| עליון |
| 1 [דיון פלילי] [עונשין] |
 |
| רעפ 1370/17 בן נעים אליהו נ' מדינת ישראל (עליון; א' שהם; 20/04/17) - 7 ע' |
| עו"ד: אבי עמירם |
בקשות רשות ערעור הנסבות על חומרת העונש אינן מצדיקות, ככלל, מתן רשות ערעור, אלא במקרים חריגים, בהם עסקינן בסטייה קיצונית מרף הענישה הנוהג והמקובל; האינטרס הנוגע לשיקום הנאשם משרת את החברה בכללותה, אולם מדובר בשיקול אחד מבין מכלול השיקולים העומדים בפני ביהמ"ש.
 דיון פלילי – ערעור – רשות ערעור
דיון פלילי – ערעור – עונש
עונשין – ענישה – שיקולי ענישה
.
בר"ע על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי, בגדרו נדחה ערעור המבקש על גזר דינו של בימ"ש השלום ובו נגזרו על המבקש 16 חודשי מאסר בפועל ועונשים נוספים, בגין הרשעתו (על יסוד הודאתו) בביצוע עבירות סמים.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו:
הלכה היא, כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת שאלה משפטית כבדת משקל או סוגיה ציבורית רחבת היקף, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים להליך; או כאשר מתעורר חשש ממשי מפני עיוות דין מהותי או אי-צדק שנגרם למבקש. הבקשה דנא אינה עומדת באמות המידה האמורות. מדובר בעניינו הפרטי של המבקש, הא ותו לא.
כמו כן, הבקשה נסובה, כל כולה, על חומרת העונש. בקשות מסוג זה אינן מצדיקות, ככלל, מתן רשות ערעור, אלא במקרים חריגים, בהם עסקינן בסטייה קיצונית מרף הענישה הנוהג והמקובל בעבירות דומות. בענייננו, ניכר כי עונשו של המבקש אינו סוטה ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה.
לא זו אף זו, אלא שעיון בבקשה מעלה כי מדובר באותם נימוקים שנכללו בערעור שהגיש המבקש לביהמ"ש המחוזי ונדחו לגופם ומשכך, ברי כי הבקשה מהווה ניסיון לערוך "מקצה שיפורים" לתוצאת הערעור, ניסיון שאין להיעתר לו.
לגופו של עניין. האינטרס הנוגע לשיקום הנאשם משרת את החברה בכללותה, ואולם מדובר בשיקול אחד מבין מכלול השיקולים העומדים בפני ביהמ"ש. במקרה דנן, לא מצאו הערכאות הקודמות כי שיקולי השיקום מצדיקים חריגה לקולה ממתחמי הענישה שנקבעו, ואף ביהמ"ש העליון סבור כי אין בהליך השיקומי בו מצוי המבקש כדי להצדיק סטייה לקולה ממתחם הענישה, עד כדי ביטול עונש המאסר בפועל שהושת עליו. זאת, להבדיל מהתחשבות בשיקול זה לצורך הקלה במשך תקופת המאסר. |
| חזרה למעלה |
|
| 2 [משפט מינהלי] |
|
| בגץ 6478/15 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' הרשות לשירותיים ציבוריים - חשמל (עליון; א' חיות, י' עמית, מ' מזוז; 20/04/17) - 16 ע' |
| עו"ד: אבי מיליקובסקי, און תבור, נתי אגמון, לידר קופרשמידט, יהושע חורש, תומר שוירמן, גרשון ברקוביץ' |
נדחתה על הסף ולגופה עתירה של חברת החשמל נגד הוראת רשות החשמל המורה לחברת החשמל לחדול מפעילותה לחיבור מפעל תפוגן, באזור התעשייה שער הנגב, לרשת החשמל שלה. בין היתר נקבע כי פעולתה של חברת חשמל היא בבחינת שינוי הסטטוס קוו, בדרך של מחטף ממש וניסיון לנשל מחלק היסטורי, שהליכי הסדרתו מצויים בעיצומם. יש לאפשר לרשויות המוסמכות להשלים את ההסדרה במשק החשמל. יחד עם זאת, צוין כי העיכוב המתמשך בהסדרה הוא מצב בלתי תקין הדורש טיפול מהיר ויסודי.
משפט מינהלי – בגץ – דחייה על הסף
משפט מינהלי – בגץ – היעדר עילה
משפט מינהלי – בגץ – שיהוי
משפט מינהלי – בגץ – מניעות
משפט מינהלי – בגץ – צדדים לעתירה
משפט מינהלי – בגץ – התנהגות העותר
.
עתירה של חברת החשמל נגד הוראה שניתנה לה במאי 2015 על ידי הרשות לשירותים ציבוריים – חשמל (להלן: רשות החשמל) לחדול מפעילותה לחיבור מפעלה של המשיבה 3, (להלן: תפוגן), לרשת החשמל שלה, תוך שהודגש, כי המשיבה 2 (להלן: שער הנגב) פועלת מזה עשרות שנים כמחלקת החשמל הבלעדית באזור התעשייה שער הנגב, בידיעתה של חברת חשמל, והיא נמצאת זה מכבר בהליך לקבלת רישיון חלוקה. כן הודגש כי אף שהליך הסדרת פעילותם של גופים האמונים על חלוקת חשמל, מסוגה של שער הנגב, טרם הושלם, אין לחברת חשמל זכות לפעול מתוקף רישיונה במקום גופים אלה, וכי ניסיונה לעשות כן משמעו הפרה של תנאי המצב הקיים. לטענת חברת חשמל, הוראה זו נועדה לעקוף את סמכותה של ממשלת ישראל כגוף האמון על קביעת מדיניות ושינויים מבניים במשק החשמל, להפריט דה-פקטו את מקטע חלוקת החשמל ולדחוק ככל הניתן את חברת חשמל מתחום זה. כן מבוקש בעתירה סעד כללי, להורות לרשות החשמל לחדול מכל פעילות בנוגע להפרטת משק החשמל, לרבות מתן רישיונות, בטרם השלמת הרפורמה והשינוי המבני במשק החשמל.
.
בג"ץ (מפי השופט מ' מזוז, בהסכמת השופטים א' חיות וי' עמית) דחה את העתירה על הסף ולגופה, מהטעמים הבאים:
דין העתירה להדחות על הסף. העתירה הוגשה בשיהוי ניכר, שכן הוראת רשות החשמל במכתבה מושא העתירה היא אך יישום פרטני של מדיניות אותה מקדמת הרשות מזה שנים לפיה גורמים המבצעים פעילות חלוקה באופן היסטורי ימשיכו לבצע את הפעילות, ויעשו כן באופן בלעדי באזור החלוקה הרלבנטי. השאלה שטרם הוכרעה היא אך באיזו מסגרת משפטית תוסדר הפעילות. מדיניות זו שמקדמת רשות החשמל הייתה ידועה לחברת חשמל. בהעדר טעם מבורר מצדה של חברת חשמל לשיהוי הניכר, אין לקבל את עמדתה "העדכנית" לפיה הרישיון הכללי שבידיה מקנה לה את הזכות או אף מחייב אותה לפעול באזורי חלוקה שבהם קיימת פעילות חלוקה שנעשית שלא לפי רישיון. בנוסף, חל על עמדת העותרת השתק שיפוטי. שכן, לא רק שחברת חשמל הייתה מודעת למדיניות הכללית בדבר פועלם של המחלקים ההיסטוריים וכוונתה של רשות החשמל להסדיר את אופן פעילותם, אלא שחברת חשמל אף תמכה בעמדה זו במסגרת הליך משפטי אחר וטענתה התקבלה. בנוסף, העתירה לוקה באי צירוף משיבים רלבנטיים – כל מחלקי החשמל באזורי תעשייה הפועלים כיום ללא הסדרה כדין – רשימה מוגדרת וברורה של גופים המוכרים היטב לחברת החשמל – אשר קבלת עתירה זו תשליך במישרין ובאופן מהותי על זכויותיהם. וכן אי צירוף הממשלה ושר התשתיות. חברת חשמל מעלה כאמור טענות בכל הנוגע למדיניותה הכללית של רשות החשמל ובאשר לרפורמה שהיא מנהיגה. כעולה מהוראותיו המפורשות של חוק משק החשמל, הסמכות לקביעת מדיניות בתחום משק החשמל מסורה לממשלה ולשר התשתיות. מאידך, תפוגן שצורפה כמשיבה, אינה משיב ראוי שכן אין מבוקש נגדה כל סעד ואין היא עלולה להיפגע מקבלת העתירה, אלא להיפך. תפוגן תומכת בחברת החשמל, ולפיכך ניתן היה, לכל היותר, לצרפה כעותרת.
דין העתירה להדחות אף לגופה בהעדר עילה. אכן העתירה חשפה שוב מציאות בעייתית במשק החשמל. מצב שבו למרות שחלפו שני עשורים מחקיקת חוק משק החשמל טרם הושלמה ההסדרה של פעילותם של כל הגופים הפועלים במשק החשמל; לענייננו – מחלקי החשמל ההיסטוריים הפועלים מזה שנים רבות במקטע החלוקה. זהו מצב בלתי תקין הדורש טיפול מהיר ויסודי. אלא שמצב דברים בלתי משביע רצון זה אין בו כדי להצדיק את התנהלותה של חברת החשמל, אשר עשתה דין לעצמה, ובניגוד למדיניות הרשות והממשלה, הידועה לה היטב, ניסתה לבצע "מחטף" ולנשל מחלק היסטורי, שהליכי הסדרתו מצויים בעיצומם, מחלק מרכזי ממקטע החלוקה שבחזקתו. במצב הדברים הקיים, על המורכבות הרבה שלו, אין ליתן יד ל"מחטפים", אלא יש לאפשר לרשויות המוסמכות להשלים את ההסדרה במשק החשמל. כן יש לזכור כי על הכף מצויים גם אינטרסים של עשרות מחלקי חשמל העוסקים במלאכה זו מזה שנים רבות עוד בטרם נחקק חוק משק החשמל. פרנסתם של אלה, ושל עובדיהם, וכן הסתמכותם לאורך השנים על מצגי הרשות ומדיניותה, הם שיקולים חשובים נוספים המובילים לכך שאין להשלים עם מהלך חד צדדי של שחקן אחד בזירה, גדול ככל שיהיה, ויש להותיר את מלאכת ההסדרה בידי הרשות.
באשר לסעד הכללי שהתבקש בעתירה בדבר מתן הוראה לרשות החשמל לחדול מלבצע פעולות הנוגעות ל"הפרטת" משק החשמל. מעבר לכך שנראה שטיעון כללי זה "גויס" אך לשם מתן לגיטימציה להתנהלותה של חברת החשמל עצמה בניגוד למדיניות הרשויות הידועה לה היטב, הרי שמדובר בטענה כוללנית ובסעד כוללני שבימ"ש זה ככלל אינו נוהג ליתן.
השופטת א' חיות מסכימה כי דין העתירה להדחות על הסף. עם זאת היא מוצאת להדגיש כי העובדה שמזה שנים אין הסדרה כחוק של סוגיית הרישיונות למשיבה 2 ולמחלקי חשמל רבים נוספים דוגמתה הינו בלתי תקין ומטריד ועל הרשות למצוא ללא דיחוי פתרון לדבר בין בדרך של הענקת רישיונות זמניים ובין בדרך מתאימה אחרת, על מנת לשים קץ לעיכוב הבלתי מתקבל על הדעת בהסדרת הנושא. |
| חזרה למעלה |
|
| 3 [בתי-משפט] [דיון פלילי] |
|
| דנפ 3193/17 אמנון מ. יצחקניא עו"ד נ' כב' השופטת דנה מרשק מרום, בית המשפט המחוזי מרכז (עליון; מ' נאור; 19/04/17) - 6 ע' |
| עו"ד: נתן שמואל נחשון, עידן סרי |
בפסק הדין מושא הבקשה לדיון נוסף לא נקבעה כל הלכה חדשה, ולא עולה ממנו כל כוונה לעשות כן. קביעותיו של ביהמ"ש הסתמכו על החוק ועל הלכות קודמות, בהן ההלכות בעניין צמצום האפשרויות לתחום את ייפוי כוחו של סניגור או להפסיק את הייצוג על ידו.
בתי-משפט – דיון נוסף – עילות לקיומו
דיון פלילי – ייצוג – קיומו
.
בקשה להורות על קיומו של דיון נוסף בפסק דינו של בימ"ש זה, במסגרתו נדחה ערעור המבקש על החלטת ביהמ"ש המחוזי לראות אותו כבא כוחו של המשיב 4 בהליך פלילי של גביית עדות מוקדמת. לטענת המבקש, בפסק הדין מושא הבקשה נקבעה הלכה חשובה, לפיה אפשר מעתה כי ייצוגו של נאשם או חשוד בהליך פלילי ע"י עו"ד פלוני, שאינו סניגור ציבורי, יקום ללא הבעת רצון הנאשם במפורש או אף במשתמע, ולמעשה אף בניגוד לרצונו המפורש, אך ורק מכוח התנהגות עורך הדין.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו:
לפי סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט, דיון נוסף יתקיים רק מקום שנפסקה הלכה חדשה וקשה או הלכה הסותרת הלכות קודמות של בימ"ש זה. הלכה חדשה שכזו צריכה לגלות עצמה באופן ברור ומפורש בפסק הדין.
בניגוד לנטען בבקשה, בפסק הדין מושא הבקשה לא נקבעה כל הלכה חדשה, ולא עולה ממנו כל כוונה לעשות כן. קביעותיו של ביהמ"ש הסתמכו על החוק ועל הלכות קודמות, והתבססו על קביעות עובדתיות. בין היתר, ביהמ"ש פסק בהתאם להלכות בעניין צמצום האפשרויות לתחום את ייפוי כוחו של סניגור או להפסיק את הייצוג על ידו.
בנוסף, פירט ביהמ"ש את העובדות מהן הסיק שהמבקש ייצג את המשיב 4, ובהן ייפוי הכוח שניתן לו והתנהגותם של השניים לכל אורך הפרשה. הליך הדיון הנוסף אינו המקום לערער על קביעות כאלו, אלא נועד לדיון בהלכות חדשות וחשובות. |
| חזרה למעלה |
|
| 4 [פשיטת רגל] |
|
| רעא 9524/16 שלום כהן נ' סגלוביץ' עבודות עפר ופיתוח בע"מ (בהסדר נושים) (עליון; נ' סולברג; 19/04/17) - 7 ע' |
| עו"ד: גיל הירשמן, מיכל דלומי, גיורא אלדן |
נאמן רשאי לחלק דיבידנד לנושים עובר להכרעה הסופית בתביעות חוב נוספות שהוגשו ע"י הנושים. ככל שלאחר חלוקת הדיבידנדים תתקבל תביעת חוב של נושה וייפסקו לזכותו כספים, אזי אותו נושה ייהנה מקדימות בחלוקת הדיבידנדים הבאה. אולם אם לא יימצאו בקופת הנאמן די כספים כדי לפרוע את החוב שהוכר לנושה, אזי אין להורות על השבת הדיבידנדים שחולקו לנושים בעבר לקופת הנאמן.
פשיטת רגל – ניהול נכסים – חלוקת נכסים
פשיטת רגל – נאמן – סמכויותיו
פשיטת רגל – נאמן – החלטותיו
.
בר"ע על החלטת ביהמ"ש המחוזי, בגדרה הורה ביהמ"ש להותיר בקופת ההסדר של חברת סגלוביץ' עבודות עפר ופיתוח בע"מ סך כספי של 170,000 ₪, וכמו כן נקבע כי ככל שייפסקו לחובת החברה במסגרת הליכי הבוררות המתנהלים נגדה סכומים כספיים העולים על סך זה, אזי היא תהיה מחויבת לשאת בהם כחלק מהוראות ההסדר החלות עליה.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו:
בידוע, כי בסמכות הנאמן לדון בתביעות חוב שהגישו הנושים, והחלטתו ניתנת לערעור לפני ביהמ"ש. לא נמצא לנכון לדון, אף 'למעלה מן הצורך', בטענותיו של המבקש נגד הכרעת הנאמן בתביעות החוב של המבקש, שכן המועד לערער עליה חלף-עבר זה מכבר.
לא נמצא כי העניין הנדון נמנה על המקרים המצדיקים את התערבות ערכאת הערעור בהחלטת הערכאה הדיונית, והוא אינו עומד באמות המידה למתן רשות ערעור הקבועות בסעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט.
בהתאם להוראות סעיפים 133-132 לפקודה פשיטת הרגל ותקנה 99 לתקנות פשיטת הרגל, רשאי הנאמן לחלק דיבידנד לנושים עובר להכרעה הסופית בתביעות חוב נוספות שהוגשו ע"י הנושים. ככל שהנאמן החליט לבצע חלוקה כאמור, יביא בחשבון בעת קביעת סכום החלוקה את תביעות החוב הנוספות שטרם הוכרעו באופן סופי, וכן את יתר ההוצאות הכספיות הצפויות במסגרת ההליך. ככל שלאחר חלוקת הדיבידנדים תתקבל תביעת חוב של נושה וייפסקו לזכותו כספים, אזי אותו נושה ייהנה מקדימות בחלוקת הדיבידנדים הבאה. אולם אם לא יימצאו בקופת הנאמן די כספים כדי לפרוע את החוב שהוכר לנושה, אזי אין להורות על השבת הדיבידנדים שחולקו לנושים בעבר לקופת הנאמן.
ניכר כי ביהמ"ש המחוזי נתן דעתו על מכלול השיקולים הרלבנטיים לשם הבטחת יתר ההוצאות הכספיות הצפויות לחברה, ובכלל זה לתביעות החוב נגד החברה המתבררות כעת בהליכי הבוררות ולשיעורי הדיבידנד להם זכאים התובעים. לכך יש להוסיף את החלטת ביהמ"ש להורות על חיוב החברה לשאת בתשלומים כספיים, ככל שאלה ייפסקו, שיעלו מעבר לסכום הכספי שנותר בקופת ההסדר, אשר יש בה כדי להפיג את חששו של המבקש כי לא יהיה לו ממי להיפרע. |
| חזרה למעלה |
|
| 5 [בתי-משפט] |
|
| עעמ 2147/17 אבנרי שאיבות בע"מ נ' נטע עופר עבודות ביוב ומים בע"מ (עליון; א' שהם; 19/04/17) - 7 ע' |
| עו"ד: איל קרמר, רנאד עיד, רות ברק, ואמוץ ויס |
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין עד להכרעה בערעור על עתירה מנהלית, תיבחן ע"פ הכללים שנקבעו לעניין זה במשפט האזרחי; מציאות דברים אשר מתקיימת לפרק זמן ממושך עשויה לשמש – בנסיבות מסוימות – שיקול התומך בבקשה לעיכוב ביצוע.
בתי-משפט – עיכוב ביצוע – של פסק דין
בתי-משפט – פסק-דין – עיכוב ביצוע
.
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בימ"ש לעניינים מנהליים, במסגרתו התקבלה עתירת המשיבה 1 וביהמ"ש הורה על ביטול זכיית המבקשת במכרז, ועל השבת הדיון לוועדת המכרזים של המשיבה 2.
.
ביהמ"ש העליון קיבל את הבקשה בקבעו:
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין עד להכרעה בערעור על עתירה מנהלית תיבחן ע"פ הכללים שנקבעו לעניין זה במשפט האזרחי, ובראשם הכלל לפיו הגשת הערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה עליה מערערים. ביהמ"ש ייעתר לבקשה לעיכוב ביצוע במקרים חריגים בלבד, ורק כאשר הראה המבקש כי סיכויי ערעורו טובים וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו. יחסי הגומלין בין שני השיקולים מוכרים בפסיקה כ"מקבילית הכוחות". ואולם, מאזן הנוחות מהווה את אבן הבוחן המרכזית להכרעה בבקשה.
במקרה הנדון, מאזן הנוחות מטה את הכף לעבר קבלת הבקשה. במסגרת עתירתה לא הגישה המשיבה 1 בקשה למתן צו ביניים שימנע את ההתקשרות בין המבקשת לבין המשיבה 2. וכך, ממועד זכייתה במכרז המבקשת היא שמבצעת בפועל את העבודות מושא המכרז עבור המשיבה 2, ולהנחת דעתה. הדעת נותנת, כי במהלך תקופה זו (למעלה משנה) השקיעה המבקשת משאבים רבים לצורך ביצוע העבודות. בנסיבות אלו, ועד להכרעה בערעור, יש להותיר את המצב על כנו. כפי שנפסק, מציאות דברים המתקיימת לפרק זמן ממושך, עשויה לשמש בנסיבות מסוימות שיקול התומך בבקשה לעיכוב ביצוע.
לא זו אף זו, יש לזכור, כי לצד ביטול זכיית המבקשת במכרז, הורה בימ"ש קמא על החזרת הדיון לוועדת המכרזים על מנת שתבחן את השאלה האם יש להכריז על המשיבה 1 כזוכה במכרז – כלומר, זכיית המשיבה 1 במכרז כלל אינה מובטחת, וככל שוועדת המכרזים תחליט שהמשיבה 1 אינה ראויה לזכות במכרז, תאלץ המשיבה 2 לפרסם מכרז חדש – דבר שעלול להכביד גם על הרשות המנהלית.
לפיכך, ומבלי לנקוט עמדה לגבי סיכויי הערעור, נראה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת עיכוב ביצוע פסק הדין, לרבות עיכוב קבלת החלטה חדשה ומימושה ע"י ועדת המכרזים, בדבר זכיית מציע אחר במכרז. |
| חזרה למעלה |
|
| 6 [משפט חוקתי] |
|
| בגץ 7321/12 מיכאיל לזרב נ' רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול (עליון; ע' פוגלמן, מ' מזוז, א' רובינשטיין; 19/04/17) - 12 ע' |
| עו"ד: יצחק ברט, יבגני רזניקוב, נטליה טיטוב |
קשר פורמאלי של נישואין בלבד, או אימוץ, אינו הופך אדם לזכאי לשבות מכוח החוק. יש לבחון את כנות הקשר.
משפט חוקתי – שבות – בני משפחה של יהודים
משפט חוקתי – שבות – חוק השבות, תשי-1950
.
עניינה של עתירה זו במתן מעמד לעותרים לפי חוק השבות. במהלך הדיונים בעתירה, הסכימה המשיבה כי העותר 1, שאומץ ע"י אב שאינו יהודי, הוא בן ביולוגי לאב יהודי; ומשלב זה, נסבה העתירה על התנאים הנוספים הקבועים בחוק לצורך קבלת מעמד עבור העותרים, ובעיקר, עבור העותרת 2 והעותר 3. העותרים 1 ו-2 (להלן העותר והעותרת) הם אזרחי מולדובה, שנישאו זל"ז ב-2002. העותר 3 (להלן: סטניסלב) הוא בנה הביולוגי של העותרת והוא אומץ על-ידי העותר בשנת 2010, מספר חודשים בלבד לפני הגעתם של העותרים ארצה. עפ"י הנטען, העותר גידל את סטניסלב ביחד עם העותרת מינקות וכי הליך האימוץ היה פורמאלי גרידא.
.
בג"ץ (מפי השופט ע' פוגלמן, בהסכמת השופטים מ' מזוז והמשנה לנשיאה א' רובינשטיין) קיבל את העתירה ביחס לעותר בלבד, מהטעמים הבאים:
סעיף 1 לחוק השבות קובע כי "כל יהודי זכאי לעלות ארצה"; וכי אשרת עולה או תעודת עולה (בשים לב לשאלה אם המבקש נמצא בארץ בעת הגשת הבקשה, אם לאו) תינתן ליהודי אשר "הביע את רצונו להשתקע בישראל". זאת, בהיעדר קיומם של סייגים המנויים בסעיף 2(ב) לחוק. בהמשך לכך, סעיף 4א לחוק השבות קובע כי הזכויות לפיו יוקנו גם לבני המשפחה של זכאי השבות לפי החוק. סעיף זה מהווה הרחבה של מעגל הזכאים, אשר נועדה לאפשר ליהודים הזכאים לעלות ארצה על-פי חוק השבות לעשות כן עם משפחתם. ודוק: הזכות לשבות מוענקת לבני משפחה שקשרו גורלם בגורלו של יהודי שחוק השבות חל עליו; היא אינה ניתנת למי שלא קשרו אותו קשר מן הבחינה המהותית, אף אם מחזיקים הם בסטטוס פורמאלי של בני משפחה. ברוח זו, נקבע כי קשר פורמאלי של נישואין בלבד אינו הופך אדם לזכאי לשבות מכוח החוק, אם מדובר בנישואין פיקטיביים; ואף אם הנישואין נעשו בתום לב, יש מקום לבחון אם בני הזוג אכן מקיימים חיי שיתוף, עובר לעלייתם ארצה, ולעיתים אף לאחר מכן. הוא הדין באשר לזכאותו של ילד שאומץ על-ידי יהודי. לפי נוהל רשות האוכלוסין וההגירה, רואים גם בילד שאומץ על-ידי יהודי כילד של יהודי, בכפוף לכך שמדובר באימוץ כן, שביסודו כוונה אמיתית ליחסי הורות בין המאמץ למאומץ. על-פי נוהל זה, ככל שהאימוץ בוצע בסמוך להגשת הבקשה לקבלת מעמד, יהיה מקום לבחון לעומק את כנותו. השאלה אם מתקיים קשר משפחתי בנסיבותיו של מקרה ספציפי אם לאו, נטוע הוא תמיד בנסיבותיו של העניין, ודרוש להוכחה בראיות בנסיבותיו הוא.
בענייננו, בכל הנוגע לעותר, המשיבה הסכימה, בשלב מתקדם של הדיון ולאחר שהוצא צו-על-תנאי, כי העותר הוא זכאי שבות כבן של יהודי. כאשר בתצהיר התשובה נכתב מפורשות כי ככל שהעותר יביע את רצונו להשתקע בארץ במהלך ראיון שייערך לו – יינתן לו מעמד עולה. רק בהודעתה האחרונה טענה המשיבה כי יינתן לו רישיון מסוג א/1 ("עולה בכוח") לתקופה של שנה, כאשר "בחלוף שנה תיבחן מידת השתקעותו של העותר בישראל, וככל שיתברר כי הוא השתקע בישראל, יינתן לו מעמד של עולה ואזרחות ישראלית". אין לקבל עמדה זו. המשיבה איננה יכולה לסטות מהתחייבויות ומהטענות בבסיס תצהיר התשובה, בלא שהוכח קיומו של שינוי נסיבות מהותי או נתונים נוספים שלא היו ידועים למשיבה. ודוקו: השתקעות בארץ – להבדיל מהבעת רצון לעשות כן – איננה תנאי לזכאות לשבות לפי החוק. כך, אדם יכול להביע רצון זה הן בטרם הגיע ארצה, הן לאחר מכן. נוכח הצהרתו של העותר כי הוא עודנו עומד על בקשתו ומעוניין להשתקע בישראל, ובשים לב לכך שהמשיבה לא טענה בשום שלב, כי לא השתכנעה בכנות רצונו זה, יש להעמיד את המשיבה בגדר דל"ת אמותיו של תצהיר התשובה מטעמה ולהפוך את הצו-על-תנאי בעניינו של העותר למוחלט כך שהעותר יקבל מעמד עולה לפי חוק השבות, כמו גם אזרחות ישראלית על-פי סעיף 2 לחוק האזרחות, – ללא דיחוי נוסף.
לעומת זאת, בכל הנוגע לעותרים 2-3, דין העתירה להדחות. בעניינה של העותרת, בג"ץ אינו מוצא פגם בעמדת המשיבה לפיה יש לבחון את טיב הקשר בין בני הזוג לצורך מתן החלטה בשאלת זכאותה של העותרת לשבות וזאת בשל התקופה הארוכה בה חיו בני הזוג בנפרד, מהמועד בו הגיעו לראשונה לארץ והגישו את הבקשה למעמד, בשנת 2010, ועד היום. בהקשר זה נדחתה טענת העותרים לפיה יש לבחון את עניינם לפי מועד הגשת הבקשה – היינו בשנת 2010. החובה לאסוף את העובדות הנוגעות לעניין חלה על הרשות ביחס לנתונים שיכלו להיות בפניה במועד קבלת ההחלטה. בענייננו, במועד קבלת ההחלטה בבקשה המקורית, סברה המשיבה כי לא עלה בידי העותרים להראות כי אביו של העותר הוא יהודי ולכן כלל לא נבחנה השאלה בדבר חיי השיתוף שקיימו העותר והעותרת הן עובר להגעתם ארצה, הן לאחר מכן. טענות אלו נבחנו לגופן רק עובר להחלטה החדשה, בשנת 2017 רק לאחר שהמשיבה הסכימה לכך שהעותר הוא בן של יהודי. בבחינת התשתית העובדתית שעמדה בפני המשיבה בעת קבלת ההחלטה החדשה, אכן היה קושי לקבוע מסמרות בטיב הקשר בין העותר והעותרת, בשים לב לזמן הארוך שחיו בנפרד. משכך, ההחלטה ליתן לעותרת בינתיים רישיון ישיבה ארעי לתקופה של שנה, ולבחון את עניינה בעוד זמן נוסף, לאחריו יתברר אם אכן מקיימים העותרים קשר זוגי אמיתי וכן, מהווה למעשה השהייה של ההחלטה הסופית עד שיתבררו העובדות כהווייתן. בהשהייה זו של ההחלטה בנושא מעמד עולה עד שיתבררו העובדות אין פסול כשלעצמה, ואין בה כדי להביא להתערבות בג"ץ. מכל מקום נקבע כי הבחינה המחודשת לא תעלה על פרק זמן של שנה.
אף בכל הנוגע לסטניסלב, לא הוצג טעם להתערבות. לעמדת המשיבה הספיקות העולים נוכח מועד אימוצו של סטניסלב לא הופרכו, והיא לא השתכנעה כי האימוץ היה כן, כנדרש לפי נוהל האימוץ. העותרים לא העלו כל טעם להתערבות בהחלטה זו , וזאת מבלי להביע דעה על בקשתו במסלול אחר, בעקבות זוגיות עם אזרחית ישראלית. |
| חזרה למעלה |
|
| עבודה אזורי |
| 7 [עבודה] |
|
| סעש (ב"ש) 29562-09-14 אברהם שמילוביץ נ' איסכור מתכות ופלדות בע"מ (עבודה; יוחנן כהן, נ.צ.: מ' זיכרמן; 06/04/17) - 17 ע' |
| עו"ד: ברוך כהן, מעיין וייס, תומר הדס |
לעובד שהגיע לגיל פרישה חובה, קיימת הזכות לבקש להמשיך את יחסי העבודה עם מעסיקו גם לאחר הגיעו לגיל פרישה חובה. עם הגשת הבקשה, חלה על המעסיק החובה להפעיל שיקול דעת ראוי. תובע 1 לא פנה לנתבעת בבקשה מפורשת להמשיך לעבוד לאחר פרישתו ולפיכך לא קמה לנתבעת חובה לשקול בקשה שלא הובאה בפניה, ולפיכך תובע 1 אינו זכאי לפיצוי בגין פיטורין שלא כדין ולפיצוי בגין חלף הודעה מוקדמת; התובעים אינם זכאים להשלמת פיצוי פיטורים לפי ההסכמים הקיבוציים החלים.
עבודה – פרישה מעבודה – גיל פרישה
עבודה – מעביד – חובותיו
עבודה – פיטורין – פיצויים
עבודה – פיטורין – הודעה מוקדמת
עבודה – הסכם קיבוצי – הסדרת פיצויי פיטורין
.
עסקינן בתביעת התובעים לתשלומים בעד השלמת פיצויי פיטורים בסך השווה ל-2.33% מהשכר הקובע, בנוסף לסכומים שנצברו בקופת הפיצויים בקרן פנסיה ובלא קשר לשיעור שנצבר בפועל בקופה; בנוסף עסקינן בתביעת התובע 1 לתשלום פיצויים בגין פיטורים שלא כדין וללא עריכת שימוע ולתשלום חלף הודעה מוקדמת לפיטורים.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופט י' כהן ונציג הציבור מ' זיכרמן) דחה את התביעות ופסק כי:
אשר לתביעה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין וללא עריכת שימוע, סעיף 4 לחוק גיל פרישה קובע כי "גיל פרישה חובה" הוא גיל 67, לגבר ולאישה. עת התובע הגיע לגיל פרישה חובה ניתן לחייבו לפרוש מהעבודה. הלכה היא כי לעובד שהגיע לגיל פרישה חובה, קיימת הזכות לבקש להמשיך את יחסי העבודה עם מעסיקו גם לאחר הגיעו לגיל פרישה חובה. עם הגשת הבקשה, חלה על המעסיק החובה להפעיל שיקול דעת ראוי וענייני בעת קבלת ההחלטה. ככל שמתקבלת החלטה כי העובד לא ימשיך לעבוד אלא ייצא לפנסיה, על ביה"ד לבחון האם המעסיק הפעיל שיקול דעת ראוי. בנסיבות דנן, חרף העובדה כי עמדה לתובע הזכות לבקש מהנתבעת להמשיך ולעבוד אצלה גם לאחר הגיעו לגיל פרישה, לא הוכח כי הוא עמד על זכות זו בזמן אמת. התובע לא פנה מעולם לנתבעת לבקש מיוזמתו להמשיך ולעבוד אצלה לאחר הגיעו לגיל פרישה. נוכח מחלת התובע, לא ניתן היה אף להסיק כי התובע ירצה להמשיך בעבודתו. התובע התכונן לפרישתו זמן רב טרם הגיעו לגיל פרישה חובה. בלעדי הבקשה של התובע להמשיך ולעבוד בנתבעת גם לאחר הגיעו לגיל פרישה, לא קמה לנתבעת החובה כמעסיקה לשקול בקשה שלא הובאה בפניה. בנסיבות אלו, לא נמצא כי התובע פוטר שלא כדין.
אשר לתביעה להשלמת פיצוי פיטורים לפי ההסכמים הקיבוציים, ככלל לפי הרישא של סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, סכומים המופרשים לקרן פנסיה לא יבואו במקום פיצוי פיטורים. יחד עם זאת, נקבע בסיפא כי הסכומים המופרשים בקרן הפנסיה לפיצויים, כן יכולים להוות תחליף לפיצויי פיטורים של העובד, ובלבד שנקבע כך בהסכם קיבוצי החל על העובד והמעסיק או שניתן לכך אישור על ידי שר העבודה. הצדדים הניחו שלושה הסכמים קיבוציים, החלים על עובדי המפעל והמעסיק, לעניין שאלת הזכאות להשלמת פיצויי פיטורים. ראשית, הוראות הסכם קיבוצי מיוחד-כור אינן חלות על הצדדים ביחס לשאלה שהובאה. שנית, בין אם לפי הוראות הסכם קיבוצי מיוחד-איסכור, ובין אם לפי הוראות הסכם הקיבוצי הכללי פנסיה בתעשייה, התובעים אינם זכאים לתשלום נוסף להשלמת פיצויי פיטורים, שכן קיבלו מעבר ל-100% פיצויי פיטורים. אין הצדקה לקבוע כי הם זכאים לתשלום נוסף מלבד הסכומים שהופרשו עבורם לקופת פיצוי הפיטורים ביתר.
משמדובר בפרישה מעבודה מפאת הגעה לגיל פרישה חובה לפי החוק ולנוכח הפסיקה, ואין מדובר בפיטורים, הרי שאין תחולה לחוק הודעה מוקדמת לפני פיטורים ולכן דין התביעה לפיצוי חלף הודעה מוקדמת להידחות. |
| חזרה למעלה |
|
| 8 [עבודה] |
|
| סעש (ת"א) 742-01-16 פולריס הנדסת מערכות בע"מ נ' דוד צלח (עבודה; ד"ר אריאלה גילצר כץ, נ.צ.: י' גליק; 05/04/17) - 8 ע' |
| עו"ד: עמירם אילון, שמעון חיים ויקי |
ביה"ד פסק כי, אין לאכוף תניית אי תחרות שנקבעה בהסכם העסקה של הנתבע, מאחר שמקרה זה אינו נכנס בגדר המקרים בהם יינתן תוקף לתנייה כאמור, בהתאם להלכת צ'ק פוינט.
עבודה – חוזה עבודה – הגבלת חופש העיסוק
עבודה – חוזה עבודה – תניית אי תחרות
עבודה – יחסי עבודה – הגבלת עיסוק
.
הנתבע עבד כטכנאי אלקטרוניקה שכיר אצל התובעת. הנתבע התחייב במסגרת הסכם העסקתו בתניית אי תחרות, שלא לעבוד עם סיום עבודתו בשני מקומות עבודה אחרים ובצידה פיצוי מוסכם. לאחר סיום עבודתו, החל הנתבע לעבוד באחד ממקומות עבודה אלו. הדיון נסב אודות השאלה האם יש מקום לחייב את הנתבע בפיצוי כפי שנקבע בהסכם ההעסקה.
.
בית הדין האזורי לעבודה (סגנית הנשיאה ד"ר א' גילצר-כץ ונציג הציבור י' גליק) דחה את התביעה ופסק כי:
טענת התובעת כי אין עסקינן באכיפה של תניית אי-תחרות אלא באכיפה של תניית פיצוי מוסכם, נדחתה, שכן הפיצוי המוסכם הוא בגין הפרה של תניית אי-תחרות ולא ניתן להפריד בין השניים. קרי, אם תניית האי-תחרות איננה תקפה בהסכם גם הפיצוי המוסכם איננו תקף בהסכם. המקרים בהם ייתן ביה"ד תוקף לתניה המגבילה את חופש העיסוק של עובד, נקבעו בהלכת צ'ק פוינט והם: שימוש בפטנט רשום או בזכויות יוצרים; שימוש שלא כדין בסודות מסחריים; המעסיק השקיע משאבים מיוחדים בהכשרת העובד ונקבעה בחוזה ביניהם התחייבות של העובד לעבוד פרק זמן מינימלי אצל המעסיק; העובד קיבל תמורה מיוחדת עבור התחייבותו שלא להתחרות במעסיק עם תום יחסי העבודה ביניהם; בחינת תום הלב וחובת האמון בין הצדדים מחייבת את אכיפת התניה.
במקרה דנא, הנתבע לא החזיק בסוד מסחרי או למצער לא הוכח אחרת; הנתבע לא היה חשוף לקניין רוחני של הנתבע או למצער לא פורט המידע שלכאורה היה ברשות הנתבע. הנתבע עבד במשך 25 שנה בטרם החל עבודתו אצל התובעת ואת ניסיונו רכש שם. התובעת לא ערכה בדיקה אם הנתבע נטל חומר ללא רשות מהתובעת. התובעת טענה כי הנזק נגרם לה בשל קשריו של הנתבע עם לקוחות התובעת, אולם לא הוכיחה כי הנתבע היה בקשר עסקי עם לקוחות התובעת; התובעת לא הוכיחה כי נתנה לנתבע תמורה כלשהי בתמורה להתחייבותו שלא לעבוד אצל אחר, אלא היא טוענת כי העובדה שהנתבע השתכר אצלה יותר מאשר אצל המעסיק הנוכחי היא התמורה. עם זאת, התובעת לא יכלה לדעת בזמן חתימת ההסכם מה ישתכר הנתבע לאחר סיום עבודתו אצלה ולכן הלכה למעשה לא התכוונה ליתן לו תמורה בתמורה להתחייבותו של הנתבע שלא לעבוד אצל האחר. לכן, התובעת לא נתנה תמורה לנתבע להגבלת עיסוקו. לא זו אף זו, לא הוכח שחל שינוי כלשהו בשכרו של הנתבע לאחר החתימה על התניה. זאת ועוד, אין עסקינן בעובד שמתכנן את עזיבתו מתפטר מעבודתו וחובר לחברה אחרת, אלא הנתבע פוטר על ידי התובעת. הנתבע אף נשאר מובטל מספר חודשים ומצא עבודה בשכר נמוך מהשכר ששולם לו; לא הוכח על ידי התובעת כי ניתנה לנתבע במהלך תקופת עבודתו הכשרה מיוחדת.
הנתבע אדם מבוגר, נותר ללא עבודה לאחר שפוטר על ידי התובעת ונאלץ לחפש עבודה אחרת. מקצועו של הנתבע במשך 25 שנה הוא תיקון כרטיסים אלקטרוניים. הנתבע מצא עבודה במקצועו. זאת ועוד, התובעת לא הוכיחה כי במעבר של הנתבע אל חברה אחרת, נגרם לה נזק כלשהו. לאור כל האמור, התביעה נדחתה. |
| חזרה למעלה |
|
| 9 [עבודה] [כספים] |
|
| קג (ת"א) 10803/08 קרן השתלמות למורים וגננות בע"מ נ' רשת גני ילדים של אגודת ישראל (עבודה; חנה טרכטינגוט, נ.צ.: ח' קפלניקוב, מ' מנוביץ; 04/04/17) - 10 ע' |
| עו"ד: עדיאל חשין, מייק אברהמס, בן ציון י.א. שפר, יפה צור |
הנתבעת, רשת המעסיקה גננות בחוזי עבודה אישיים, לא העבירה במועד הפרשות לתובעות, קרנות השתלמות לעובדי הוראה, במשך כחצי שנה, ולפי תקנה 22 לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), עליה לשלם לתובעות ריבית בגין אי העברת ההפרשות במועד, ובגין הריבית על הריבית.
עבודה – הגנת השכר – חוב קופת גמל כשכר מולן
כספים – ריבית – ריבית פיגורים
.
תביעה ותביעה שכנגד בין התובעות-קרנות השתלמות לעובדי הוראה, המהוות גם קופות גמל, לבין הנתבעת המעסיקה מאות גננות בחוזי עבודה אישיים עונתיים בגין אי העברת הסכומים הנדרשים, בצירוף ריבית חשכ"ל בהעברת כספים מהמערכת הבנקאית לפי תקנה 22 לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), תשכ"ד-1964 (להלן: התקנות).
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ח' טרכטינגוט ונציגי הציבור ח' קפלניקוב, מ' מנוביץ) קיבל את התביעה, דחה את התביעה שכנגד ופסק כי:
קרנות ההשתלמות עונות להגדרת "קופת גמל" כפי שהיא מופיעה בחוק הגנת השכר, וההפרשות בגינה הן בגדר שכר עבודה. באותה מידה יש לראות את תקנות מס הכנסה כמתייחסות לקופות גמל וכן לקרנות ההשתלמות, וכי האישורים אשר יש להציג לצורך פעילות כחברה מנהלת של קופה מנהלת חלים על כל סוגי הקופות ובאותו אופן גם החיוב בריבית פיגורים. העובדה שההגדרה של קופת גמל בתקנה 1 מפנה לסעיף בפקודה אשר בוטל, אינה מאיינת את תחולתן של התקנות על קרנות ההשתלמות. לפיכך, התקנות מתייחסות לקופות גמל וכן לקרנות ההשתלמות.
טענת הנתבעת כי אין לחייב בריבית פיגורים מקום בו לא נכרת חוזה בין המעסיק לקרנות ההשתלמות, המעגן את אותה החובה, נדחתה. מן העובדה שהנתבעת אינה חולקת על עצם החובה להעביר את הפרשות העובדים לקרנות ההשתלמות, ובהתאם היא פועלת באופן חודשי וקבוע, ומעבירה, אף אם באיחור את התשלומים, הרי שמקופלת בכך ההבנה כי קיים חוזה בין הצדדים.
לאור האמור, על הנתבעת לשלם לתובעות ריבית בגין העיכוב בתשלום, ועל הריבית לשאת ריבית פיגורים. עם זאת, בנסיבות העניין הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום ולא ימשיך לשאת ריבית דריבית. |
| חזרה למעלה |
|
| 10 [שירות המדינה] [עבודה] [משפט מינהלי] |
|
| סעש (חי') 47133-07-14 סעיד דבאח נ' מועצה מקומית דיר אל אסד (עבודה; יפית מזרחי לוי, נ.צ.: א' גור, י' רוב; 04/04/17) - 29 ע' |
| עו"ד: אלי עבוד, בועז גולדברג |
החלטת ההפחתה בשיעור הפנסיה התקציבית של התובע התקבלה שלא כדין ודינה להתבטל; עם זאת, הפחתת תקופות העבודה הנושאות זכאות לפנסיה התקציבית אינה חוקית, אלא על התובע להשיב את כספי הציבור בגין פנסיה תקציבית אותם קיבל ביתר.
שירות המדינה – גימלאות – חישובן
עבודה – גימלאות – חישובן
עבודה – עובדי מדינה – גימלאות
משפט מינהלי – התנהגות הרשות – שינוי החלטה
.
תביעת התובע לחייב את הנתבעת 1 (להלן: המועצה) לסעד הצהרתי הקובע כי זכותו לפנסיה תקציבית הינה בשיעור 69.67%, להשבת הפחתות שבוצעו בתשלומי הפנסיה שלו וכן לתשלומי פנסיה לאחר פרישתו, פדיון יתרת ימי מחלה ותשלום בגין מענק יובל בתקופת הפנסיה. עיקר הדיון נסב אודות השאלה האם החלטת המועצה באשר להפחתת שיעור הפנסיה לתובע התקבלה כדין.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת י' מזרחי-לוי ונציגי הציבור א' גור, י' רוב) דחה את התביעה ברובה ופסק כי:
ביה"ד עמד על המסגרת הנורמטיבית הקבועה בחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות (להלן: חוקת העבודה), ההלכות הפסוקות בענין חובת הרשות המקומית בביטוח עובד בפנסיה תקציבית והוראות הסכם המעבר מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת. מדובר בהחלטה מנהלית הבאה לתקן טעות שנפלה כביכול בהחלטה קודמת – החלטת הפרישה, כאשר זו שהתקבלה אינה החלטה מנהלית, אלא החלטה הקובעת זכויות לפי חוק לתובע. ככל שאכן נפלה טעות בהחלטה על תנאי הפרישה, אופן תיקון הטעות הינו עניין שבשיקול דעת מינהלי. ביה"ד בחן את אינטרס הסתמכות התובע לעומת האינטרס הציבורי, ופסק כי בנסיבות, האינטרס הציבורי גובר במובהק על אינטרס התובע, באופן המחייב תיקון ההחלטה על תנאי הפרישה. אף שלא הוכח שהתובע גרם ליצירת ההסדר הפנסיוני ביתר, הוא הכחיש והסתיר אותו ולא תרם למניעת הטעות שזיכתה אותו בכספי פנסיה ביתר. התנהגותו זו עולה כי חוסר תום לב ושוללת את יכולתו של התובע להסתמך על הטעות. הגם שלכאורה, הפחתה בשיעור פנסיה, כשלעצמה, פוגעת באינטרס ההסתמכות, אינטרס ההסתמכות של התובע לא נפגע, משום שהתובע לכל הפחות ידע על קיומם של כספים ששולמו לו ביתר, אף אם לא הוכח שהיה האחראי לתשלום שנעשה ביתר. המועצה יצרה מצב בו תובע כבר הספיק ליהנות מפירות ההחלטה באשר לתנאי פרישתו, עד לאחר ההחלטה בדבר הפחתת הכנסת התובע, אולם לא הוכח נזק שנגרם לתובע או כי שינה מצבו לרעה. אמנם הפחתה בשיעור הפנסיה, כשלעצמה, יוצרת נזק, אך מדובר בנזק כספי שאפשר שהתאזן מול כספים שנצברו לזכות התובע בקופות הגמל, כספים שפדה התובע ושולמו לו במקביל או "בכפל" לפנסיה התקציבית. התובע היה שותף לטעות בגינה זכה לתשלום ביתר שלא היה זכאי לו, כאשר טענות ההסתמכות ותום הלב אינן עומדות לו, ולפיכך משקל האינטרס האישי נמוך במיוחד.
מקרה זה נמנה על המקרים המיוחדים בהם אף ללא שינוי נסיבות, יש לראות בעצם ההחלטה לתקן את ההחלטה על תנאי הפרישה – פעולה שנעשתה כדין. האינטרס הציבורי של שמירה על מנהל תקין ומניעת העברת כספים שלא כדין לבעלי תפקיד בכיר ראוי להגנה, וגובר על האינטרס האישי של התובע ולכן מצדיק את תיקון ההחלטה על תנאי הפרישה. לאחר גילוי הכספים שהופקדו, לא יכלה המועצה להמשיך לשלם לתובע פנסיה תקציבית מלאה, כאשר בפועל התובע פדה כספים ששילמה המועצה, במקביל לתשלומי הפנסיה התקציבית. על המועצה היה לקבל החלטה מתקנת ביחס לתשלומי היתר ששולמו לתובע.
אף כי על המועצה היה לקבל החלטה שמטרתה החזר הכספים ששולמו לתובע ביתר, מעבר לסכום הפנסיה המלאה לה הוא זכאי בגין תקופת עבודתו, הפחתת תקופות העבודה הנושאות זכאות לפנסיה התקציבית אינה חוקית. הנתבעות לא הפנו לכל בסיס נורמטיבי בחוקת העבודה או בפסיקה המאפשר פעולה של העברת עובד רשות מקומית מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת, והחזרתו לפנסיה תקציבית בחלוף 5 שנים. הנתבעות לא הפנו להוראה בחוקת העבודה המאפשרת הסתמכות על הסכמת עובד (גם אם בהתנהגות), לצורך הכשרת העברה כאמור, ומכל מקום לא הוכיחו "הסכמה" כאמור אף לא בהתנהגות. לפיכך, לא ניתן לראות בתובע כמי שהועבר בדיעבד מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת; אף אם ניתן היה חוקית להעביר התובע מפנסיה תקציבית לצוברת, הרי שבפועל, לא כך נעשה. בנסיבות אלו ההחלטה המינהלית על הפחתת תקופות הנושאות זכאות לפנסיה תקציבית, כפי שעשתה הנתבעת בהחלטת ההפחתה, אינה חוקית ודינה להתבטל. משמעות הדבר, החזרת הקביעה על זכאות התובע לפנסיה תקציבית בשיעור 69.67% על כנה. עם זאת, משנקבע כי שולמו לתובע כספי ציבור מעבר לאלו שבפנסיה התקציבית וביתר, ובשים לב לקביעות ביחס לתום ליבו של התובע, על התובע להשיב את כספי הציבור שקיבל ביתר; יתר תביעות התובע נדחו בהעדר זכאות. |
| חזרה למעלה |
|
| 11 [עבודה] |
|
| דמ (ת"א) 15636-02-15 HELEN KIDANE נ' א. אפיקים - שרותי ניהול בע"מ (עבודה; דגית ויסמן; 02/04/17) - 7 ע' |
| עו"ד: ליאב עמר, שבתאי ורובינזון |
התובעת, נתינת אריתריאה מבקשת "מקלט" בישראל, זכאית לקבל מהנתבעת את דמי הגמולים לפנסיה, בגין ביטוח פנסיוני שהנתבעת נמנעה מלערוך לתובעת.
עבודה – עובדים זרים – זכויותיהם
עבודה – תגמולים – קרן פנסיה
.
התובעת היא נתינת אריתריאה, ולפי הנטען בתצהירה היא במעמד של "מבקש מקלט". התובעת הועסקה על ידי הנתבעת והוצבה על ידה לעבודה כעובדת ניקיון ומשק בבתי מלון. הדיון נסב אודות השאלה האם התובעת זכאית לקבל מהנתבעת את דמי הגמולים לפנסיה, בגין ביטוח פנסיוני שהנתבעת נמנעה מלערוך לתובעת.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ד' ויסמן) קיבל את התביעה ופסק כי:
הלכה היא כי כל העובדים, על פי ענפי הכלכלה השונים בהם הם מועסקים, זכאים לביטוח פנסיוני, בין שהם תושבי הארץ ובין אם לאו, ובכלל זה הן עובדים זרים (עובדים שנכנסו כדין לישראל) והן מהגרי עבודה, פליטים או מבקשי מקלט שנכנסו לישראל שלא לפי הוראות חוק הכניסה לישראל. בפרשת מטין אילינדז, נדון עניינם של עובדים זרים בתחום הבניה, שלא ניתן היה להפריש משכרם לקרן חיסכון, נוכח אי הקמתה של קרן אליה ניתן היה להפריש את הכספים. כמו בפרשת אילינדז, כך גם לעניין היעדר האפשרות להפריש לפנסיה משכרם של הנתינים הזרים מבקשי המקלט. כל עוד לא מתאפשר למעסיק לבצע את חובתו ולהפריש בגין עובדו את ההפרשות כנדרש לקרן הפנסיה, זכאי העובד לפיצוי בגין אי ביצוע ההפרשה לפנסיה, וזאת בשיעור ההפרשה כפי שהיה על המעסיק להפריש. מקום בו המעסיק לא ביטח את העובד בביטוח פנסיוני, בין בשל מחדל התלוי בו ובין משום שאין אפשרות מעשית לביטוח כאמור, על המעסיק לשלם לעובד את דמי הגמולים, ישירות לידיו וזאת ללא אבחנה בשאלת תושבותו של העובד או בשאלה אם הוא נכנס לישראל כדין או שוהה בה כדין.
הנתבעת מבקשת ללמוד מהעובדה ששר הכלכלה לא פעל על פי הסמכות המוקנית לו בחוק ולא קבע את החובה של מעסיק עובר זר לשלם פיקדון לקרן חיסכון או לחשבון בנק (למעט עובדים זרים בענפים ספציפיים), את המסקנה שמדובר בצעד מודע ומכוון, שלא להחיל על העובדים הזרים את חובת הביטוח הפנסיוני שנקבעה בדין. אלא שכבר נפסק שאין לאפשר למעסיק 'לזכות' ממצב הדברים בו לא התאפשרה הקמתה של הקרן, ולא על העובד הזר לשאת בתוצאות אי הקמתה. אין ללמוד ממחדלי הרשות המבצעת כוונה ליצירת הסדר שונה לעובדים הזרים. בנוסף, קבלת עמדת הנתבעת תביא לכך שעלות העסקת עובד שהוא תושב ישראל, תהיה יקרה משמעותית מעלות העסקתו של עובד זר. תוצאת כלל משפטי שכזה, עלולה להביא להטיית שוק ולפיה העסקת עובד זר תהיה משתלמת יותר וזולה יותר למעסיק המקומי, מאשר העסקת עובד ישראלי. יש ליתן לשיקול חברתי זה משקל ואף הוא מהווה נימוק לדחיית עמדת הנתבעת. |
| חזרה למעלה |
|
| 12 [נזיקין] [עבודה] |
|
| סעש (נצ') 43470-08-16 מאיר ביטון נ' שלומי פרי (עבודה; אורית יעקבס, נ.צ.: י' עבאדי, מ' בן דרור; 02/04/17) - 12 ע' |
| עו"ד: רון אביב, אביחי שטרן |
פרסומים שעשה הנתבע במסגרת הליך משפטי אחר, ועליהם חזר בפורומים אחרים (בפני חברי דירקטוריון והיועץ משפטי של המכללה בה עבדו הצדדים), נכנסים לגדר ההגנות שבסעיף 13(5), (7) ו-(10) לחוק איסור לשון הרע, ולכן הם בגדר "פרסום מותר". לפיכך, תביעת התובע כנגד הנתבע דינה סילוק על הסף.
נזיקין – עוולות – איסור לשון הרע
נזיקין – הגנות – חסינות שיפוטית
נזיקין – הגנות – הגנת הפרסום המותר
עבודה – סדרי דין – סילוק תביעה על הסף
.
עסקינן בבקשת הנתבע לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר עילת תביעה בעוולת לשון הרע (להלן: הבקשה) מהטעם שמדובר, לטענתו, בפרסום מותר בהתאם לסעיף 13 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: החוק). בבסיס הבקשה עומדת תביעת התובע לפיצוי על פי החוק, בשל נזק שנגרם, לטענתו, לשמו הטוב, בעקבות פרסומים שעשה הנתבע. התובע שימש כמנכ"ל המכללה הטכנולוגית תל-חי (להלן: המכללה). הנתבע הינו, בין היתר, ראש החוג להנדסת תעשיה וניהול במכללה ומשמש כיו"ר ארגון העובדים. בבסיס כתב התביעה עומדים דברי הנתבע במסגרת חקירתו על תצהיר שהגיש בתיק אחר (להלן: תיק הס"ק) ותועדו בפרוטוקול הדיון, כך: "המנכ"ל ביחד עם מבקר הפנים ניסו לשחד אותו ברמה כזו או אחרת".
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת א' יעקבס ונציגי הציבור י' עבאדי, מ' בן דרור) קיבל את הבקשה ופסק כי:
כלל הוא שמחיקה או דחיה על הסף הם בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה, כאשר עדיף פתרון ענייני לכל מחלוקת לגופה וכאשר יש להשתמש בכלי הסילוק על הסף רק כאשר כלו כל הקיצין וברור שהתובע לא יוכל לקבל את הסעד שביקש, אפילו יוכיח את כל העובדות הכלולות בתביעה. התביעה נסמכת על דברים שאמר הנתבע במסגרת חקירתו הנגדית במהלך הדיון בתיק ס"ק ואשר עליהם חזר בפורומים שונים לפני הדירקטוריון ולפני היועץ המשפטי של המכללה. הנתבע טען כי הדברים שאמר חוסים בצל חלק מההגנות שבסעיף 13 לחוק. הלכה היא כי הסייגים לאחריות הקבועים בסעיף 13 לחוק מעניקים הגנה מוחלטת מפני תביעות בגין פרסום לשון הרע. הגנת הסעיף רחבה ביותר, שכן החסינות הקבועה בסעיף 13 לחוק חלה גם אם הדברים שפורסמו אינם אמת וגם אם הפרסום נעשה בחוסר תום לב או אף בזדון. לאור אופי החסינות של סעיף 13, מן הראוי לבחון את התקיימותה כדבר ראשון, ובמידת האפשר אף לפני שמיעת הראיות.
האמירה שאמר הנתבע במהלך הדיון המשפטי חוסה תחת סעיף 13(5) לחוק. אלא, שלטענת התובע, הפצת הדברים בפורמים שונים החורגים ממסגרת ההליך אינה מוגנת מפני תביעה. על אף שפרשנותו הלשונית של הסעיף מצמצמת הגנה זו רק לדברים שנאמרו במהלך דיון בפני בימ"ש, הפסיקה הרחיבה אותה בצורה ניכרת. כך, החיסוי משתרע על כל צעד הננקט בקשר עם ההליך בכל שלב משלביו, לרבות כל פניה בכתב ומסמך הנדרש במהלך הרגיל של המשפט והמשמש כהלכה, בתנאי שהפרסום אינו נעשה לאנשים שמחוץ למשפט. במקרה זה הדירקטוריון והיועץ המשפטי של המכללה הם אורגנים שלה. המכללה הייתה צד להליכים המשפטיים בס"ק והשתתפה בדיונים שבהם העיד הנתבע, מה גם שישיבת הדירקטוריון ומשלוח הדוא"ל נערכו לצורך ובעקבות ההליך המשפטי, ונשלחו לגורם הקשור לאותו הליך – המכללה. לפיכך, אמירת הדברים בדירקטוריון ובהודעת הדוא"ל ליועץ המשפטי, דברים שעלו במסגרת הדיון משפטי, הם בגדר פרסום מוגן, ללא קשר לתוכנו, ואפילו אם סגנונו מהווה הכפשה או פגיעה בשמו הטוב של התובע.
שילוב סעיף 13(5) לחוק, אליו מפנה סעיף 13(7) לחוק, נותן בידי אדם זכות לפרסם דברים שנכללו בפרוטוקול, ובלבד שהדיווח עליהם יהא נכון והוגן. התובע אינו טוען כי הנתבע פרסם דברים מעבר למה שאמר בפרוטוקול, כך שהדברים שציטט הנתבע בפני ישיבת הדירקטוריון, כמו גם כותרת ותוכן הודעת הדוא"ל, הם דיווח הוגן ונכון, כיוון שהדברים הובאו כמות שהם, ולכן יש לראותם כחוסים תחת הגנת סעיף 13(7) לחוק; "הפרסומים" חוסים גם תחת הגנת סעיף 13(10) לחוק המעניק הגנה מוחלטת לפרסום החוזר על שני סוגי פרסומים: פרסום הנעשה במסגרת "מרשם המתנהל על פי חיקוק" וכל "מסמך אחר". התנאי לתחולת ההגנה הוא שהם יהיו "פתוחים על פי חיקוק לעיון כל דורש". החזרה תהיה מוגנת אם תהווה "העתק" של הפרסום המקורי, אך היא יכולה להיות גם "תמצית" שלו, ובלבד שתהיה נכונה והוגנת. הנכונות נוגעת למידת ההתאמה שבין הפרסום המקורי לפרסום החוזר ולא למידת ההתאמה שבין הפרסום המקורי והחוזר למציאות. פרוטוקול הדיון מהווה מרשם המתנהל לפי חיקוק או ממסמך הפתוחים לפי חיקוק לעיון כל דורש. הואיל והתובע לא טוען לאי התאמה ו/או חריגה בין פרסומי הנתבע בישיבת הדירקטוריון ובהודעת הדוא"ל לפרוטוקול הדיון, הרי שהפרסומים הם העתק או תמצית נכונה והוגנת ממרשם הפתוח על פי חיקוק לעיון כל דורש.
לאור כניסת הפרסומים לגדר ההגנות הנ"ל, הריהן בגדר "פרסום מותר" ויש להורות על סילוק תביעת התובע כנגדו על הסף. |
| חזרה למעלה |
|
| מנהלי |
| 13 [תכנון ובנייה] [משפט מינהלי] |
|
| עתמ (מרכז) 56856-03-17 ועדה מקומית לתכנון פתח תקוה נ' הועדה המחוזית לתכנון ובנייה מחוז מרכז (מנהלי; ורדה מרוז; 12/04/17) - 9 ע' |
| עו"ד: גיל זילבר, אדווה זגון |
לא ניתן לתקוף תכנית שלד, שאינה סטטוטורית ואינה ברת תקיפה. אין לערב בית המשפט לעניינים מנהליים בשלבי תכנון ראשוניים, מקדמיים שאינם ניתנים לתקיפה ישירה.
תכנון ובנייה – תכניות – תוקפן
משפט מינהלי – בית-המשפט לעניינים מינהליים – פנייה מוקדמת
.
בקשה למתן צו ביניים לעיכוב יישומה של תכנית שלד המתווה עקרונות פיתוח המחנה הצבאי סירקין.
.
בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את הבקשה ופסק:
הבקשה והעתירה הוגשו טרם עת – כאשר המתווה טרם הושלם ואינו סופי. לא ניתן לתקוף תכנית שלד, שהרי התכנית אינה סטטוטורית ואינה ברת תקיפה. ממילא, לא ניתן להפקידה ואין היא מקימה עילה להתנגדויות. כל כולה, מתווה לעקרונות יסוד, בבחינת אבני דרך לשם תכנון תכניות מפורטות. גם אם התכנית נכנסת לפירוט מעבר לנדרש בתכנית שלד, אין עובדה זו מקימה עילה לתקוף התכנית תקיפה מנהלית טרם שגובשה לכלל תכניות מפורטות, אשר בגדרן תקום למבקשות זכות התנגדות. אין בעצם פירוט התכנית משום חוסר סבירות ואין לערב בימ"ש לעניינים מנהליים בשלבי תכנון ראשוניים, מקדמיים שאינם ניתנים לתקיפה ישירה. |
| חזרה למעלה |
|
| 14 [תכנון ובנייה] |
|
| עתמ (ב"ש) 44135-11-16 ראובן רוסו נ' ועדת ערר מחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום (מנהלי; רות אבידע; 27/03/17) - 13 ע' |
| עו"ד: אורלי צבר, ענת בירן (רקם), אינה טל |
פגיעה בנוף הנשקף מחלון ביתו של אדם, ובייחוד הנוף לים, פגיעה קשה היא, אך השאלה אם הפרויקט של חיזוק הבניינים יהיה רווחי רק אם תיבננה שתיים וחצי קומות או שהוא יהיה רווחי גם אם תבנה רק קומה וחצי, אינה נתונה להכרעת בית המשפט. עם זאת, במקרה דנן מוחזר הדיון לועדת הערר לבדיקת תחולת תמ"א 38 על חלק מהבניינים ולבחינת חלופות פוגעניות פחות.
תכנון ובנייה – תכניות – תמא 38
תכנון ובנייה – היתר בנייה – תקיפתו
.
עתירה כנגד בקשות להיתרי בנייה לשלושה בניינים בעיר אשדוד, בהתאם להוראות תמ"א 38.
.
בית משפט לעניינים מנהליים דחה את העתירה בעיקרה ופסק:
פגיעה בנוף הנשקף מחלון ביתו של אדם, ובייחוד הנוף לים, פגיעה קשה היא למי שנהנים מנוף שכזה, אולם השאלה אם הפרויקט של חיזוק הבניינים יהיה רווחי רק אם תיבננה שתיים וחצי קומות או שהוא יהיה רווחי גם אם תבנה רק קומה וחצי, אינה שאלה הנתונה להכרעת ערכאה זו. בהחלטת וועדת הערר לא נפל פגם והיא אינה לוקה בחוסר סבירות, אשר מצדיקים התערבות בימ"ש. ואולם, מאחר ולגבי אחד הבניינים לא הוגשה חוות דעת של מהנדס, שהינה תנאי לדיון בבקשה להיתר מכוח תמ"א 38, ומאחר וועדת הערר לא דנה בשאלה האם יש להחיל את תמ"א 38 על הבניינים שלגביהם התבקש ההיתר ולא הובהר האם התקיימו התנאים לדיון בבקשות להיתר, מוחזר הדיון לוועדת הערר על מנת שתדון בכך. למרות שלא נמצאה עילה להתערב בהחלטת וועדת הערר, מאחר שהדיון מוחזר לוועדת הערר לשם בדיקת תחולת תמ"א 38 על חלק מהבניינים, ומאחר שהפגיעה בעותרים היא משמעותית, ומאחר והעותרים לא היו מיוצגים בוועדת הערר ועתה הצטיידו בחוות דעת, נכון יהיה להשיב הדיון לוועדת הערר, אך לבדיקת אפשרות לחלופות הפוגעות פחות באינטרסים של העותרים. |
| חזרה למעלה |
|
| מחוזי |
| 15 [עמותות] |
|
| הפ (י-ם) 8264-04-17 אברהם דורון נ' כב' השופט בדימוס, עזרא קמא (מחוזי; אריה רומנוב; 07/04/17) - 5 ע' |
| עו"ד: אביעד הכהן, יוסי אפל, עמירם בוגט, שולי וייס, רמי גולדשטיין, אורי שטנדל |
במקרה דנן, לאחר עריכת הבחירות למוסדות ועד עדת הספרדים ועדות המזרח בירושלים, וועדת הבחירות רשאית לדון בתלונה ביחס לבחירות, משלא סיימה מלאכתה, אולם ניהול העמותה לא יעבור לנבחרים החדשים ולא יוותר בידי מי שלא נבחר, אלא יוקפא עד לסיום עבודת הוועדה.
עמותות – בחירות – ועדת בחירות
עמותות – תקנון – פרשנות
.
בקשה למתן סעדים זמניים בה מבוקש לקבוע שלאחר עריכת הבחירות למוסדות ועד עדת הספרדים ועדות המזרח בירושלים, וועדת הבחירות אינה מוסמכת לקבל כל החלטה, וכן להורות למשיבים 4-11 להעביר למבקשים את סמכויות ניהול העמותה.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה בחלקה ופסק:
אף שבתקנון העמותה ובתקנון הבחירות אין קביעה מפורשת המסמיכה את וועדת הבחירות לדון בתלונת משיב 5, אין הדבר מחייב כי מדובר ב"הסדר שלילי". במקרה דנן וועדת הבחירות רשאית לקיים את הבירור שבכוונתה לברר. וועדת הבחירות לא סיימה את מלאכתה והתפזרה, שכן היא לא פרסמה עדיין את תוצאות הבחירות. יש להמתין עם סמכויות ניהול העמותה עד לפרסום תוצאות הבחירות, לאחר הבירור שתקיים הוועדה. עם זאת, אין מקום להמשך ניהול העמותה על ידי משיבים 4-11, לאחר שהבוחר אמר את דברו – שהמבקשים נבחרו לתפקידים בעמותה. ניהול העמותה יוקפא עד לסיום עבודת הוועדה, או עד למתן החלטה אחרת. |
| חזרה למעלה |
|
| 16 [מקרקעין] |
|
| הפ (ת"א) 40866-11-15 שושנה ג'יאן נ' אורה רייטר (מחוזי; ירדנה סרוסי; 06/04/17) - 7 ע' |
| עו"ד: מנשה אליאס, שלומי מערבי, ערן קנר |
המבקשים זכאים להירשם כבעלים בחלקים בלתי מסוימים של הקרקע, מכוח הסכם מכר שנחתם בעבר בין מורישיהם של הצדדים.
מקרקעין – בעלות – תביעת בעלות
מקרקעין – בעלות – הוכחתה
.
תובענה להורות על רישום המבקשים בפנקסי המקרקעין כבעלי זכויות הבעלות בקרקע, מכוח הסכם מכר שנחתם בין מורישיהם של הצדדים.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את התובענה ופסק:
הרוכש המנוח עמד בתשלום התמורה על פי ההסכם והוא זכאי להירשם על פיו כבעלים של זכויותיו בקרקע. הוכח כי המוכר המנוח חתם על הסכם המכר ואישר בחתימתו קבלת התמורה. התנהגות הצדדים לאחר חתימת הסכם המכר מעידה שלא הייתה ביניהם מחלוקת על תשלום התמורה ועל זכאות הרוכש המנוח להירשם בפנקסי המקרקעין כבעלים של זכויותיו בקרקע. זכותו של הרוכש המנוח להירשם כבעלים של זכויותיו בקרקע, בחלקים בלתי מסוימים, ניתנה לו כבר בהסכם המכר והוא לא וויתר על זכותו זו במסגרת כתב ההתחייבות שנחתם בהמשך, אשר רלוונטי רק לרישום זכויותיו בחלקים מסומים. המבקשים זכאים להירשם, באופן מידי, כבעלים בחלקים בלתי מסוימים של הקרקע. |
| חזרה למעלה |
|
| 17 [דיון אזרחי] |
|
| תא (מרכז) 32621-11-11 דיאליט בע"מ נ' אברהם משה הרר (מחוזי; בנימין ארנון; 06/04/17) - 8 ע' |
| עו"ד: חג'ג' בוכניק ויינשטיין, צבי פורת |
נדחתה בקשת התובעת למחיקה על הסף של בקשת הנתבעים לפסיקת פיצויים בגין נזקים שנגרמו להם כתוצאה מצו מניעה זמני שניתן לטובת התובעת ובוטל בפסק הדין.
דיון אזרחי – סילוק על הסף – דחייתו
דיון אזרחי – סעדים זמניים – נזקי צו מניעה
.
בקשת התובעת למחיקה על הסף של בקשת הנתבעים לפסיקת פיצויים בגין נזקים שנגרמו להם כתוצאה מצו מניעה זמני שניתן לטובת התובעת ובוטל בפסק הדין.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק:
ההלכה קובעת כי כאשר מדובר בבקשה לפיצויים הנסמכת על כתב ההתחייבות העצמית, ועניינה קבלת פיצויים בגין נזקים לנתבעים עקב מתן הצו הזמני, אין צורך בהוכחת סבירות הצו ודי בביטולו. הברירה האם להגיש תביעה חדשה או להסתפק בהגשת בקשה במסגרת ההליך בו ניתן צו המניעה, נתונה בידי הצד שנפגע מהסעד הזמני. על הנתבעים הנטל להוכיח את היקף נזקיהם ואת הקשר הסיבתי שבין הנזקים הנטענים לבין צו המניעה שקיבלה התובעת. בשלב דיוני זה של הבקשה, כאשר הוגשה חוות דעת מומחה התומכת בגרסת הנתבעים ובטרם התברר טיב ראיותיהם, אין בטענות התובעת לפגמים כאלו ואחרים בדוחות ובדיווחים הכספיים של הנתבע, כמו גם בהנחות המצויות בבסיס חוות דעת המומחה, כדי להביא לסילוקה על הסף של בקשת הנתבעים לקבלת פיצויים. טענות אלה תתבררנה בהחלטה שתינתן לגופו של עניין. התובעת לא הוכיחה טענתה לפיה לא ניתן לקבל בקשת הנתבעים לפיצויים משום שתלוי ועומד ערעור על פסק הדין, או מכיוון שמתוך בקשת הנתבעים לא ניתן לקבוע מהו היקף הנזק שנגרם בפועל. |
| חזרה למעלה |
|
| 18 [עונשין] [דיון פלילי] |
|
| תפ (מרכז) 16449-02-15 מדינת ישראל נ' אלכס חביב הירש (מחוזי; מיכל ברק נבו; 04/04/17) - 15 ע' |
| עו"ד: אסתי ששון, יעקב ואורי גולדמן |
בית המשפט השית על הנאשם, שהורשע בעבירות מס, מאסר בן 45 חודשים, שני מאסרים מותנים וקנס בסך 151,000 ₪ או מאסר, ועל החברה הנאשמת שאינה פעילה עוד – קנס של 1,000 ₪.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות מס
עונשין – ענישה – הסדר טיעון
דיון פלילי – הסדר טיעון – אישורו
.
הנאשמים הורשעו במסגרת הסדר טיעון בעבירות רבות על חוק מס ערך מוסף ופקודת מס הכנסה. בהסדר הוסכם על טווח ענישה ועל הטלת קנס בסך 151,000 ₪ על הנאשם.
.
בית המשפט המחוזי אישר את ההסדר ופסק:
אף שמדובר במספר אישומים, בעבירות שונות, במספר חברות שבאמצעותן בוצע העבירות במשך זמן לא מבוטל, יש לראות את האֵירועים כמסכת עבריינית אחת ולקבוע מתחם עונש אחד לכל העבירות יחדיו, שכן בין העבירות קיים קשר הדוק בשל דפוס הפעולה הדומה והשיטתיות במעשים. בנסיבות העניין, הפגיעה בערכים המוגנים ניכרת נוכח סכומי הכסף שבהם עסקינן, התמשכות העבירות על פני מספר חודשים לא קטן, ריבוי העבירות, ביצוע המעשים ביחד עם מעורבים נוספים, תכנון מוקדם ותחכום. בהתחשב בכלל השיקולים, מתחם הענישה נע בין 36 חודשי מאסר לבין 60 חודשי מאסר, מאסר מותנה וקנס כספי. סכום הקנס שעליו הסכימו הצדדים מאזן נכונה בין כלל השיקולים והוא הקנס הראוי בנסיבות התיק. לאור מכלול השיקולים, יש לכבד את ההסדר ולהטיל על הנאשם מאסר בן 45 חודשים, שני מאסרים מותנים קנס בסך 151,000 ₪ או מאסר של 9 חודשים, ועל הנאשמת, שאינה פעילה, עוד קנס סמלי של 1,000 ₪. |
| חזרה למעלה |
|
| 19 [בנקאות] |
|
| תא (ת"א) 16384-05-10 בנק מזרחי-טפחות בע"מ נ' אברהם בחרי (מחוזי; יונה אטדגי; 03/04/17) - 27 ע' |
| עו"ד: מרדכי אסיף, שאול קוטלר, יונת מאיר |
היקף חובת הגילוי המוטלת על בנק כלפי הלקוח או הערב, נקבע על פי נסיבותיו של כל מקרה. בענייננו אין מדובר בערב "רגיל", אלא באדם מנוסה מאוד שהיה הגורם המשמעותי ביותר בפניות לקבלת ההלוואות ובהסכמת הבנק לנתינתם. לא נמצאה כל עילה ראויה שתצדיק את ביטול הערבות.
בנקאות – ערבות – חובת הבנק כלפי הערב
בנקאות – ערבות – תוקפה
בנקאות – ערבות – חיוב ערב
.
תביעת בנק נגד ערב בגין יתרת חוב בהלוואות ויתרת חוב בחשבון העו"ש, ותביעת הערב נגד הבנק להצהרה על בטלות כתב הערבות ולתשלום כספים.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את התביעות בחלקן ופסק:
חובת הגילוי של בנק כלפי לקוחותיו חלה גם כלפי הערב. ביטוייה והיקפה של חובת הגילוי המוטלת על בנק כלפי הלקוח או הערב, נקבע על פי נסיבותיו של כל מקרה. בענייננו אין מדובר בערב "רגיל" שאין לו קשר לעיסקה שהחייב נוטל הלוואה עבורה ושתלוי בחסדי הבנק שיספק לו את כל המידע הנדרש. המדובר במי שהיה הגורם המשמעותי ביותר בפניות לקבלת ההלוואות, ובהסכמת הבנק לנתינתם. הערב היה מעורה מאד במצבן הכלכלי של החברות שלמניעת קריסתן ניתנו ההלוואות, והיה בעצמו גורם מעוניין ביותר בקבלת ההלוואות. כן אין המדובר בערב בלתי מנוסה, הזקוק להגנה, אלא בערב מנוסה מאד, הנוקט בזהירות ראויה, ושהבנק משחר לפתחו. לכך ניתן להוסיף את הנתון שהוא עַרַב לאחיו, וסביר להניח שמי שערֵב לאחיו מכיר את הרקע האישי והכלכלי שלו. בנסיבות, רשאי היה הבנק להניח שהעובדות הנדונות ידועות היטב לערב ושגילוין או אי גילוין אינו רלבנטי לנכונותו להעמיד את ערבותו. גם לגוף הדברים, אין למצוא כל פסול בהתנהגות הבנק ולא נמצאה כל עילה ראויה שתצדיק את ביטול הערבות. לפיכך, מתקבלת תביעה הבנק ברובה ונדחית ברובה תביעת הערב, למעט פיצוי בגין אי זיכוי הפיקדון בריבית ראויה. |
| חזרה למעלה |
|
| שלום |
| 20 [מקרקעין] |
|
| תא (קריות) 17988-05-14 סאמי סלימאן סריס נ' רשות הפיתוח על ידי רשות מקרקעי ישראל, מחוז הצפון (שלום; ד"ר שלמה מיכאל ארדמן; 07/04/17) - 7 ע' |
| עו"ד: |
נדונה שאלת דרך פירוק השיתוף, האם בדרך של חלוקה בעין, כטענת התובעים ומרבית הנתבעים, או בדרך של התמחרות בין השותפים או מכירה לצד שלישי, כטענת הנתבעת 14.
מקרקעין – שיתוף במקרקעין – פירוק השיתוף
מקרקעין – פירוק שיתוף – בדרך של חלוקה בעין
מקרקעין – פירוק שיתוף – בדרך של מכירה
תיק פירוק שיתוף במקרקעין, המצריך החלטת ביניים בשאלת דרך פירוק השיתוף, האם בדרך של חלוקה בעין, כטענת התובעים ומרבית הנתבעים, או בדרך של התמחרות בין השותפים או מכירה לצד שלישי, כטענת הנתבעת 14.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
בניגוד לטענת הנתבעת 14, דרך המלך לפירוק שיתוף על פי חוק המקרקעין הינה בחלוקה בעין ולא במכירה פומבית. חוק המקרקעין קובע בעניין זה כי רק במקרה בו המקרקעין אינם ניתנים לחלוקה יש לבצע מכירה פומבית. בעניין זה "מקרקעין הניתנים לחלוקה" הינם מקרקעין אשר יש לגביהם תשריט חלוקה המאושר על ידי רשויות התכנון והבנייה.
על פי ההלכה הפסוקה, גם אין חובה על השותפים במקרקעין המבקשים פירוק שיתוף של המקרקעין, להמתין עד שיאושר תשריט, כאשר אין מדובר באישור שאמור להתקבל תוך תקופה מאוד קצרה. ככל שאין עסקינן בתקופה קצרה, זכאים יתר השותפים במקרקעין, לדרוש את מימוש פירוק השיתוף, בדרך של מכירה פומבית, ולא להמתין עד השלמת הליכי התכנון.
בענייננו, אין חולק כי אין תשריט מאושר של המקרקעין ולפיכך, אין עסקינן לכאורה במקרקעין הניתנים לחלוקה. עם זאת, יש לשים לב כי במקרה דנן, לא הנתבעת 14 הינה מבקשת את פירוק השיתוף. התובע שהוא מבקש את פירוק השיתוף, כמו גם שאר השותפים בחלקה, מוכנים להמתין להגשת הבקשה להקלה, ומוכנים כי החלוקה תתבצע כחלוקה בעין, כאשר הנתבעת 14 תקבל מגרש בעין, על אף שהינו קטן ממגרש סטנדרטי. דווקא הנתבעת 14 שלא פתחה בהליך של פירוק השיתוף הינה המתנגדת לכך.
לפיכך, לא יכולה הנתבעת 14 להלין על כך שיש להמתין לסיום ההליך התכנוני, ובסופו של דבר תתבצע חלוקה בעין ולא מכירה פומבית. |
| חזרה למעלה |
|
| 21 [דיון אזרחי] |
|
| הפ (י-ם) 60592-03-11 דהוד אבו דיאב נ' LOWELL INVESYMENT LTD (שלום; מוחמד חאג' יחיא; 06/04/17) - 19 ע' |
| עו"ד: מוחמד דחלה, אסעד מזאוי, שחר מ. כהן, בעז פייל |
נסיבות העניין אינן מצדיקות את ביטול פסק הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה, אולם מן הדין להורות כי פסק הדין (והסדר הפשרה) אינו חל על המבקשים ואינו מחייב אותם.
דיון אזרחי – ביטול פסק-דין – שנתן תוקף להסכם פשרה
דיון אזרחי – פסק-דין – הסכם פשרה
.
המרצת פתיחה למתן פסק דין הצהרתי שמצהיר על בטלות פסק דין, אשר נתן תוקף של פסק דין להסדר הפשרה שהושג בין המשיבה 1 (להלן: "החברה") לבין המשיב 2 (להלן: "נאסר").
.
בית המשפט פסק כלהלן:
הלכה היא כי רק טעמים כבדי משקל עשויים להצדיק ביטול הסכם פשרה שניתן לו תוקף של פסק דין, וזאת בשל הצורך לעודד פשרות וגם לא לפגוע בסופיות הפשרה.
העתירה לבטלות ההסכם דינה להידחות, משלא הונחה תשתית מבוססת דיה שמוכיחה קיומה של עילה לבטלותו, בפרט במישור היחסים בין החברה לבין נאסר, בין בשל הטעיה, תרמית או כל עילה אחרת.
עם זאת, מן הדין להורות כי פסק הדין (והסדר הפשרה) אינו חל על המבקשים ואינו מחייב אותם. העובדה לפיה המבקשים לא היו בעלי דין בהליך שנקטה החברה נגד נאסר וגם משלא הוכח כי ידעו עליו, וכן בהינתן משמעות פסק הדין ביחס למבקשים, יש באלה כדי לבסס את טענת המבקשים בדבר חוסר תקפות הסכם הפשרה ככל שהוא מתייחס או מופנה כלפיהם. |
| חזרה למעלה |
|
| 22 [דיון פלילי] |
|
| (ת"א) 2699-01-14 הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב יפו נ' פלג נפתלי (שלום; עלאא מסארווה; 05/04/17) - 24 ע' |
| עו"ד: מור קרמר, גיל גרינברג |
בית המשפט הורה על ביטול כתב האישום נגד הנאשם מחמת הגנה מן הצדק. הכרעת הדין עוסקת בניתוח מקבץ נתונים שהביאו לקבלת טענת הגנה מן הצדק. בסוף הכרעת הדין, נפסק, כי גם אם אין בכל מרכיב בנפרד כדי לבסס לבדו החלטה בדבר ביטול כתב האישום, הרי שהצטברות המרכיבים מחייבת ביטול האישום נגד הנאשמים, במקרה ייחודי זה.
דיון פלילי – הגנות – הגנה מן הצדק
דיון פלילי – כתב-אישום – ביטולו
דיון פלילי – טענות מקדמיות – אכיפה בררנית
.
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום שמייחס לו עבירה של שימוש חורג מהיתר לפי סעיפים 145 ו-204 (ב) לחוק התכנון והבניה ותקנות התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר). הנאשם כפר במיוחס לו וביקש לבטל את כתב האישום נגדו מחמת הגנה מן הצדק.
.
בית המשפט הורה על ביטול כתב האישום ופסק כלהלן:
בנסיבותיו של עניין זה, בהצטברות השיקולים נוצרה אותה "מסה קריטית" אשר יש בכוחה להביא למסקנה בדבר ההצדקה בביטול האישום מחמת הגנה מן הצדק.
במקרה זה נמצאו מספר של נתונים התומכים בקבלת טענת הגנה מן הצדק. ראשית, אי סדר חריג בתיק הבניין, עובר בהגדרות משתנות של הקומות הרלוונטיות, וכלה בשרטוט שרק עיניים בלתי מקצועיות יכולותלבסס מסקנה בדבר נכס "היושב" על שטח פתוח. שנית, אי קיום מלא של החלטה שיפוטית עליה לא הוגש ערר לצד ספק מסוים בדבר תחולת מסמך הנחיות של פרקליטות המדינה שחייב קבלת אישור בכתב. שלישית, שיהוי בן מספר עשורים (כ-40 שנה) באכיפה כאשר במקביל הנכס מושכר למטרת מגוריםלאורך שנים וכך הוא נרכש. רביעית, רישום מטעה בפנקס בתים משותפים וחיוב בארנונה לגבי נכס שהוא בבחינת שטח פתוח. חמישית, תוצאה לא נוחה שבבניין סמוך נמצאו שני בעלי נכסים שהיו מעובים בשימוש חורג זהה למעשה הנאשמים אך יצאו ללא פגע, בעוד דיירת אחת לא הועמדה לדין, בעוד דייר אחר זוכה בעקבות אי העמדתה של לדין של הדיירת שכנתו ובפרט לאחר שלא הוגש ערעור על זיכוי זה.
גם אם אין בכל מרכיב בנפרד כדי לבסס לבדו החלטה בדבר ביטול כתב האישום, הרי שהצטברות המרכיבים מחייבת ביטול האישום נגד הנאשמים, במקרה ייחודי זה. |
| חזרה למעלה |
|
| 23 [חוזים] |
|
| תא (ת"א) 19035-05-16 אבישי סלמה נ' נווה אציל בע"מ (שלום; רחל ערקובי; 04/04/17) - 23 ע' |
| עו"ד: |
בית המשפט קיבל את תביעת התובעים כנגד הנתבעת בגין הפרת התחייבותה בעניין מועד מסירת הבית ממנה רכשו התובעים זאת משנמצא, כי הנתבעת אינה יכולה להתגונן בטענה כי האיחור נבע מסיבות שאינן בשליטתה. בתוך כך, חייב בית המשפט את הנתבעת לשלם לתובעים, פיצוי סטטוטורי בגין כל חודש איחור ממועד הגשת התובענה ועד למועד המסירה בפועל.
חוזים – מכר – דירות
.
התובעים הגישו כנגד הנתבעת תביעה לתשלום כספים שבמרכזה עומד הסכם לרכישת בית. התביעה הוגשה בגין הפרת הסכם המכר, איחור במסירה, הוצאות ועוגמת נפש.
.
בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כלהלן:
גם אם נמסרה החזקה הפיזית בדירה לקונה, או מפתחות הדירה, בטרם קבלת "טופס 4", אין בכך מסירת חזקה בדירה על-פי הדין.
ניתן לראות בהימנעות מגילוי אינפורמציה חשובה וחיונית, כגון מצבו התכנוני של הנכס (או חלק ממנו), שיצרה פער בין תיאור הנכס בחוזה לבין מצבו בפועל, כהפרה של חובת הגילוי המעוגנת בהוראת סעיף 16 לחוק המכר.
על פי הוראות חוק המכר התובעים זכאים לפיצוי בגין האיחור במסירה על פי הוראות סעיף 5א או על פי הוראות ההסכם, על פי הגבוה ואולם אינם זכאים לכפל פיצוי, גם לפיצוי ללא הוכחת נזק וגם לפיצוי בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מהאיחור. |
| חזרה למעלה |
|
| 24 [דיון אזרחי] |
|
| תאק (פ"ת) 48993-03-17 גורדון הדה נ' מועצה מקומית אבן-יהודה (שלום; אשרית רוטקופף; 04/04/17) - 8 ע' |
| עו"ד: אריאל יונגר, מקוב נוף הוברמן |
בית המשפט קיבל בקשה לסעדים זמניים שעניינה בבנייתה של כיכר בצומת קיים. נקבע, כי גם אם מדובר במטרה ראויה, אין בכך כדי להעניק למשיבה גושפנקא לביצוע פעולות שאינן תואמות את הדין, ובתוך כך לרמוס את זכויותיהם של אחרים, וזאת במטרה להשיג את מטרתה.
דיון אזרחי – סעדים זמניים – צו-מניעה זמני
דיון אזרחי – סעדים זמניים – שיקולים בהענקתם
.
המבקשים הגישו בקשה לסעדים זמניים שעניינה בבנייתה של כיכר בצומת קיים מכח הוראות תכנית מאושרת. המבקשים עותרים לקבלת צו מניעה זמני של המשך ביצוע העבודות, כמו כן מבוקש להורות על סילוק ידה של המשיבה מהמקרקעין שבבעלות המבקשים והן על השבת המצב לקדמותו.
.
בית המשפט קיבל את הבקשה וקבע כלהלן:
בנסיבות שהובררו, מצטיירת תמונה עגומה לפיה המשיבה יצאה מתוך נקודת מוצא כי מקום בו על-פי הוראות התכנית הרלוונטית, החלק הדרוש מחלקתם של המבקשים ממילא עתיד לעבור לידיה, הרי שאין משמעות של ממש לכך שבמועד בו החלו העבודות בפועל, טרם בוצע בפועל השינוי הקנייני המיוחל.
משנוכחה או הייתה אמורה להיווכח המשיבה (ובמיוחד לאחר ההתראות של ב"כ המבקשים כאמור), כי עבודות הכרוכות בפיתוח הכיכר יגלשו בהכרח לחלקתם של התובעים, לא ברור מדוע אצה לה הדרך להתחיל בביצוע העבודות טרם הסדרת המעמד הקנייני של השטח הרלוונטי בחלקת המבקשים.
בכל הקשר לקיומה של עילת תביעה, לצורך מתן סעד זמני, הוכח כי העבודות בוצעו בפועל בחלקת המבקשים שעה שהם היו ועודם בעלי הזכויות בהם.
הגם שהיעתרות לסעד המבוקש בדמות השבת המצב לקדמותו כרוכה בעלות כספית שתיגרם למשיבה, הרי שלנוכח ההתנהלות השערורייתית של האחרונה, אין לה להלין אלא על עצמה, והיה עליה להביא בחשבון השלכות אלה. |
| חזרה למעלה |
|
| 25 [הוצאה לפועל] [משפחה] |
|
| תא (אשד') 25372-08-16 אבי נימצוביץ' - מתוקף תפקידו ככונס נכסים על נכסי החייבת הגב' חנה תורג'מן נ' שי תורג'מן (שלום; יהודה ליבליין; 03/04/17) - 5 ע' |
| עו"ד: |
נדחתה טענת הנתבע לפיה הסמכות העניינית לדון בתובענה נתונה לבית המשפט לענייני משפחה, שכן התובע ככונס נכסים נכנס בנעלי זוגתו לשעבר. נקבע, כי כונס הנכסים פועל כפקיד בית המשפט בשם בית המשפט ומכאן, שכונס הנכסים תובע את פירוק השיתוף בשמו ולא בשמו של החייב.
הוצאה לפועל – כינוס נכסים – מינוי כונס נכסים
משפחה – בית-המשפט לענייני משפחה – סמכותו
.
בית המשפט נדרש לטענתו של הנתבע במסגרת כתב הגנתו, ולפיה הסמכות העניינית לדון בתובענה נתונה לבית המשפט לענייני משפחה, שכן התובע ככונס נכסים נכנס בנעלי זוגתו לשעבר.
.
בית המשפט דחה את הטענה וקבע כלהלן:
הסכסוך נשוא התביעה אינו קשור לסכסוך משפחתי, אלא שהוא נסוב על האפשרות לפירוק השיתוף במקרקעין בידי נושה, המעוניין להיפרע מהם לצורך גביית חוב המגיע לו. לכן, לא מדובר בסכסוך בתוך המשפחה, אלא בסכסוך אזרחי, אשר מתקיים בין כונס הנכסים לבין הגרוש של החייבת.
מעת שהתמנה כונס הנכסים לתפקידו אין הוא בגדר מי שפועל מטעמו של בעל הדין אלא מטעמו של ראש ההוצאה לפועל ומשמש כזרועו הארוכה. כונס הנכסים פועל כפקיד בית המשפט (Officer of the court) בשם בית המשפט. מכאן, שכונס הנכסים תובע את פירוק השיתוף בשמו ולא בשמו של החייב.
הסמכות העניינית לדון בתובענה לפירוק השיתוף נתונה לבית משפט זה ולא לבית המשפט לענייני משפחה. |
| חזרה למעלה |
|
| 26 [חוזים] |
|
| תא (כ"ס) 18492-07-12 משה ברזילי נ' שיש אלוני בע"מ (שלום; רונן פלג; 03/04/17) - 20 ע' |
| עו"ד: משה בר, רוי בר קהן, הראל דדון |
הנתבעת הפרה את ההסכם הפרה יסודית בכך שלא הוציאה ערבות בנקאית מתאימה לטובת התובע. הפרה זו הביאה להודעת ביטול כדין מטעם התובע, שתוצאתה השבה של סך הפיקדון לרשותו.
חוזים – קיום חוזה – זמן סביר
חוזים – הפרה – הפרה יסודית
חוזים – הפרה – השבה
.
תביעתו הכספית של התובע נגד הנתבעת, בטענה כי ההסכם שנכרת ביניהם בוטל, אך הנתבעת ממאנת להשיב אליו את הפיקדון הכספי שהופקד אצלה.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
הנתבעת הפרה את ההסכם בכך שלא דאגה להוצאת ערבות בנקאית לטובת התובע. ניתן בהחלט להניח שהתובע, ככל אדם סביר אחר, לא היה מסכים להפקיד אצל הנתבעת סך כספי ניכר של 900,000 ₪, אילו ידע מראש שהיא לא תעמיד מנגד ערבות בנקאית להבטחת כספו.
מכאן שמדובר ב"הפרה יסודית" של ההסכם, כהגדרת סעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, אשר זיכתה את התובע בזכות לבטל את החוזה.
ההתכתבות שהוחלפה בין הצדדים מעלה באופן ברור שעל אף ההפרה היסודית של ההסכם, התובע נתן לנתבעת מספר רב של הזדמנויות לקיים את ההסכם ולהעביר לידיו כתב ערבות. הנתבעת, באופן לא מוסבר, נקטה סחבת כלפי התובע, נמנעה מהוצאת ערבות ולא השיבה לו באופן ענייני.
בסופו של יום, לאחר שהתובע התריע בפני הנתבעת על ההפרה הנמשכת, הוא ביטל את ההסכם כדין. משבוטל ההסכם, היה על הנתבעת להשיב לתובע את הסך הכספי שהתקבל אצלה מכוחו. |
| חזרה למעלה |
|
| 27 [ראיות] |
|
| תפ (רח') 52716-09-16 מדינת ישראל משטרת ישראל נ' מהדי אבו אלקיעאן (שלום; מנחם מזרחי; 03/04/17) - 6 ע' |
| עו"ד: עדי סעדה, נביל זנאתי |
בית המשפט קיבל באופן חלקי את בקשת הנאשם להסרת חיסיון לטובת הציבור, לפי סעיף 45 לפקודת הראיות. נקבע, כי אין מדובר בראייה מן המעגל החיצוני, אשר הולידה ראייה רלוונטית "פנימית" אחרת, אלא שמדובר בראיה המצויה בלב ליבן של הראיות הרלוונטיות – עדות ראייה.
ראיות – חיסיון – לטובת הציבור
.
הנאשם הגיש בקשה להסרת חיסיון לטובת הציבור, לפי סעיף 45 לפקודת הראיות. במסגרת תעודת החיסיון שהוצאה חוסות שתי ידיעות מודיעיניות שנאספו במסגרת החקירה.
.
בית המשפט קיבל את הבקשה בחלקה וקבע כלהלן:
למרבה הצער, באורח פלא, אותה ידיעה נחרצת אשר לימדה על כך שהמקור היה עד ראייה לפינוי נשוא הידיעה עצמו מתוך הרכב, הפכה לידיעה בעלת גוון של עדות מפי השמועה, שלפיה שמע על כך מאחרים.
תמונת המצב הראייתית היא שתעודת החיסיון מגנה על זהותו של מקור מודיעיני, אשר לכאורה ראה אדם אחר מפונה מתוך הרכב הגנוב, זיהה אותו ומסר למפעילו את פרטיו. לאחר מכן, בנסיבות כאלה ואחרות, לאחר גילוי הד.נ.א. של הנאשם, בוצע מהלך "חקירתי" שאין לדעת מה פשרו עד תום, אשר הוביל את המקור לשינוי עמדתו. מצב דברים זה דווקא מעצים את הצורך בהעדת המקור ובירור כלל הנסיבות בחקירה נגדית.
העדת מקור מודיעיני בבית-המשפט הנו הליך חריג, נדיר, בעל תוצאות משפטיות, מעשיות ומודיעיניות כבדות משקל, אך ניהול משפט, בעת שראיה בעלת פוטנציאל מזכה לא תובא למכלול הראיות תפגע בהגנתו ויכולת לעשות צדק. ואכן, יש לנקוט בדרך ביניים, מידתית, אשר תמנע את חשיפת זהותו של המקור ומנגד, תאפשר את העדתו, תוך נקיטת אמצעים נאותים לשם כך. |
| חזרה למעלה |
|
| 28 [זכויות יוצרים] |
|
| תא (ת"א) 964-12-13 סי אוף ספא מעבדות בע"מ נ' עפר יצחק הדר (שלום; אביים ברקאי; 30/03/17) - 12 ע' |
| עו"ד: ערן סורוקר, ליאור בן ארי, אבי מונטקיו |
העתקת הטקסטים המקוריים של התובעת על ידי הנתבע, מהווה הפרה של זכויות היוצרים שלה בטקסטים. ביהמ"ש חייב את הנתבע בתשלום פיצויים בסך של 63,000 ₪.
זכויות יוצרים – יצירה – מקוריות
זכויות יוצרים – הפרה – הפרה על-ידי העתקה
זכויות יוצרים – הפרה – פיצויים ללא הוכחת נזק
זכויות יוצרים – פיצויים – ללא הוכחת נזק
.
עניינו של פסק דין זה הוא תובענה בגין הפרת זכויות יוצרים נטענת בתמונות ובטקסטים של מוצרי התובעת.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
הטקסטים שבמחלוקת הם טקסטים המתארים את מוצרי התובעת ומופיעים על גבי אריזות המוצרים עצמם או בפרסומים של התובעת.
אשר למקור הטקסטים, בשונה מהתמונות שאותן צילם גורם שלישי, על פי תצהירו של מנהל התובעת נכתבו הטקסטים בידי עובדי התובעת. מנהל התובעת לא נשאל על כך בחקירתו הנגדית ועל כן יש לקבל את עדותו לעניין זה. עדות זו, ביחד עם העובדה, עליה אין חולק, כי הטקסטים מופיעים על גבי מוצריה של התובעת, מובילים למסקנה שמדובר בטקסטים שמקורם בתובעת. משכך, יש לקבוע כי מדובר בטקסטים שיש בהם זכויות יוצרים וכי התובעת היא בעלת זכויות היוצרים בטקסטים.
אין ספק כי הנתבע העתיק את הטקסטים של התובעת. הנתבע אישר בעדותו כי העתיק את הטקסטים של התובעת ופרסם אותם באתר האינטרנט אותו הוא מפעיל. העתקת הטקסטים המקוריים של התובעת על ידי הנתבע, מהווה הפרה של זכויות היוצרים שלה בטקסטים.
יש לקבוע פיצוי בגין 21 הפרות הזכויות בטקסטים של התובעת. כל אחד מהטקסטים שהועתקו התייחסו למוצר מסוים וכל אחד מהם הוצג באתר האינטרנט של הנתבע מכאן כל אחת מההפרות עומדת בפני עצמה ואין מדובר בהפרה אחת. על דרך האומדנה, יש לחייב את הנתבע בתשלום פיצוי בסך של 63,000 ₪. |
| חזרה למעלה |
|
| 29 [דיון פלילי] |
|
| תפ (חולון) 1060/10 מדינת ישראל - עיריית חולון נ' חסונה משה (שלום; אורלי מור-אל; 30/03/17) - 34 ע' |
| עו"ד: ניר א. כהן, מרדכי אינהורן, יניב טל |
בית המשפט הורה על זיכויים של הנאשמים – מחמת הספק – מעבירות התכנון והבנייה המיוחסות להם. נפסק, כי על מנת להרשיע כל אחד ואחד מהנאשמים בכל העבירות שיוחסו לגבי כל אחד מהמבנים, אין די בהוכחת בניה ושימוש שלא כדין, אלא יש צורך להוסיף ולקשור את הקשרבין כל אחד מן הנאשמים ובין המבנה לגביו נטענת בנייה או שימוש.
דיון פלילי – חקירה במשטרה – היעדרה
.
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום שמייחס לו עבירות של ביצוע עבודות / שימוש במקרקעין הטעונים היתר ללא היתר ובסטייה מהיתר או מתכנית בניה, עבירה לי סעיפים 145, 204 (א) ו- 204 (ב) לחוק התכנון והבניה ותקנות התכנון והבנייה (עבודות ושמוש הטעונים היתר). הנאשמים טוענים, בין השאר, לקיומם של מחדלי חקירה שבאו לידי ביטוי בהימנעות מקיום חקירה כהלכה ומגביית גרסה מן הנאשמים.
.
בית המשפט זיכה את הנאשמים ופסק כלהלן:
הגם שמחוות הדעתשל מפענח תצלומי האוויר, עולה שבמהלך השנים נעשתה בנייה לא מבוטלת במתחם אליו מתייחס כתב האישום, הלכה למעשה לא נעשה החיבור הנדרש בין מסקנות חוות הדעת לבין המבנים המתוארים בכתב האישום ובין הנאשמים.
התיאום בין חוות הדעת שהוגשו לבין הנטען בכתב האישום, הכרחי בתיק זה, מדובר בפעולת חקירה הנתונה לפתחה של הרשות החוקרת ולהוכחה הנתונה לפתחה של המאשימה בעת ניהול המשפט ושעה שהדברים לא נעשו, נותר ספק סביר לגבי המבנים המתוארים בכתב האישום. בית המשפט אינו אמור לפענח מיוזמתו את חוות הדעת למול כתב האישום במיוחד כאשר הדבר לא נטען על ידי המאשימה.
הכשל של אי ביצוע חקירה כהלכתה גדול במיוחד, שעה שמדובר, לטעמה של המאשימה במסכת ראיות חמורה ביותר, אשר בסופו של הליך היה בית המשפט נדרש להורות על הריסת כל אותם 22 מבנים הכוללים בתי מגורים, שלגבי חלקם לא טרחה המאשימה לברר כלל מי עושה בהם שימוש ולקבל את גרסתו להאשמות החמורות. |
| חזרה למעלה |
|
| 30 [מים] [נזיקין] |
|
| תק (י-ם) 29406-02-16 מיכאל לבדב נ' אלי יקיר (שלום; ניר נחשון; 28/03/17) - 9 ע' |
| עו"ד: |
בית המשפט לתביעות קטנות קיבל את תביעת התובעים כנגד הנתבעים בגין חיובם ביתר בגין צריכת מים בשיעורים שאינם סבירים לנכס אותו שכרו באופן שלא שיקף את צריכת המים בפועל. פסק הדין עוסק בשאלת זהותו של הנושא באחריות לנזק הכלכלי שנגרם לתובעים.
מים – אספקת מים – ספק מים
נזיקין – אחריות – בחינתה
.
התובעים הגישו כנגד הנתבעים תביעה כספית, במסגרתה עותרים לחייב את הנתבעים בגין נזקים כספיים שנגרמו להם במהלך תקופת השכירות, בשל העובדה, כי נאלצו לשאת בתשלום חיובי מים גבוהים בעקבות ליקויים שנפלו בתשתית צנרת המים בבניין מגוריהם. עיקר המחלוקת בתיק דנן, איפוא, נסובה סביב השאלה מי נושא באחריות לנזק הכלכלי שנגרם לתובעים.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
על-פי הסכם השכירות שנכרת בין התובעים לנתבעים, הנטל לתיקון התשתית הנ"ל רובץ לפתחם של בעלי הדירה, המשכירים.
שולחי ההודעה לא הוכיחו כל רשלנות או אי תקינות בפעולות חברת "הגיחון" במהלך התקופה הרלוונטית, עת שזו חייבה את חשבונם של התובעים. לאור זאת, דין ההודעה לצד ג' – להידחות.
האחריות למחדל שבגינו חויבו התובעים ביתר רובצת במשותף לפתחם של נציגות הבית המשותף בבניין ושל הנתבעים, בבחינת אשר גרמו יחדיו, במחדליהם, לנזק הנטען. מדובר במקרה של מעוולים בנפרד אשר גרמו לנזק אחד בלתי ניתן לחלוקה.
הוכח שכלל הנזקים שנגרמו לתובעים מקורם וגורמיהם ברכוש המשותף של הבית וכי האחריות לתיקון הנזקים ביחידה של התובעים היא על ועד הבית אשר הדין מטיל עליו חובה לטובת הדייר, אף מקום שהנזק מורכב לתיקון, כאשר ברי, שהתיקון מחויב המציאות. |
| חזרה למעלה |
|
| 31 [נזיקין] |
|
| תא (נצ') 28019-02-13 איאד טאהא נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (שלום; דניאל קירס; 26/03/17) - 11 ע' |
| עו"ד: אריג' ח'ורי-שומר, גסאן אגברייה, שאדי אלמאדי |
בהיעדר אפשרות לחלק את הנכות הנפשית של התובע בין החלק שנגרם לו כניזוק עיקרי (רגשי אשמה) והחלק שנגרם לו כניזוק משני (צפייה במראות קשים), זכאי התובע לפיצוי בגין מלוא נכותו הנפשית. דא עקא, ביהמ"ש הגיע למסקנה כי לגופה של שאלת קיומה של נכות נפשית (במובחן משאלת חלוקתה), אין מקום לקבוע כי נותרה לתובע נכות נפשית צמיתה.
נזיקין – נזקי גוף – נזק נפשי
נזיקין – נזק נפשי – הוכחתו
נזיקין – נזק נפשי – עקיף
נזיקין – פיצויים – בגין סבל
.
התובע היה מעורב בתאונת דרכים. המומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי קבע לתובע 10% נכות נפשית צמיתה בגין התאונה.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
העובדה שנזקו הנפשי של התובע אינו נובע אך מהיותו עד לפגיעתו של אחר, אלא נובע גם מרגשות אשמה שלו כמי שהיה מעורב (פיזית) בתאונה, משמעה שהוא אינו אך ניזוק משני; הוא גם ניזוק עיקרי.
המומחה מטעם בית המשפט חווה דעתו, בחוות דעת משלימה, לפיה אין אפשרות לחלק את החלק של נכותו הנפשית של התובע הנובע מרגשות האשם שלו לבין החלק הנובע מכך שצפה במראות הקשים. אף אחד מהצדדים לא ביקש לחקור את המומחה על חוות דעתו המשלימה. בהיעדר אפשרות לחלק את הנכות הנפשית של התובע בין החלק שנגרם לו כניזוק עיקרי (רגשי אשמה) והחלק שנגרם לו כניזוק משני (צפייה במראות קשים), זכאי התובע לפיצוי בגין מלוא נכותו הנפשית.
דא עקא, אין מקום לפסוק לתובע נכות רפואית צמיתה תחום הנפשי, מאחר והתובע לא הוכיח הגבלה כלשהי בכושר העבודה מעבר לתקופה עד 30.8.2011 (פריט 34(ב)(2) לתוספת).
יחד עם זאת, יש לפסוק לתובע פיצוי בגין כאב וסבל בסך של 17,000 ₪. יש לקבל את עדותו של המומחה בתחום הנפשי, לפיה לתובע נגרמה טראומה בתאונה והתפתחה אצלו פתולוגיה נפשית ברורה. |
| חזרה למעלה |
|
| כתבי טענות |
|
|
|
|
|
|
|
