| עליון |
| 1 [עונשין] |
 |
| ע"פ 8718-20 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; ע' ברון, א' שטיין, ח' כבוב; 07/12/22) - 15 ע' |
| עו"ד: שרית משגב, יהלי שפרלינג, יוסף שלבי, זוהר ארבל, דנה אוחנה |
המערערים הורשעו בעבירות חמורות ובכלל זה המתה בקלות דעת בגינן יש לנקוט בענישה הולמת, בפרט נוכח תוצאות מעשי העבירה שבגינם קיפחה המנוחה את חייה, אך בנסיבות המקרה יש מקום להפחתה בעונשיהם כך שירצו 7 שנות מאסר בפועל (חלף 8 ו-9 שנים). באשר למערער הבגיר מאחר שכאשר בימ"ש חורג ממדיניות הענישה הנוהגת כדי להחמיר את רף הענישה, עליו לעשות זאת בהדרגה תוך שמירה על עקרון אחידות הענישה ועל קיומו של מדרג חומרת ענישה בין העבירות, ובאשר למערער הקטין מאחר שלא ניתן די משקל לקטינותו.
 עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: המתה בקלות דעת
עונשין – ענישה – הפקרה לאחר פגיעה
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקולים לקולה
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: התערבות ערכאת ערעור
עונשין – ענישה – קטינים
עונשין – ענישה – תיקון 137
.
על המערער ב-ע"פ 8718/20, יליד שנת 2000 (הבגיר), נגזרו 8 שנות מאסר בפועל לצד ענישה נלווית לאחר שהורשע בעבירות של המתה בקלות דעת, הפרת חובת נוסע להתקשר לגופי הצלה; מעשה פזיזות ורשלנות ברכב; אי ציות להוראות שוטר; איסור לנהוג ללא רישיון נהיגה; ונהיגה ללא תעודת ביטוח. על המערער ב-ע"פ 8801/20, יליד שנת 2002 (הקטין), נגזרו 9 שנות מאסר בפועל לצד ענישה נלווית בגין חשד לביצוע עבירה אחרת לאחר שהורשע בעבירות של המתה בקלות דעת; עבירת הפקרה, מעשה פזיזות ורשלנות ברכב; אי ציות להוראות שוטר; איסור לנהוג ללא רישיון נהיגה וללא תעודת ביטוח. הערעורים נסבים על גזר הדין.
.
בית המשפט העליון (מפי השופטת ברון ובהסכמת השופטים שטיין ו-כבוב) קיבל את הערעורים ופסק כי:
העבירות שבהן הורשעו המערערים בעלות חומרה רבה וראויות לענישה משמעותית, בפרט לנוכח התוצאות הטרגיות של מעשי העבירה שבגינם קיפחה המנוחה את חייה. המערערים נסעו בפראות ובמהירות מופרזת בניסיון להימלט משוטרים, הפרו את כללי התעבורה וסיכנו רבים במהלך נסיעתם. כל זאת כאשר לקטין שנהג ברכב בהסכמת הבגיר אין רישיון נהיגה, וכאשר המערערים הורשעו בעבר בנהיגה ללא רישיון. ניסיון ההימלטות הסתיים בתאונה קשה וקטלנית, אך במקום להושיט עזרה למנוחה ולהזעיק את גופי ההצלה המערערים המשיכו בניסיון הימלטותם. מדובר בשרשרת אירועים חמורה ביותר מבחינה ערכית ומוסרית הדורשת ענישה הולמת. לצד זאת יש להתחשב בהלכה שלפיה לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בגזר הדין שקבעה הערכאה הדיונית. עם זאת, יש מקום להפחתה מסוימת בעונשי המערערים כך שירצו 7 שנות מאסר בפועל.
אשר למערער הבגיר, חלקו באירוע אינו קטן משיוחס לו, ואין ממש בטענותיו בעניין אי התחשבות בנסיבותיו האישיות ובגילו הצעיר; בנוסף, דין טענת הבגיר כי בימ"ש שגה כשקבע שאין להתחשב בקביעת מתחם העונש ההולם בשינוי העונש המרבי הקבוע בצידה של עבירת ההמתה שבה הורשע, דחייה. אכן סעיף העבירה השתנה מהריגה שהעונש המרבי בגינה עמד על 20 שנות מאסר, להמתה בקלות דעת שהעונש המרבי בגינה הוא 12 שנות מאסר. עם זאת, יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו, וככלל עצם שינוי העבירה מהריגה להמתה בקלות דעת לא הביא לשינוי בענישה. ואמנם בימ"ש המחוזי, בקובעו את מתחם העונש ההולם, ציין כי יש להתייחס רק לגזרי דין בעבירות ההמתה שבהם היסוד הנפשי שנקבע דומה ליסוד הנפשי של המתה בקלות דעת. הרפורמה בעבירות ההמתה נועדה בין היתר להתמודד עם התפרשותה הרחבה מדי של עבירת ההריגה שכללה מקרי המתה מכוונת לצד מקרים של המתה בקלות דעת, ולכן נקבע מדרג של עבירות המתה. ואולם, שינוי העונש המרבי הקבוע בצד העבירה שבה הורשעו המערערים אינו תולדה של הקלה בעונש ביחס למקרים מעין אלה, אלא של פיצול העבירה; ולא כותרת העבירה היא העיקר אלא המעשים ונסיבות המקרה, וגם בעבר כאשר היסוד הנפשי היה של קלות דעת, ניתן לכך ביטוי בגזר הדין.
עונשו של המערער הבגיר לא קל, אך הוא בא לבטא את חומרת המעשים ואת מגמת ההחמרה בעבירות מעין אלה. המחוקק ביקש לתת ביטוי לתופעה הקשה של היעדר סיוע לנפגע מתאונת דרכים ולהרתיע מפני התנהגות זו. ובהתאם לעיקרון ההלימה, על מתחם העונש ההולם שנקבע לבטא את עמדתו של המחוקק בדבר החמרה בעבירות אלו. עם זאת, כאשר בימ"ש חורג ממדיניות הענישה הנוהגת כדי להחמיר את רף הענישה, עליו לעשות זאת במתינות ובהדרגתיות תוך שהוא שומר על עקרון אחידות הענישה ועל קיומו של מדרג חומרת ענישה בין העבירות השונות. על רקע זה העונש של המערער הבגיר הועמד עונשו על 7 שנות מאסר בפועל, לצד העונשים הנלווים.
לעניין הקטין, מעשיו חמורים ביותר, והגם שבימ"ש נתן משקל לנסיבותיו האישיות, בעונש שנגזר עליו לא ניתן די משקל לקטינותו, משכך יש להתערב גם בעונשו ולהעמיד את תקופת מאסרו בפועל על 7 שנים. שאר רכיבי העונש יוותרו בעינם. |
| חזרה למעלה |
|
| 2 [דיון אזרחי] |
|
| רע"א 8209-22 פלונית נ' המרכז הרפואי ע"ש שיבא (עליון; י' עמית; 07/12/22) - 9 ע' |
| עו"ד: אביחי דר |
נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטה לדחות את בקשת המבקשת לפסול מינוי מומחה שמוּנה מטעם בית המשפט. נפסק כי פסילת מומחה רפואי שמונה על ידי בימ"ש תיעשה במקרים נדירים כאשר עלול להיגרם לאחד הצדדים עיוות דין או כאשר המומחה פעל בחוסר תום-לב וכי בהינתן חזקת התקינות המקצועית שעומדת למומחה מטעם בימ"ש, לא די בקיומם של קשרים בינו לבין אחד הצדדים בתיק על מנת שהמומחה ייפסל אוטומטית, וחזקה זו תיסתר רק בהתקיים אינדיקציות ברורות לניגוד עניינים. בנסיבות מקרה זה אין כדי לסתור את חזקת התקינות המקצועית של המומחה ואין זה מקרה נדיר המצדיק את פסילתו.
דיון אזרחי – פסילה – מומחה שמונה על ידי בית המשפט
דיון אזרחי – מומחים – פסילה
דיון אזרחי – מומחים – מומחים רפואיים
דיון אזרחי – מומחים – מומחה שמונה על-ידי בית-המשפט
דיון אזרחי – מומחים – ניגוד עניינים
.
המבקשת הגישה לבימ"ש המחוזי תביעה בעילה של רשלנות רפואית, בגין נזקים שנגרמו לה בעקבות ניתוח להסרת גידול בראשה. לנוכח פערים בין חוות דעתם של המומחים מטעם הצדדים, הורה בימ"ש על מינוי מומחה מטעמו בתחום הנוירוכירורגיה. בעקבות החלטה זו הגישה המבקשת בקשה לביטול מינויו של המומחה שנבחר, בטענה כי האחרון הורשע בגין זיוף טופס הסכמה לניתוח של חולה. לנוכח האמור הורה בית המשפט על ביטול המינוי, וקבע כי אם בתוך שבעה ימים לא תוגש על ידי הצדדים רשימת מומחים מוסכמים, בימ"ש ימנה מומחה מטעמו. משלא עלה בידי הצדדים לגבש רשימת מומחים כאמור, מינה בימ"ש את פרופ' אומנסקי כמומחה מטעמו. גם הפעם עתרה המבקשת לבית משפט קמא בבקשה לפסילת מינויו של המומחה. בימ"ש המחוזי דחה את הבקשה ומכאן בקשת רשות הערעור.
.
בית המשפט העליון (השופט י' עמית) דחה את הבקשה ופסק כי:
פסילת מומחה רפואי שמונה על ידי בימ"ש תיעשה במקרים נדירים מאוד, וזאת כאשר עלול להיגרם לאחד הצדדים עיוות דין או כאשר פעל המומחה בחוסר תום-לב. בהינתן חזקת התקינות המקצועית שעומדת למומחה מטעם בית המשפט, לא די בקיומם של קשרים בינו לבין אחד הצדדים בתיק על מנת שהמומחה ייפסל אוטומטית, וחזקה זו תיסתר רק בהתקיימן של אינדיקציות ברורות לניגוד עניינים. במקרה דנן, בקשת הפסילה הוגשה לבימ"ש קמא בסמוך לאחר מינויו של המומחה ולפני הגשת חוות דעתו, ובהיבט זה הוגשה במועד. עם זאת, אין לומר כי בנסיבות המקרה יש כדי לסתור את חזקת התקינות המקצועית של המומחה, ואין מדובר במקרה נדיר שמצדיק את פסילתו.
במקרה זה כאמור אין להיעתר לבקשת הפסילה. בהתנגדות המבקשת למינוי מומחה מטעם בית המשפט, אין ממש ובדין נדחתה. אכן, להבדיל ממינוי מומחים רפואיים מטעם בימ"ש בשאלת הנזק, מינוי מומחה מטעם בימ"ש בתחום הרשלנות הרפואית אינו נעשה כדבר שבשגרה. עם זאת, במקרה מתאים מינוי כאמור יכול לסייע רבות לבירור המחלוקת והגעה לתוצאה נכונה וצודקת. כאשר בימ"ש מגיע למסקנה כי הוא מתקשה להכריע בין שני כתובים המכחישים זה את זה, והוא נזקק לסיוע מומחה מטעמו בנושא מקצועי מובהק, לא זו בלבד שהוא רשאי למנות מומחה מטעמו, אלא שלעתים אף ראוי לעשות כן, לרבות בשלב מתקדם של ההליך. מינוי כאמור מסור לשיקול דעת הערכאה הדיונית, וגדר התערבותה של ערכאת הערעור מצומצמת מאד ותיעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד.
לא סגי בטענה ל"קשר שתיקה" בין מומחים ועל בעל דין המבקש להוכיח קיומו של 'קשר שתיקה', שמונע ממנו להציג חוות דעת מטעמו, להציג אסמכתאות ממשיות המבססות טענתו. מקום שבו בימ"ש מורה לצדדים להגיש רשימת מומחים מוסכמים, ובעל דין נמנע במכוון מלהצביע על מומחה כלשהו שיוכל לשמש כמומחה מטעם בית המשפט, לנוכח עמדתו כי אין בנמצא ולו מומחה אחד שאינו מצוי בניגוד עניינים, אזי ניסיונו להביא לפסילת המומחה לאחר מינויו, אינו נטול קושי. אמנם אין בכך כדי לחסום את דרכו של מבקש הפסילה מלטעון לניגוד עניינים קונקרטי כלפי המומחה שמוּנה (כגון בשל קיומה של זיקה אישית בינו לבין אחד הצדדים), אך הנטל על מבקש הפסילה שנמנע מלשתף פעולה מלכתחילה עם הליך בחירת המומחה, אינו נטל קל; זאת ועוד. עמדת המבקשת לפיה אין בנמצא ולו מומחה אחד שאינו מצוי בניגוד עניינים בתחום הנוירוכירורגיה, מוקשית, שכן משתמע ממנה כי המומחה מטעמה הוא היחיד בישראל שאינו "נגוע" בניגוד עניינים, מה שמוביל למסקנה כי הוא היחיד שבימ"ש רשאי לאמץ את חוות דעתו.
ודוק, מומחה שמונה מטעם בימ"ש נדרש לדווח על כל נסיבה שעלולה לפגום בניטרליות שלו. לא ברור אם הטענה בדבר ניגוד עניינים הובאה לידיעת המומחה אך ככל שהדבר לא נעשה, יש מקום להביא את הדבר לידיעתו, ולו על מנת לוודא שהוא ער לנסיבות ואינו רואה מניעה ליתן חוות דעת. בכפוף לאמור, הבקשה נדחתה. |
| חזרה למעלה |
|
| 3 [דיון אזרחי] [בתי-משפט] |
|
| רע"א 7703-22 סיון סרדניוף נ' עיריית תל אביב-יפו (עליון; י' כשר; 07/12/22) - 9 ע' |
| עו"ד: איתמר טורס |
קביעת בימ"ש המחוזי כי כל צד יישא בהוצאותיו מקום בו הערעור התקבל בחלקו איננה חריגה ואין זה מקרה חריג המצדיק התערבות בשיקול דעתו בעניין פסיקת הוצאות; בימ"ש המחוזי נתן משקל מיוחד להיקף העבודה שהשקיעה המשיבה יותר מאשר לתוצאות ההליך ונוכח שיקול הדעת הרחב הנתון לבימ"ש באיזון בין השיקולים בפסיקת הוצאות, אין מדובר ביישום חריג המצדיק התערבות ב"גלגול שלישי", אף אם ניתן היה לאזן בצורה שונה ולפסוק הוצאות משפט.
דיון אזרחי – הוצאות משפט – התערבות ערכאת ערעור
דיון אזרחי – הוצאות משפט – אי-פסיקתן
דיון אזרחי – הוצאות משפט – שיקול-דעתו של בית-המשפט
דיון אזרחי – הוצאות משפט – מטרתן
בתי-משפט – הוצאות משפט – רשות ערעור
בתי-משפט – הוצאות משפט – שיקול דעת בית המשפט
.
בקשת רשות ערעור על פסק דין של בימ"ש המחוזי, בו התקבל בחלקו ערעור המבקשות על פסק דינו של בימ"ש השלום שניתן בתביעת המשיבה כנגד המבקשות בגין חובות ארנונה שצבר אביהן המנוח, אך לא נפסקו לטובת המבקשות הוצאות משפט.
.
בית המשפט העליון (השופט י' כשר) דחה את הבקשה ופסק כי:
קביעת בימ"ש קמא כי "לנוכח המסקנה לפיה, הערעור התקבל באופן חלקי, אין צו להוצאות" אינה מצדיקה מתן רשות ערעור ב-"גלגול שלישי". כבר נפסק כי אין מדרכה של ערכאת ערעור, לא כל שכן ערכאת ערעור בגלגול שלישי, להתערב בפסיקת הוצאות על-ידי ערכאה דיונית, למעט במקרים חריגים; וככלל אין בימ"ש של ערעור נוטה להידרש לפסיקת הוצאות על-ידי בימ"ש שקדם, גם אם ניתן היה לפסוק אחרת. הקביעה כי כל צד יישא בהוצאותיו מקום בו הערעור התקבל באופן חלקי, איננה חריגה. לפיכך, קביעה זו, כשלעצמה, אינה מכניסה את המקרה דנן בקהל המקרים החריגים המצדיקים התערבות בשיקול דעתה של הערכאה דלמטה בעניין פסיקת הוצאות.
ייחודו של המקרה דנן נעוץ בכך שחרף העובדה שבימ"ש המחוזי דחה שלוש מתוך ארבעת הטענות של המבקשות, קבלת הטענה הרביעית הובילה לכך שערעורן התקבל ברובו. אלא שאין בכך כדי להצדיק התערבות בשיקול דעתו של בימ"ש המחוזי. כידוע, בעת פסיקת הוצאות על בימ"ש לאזן בית מגוון שיקולים שונים. תוצאת ההליך היא אכן שיקול חשוב מבין אותם השיקולים, שכן אחת ממטרות פסיקת הוצאות משפט היא מניעת חסרון כיס של הצד שזכה בדין. עם זאת, אין מדובר בשיקול יחיד, ולצדו על בימ"ש לשקול שיקולים נוספים, הכוללים, בין היתר, את היקף העבודה שהושקעה על ידי בעלי הדין בהליך והזמן השיפוטי שנדרש לניהולו. באיזון בין השיקולים השונים שלעיל, נתון לבימ"ש הפוסק את הוצאות המשפט שיקול דעת רחב.
בנסיבות המקרה דנן, דומה כי בימ"ש המחוזי נתן משקל מיוחד להיקף העבודה שהשקיעה המשיבה במענה לטענות המבקשות (לרבות הטענות שנזנחו לבסוף בהסכמה), והעניק לעניין זה משקל כבד יותר מאשר לתוצאות ההליך. נוכח שיקול הדעת הרחב הנתון לבימ"ש באיזון בין השיקולים השונים, אין מדובר ביישום חריג, המצדיק התערבות של בימ"ש העליון ב-"גלגול שלישי". זאת, אף אם ניתן היה בנסיבות העניין לאזן בין השיקולים השונים בצורה שונה, ולפסוק הוצאות משפט לטובת המבקשות. |
| חזרה למעלה |
|
| 4 [דיון פלילי] |
|
| ע"פ 8313-22 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; ר' רונן; 07/12/22) - 7 ע' |
| עו"ד: מורן פולמן, שני פוגולדה, חן הולנדר, טל אשכנזי |
הלכה היא כי ברגיל יש להתחיל באופן מיידי בריצוי עונש מאסר אשר הושת על מי שבית משפט הרשיע אותו בדין. עם זאת, במקרה דנן מתקיימות נסיבות מיוחדות, המצדיקות את עיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שהושת על המבקש עד להכרעה בערעור שהגיש.
דיון פלילי – גזר-דין – עיכוב ביצוע
דיון פלילי – דחיית ריצוי העונש – עד ההחלטה בערעור
.
בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר בפועל לתקופה של 30 חודשים, שהושת על המבקש בגין ביצוע עבירה של ביצוע מעשה מגונה, עד להכרעה בערעור שהגיש.
.
בית המשפט העליון (השופטת ר' רונן) קיבל את הבקשה ופסק כי:
בהלכת שוורץ נקבע כי ברגיל יש להתחיל באופן מיידי בריצוי עונש מאסר אשר הושת על מי שבית משפט הרשיע אותו בדין. מספר טעמים לכך: ראשית, לנאשם כזה לא עומדת עוד חזקת החפות; שנית, לאחר ההרשעה קיים חשש מפגיעה בביטחון הציבור ובשלומו אם הנאשם ישוחרר; שלישית, בשל האינטרס באכיפה אפקטיבית של הדין ובהרתעת עבריינים פוטנציאליים אחרים. לכן, עיכוב ביצוע גזר דין של מאסר בפועל יינתן רק כאשר יש נסיבות מיוחדות שמשקלן גובר על משקלו של האינטרס הציבורי.
כדי לבחון האם מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את עיכוב ביצוע עונש המאסר, על בימ"ש להביא בחשבון מכלול של נסיבות ולאזן ביניהן. כך, על בימ"ש לשקול את טיב הערעור וסיכויי הצלחתו; את השאלה האם הערעור מוגש ביחס להכרעת הדין או רק על גזר הדין; את חומרת העבירה בה הורשע המבקש ואת נסיבותיה; את משך תקופת המאסר שנגזרה על המבקש; את החשש של הימלטות המבקש מאימת הדין; את עברו הפלילי של המבקש, התנהלותו במשפט ונסיבותיו האישיות; ואת השאלה האם היה משוחרר בערובה, ואם כן – האם הפר את תנאי השחרור. כאמור, על בימ"ש הדן בבקשה לעיכוב ביצוע לאזן בין מכלול השיקולים הללו תוך התייחסות למידת עוצמתם בנסיבות המקרה ולתת להם את המשקל היחסי ההולם. אין לקבוע כללים נוקשים להפעלת שיקול הדעת, אלא יש להתוות קווים מנחים להפעלתו. הלכת שוורץ והפסיקה לאחריה הותירו שיקול דעת רחב לשופט היושב בדין לערוך איזון פרטני בגדרו של כל מקרה לגופו.
במקרה זה, מכלול השיקולים תוך איזון ביניהם מביא למסקנה כי יש להיעתר לבקשת המבקש. ככלל אין מקום בטרם נדון הערעור לגופו לקבוע מסמרות ביחס לסיכוייו. מכל מקום, גם אם מדובר בערעור שהסיכויים שיתקבל אינם גבוהים, לאור מכלול השיקולים האחרים, ניתן בנסיבות המיוחדות של המקרה להיעתר לבקשה, כך: העובדה שהמערער לא נעצר במסגרת ההליכים דנן ואף לא הוטלו עליו מגבלות; המבקש שיתף פעולה במהלך משפטו; למבקש אין עבר פלילי למעט העבירות נושא המקרה דנן, ומאז העבירות שיוחסו לו (שבוצעו לפני כעשר שנים), הוא לא הפר את הדין פעם נוספת. בנסיבות אלה, החשש של הימלטות המבקש מאימת הדין והחשש לשלום הציבור וביטחונו אינם בעלי משקל גבוה; העובדה שהמעשים המיוחסים למבקש בוצעו לפני זמן רב מעלה כי האינטרס הציבורי של ענישה "מיידית" איננו משמעותי; העובדה שהמבקש לא ריצה מעולם עונש מאסר ואף לא היה עצור. משכך, גם אם סיכויי הערעור אינם גבוהים, יש לאזנם מול ההשלכה המשמעותית שתהיה למאסר בפעם הראשונה על המבקש בטרם קיבל הזדמנות לנסות להוכיח במסגרת הערעור כי לא היה מקום להרשיעו. |
| חזרה למעלה |
|
| 5 [בתי-משפט] [דיון אזרחי] |
|
| רע"א 6595-22 י.ר אחים עזרא חברה לבניין בע"מ נ' פיני יניב הנאמן לביצוע הסדר נושים (עליון; ע' גרוסקופף; 06/12/22) - 12 ע' |
| עו"ד: חובב ביטון, עמיאל רז |
במקרה הרגיל, את עיקר המשקל יש לייחס לשיקולי מאזן הנוחות. ואולם, כאשר ביהמ"ש מגיע למסקנה כי סיכויי התביעה גבוהים, וזאת בשל חשש למעשים פליליים חמורים, שקיימת אפשרות כי הצד שכנגד (בעניינו, אחים עזרא) היה מודע להם, ואף שיתף עמם פעולה, הרי שאין מנוס מלייחס לשילוב שבין הערכת סיכויי הטענות לבין שיקולי הצדק משקל מכריע במסגרת הדיון בבקשה לצו מניעה זמני.
בתי-משפט – סעדים זמניים – צו-מניעה זמני
בתי-משפט – סעדים זמניים – שיקולים בהענקתם
דיון אזרחי – סעדים זמניים – שיקולים בהענקתם
דיון אזרחי – סעדים זמניים – השיקולים בהענקתם
דיון אזרחי – סעדים זמניים – צו-מניעה זמני
.
בקשת רשות ערעור על החלטה של בימ"ש מחוזי בתיק פר"ק, במסגרתה התקבלה בקשת הנאמן למתן צו מניעה זמני האוסר על כל פעולה לקידום או מימוש עסקאות בין המבקשת(אחים עזרא) לבין המשיבה 3 (גמול יהוד)בקשר לפרויקט בנייה בעיר יהוד. בקשת הנאמן הוגשה במסגרת תביעת הנאמן לביטול הסכמים שנחתמו מאחורי גבו, לכאורה תוך ביצוע עבירות פליליות, במטרה לקדם את האינטרסים של הנושים החיצוניים ואחים עזרא – והכל, מבלי שהנאמן עודכן בנעשה, ותוך התעלמות מהאינטרסים של גמול יהוד ומחזיקי האג"ח ובניגוד להסדר נושים.
.
ביהמ"ש העליון (השופט ע' גרוסקופף) דחה את הבקשה מהטעמים הבאים:
כלל נהוג הוא שלאור ההתרשמות הישירה של הערכאה הדיונית מהצדדים מסור בידיה מרחב שיקול דעת רחב ביחס למתן סעדים זמניים, והתערבותה של ערכאת הערעור בהחלטות מסוג זה נעשית במשורה ובמקרים חריגים בלבד אשר המקרה דנא אינו נמנה עליהם.
כידוע, בבוא בימ"ש להכריע בבקשה למתן סעד זמני, עליו לבחון שני שיקולים עיקריים: אם סיכויי טענותיו של מבקש הסעד להתקבל גבוהים, ואם מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בין שני השיקולים הללו מתקיים יחס של מקבילית כוחות. עם זאת, מקובל להעניק מעמד בכורה למאזן הנוחות. לצד אלה, על ביהמ"ש לשקול גם שיקולי צדק ויושר, וביניהם תום ליבם של בעלי הדין, הן בקשר לגוף העניין והן בקשר להגשת התביעה ובקשת הסעד הזמני.
באשר לסיכויי טענותיו של הנאמן, לא נמצאה הצדקה להתערב בהערכתו של בימ"ש קמא כי הנאמן הצליח להראות קיומה של עילת תביעה טובה לכאורה לביטול ההסכמים שנחתמו מאחורי גבו. הגם שהחלטתו המפורטת מסתמכת על ממצאים עובדתיים רבים ברמה הלכאורית בלבד, לא בנקל תתערב בהם ערכאת הערעור לאור התרשמותו הישירה והבלתי אמצעית של בימ"ש קמא מהראיות ומהעדים. לא זו אף זו, על אף שבקשת רשות הערעור נשענת בעיקרה על טענות עובדתיות, לא צורף אליה תצהיר מאמת. די היה בכך על מנת לדחות טענות אלה. מכל מקום, לאחר בחינת ההחלטה, אף בימ"ש זה התרשם כי הוכחה עילת תביעה טובה לכאורה בענייננו. לצורך זה, די לציין את העובדה, המוכחשת רק בלשון רפה, לפיה המעשים מושא הבקשה בוצעו באופן עקבי, במשך תקופה ארוכה, מאחורי גבו של הנאמן, על אף שהגורמים שהיו מעורבים במעשים אלו – ובכלל זה אחים עזרא – ידעו על הצורך בעדכונו. בהקשר זה הוזכרה בין היתר, התשתית הראייתית הלכאורית שהוצגה, ולפיה עו"ד בן חיים פעל בחריגה מההרשאה שניתנה לו, וכן את הסטת הכספים שהגיעו על פי דין למחזיקי האג"ח – אל כיסם של הנושים החיצוניים.
באשר למאזן הנוחות, ניתן להטיל ספק בקביעת ביהמ"ש קמא כי מאזן הנוחות "נוטה באופן מובהק לטובתו של הנאמן". עם זאת, ביהמ"ש סבור כי אין בכך כדי להצדיק סטייה מהתוצאה אליה הגיע משפט קמא. אכן, בהינתן שעסקינן בנזקים כספיים אשר עלולים להיגרם לשני הצדדים, ועל כן הם ניתנים לכאורה לפיצוי, אין זה ברור כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לצד זה או אחר. זאת ועוד, אין טענה כי המשיב לא יוכל להיפרע מאחים עזרא, ובמסגרת בקשת רשות הערעור אף הועלו על ידי האחרונה הצעות להבטיח את אפשרות ההיפרעות ממנה. יתרה מכך, בהינתן שלא ברור האם ניתן יהיה להיפרע מקופת הנאמן, ככל שההליך דנן לא יוכרע לטובתו, ייתכן שמאזן הנוחות אף נוטה בסופו של דבר לטובת אחים עזרא.
אפס, שקלול האמור לעיל ביחס לסיכויי התביעה, יחד עם שיקולי הצדק והיושר, אשר מתבטאים בטיב טענותיו של הנאמן, לרבות כלפי אחים עזרא, מביא להטיית הכף אל עבר קבלת בקשתו של הנאמן. ודוק, כאמור, במקרה הרגיל, את עיקר המשקל יש לייחס לשיקולי מאזן הנוחות. ואולם, כאשר ביהמ"ש מגיע למסקנה כי סיכויי התביעה גבוהים, וזאת בשל חשש למעשים פליליים חמורים, שקיימת אפשרות כי הצד שכנגד (בעניינו, אחים עזרא) היה מודע להם, ואף שיתף עמם פעולה, הרי שאין מנוס מלייחס לשילוב שבין הערכת סיכויי הטענות לבין שיקולי הצדק משקל מכריע במסגרת הדיון בבקשה לצו מניעה זמני.
לבסוף, לא נמצא ממש גם בשאר הטענות שהעלו אחים עזרא, ובכללן הטענות הדיוניות ביחס לשינויי החזית האסורים, שנקט לכאורה הנאמן לאורך ההליך, בהינתן שבקשת רשות ערעור על סעד ביניים אינה האכסניה המתאימה לבירורן. |
| חזרה למעלה |
|
| 6 [פשיטת רגל] |
|
| ע"א 8201-22 אורי נעים נ' עו"ד אורן צורן בתפקידו כנאמן על נכסי ויקטור נעים (עליון; י' עמית, ד' מינץ, י' וילנר; 06/12/22) - 9 ע' |
| עו"ד: רינת באום |
אין בעובדה שההליך בעניינו של חייב נפתח על ידי נושה שלאחר מכן החוב כלפיו נפרע, כדי לחייב את סגירתו. הליך פשיטת הרגל הוא הליך קולקטיבי. עם מתן צו הכינוס בעניינו של החייב נושיו אינם רשאים לפעול נגדו באופן עצמאי ותביעותיהם מתנהלות תחת אכסניה אחת. קולקטיביות ההליך מגשימה את עקרון השוויון בין נושיו של חייב חדל פירעון. עיקרו זה אינו מתאיין מקום בו הנושה שהביא לפתיחת ההליך "יצא מהתמונה", והוא ממשיך לחול ביחס ליתר הנושים אשר נותרו בהליך.
פשיטת רגל – הליכי פשיטת רגל – מימוש נכס
פשיטת רגל – עקרון השוויון בין הנושים – נושה שפעל לקבלת החוב
פשיטת רגל – נאמן – העברתו מתפקידו
.
ערעור על החלטת בימ"ש מחוזי בתיק פש"ר, בה הורה על המשך קידום הליכי מימוש זכויות מנוח במשק. יצוין כי בנו של המנוח (ויקטור) מצוי אף הוא בהליכי פש"ר, והחלטת ביהמ"ש המחוזי ניתנה בעקבות בקשת הנאמנים למימוש המשק בה נטען כי מימוש המשק יביא לפירעון מלא של כלל חובות המנוח ולדיבידנד מכובד לנושיו של ויקטור (הזכאי ל-1/16 מעיזבון אביו ול-1/8 מעיזבון אמו, עפ"י צוואותיהם); המערערים, ויקטור ואֶחָיו, חוזרים בערעורם על הטענות שהעלו לפני ביהמ"ש המחוזי. בכלל זה כי הליך פשיטת הרגל נגד המנוח לא היה אמור להיפתח כלל נוכח העובדה שהחוב נגד הנושה שיזם את ההליך נפרע עוד בעת שהיה המנוח בין החיים ולפני הכרזתו פושט רגל; כי ויקטור אינו יורש של המנוח; כי אמם של המערערים, אשתו של המנוח שהלכה אף היא לעולמה, כלל לא הייתה בעלת זכויות במשק; כי נפלו שגגות בהכרעותיו של משיב 2 בתביעות החוב; וכי היה מקום להעביר את הנאמנים מתפקידם אולם ביהמ"ש המחוזי התעלם מבקשה זו. לצד ערעורם הגישו המערערים בקשה ל"ביטול הפינוי הקבוע ליום 20/12/22".
.
ביהמ"ש העליון (מפי השופט ד' מינץ, בהסכמת השופטים י' עמית וי' וילנר) דחה את הערעור מהטעמים הבאים:
ביהמ"ש העניק ליורשים מספר הזדמנויות להגיע להסכמות שייתרו את מימוש המשק או להציג הצעה ריאלית לפדיון הזכויות במשק. היורשים לא השכילו לנצל זאת וזאת למרות שניתנה להם לפנים משורת הדין שהות ממושכת לעשות כן. משאלו הם פני הדברים, לא נפל כל פגם בהחלטתו של ביהמ"ש המחוזי להורות על מימוש המשק.
לגופו של עניין. ראשית, הגם שערעורם מופנה נגד החלטת ביהמ"ש מיום 12.11.2022, הלכה למעשה מרבית הטענות המועלות בו הוכרעו ונדחו על ידי ביהמ"ש זמן רב קודם לכן. המועד לנקיטת הליכים ערעוריים כלפי אותן החלטות חלף זה מכבר, ועובדה זו מצדיקה כשלעצמה את מחיקת הערעור.
מכל מקום, אין כל ממש בטענות המערערים. כפי שציין ביהמ"ש המחוזי, אין בעובדה שההליך בעניינו של המנוח נפתח על ידי נושה שלאחר מכן החוב כלפיו נפרע, כדי לחייב את סגירתו. הליך פשיטת הרגל הוא הליך קולקטיבי. עם מתן צו הכינוס בעניינו של החייב נושיו אינם רשאים לפעול נגדו באופן עצמאי (אלא ברשות ביהמ"ש של פשיטת הרגל שתינתן במקרים מיוחדים בלבד), ותביעותיהם מתנהלות תחת אכסניה אחת. קולקטיביות ההליך מגשימה את עקרון השוויון, המהווה עיקרון יסוד בהליכי חדלות פירעון, ומונעת העדפה פסולה של נושים. עקרון השוויון בין נושיו של חייב חדל פירעון אינו מתאיין מקום בו הנושה שהביא לפתיחת ההליך "יצא מהתמונה", והוא ממשיך לחול ביחס ליתר הנושים אשר נותרו בהליך. בענייננו, שעה שאין חולק על קיומן של תביעות חוב מאושרות נוספות נגד המנוח, ההצדקה להותיר את ההליך על כנו בעינה עומדת.
בכל הנוגע לטענות כי ויקטור אינו יורש של המנוח או כי אין לאמם המנוחה של המערערים זכויות במשק צוין כי אין חולק בין הצדדים כי עיזבון המנוח כולל זכויות במשק וכי מימושו הכרחי לשם פירעון חובותיו של המנוח כלפי נושיו. על כן, גם אם היה ממש בטענות המערערים לעניין חלוקת הזכויות במשק, לא היה בכך כדי להצדיק הימנעות ממימושו. זאת אף מבלי להידרש לעובדה שבצו הירושה שניתן צוין כי ויקטור זכאי לחלק של 1/16 מעיזבונו והאם המנוחה זכאית למחצית מעיזבונו; וכי בהתאם לצוואתה של האם המנוחה, אשר הוגשה בקשה למתן צו לקיומה, ויקטור יורש 1/16 חלקים מעיזבונה.
באשר לטענות המערערים לעניין הכרעות החוב על ידי משיב 2, ביהמ"ש הסב את תשומת לבם כי הסמכות לדון ולהכריע בתביעות חוב נתונה לנאמן וכי עומדת להם זכות להגיש על כך ערעור לביהמ"ש בתוך המועד הקבוע לכך בדין אלא שהמערערים לא עשו כן, והכרעות החוב הפכו חלוטות. בנסיבות אלה, אין למערערים להלין אלא על עצמם.
ולבסוף, באשר לטענות המערערים כי היה מקום להעביר את הנאמנים מתפקידם. כפי שציין ביהמ"ש בהחלטותיו, העברת נאמן מתפקידו בהליכי חדלות פירעון תיעשה במקרים חריגים בלבד שבהם הוכח כי נפל בהתנהלותו פגם מהותי היורד לשורש העניין ואין זהו המקרה שלפנינו. |
| חזרה למעלה |
|
| 7 [תעופה] [משפט מינהלי] [בתי-משפט] |
|
| עע"מ 2400-21 AVIATION BRIDG LLC נ' רשות התעופה האזרחית (עליון; ד' ברק ארז, ד' מינץ, א' חיות; 06/12/22) - 7 ע' |
| עו"ד: עמרי אפשטיין, ציון אמיר, אבנר (נרי) ירקוני, גד אלבז, טליה שחר |
ההכרעה לגופו של הערעור התייתרה בשל השינוי במצב הנורמטיבי – תיקון מס' 8 לתקנות הפעלת כלי טיס זר. עם זאת, ההתנהלות הדיונית של המשיבים מעוררת קושי. יתרה מכך – הטענות שהעלו המערערות בנוגע ליישום בלתי שוויוני של תקנה 42א(א)-(ב) בנוסחה שלפני התיקון, לא זכו למענה מספק מצד המשיבים. לפיכך הערעור מתקבל במובן זה שההוצאות שנפסקו במסגרת פסק הדין קמא לחובת המערערות יבוטלו וכן הוטלו על המשיבים הוצאות בערעור.
תעופה – טיס – תקנות הטיס
משפט מינהלי – רשות מינהלית – רשות שדות התעופה
בתי-משפט – ערעור – אירועים שאירעו לאחר מתן ההחלטה נושא הערעור
בתי-משפט – הוצאות משפט – הטלתן
.
ערעור על פס"ד של בימ"ש לעניינים מינהליים, בגדרו נדחו שתי עתירות נגד החלטת המשיבה 1 להחיל את הוראות תקנה 42א(א)-(ב) לתקנות הטיס (הפעלת כלי טיס וכללי טיסה), התשמ"ב-1981 (להלן: תקנת הפעלת כלי טיס זר או התקנה) על מטוסים (מסוג הוקר 800XP הרשומים ומורשים בארה"ב) שבבעלות המערערות 1 ו-2 שמפעילה המערערת 3. בעתירות נטען, בין היתר, כי המשיבים נוקטים באכיפה בררנית וכי פרשנותם את תקנת הפעלת כלי טיס זר, כמו גם דברי חקיקה רלוונטיים נוספים – שגויה ותומכת בעמדת המערערות שלפיה ההגבלות שבתקנה אינן חלות על המטוסים דעסקינן, וכי דין ההחלטה שהתקבלה בעניינם להתבטל. יצוין כי ביום 5.9.2022 פורסם ברשומות תיקון מס' 8 לתקנות הטיס (הפעלת כלי טיס וכללי טיסה), אשר במסגרתו תוקנה גם תקנת הפעלת כלי טיס זר. בהתאם לרשות שניתנה הודיעו המשיבים כי התיקון מייצר מסלול חדש המאפשר למערערות לפנות בבקשה בהתאם לתקנה 42א(ז)(3)(ב), ולהוכיח כי הפעלת המטוסים שבמוקד ההליך יכולה להיעשות בצורה בטוחה מישראל.
.
ביהמ"ש העליון (מפי הנשיאה א' חיות, בהסכמת השופטים ד' ברק-ארז וד' מינץ) פסק:
ההכרעה לגופו של הערעור התייתרה. אין חולק שבעוד הערעור תלוי ועומד השתנה המצב הנורמטיבי. לפיכך ביהמ"ש אינו נדרש להכרעה בטענות המופנות כלפי פסק הדין קמא והנוגעות להחלטות המשיבים לגופן, אשר ניתנו כולן בהתאם למצב נורמטיבי שאינו אקטואלי עוד. כמו כן, ובהינתן השינוי הנורמטיבי, עתה פתוחה בפני המערערות האפשרות להגיש בקשה במסלול החדש שנוסף לתקנה לאחר התיקון, ובכך יש משום מענה לחלק נכבד מטענות המערערות. וכמובן שטענות הצדדים שמורות להם בכל הנוגע לתיקון וליישומו.
עם זאת, ההתנהלות הדיונית של המשיבים אכן מעוררת קושי. יתרה מכך – הטענות שהעלו המערערות בנוגע ליישום בלתי שוויוני של התקנה בנוסחה שלפני התיקון, לא זכו למענה מספק מצד המשיבים. כך, הנתונים שהציגו המשיבים בהקשר זה אינם מניחים את הדעת, ומדברי ההסבר לתיקון עולה כי גם המשיבים מודעים לקשיים אלה. משהערעור התייתר, כאמור, אין צורך לקבוע מסמרות בנושא, אך בנסיבות אלה, ביהמ"ש מקבל את הערעור במובן זה שההוצאות שנפסקו במסגרת פסק הדין קמא לחובת המערערות (36,000 ₪) יבוטלו, וכי המשיבים יישאו בהוצאות המערערות ושכר טרחת עורכי דינן בערעור זה בסך של 15,000 ש"ח. |
| חזרה למעלה |
|
| 8 [מסים] [חברות] [פרשנות] |
|
| רע"א 4437-22 מאיר ג'אוויד אילדררשתי נ' עזרא גבאי (עליון; ע' גרוסקופף; 05/12/22) - 8 ע' |
| עו"ד: אלון קזיוף, עמנואל סולומונוב, דביר הורוביץ, אורן סוקר |
בשונה מסעיף 11א(1) לפקודת המסים (גביה), שענייננו "מס המגיע על מקרקעי הסרבן", ביחס לכל מס אחר שהפקודה חלה עליו ניתנה לרשות בטוחה מסוג שעבוד "רגיל" ולא שעבוד "ראשון", וזאת בתנאי שנרשמה הערה מתאימה בפנקס המקרקעין. בנוסף, אם נרשמה הערה על קיומו של שעבוד כאמור, דרגתו תהיה נדחית מפני כל שעבוד קודם שהיה רשום בפנקס בעת רישום ההערה; על מנת שזכותו של המבקש תהיה קודמת לזכותה של רשות המיסים על הנכס, עליו להראות כי נרשמה הערה לזכותו במרשם המקרקעין בטרם נרשמו ההערות לטובת רשות המיסים.
מסים – גבייה – שעבוד מקרקעין בגין חוב מס
חברות – שעבודים – רישומם
פרשנות – דין – פקודת המסים (גבייה)
.
בקשת רשות ערעור על החלטה של בימ"ש מחוזי במסגרתה הורה ביהמ"ש על מימושו של נכס על ידי הנאמן בתנאים מסוימים. בפס"ד שניתן ב-2016, נקבע, בין היתר, כי הנכס יימכר, כי מכספי התמורה בגין מכירתו יש לנכות סכום של 200,000 דולר בעבור המבקש כהחזר הלוואה (לפי הסכם מ-1994), ושאת יתרת כספי התמורה יש לחלק בחלקים שווים בין המבקש לבין החברה, וזאת "בכפוף לחובות ככל שיש כאלה [...] לצדדים שלישיים". במהלך ניסיונותיו של הנאמן לממש את הנכס, התברר לו כי לחברה קיים חוב לרשות המיסים על סך של 12.7 מיליון ש"ח (שעיקרם הצטברות של הפרשי הצמדה, ריבית וקנסות) בגינו הוטלו שעבודים לפי סעיף 11א(2) לפקודת המסים (גביה) על הנכס, אשר נרשמו במרשם המקרקעין בהתאם, וזאת בנוסף לחובהּ של החברה כלפי המבקש בגין הלוואתו. הוטעם, כי לחברה ניתנה הזדמנות להשיג על חוב זה בחלוף פרק זמן של 20 שנים ממועד היווצרותו, וזאת לפנים משורת הדין. עם זאת, לאור עמדת החברה כי אין ביכולתה להגיש את הדו"חות בגין השנים הרלוונטיות, ולנוכח העובדה שהחברה סירבה להצעת רשות המיסים להגיע עמה להסדר חוב, נטען כי שיעור החוב עומד בעינו, והוא בר גבייה. בהמשך לכך, ניתנה ההחלטה מושא הבקשה, לפיה הנאמן יפעל למימוש הנכס, כאשר כספי תמורת המכירה (בניכוי ההוצאות הנדרשות הנובעות ממנה) יישמרו בידי הנאמן לתקופה של 6 חודשים או עד להכרעה בסוגיית חבות המס על ידי הערכאה המוסמכת, לפי המאוחר, ובתנאי שהליך זה יינקט במהלך חודשים אלו. על כך בר"ע זו. המבקש סבור כי יש להורות על העברת חלקו בתמורה ממכירת הנכס בהתאם לפסה"ד מ-2016. לחלופין, מבוקש להתנות את מכירת הנכס בהסדרת חבות המס כתנאי מקדים לה, או למנוע את העברת הכספים לרשות המיסים עד שתינתן החלטה שיפוטית אחרת בעניין.
.
ביהמ"ש העליון (השופט ע' גרוסקופף) דחה את הבקשה מהטעמים הבאים:
סעיף 11א(2) לפקודת המסים (גביה) קובע כי "כל מס אחר המגיע מסרבן שהוא בעל מקרקעין יהיה שעבוד על המקרקעין אם נרשמה בפנקס המקרקעין הערה על כך על פי הודעת גובה המס; נרשמה הערה על שעבוד כאמור, תהא דרגתו נדחית בפני כל שעבוד של אותם מקרקעין שהיה רשום שעה שנרשמה ההערה". במילים אחרות, בשונה מסעיף 11א(1) לפקודה, שענייננו "מס המגיע על מקרקעי הסרבן", ביחס לכל מס אחר שהפקודה חלה עליו ניתנה לרשות בטוחה מסוג שעבוד "רגיל" ולא שעבוד "ראשון", וזאת בתנאי שנרשמה הערה מתאימה בפנקס המקרקעין. בנוסף, אם נרשמה הערה על קיומו של שעבוד כאמור, דרגתו תהיה נדחית מפני כל שעבוד קודם שהיה רשום בפנקס בעת רישום ההערה.
כזכור, בענייננו, במהלך ניסיונות הנאמן לממש את הנכס, התברר לו כי לחברה קיים חוב לרשות המיסים בגינו הוטלו שעבודים מכוח הפקודה על הנכס, אשר נרשמו במרשם המקרקעין בהתאם, וזאת בנוסף לחובהּ של החברה כלפי המבקש בגין הלוואתו. כאמור, בהתאם להוראות הפקודה, על מנת שזכותו של המבקש תהיה קודמת לזכותה של רשות המיסים על הנכס, עליו להראות כי נרשמה הערה לזכותו במרשם המקרקעין בטרם נרשמו ההערות לטובת רשות המיסים. אם כן, לוּ היה המבקש מעלה כל טענה שהיא הנוגעת לרישום במועד כאמור, או למצער, לרישום זכויותיו בנכס בכלל, הרי שהיה מקום להידרש לטענות אלו ולבחון אותן לגופן. אולם, המבקש לא העלה אף טענה ברוח זו, ונדמה כי כל טענותיו נתלות בתוכנו של ההסכם שנחתם בינו לבין החברה, ועליו בלבד (למעלה מן הצורך, צוין כי ההסכם נחתם בשנת 1994, בד בבד עם תחילת צבירת החוב של החברה לרשות, ולא לפני כן). אכן, חובה הנוכחי של החברה כלפי רשות המיסים גדל באופן ניכר, ולמעשה הכפיל, שילש וריבע את עצמו, כך שמלוא התמורה שתתקבל ממכירת הנכס צפויה לעבור לידי רשות המיסים על מנת לפרוע חוב זה (בעוד אילו שיעור החוב היה מתמצה לקרן החוב בלבד, הרי שהייתה נותרת יתרה מספיקה לתשלום ההלוואה שנטלה החברה מהמבקש). ואולם, רשות המיסים הסכימה בהגינותה לאפשר לחברה לטעון נגד חוב המס, חרף הזמן הרב שחלף. עם זאת, בהינתן שהחברה לא גילתה עד כה עניין בנקיטת הליך בנושא, ומשום שהמבקש לא הצליח להשלים את אשר החסירה, הרי שחוב זה עומד לעת הזו לגביה במלואו. (גם אם היה טעם בטענות המבקש ביחס לתוקפו של החוב לרשות, שיעורו ואופן גבייתו אין מקום להידרש אליהן במסגרת ההליך דנן, כיון שהחברה, שאינה מצויה בהליכי חדלות פירעון, לא נקטה עד כה בכל הליך על מנת להשיג על דרישת רשות המסים (ולאור עמדת רשות המסים, נראה כי הדרך לעשות כן טרם נחסמה בפניה)). במצב דברים זה, אין מנוס מלדחות את הבקשה.
הוזכר, ביהמ"ש קמא קצב שישה חודשים בהם תמורת המכירה תוחזק בידי הנאמן, ולא תחולק, על מנת לאפשר להכרעה בסוגיית חבות המס על ידי הערכאה המוסמכת. תקופה זו, שטרם החלה להימנות, עודנה עומדת למבקש, ובמהלכה רשאי הוא לנקוט בהליכים משפטיים להגנת זכויותיו. זכויות הצדדים במסגרת התדיינות עתידית זו, ככל שתתנהל, שמורות, ואין לראות בהחלטה זו משום נקיטת כל עמדה לגבי הסוגיות העשויות להתעורר בה. |
| חזרה למעלה |
|
| עבודה ארצי |
| 9 [עבודה] |
|
| ע"ע (ארצי) 65138-12-21 הרב בנימין קופרמן נ' המועצה הדתית רמת גן (עבודה; סיגל דוידוב-מוטולה, אילן סופר, מיכאל שפיצר, נ.צ.: ר' בנזימן, א' הוכמן; 04/12/22) - 20 ע' |
| עו"ד: שלמה בכור, חגי כהן, כוכבה גבזה-חרס, איריס גלילי-יולזרי, תהילה בנישו, הגר זוסמן, מנחם לפידור |
בפיטורי המערער מעבודתו במשיבה נפלו פגמים רבים היורדים לשורשו של עניין ובנסיבות מיוחדות וחריגות אלה יש להורות על בטלותם ועל אכיפת יחסי העבודה. המערער יחזור לעבודתו לאלתר, והוא זכאי לשכר עבודתו הרגיל בגין התקופה שממועד כניסת פיטוריו לתוקף ואילך. עם זאת, אין בכך כדי להעניק חסינות מפני בדיקה עתידית של כל הכרוך בהעסקת המערער.
עבודה – פיטורין – שלא כדין
עבודה – פיטורין – חוסר תום לב
עבודה – פיטורין – סעדים
עבודה – פיטורין – זכות לשימוע
עבודה – יחסי עבודה – אכיפתם
.
המערער החל עבודתו במועצה-המשיבה בשנת 1991 כ"רב קליטת עלייה". הערעור נסב על פסק דין של ביה"ד האזורי שדחה את תביעת המערער להצהיר כי פיטוריו נעשו בניגוד לדין ובטלים, תוך חיובו בהוצאות. המערער טוען כי נפלו בפיטוריו פגמים רבים המצדיקים את ביטולם ואת החזרתו לעבודה. המשיבה הגישה ערעור שכנגד, במסגרתו ביקשה לקבוע כי פיטורי המערער נכנסו לתוקף כבר ביום 31.5.18 והמערער אינו זכאי לשכר בגין התקופה הארוכה שממועד זה ועד מתן פסק דינו של ביה"ד האזורי. כן עתרה המשיבה לחיוב המערער בהוצאות "ראויות".
.
בית הדין הארצי לעבודה (השופטים ס' דוידוב-מוטולה, א' סופר, מ' שפיצר ונציגי הציבור ר' בנזימן, א' הוכמן) קיבל את הערעור, דחה את הערעור שכנגד ופסק כי:
המערער הועסק במועצה ברציפות למעלה מ-30 שנה. פיטוריו אמורים היו להיעשות בהתאם לדין, בכפיפות להוראות הסכמים קיבוציים ואישיים החלים עליו, ותוך הקפדה על חובות תום הלב וההגינות החלות על המועצה כמעסיק ציבורי לרבות חובת השימוע. עם זאת, נפלו בפיטוריו פגמים קשים. ראשית, לא הובהרו באופן מסודר עילות הפיטורים. המועצה נעה ונדה בין עילות שונות, ולא ידעה להצביע באופן עקבי על העילה שהובילה לסיום העסקתו, החל מקבלה שלא כדין לעבודה והעסקה ללא תקן, דרך טענה כי התפקיד התייתר נוכח העדר צורך בקליטת עלייה, דרך טענה שהתפקיד אינו נדרש כיום, וכלה בטענות בעלות אופי משמעתי על אי התייצבות מספקת לעבודה, אי הגשת דו"חות על פעילותו ועבודה במקום נוסף ללא היתר; שנית, נפלו ליקויים חמורים בהליך השימוע, שכן החלטת הפיטורים נוקבת בעילות פיטורים שלא הוזכרו ולו ברמז במכתב הזימון לשימוע, ולא התאפשר למערער להתגונן מפניהן. במכתב הזימון לשימוע פורטה עילה אחת בלבד והיא העדר תקן. עם זאת החלטת הפיטורים מפרטת עילות נוספות השונות לחלוטין מהטענה ל"העדר תקן", ונוגעות לאי ביצוע כהלכה של תפקיד המערער ועבירות משמעת לכאורה שביצע. מעבר לשאלה אם טענות מסוג זה מצדיקות פיטורים בהליך שננקט, ברי כי המערער זכאי היה לכל הפחות להתגונן מפני טענות אלה, ולא די בהעלאתן כדרך אגב בישיבת השימוע מבלי שפורטו באופן מסודר בזימון לשימוע.
לאור חומרת הפגמים שנפלו בהחלטת הפיטורים ויורדים לשורשה; כאשר עסקינן בגוף ציבורי מובהק; ובהתחשב בתקופת עבודתו הארוכה של המערער, הסתמכותו על עבודתו במועצה והנזק המשמעותי שייגרם לו כתוצאה מהפסקת עבודתו, הסעד הראוי הוא ביטול הפיטורים והחזרה לעבודה, תוך תשלום שכר עבודתו הרגיל בגין התקופה שממועד כניסת פיטוריו לתוקף ועד שובו לעבודה. ודוק, לא די בהעלאת טענות בעלמא בדבר חשיבות הקופה הציבורית, כאשר נפלו פגמים כה קשים בהליך שננקט לצורך סיום עבודה של עובד לאחר שלושים שנות עבודה; אשר לערעור שכנגד, משהתקבל ערעור המערער, מבוטלות ההוצאות שנפסקו לחובתו.
הטענה שלא היה צורך לנקוט בהליך פיטורים ודי היה להודיע למערער על "פקיעת" יחסי העבודה מהטעם שהעסקתו מלכתחילה נעשתה בניגוד לדין, נדחתה. לא הוכח כי קבלתו לעבודה של המערער נעשתה באופן המנוגד לדין שחל על מועצות דתיות בשנת 1991; לא הוכח כי העסקת המערער נעשתה בניגוד לסעיף 29 לחוק יסודות התקציב. אמנם נותר ספק בסוגיה האם המערער התקבל כדין לתפקידו, אך אין בכך כדי להמעיט מחשיבות הליכי מינהל תקין בנוגע לקבלת עובדים לעבודה במועצות דתיות והעסקתם; בנוסף, גם אם המערער התקבל לעבודתו במועצה בניגוד לדין ששרר בתקופה הרלוונטית, ספק גדול אם לאחר 30 שנות עבודה רשאי המעסיק - שהאחריות לדרך קליטתו של המערער לעבודה מוטלת בראש ובראשונה עליו (מבלי שנטען כי המערער הסתיר מידע או הטעה), להתבסס על מחדל שלו עצמו על מנת להביא לסיום העסקה של עובד ותיק, מבלי לנקוט את הליכי הפיטורים הקבועים לצורך כך בדין ובהסכמים הקיבוציים. האמור נכון ביתר שאת בהתחשב בכך שעיקר ההצדקות לפיטורים בהחלטת הפיטורים בענייננו נגעו לתפקוד המערער, ולא לדרך קבלתו לעבודה; ודוק, ובניגוד לקביעת ביה"ד קמא, חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות חלה ככלל, ומכוח הסכמים קיבוציים שאימצו אותה, גם על עובדי המועצה, ולרבות על המערער ללא קשר לתפקידו, בהיותו עובד המועצה. |
| חזרה למעלה |
|
| 10 [ביטוח לאומי] [עבודה] |
|
| בר"ע (ארצי) 59125-09-22 המוסד לביטוח לאומי נ' אריה גולדשטיין (עבודה; ורדה וירט ליבנה, אילן איטח, אילן סופר; 02/12/22) - 9 ע' |
| עו"ד: חנן נקש, כפיר אמון, דוד דיין |
התקבלה בקשת רשות ערעור על פסק דין שבו התקבל ערעור המשיב על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), שקבעה כי אין להפעיל בעניינו את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה). נפסק כי הועדה אימצה את החלטת ועדת הרשות שפעלה לפי הוראות פסק דין מחזיר, וקבעה כי מבחינה רפואית נכותו של המשיב הנובעת מהפגיעה לא מונעת בעדו מלשוב ולהמשיך בעבודתו הרגילה כפי שהייתה לפני הפגיעה, כך שהוא אינו עומד בתנאי הראשון הקבוע בתקנה 15(ב) לתקנות הנ"ל, ואין הצדקה להתערבות ביה"ד בכך. בנוסף, מרגע שהוועדה קבעה כי המשיב אינו עומד בתנאי הראשון כאמור, אין היא מחויבת להידרש לתנאי השני הקבוע בתקנות בדבר הירידה בהכנסות, כפי שעשתה.
ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה
ביטוח לאומי – נכות – ועדות רפואיות
עבודה – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה
עבודה – בית-הדין לעבודה – ביקורת שיפוטית
.
בקשת רשות ערעור על פסק דין של ביה"ד האזורי, שבו התקבל ערעור המשיב על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), שקבעה כי אין להפעיל בעניינו את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956. ביה"ד האזורי הורה על השבת עניינו של המשיב לוועדה בהרכב חדש על מנת שתדון בערר המשיב מראשיתו. בבקשה נטען כי החלטת הוועדה התקבלה לאחר שהתייעצה עם ועדת הרשות שהמליצה שלא להפעיל את תקנה 15 מן הטעם שלא חל שינוי בתפקידו ובהיקף העסקתו של המשיב בעקבות הפגיעה ומבחינה רפואית, נכותו הנובעת מהתאונה לא מונעת בעדו מלשוב לעבודתו הרגילה ככפי שהייתה ערב התאונה. עוד נטען כי קביעות הוועדה הן קביעות רפואיות גרידא, ולפיהן אין מניעה שהמשיב ימשיך בעבודתו הרגילה, לרבות ביצוע שעות נוספות.
.
בית הדין הארצי לעבודה (מפי סגן הנשיאה א' איטח ובהסכמת הנשיאה ו' וירט ליבנה והשופט א' סופר ) נתן רשות ערעור, קיבל את הערעור ופסק כי:
הלכה היא כי משמוחזר עניינו של מבוטח לוועדה על פי פסק דין מחזיר על הוועדה למלא מדויק אחר הוראותיו במדויק ובמלואן, ואל לה להתייחס לנושאים שלא פורטו בו. במקרה זה, הביקורת השיפוטית של ביה"ד על החלטת הוועדה שהתכנסה בעקבות פסק הדין המחזיר מוגבלת לשאלה – האם מילאה הוועדה אחר מצוות פסק הדין.
תכלית תקנה 15 היא הגדלת דרגת הנכות היציבה של המבוטח הנפגע, בהתחשב בנתוניו האישיים – מקצועו וגילו. זאת בשונה מקביעת דרגת הנכות הרפואית, שהיא קביעה אובייקטיבית הנעשית על פי מבחני הנכות, בהתאם לסוג הפגימה ולמידתה. לפי תקנה 15(ב) לתקנות, הוועדה רשאית להגדיל את דרגת הנכות של המבוטח הנפגע בהתקיימם של שני תנאים מצטברים: הראשון, אין המבוטח מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו; השני, הנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו.
במקרה זה ועדת הרשות פעלה בהתאם להוראות פסק דין מחזיר. הוועדה עיינה בדוחות ועדה רפואית, במסמכים רפואיים, בפסק דין, במכתבי המייצג והמעסיק ובדו"ח בדיקת הכנסות. יחד עם זאת, סברה ועדת הרשות, בהחלטה שאומצה על ידי הוועדה, כי מבחינה רפואית נכותו של המשיב הנובעת מהפגיעה לא מונעת בעדו מלשוב ולהמשיך בעבודתו הרגילה כפי שהייתה לפני הפגיעה. החלטת הוועדה מנומקת וניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה. בנוסף, קביעת הוועדה (שאימצה את המלצת וועדת הרשות), לפיה מצבו הרפואי של המשיב מאפשר לו לשוב לעבודתו ולעיסוקו "כפי שהייתה לפני הפגיעה", היא קביעה מקצועית, שביה"ד לא ייטה להתערב בה, אלא במקרים חריגים, אשר לא מתקיימים בענייננו.
יתרה מכך, ועדת הרשות הייתה ערה לפגיעה בשכרו של המבקש בשל אי ביצוע שעות נוספות כפי שביצע לפני התאונה בציינה כי "תפקיד העובד לא שונה בעקבות הפגיעה, התפקיד הינו ניהולי. צוין כי אופי הפגיעה לא השתנה וכי מתקשה לקיים פגישות מחוץ לאלתא, ממשיך באותו היקף משרה ושכרו נפגע בשל אי ביצוע שעות נוספות כפי שביצע לפני התאונה" וכי "על פי בדיקת הכנסות שבוצעה בהסתמך על חודשי רבע השנה שלפני מועד הוועדה האחרונה אכן קיימת ירידה בשכר". הגם שלפי תקנה 15(ב) אין הועדה נדרשת לעשות כן. כאמור, התקנה קובעת שני תנאים מצטברים להפעלתה: הראשון, אין המבוטח מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו; השני, הנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו. מכאן, שמרגע שהוועדה קבעה כי המשיב אינו עומד בתנאי הראשון לפיו "אין המבוטח יכול לחזור לעבודתו או לעיסוקו" (שהרי נקבע כי מבחינה רפואית הנכות שנקבעה אינה מונעת ממנו לשוב לעבודתו ובהיקף מלא כפי שהיה טרם התאונה), הרי שאין היא מחויבת להידרש לתנאי השני בדבר הירידה בהכנסות. לסיכום, פסק הדין האזורי מבוטל וערעור המשיב על החלטת הוועדה נדחה. |
| חזרה למעלה |
|
| 11 [עבודה] [בתי-משפט] |
|
| בר"ע (ארצי) 24352-09-22 ולרי מיגירוב נ' אלה אושר (עבודה; רועי פוליאק; 15/11/22) - 7 ע' |
| עו"ד: יבגני פרחיה |
התערבות ערכאת הערעור בפסקי דין שניתנו בהליך דיון מהיר מצומצמת ביותר, ומוגבלת לבירור שאלות משפטיות. בהינתן כלל זה, אין מקום להתערבות בקביעות המנומקות של ביה"ד האזורי באשר לחיוב המבקש לשלם למשיבה סכומים שונים בגין עבודתה ולהיקף החיוב; ביה"ד, הרשאי בהליך של דיון מהיר לסטות מסדרי הדין, בחר לפעול בדרך שהובילה לטעמו להכרעה צודקת, וחרף בקשת המשיבה למחוק את המבקש מכתב התביעה, לא מחק אותו ונתן למבקש הזדמנות מלאה להצגת טיעוניו. בנסיבות אלה אין מקום לסטות מהכלל של התערבות מצומצמת ביותר בפסקי דין בהליכי דיון מהיר.
עבודה – בית-הדין הארצי לעבודה – ביקורת שיפוטית
עבודה – בית-הדין לעבודה – סדרי דין
בתי-משפט – ערעור – התערבות ערכאת ערעור
.
בקשת רשות ערעור על פסק דין שניתן בהליך דיון מהיר על ידי ביה"ד האזורי, בו נקבע כי המבקש היה מעסיק במשותף של המשיבה והוא חויב לשלם לה, ביחד ולחוד עם המעסיק הנוסף, סכומים שונים בגין עבודתה.
.
בית הדין הארצי לעבודה (השופט ר' פוליאק) דחה את הבקשה ופסק כי:
תכלית הדיון המהיר להגיע ל"הכרעה צודקת ומהירה" בתביעות כספיות שהיקפן מוגבל. כפועל יוצא מכך קבע המחוקק, כי בניגוד לפסק דין בהליך "רגיל", פסק דין בהליך של דיון מהיר אינו מצמיח זכות ערעור, אלא הגשת ערעור כפופה לקבלת רשות; התערבות ערכאת הערעור בפסקי דין שניתנו בהליך דיון מהיר תהיה מצומצמת ביותר ותוגבל לבירור שאלות משפטיות.
המבקש טוען בין היתר כנגד עצם חיובו בפסק הדין והיקף החיוב. ביה"ד האזורי נימק היטב את קביעתו באשר לחיוב המבקש ובהינתן כללי ההתערבות בפסקי דין בהליך דיון מהיר, אין מקום להתערב בקביעה זו. באשר להיקף החיוב, הטענה נטענה בעלמא.
אשר לטענת המבקש בדבר הסכמת המשיבה למחוק אותו מכתב התביעה. לגישתו, משהוסכם על ידי המשיבה והמבקש על מחיקתו, לא מוקנה לביה"ד שיקול דעת אם למחוק אם לאו, כך שהמשך הדיון התנהל בחוסר סמכות. אכן, התובע שולט על תביעתו, וככלל אם בחר למחוק את תביעתו או כל חלק ממנה תיעתר הערכאה השיפוטית לבקשה. עם זאת, בענייננו מצא ביה"ד האזורי כי אין מקום לקבל את בקשת המשיבה, הלא מיוצגת, למחיקת התביעה נגד המבקש על אתר וניתנה ההחלטה על המשך הדיון, אשר לאחריה העידו נציג המשיב הפורמלי והמבקש עצמו. לאחר מכן נשמעו סיכומים בעל פה של בעלי הדין והמבקש בכללם.
לפי סעיף 31(ב) לחוק בית הדין לעבודה, "בדיון מהיר לא יהיה בית הדין כפוף לסדרי הדין, והוא יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה". בנסיבות העניין בחר ביה"ד, הרשאי בהליך של דיון מהיר לסטות מסדרי הדין, לפעול בדרך שהובילה לטעמו להכרעה צודקת, חרף בקשת המשיבה הלא מיוצגת למחוק את המבקש. אמנם, אפשר שעל ביה"ד האזורי היה לנמק בצורה ברורה יותר את ההחלטה על המשך הדיון, אך משהחלטה זו הבהירה כי התביעה לא נמחקה וכי "מעמד הצדדים וחבותם ייקבע בפסק הדין", כך שלמבקש היה ברור כי ביה"ד האזורי עשוי לראות בו מעסיק ("מעמד הצדדים") ולהטיל עליו חיוב כספי ("וחיובם"), ולמבקש אף ניתנה ההזדמנות המלאה להציג את טיעוניו, והוא אכן ניצל אותה בהרחבה, אין מקום לסטות מהכלל של התערבות מצומצמת ביותר בפסקי דין בהליכי דיון מהיר. בהחלטה זו ניתן דגש על כך שבסמוך לאחר ההחלטה על המשך ההליך חזר ההליך למסלולו והמבקש לא הצביע על פגיעה בזכויותיו לגוף העניין. |
| חזרה למעלה |
|
| מחוזי |
| 12 [דיון אזרחי] |
|
| רע"א (חיפה) 37990-10-22 עזבון מנוח ח'אלד יאסין נ' ווקף ג'אמע אלסתקלאל בחיפה (מחוזי; איל באומגרט; 01/12/22) - 8 ע' |
| עו"ד: |
נדחתה בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על דחיית טענת "פרעתי" בהוצאה לפועל. טענות המבקשים אינן עולות כדי עניין ציבורי רחב ואין בהחלטת רשם ההוצל"פ ובפסק דינו של בית משפט קמא עיוות דין.
דיון אזרחי – רשות ערעור – בגלגול שלישי
.
בקשת רשות ערעור על פסק דין במסגרתו נדחה ערעור המבקשים על החלטת רשם ההוצאה לפועל. בהחלטתו, דחה רשם ההוצל"פ את בקשת המבקשים בטענת "פרעתי" וכן את הבקשה לסגירת תיק ההוצל"פ.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק:
לפנינו ערעור "בגלגול שלישי" בהליכי הוצאה לפועל. במקרה כזה יש לבחון האם במסגרת הבקשה מתעוררת סוגיה משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין, או כאשר עולה חשש לעיוות דין חמור. טענות המבקשים אינן עולות כדי עניין ציבורי רחב ואין בהחלטת רשם ההוצל"פ ובפסק דינו של בית משפט קמא עיוות דין.
תפקיד רשם ההוצאה לפועל הוא ליישם את פסק הדין ככתבו וכלשונו. לרשם ההוצאה לפועל אין סמכות לבדוק באם פסק הדין נכון אם לאו. משכך, המבקשים לא יכולים להישמע בטענת "פרעתי" נגד פסק הדין אשר ניתן על ידי בית המשפט העליון. היה על המבקשים להעלות את טענותיהם, בדבר היקף החיוב והפטור לו הם טוענים, במסגרת ההליכים שהתנהלו הן בבית המשפט המחוזי והן בבית המשפט העליון. ככל שלא עשו כך ילינו על עצמם. |
| חזרה למעלה |
|
| 13 [נזיקין] |
|
| ע"א (מרכז) 9845-06-22 אריאל מימון אוחיון נ' יערה גלוסקא (מחוזי; דרור ארד אילון; 01/12/22) - 7 ע' |
| עו"ד: יוני ג'ורנו, דוד חכמוב |
הריבוי העצום של הפרסומים והמפרסמים בעולם הדיגיטלי וברשתות החברתיות, של אופני הפרסום ושל קהלי היעד, מחייב זהירות בשרטוט הקו המפריד בין גסות רוח, העדר דרך ארץ ותרבות דיבור ירודה לבין עוולה נזיקית של לשון הרע. בענייננו, הצמדת תמונת פניה של המשיבה לתמונה של היפופוטם בהוספת הטקסט "אני גאה בגוף שלי" אינו מהווה לשון הרע ומשמעותו הפוגעת היא כהטחת מילת גנאי או גידוף.
נזיקין – עוולות – לשון הרע
.
ערעור על פסק דין בו נפסק כי פרסום שפרסם המערער בחשבון האינסטגרם שלו מקיים את יסודות עוולת לשון הרע כלפי המשיבה, אין לו הגנה, ועל כן על המערער לשלם למשיבה 3,600 ₪ כפיצוי ללא הוכחת נזק.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור ופסק:
מבלי למעט בחשיבות שיש להגנה המשפטית על כבוד האדם ועל השם הטוב – הרי שהריבוי העצום של הפרסומים והמפרסמים בעולם הדיגיטלי וברשתות החברתיות, של אופני הפרסום ושל קהלי היעד, מחייב זהירות בשרטוט הקו המפריד בין גסות רוח, העדר דרך ארץ ותרבות דיבור ירודה (בוודאי במקרה חד פעמי) לבין עוולה נזיקית של לשון הרע. בין התנהגות חברתית לא מוצלחת וראויה לגנאי, שהמשפט אינו מסדיר, לבין התנהגות אסורה, שהדין אוכף במלוא חומרתו. ההכרעה מושפעת הן מהמילים ומהתמונה, והן מהקשר הדברים. האם התוכן עצמו פוגעני במיוחד? האם הייתה חזרה עליו? האם החשיפה היתה מתוכננת וממושכת? האם המפרסם פעל להקטנת הנזק? כאשר הביטוי לא עלול לפגוע בשם הטוב כהגדרתו בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, לא מתקיימת לשון הרע ולא קמה חבות. במקרי גבול שבהם "תוחלת הנזק נמוכה", כשהדברים חוצים אך במעט את הרף, הרי שהגנת 'מעשה של מה בכך' בפקודת הנזיקין יכולה במקרה המתאים לשמש לפטור.
בענייננו הפרסום אינו מהווה לשון הרע. חומרתו של הפרסום מצוי בהצמדת תמונת פניה של המשיבה לתמונה של היפופוטם בהוספת הטקסט "אני גאה בגוף שלי". הפרסום הוא בעל גוון הומוריסטי, כמעין פארודיה. מדובר בהומור בטעם רע שבא על חשבון הנפגעת, אולם לאור אופיו של הפרסום, הוא לא חרג מעלבון או אי נוחות. מדובר בייחוס תכונת גוף בעלת משמעות לא חיובית. כך, משמעותו הפוגעת של הפרסום הנדון היא כהטחת מילת גנאי או גידוף. יתירה מכך, הפרסום נעשה בנסיבות חברתיות, על רקע היכרות ויחסי ידידות קודמים, בדף אינסטגרם שצפו בו רק כ-25 אנשים ולמשך זמן קצר ביותר, עד להסרתו. לא הוצג יסוד לכך, שהפרסום היה עלול לגרום למי מקוראיו לבוז לתובעת. |
| חזרה למעלה |
|
| 14 [התיישנות] |
|
| ת"א (מרכז) 33371-01-22 עמנואל בן חיים נ' תשרי רהיטים בע"מ (מחוזי; גיא שני; 01/12/22) - 7 ע' |
| עו"ד: |
דרישת הכתב בסעיף 9 לחוק ההתיישנות היא דרישה מהותית ולא ראייתית גרידא והמשמעות היא שרק הודאה שניתנה בכתב יש בכוחה להתחיל מחדש את מירוץ ההתיישנות. הקלטה המתעדת שיחה בעל-פה (או תמלול של הקלטה כזו) אינה באה בגדרי "הודאה בכתב".
התיישנות – תקופת ההתיישנות – הודאה
.
בקשות לסילוק התביעה על-הסף, מחמת התיישנותה. עסקינן בתביעה כספית בגין שתי הלוואות שנטלה הנתבעת 1 מהתובע 1.
.
בית המשפט המחוזי נעתר לבקשות ופסק:
על-פי סעיף 9 לחוק ההתיישנות בבואו של בית המשפט לבחון אם בחומר שהובא לפניו יש כדי להזניק מחדש את מרוץ ההתיישנות בשל "הודאה והדחה", עליו ליתן את הדעת למבחן מהותי ולמבחן צורני. בפן המהותי, כדי שהודאה "תאפס" את מרוץ ההתיישנות, עליה להיות מפורשת ומלאה. בפן הצורני, רק הודאה "בכתב או בפני בית המשפט" יש בה כדי להתחיל מחדש את תקופת ההתיישנות. הקלטה המתעדת שיחה בעל-פה (או תמלול של הקלטה כזו) אינה באה בגדרי "הודאה בכתב" לצורך החלת סעיף 9 לחוק ההתיישנות. דרישת הכתב בסעיף 9 היא דרישה מהותית, ולא ראייתית גרידא. נוכח המשמעות כבדת המשקל שמייחס סעיף 9 ל"הודאה בקיום זכות" – "החייאה" של תביעה שכבר התיישנה – עמד המחוקק, בבחינת כלים שלובים, על כך שההודאה תהיה רצינית ומושכלת, ולא כזו שנעשתה מן הפה ולחוץ. הקלטה של שיחה בעל-פה, לא כל שכן אם נעשתה בסתר וללא ידיעה והסכמה, אינה מוסיפה מאומה מבחינת יישוב הדעת והבנת הנפקויות מצדו של הנתבע הפוטנציאלי.
לאור המקובץ, במקרה זה לא הוכחה הדרישה הצורנית הקבועה בהוראת סעיף 9 לחוק ההתיישנות. בנסיבות אלה, ובהיעדר טענה לתחולתו של סעיף אחֵר בחוק ההתיישנות המשפיע על תקופת ההתיישנות, התוצאה היא שדין התביעה נגד הנתבעים 3-2 להידחות על-הסף, מחמת התיישנות. |
| חזרה למעלה |
|
| 15 [דיון אזרחי] |
|
| ת"צ (מרכז) 50124-05-19 שמואל בורשטיין נ' טמבור פולימרים בע"מ (מחוזי; אבי פורג; 30/11/22) - 34 ע' |
| עו"ד: רונן בן צבי, לימור לוי |
בית המשפט קיבל, באופן חלקי, בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד טמבור בגין רשלנותה במכירת מוצר שלא עומד בדרישות התקן. נקבע, כי המשיבה חבה כלפי לקוחותיה עליהם נמנה המבקש חובת זהירות מושגית וקונקרטית למכור להם מוצר שעומד בדרישות התקן כפי שנחזה לפי הכיתוב על אריזת המוצר והתרשלה לכאורה היה ויתברר כי המוצר אינו עומד בדרישת התקן.
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – עילת התביעה
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – התנאים לאישורה
.
המבקש – קבלן שיפוצים, הגיש כנגד המשיבה – שעוסקת בייצור ובשיווק של צבעים וחומרי גמר לבנייה בקשה אישור תובענה כייצוגית. לטענת המבקש בבקשת האישור, מטעה המשיבה את לקוחותיה בכך שהיא מוכרת ללקוחותיה שליכט נושא תו תקן יצור ישראלי 1731 (מיום 28.12.95) ציפוי מרקם על בסיס פולימרים סינתטיים פורסם ברשומות ביום 11.1.96 יפ 4370, כל זאת שעה שהמוצר כלל אינו עומד בתנאי ודרישות התקן בסעיף 2.3.1 שעניינו רגישות למים של שכבת הציפוי הטרי. עילות התביעה כפי שפורטו בבקשת האישור הינן: הטעיה לפי חוק הגנת הצרכן; הפרת חובת תום הלב לפי חוק החוזים (חלק כללי); עוולת הרשלנות, תרמית וגזל לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]; ועשיית עושר ולא במשפט לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
המבקש ועל פי עדותו גם בעלי מקצוע אחרים המשתמשים באותו שליכט לצרכי עבודתם אינם עונים על הגדרת צרכן בחוק הגנת הצרכן המוגדר כמי שקונה נכס או מקבל שירות מעוסק במהלך עיסוקו לשימוש שעיקרו אישי, ביתי או משפחתי. נוכח האמור, למבקש (ולקבוצה) אין עילת תביעה לפי חוק הגנת הצרכן נגד המשיבה.
כאשר שני הצדדים בחרו שלא לזמן את הגורם הרלוונטי ממכון התקנים לעדות לגבי שלוש הבדיקות השונות שערך המכון (שתיים הוגשו על ידי המבקש והשלישית על ידי המשיבה) ומהלכן כמו גם לגבי דברים שנאמרו לכאורה על ידי מי מאנשי המכון למי מהצדדים, בין היתר, גם לגבי תקינות הבדיקות ו/או ההתנהלות בין המשיבה למכון, אין מקום לקבלת טענות מי מהצדדים נגד תעודות הבדיקה שצורפו אלא אם הדברים עולים מהתעודה עצמה, כמו לגבי הבדיקה הראשונה מיום 19.1.19 ממנה עולה כי נעשה שימוש בפריימר של נירלט ולא של המשיבה.
המבקש הראה אפשרות סבירה כי פח השליכט מתוצרת המשיבה שנרכש על ידו ונבדק על ידי מכון התקנים ביום 28.4.19 אינו עומד בדרישות תקן 1731 לגבי סעיף 2.3.1 לתקן, רגישות למים של שכבת הציפוי הטרי, בלבד. כאשר המשיבה מוכרת את המוצר תוך סימונו כנושא תו תקן 1731 שעה שהמוצר לכאורה אינו עומד בדרישות התקן, גם אם מדובר בתקן וולנטרי ולא רשמי, עדיין מדובר לכל הפחות ברשלנות. המשיבה חבה כלפי לקוחותיה עליהם נמנה המבקש חובת זהירות מושגית וקונקרטית למכור להם מוצר שעומד בדרישות התקן כפי שנחזה לפי הכיתוב על אריזת המוצר והתרשלה לכאורה היה ויתברר כי המוצר אינו עומד בדרישת התקן.
בכל הנוגע לנזק הלכאורי שנגרם למבקש, משנקבע, כי לא קיימת אפשרות סבירה שהנזקים הממוניים שהמבקש טוען להם כתוצאה מכך שהגשם המיס את השליכט, נגרמו מכך שמוצר השליכט לא עמד בדרישות סעיף 2.3.1 לתקן ישראלי 1731, וסביר יותר שהגשם המיס חלקים מהשליכט כתוצאה מיישומו על ידי המבקש שלא על פי הוראות השימוש על הפח, אזי טענתו לנזקים ממוניים נדחית.
המבקש הראה אפשרות סבירה לקיום עילת תביעה אישית נגד המשיבה בגין רשלנותה במכירת מוצר שלא עומד בדרישות התקן. |
| חזרה למעלה |
|
| 16 [חברות] |
|
| ת"ת (תל אביב-יפו) 13198-09-22 מלכה שאוליאן נ' עו"ד שאול ברגרזון רו"ח יזהר קנה (מחוזי; חגי ברנר; 28/11/22) - 18 ע' |
| עו"ד: שמעון כהן, קרן ברגרזון רם |
בית המשפט דחה את ערעור המערערת על החלטתם של הנאמנים לחברות המצויות בהליכי חדלות פירעון לדחות תביעת החוב שהגישה המערערת. נפסק, כי תביעת החוב הוגשה בהליך חדלות הפירעון הלא נכון, ובאיחור ניכר.
חברות – פירוק – תביעת חוב.
.
המערערת הגישה ערעור על החלטתם של הנאמנים לחברות המצויות בהליכי חדלות פירעון. על פי החלטת הנאמנים, נדחתה תביעת החוב שהגישה המערערת. תביעת החוב יסודה בטענות לנזקים שנגרמו למערערת ולבעלה המנוח עקב ביצועו של פרויקט לבניית מגדל דירות יוקרה בסמוך לדירת מגוריהם של בני הזוג, באופן שהוביל להריסת חלק מביתם וחסימת גישתם של המערערת והמנוח למפתן דירתם.
.
בית המשפט דחה את הערעור ופסק כלהלן:
עסקינן בהליך של ערעור על החלטת בעל תפקיד אשר הוגש מכוח סעיף 215 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי. הכלל הוא שביקורת שיפוטית על הכרעתו של בעל תפקיד בתביעות חוב תופעל במשורה, ותוגבל למצבים של חריגה קיצונית מסבירות ותקינות הפעולה.
הגם שהכרעת הנאמנים מתפרסת על פני שני עמודים בלבד, כאשר חלקה הארי מתייחס לסוגיית האיחור שבהגשת תביעת החוב, הרי שבמקרה דנן לא הייתה כל מניעה לדחות את התביעה על הסף מחמת שני טעמים קרי, הגשתה בהליך חדלות הפירעון הלא נכון, והאיחור המאוד ניכר במועד הגשתה. חובת ההנמקה אין משמעותה בהכרח הרצאת דברים ארוכה. במקרים דוגמת המקרה דנן, ניתן להסתפק בהנמקה קצרה ועניינית.
אין לקבל את טענת המערערת שלפיה, היה על הנאמנים לדרוש מסמכים ואסמכתאות נוספות במידה ומצאו כי תביעת החוב אינה מפורטת די הצורך. נושה המגיש תביעת חוב חייב לאסוף בעצמו ולהציג את מכלול ראיותיו, ואין הוא זכאי לדרוש שמלאכתו תיעשה על ידי בעל התפקיד, אשר ינחה אותו להשלים חוסרים ראייתיים.
עסקינן בנושה נזיקית אשר עתרה להכרה בזכות קניינית מסוג זיקת הנאה במקרקעין, שעל בסיסה נסמכת התביעה הכספית נגד החברות וגורמים נוספים, בגין נזקים שנגרמו לה עת החלו עבודות הבניה במגרש הצמוד לדירתה בחודש אוגוסט 2011, חמש שנים קודם שניתן צו הקפאת ההליכים הראשון לחברות. בשים לב לכך שהאירוע הנזיקי התרחש עוד בשנת 2011 (גם אם הנזקים הנטענים הלכו והצטברו לפי הטענה במשך שנים לאחר מכן), מדובר בחוב מותנה לכל דבר ועניין, ששומה היה על המערערת להגיש בגינו תביעת חוב מותנית במסגרת הסדר הנושים אשר גובש לחברות בשלהי שנת 2016, חמש שנים לאחר שכבר התרחש האירוע הנזיקי הראשון.
דיני הקפאת ההליכים, כמו דיני הפירוק, כוללים מגבלה של זמן להגשת תביעות חוב. הגבלת מועדים זו מלמדת כי לאחריה חלה מעין התיישנות של תביעות החוב. ההלכה הפסוקה קובעת כי מחדלו של נושה שלא הגיש הוכחת חוב בזמן הוא מהותי ולא פרוצדורלי, הגורר אחריו אובדן מוחלט של זכות התביעה שלו נגד החברה, תהא מוכחת ומוצדקת ככל שתהא.
במקרה זה, אף אם נניח שעילת התביעה של המערערת צמחה לראשונה רק בחודש פברואר 2019, עדיין מדובר בתביעת חוב שהוגשה באיחור קיצוני של למעלה משלוש שנים. בנסיבותיו של עניין זה, אין מקום להאריך את המועד להגשתה של תביעת החוב. |
| חזרה למעלה |
|
| 17 [דיון אזרחי] |
|
| ת"צ (באר שבע) 24973-03-21 יהושע סבן נ' ח. כהן סוכנות מזון ומשקאות בע"מ (מחוזי; גד גדעון; 28/11/22) - 7 ע' |
| עו"ד: אורן סבן, יעל תותחני |
נדחתה בקשת תובע מייצג לאיתור תובע מייצג חלופי, מהטעם שלא הונחה תשתית מספקת לביסוס טענתו בדבר קיומה של קבוצת תובעים אפשרית. משכך הורה בית המשפט על מחיקת בקשת האישור.
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – חילופי תובע מייצג
.
בקשת המבקש להורות על פתיחת הליך לאיתור ולמינוי תובע מייצג חלופי, בשל נבצרותו של המבקש לשמש תובע מייצג בהליך זה.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק:
בשלב זה לא הניח המבקש תשתית מספקת לביסוס טענתו בדבר קיומה של קבוצת תובעים אפשרית. לא בוססה בשלב זה, די הצורך הנחת המבקש בדבר לקוחות אחרים שמהם נגבו כספים שלא כדין בגין מוצרים שלא רכשו. אין לשלול בשלב זה את האפשרות כי קיימים תובעים אפשריים אחרים, ואין לקבוע מסמרות לעניין עילת התביעה האישית, ואולם, משלא ניתן לקבוע כעת, כי אכן קיימת קבוצת תובעים אפשרית כנטען, אין כל הצדקה להטיל על המשיבה לממן "...מסע פרסום לכלל לקוחות המשיבה כדי להגיע לתובע ראוי". משהצהיר ב"כ המבקש כי אין ביכולת המבקש לשאת בעלויות איתור תובע חלופי, ונוכח מצבו המצער של המבקש, אין להטיל על המבקש עצמו את העלויות הכרוכות באיתור תובע חלופי, לרבות פרסום בתקשורת. לפיכך, אין מקום לאיתור תובע חלופי ויש להורות על מחיקת בקשת האישור. |
| חזרה למעלה |
|
| 18 [מסים] |
|
| ה"פ (מרכז) 40364-09-19 יורשי פלוני ז"ל נ' מנהל רשות המיסים (מחוזי; שמואל בורנשטין; 10/11/22) - 20 ע' |
| עו"ד: נועה לב גולדשטיין, אדם קדש, אילן עישר, טל פלמבאום, צבי חלמיש |
בית המשפט דחה את ערעור המערערת בנוגע לסיווג התמורה הנוספת שהתקבלה במסגרת הסדר גישור. נפסק, כי התמורה הנוספת משקפת תמורה המשולמת בגין מניות ולא בגין תמורה אחרת כטענת המערערת.
מסים – מס הכנסה – סיווג ההכנסה
.
כיצד יש לסווג את התמורה שהתקבלה במסגרת הסדר גישור שנערך בין שני צדדים, המבקשים, יורשי פלוני ז"ל, והמערערת? האם יש לפצל את התמורה הנוספת למרכיבים שונים, כטענתה, ולסווג חלק ממנה כתמורה המשולמת בגין "נכסים" אחרים שאינם המניות כגון – ויתור על תביעות, דיבידנד, ריבית, עוגמת נפש וכיוצ"ב?
.
בית המשפט פסק כלהלן:
התמורה הנוספת משקפת תמורה המשולמת בגין המניות. אין כל יסוד לטענת המערערת כי יש לפצל את התמורה הנוספת למרכיבים שונים, כטענתה. הדבר עולה באופן מובהק מכלל העדויות והנסיבות, לרבות הסדר הגישור, ההליכים שקדמו לו וכן מדיווחיה של המערערת עצמה לפקיד השומה. הניסיונות שעושה המערערת לפצל את התמורה הנוספת ולסווג חלק ממנה כתמורה המשולמת בגין "נכסים" אחרים שאינם המניות כגון – ויתור על תביעות, דיבידנד, ריבית, עוגמת נפש וכיוצ"ב – הינו לא רק מלאכותי על פניו, אלא בבחינת חכמה בדיעבד, המבוססת על "ייעוץ משפטי" כפי שהצהירה המערערת בעצמה.
על סיווגה של התמורה הנוספת ששולמה למערערת במסגרת הסדר הגישור ניתן ללמוד אף מהאופן שבו היא הוצגה ודווחה בזמן אמת לפקיד השומה, דהיינו כתמורה נוספת לתמורה בגין הסכם מכר המניות, הגם שנותרה פתוחה השאלה לאיזו שנה תמורה זו תיוחס. אין לקבל את טענת המערערת כי מדובר בדיווח "טכני". הכלל הוא שהנישום נתפס על מצגיו ודיווחיו.
זאת ועוד, טענת המערערת לפיצול התמורה, תוך ייחוס חלק כזה או אחר מהתמורה לכל אחד מהרכיבים הנטענים על ידה, אינה מתבססת על האמור בהסדר הגישור, או על דברים שנטענו או נדונו בהליך הגישור.
המסקנה כי התמורה הנוספת היא תמורה נוספת עבור המניות, עולה בקנה אחד עם הגיונם הפשוט של הדברים, כאשר ברי, כי הניסוח הכללי בו נעשה שימוש בהסדר הגישור, ולפיו התמורה משולמת לסילוק כל טענותיה של המערערת, הוא פועל יוצא של הטענות הרבות שנטענו על ידי המערערת כלפי המנוח. אך סביר הוא כי מקום שבו מוגשת תביעה מהסוג הנדון ומושג הסכם פשרה, תיכלל בו הוראה כללית מהסוג האמור. אין בה כדי ללמד דבר וחצי דבר על סיווגה של התמורה, בוודאי לא לצורך מס. |
| חזרה למעלה |
|
| 19 [בריאות] |
|
| ע"ו (חיפה) 46917-09-22 היועץ המשפטי לממשלה נ' ג' (מחוזי; אספרנצה אלון; 10/11/22) - 7 ע' |
| עו"ד: איאד אבו אסחאק |
יישומו של העיקרון הכללי המחמיר בדבר מתן חופשה למי שביצע מעשה רצח מחמת מחלת הנפש, מצריך כי ממועד תחילת האשפוז ועד לתחילת מתן החופשות יחלוף זמן ארוך, בדרך כלל שנים, במהלכו יחול בחולה "שינוי יסודי ובסיסי" אשר ישלול ברמת וודאות גבוהה את מסוכנותו לשלום הציבור. בענייננו הוועדה הפסיכיאטרית יישמה את העיקרון המחמיר והחלטתה לאשר חופשה חודשית מוגבלת למשיב ניתנה כדין ואינה חורגת ממתחם הסבירות.
בריאות – חולי נפש – חופשות מאשפוז
.
ערעורו של היועץ המשפטי לממשלה על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית שאישרה חופשה חודשית למשיב, בת 3 שעות, בקרבת בית החולים הפסיכיאטרי ובליווי מפקח וזאת מכוח סעיף 28א' לחוק טיפול בחולי נפש.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ופסק:
אין חולק כי מעשיו של המשיב בגינם הוגש כנגדו כתב אישום, איומים הם ומעוררי חלחלה. הנאשם זוכה מחמת אי שפיות בהתאם לסעיף 34 ח' לחוק העונשין, ובית המשפט הורה על אשפוזו בצו אשפוז למשך 25 שנים. על אף האמור ולמרות הקושי, יש לבצע הפרדה מחשבתית ברורה בין מעשיו הנוראיים שביצע המשיב לבין סבירות החלטת הוועדה הפסיכיאטרית לאישור חופשותיו. מעיון בכל המסמכים שהוצגו עולה כי החלטת הוועדה הפסיכיאטרית ניתנה כדין, ואין היא חורגת ממתחם הסבירות.
יישומו של העיקרון הכללי המחמיר בדבר מתן חופשה למי שביצע מעשה רצח מחמת מחלת הנפש, מצריך כי ממועד תחילת האשפוז ועד לתחילת מתן החופשות יחלוף זמן ארוך, הצריך להימדד בדרך כלל בשנים, במהלכו יחול בחולה "שינוי יסודי ובסיסי" אשר ישלול ברמת וודאות גבוהה את מסוכנותו לשלום הציבור. בענייננו הוועדה הפסיכיאטרית יישמה את העיקרון המחמיר בדבר מתן חופשה למי שביצע רצח מחמת מחלת הנפש. הוועדה לא פעלה בחופזה, דרשה עדויות שיהיה בהן כדי לבסס את המסקנה כי חל במשיב שינוי יסודי, בסיסי ורציף לאורך זמן הבא לידי ביטוי משך שנתיים. הוועדה הסתמכה על דו"ח קרימינולוגי שהמליץ על מתן חופשות מדודות ומוגבלות למשיב ועל המלצת בית החולים הפסיכיאטרי כי יינתנו למשיב חופשות מדודות. הוועדה דחתה את החלטתה עד אשר התרשמה מאביו של המשיב כי הינו מתאים לשמש כמלווה בזמן החופשות. לאחר כל אלה, הוועדה נתנה החלטה מדודה וזהירה, כי אותן חופשות שיינתנו למשיב יהיו בני 3 שעות כל אחת, פעם בחודש, בקרבת בית החולים הפסיכיאטרי, ובליווי מלווה שנמצא כמקובל על ידם. היועץ המשפטי לממשלה לא הצליח להפנות ולו לאירוע אחד שהיה בו כדי להעיד על רמת מסוכנות שונה מזו שנקבעה ביחס למשיב. |
| חזרה למעלה |
|
| מנהלי |
| 20 [דיון אזרחי] |
|
| ת"צ (תל אביב-יפו) 42666-01-20 עו"ד רשף חן נ' רשות המיסים (מנהלי; חגי ברנר; 30/11/22) - 13 ע' |
| עו"ד: אליהו מאיר, נגה דגן |
בית המשפט הורה לרשות המסים, במסגרת תובענה ייצוגית, להעביר מסמכים לעיון התובע ולהשיב על שאלון. עוד הורה בית המשפט על הרחבת הקבוצה המיוצגת, באופן חריג, כך שתכלול גם את מי שעילת התביעה שלו נולדה לאחר החלטת האישור ועד לתום שלושה חודשים מהיום.
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – גילוי מסמכים
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – הגדרת הקבוצה
.
שתי בקשות של התובע הייצוגי: האחת למתן צו לגילוי ועיון במסמכים ומתן תשובות לשאלון; הבקשה השנייה היא להרחיב את הקבוצה המיוצגת כך שהיא תכלול, בנוסף לחברי הקבוצה המקורית, גם את מי שעילת התביעה שלו נולדה רק לאחר ההחלטה בבקשה לאישור התובענה הייצוגית ועד למועד העתידי בו יינתן פסק הדין בתובענה.
.
בית המשפט לעניינים מנהליים נעתר לבקשות בעיקרן ופסק:
נקודת המוצא בהליכים אזרחיים בכלל ובתובענות ייצוגיות בפרט, היא שיש להבטיח גילוי רחב ומלא ככל האפשר של המידע הרלוונטי למחלוקת, על מנת שהבירור ייעשה ב"קלפים פתוחים", במיוחד מקום בו ישנם פערי מידע בין בעלי הדין. כאשר מדובר בבקשה לגילוי ועיון במסמכים שהוגשה בגדרי תובענה ייצוגית, נוסף על הכללים הדיוניים הקבועים בתקנות החדשות או הישנות, על בית המשפט להתחשב בשיקולים הנגזרים מהמאפיינים ומהתכליות של ההליך הייצוגי. במקרה דנן, המסמכים המבוקשים, כמו גם השאלות שלא נענו, רלבנטיים ואף הכרחיים לצורך קביעת גובה סכום ההשבה לו יהיו זכאים חברי הקבוצה אם וככל שהתובענה הייצוגית תוכתר בהצלחה. אין ממש בטענות המשיבה כי מסירת המידע מהווה הפרה של חובת הסודיות המוטלת עליה ופגיעה בפרטיות הנישומים. תהא אשר תהא העלות הכרוכה באסוף נתונים, לאור סכום ההשבה שנחזה להיות עשרות מיליוני שקלים, אין זה מתקבל על הדעת להימנע מבדיקה כזו.
באשר לבקשה להרחבת הקבוצה המיוצגת, אכן ברירת המחדל לפי סעיף 10(א) לחוק תובענות ייצוגיות היא "נעילת" גודל הקבוצה המיוצגת במועד בו אושרה הגשתה של התובענה הייצוגית, ברם סעיף 10(ב) לחוק מאפשר סטייה מהכלל. הרחבת הקבוצה כך שתכלול גם את מי שעילת התביעה שלהם נולדה רק לאחר בקשת האישור נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, ואילו הרחבה שתכלול את מי שעילתו נולדה רק לאחר אישור התובענה הייצוגית, אפשרית אף היא, אך רק בנסיבות חריגות. במקרה דנן אכן מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות את הרחבת גודלה של הקבוצה המיוצגת. עם זאת, אין מקום להרחיב את הקבוצה כבר כעת באופן שהיא תכלול את כל מי שימכור את דירתו עד למועד בו יינתן פסק הדין בתובענה הייצוגית, מן הטעם שבית המשפט איננו יכול לפסוק פיצוי כספי אלא למי שכבר עומדת לו עילת תביעה שלמה, קרי, מי ששילם מס שבח ביתר. לפיכך, המועד האחרון לצורך היכללות בקבוצה המיוצגת יוארך מיום מתן החלטת האישור ועד לתום שלושה חודשים מהיום. |
| חזרה למעלה |
|
| 21 [משפט חוקתי] |
|
| עת"מ (ירושלים) 24407-09-22 א' ע' נ' משרד הפנים (מנהלי; תמר בר אשר; 29/11/22) - 20 ע' |
| עו"ד: דינה וולפרט, ענבל וילנר |
האם משרד הפנים היה רשאי לבטל את אזרחות העותרים שניתנה מחמת טעות ברישום אזרחותם כאשר טעות זו התגלתה בחלוף חמש-עשרה שנה?
משפט חוקתי – אזרחות – שלילתה
.
מה תהיה תוצאתה של הטעות במתן האזרחות לעותרים 2 ו-3, משנמצא כי ניתנה להם מחמת טעות, תוך חריגה מסמכות ובניגוד להוראות חוק האזרחות והוראת השעה משנת 2003.
.
בית המשפט קיבל את העתירה ופסק כלהלן:
סמכות שר הפנים לביטול אזרחות קבועה בסעיף 11 בחוק האזרחות, שכותרתו "ביטול אזרחות".
לנוכח חשיבותה של הזכות לאזרחות, נקבע לא אחת כי שלילתה אינה יכולה להיעשות, אלא לאחר בירור מעמיק והפעלת שיקול דעת ראוי.
ביטול אזרחות ייעשה בהליך שיפוטי ולא בהליך מינהלי, זולת אם האזרחות נרכשה על יסוד פרטים כוזבים וטרם חלפו שלוש שנים; ביטול אזרחות מחמת טענה בדבר הפרת אמונים למדינה טעונה הסכמת היועץ המשפטי לממשלה; מינוי ועדה מייעצת לשר הפנים בראשות שופט בדימוס או מי שכשיר להתמנות לשופט בית משפט שלום לעניין ביטול אזרחות; קביעת כללים בדבר הראיות שעליהן ניתן יהיה להסתמך, לרבות אפשרות סטייה מדיני הראיות; חובת נוכחות האדם שעניינו נדון ולחלופין, ייצוגו באמצעות עורך דין; קביעת הסדר לביטול ההחלטה על ביטול האזרחות, אם ניתנה שלא בנוכחות האדם שאזרחותו בוטלה או נוכחות עורך הדין שמונה לייצגו.
שיקולי צדק וכן מתן משקל למידת הסתמכותם של העותרים על רישומם כאזרחים ישראלים תומכים בתוצאה של אי ביטול רישום זה. כך בייחוד לנוכח העובדה שבנסיבות הנדונות תוצאה זו אינה עומדת באופן מובהק בניגוד לאינטרס הציבורי שלפיו אזרחות תינתן רק למי שזכאי על-פי החוק לקבלה. כל זאת אף תוך מתן משקל למשמעות הרבה שישנה לאזרחות.
אין הצדקה לביטול אזרחותם של העותרים 2 ו-3. בשל אזרחותם של שאר בני משפחתם, למעט האם, דומה כי הפגיעה באינטרס הציבורי תהיה זניחה, אם בכלל. לעומת זאת, לביטול אזרחותם של העותרים 2 ו-3 בחלוף חמש-עשרה שנה עשויות להיות השלכות "דרמתיות" עליהם ועל כל בני משפחתם, אשר לפני שנים רבות קבעו את מושבם בתחומי מדינת ישראל. |
| חזרה למעלה |
|
| 22 [משפט חוקתי] |
|
| עת"מ (ירושלים) 32144-07-22 פלונית נ' שרת הפנים (מנהלי; אילן סלע; 29/11/22) - 12 ע' |
| עו"ד: עמית רמתי, ניסים ורסנו, יואל פוגלמן |
אי מסירת מידע והעלמת מידע מהמשיבות – שרת הפנים ורשות האוכלוסים וההגירה, כעילה לביטול האזרחות בשל כך שהיא "נרכשה על יסוד פרטים כוזבים" כאמור בסעיף 11(א) לחוק האזרחות.
משפט חוקתי – אזרחות – שלילתה
.
העותרים הגישו עתירה כנגד החלטתה של משיבה 1 לעשות שימוש בסמכותה הקבועה בסעיף 11(א) לחוק האזרחות, ולשלול את אזרחותם של העותרים, בשל הטענה כי עותרת 1 הציגה מצג שווא בטרם קיבלה את אזרחותה, ומצג שווא זה הביא להענקת האזרחות לעותרת וכפועל יוצא מכך לעותרים 2 ו-3, ילדיה הקטינים. השאלה היחידה העומדת להכרעה במקרה זה היא אפוא, האם בנסיבות אלו, בהן הקשר בין בני הזוג נפרם בחודש מאי 2019 כשהמשיבות לא ידעו על כך מאחר והעותרת ומ' לא עדכנו אותה, באים בגדרי הסעיף המקנים לשר הפנים סמכות לביטול האזרחות בשל כך שהיא "נרכשה על יסוד פרטים כוזבים".
.
בית המשפט דחה את העתירה ופסק כלהלן:
אכן, הסמכות שהוקנתה לשר הפנים אינה מקנה לו לבטל אזרחות בכל מקום זו הוענקה על בסיס טעות עובדתית של השר או של הרשות. החוק לא קבע כי שר הפנים רשאי לבטל את אזרחותו הישראלית של אדם אם הוכח להנחת דעתו שהאזרחות ניתנה בטעות. הסמכות המסורה לשר הפנים היא לביטול האזרחות מקום בו זו ניתנה על יסוד פרטים כוזבים, ולא על יסוד של כל טעות.
הוכח בראיות אשר עומדות במבחן הראיה המנהלית כי במועד קבלת האזרחות העותרת ומ' לא ניהלו תא משפחתי מתפקד, והעותרת לא גילתה עובדה חשובה ובסיסית זו למשיב. בכך נשמט הרציונאל למתן אזרחות לעותרת מכוח נישואין, אזרחות המוקנית רק במועד הצהרת הנאמנות וקבלת האזרחות.
ובאשר לביטול אזרחות הקטינים-עותרים 2 ו-3, בנסיבות העניין, שעה שגם אמם של הקטינים וגם אביהם הם אזרחים אתיופיים שחובה עליהם לעזוב את ישראל, טובת הקטינים היא להיות עם הוריהם, בפרט בשים לב לגילם הצעיר. |
| חזרה למעלה |
|
| שלום |
| 23 [חוזים] |
|
| ת"ק (חדרה) 25846-08-21 אבידן קמינר נ' אוזאן רחמים בע"מ (שלום; מיכל פרבר; 30/11/22) - 12 ע' |
| עו"ד: |
הנתבעת העלימה מהתובעים עובדות שהיו ידועות לה ביחס למצבו של הרכב ולא גילתה אותן לתובעים, מדובר בהטעיה ואין בעובדה שהרכב נמכר במצבו as is כדי לפטור את הנתבעת מאחריות מקום בו הטעתה את התובעים.
חוזים – מכר – רכב משומש
חוזים – הטעיה – אי-גילוי
.
תביעה קטנה שהגישו התובעים כנגד הנתבעים שעניינה ברכב משומש שקנו מנתבעת 1.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
מלבד החיוב הכללי ונוכח פערי המידע בין מוכר רכב כעוסק לבין הקונה, נקבע בחוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), הסדר ספציפי לביצוע גילוי נאות המטיל על העוסק חיוב לגלות לקונה בטופס נפרד מההסכם את מלוא הפרטים הקבועים בחוק. סעיף 4(ב) לחוק קובע מהם הפרטים שיש לציין בטופס הגילוי.
הנתבעת נמנעה מלהביא לידיעת התובעים מידע באשר לפגיעות שנגרמו ברכב, על אף שהיו ידועות לה, ובכך, הפרה את חובת הגילוי הקבועה בסעיף 4(ב)4 לחוק מכירת רכב משומש לפיה על העוסק לפרט בטופס פגיעות שנגרמו ברכב ככל הידוע לו.
אומנם, מדובר ברכב משומש שהתובעים נמנעו מלבצע בדיקה בטרם רכישתו, אשר יכולה היה לפרוס בפניהם את מצב הרכב לאשורו (כפי שעלה מהבדיקה שביצעו לאחר הרכישה), אלא שאין בכך כדי להסיר מהנתבעת את אחריותה להביא לידיעת התובעים את העובדות הידועות לה בעת חתימת ההסכם במסגרת חובת גילוי מוגברת נוכח פערי המידע והידע בין הצדדים.
לאור זאת, יש לבטל את החוזה שבין הצדדים. עם ביטול החוזה, חייב כל צד להשיב את שקיבל ובהתאם, יש להורות לנתבעת 1 להשיב לתובעים את עלות הרכב בסך של 23,000 ₪. כנגד ביצוע התשלום, תהיה הנתבעת זכאית לקבל את הרכב לרשותה ולהעביר את הבעלות על שמה. מלבד ההשבה, על הנתבעת לשאת בנזקי התובעים בגין ההוצאות שהוציאו לצורך תיקון הרכב. |
| חזרה למעלה |
|
| 24 [איכות הסביבה] [דיון אזרחי] |
|
| ת"א (הרצליה) 44339-09-20 יהב ולנר נ' ישראל יצחקי (שלום; הדסה אסיף; 30/11/22) - 8 ע' |
| עו"ד: |
ביהמ"ש נעתר לבקשת התובעים, להורות לנתבעים 3-4, לאפשר כניסתו של מומחה לדירתם לצורך ביצוע בדיקה אקוסטית המכונה "בדיקת קול הולם".
איכות הסביבה – מפגעים – רעש
דיון אזרחי – מומחים – מטעם הצדדים
.
בקשת התובעים, להורות לנתבעים 3-4, לאפשר כניסתו של מומחה לדירתם לצורך ביצוע בדיקה אקוסטית המכונה "בדיקת קול הולם". הבקשה הוגשה במסגרת תובענה שהגישו התובעים, ובה עתרו לסעדים שונים, וביניהם סעדים למניעת מטרדים שמהם הם סובלים, לטענתם, מדירת הנתבעים.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
סעיף 2 לחוק למניעת מפגעים קובע: "לא יגרום אדם לרעש חזק או בלתי סביר, מכל מקור שהוא, אם הוא מפריע, או עשוי להפריע, לאדם המצוי בקרבת מקום או לעוברים ושבים". מהוראת חוק זו עולה כי קיימות שתי חלופות לביסוס טענה למפגע שמקורו רעש. החלופה האחת הינה "רעש חזק" והחלופה השנייה הינה "רעש בלתי סביר".
בענייננו, התובעים צירפו שתי חוות דעת, אשר בהן נקבע כי בעשרות מקרים נשמע ותועד רעש הבוקע מדירת הנתבעים, אשר עולה על רעשי הרקע במקום בשיעור העולה על 5 דציבלים. לפיכך, יש, לפחות לכאורה, בסיס לטענת התובעים לפיה מדובר ברעש המהווה רעש חזק על פי סעיף 2 לחוק למניעת מפגעים.
המסקנה לפיה יש למקום להורות לנתבעים לאפשר את קיומה של הבדיקה, מתחזקת לנוכח הסברו של המומחה לאקוסטיקה אודות אופן ביצוע הבדיקה הנדרשת. לא נמצא כי ביצוע הבדיקה יביא לפגיעה כה קשה בפרטיות הנתבעים, עד שפגיעה כזו תצדיק את דחיית הבקשה. גם אי הנוחות שתיגרם לנתבעים פחותה לעין ערוך מזו שעלולה להיגרם לתובעים אם לא יוכלו לבצע את הבדיקה ולהוכיח באמצעותה את קיומו ואת סיבתו של מטרד הרעש, ככל שקיים כזה. לאור האמור, מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת התובעים.
אשר על כן, יש לקבל את הבקשה ולהורות לנתבעים לאפשר את כניסת מומחה התובעים או מי מטעמו לצורך ביצוע בדיקת קול הולם בדירתם. |
| חזרה למעלה |
|
| 25 [נזיקין] |
|
| ת"א (תל אביב-יפו) 21664-05-19 לירון לסר נ' ערן אשחר (שלום; רון גולדשטיין; 29/11/22) - 18 ע' |
| עו"ד: שמואל דבלינגר, ד"ר איריס טרומן |
התקבלה תביעת לשון הרע. נקבע כי כוונת הנתבעים הייתה לפגוע ביכולתו של התובע לפתח את עסקו, לצעוד את צעדיו הראשונים בקליניקה הפרטית שפתח ולגייס קהל לקוחות. ביהמ"ש חייב את הנתבעים לשלם לתובע פיצוי בסך של 80,000 ₪.
נזיקין – עוולות – לשון הרע
נזיקין – פיצויים – בגין לשון הרע
.
זוהי תביעה בלשון הרע שהגיש התובע כנגד הנתבעים – מר ערן אשחר והחברה שבבעלותו, מרכז ע. אשחר לריפוי טבעי בע"מ. זאת, על רקע פרסום מקוון שפרסם הנתבע באתר האינטרנט של הנתבעת, ואשר הופץ על ידו בדואר אלקטרוני וכן בעמוד הפייסבוק האישי שלו, שכותרתו: "כל האמת על המטפל הטבעי לירון לסר".
.
בית המשפט קבע כלהלן:
המאמר פרי-עטו של הנתבע, אשר הופץ לרשימת נמענים רחבה באמצעות הדואר האלקטרוני ואשר קישור אליו פורסם גם באתר האינטרנט של הנתבעת ובעמוד הפייסבוק האישי של הנתבע, גדוש באמירות המהוות לשון הרע ולו על יסוד החלופה הקבועה בסעיף 1(3) לחוק איסור לשון הרע, בדבר פרסום אשר עלול לפגוע בעסקו, במשלח ידו או במקצועו של אדם; וכן על יסוד החלופה הקבועה בסעיף 1(1) לחוק איסור לשון הרע, בדבר פרסום שעלול להשפיל אדם בעיני הבריות.
נוכח המסקנה כי הנתבעים פרסמו לשון הרע וכי לא עומדת להם כל הגנה מכוח החוק, יש להידרש לפיצוי המגיע לתובע.
סעיף 7א(ב) לחוק קובע, כי בית המשפט רשאי לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 ₪, ללא הוכחת נזק (סכום זה צמוד למדד המחירים לצרכן והוא עומד כיום על למעלה מסך של 70,000 ₪). סעיף 7א(ג) לחוק קובע, כי מקום בו הוכח שלשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על כפל הסכום כאמור, ללא הוכחת נזק.
במקרה דנן, לצורך בחינת היקף הפיצוי הראוי בהתאם להוראת סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע, יש לקבוע כי לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע. ויובהר, על מנת לקבוע כי קיימת "כוונה לפגוע", נדרש להוכיח קיומה "של התנהגות זדונית, של כוונה 'של ממש' לפגוע". בענייננו הוכחה "כוונה של ממש" כאמור, לנוכח ההתרשמות, על יסוד חומר הראיות, כי כוונת הנתבעים, לאמיתם של דברים, הייתה לפגוע ביכולתו של התובע לפתח את עסקו, לצעוד את צעדיו הראשונים בקליניקה הפרטית שפתח ולגייס קהל לקוחות (שאינו נמנה בהכרח עם קהל הלקוחות הקיים של הנתבעים). בשקלול מכלול ההיבטים הרלוונטיים, ובהתחשב בנסיבות העניין, יש להעמיד את גובה הפיצוי על סך של 80,000 ₪. כמו כן, ישלמו הנתבעים לתובע הוצאות משפט בסך של 6,400 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך של 20,000 ₪. |
| חזרה למעלה |
|
| 26 [תקשורת] |
|
| תאד"מ (בית שמש) 21841-02-22 עו"ד נועם צוקר נ' סלע מאיר בע"מ (שלום; ריבי לב אוחיון; 28/11/22) - 7 ע' |
| עו"ד: זיו מאור |
תביעה כספית בגין הפרת סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים). נקבע כי התובע זכאי לפיצוי, אם כי לא בטווח הגבוה.
תקשורת – אינטרנט – משלוח דבר פרסומת
.
תביעה כספית לתשלום 27,000 ₪ בגין הפרת סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), הידוע גם כ"חוק התקשורת" או "חוק הספאם".
.
בית המשפט פסק כלהלן:
באשר ל-22 ההודעות, אין חולק בין הצדדים כי הן נשלחו אל התובע שלא כדין, הנתבעת עצמה טענה כי אין לה הסבר למחדל וכי מדובר ברשלנות. יש לפסוק בשאלת גובה הפיצוי, כאשר התובע עותר לתשלום הסכום המקסימאלי שנקבע בפסיקה, בעוד הנתבעת מבקשת לפסוק את הסכומים הנמוכים ביותר המוכרים בקרים כגון דא.
ההודעות ששלחה הנתבעת אל התובע נפרסו על פני תקופה של למעלה משנתיים ובממוצע פחות מהודעה בחודש. אין מדובר בהפרה נוקבת של הוראות החוק, בפרט כאשר התובע לא פעל למניעת שליחתן בזמן אמת ובאמצעות לחיצה פשוטה על כפתור הקישור.
התובע לא חלק על העובדה כי להודעת הפרסום צורף קישור המאפשר הסרת או הפסקת הפרסום באופן מיידי, אולם הסביר כי משיקולים של ביטחון וסרבול העדיף שלא להסיר את הפרסום. אומנם, מלכתחילה ישנה עדיפות לפרסום דרכי הסרת הפרסום שלא באמצעות כניסה לקישור, אולם הפסיקה קיבלה הודעת הסרה גם באמצעות כניסה לקישור. במקרה דנן, לא הייתה מניעה של ממש להסיר הפרסום תוך לחיצה קטנה על הקישור המצורף ובכך לחסום את קבלת ההודעות למן ההתחלה. כן לא נמצא כי עלה חשש ממשי שמא הקישור מכיל וירוסים וכד' בפרט כאשר דבר הפרסום הגיע ממקור ידוע. אי לכך, התובע זכאי לפיצוי ברף הנמוך.
התביעה מתקבלת באשר לטענת הזכות לפיצוי, זאת בהתאם לשורת הדין. התביעה נדחית באשר לסכומים הנדרשים כפיצוי. יש לחייב את הנתבעת בגין הפרת החוק בפיצוי לטובת התובע בסך 200 ₪ בגין כל הפרה. סה"כ תשלם הנתבעת לתובע סכום של 4,400 ₪. |
| חזרה למעלה |
|
| 27 [עונשין] |
|
| ת"פ (תל אביב-יפו) 17760-06-21 מג'אד אלחמאמדה נ' מדינת ישראל (שלום; שמאי בקר; 27/11/22) - 14 ע' |
| עו"ד: דן באומן, צחי הבדלי |
ביהמ"ש דחה בקשה לפיצוי בגין מעצר של נאשם שזוכה בדין. הליכי המשפט, טיבו של הזיכוי, ונסיבותיו של המבקש, לא מצדיקים פסיקת פיצוי לטובתו. גם בחינת עניינו בדיעבד, בראי שיקולי צדק, מובילה למסקנה כי אין לפצותו.
עונשין – פיצויים והוצאות – פיצויים לנאשם שזוכה
.
בקשה לקבלת פיצוי בגין מעצר של מי שזוכה בדין, לפי סעיף 80 לחוק העונשין.
.
בית המשפט דחה את הבקשה, ופסק כלהלן:
סעיף 80 לחוק העונשין מקים שתי עילות נפרדות שבכוחן להצדיק מתן פיצוי; העילה הראשונה – אין יסוד לאשמה, העילה השנייה – נסיבות אחרות המצדיקות מתן פיצוי.
אשר לעילה הראשונה: בהכרעת הדין אומנם סבר ביהמ"ש כי מוטב היה שרשויות אכיפת החוק היו מפעילות שיקול דעת שונה, ונראה כי מבצע "שומר חומות" האפיל על אותו שיקול הדעת. אולם, כניסה לגדריה של העילה הראשונה מחייבת מצב חריג, במסגרתו כתב האישום הוגש מבלי שהיה לו בסיס כלשהו, או שהיסוד להאשמה היה רעוע ביותר, הכולל חוסר תום לב בהגשת כתב האישום, זדון, רשלנות חמורה ביותר, או אי סבירות מהותית ובולטת. תנאים אלו לא התקיימו בעניינו של המבקש. ודוק: עיון בראיות התביעה שנאספו טרם הגשת כתב האישום, העלה כי לא נפל פגם, במובן של חוסר סבירות, בהחלטה להעמיד את המבקש לדין.
אשר לעילה השנייה: גם היא אינה מתקיימת כאן. הליכי המשפט, טיבו של הזיכוי, ונסיבותיו של המבקש, לא מצדיקים פסיקת פיצוי לטובתו. גם בחינת עניינו בדיעבד, בראי שיקולי צדק, מובילה למסקנה כי אין לפצותו. |
| חזרה למעלה |
|
| 28 [בתי-משפט] |
|
| ת"א (עכו) 6006-10-22 יקטרינה פולויינובה נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (שלום; עינת דינרמן; 27/11/22) - 5 ע' |
| עו"ד: |
נדחתה בקשת התובעת לפטור מתשלום אגרה. התובעת הגישה בקשה למתן צו עשה זמני, אך לא הגישה את תביעתה העיקרית כנגד הנתבע, אף לא בחלוף 7 ימים כהוראת תקנה 95(ג) לתקסד"א.
בתי-משפט – אגרות – פטור מאגרה
בתי-משפט – אגרות – פטור מתשלומן
.
בקשת התובעת לפטור מתשלום אגרה, בהתאם לתקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות).
.
בית המשפט דחה את הבקשה, ופסק כלהלן:
בעל דין המבקש פטור מתשלום אגרה נדרש לבסס שני תנאים מצטברים: עליו להוכיח כדבעי חוסר יכולת כלכלית ולשם כך עליו להציג תשתית עובדתית ראייתית מלאה ביותר ועדכנית; עליו לשכנע כי קיימים סיכויים מספקים להצלחת ההליך.
מן החומר שהוצג מצטיירת תמונה של דלות כלכלית האופפת את חייה של המבקשת. נוכח מצבה הכלכלי של המבקשת, היא תתקשה מאוד בגיוס כספים לתשלום אגרה, הנדרשים במסגרת הליך זה וזאת על אף שהמבקשת לא צירפה דפי חשבון בנק לששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה כמבוקש בתקנה 14(א) לתקנות בתי המשפט (אגרות).
ואולם בכל הקשור לסיכויי הליך, אין כך הם פני הדברים: המבקשת הגישה בקשה לסעד זמני שעניינו חיוב הבנק להמציא פרטי צד ג' אליו ביצעה המבקשת בטעות העברת כספים במקום לגורם אליו הייתה אמורה לבצע את ההעברה.
מדובר בבקשה למתן צו עשה זמני, כאשר המבקשת לא הגישה את תביעתה העיקרית כנגד הנתבע, אף לא בחלוף 7 ימים כהוראת תקנה 95(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי. כידוע, הסעד הזמני טפל להליך העיקרי ונועד אך להבטיח את ביצועו. משאין בנמצא הליך עיקרי, הרי שאין לכאורה כל עילת תביעה למבקשת כלפי הנתבע. |
| חזרה למעלה |
|
| 29 [חוזים] |
|
| ת"א (באר שבע) 32674-01-18 אשר אדרי נ' איתי אלטופחי (שלום; נעם חת מקוב; 13/11/22) - 13 ע' |
| עו"ד: שני ישראלי, גדעון פנר, סתיו שמש |
נקבע כי הסכם השכירות בוטל כדין על ידי הנתבע. התקבלה טענת הנתבע לפיה התובע לא גילה לו טרם חתימת ההסכם כי אין לעסק רישיון וחמור מכך, שלא ניתן לקבל עבור העסק רישיון ללא שתבוצע במבנה עבודת שיפוץ מסיבית.
חוזים – שכירות – מטרת השכירות
חוזים – ביטול – כדין
.
תביעה כספית על סך 684,444 ₪ בגין הפרת הסכם שכירות ונזקים שונים.
.
בית המשפט דחה את התביעה, ופסק כלהלן:
יש לקבל את טענת הנתבע כי התובע לא גילה לו טרם חתימת ההסכם כי אין לעסק רישיון וחמור מכך, שלא ניתן לקבל עבור העסק רישיון ללא שתבוצע במבנה עבודת שיפוץ מסיבית. יש לקבל אף את טענת הנתבע כי התובע יצר בפניו מצג כי יש לו רישיון עסק.
על אף שהחובה להשיג רישיון עסק הוטלה על הנתבע, מטרת השכירות הוגדרה בסעיף 3 להסכם והיא: "הקמת חנות לממכר מוצרי בשר, עופות ודגים". שעה שלמטרה זו, לא ניתן היה לקבל רישיון עסק, היה על התובע לגלות זאת לנתבע במהלך המו"מ ובטרם החתימה על ההסכם. גם אם נניח לטובת התובע כי לא היה ער לכך שלא ניתן לקבל רישיון עסק במצב זה, מדובר בטעות משותפת וגם היא מהווה פגם בכריתת החוזה.
אשר על כן, יש לקבוע כי ההסכם בוטל כדין על ידי הנתבע ומכאן שהתביעה של התובע לאכיפת ההסכם ולקבלת מלוא דמי השכירות המגיעים לו למשך שלוש השנים שנותרו על פי ההסכם, נדחית. |
| חזרה למעלה |
|
| משפחה |
| 30 [משפחה] [משפט חוקתי] |
|
| תמ"ש (פתח תקוה) 37256-02-22 פלונית נ' ב"כ היועמ"ש בפרקליטות (משפחה; עידית בן דב ג'וליאן; 16/11/22) - 9 ע' |
| עו"ד: רותי אלדר |
חרף התנגדות ב"כ היועמ"ש, ניתן פס"ד הצהרתי כי שם משפחתה של בתה ז"ל של התובעת, אשר נרצחה על ידי אביה בגיל 10 ח', ישונה משם משפחתו של האב הרוצח, לשם משפחתה של אמה התובעת. על יסוד פסה"ד, יוצא ספח מתוקן לתעודת הזהות של התובעת, ללא שינוי המרשם. הנתבע חויב בהוצאות בסך 10,000 ₪.
משפחה – שינוי שם – של נפטר
משפחה – שינוי שם – סמכות בית-המשפט
משפחה – שינוי שם של קטין – סמכות בית-המשפט
משפט חוקתי – חוקי יסוד – חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו
משפט חוקתי – זכויות הפרט – שמירת כבוד המת
.
תביעת התובעת להצהיר כי שם משפחתה של בתה ז"ל ("הקטינה"), אשר נרצחה על ידי אביה, ישונה משם משפחתו של האב הרוצח "XX" לשם משפחתה של אמה התובעת "YY". התביעה הוגשה לאחר שפקיד הרישום נעתר לבקשת התובעת לשינוי שם המשפחה של התובעת ושל בת נוספת ששרדו ניסיון רצח של האב, לשם נעוריה של האם "YY", אך דחה את בקשת התובעת לשינוי שם משפחתה של הבת ז"ל, בנימוק שלא קיים הליך שינוי שם לנפטר. הפקיד אפשר לתובעת למחוק לחלוטין שמה של הקטינה ז"ל מספח תעודת הזהות של התובעת, אך לכך סירבה התובעת. מכאן תביעה זו. הנתבע, ב"כ היועמ"ש בפרקליטות, מתנגד לכך. התובעת הסכימה שלאחר מתן פסק דין הצהרתי, יוצא לה ספח בו יירשם שם משפחתה של הקטינה ז"ל "YY", מבלי שישונה המרשם. הנתבע מתנגד לכך והציע כי יונפק ספח תעודת זהות חדש שיכלול את שמה הפרטי של הקטינה ז"ל בלבד, ללא שם משפחה. ללא שינוי במרשם האוכלוסין.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את התביעה מהטעמים הבאים:
התובעת מבססת תביעתה על סמכות טבועה של ביהמ”ש מכח סעיף 75 לחוק בתי המשפט. לטענת הנתבע, לא מתקיימים שני התנאים המצטברים בסעיף 75 לחוק – להוכיח כי קנויה לאדם זכות או נתקיים "מצב" שעליו הוא מבקש להצהיר וכן להוכיח כי ראוי לשריין לו את אותה הזכות. ביהמ"ש דוחה את הטענות.
זכותה של הקטינה ז"ל לכבוד במותה, כרוכה וממשיכה את זכותה לכבוד בחייה, כרצף מתמשך, ומעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו; זכותה של הקטינה ז"ל שנרצחה על ידי אביה, זכות יסוד, שלא להיקשר בעבותות לשם משפחתו של מרצחה אשר התכוון להשמידה יחד עם אמה ואחותה. מתוך שכך, ביהמ"ש דוחה מכל וכל את טענת הנתבע כי לא קנויה לקטינה ז"ל או לתובעת זכות, או לא מתקיים "מצב" שעליו מבקשת התובעת להצהיר, וכי לא ראוי לשריין לה את אותה זכות. מתוך שכך לא רק שאין מניעה ליתן הסעד המבוקש על יסוד סעיף 75 לחוק, אלה שבנסיבות החריגות והטראגיות אך צודק ונכון לעשות שימוש בסמכות כללית זו.
מעבר לכך. התוצאה כפועל יוצא מטענות הנתבע – לפיהם במקום בו נפגע קטין על יד הורהו אשר הביא למותו בכוונה, תמנע האפשרות מאותו קטין ז"ל שלא להשתייך להורה הפוגע – אינה יכולה להתקבל על הדעת. תוצאה שכזו מנוגדת לעקרונות הצדק והמוסר, ולא ניתן לקבלה.
באיזון בין האינטרס הפרטי של התובעת לאינטרס הציבורי אותו מייצג הנתבע, בנסיבות החריגות והטראגיות במקרה זה, גובר האינטרס הפרטי.
הצהרה על שינוי שם משפחתה של הקטינה ז"ל לא מייצר זכויות או חובות והתובעת אינה מבקשת לתבוע זכות הנובעת מהשינוי המבוקש. גם לו ישונה המרשם ביחס לשם משפחתה של הקטינה ז"ל, לא יגרור השינוי פגיעה בצד ג'. הנתבע לא הצביע על נפגע פוטנציאלי או על זכות שיכולה להתבע או להפגע כתוצאה מהשינוי. מעבר לכך כי התובעת הסכימה שלאחר מתן פסק דין הצהרתי, יוצא לה ספח בו יירשם שם משפחתה של הקטינה ז"ל "YY", מבלי שישונה המרשם. מנגד, התובעת, לכל אורך הדרך, מבקשת מזור לנפשה המיוסרת בעקבות המעשה הנפשע ומשוועת לצדק אותו מוצאת בשיוכה של הקטינה ז"ל אליה, ובניתוק שיוכה למי שנטל את חייה בכוונה, במו ידיו.
ביהמ"ש סבור כי עמידתו הדווקנית של הנתבע והתנגדותו לסעד המבוקש בנסיבות הקיימות, חוטאת לתכלית של עשיית משפט צדק.
בבחינת למעלה מן הצורך, ביהמ"ש מתייחס ל"נוהל השלמה/ תיקון/ שינוי – פרטי מרשם של נפטר". ומציין בין היתר, כי עצם קיומו של הנוהל מלמד שאפשרות זו של תיקון פרטי מנוח במרשם האוכלוסין קיימת גם מבלי לקבל את עמדת הנפטר. מכל מקום, המצב המשפטי ממנו מבקש פרקליט המדינה להימנע הוא תיקון פרטי המנוח במרשם. כאמור, התובעת תקנה הסעד המבוקש באופן בו ינתן פסק דין הצהרתי. מבוקשה כי יוצא ספח מתוקן על יסוד פסק הדין, ללא שינוי המרשם. ויוזכר כאמור, כי הנתבע כבר הסכים להוצאת ספח מתוקן בו ימחק שם המשפחה "XX".
לפיכך, ביהמ"ש מקבל את התובענה ומוצהר בזאת כי שם משפחתה של הקטינה ז"ל הוא "YY". הנתבע חוייב בהוצאות התובעת בהליך בסכום כולל של 10,000 ₪.
הובהר. פסק דין זה הנו מתן סעד הצהרתי בדבר שם משפחתה של הקטינה ז"ל ואין בו משום הוראה מצווה כלפי משרד הפנים, סעד שאינו בסמכות בימ"ש זה. לצד זאת, יש לדווח כמובן למשרד הפנים על מתן פסק הדין ההצהרתי. |
| חזרה למעלה |
|
| 31 [משפחה] |
|
| ה"ט (ק' גת) 25025-09-22 נ.ת.ב נ' ע. ב (משפחה; בן שלו; 23/10/22) - 8 ע' |
| עו"ד: צחי פנקס, יורם ביתן, חן פלד |
קמה עילה למתן צו לפי החוק למניעת אלימות במשפחה, ולו לפי הוראות סעיף 3 (3) לו. גם אם יכול ותורף הבקשה עצמו פירט מסגרת כללית ברובו, הרי שהן מהבקשה והן מדברי המבקשת עצמם בדיון במעמד צד אחד, ניתן לדלות מספר סיטואציות עובדתיות אשר מקימות כשלעצמן עילה לפי החוק ואשר על פני הדברים ביהמ"ש קובע כממצא עובדתי כי אכן התרחשו, אף שאין מדובר באירוע של אלימות פיזית.
משפחה – חוק למניעת אלימות במשפחה, תשנא-1991 – צו הגנה
.
בקשה למתן צו הגנה לפי סעיף 3 לחוק למניעת אלימות במשפחה. אין חולק שהמשיב עזב את הבית בעקבות הסלמת הסכסוך בין הצדדים בחודש אוגוסט. בבקשה עתרה המבקשת לאסור על המשיב להיכנס לבית המשפחה וכן להטריד את המבקשת ואת בתה ממערכת יחסים קודמת.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את הבקשה מהטעמים הבאים:
קמה עילה למתן צו לפי החוק, ולו לפי הוראות סעיף 3 (3) לו. גם אם יכול ותורף הבקשה עצמו פירט מסגרת כללית ברובו, הרי שהן מהבקשה והן מדברי המבקשת עצמם בדיון במעמד צד אחד, ניתן לדלות מספר סיטואציות עובדתיות אשר מקימות כשלעצמן עילה לפי החוק ואשר על פני הדברים ביהמ"ש קובע כממצא עובדתי כי אכן התרחשו: א. כי המשיב נוהג לצעוק על המבקשת "הלוואי ותתאבדי"; ב. התבטאויות מצד המשיב, תוך אחיזה בסברה (המוטעית) לפיה הואיל והצדדים עדיין נשואים הוא זכאי לבוא עמה במגע מיני, אך מכח הסטטוס שלהם; ג. המשיב ניתק את הטלפון של המבקשת הואיל וזה היה רשום על שמו. גם בהתנהלות כוחנית מסוג זה, אשר טומנת בחובה היבטים של אלימות כלכלית, יש כדי להוסיף נדבך למסקנה שקמה עילה למתן סעד לפי החוק, ולו לפי הוראות סעיף 3 (3); ד. בבקשה ציינה המבקשת כי המשיב החל לעקוב ולבלוש אחריה תוך שהתקין מצלמות והקלטות בבית. דבריו של המשיב בעדותו מבססים את המסקנה כי גם אם יכול ועד כה טרם עשה כן, אין הוא רואה כל פסול בבלישה ומעקב אחר המבקשת בבית שבו היא מתגוררת. די בכל אלה כדי לבסס עילה ולו לפי סעיף 3 (3) לחוק.
ביהמ"ש ער לכך שבמסגרת אותו וויכוח שכפי הנראה התרחש בנוכחות ילדיהם ובתה של המבקשת, השליכה המבקשת מאפרה לכיוונו של המשיב. הסברה של המבקשת שתלתה זאת באיומים ובדברי בלע נטענים של המשיב כלפי בתה הבגירה לא נסתר ולכל הפחות אין באירוע זה כשלעצמו כדי לשלול את עצם התרחשות מכלול האירועים שפורטו לעיל.
די באירועים הנ"ל, גם מבלי להידרש לטענות ביחס להתנהלותו הנטענת של המשיב כנגד הבת הבגירה בכדי ליתן סעד אשר ישמש כתרופה זמנית להסדרת מארג היחסים שבין הצדדים. הדברים יפים במשנה תוקף מקום בו לצדדים שני ילדים משותפים, קטינים. אין כל הצדקה שמערכת יחסים תוקפנית – אפילו תהא זו מערכת יחסים הדדית - תוביל למצב שבו ילדי הצדדים ייאלצו לגדול באווירה פוגענית ואלימה ( ולו מילולית). בוודאי שבמצב דברים זה יש הכרח ביצירה של "הפרדת כוחות", ולו זמנית מכח הליכים אלה, על מנת לאפשר לאבק הסכסוך לשקוע ולו במעט.
בכל הנוגע לטענות המבקשת בדבר מצבו הנפשי של המשיב, אין בעובדה שאדם נוטל תרופה פסיכיאטרית כשלעצמה כדי לשמש עילה למתן סעד לפי החוק, ולא נמצא שהמבקשת עמדה על קביעה של כל ממצא עובדתי אחר באמצעות מומחה רפואי בכל הקשור עם מסוכנות נטענת של המשיב. בנסיבות אלה, לא נמצא בעובדה זו משום נדבך משמעותי, לא כל שכן מכונן, במארג העובדות.
בהתחשב בכך שהמשיב שוהה לכל הפחות מאז סוף חודש אוגוסט מחוץ לבית ביהמ"ש סבור שיש מקום לעגן הרחקה של המשיב מבית המגורים (מרחק 100 מ') למשך 30 יום נוספים. כן נאסר על המשיב להטריד את המבקשת בכל דרך ונאסר עליו להתקין מצלמות מעקב, אבטחה או בילוש בתוך בית המגורים. כ"כ, נאסר עליו לדבר סרה במבקשת באוזני הקטינים. תוקף הוראות אלה שלושה חודשים מהיום; כ"כ, נאסר על המשיב לשאת או להחזיק נשק; מכח הוראות סעיף 2א (ב) לחוק תגיש המחלקה לשירותים חברתיים שבמקום מגורי הצדדים תסקיר דחוף בשאלה האם יש להורות למשיב להתחייב לקבלת טיפול. |
| חזרה למעלה |
|
| המפקח על המקרקעין |
| 32 [מקרקעין] |
|
| (חיפה) 386-20 נציגות הבית המשותף ברח' הלל 58 חיפה נ' סאבא מוניר (המפקח על המקרקעין; יעל ליבוביץ; 25/10/22) - 18 ע' |
| עו"ד: אליאס אבו אלזלף, ירון רגואן |
המפקח על רישום מקרקעין קיבל את תביעת התובעת – נציגות בית משותף והורה לנתבעים לשלם את חלקם היחסי בעלות ביצוע שיפוץ שבוצע בבית מושא ההליך. טענת הנתבעים כי העבודות שבוצעו בלובי הבית היוו שיפור ולא היו הכרחיות – נדחתה.
מקרקעין – בתים משותפים – הוצאות.
.
האם נכון לחייב כל אחד מהנתבעים בתשלום הסך של 29,287 ₪ בגין חלקם היחסי בעלות ביצוע שיפוץ שבוצע בבית מושא ההליך, ואת נתבע 1 בסך נוסף של 1,400 ש"ח בגין שיפוץ קודם שבוצע במעליות.
.
המפקח על רישום מקרקעין קיבל את התביעה ופסק כלהלן:
חוק המקרקעין אינו מכיר מצב של העדר נציגות בבית. מי שטוען כי נציגות מכהנת איננה הנציגות החוקית צריך להוכיח קיומה של נציגות אחרת הפועלת לניהולו התקין של הרכוש המשותף (תשלום חשבונות, ניקיון וכיוצ"ב) ואשר כלפיה מקיימים בעלי הדירות את חובותיהם (למשל תשלום מיסי הנציגות). במקרה דנן לא עלה בידי הנתבעים להוכיח קיומה של כל נציגות אחרת.
בנסיבות עולה, כי התובעת היא הנציגות המכהנת כל עוד לא תבחר נציגות אחרת לבית.
יש לדחות את הטענה כי העבודות שבוצעו בלובי הבית היוו שיפור ולא היו הכרחיות. גם שמירה על תקינותו ומצבו של המבנה ולא רק הסרת סכנת חיים היא בגדר "החזקה תקינה". בנסיבות הוכח, כי השיפוץ היה מחויב המציאות.
לא נפל פגם בהחלטה לבצע שיפוץ בבית, ולחלופין כי ככל שנפל פגם הוא התרפא באמצעות אשרור בדיעבד של בעלי הדירות.
הנסיבות החיצוניות מעידות על כך שבעלי הדירות ראו בהתנהלות הנציגות התנהלות כדין, בין אם מהטעם שבצוק העיתים (דחיפות השיפוץ בשל נפילת אריחי חיפוי וטיח וסמיכות המועדים לפרוץ הקורונה) לא ניתן היה לכנס אסיפה נוספת, ובין אם מהטעם שבעלי הדירות ראו את הנציגות כמי שאמונה על בחירת הקבלן המבצע. בפסיקה נקבע כי ניתן לראות בעצם התשלום עבור הוצאות התיקונים על ידי בעלי דירות משום אשרור ההחלטה על ביצוע התיקונים על ידם, וזאת, בין אם הדיירים אשר ביצעו התשלום נכחו באסיפה ובין אם לאו. |
| חזרה למעלה |
|
| כתבי טענות |
|
|
|
|
|
