סגן
הנשיא רון שפירא, ביהמ"ש המחוזי בחיפה:
סוגיית
ייצוג העותר ע"י הסנגוריה הציבורית:
הערה
מקדימה: בטרם אדרש לנושא אעיר כי התנגדות שב"ס למינוי סניגור ציבורי לאסיר מעוררת
תחושה לא נוחה. לטעמי אין זה ראוי שגוף ממלכתי, המיוצג בהליך משפטי ע"י עורך דין
מטעמו, יטען כנגד הסדרת ייצוג הנקבע בהחלטה מנהלית של גוף ממלכתי אחר, וכאשר הייצוג
הוסדר לצד בהליך שבהגדרה הוא הצד שכוחו נחות.
מעבר
לעניין: מדובר במקרה זה במחלוקת, ככל הנראה עקרונית, בין שני גופים ממשלתיים. נראה
כי ככל שחולק שב"ס על אופן הפעלת סמכויות הסנגוריה הציבורית ראוי הוא ששב"ס יעלה את
הנושא לבירור במסגרת הראויה, בפני היועץ המשפטי לממשלה ו/או בפני השרים, הממונים,
ולא במסגרת הליך שיפוטי במקרה פרטני.
מכאן
לעניין עצמו.
למעשה,
מעת שנדחתה העתירה לגופה, נראה כי מתייתר הצורך לדון בשאלת הקף סמכותה של הסנגוריה
הציבורית להורות על ייצוג אסירים בעתירות המוגשות בהתאם להוראות סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר. עם זאת, ומאחר והשאלה
מתעוררת בדיונים מסוג זה מעת לעת, מצאתי לנכון להעיר מספר הערות בכל הנוגע לאופן
הפעלת סמכות הסנגוריה הציבורית להורות על מינוי סניגור לאסיר במסגרת עתירה מסוג זה,
כהליך נלווה להליך עיקרי המתנהל בעניינו.
אקדים
ואומר כי לטעמי ראוי ששאלת הקף סמכותה של הסנגוריה הציבורית לייצג בהליכים הנלווים
תיבחן ע"י הגורמים המוסמכים במשרד המשפטים כדי שיתנו את הדעת על הצורך להפעיל
סמכותם בהתאם להוראות סעיף
18(ג) לחוק הסנגוריה
הציבורית ולחילופין לשקול ולהציע תיקוני חקיקה מתאימים, זאת
בחלוף 20 שנה להקמת הסנגוריה
הציבורית ובשים לב לצרכים העולים מעת לעת, כמו במקרה שבפני.
שאלה
זו של הקף סמכותה של הסנגוריה הציבורית להורות על ייצוג משפטי בהליכים נלווים להליך
שהייצוג בו הוסדר בחוק, היא שאלה נכבדה שיש לה השלכות מערכתיות החורגות ממקרה פרטי
זה או אחר. מעבר להשלכותיה על זכויות נאשמים ואסירים, קשורה השאלה גם להיבטים
ציבוריים נוספים ובהם היבטי תקצוב, היבטים של שווין בין מתדיינים וכן היבטים
שעניינם בכלל עיסוק עריכת הדין, בשים לב לעוצמתה של הסנגוריה הציבורית כגוף מרכזי
בתחום ההליכים הפלילים והנלווים לתחום הפלילי, גוף ממשלתי שבתחומי עיסוקו ניתן
להגדיר את עוצמתו ומרכזיותו ככזו הגובלת בהגדרתו של מונופולין בהתאם להוראות
סעיף 26
(א) חוק ההגבלים
העסקיים, תשמ"ח-1988. לא בכדי נקבע בסעיף 18(ג) לחוק הסנגוריה הציבורית כי "שר
המשפטים, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לקבוע
זכאים נוספים על אלה המנויים בסעיף זה, בדרך כלל, בהדרגה או לפי אזורים".
בהתאם, בשים לב לחשיבות הייצוג המשפטי ותרומתה החשובה של הסנגוריה הציבורית לזכויות
חשודים, נאשמים, אסירים וכאלו שאושפזו במסגרת צו אשפוז פלילי, ראוי שנושא היקף
הסמכות להרחיב את הייצוג המשפטי גם בהליכים נלווים ייבחן ויוסדר ע"י הגורם המסדיר
ו/או המחוקק, ולא בדרך של חקיקה שיפוטית.
בכפוף
לאמור, מצאתי לנכון להבהיר מספר נקודות בנוגע לנושא שבמחלוקת.
במקרה
שבפני החליטה הסנגוריה הציבורית למנות לעותר סנגור ציבורי שייצגו בעתירה. מדובר
בהחלטה מכוח סמכותה המנהלית של הסנגוריה הציבורית ובלא שקדמה לכך פניה של האסיר
לבית המשפט בבקשה להורות על הסדרת ייצוג משפטי. הטעם למינוי סניגור ציבורי לייצוג
בעתירה זו היה מינוי הסנגוריה הציבורית לייצג את העותר בהליך המתנהל בפני ועדת
השחרורים והטענה כי יש לראות את ההליך שבפני כהליך נלווה להליך המתנהל בפני ועדת
השחרורים, זאת מהטעם שתוצאות ההכרעה השיפוטית בעתירה זו יכול וישפיעו על תוצאות
ההליך המתנהל בפני ועדת השחרורים.
סעיף
18
לחוק הסניגוריה הציבורית, התשנ"ו–1995,
עוסק בזכאות לייצוג ע"י סנגוריה ציבורית. הסעיף מפרט שורה של הליכים, חלקם בתחום
הישיר של ההליך הפלילי וחלקם בהליכים נלווים. בתחום עיסוקו של שב"ס מפרט סעיף 18 (א) לחוק הסנגוריה הציבורית תחומים בהם קיימת
זכאות לייצוג ע"י סנגור ציבורי. כך, למשל, מוסדרת זכותם של עצורים לייצוג; הזכות
לייצוג בהתאם להוראות סעיף
16(ד) לחוק שחרור
על-תנאי ממאסר, תשס"א-2001; הזכות לייצוג לפי סעיף 6(ד)(1) או 24 לחוק הגנה על
הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו-2006; זכותו של אסיר
שהוגשה בעניינו לבית המשפט בקשה להחזקה בהפרדה לפי סעיף
19ה לפקודת בתי
הסוהר; זכותו של אסיר שהוגשה בעניינו לבית המשפט בקשת היתר
לטיפול רפואי לפי סעיף
19יג לפקודת בתי הסוהר. אין חולק כי במסגרת פירוט של זכאויות
לייצוג לא כלולה זכאות לייצוג לכל אסיר ובכל עניין העולה במסגרת של עתירת אסיר.
סעיף
18(ב)
לחוק הסנגוריה הציבורית קובע כי "אין
בהוראות סעיף זה כדי למנוע מבית המשפט למנות לנאשם סניגור אם הוא סבור שאינו יכול
לנהל את המשפט כשהנאשם אינו מיוצג". מכאן שבסמכותו של בית משפט למנות סניגור
לנאשם, אם סבור הוא שאותו אדם אינו יכול לנהל את ההליך המתנהל בפני בית המשפט.
במסגרת
עתירת אסיר, אין מדובר בדיון בעניינו של "נאשם". עתירת אסיר היא עתירה מנהלית. עם
זאת כבר נפסק כי בעניינם של אסירים יש מקרים בהם ראוי למנות סניגור ציבורי, גם
בעתירת אסיר שאינה בגדר הנושאים המפורטים בסעיף
18(א) לחוק הסניגוריה
הציבורית, וזאת בשים לב "... בין היתר, לסוג העבירות בהן
הורשע המבקש, לעונש שהוטל עליו, לתקופה שחלפה מאז החל לרצות את עונשו, לחוות הדעת
הסותרות בעניין הוצאתו לחופשות..." [רע"ב
8702/11 רויטר יעקב נ' מדינת ישראל [פורסם
בנבו] (8.1.2012)].
החלטת בית משפט לעניין מינוי סניגור ציבורי בעתירת אסיר מסוג זה שבפני צריכה
להינתן תוך בחינת כל מקרה לגופו
ולאור נסיבותיו המיוחדות, "ובשים לב למשאבים המוגבלים של הסנגוריה הציבורית
ולצורך לשמור על שוויון בין אסירים בהליכים משפטיים" [רע"ב 4914/12 זוזוליה נ' משטרת
ישראל [פורסם
בנבו] (2.8.2012),
פסקה 5. ראו גם: רע"ב
9470/00 סמסון נ' מדינת ישראל [פורסם
בנבו] (2.4.2001);
רע"ב 11834/05 אמבאו נ' מדינת
ישראל [פורסם
בנבו] (
3.4.2006); רע"ב
5716/12 סעיד קייס נ' שירות בתי הסוהר [פורסם
בנבו] (10.10.2012)].
הסניגוריה
הציבורית שואבת את סמכותה למינוי סניגור ציבורי בהליכים הנלווים לאלו שהוסדרו
במפורש בהוראות חוק הסנגוריה
הציבורית מכוח הוראות סעיף
16 לחוק סדר הדין
הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–1982, הקובע כי "סניגור
שמינהו בית המשפט ייצג את הנאשם בכל הליך לפני שופט או בית משפט, לרבות בערעור,
זולת אם הורה בית המשפט אחרת". מינוי סנגור ציבורי עובר לאחריות הסנגוריה
הציבורית מכוח הוראות סעיף
15 לחוק סדר הדין
הפלילי. בהתאם, רואה הסנגוריה הציבורית את סמכותה להחיל את
מינוי הסניגור הציבורי גם על הליכים הנלווים להליך העיקרי שלשמו מונה הסניגור
הציבורי בהתאם להוראות חוק הסניגוריה
הציבורית.
ראוי
להדגיש, כי גם מעמדת הסנגוריה הציבורית, כפי שהוצגה בפני, ניתן ללמוד כי הסנגוריה
אינה רואה עצמה מוסמכת לייצג אסיר, שלא מכוח מינוי מטעם בית משפט, בכל עתירת אסיר
המוגשת בהתאם להוראות פקודת בתי
הסוהר. הטענה היא כי הסמכות המנהלית להרחיב את הייצוג שניתן
לאדם במקור להליך מסוים המוסדר בחוק חלה גם על עניין נלווה שהייצוג בו חיוני לשם
מתן מענה מלא לנושא שלשמו נקבע מינוי סניגור לשם ייצוג באמצעות הסנגוריה הציבורית.
סבור
אני כי גישה זו היא גישה ראויה. לעניין זה מצטרף אני לדברים שנאמרו ע"י כב' השופט שלמה פרידלנדר בעת"א (ב"ש) 14594-04-11 משה בנשתי נ'
שרות בתי הסוהר
[פורסם בנבו] ביחד
עם עת"א
26349-05-11 אייל בניטה (אסיר) נ' שרות בתי הסוהר
[פורסם
בנבו] (23.4.2012).
מכאן שאין מניעה עקרונית לכך שהסנגוריה הציבורית תפעיל את סמכותה המנהלית ותורה,
בהתאם לשיקול דעתה המנהלי, על מינוי סניגור ציבורי בעתירת אסיר במקרים מתאימים אשר
ניתן להגדירם כהליך הנלווה להליך אחר בו מונה סניגור ציבורי לייצג מכוח הסמכה
מפורשת בחוק. ראוי כי שאלת המינוי בהליך נלווה תיבחן ע"י הגורם המוסמך בסנגוריה
הציבורית בכל מקרה לגופו.
מכאן
מתעוררת השאלה מה הוא "הליך הנלווה" להליך שבמסגרתו הוסדר הייצוג המשפטי ומונה
סניגור ציבורי מכוח הסמכה מפורשת. שאלה זו אינה ברורה וחד משמעית. אינני מוצא לנכון
לקבוע, על רקע המקרה הפרטני שבפני, כללים לעניין זה. כפי שציינתי בפתח פרק זה לפסק
דיני, סבור אני כי ראוי שעניין זה יוסדר בהליכים בהתאם להוראות סעיף 18(ג) לחוק הסנגוריה הציבורית או במסגרת של
תיקוני חקיקה.
בעניין
המקרה שבפני, ובהעדר טענה או ראיה סותרת, עומדת לסנגוריה הציבורית חזקת תקינות
ההחלטה המנהלית וחזקה כי הסנגוריה הציבורית שקלה את מכלול השיקולים הנדרשים לעניין
בטרם הורתה על מינוי סניגור ציבורי שייצג את האסיר בעתירה שבפני, כהליך נלווה
למינוי סניגור ציבורי לייצוג העותר בהליך עיקרי בפני ועדת השחרורים.
סבור
אני כי גם לגוף העניין, במקרה שבפני, ניתן להגדיר את בקשתו של העותר לשינוי
סיווג הקטגוריה בעניינו והוצאתו לחופשה כהליך הנלווה להליך המתנהל בפני ועדת
השחרורים. אין צורך לומר, והדברים ידועים, כי להחלטות המנהליות של שב"ס על אופן
ריצוי מאסרו של אדם, סיווגו בקטגוריות שונות (כגון: אסיר בעל פרופיל אלמ"ב; אסיר
מסוכן בקטגוריה א' וכד') יש השלכות ישירות הן על עצם תנאי המאסר והן על סיכויי האסיר לזכות, בבוא העת, בשחרור
מוקדם [הרחבתי בכתיבה על כך בעבר בהרחבה במאמר "הליך
מנהלי כקובע את גבולות ומסגרת של ענישה הפלילית", "ספר עדי
אזר", "המשפט", כרך יב' (דצמבר 2007) עמ' 485]. הסיכוי של אסיר המסווג בקטגוריה א' ושאינו
יוצא לחופשות לשכנע ועדת שחרורים כי הוא ראוי לשחרור מוקדם קלוש ביותר. בהתאם,
להליך המשפטי שבסופו יוגדר האם אסיר מסווג בצורה זו או אחרת והאם ניתן לשקול את
הוצאתו לחופשות יכול ויהיו השלכות ישירות על ההליך המתנהל מכוח הוראות חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א–2001.
מכאן
שהחלטת הסנגוריה הציבורית לראות בעתירה זו שבפני, שעניינה שינוי
סיווגו של העותר והוצאתו לחופשה, כהליך הנלווה לייצוג שניתן לעותר בעניין ההליך
המתנהל בפני ועדת השחרורים, היא החלטה ראויה.
https://www.nevo.co.il/psika_word/mechozi/ME-17-01-15106-44.doc