שלום לכולם,

 

ראו נא פסה"ד המקיף והחשוב שניתן ע"י ביה"ד הארצי (מפי השופט איטח) בסוגיה העקרונית והיא – האם רשאי מעביד לחייב את עובדיו למסור טביעת אצבע לשם רישום שעות הנוכחות שלהם בשעון נוכחות ביומטרי, וזאת ללא היוועצות בארגון העובדים היציג. השאלה שנבחנה הינה האם גלומה בדרישה כזו של מעביד, פגיעה בזכותם של העובדים לפרטיות ובזכותם לאוטונומיה על גופם ?

 

ביה"ד האזורי בת"א מפי השופטת גילצר קבע  כי המעביד (בעניינינו רשות מקומית), רשאי לבצע רישום נוכחות במשרדיו באמצעות שעון נוכחות ביומטרי וכי הוא איננו  מחויב להיוועץ בענין זה עם נציגות העובדים.

ביה"ד הארצי, הפך את פסה"ד של האזורי וקבע בתמצית, כי טביעת אצבע היא מידע פרטי-אישי של אדם ומסירתה לאחר, פוגעת, כבר בעצם המסירה, בפרטיות ובאוטונומיה של המוסר. ביה"ד קבע כי ניתן לדרוש מעובד למסור טביעת אצבע רק אם נתקיימו בו האלמנטים של הסכמה מדעת ורצון חופשי. זוהי ממש תמצית שבתמצית של פסה"ד ואתם מוזמנים לקרוא אותו, על כל 75 עמודיו.

 

לביה"ד הארצי הוגשה עמדת יועץ מצוינת, שניסתה לגשר בין הזכויות השונות. העמדה נכתבה ע"י חברתנו המלומדת אביגיל בורוביץ'.

 

בברכה,

 

קוקי

 

 

 

תחילת ההודעה שהועברה‏:‏

מאת: "מיכל דגן" <[email protected]>
נושא: בית הדין הארצי לעבודה, מותב בראשות השופטת לאה גליקסמן- קבע כי החתמת שעון נוכחות ביומטרי במקום העבודה עלולה  לפגוע בפרטיותו של העובד

בית הדין הארצי לעבודה, מותב בראשות השופטת לאה גליקסמן- קבע כי החתמת שעון נוכחות ביומטרי במקום העבודה עלולה  לפגוע בפרטיותו של העובד

בבית הדין האזורי לעבודה נדונו שתי בקשות צד בסכסוך קיבוצי שעניינן בשעון נוכחות ביומטרי ("השעון הביומטרי") שהתקינה עיריית קלנסווה ("העירייה") ובכפייתה את עובדות החינוך בעיר למסור טביעות אצבע לשם שימוש בשעון הביומטרי. בית הדין האזורי קבע כי העירייה רשאית לבצע רישום נוכחות באמצעות השעון הביומטרי, וכי היא אינה מחויבת להיוועץ בעניין זה עם נציגות העובדים.
ההסתדרות הגישה ערעור על פסק הדין. במסגרת הערעור בבית הדין הארצי לעבודה התייצבו והגישו עמדותיהם היועץ המשפטי לממשלה, מרכז השלטון המקומי, עמותת "קו לעובד", האגודה לזכויות האזרח בישראל, התאחדות התעשיינים ולשכת התיאום של הארגונים הכלכליים.
בית הדין הארצי קיבל את הערעור, ביטל את פסק דינו של בית הדין האזורי וקבע כי "כפיית עובדות החינוך על ידי העירייה למסור טביעת אצבע לשם שימוש בשעון הביומטרי, תוך איום (ומימושו) לשלול את שכרן אם לא יעשו כן, מגלמת בתוכה פגיעה שלא כדין בזכותן לפרטיות ובזכותן לאוטונומיה על גופן, ומהווה הפרה מצד העירייה של חובות תום הלב וההגינות המוגברות המוטלות עליה כמעסיקה... דרישת העירייה מעובדות החינוך למסור טביעות אצבע לשם שימוש בשעון הביומטרי מבוטלת... על העירייה להפסיק את השימוש בשעון הביומטרי."
להלן עיקרי הקביעות:
* "טביעת אצבע היא מידע ביומטרי, וככזו אצורים בה נתונים אנושיים פיזיולוגיים ייחודיים והיא משמשת מפתח למידע אישי רב". "טביעת אצבע היא מידע פרטי-אישי של אדם, ומסירתה לאחר פוגעת, כבר בעצם המסירה, בפרטיות ובאוטונומיה של המוסר. פגיעה נוספת ונפרדת בפרטיות ובאוטונומיה נגרמת כתוצאה מהסיכון הכבד לשימוש לרעה בטביעת האצבע או לשימוש בה שלא למטרה שלשמה נמסרה". "השילוב של אופיו הייחודי של המידע מחד, ואובדן השליטה עליו מאידך, הוא-הוא היוצר את הפגיעה הן בפרטיות והן באוטונומיה".
* מאחר שטביעת אצבע היא מידע אישי, "חולשות עליה הוראות החקיקה והפסיקה הרלוונטיות לזכות לפרטיות, ובראשן הוראת סעיף 1 לחוק הגנת הפרטיות, הקובעת כי 'לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו'. לצד הוראה זו חלה הוראת סעיף 7 לחוק יסוד כבוד האדם, הקובעת, בין היתר, כי 'כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו' וכן חלות יתר הנורמות המתייחסות לזכות לפרטיות ולאוטונומיה המוכרות במשפט המקובל הישראלי".
* את הזכות לפרטיות ואת הזכות לאוטונומיה ניתן להגביל רק בחוק (או מכוחו) וכן – "בהקשר של הזכות לפרטיות ובתלות בעניין, בהסכמה פרטנית שאינה מנוגדת לתקנת הציבור". בית הדין הותיר בצריך עיון את השאלה אם ניתן להגביל את הזכות לפרטיות בהסכמה קיבוצית.
* בנסיבות העניין דנן, אין בנמצא "כל הוראה שבדין הקובעת באופן מפורש שמעסיק רשאי לדרוש מעובד טביעת אצבע (או כל מידע ביומטרי אחר), או המחייבת עובד למסור למעסיקו מידע שכזה, לא בכלל ולא לשם שימוש במערכת נוכחות ביומטרית בפרט". גם הסכמה פרטנית אין בנמצא – "לא הסכמה 'מדעת' (משלא הוצגו לעובדות החינוך מבעוד מועד הפרטים הרלוונטיים באשר לטיב השעון הביומטרי, ומשהעירייה לא עמדה בתנאים שנקבעו בפרשת איסקוב, כגון קביעת מדיניות בנושא וכיו"ב), ולא הסכמה 'מרצון חופשי' (שעה שהעירייה איימה באי תשלום שכר לעובדות שלא ימסרו טביעות אצבעותיהן, ואף מימשה איום זה)".
* "אין לראות בסעיף 66.1 לחוקת העבודה הסכמה לקביעת שעון נוכחות המבוסס על נתונים ביומטריים". "מַעֲבַר לשימוש בשעון נוכחות ביומטרי מהווה שינוי מהותי בתנאי ההעסקה המצריך היוועצות בנציגות העובדים, וכזו לא היתה במקרה דנן". לפיכך "העירייה לא היתה רשאית לחייב את עובדות החינוך למסור טביעות אצבעותיהן לשם שימוש בשעון הביומטרי, ולא היתה רשאית להפעיל נגד המסרבות למסור את טביעת האצבע כל סנקציה שהיא".
* "אין משמעות הדברים ששימוש בשעון נוכחות ביומטרי או באמצעים ביומטריים אחרים במסגרת העבודה יהא אסור לעולם. אלא שעל מנת להכשיר שימוש שכזה, יש לבחון באופן קפדני קיומם של תנאים מסוימים".
* "אף אילו היתה בנמצא הוראת חוק מפורשת המתירה שימוש בנתונים ביומטריים במסגרת העבודה, הרי שהיה מקום לבחון אותה בראי פסקת ההגבלה שבחוק יסוד כבוד האדם".
* "אף אילו היתה נמצאת הוראה כאמור בהסכמה פרטנית, היה מקום לבחון אותה, בין היתר, במבחני תום הלב והמידתיות וכן בראי סעיף 30 לחוק החוזים, הקובע כי 'חוזה שכריתתו, תכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור – בטל'. במצב שבו היתה ההוראה עוברת את המשוכה של סעיף 30 לחוק החוזים – היה עובר עיקר המשקל לשאלת האמצעים שרשאי מעסיק לנקוט כלפי עובד שיסרב למלא אחר ההוראה. שאלה זו היתה נבחנת תוך שימוש במבחני תום הלב, הסבירות והמידתיות".
* "אף אם יש יסוד לקביעה שעובדים רבים כבר משתמשים במערכות נוכחות המבוססות על טביעת אצבע, הרי שאין בכך כדי להשליך על השאלה אם כך ראוי שיהיה. המצוי אינו בהכרח הרצוי. וכך, למרות המתקפה שהזכות לפרטיות מצויה בה, ואולי דווקא בשל כך, הולך וגובר הצורך להגן עליה ולקבוע לה גבולות יציבים. הגנה זו יש להעמיד באמצעות בחינת הסוגיה הנתונה מבחינה ערכית-משפטית ולא תוך הצבעה על הנעשה בפועל".
* יש לוודא שההסכמה לפגיעה בפרטיות היא הסכמה מדעת ומרצון חופשי ועומדת בכללים שנקבעו בהלכת איסקוב, ובהם קביעת מדיניות ברורה בנושא, יידוע העובדים (שקיפות), מידתיות ולגיטימיות.
* "לצד בחינת חוקיותה וחוקתיותה של הפגיעה עצמה" בפרטיות או באוטונומיה "(בין אם היא בחוק ובין אם בהסכמה), יש לבחון גם את חוקיותה וחוקתיותה של הסנקציה המוטלת על המסרב לפעול בהתאם לחוק או להסכמה. את שתי ההוראות – הן זו הקובעת את הפגיעה והן זו הקובעת את הסנקציה – יש להעמיד במבחני סבירות ומידתיות, ובהתייחס, בין היתר, להקשר שבמסגרתו נולדו, לצורך של המעסיק, להשלכות האפשריות של סירוב בהקשר התעשייתי המסוים וכיו"ב". "במסגרת הבחינות האמורות יהיה מקום ליתן את הדעת לשיקולי תכלית, מידתיות וסבירות, ובין היתר – ולא רק, לשיקולים אלה: (א) תכלית הפעלת האמצעי – מדוע מבקש המעסיק המסוים לבצע את הפעולה הפוגעת בזכות – בענייננו נטילת טביעת אצבע – והאם מדובר באינטרס לגיטימי. (ב) טיב המערכת: אם מדובר בהתקנת מערכת ביומטרית כלשהי, על המעסיק לוודא את טיבה – תוקפה ומהימנותה. נראה כי על המבקש לעשות שימוש באמצעי כאמור להציג חוות דעת של מומחה בלתי תלוי, אך איננו קובעים מסמרות בעניין. (ג) מידתיות: יש לבדוק קיומה של אפשרות למלא את הצורך של המעסיק באמצעים שפגיעתם בזכויות היסוד פחותה. בהקשר זה, הנטייה תהיה שלא לאפשר שימוש במערכת נוכחות ביומטרית מבוססת מאגר, במקום שניתן לעשות שימוש במערכת מבוססת נוכחות ביומטרית מבוססת כרטיס, מן הטעם שהדבר אינו מידתי. (ד) סנקציות: יש לבחון אם הסנקציה עומדת במבחני סבירות ומידתיות, וכל זה בהתייחס, בין היתר, לצורך של המעסיק, להשלכות האפשריות של סירוב בהקשר התעשייתי המסוים וכיו"ב. (ה) רישום ורישוי: עשויה להישמע טענה שמערכת ביומטרית מבוססת מאגר היא בגדר "מאגר מידע" על פי חוק הגנת הפרטיות, ועל כן מצריכה רישום ורישיון ועמידה בחובות שונות. הדבר אינו נדרש להכרעה בענייננו.
* גם לאחר שנמצא כי ההוראה הרלוונטית (בחוק או בהסכמה) והסנקציה שלצדה עומדות במבחנים האמורים, יש לבחון את אופן יישומה בפועל במקרה נתון. כלומר, יש לבחון אם ההחלטה על הפעלת הסנקציה התקבלה בהגינות ובתום לב, אם היא סבירה ומידתית, והכל בהתייחס להקשר המפעלי, לנסיבותיו האישיות של העובד המסוים, לסיבת הסירוב, להשפעת הסירוב, כמו גם הפעלת הסנקציה, על כלל העובדים באותו מפעל וכיו"ב.
* לאור כל האמור, העירייה תחדל "לעשות שימוש בשעון הביומטרי ותימנע מלדרוש מעובדיה למסור טביעות אצבע לשם כך. על מנת לאפשר לעירייה להיערך לכך בהתאם לא נורה על הפסקת השימוש בשעון הביומטרי לאלתר, אלא בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק דין זה. נטילת טביעות האצבע תיפסקנה לאלתר. טביעות האצבע שנאספו עד כה – תימחקנה ואיש לא יורשה לעשות בהן כל שימוש שהוא – לבד מחישוב שכר העובדות ויתר זכויותיהן עבור התקופה שבה בוצעו רישומי הנוכחות באמצעות טביעות האצבע. למען הסר ספק, על העירייה לשמור בהתאם להוראות הדין את נתוני שעות העבודה שנשמרו בשעון הביומטרי עבור כל אחת ואחת מעובדות החינוך. כמו כן על העירייה לנקוט אמצעים מידיים למחיקת המידע הביומטרי של עובדות החינוך, בין אם הוא מצוי ברשותה, וודאי אם הוא מצוי ברשות צדדים שלישיים כלשהם. אם ננקטו סנקציות כלשהן כלפי עובדות חינוך שסירבו לעשות שימוש בשעון הביומטרי, הן בטלות מעיקרן ועל העירייה לפעול בעניין זה להשבת מצבן לקדמותו, בטרם הוטלה הסנקציה."



מיכל דגן | דוברת בתי הדין לעבודה | מערכת בתי המשפט  | הרשות השופטת בישראל
טלפון: 050-6256499 | 02-6497746 | מייל: [email protected]<mailto:[email protected]>



This message (including any attachments) is intended only for
the use of the individual or entity to which it is addressed and
may contain information that is non-public, proprietary,
privileged, confidential, and exempt from disclosure under
applicable law or may constitute as attorney work product.
If you are not the intended recipient, you are hereby notified
that any use, dissemination, distribution, or copying of this
communication is strictly prohibited. If you have received this
communication in error, notify us immediately by telephone and
(i) destroy this message if a facsimile or (ii) delete this message
immediately if this is an electronic communication.
Thank you.