ביום 1.3.17 קיבל ביהמ"ש המחוזי בב"ש את ערעור הוועדה המקומית וביטל ביטול
של כתב אישום על עבירות בנייה בשל הגנה מן הצדק והרשיע את הנאשם. השופט ישראל פבלו
אקסלרד:
28. החלת
דוקטרינת ההגנה מן הצדק בעבירות על חוק התכנון
והבניה מחייבת משנה זהירות, לטעמי. המדובר הוא בעבירות אשר
מבוצעות, לא אחת, על ידי אזרחים "מן השורה", נורמטיביים כביכול, מתוך נקודת מוצא כי
אין בהן פגיעה באדם אחר או ברכושו. אך לא כך הם פני הדברים, שכן עבירות אלה פוגעות
בפגיעות קשות במרקם התכנוני, באינטרס הציבור למגר עבירות מסוג זה, בשלטון החוק אשר
מופר בריש גלי, ולא אחת גם בבטיחותו של הציבור (ראה גם פרשת מושב אורה, פסקאות 9
ו-10 לפסק הדין). מתן הגנה מן הצדק בעבירות הנדונות, שלא במקרים חריגים ממש, בלית
ברירה ורק כאשר תחושת הצדק אינה מאפשרת, בשום אופן ופנים, קיום הליך פלילי נגד
הנאשם, תשדר מסר מוטעה לציבור בנוגע לחומרתן של העבירות מסוג זה, ותהא בבחינת "רוח
נגדית" למסר שנתקבל מבית המשפט העליון לא אחת, בדבר הצורך להחמיר עם עברייני בניה,
משהפכה התופעה של בנייה בלתי חוקית ל"מכת מדינה"...
41. בהתאם
למסכת האירועים שבענייננו, אינני סבור כי העמדתו של המשיב לדין פלילי תעמוד בסתירה
מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית. אין מדובר במקרה בו הרשות יזמה את הפעילות
העבריינית או הדיחה את המשיב לביצועה. ההיפך הוא הנכון, הרשות ניסתה, באמצעים
שונים, למנוע מהמשיב מלבצע את העבודות אולם התרשמתי היא, כי המשיב סיגל לעצמו דפוס
פעולה של מי שעושה דין לעצמו. מהתנהלות חסרת תום לב זו ניתן ללמוד בראש ובראשונה מן
העובדה שהמשיב החל לבצע עבודות עוד בטרם פנה למערערת בבקשה להעניק לו היתר. בסופו
של יום, ובשקלול הנתונים הנזכרים, אני סבור שהעמדתו של המשיב לדין הייתה ראויה.
לאור העובדה שהמשיב פעל באופן שיטתי לביצוע עבודות ללא היתר (חדש או מחודש), נחלשת
ביותר הטענה שהתנהלות הרשות בעניינו גורמת להעמדתו לדין, ולהיותה בסתירה מהותית
לעקרונות צדק והגינות.
בנסיבות
אלו – התנהלות הרשות, גם אם הייתה יוצרת חוסר נוחות וחוסר נחת, אינה עומדת
"בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית".
אשר
על כן, אני מקבל את הערעור בנושא זה במובן כי טענת ההגנה מן הצדק נדחית וההחלטה על
ביטול כתב האישום מבוטלת בזאת.
https://www.nevo.co.il/psika_word/mechozi/ME-16-05-18505-657.doc