הסביר בנסיבות אלה ועל כן חזקה על הנתבע שפגע בתובע בתום לב. מכאן, הנתבע זכאי ליהנות מההגנות הקבועות בחוק הגנת הפרטיות. חזרה למעלה

15   [בריאות] [נזיקין] [משפט חוקתי] תא (אש') 28188-05-16 זיוה מלאייב נ' המועצה הדתית קריית מלאכי (שלום; עידו כפכפי; 06/06/18) - 21 ע' עו"ד: גיל קונפינו, אלי אביב אביהן של התובעות הוצא מקברו ללא ידיעתן ונטמן סמוך לאחר מכן בקבר סמוך. בגין הנזק הלא ממוני שנגרם לתובעות עת נודע להן על העתקת המנוח זכאיות הן לפיצוי. בית המשפט חייב את הנתבעת לשלם לכל אחת מהתובעות פיצוי בסך של 20,000 ₪. בריאות – בריאות העם – קבורה נזיקין – אחריות – המועצה הדתית נזיקין – פיצויים – נזק לא ממוני משפט חוקתי – זכויות הפרט – זכות קרובי נפטר משפט חוקתי – זכויות הפרט – שמירת כבוד המת . האם זכאיות התובעות לפיצוי בשל העברת אביהן המנוח מקברו, זמן קצר לאחר שנקבר, לחלקת קבר אחרת, מבלי לעדכן את משפחת המנוח ולקבל את עמדתה בעניין העברתו ואף מבלי ליידע אותה לאחר מעשה? השאלה המרכזית היא שיעור הפיצוי הראוי בנסיבות העניין, לאחר שהנתבעת הודתה באחריותה והסכימה כי התובעות זכאיות לפיצוי. . בית המשפט פסק כלהלן: תפקידה של המועצה הדתית הוא לספק שירותים דתיים לציבור התושבים. נכללים בהם עניינים של רבנות ונישואין, כשרות ושחיטה, טהרת משפחה, שירותי קבורה, ועוד. מעצם היותה גוף ציבורי המעניק שירותים חיוניים, חלה על המועצה חובת זהירות מוגברת כלפי הנפטרים ובני משפחותיהם, במיוחד שעה שכמעט ואין דרך חלופית לקבורה. אין ספק כי התנהלותה של הנתבעת במקרה דנן עולה לכדי רשלנות. תחילה במעשה הרשלני של קבורה בחלקה שנמכרה לאחר והמשכה בהעברת הגופה, בניגוד לחוק. היה עליה לצפות כי הוצאת המנוח מקברו והעברתו לחלקת קבר אחרת מבלי ליידע את בני משפחתו ולשאול לעמדתם בעניין ומבלי לתת להם אפשרות להתנגד למעשה וכן להיות נוכחים במעמד הקבורה השנייה, תפגע ברגשותיהם. במעשם פגעו עובדי הנתבעת אף בזכותו של המת להיקבר בכבוד. במקרה הנדון, בו לא הייתה פגיעה פיזית בגופת הנפטר והוזז הוא סמוך לקבורתו לחלקה סמוכה, מתחם הפיצוי הראוי נע בין היעדר כל נזק לפיצוי בסכום של עשרות אלפי שקלים בודדים. עם זאת, התנהגות הנתבעת בהסתרה הראשונית ולאחר מכן ביחסה למשפחת הנפטר ולבא כוחה, העצימו את הנזק. על כן, נמצא כי שיעור הנזק שראוי לפסוק לכל אחת מהתובעות הינו בסך של 20,000 ₪, קרי, סכום כולל של 100,000 ₪. חזרה למעלה

16   [ביטוח] תק (ק"ג) 1321-01-18 עמרם חזן נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (שלום; משה הולצמן; 04/06/18) - 11 ע' עו"ד: המבטחת לא תוכל להסתמך על הסייגים לכיסוי הביטוחי מקום שהרשימה לא הומצאה למבוטח, או מקום שאלה לא צוינו בהבלטה מיוחדת ברשימה, וזאת בין אם חוברת הפוליסה הומצאה למבוטח, ובין אם לאו, עובר לקרות מקרה הביטוח. ביטוח – חוזה ביטוח – חריגים . התובע הגיש כנגד הנתבעות תביעה כספית לצורך תשלום תקבולי ביטוח בגין ביטול טיול לחו"ל וההוצאות שנגרמו לו בעטיו של ההליך המשפטי. המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב שאלת תחולת הסייג שמחריג את הכיסוי הביטוחי. . בית המשפט קיבל את התביעה כנגד הנתבעת 1 ופסק כלהלן: בענייננו, לא ניתן לראות במסמך שהמבטחת המציאה לתובע כרשימה, מכיוון שלא נערך בדרך המוכרת והמקובלת שבה חברות הביטוח נוהגות להוציא מסמכים מסוג זה, וכמתחייב מחוברת הפוליסה. גם אם נניח, על דרך החילופין, שניתן לראות במסמך כרשימת ביטוח, הרי שלא צוין בגדרו של אותו מסמך הסייג שפורט בחוברת הפוליסה, באשר לאי תחולת הכיסוי הביטוחי מפאת מצבם הרפואי של מלווה או קרוב משפחה, בעת צאתו של המבוטח לחו"ל או במשך שישה חודשים שקדמו לכך. חוברת הפוליסה הומצאה אמנם לתובע עובר לרכישת הכיסוי הביטוחי, אך יש לשים לב שהחוברת אוחזת כחמישים עמודים ועשרות רבות של סעיפים ומלל רב, והסייג האמור פורט במסגרת סייגים נוספים שפורטו בחוברת הפוליסה, ללא כל הבלטה מיוחדת, כמתחייב בסעיף 3 לחוק חוזה הביטוח. חזרה למעלה

17   [חוזים] תא (ת"א) 66393-06-16 דן הרצוג נ' פרנק סגל (שלום; עזריה אלקלעי; 31/05/18) - 11 ע' עו"ד: אביב טסה, אבי שץ נקבע כי התובע לא היה רשאי לבטל את הסכם הפשרה עקב חלוף הזמן הסביר לביטולו. הודעת הביטול, שניתנה בחלוף 6 שנים ממועד הפרת ההסכם, לא ניתנה בתוך זמן סביר. חוזים – ויתור – על זכות התביעה חוזים – ביטול – הודעת ביטול חוזים – ביטול – זמן סביר חוזים – ביטול – שלילת התרופה . תביעת התובע נגד הנתבע לתשלום סך 948,628 ₪ וזאת במסגרת בקשה לביטול פסק דין שנתן תוקף להסכם פשרה. . בית המשפט קבע כלהלן: כאשר הנתבע הגיש את תביעתו לבית המשפט המחוזי, הוא הפר את הסכם הפשרה. ההפרה לא סווגה ע"י הצדדים כהפרה יסודית מוסכמת, אולם אדם סביר לא היה מתקשר בהסכם הגישור שבו ויתור גורף על טענות הדדיות מכל מין וסוג שהוא, בין ידועות במועד החתימה על הסכם הגישור ובין שאינן ידועות, אילו צפה כי בעתיד תוגש נגדו תביעה ע"י הצד השני חרף הוויתור. לפיכך, יש לסווג את ההפרה כהפרה יסודית מסתברת. משזו המסקנה, הרי לתובע עמדה זכות הביטול של הסכם הפשרה, עקב הפרתו היסודית. יחד עם זאת, בהימנעותו מלתת הודעת ביטול במשך 6 שנים ארוכות, למרות שידע על הפרת הסכם הפשרה, יש לראות משום ויתור התובע על זכות הביטול. לפיכך, התובע לא היה רשאי לבטל את הסכם הפשרה עקב חלוף הזמן הסביר לביטולו. אשר על כן, למרות שנקבע כי התובע הפר את הסכם הפשרה בהגישו תביעה בבית המשפט המחוזי, יש לדחות את התביעה להחזיר את הכסף ששולם לנתבע במסגרת הפשרה. חזרה למעלה

18   [עורכי-דין] תא (ת"א) 46026-10-14 כבירי - נבו - קידר עורכי דין נ' דבורה אבינרי (שלום; כוכבה לוי; 30/05/18) - 19 ע' עו"ד: גיל נבו, עומר בן-צבי בית המשפט קיבל באופן חלקי תביעת התובעת לתשלום שכר טרחה בגין שירותים משפטיים שסיפקה לנתבעת. במרכז פסק הדין עומדת שאלת שיעור שכר הטרחה לו זכאי עורך דין, על פי הסכם שכר טרחה מותנה, בגין הפעולות שביצע עבור לקוחו, כאשר הייצוג המשפטי מופסק מיוזמתו של עורך הדין. עורכי-דין – שכר טרחה – שכר ראוי עורכי-דין – שכר טרחה – חישובו עורכי-דין – שכר טרחה – הפסקת הייצוג עורכי-דין – שכר טרחה – הסכם מותנה . התובעת – חברת עורכי דין, הגישה כנגד הנתבעת תביעה לתשלום שכר טרחה, בגין שירותים משפטיים שסיפקה לה. השאלות הדרושות להכרעה במסגרת התביעה הן האם הוסכם בין התובעת לנתבעת כי בשל הפסקת הייצוג תשלם הנתבעת שכר טרחה לפי חישוב שעתי או כסכום כולל שיוסכם בין הצדדים ולחילופין האם בנסיבות המקרה דנן זכאית התובעת לתשלום שכר ראוי בגין עבודתה עד למועד הפסקת הייצוג. . בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה ופסק כלהלן: לא הוכח קיומו של הסכם בין התובעת לנתבעת לעניין תשלום שכר טרחה בהתאם לשעות העבודה שהשקיעה התובעת על פי התעריף השעתי שנקבע על ידי התובעת. משלא הוכח קיומו של הסכם, אין מקום להורות על חיוב הנתבעת לשלם לתובעת שכר טרחה על פי שעות עבודה שהושקעו במהלך ניהול ההליך המשפטי על ידי התובעת על פי תעריף שעתי שקבעה התובעת חד צדדית. במקרה שבו מודיע עורך דין על הפסקת ייצוג כאשר ביסוד ההתקשרות קיים הסכם שכר טרחה מותנה בין עורך דין ללקוח, בגדרו לא הכליל עורך הדין התייחסות למנגנון התשלום במקרה של הפסקת ההתקשרות בטרם הסתיים ההליך המשפטי, יש למצוא את האיזון בין תשלום שכר ראוי לעורך הדין בגין הפעולות והייצוג המשפטי שניתן ללקוח עד למועד הפסקת הייצוג לבין מניעת ניגוד האינטרסים שעלול לגרור מצב שבו עורך הדין יבחר לסיים את הייצוג תוך כדי ההליך תוך הפרת חובת הנאמנות כלפי הלקוח בידיעה שגם במקרה זה הוא זכאי לתשלום שכר הטרחה מלא. את השכר הראוי, יש לקבוע, בהשראה מהוראות הסכם שכה"ט שבוטל. בנסיבותיו של מקרה זה יש לחשב את השכר הראוי על בסיס אומדנה. יש לתת משקל לכך שהייצוג המשפטי ניתן במשך שנה והופסק לאחר קיומה של ישיבת קדם משפט אחת בה הודיעו הצדדים כי מתנהל מו"מ לבחינת הסדר כולל. חזרה למעלה

19   [מקרקעין] תא (י-ם) 67159-10-13 יוסף אלון נ' נועם שריקי (שלום; מרים קסלסי; 21/05/18) - 18 ע' עו"ד: אריאל רובין, איתיאל גבעון בית המשפט קיבל, באופן חלקי, תביעה ותביעה שכנגד של בעלי דירות בבית משותף. עניינו של פסק הדין בטענות לנזקים, בתשלומי איזון בעקבות תוספות בנייה, הצמדת חלקים מהרכוש המשותף ושימוש ייחודי בחלקים אחרים ברכוש המשותף. מקרקעין – בתים משותפים – שינויים ברכוש המשותף ‏ מקרקעין – בתים משותפים – רכוש משותף . הצדדים בהליך זה – בעלי דירות בבית משותף, הגישו תביעה ותביעה שכנגד שעניינן סכסוך בין שכנים בבית משותף, בעניין נזקים וחיוב בתשלומי איזון בעקבות תוספות בנייה, הצמדת חלקים מהרכוש המשותף ושימוש ייחודי בחלקים אחרים ברכוש המשותף. . בית המשפט פסק כלהלן: בענין השימוש הייחודי בחלקים שנותרו ברכוש המשותף, כמו בחצר או בגג, ההלכה הפסוקה היא שרישיון מכללא כזה ניתן לביטול בכל עת, פרט למקרים חריגים הנעוצים בשיקולים של צדק ואם מוצדק ביטולו יש לבדוק האם אין ללוות הביטול בתנאים נוספים המתחשבים בהסתמכות של מי שקיבל הרישיון. מקובל שדיירי הקומות העליונות בבתים משותפים נמנעים מלאכוף בפועל את זכותם הקניינית בחצר הבית ומתירים לדיירי קומת הקרקע להשתמש בשטח הצמוד לדירתם בין בדרך של הקמת גינה או לצרכי ישיבה ושהייה וכיוצא בזה. יחד עם זאת בית המשפט צריך להימנע מלהסיק מוויתורים זמניים המבוססים על יחסי שכנות תקינים, ויתור על זכות קניינית. אין להתיר לבעל הדירה לחזור בו מהסכמתו כאשר קיימים טעמים של מניעות מטעמי צדק הסתמכות על המצג ושינוי מצב לרעה בעקבותיה. מתן תמורה בעד ההסכמה יכולה להקים מניעות, ואילו רשות (חינם) הניתנת לבעל דירה על ידי בעל דירה אחרת לעשות שימוש בלעדי ברכוש המשותף מעניקה לבר הרשות "זכות אישית" ולא "זכות חפצית". הזכות באה לקיצה כאשר בר הרשות מעביר בעלותו בדירה לאחר. חזרה למעלה

ועדות ערר - תכנון ובנייה

20   [תכנון ובנייה] ערר (מטה) 3/18 שאלתיאל אברהם נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, תל אביב-יפו (ועדות ערר - תכנון ובנייה; אורית קוטב; 26/04/18) - 18 ע' עו"ד: מיכה גדרון, מיכל הלברשטם דגני, הדר ברנט, דרורי שפירא נדחה ערר העוררים בעניינה של הודעה שפורסמה על ידי הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה על פי סעיף 77-78 לחוק התכנון והבנייה, בדבר הכנת תכנית והגבלת הוצאת היתרי בנייה בתחומה. בתוך כך, נדחתה עתירת העוררים להורות, כי ההגבלה שקובעת מגבלה תכנונית בעניין שיעור קו הבניין לא תחול על בקשת העוררים להיתר. תכנון ובנייה – תכניות – הודעה על הכנת תכנית . העוררים הגישו ערר שעניינו בבקשתם להיתר בנייה ולקבלת הקלה בהתאם לתמ"א 38. הערר מתייחס להודעה שפורסמה על ידי הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה על פי סעיף 77-78 לחוק התכנון והבנייה, בדבר הכנת תכנית והגבלת הוצאת היתרי בנייה בתחומה. הסעד המבוקש בערר הוא קביעה כי ההגבלה שקובעת מגבלה תכנונית בעניין שיעור קו הבניין הקדמי לא תחול על בקשת העוררים להיתר. . ועדת המשנה לעררים דחתה את הערר וקבעה כלהלן: הוראות סעיפים 77-78 לחוק קובעות מנגנון לידוע הציבור בדבר הכנת תכנית המציעה לשנות את התכנון הקיים וקובעות מנגנון שנועד למנוע את סיכולה, אם וכאשר מוסד התכנון המוסמך ימצא אותה ראויה מבחינה תכנונית ויאשרה. זאת, על ידי הקניית סמכות בידי מוסד התכנון לקבוע מגבלות בנייה בתקופת הביניים שעד להפקדתה. לצורך הגשמת התכלית שביסוד סעיפים 77-78 לחוק, מאפשר בית המשפט "להקפיא" את מימושה של זכות קנויה להוצאת היתרים התואמים תכנית תקפה. ודאי אפוא שמכוח מקל וחומר, ניתן לקבוע מגבלות על הוצאת היתר בנייה המחייב הגשת בקשה להקלה, זכות הנתונה מלכתחילה לשיקול דעת, שאינה בבחינת זכות קנויה. זכויותיו של מבקש ההיתר לפי תמ"א 38 מסויגות מלכתחילה בשיקול דעתה של הוועדה המקומית ואינן בגדר זכויות קנויות. בנסיבותיו של מקרה זה, ההגבלה שפורסמה מכוח סעיפים 77-78 לחוק, לעניין קו בניין קדמי, מבטאת איזון סביר בין השיקולים שביסוד תמ"א 38 וחיזוק המבנים, לבין שיקולי התכנון הכולל הרחבים. ראוי שזכויות הקניין של העוררים במגרש מושא הערר ייסוגו מפני האינטרס בתכנון אחיד, מיטבי וכולל. עדיפותו של התכנון הכולל רווחת בפסיקה והיא מהווה שיקול כבד משקל עבור מוסד התכנון, בפרט כאשר מדובר במתחם בעל חשיבות היסטורית, כגון זה שבענייננו. אין בכך כדי למנוע מן העוררים לקדם את תכניתם, אך זאת בכפוף למגבלות שנקבעו מכוח ההודעה לפי סעיפים 77-78 לחוק, המייצרות את האיזון ההולם. חזרה למעלה

כתבי טענות

21   עא (י-ם) 5690-10-17 שרה פאני עמר נ' הסתדרות מדיצינית הדסה עין כרם (כתבי טענות; 04/02/18) - 6 ע' עו"ד: טענת רשלנות רפואית - המערערת פנתה למשיבה לניתוח גינקולוגי (אנדומטיוזיס) מתוכנן מראש המבוסס על ניתוח לפרוסקופי תבורי. חזרה למעלה

22   תא (חד') 13530-07-17 זיגו כהן נ' שיר רפאל בע"מ- ב"כ עו"ד סטורזי מרדכי (כתבי טענות; קרן אניספלד; 01/01/18) - 5 ע' עו"ד: סטורזי מרדכי ביום 6.7.2017 הגיש התובע תביעה כספית על-סך 84,000 ₪ נגד הנתבעים. לטענת התובע, הוא שימש מתווך בעסקת מכר מקרקעין שנחתמה ביום 10.3.2015 בין נתבע 1 כמוכר לבין נתבעת 3 כקונה קישורים נוספים: להחלטה בשלום (04-03-2018) תא 13530-07-17 זיגו כהן נ' פנחס רבינוביץ' שופטים: קרן אניספלד עו''ד: גדעון קינג, מרדכי סטורזי, טל ספיר חזרה למעלה