שלום לכולם,
מצאנו לנכון לעדכן בפסק הדין שניתן בנדון על ידי בית המשפט העליון ביום 19.3.2017, וזאת מאחר שעניינו, בין היתר, בתביעת רמ"י לסילוק יד של פולשים לשטחים יקרים
בחוף מכמורת (ולקבלת דמי שימוש ראויים). זאת, בשים לב לכך שנושא חופי ים הינו יעד אכיפה של הפרקליטות.
עסקינן בהליכים משפטיים שהחלו בשנת 1995, ולפיכך אציין בקיצור רב מאוד את עיקרם:
למערערת (להלן: "תרנ"א") זכויות מכוח חוזה חכירה שנערך בשנות ה-70 של המאה הקודמת ביחס לכ- 20 דונם בחוף הים מכמורת. החברה נרכשה בעבר על ידי עו"ד יוסי
שגב ויצחק תשובה, אשר מכר את חלקו, מאוחר יותר, לעו"ד שגב.
ההליכים המשפטיים בנדון החלו עת פלשה תרנ"א ל- 8 דונם נוספים בסמוך לשטחי החכירה (כאשר חלקם בסמוך ובצמידות לקו המים), ובגין פלישה זו הגיש ממ"י, תביעה לסילוק
יד. במקרקעין הופעל גן אירועים "קו המים" שפעל במשך שנים רבות, עד לסגירתו על ידי רשויות התכנון בשנת 2006.
במסגרת ההליך לסילוק יד שניהל ממ"י נגד תרנ"א, נכרת הסכם פשרה בשנת 1998, שבגדרו ניתנו לתרנ"א 5 שנים לתכנן תוכנית ביחס למקרקעין ולקבל לאחר תכנונה זכויות חכירה
בשטחי הפלישה. לאחר כריתת הסכם הפשרה פלשה תרנ"א לשטחים נוספים (להלן: "שטחי הפלישה הנוספים").
משביקש ממ"י לסלק את תרנ"א בסמוך לתום תקופת התכנון, הגישה תרנ"א תובענה הצהרתית שבמסגרתה טענה כי ממ"י הוא שהפר את הסכם הפשרה, ואך בשל כך, היא לא סיימה לתכנן
את המקרקעין.
בית המשפט המחוזי קבל את תביעת תרנ"א וקבע כי ממ"י הפר מספר הפרות את הסכם הפשרה. בכלל זה, קבע בית המשפט המחוזי כי לפי הסכם הפשרה היה על ממ"י לתכנן תכנית מתאר
ביחס למקרקעין, שאך מכוחה יכולה הייתה תרנ"א לתכנן את המקרקעין הספציפיים שברשותה. ערעור שהוגש על ידינו לבית המשפט העליון, התקבל בחלקו כך שנקבע שהאחריות לתכנון המקרקעין הוטל על תרנ"א בלבד. יחד עם זאת, ביחס ליתר ההפרות נקבע שממ"י הפר את הסכם הפשרה.
במסגרת הליך כספי נפרד שניהלה תרנ"א היא תבעה מהמדינה פיצוי בשיעור 40 מיליון ₪ וכן הצהרה על זכאותה לקבלת סכום קצוב (מיליונים נוספים), לכל שנה שבמהלכה לא ניתן
יהיה לבנות כפר נופש במקרקעין. רמ"י הגישה תביעה שכנגד, על ידי עו"ד דודי קמחי מפמת"א, לסילוק ידה של תרנ"א מכלל שטחי הפלישה ודרישה לקבלת תשלום דמי שימוש ראויים.
בית המשפט המחוזי קבל חלקית את תביעת תרנ"א, ופסק כי על רמ"י לשלם לתרנ"א כ- 6 מיליון ₪ עקב הפרת הסכם הפשרה על ידה. מנגד, קבל בית המשפט במלואה את תביעת רמ"י
לסילוק ידה של תרנ"א מהשטחים שאינם תחת חוזה חכירה. התביעה לקבלת דמי השימוש התקבלה באופן חלקי ואף זאת ביחס
לחלק משטחי הפלישה.
בפסק הדין שבנדון, קבל בית המשפט העליון את עמדת המדינה בכללותה. התקבלה טענתנו לפיה אין כל קשר סיבתי בין פיצויי "הקיום" להם טענה תרנ"א להפרות שהפרה רמ"י את
הסכם הפשרה, ולפיכך בוטל חיוב המדינה לשלם 6 מיליון ש"ח; ערעור תרנ"א על סילוק ידה מכלל שטחי הפלישה נדחה; בוטל חיובה של רמ"י בתשלום הוצאות תרנ"א בשיעור 270,000 ₪, ואילו תרנ"א חויבה בתשלום הוצאות רמ"י בשיעור 50,000 ₪; תביעת רמ"י לקבלת דמי שימוש הושבה לדיון
לבית המשפט המחוזי תוך שנקבע כי על תרנ"א לשלם דמי שימוש בגין כלל שטחי הפלישה (בכפוף לדין ההתיישנות). כן נקבע כי אין לבצע הפחתות בחישוב שיעור דמי השימוש שנקבעו על ידי השמאי הממשלתי.
חשוב לציין כי "הליכי תרנ"א" נוהלו בפני בית המשפט המחוזי על ידי דודי קמחי מפמת"א, במסירות ובנחישות, ועל כך התודה וההוקרה.
בברכה,
אפי יגל, עו"ד | פרקליטות המדינה (אזרחי)
טלפון: 02-6362020 פקס: 02-6462664
דוא"ל:
efiy@justice.gov.il
__________________________
פרקליטות המדינה
