|
|
|
|
|
אם אינך רואה מייל זה לחץ/י כאן
לגרסת הדפסה
שיתוף הגיליון בפייסבוק 
|
|
תוכן העניינים
| עליון |
|
|
|
|
|
|
| עבודה ארצי |
|
|
|
|
| 6 [עבודה] [ביטוח לאומי] |
|
| עע (ארצי) 40779-05-17 אריה בגו נ' שירותי בריאות כללית (עבודה; לאה גליקסמן, רועי פוליאק, אילן איטח, נ.צ.: ר' קידר, א' פלד; 15/05/20) - 48 ע' |
ביה"ד דן בסוגיית הזכות לטיפול סיעודי של נפגע עבודה, אופן מימושה ושיעור חלקה של קופת חולים במימון טיפול סיעודי לנפגע עבודה ופסק כי: הקצבה המיוחדת לה זכאי נפגע עבודה מיועדת למימון טיפול סיעודי כללי דהיינו סיוע בפעולות היום-יום, שהוא אינו בגדר "טיפול רפואי"; קופת חולים חייבת לספק ולממן לנפגע עבודה טיפול סיעודי רפואי בלבד ואינה חייבת במימון טיפול סיעודי כללי; נפגע עבודה בדרגת נכות גבוהה זכאי למימון 8 שעות סיעוד רפואי, אולם הוא רשאי לתבוע מימון מספר שעות גדול יותר, ככל שיוכיח כי מצבו הרפואי מחייב זאת. בנסיבות בהן נפגע עבודה שאושרו לו 8 שעות סיעוד רפואי מעסיק עובד סיעודי זר, ככלל תשלום קופת החולים למימון טיפול סיעודי רפואי בבית נפגע העבודה עומדת על שליש מעלות העסקתו. ככל שיוכח כי נפגע עבודה זכאי ליותר מ-8 שעות סיעוד רפואי, יש להתאים לכך את שיעור תשלום הקופה בעד טיפול סיעודי רפואי.
 עבודה – ביטוח לאומי – ביטוח סיעוד
עבודה – ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה
ביטוח לאומי – גימלאות – גימלת סיעוד
ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – מתן טיפול רפואי
ביטוח לאומי – קיצבאות – קיצבה מיוחדת לנכה עבור צרכים מיוחדים |
|
|
|
| מחוזי |
|
|
|
|
|
|
|
|
| שלום |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| עבודה אזורי |
|
|
|
|
|
|
|
|
| משפחה |
|
|
| רשם ההוצאה לפועל |
|
|
| כתבי טענות |
|
|
|
|
|
|
| עליון |
| 1 [עונשין] [דיון פלילי] |
|
| עפ 8299/19 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; ע' ברון, י' אלרון, א' שטיין; 31/05/20) - 23 ע' |
| עו"ד: דגנית כהן ויליאמס, שני פוגודה, נועה זעירא |
העליון החמיר בעונשו של נהג מונית כבן 75 שהורשע בביצוע עבירות של מעשים מגונים בקשישה חולת אלצהיימר שנהג להסיעה בקביעות. עונשו הועמד על 15 חודשי מאסר לריצוי בפועל, תחת 6 חודשים שגזר ביהמ"ש המחוזי.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות כלפי חסר ישע
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות נגד קשישים
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: התערבות ערכאת ערעור
עונשין – ענישה – מתחם הענישה
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקולים לחומרה
דיון פלילי – מחדלי חקירה – נפקותם
.
ערעור על הכרעת דינו של בימ"ש מחוזי בגדרה הורשע המערער בעבירות של מעשים מגונים בקשישה חולת אלצהיימר, וכן שני ערעורים על גזר דינו על חומרת העונש מזה וקולת העונש מזה. רקע: במועדים הרלוונטיים שימש המערער (יליד 1945) נהג מונית, ובתפקידו זה נהג להסיע את המתלוננת, ילידת 1935, ממרכז לקשישים חולי אלצהיימר ודמנציה בחזרה לביתה. בהכרעת הדין נקבע כי בשתי הזדמנויות ב-2016, חשף המערער את איבר מינו לפני המתלוננת, ולבקשתו היא נגעה באיבר מינו, כאשר בפעם השנייה היא גם נישקה את איבר מינו. נקבע כי יכולותיה הקוגניטיביות של המתלוננת היו ירודות בשל דמנציה, ומשכך נשללה יכולתה לתת הסכמה חופשית למעשים וכי המערער היה מודע למצבה, וניצל אותו על מנת לבצע את המעשים. בהמשך לקביעות אלו המערער הורשע בביצוע שתי עבירות של מעשה מגונה בחסר ישע (וזוכה מעבירת מעשה סדום). לנוכח גילו המתקדם, היעדר עבר פלילי ומצבו הרפואי, עונשו של המערער נגזר בתחתית המתחם והועמד על: 6 חודשי מאסר בפועל; 15 חודשי מאסר על תנאי, פיצויים לבנה של המתלוננת בסך 50,000 ש"ח ופסילת רישיון נהיגה ברכב ציבורי לתקופה של 5 שנים.
.
ביהמ"ש העליון (מפי השופט י' אלרון בהסכמת השופטים ע' ברון וא' שטיין) דחה את ערעור המערער וקיבל את ערעור המדינה מהטעמים הבאים:
הערעור על הכרעת הדין: הרשעת המערער מעוגנת היטב בחומר הראיות, תוך שביהמ"ש קמא שקל בזהירות ובקפידה רבה את הראיות שבאו בפניו ואף זיכה את המערער מהעבירה החמורה שיוחסה לו בכתב האישום (מעשה סדום). משכך, לא נמצא כל יסוד להתערב בהכרעת דינו המנומקת והמבוססת כדבעי של ביהמ"ש המחוזי.
הקביעות כי המערער יזם והשתתף במעשים המיניים וכי עשה כן תוך ניצול לקותה של המתלוננת – בדין יסודם; קביעות אלו נסמכו על תוכן השיחה המוקלטת בין מנהל התחנה למערער (שנעשתה לנוכח תלונת בנה של המתלוננת), כמו גם על דחיית גרסתו של המערער כפי שהוצגה בחקירתו במשטרה ובעדותו בביהמ"ש. בניגוד לנטען, ביהמ"ש סבור כי ראוי היה ליתן משקל לשיחה המוקלטת כראיה לחובת המערער.
עוד נקבע כי מחדלי החקירה עליהם הצביע המערער לא קיפחו את הגנתו באופן המצדיק את זיכויו; וכי ההתבססות של ביהמ"ש המחוזי על מגוון ראיות לצורך הערכת מצבה הנפשי של המתלוננת היתה מוצדקת.
בהקשר זה נפסק בין היתר, כי ביהמ"ש רשאי ללמוד על מצבו הקוגניטיבי של עד או מתלונן מעדות בן משפחתו או קרובו המכירו היטב, ואף אין כל פסול בכך שביהמ"ש מצא להתרשם בעצמו באופן בלתי אמצעי מהמתלוננת, הגם שלא עלתה על דוכן העדים.
התשתית הראייתית המוצקה הכוללת את התיעוד הרפואי של ד"ר המרמן-רוזנברג; עדות בנה של המתלוננת; דבריו של המערער עצמו על מצבה של המתלוננת, בשיחה המוקלטת ובעדותו בביהמ"ש; עדות חוקרת המשטרה על מצבה של המתלוננת בעת מסירת הודעתה במשטרה; והתרשמותו הישירה של ביהמ"ש מהמתלוננת – איפשרה אפוא לביהמ"ש המחוזי לקבוע ממצאי עובדה בדבר לקותה הנפשית של המתלוננת, אף בהיעדר בדיקה פסיכיאטרית מזמן אמת.
בנוגע למחדל החקירתי הנוסף לעניין תשאולה של המתלוננת במסגרת הודעתה במשטרה בניגוד לכללי סדר הדין העוסקים באנשים עם מוגבלויות צוין כי לצד ההוראות בחוק הליכי חקירה והעדה (התאמה לאנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית), הדורשות חקירה מותאמת ומתועדת, סעיף 14 לחוק זה קובע כי גם אם נערכה לאדם עם מוגבלות חקירה שלא בידי חוקר מיוחד, אין הדבר פוגם בחוקיותה של החקירה. יתירה מזאת, במקרה דנן, הודעת המתלוננת הוגשה בהכרעת הדין, רק לצורך הוכחת מצבה של המתלוננת סמוך ככל האפשר למועד ביצוע המעשים, ומבלי שהצדדים ביקשו לבסס עליה ממצא עובדתי כלשהו – וביהמ"ש אכן נמנע מלעשות כן. בנסיבות אלה, היעדרה של חקירה מותאמת או מתועדת כנדרש – אף שהוא מהווה מחדל חקירתי – לא פגע בהגנת המערער; ממילא אין במחדל זה כשלעצמו כדי להביא לזיכויו.
הערעורים על גזר הדין: נפסק כי דין הערעור על חומרת העונש להידחות, בעוד שדין הערעור על קולת העונש להתקבל.
חומרת העבירות ופגיעתן הקשה בערכים המוגנים של שמירה על גופו וכבודו של אדם, ובמיוחד קשישים חסרי ישע, מחייבת ענישה מרתיעה במיוחד, אשר תבטא את הסלידה החברתית מהמעשים.
העונש הקבוע לצידה של העבירה בה הורשע המערער, מעשה מגונה באישה הלקויה בשכלה, לפי סעיפים 348(א) ו-345(א)(5) לחוק העונשין, הוא שבע שנים. העונש המזערי לעבירה עומד איפוא על 21 חודשי מאסר. ביהמ"ש המחוזי קבע כי עונש זה יחושב כך ש-6 חודשים מתוכו ירוצו בדרך של מאסר בפועל ו-15 חודשים בדרך של מאסר על תנאי. בכך אין כל פסול. שכן, ניתן לחשב את העונש המזערי כך שחלקו יושת בדרך של מאסר על תנאי.
ואולם, שגגה אחרת נפלה תחת ידו של ביהמ"ש המחוזי, שכן בקביעת העונש לא נלקחה בחשבון העובדה כי המערער הורשע בשתי עבירות של מעשה מגונה בחסרת ישע באופן המשנה את התמונה העונשית. גם בשל כך יש להתערב בגזר דינו ולהחמיר בעונשו של המערער.
ביהמ"ש ער לנסיבותיו האישיות של המערער, ובהן גילו המבוגר, כבן 75 שנים, והעובדה שאינו מצוי בקו הבריאות. ואולם, כפי שנקבע בענין אחר, לא בכל מקרה בו בריאותו של אדם שהורשע בדין לקויה, ימנע הדבר את כניסתו למאסר. בענייננו, לא נטען כי מצבו הבריאותי של המערער אינו מאפשר לו לשהות בתנאי מאסר בפועל, וחזקה על שירות בתי הסוהר כי הוא ערוך ליתן למערער כל טיפול רפואי שיזדקק לו.
בנסיבות אלה, ונוכח הכלל לפיו אין ערכאת הערעור נוהגת למצות את הדין עם המערער הוחלט להעמיד את עונשו של המערער על 15 חודשי מאסר לריצוי בפועל, תחת העונש של 6 חודשי מאסר בפועל שנגזר עליו בביהמ"ש המחוזי. יתר רכיבי הענישה יוותרו על כנם. |
| חזרה למעלה |
|
| 2 [משפט מינהלי] |
|
| בגץ 8236/19 מרים גבאי נ' היועץ המשפטי לממשלה (עליון; י' עמית, ד' ברק ארז, ע' גרוסקופף; 31/05/20) - 10 ע' |
| עו"ד: יעל מורג יקו אל, ישי שריד |
לא ניתן לומר כי החלטת המשטרה שלא לפתוח בחקירה לאיתור נעדר בעניינה של אחותם של העותרים –אשר לפני כ-70 שנים בהיותה תינוקת, נמסר להוריהם, כי היא נפטרה בביה"ח – היא החלטה בלתי סבירה. החלטה זו מבוססת על שיקולים רלוונטיים: התיישנות העבירה; הקושי בביצוע פעולות חקירה משטרתיות של אירועים שהתרחשו לפני 70 שנה; הסיכוי הנמוך כי החקירה תניב תוצאות; ופועלן של ועדות חקירה ממשלתיות שהוקמו באופן מיוחד לבחינת מקרים אלה. בוודאי שאין מדובר באותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בג"ץ בשק"ד גורמי המקצוע במשטרה.
משפט מינהלי – בגץ – ביקורת על החלטות רשויות התביעה והחקירה
משפט מינהלי – שיקול-דעת – רשויות האכיפה והתביעה
משפט מינהלי – בגץ – היעדר עילה
.
לפני כ-70 שנים, נמסר להורי העותרים (עולים מאיראן) כי בתם, נפטרה לאחר אשפוז בבית החולים, והיא בת 6 חודשים. עניינה של העתירה בבקשת העותרים, כי משטרת ישראל תפתח בחקירה משטרתית לשם איתור אחותם הנ"ל, וזאת לאור חשדם כי המידע שנמסר בשעתו להוריהם היה שגוי. העותרים טוענים כי סיכום האשפוז מעיד כי אחותם שוחררה מבית החולים בחיים, בריאה. אין חולק כי לא הוצאה לאחות תעודת פטירה, ועל כן במרשם האוכלוסין היא איננה מוגדרת כנפטרת. עם זאת, בתיקה האישי במרשם האוכלוסין מעולם לא בוצעו פעולות כלשהן כגון הוצאת תעודת זהות, הוצאת דרכון, עדכון מצב אישי או רישום על יציאה מן הארץ. מכאן, ובשים לב להעדרו של תיק אימוץ, סבורים העותרים כי אחותם נחטפה ופרטי זהותה שונו על ידי החוטף.
.
בג"ץ (מפי השופט ע' גרוסקופף בהסכמת השופטים י' עמית ו ד' ברק-ארז) פסק:
דין העתירה להידחות בהעדר עילה להתערבות בג"ץ בהחלטת המשטרה שלא לפתוח בחקירה בעניין זה.
החלטה בדבר פתיחה בחקירה משטרתית לצורך איתור נעדר היא החלטה מנהלית, וככזו כפופה לכללי המשפט המנהלי. אמנם, אין המדובר בענייננו בהחלטה של חקירה משטרתית לצורך העמדה לדין. ואולם, בסופו של יום נתקבלה ההחלטה, מתוך שיקול דעת מקצועי הן לגבי סיכויי הצלחת החקירה עקב חלוף הזמן, והן לגבי הדרך בה יש להשיג את האינטרס הציבורי באשר לדרך בה יש לחקור את פרשת ילדי תימן. לכן, יפה גם לכאן ההלכה בדבר צימצום הביקורת על החלטת רשויות החקירה בסוגיות של העמדה לדין למקרים חריגים ביותר.
יש טעם רב בעמדת המשיבים לפיה חלוף הזמן, וביתר פירוט – 70 שנים, מצמצם מאד את סיכויי הצלחת החקירה המשטרתית. זאת, בין היתר בשים לב לעובדה שהורי העותרים הלכו לעולמם ויש להניח שכך גם רבים מהמעורבים האחרים בפרשה.
בכל הנוגע לאינטרס הציבורי צויין כי בשנים 1968-2001 עסקו שלוש וועדות ממשלתיות שונות בפרשת היעלמותם של ילדים ממשפחות עולים בשנותיה הראשונות של המדינה. כמו כן, בשנים האחרונות פעלה וועדה פרלמנטרית של הכנסת בנושא. המדינה יצרה אם כך מנגנונים מיוחדים, המותאמים לבירור מקרי ההיעלמות המטרידים הללו. קיומם של מנגנונים אלה מהווה אף הוא שיקול לגיטימי לדחיית הבקשה לפתוח בחקירה משטרתית מן המניין, שכאמור לא לכך נועדה.
במצב דברים זה, ועם כל ההבנה לכאבם של העותרים, ולספקות שעדיין מלווים אותם ביחס לגורל אחותם, לא ניתן לומר כי החלטת המשטרה שלא לפתוח בחקירה לאיתור נעדר בעניינה של אחותם היא החלטה בלתי סבירה. החלטה זו מבוססת כאמור על שיקולים רלוונטיים: התיישנות העבירה; הקושי בביצוע פעולות חקירה משטרתיות של אירועים שהתרחשו לפני 70 שנה; הסיכוי הנמוך כי החקירה תניב תוצאות; ופועלן של ועדות חקירה ממשלתיות שהוקמו באופן מיוחד לבחינת מקרים אלה. בוודאי שלא ניתן לומר על החלטת המשטרה בה עסקינן כי היא נמנית על המקרים החריגים המצדיקים התערבות בימ"ש זה בשיקול דעת גורמי המקצוע במשטרת ישראל. |
| חזרה למעלה |
|
| 3 [בתי-משפט] |
|
| רעא 1437/20 גלובל גרין גרופ ( אן דוד) בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה שוהם (עליון; רון גולדשטיין; 27/05/20) - 8 ע' |
| עו"ד: |
רשם ביהמ"ש העליון סבור כי מקום בו מוגשת לביהמ"ש העליון בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על החלטה לפי פקודת הבזיון, הסוגיה הטעונה הכרעה לצורך סיווג ההליך כפלילי או אזרחי, היא האם הוטלה סנקציה מפורשת מכוח פקודת הבזיון על ידי אחת הערכאות שדנה בעניין – הערכאה הדיונית אשר דנה בבקשה או ערכאת הערעור הראשונה. במקרה שבו הוטלה סנקציה כאמור תסווג הבקשה כפלילית ובמקרה שלא הוטלה, כאזרחית.
בתי-משפט – ביזיון בית-המשפט – בקשת רשות ערעור
בתי-משפט – סיווג ההליך – הליך אזרחי
בתי-משפט – סיווג ההליך – הליך פלילי
.
הכרעה בשאלת סיווגו של ההליך שבכותרת – בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על החלטה שניתנה לפי פקודת בזיון בימ"ש – בקשת רשות ערעור אזרחית או בקשת רשות ערעור פלילית.
.
רשם ביהמ"ש העליון פסק כי:
סיווגו הנכון של ההליך הוא הסיווג על-פיו הוגש, דהיינו כבקשת רשות ערעור אזרחית.
כידוע, הליך מכוח פקודת הבזיון מצוי "בתחום הדמדומים שבין הליך אזרחי 'רגיל' להליך פלילי. ההליך נושא אופי מיוחד באשר אינו מטיל אחריות פלילית אך גם אינו הליך אזרחי 'טהור' במובנו הרגיל". אחד מן הביטויים המרכזיים לאופיו הדואלי של הליך זה משתקף באופן ההשגה על החלטות המתקבלות במסגרתו. סעיף 8(1) לפקודת הבזיון קובע בהקשר זה כי "צו המטיל עונש שניתן ע"י בימ"ש מחוזי או בימ"ש שלום עפ"י סעיף 6 יהא ניתן לערעור באותם התנאים הנוהגים בערעור על פסק דין פלילי המטיל עונש כיוצא בזה". בהתאם לפרשנותה של הוראה זו בפסיקה, מקום בו נעתר ביהמ"ש לבקשה למתן "צו המטיל עונש" לפי הפקודה רשאי בעל הדין אשר כלפיו מופנה הצו להגיש ערעור פלילי בזכות. לעומת זאת מקום בו נדחית בקשה לפי פקודת הבזיון ואף מקום בו מתקבלות טענות המבקש בחלקן אך לא מוטל במסגרת ההחלטה "צו המטיל עונש", סדרי הדין הרגילים נותרים בעינם ודרך ההשגה היא בבקשת רשות ערעור אזרחית.
בכל הנוגע להליך ערעורי שני המופנה כלפי החלטה כאמור, דהיינו – הליך ערעורי ב"גלגול שלישי", הפסיקה דנה בעבר בסוגיה זו וקבעה כי על החלטה הניתנת מכוח פקודת הבזיון ניתן להשיג ב"גלגול שלישי" אך בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור, וזאת גם מקום בו בימ"ש השלום דחה בקשה למתן "צו המטיל עונש" ו ביהמ"ש המחוזי הפך את החלטתו. עם זאת בעניין נבון לא הוכרעה השאלה כיצד תסווג בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" המופנית כלפי החלטה שניתנה מכוח פקודת הבזיון – האם כבקשת רשות ערעור אזרחית או שמא פלילית.
לעמדת רשם ביהמ"ש (בדומה לעמדת הרשמת בבש"פ 505/14), מקום בו מוגשת ל בימ"ש זה בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על החלטה לפי פקודת הבזיון, הסוגיה הטעונה הכרעה לצורך סיווג ההליך כפלילי או אזרחי, הינה האם הוטלה סנקציה מפורשת מכוח פקודת הבזיון על ידי אחת הערכאות שדנה בעניין – הערכאה הדיונית אשר דנה בבקשה או ערכאת הערעור הראשונה. במקרה שבו הוטלה סנקציה כאמור על ידי אחת הערכאות תסווג בקשת רשות הערעור כפלילית ובמקרה שבו לא הוטלה סנקציה תסווג היא כאזרחית. חשוב לציין כי לסוגיית סיווג ההליך כאזרחי או כפלילי יש נפקויות שונות ומגוונות ובכללן חיוב יוזם ההליך בתשלום אגרה ובהפקדת עירבון כאשר מדובר בהליך אזרחי.
במקרה דנן דחה בימ"ש השלום את בקשת הבזיון ועל הכרעתו זו הוגש הליך ערעורי ל ביהמ"ש המחוזי. ביהמ"ש המחוזי קיבל אמנם את ההשגה הערעורית אך נמנע ממתן "צו המטיל עונש" על המבקשים ובחר תחת זאת להחזיר את הדיון בהליך ל בימ"ש השלום לבחינה נוספת של הסוגיה. בנסיבות אלה אין לומר כי מרכז הכובד עבר במקרה שלפנינו ל"אופיו הפלילי" של ההליך ומשלא הוטלה על ידי אחת הערכאות סנקציה מפורשת מכוח פקודת הבזיון הרי שאין מקום לסווג את ההליך דנן כבקשת רשות ערעור פלילית.
הרשם מוסיף, כי אין בסיווגו של ההליך שהתנהל ביהמ"ש המחוזי כבקשת רשות ערעור פלילית כדי לשנות מהתוצאה אליה הגיע. זאת, בשים לב לכלל שלפיו לצורך סיווג ההליך הערעורי ב בימ"ש זה אין מתמקדים בכותרת שניתנה להחלטה מושא ההליך אלא במהותה ובתוכנה. במאמר מוסגר צויין כי ממילא קיימים מקרים לא מעטים שבהם ההשגה הערעורית מתבררת במסגרת הליך אזרחי אף שההחלטה מושא ההליך הערעורי התבררה בגדרו של הליך פלילי.
מכל האמור לעיל עולה כי סיווגו הנכון של ההליך הוא הסיווג על-פיו הוגש, דהיינו כבקשת רשות ערעור אזרחית. |
| חזרה למעלה |
|
| עבודה ארצי |
| 4 [עבודה] |
|
| עע (ארצי) 56431-02-20 בשארה ארט גלאס בע"מ נ' אסכנדר קסיס (עבודה; סיגל דוידוב-מוטולה; 18/05/20) - 10 ע' |
| עו"ד: אבו רחמון מרגרט, עלאא אבו חאטום |
ביה"ד קיבל בחלקה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין של ביה"ד האזורי, שבמסגרתו חויבה המבקשת לשלם למשיב זכויות סוציאליות וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, על יסוד שקלול סיכויי הערעור ומאזן הנוחות, וזאת בכפוף להפקדתו בקופת ביה"ד.
עבודה – סדרי דין – עיכוב ביצוע
.
בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע פסק דין של ביה"ד האזורי, שבמסגרתו חויבה המבקשת לשלם למשיב זכויות סוציאליות בסך 172,778 ₪ (קרן) וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
.
בית הדין הארצי לעבודה (השופטת ס' דוידוב-מוטולה) קיבל את הבקשה בחלקה ופסק כי:
נקודת המוצא היא כי מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין. הצדקה לעיכוב ביצוע מותנית, דרך כלל, בהצטברות שני גורמים: האחד – הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע (מאזן הנוחות); השני – סיכויי הערעור להתקבל טובים. בין התנאים מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", באופן שככל שסיכויי הערעור טובים יותר כך ניתן להקל בדרישה לנטיית מאזן הנוחות לטובת המבקש, ולהיפך.
במקרה זה יש לעכב את ביצוע פסק הדין באופן חלקי. אשר לסיכויי הערעור, ראשית הערעור סב על חלק מרכיבי פסק הדין בלבד. את כל הרכיבים עליהם לא הוגש ערעור יש לשלם למשיב ללא קשר להליך הערעור. אשר לרכיב גמול השעות הנוספות, נראה כי ביה"ד האזורי יישם כהלכה את הדין וההלכה, כאשר טענות החברה מבוססות על מסמכים חדשים שצורפו על ידה ללא רשות להודעת הערעור, ותלויות בהחלטה שתתקבל בבקשתה לצירוף ראיה, ככל שתוגש. החברה אף לא מפרטת כיצד יש בראיות החדשות כדי להשפיע על הקביעות שבפסק הדין, ולא צירפה תחשיב חלופי מטעמה. בנסיבות אלה, ומבלי לקבוע מסמרות, נראה כי סיכויי הערעור לכאורה אינם גבוהים; אשר לרכיבים הקשורים לנסיבות סיום העבודה, טענות החברה בנוגע לרכיבים אלה תוקפות לכאורה קביעות עובדתיות מנומקות של ביה"ד האזורי, המבוססות על התרשמותו הבלתי-אמצעית מהעדויות שנשמעו לפניו, ומשכך גם סיכויי הערעור בעניינם לכאורה אינם גבוהים. עם זאת ניתן לכאורה להפריד בין פיצויי הפיטורים וחלף ההודעה המוקדמת, שהם זכויות קוגנטיות בסיסיות, לבין הפיצוי בגין הפרת זכות השימוע הנתון לשיקול דעת ביה"ד ותיאורטית ערכאת הערעור עשויה להתערב בו. אשר לפיצוי לדוגמא, ככלל מדובר בפיצוי הנתון לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ועם זאת תיאורטית ערכאת הערעור עשויה לסבור אחרת. אשר לדמי המחלה קיימת לכאורה שאלה, שטרם לובנה די צרכה בטיעוני הצדדים, אם אמנם מחויבת החברה לשאת בהם גם כאשר מדובר בתקופת אי כושר הנובעת לכאורה מתאונת עבודה (גם אם לאחר תקופת דמי הפגיעה).
אשר למאזן הנוחות, החברה תמכה את בקשתה בתצהיר מטעם מנהלהּ ובפלט ממאגר פושטי הרגל שלפיו ניתן צו כינוס נגד המשיב בשנת 2015. גם אם התיק נסגר בשנת 2016, המשיב לא טען דבר שיש בו כדי להפיג את החשש שהביעה החברה וכל שטען הוא כי אותו מידע נוגע ל"עברו הרחוק", אף מבלי שצורף תצהיר מטעמו בדבר נסיבות הגשת הבקשה לפשיטת רגל ומצבו הכלכלי נכון להיום. לכך יש לצרף את גובה הסכום שנפסק לזכות המשיב, שאינו מבוטל ועלול ללמד על קושי בהשבתו ככל שכך ייקבע בפסק הדין בערעור. בשקלול סיכויי הערעור ומאזן הנוחות, יש לקבל את הבקשה בחלקה כך שמהסכום שעל החברה לשלם למשיב יעוכב סך של כ-86,000 ₪, שחושב לפי דמי המחלה, סכום הפיצוי בגין פיטורים שאינם כדין, סכום הפיצוי בגין פגמים בתלושים ומחצית מגמול השעות הנוספות, כפוף להפקדתו בקופת ביה"ד. |
| חזרה למעלה |
|
| 5 [עבודה] |
|
| עסק (ארצי) 25504-08-18 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' יו טי אס יוניברסל פתרונות תחבורה בע"מ (עבודה; לאה גליקסמן, סיגל דוידוב, מיכאל שפיצר, נ.צ.: ח' שחר, ע' ליפשיץ; 15/05/20) - 25 ע' |
| עו"ד: נחום פינברג, אוהד גלעדי, מאור וייס, אהוד שילוני, בר שלום |
המשיבה הרימה את נטל ההוכחה המוגבר הרובץ עליה כמעסיקה להוכיח כי בחירת המועמד לפיטורים נעשתה מנימוקים ענייניים, ולא מטעמי השתייכות לארגון העובדים או פעילות בו, שכן הוכח כי לא היה קשר בין פיטורי העובד הנדון לבין מעורבותו בהתארגנות העובדים במשיבה, וכי העובד פוטר בשל אי שביעות רצון המשיבה מתפקודו.
עבודה – פיטורין – התארגנות במקום העבודה
עבודה – פיטורין – השתייכות לארגון עובדים
עבודה – זכויות – זכות ההתארגנות
.
ערעור על פסק דין של ביה"ד האזורי, שבו נדחתה בקשת צד שהגישה המערערת (להלן: ההסתדרות) בעניין פיטורי מר אומרי קחלון (להלן: העובד) מעבודתו במשיבה. העובד נמנה עם חברי ועד הפעולה מראשית ההתארגנות במשיבה אותה יזמה ההסתדרות, והיה חבר בצוות שניהל משא ומתן עם המשיבה לשם חתימה על הסכם קיבוצי. ביה"ד האזורי קבע כי העובד פוטר משיקולים ענייניים, ולא הוכח חשד לקשר בין הליך הפיטורים לבין החברות בוועד העובדים.
בית הדין הארצי לעבודה (מפי השופטת ל' גליקסמן ובהסכמת השופטים ס' דוידוב-מוטולה, מ' שפיצר ונציגי הציבור ח' שחר, ע' ליפשיץ) דחה את הערעור ופסק כי:
ביה"ד ציין כי החקיקה והפסיקה הכירו בקשיים בהם נתקלים עובדים המבקשים לממש את זכות התארגנות במקומות עבודה לא מאורגנים, נוכח פערי הכוחות המובנים בין העובדים לבין המעסיקים. בפסיקה נקבע כי מציאות חיי העבודה מלמדת, כי במקרים רבים יפעל המעסיק לסיכול ההתארגנות, בעיקר בשלביה הראשונים, בדרך של פיטורי הפעילים תוך הסוואת הסיבות האמיתיות לפיטורים. לכן, כחלק מההגנה המיוחדת הניתנת להתארגנות ראשונית במקום העבודה, דגש מיוחד הושם בפסיקה על מניעת התנכלות לעובדים הפעילים בהתארגנות ראשונית, עוד לפני שהגנה זו עוגנה בחוק הסכמים קיבוציים. בד בבד, הודגש בפסיקה כי פעילות בארגון עובדים או בוועד עובדים אינה מקנה לעובד 'חסינות', ואין הוא רשאי לנהוג כעולה על רוחו; עוד נקבע בפסיקה כי במקרים בהם מפוטר עובד, או קיימת כוונה לפטרו או לפגוע בתנאי העסקתו, בנסיבות בהן הוא פעיל בארגון עובדים או בהתארגנות חדשה, הכלל הוא שעל המעסיק רובץ נטל ההוכחה כי בחירת המועמדים לפיטורים נעשתה מנימוקים ענייניים, ולא מטעמי השתייכות לארגון העובדים. ודוק, די בחשד שנימוקי הפיטורים אינם ענייניים על מנת להעביר את נטל ההוכחה אל המעביד להראות כי הליך הפיטורים נעשה כדין ומשיקולים ענייניים. נטל השכנוע המוטל על המעביד הוא נטל שכנוע מוגבר, נוכח מעמדה של זכות ההתארגנות. על ביה"ד לקבוע בכל מקרה לגופו אם החלטת המעביד נתקבלה משיקולים מקצועיים ענייניים או בשל מעורבות העובד בפעילות ההתארגנות.
ביה"ד דחה את טענת ההסתדרות כי יש לקבוע כי פיטורי העובד קשורים להתארגנות רק בשל העובדה שלא ננקט "תהליך מובנה" של אזהרה, שיפור, מעקב וכו'. אין הצדקה לקבוע כללים נוספים, ובוודאי לא כללים קשיחים, אשר ככל שהמעסיק לא פעל לפיהם תתחייב הקביעה כי הוכח קשר בין הפיטורים לבין המעורבות בהתארגנות. זאת, מבלי לפגוע בכך שיש לבחון בהקפדה יתרה ובזהירות אם אכן אין כל קשר בין הפיטורים להתארגנות, בהתאם לעקרונות שהותוו בפסיקה בכלל וביחס לצורך בהגנה מיוחדת על התארגנות ראשונית בפרט, גם בתקופה שלאחר ההכרה ביציגות אך טרם חתימת הסכם קיבוצי.
ביה"ד קיבל את טענת ההסתדרות כי את השאלה אם היה קשר בין הפיטורים לבין מעורבות העובד בהתארגנות יש לבחון על רקע ותוך התייחסות למכלול האירועים שהתרחשו במקום העבודה בקשר להתארגנות העובדים. עם זאת, טענת ההסתדרות כי די בכך שנפלו פגמים בהליך הפיטורים, פיטורים שחשודים באפליה או פגיעה בהתארגנות כדי לבטל אותם, נדחתה. אכן, ככל שלצד שיקולים ענייניים נשקלו גם שיקולים פסולים הנוגעים להיות העובד חבר ועד או פעיל בהתארגנות הדבר מכתים את הפיטורים, די בכך שההחלטה נשענת בחלקה על שיקול פסול כדי להכתימה ולקבוע כי היא בטלה. אולם, עצם החשד לקשר בין הפיטורים לבין ההתארגנות, שהביא להעברת נטל ההוכחה אל המעסיק, אין משמעותו כי הוכח שהפיטורים הוכתמו. שכן, גם במקרה שבו הועבר הנטל יכול המעסיק להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו, ולהפריך את הטענה כי היה קשר בין הפיטורים לבין המעורבות בהתארגנות, וכי השיקול הפסול – מעורבות העובד בהתארגנות – לא נשקל כלל. רק ככל שהמעסיק לא עמד בנטל וביה"ד משתכנע כי השיקול הפסול – מעורבות העובד בהתארגנות – היה אחד השיקולים לפיטורים, אזי הפיטורים הוכתמו ויש לבטלם. כאמור, נטל ההוכחה מוטל על המשיבה. במקרה זה המשיבה הרימה את הנטל והוכיחה כי לא היה קשר בין פיטורי העובד לבין מעורבותו בהתארגנות העובדים במשיבה, וכי העובד פוטר בשל אי שביעות רצון המשיבה מתפקודו. |
| חזרה למעלה |
|
| 6 [עבודה] [ביטוח לאומי] |
|
| עע (ארצי) 40779-05-17 אריה בגו נ' שירותי בריאות כללית (עבודה; לאה גליקסמן, רועי פוליאק, אילן איטח, נ.צ.: ר' קידר, א' פלד; 15/05/20) - 48 ע' |
| עו"ד: ירון אורי, גילי ריביץ, בנימין פילובסקי, אריאל מייטליס, חני מור, דביר סקעת, פז מוזר, דנה תמר פרבר, דן גיורא, לירון חבוט |
ביה"ד דן בסוגיית הזכות לטיפול סיעודי של נפגע עבודה, אופן מימושה ושיעור חלקה של קופת חולים במימון טיפול סיעודי לנפגע עבודה ופסק כי: הקצבה המיוחדת לה זכאי נפגע עבודה מיועדת למימון טיפול סיעודי כללי דהיינו סיוע בפעולות היום-יום, שהוא אינו בגדר "טיפול רפואי"; קופת חולים חייבת לספק ולממן לנפגע עבודה טיפול סיעודי רפואי בלבד ואינה חייבת במימון טיפול סיעודי כללי; נפגע עבודה בדרגת נכות גבוהה זכאי למימון 8 שעות סיעוד רפואי, אולם הוא רשאי לתבוע מימון מספר שעות גדול יותר, ככל שיוכיח כי מצבו הרפואי מחייב זאת. בנסיבות בהן נפגע עבודה שאושרו לו 8 שעות סיעוד רפואי מעסיק עובד סיעודי זר, ככלל תשלום קופת החולים למימון טיפול סיעודי רפואי בבית נפגע העבודה עומדת על שליש מעלות העסקתו. ככל שיוכח כי נפגע עבודה זכאי ליותר מ-8 שעות סיעוד רפואי, יש להתאים לכך את שיעור תשלום הקופה בעד טיפול סיעודי רפואי.
עבודה – ביטוח לאומי – ביטוח סיעוד
עבודה – ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה
ביטוח לאומי – גימלאות – גימלת סיעוד
ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – מתן טיפול רפואי
ביטוח לאומי – קיצבאות – קיצבה מיוחדת לנכה עבור צרכים מיוחדים
.
הדיון נסב אודות הזכות לטיפול סיעודי של נפגע עבודה, אופן מימושה ושיעור חלקה של קופת חולים במימון טיפול סיעודי לנפגע עבודה. השאלות העיקריות הן: 1) האם הקצבה המיוחדת שלה זכאי נפגע עבודה מיועדת למימון טיפול סיעודי בנפגע עבודה או לצרכים אחרים והאם יש להתחשב בשיעורה בעת בחינת המימון לטיפול סיעודי שזכאי לו נפגע עבודה; 2) מהות והיקף הטיפול הסיעודי שקופות חולים חייבות לספק לנפגעי עבודה: טיפול סיעודי רפואי בלבד? או שאין להבחין בין "טיפול סיעודי כללי", דהיינו סיוע בפעולות היום יום לבין "טיפול סיעודי רפואי", ושניהם בגדר "טיפול רפואי" שעל קופת החולים ליתן לנפגעי עבודה; 3) מה היקף הטיפול הסיעודי שעל קופת החולים לממן לנפגע עבודה 4) מהו שיעור המימון לטיפול סיעודי שעל קופת החולים לשאת בו – שליש מעלות העסקת עובד סיעודי זר או שיעור אחר; האם מדובר בהחזר הוצאות בפועל שנשא בהן נפגע עבודה; נטל ההוכחה בנוגע לעלות העסקת העובד הזר.
.
בית הדין הארצי לעבודה (מפי השופטת ל' גליקסמן ובהסכמת סגן הנשיאה א' איטח, השופט ר' פוליאק ונציגי הציבור ר' קידר, א' פלד) דחה את הערעורים ברובם ופסק כי:
חוק הביטוח הלאומי (להלן: החוק) מעניק לנפגע עבודה גמלאות בעין – ריפוי, החלמה, שיקום רפואי ושיקום מקצועי. שירותי הריפוי, החלמה ושיקום רפואי אינם ניתנים על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד) ישירות אלא באמצעות קופות החולים, על יסוד הסכמים שנחתמו ביניהם. בנוסף, מעניק החוק לנפגע עבודה קצבאות ומענקים אותם משלם המוסד, ובכלל זאת קצבה מיוחדת להחזקה אישית. עיקר תכליתה של הקצבה המיוחדת לפי סעיף 112 לחוק ותקנות הביטוח הלאומי (מענק מיוחד וקצבה מיוחדת לנכים) (להלן: תקנות קצבה מיוחדת) היא מימון טיפול סיעודי כללי לנפגע עבודה; אשר למהות והיקף הטיפול הסיעודי שקופות חולים חייבות לספק לנפגעי עבודה, יש להבחין בין טיפול סיעודי כללי לבין טיפול סיעודי רפואי. קופת חולים חייבת במימון טיפול סיעודי רפואי בלבד, ואינה חייבת במימון טיפול סיעודי במשך 24 שעות ביממה.
אשר לשאלה האם טיפול סיעודי כללי הוא בגדר "ריפוי, החלמה או שיקום רפואי", שנפגע עבודה זכאי להם לפי החוק. בחוק ובתקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגע עבודה) (להלן: תקנות טיפול רפואי) הוגדר "ריפוי" בלבד, ולא הוגדרו "החלמה" ו"שיקום רפואי". לא ניתן לפרש את הביטויים "טיפול רפואי" ו"ריפוי" בחוק ובתקנות טיפול רפואי ככוללים גם טיפול סיעודי כללי, דהיינו סיוע בפעולות היום יום שנפגע עבודה נזקק לו עקב הפגיעה בעבודה. ככלל, טיפול סיעודי שעניינו סיוע בביצוע פעולות היום יום, כהגדרתן בתקנות קצבה מיוחדת, אינו בגדר טיפול רפואי. תמיכה למסקנה לפיה טיפול סיעודי כללי אינו בגדר "טיפול רפואי" יש בכך שנקבעה בתקנות זכאות לקצבה מיוחדת, בנוסף לכל קצבה אחרת, לנפגעי עבודה שדרגת נכותם גבוהה, שתכליתה מימון טיפול סיעודי לנפגע עבודה; אשר להיקף הטיפול הסיעודי הרפואי, על פי החוק ותקנות טיפול רפואי, קופות החולים חבות במימון טיפול סיעודי רפואי בלבד, ולא במימון טיפול סיעודי כללי. אין פגם בקביעת אמת מידה אחידה שלפיה נפגע עבודה בדרגת נכות גבוהה זכאי למימון 8 שעות סיעוד רפואי, אולם לא ניתן לקבוע "תקרה" קשיחה לזכאות, ונפגע עבודה רשאי לתבוע מימון למספר שעות גדול יותר, ככל שיוכיח כי מצבו הרפואי מחייב מתן טיפול סיעודי רפואי בהיקף העולה על 8 שעות.
אשר לשיעור השתתפות הקופה במימון הטיפול הסיעודי הרפואי, ממהות תשלום הקופה בעד טיפול סיעודי רפואי – החזר הוצאות, כתחליף לגמלה בעין (מתן טיפול רפואי סיעודי לנפגע עבודה), נובע כי הנתון הרלוונטי הוא ההוצאות בפועל שבהן נושא נפגע עבודה למימון הטיפול הסיעודי הרפואי הניתן לו בביתו. בהקשר זה קיימות מספר אפשרויות: הטיפול הסיעודי ניתן באמצעות חברה לשירותי סיעוד כשההתקשרות היא בינה לבין הקופה. התשלום מועבר ישירות לחברה על ידי הקופה, על יסוד מספר השעות שאושרו לנפגע ולפי המחיר המכסימלי שמפורסם בחוזר מרוכז; הטיפול הסיעודי ניתן באמצעות חברה עמה התקשר נפגע העבודה, ואז משולם לנפגע העבודה החזר כספי לפי מספר השעות שאושרו לו; הטיפול הסיעודי ניתן באמצעות מטפל זר עמו התקשר הנפגע במישרין, ואז משולם לנפגע השתתפות בשיעור של 1/3 (8/24) מעלות המטפל ולא יותר מעלות שעת טיפול עבור מטופל האחראי בעצמו לקבלת הטיפול המפורסם בחוזר מרוכז. בערעורים מדובר על העסקות עובד סיעודי זר, ואושרו לנפגעי העבודה 8 שעות סיעוד רפואי. ככלל, בנסיבות בהן נפגע עבודה שאושרו לו 8 שעות סיעוד רפואי מעסיק עובד סיעודי זר, הקביעה כי ככלל תשלום הקופה למימון טיפול סיעודי רפואי בביתו של נפגע העבודה עומדת על שליש מעלות העסקת העובד הזר (ולא משכרו בלבד) אינה נוגדת את הוראות החוק והתקנות. עם זאת, ככל שיוכח כי נפגע עבודה זכאי ליותר מ-8 שעות סיעוד רפואי, יש להתאים לכך גם את שיעור תשלום הקופה בעד טיפול סיעודי רפואי.
על יסוד האמור, נבחנה השאלה האם הוכח כי נפגעי העבודה בערעורים דנן זכאים לתשלומים נוספים מעבר למה ששולם להם על ידי קופות החולים. נקודת המוצא היא שנפגע עבודה זכאי להחזר ההוצאות שהוציא בפועל בעד טיפול רפואי סיעודי, ובענייננו שליש מעלות העסקת העובד הזר. יחד עם זאת, לא ניתן לקבוע שהזכאות היא לסכום ללא תקרה, לפי קביעת הנפגע בהסכם בינו לבין העובד הזר. בכל הנוגע לקביעת סכום עלות ההעסקה, תשלום הקופה אינו יכול להיות נמוך משליש עלות העסקת עובד זר על פי הדין. ודוק, יש מקרים, שבהם נפגע העבודה יהיה זכאי למימון שליש מעלות העסקה גבוהה יותר מהעלות המתחייבת בדין, ככל שיוצגו טעמים אובייקטיביים המצדיקים זאת והעלות הנוספת אינה חורגת מגדר הסביר; משמדובר בהחזר הוצאות, על נפגע העבודה להוכיח את שיעור השכר ששילם לעובד הזר, כאשר די בהצגת ההסכם עם המטפל הסיעודי והצהרת הנפגע שקיבל את הטיפול. על הקופה להבהיר לנפגע עבודה מראש איזה אסמכתאות עליו להציג לצורך ביצוע התשלומים. נוכח כל האמור דין הערעורים להידחות, למעט לעניין תחשיב סכום השתתפות קופת החולים במימון העסקת העובד הזר בעניינם הספציפי של המערערים. |
| חזרה למעלה |
|
| 7 [עבודה] [ביטוח] |
|
| עע (ארצי) 16430-09-19 אילנה ברימה נ' מבטחים מוסד לבטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (עבודה; רועי פוליאק, ורדה וירט, אילן איטח, נ.צ.: י' רחמים, ע' ליפשיץ; 14/05/20) - 22 ע' |
| עו"ד: אריאל שמר, שלומי אלעד, אלישע שור, רוית קוטק, תמר שריאל |
בדין נדחתה תביעת המערערת, עמיתה בקרן הפנסיה של משיבה 1 למתן צו הצהרתי לפיו התקנה בתקנון קרן הפנסיה הקובעת את אופן חישוב שיעור קצבת הנכות של עמיתי הקרן היא תקנה מפלה בהיבט המגדרי ולפיכך בטלה, ולקבוע כי שיעור קצבת הנכות וקצבת הזקנה שלה יעמדו על שיעור הקצבה שהייתה משולמת לעמית (גבר) בקרן שנתוניו זהים לנתוניה. נפסק כי האבחנה המגדרית בשיעורי הנכות מקורה בחוק גיל הפרישה, שסוגיית שינויו היא בעיה "רב קודקודית" שהסדרתה נכון שתתבצע בחקיקה וראוי כי ההתערבות השיפוטית בה תהיה מתונה.
עבודה – פרישה מעבודה – גיל פרישה
עבודה – פרישה מעבודה – איסור הפליה
ביטוח – קרנות פנסיה – תקנון הקרן
ביטוח – פנסיה – קרן פנסיה
.
ערעור על פסק דין של ביה"ד האזורי, בו נדחתה תביעת המערערת, עמיתה בקרן הפנסיה של משיבה 1 (להלן: הקרן), למתן צו הצהרתי לפיו התקנה בתקנון קרן הפנסיה הקובעת את אופן חישוב שיעור (אחוז) קצבת הנכות של עמיתי הקרן היא תקנה מפלה בהיבט המגדרי ולפיכך היא בטלה. בהיבט האופרטיבי התבקש ביה"ד לפסוק כי שיעור קצבת הנכות וקצבת הזקנה של המערערת יעמדו על שיעור הקצבה שהייתה משולמת לעמית (גבר) בקרן שנתוניו זהים לנתוניה. התביעה נדחתה הן מטעמי התיישנות והן לגופה. טענת המערערת היא כי התקנה בתקנון הקרן לפיה חישוב קצבת נכות לנשים וגברים מביא בחשבון את גיל הפרישה השונה, על פי חוק גיל פרישה, היא תקנה מפלה הפוגעת בעיקרון השוויון. כתוצאה מכך קצבת הנכות לה זכאיות עמיתות נמוכה באופן משמעותי מקצבת הנכות לה זכאים עמיתים באותו גיל ובעלי ותק פנסיוני.
.
בית הדין הארצי לעבודה (מפי השופט ר' פוליאק ) דחה את הערעור ופסק כי:
ביה"ד עמד על האבחנה המגדרית בחישוב שיעורי הנכות והשלכותיה בציינו כי אף שמעמדו המרכזי של עקרון השוויון אינו במחלוקת, הניסיון לקבוע אם פעולה מסוימת מהווה הפליה אסורה אם לאו אינו פשוט. כך מכוח קל וחומר, עת הדיון מתמקד במחלוקת הקשורה לסוגית גיל הפרישה השונה לנשים ולגברים, המעוררת בעיה 'רב-קודקודית', שבה ככלל ממעט בימ"ש להתערב. סוגית גיל הפרישה נדונה רבות במישור הציבורי, והיא מערבת שיקולים מורכבים בתחומים החברתי, הכלכלי והמשפטי, כאשר אף התשובה לשאלה מה הוא גיל הפרישה הראוי לנשים במעגל העבודה, בהתחשב במכלול השיקולים, שנויה במחלוקת. בנסיבות אלה נקבע בעניין חקנזרי כי לגופה של השאלה האם יש להתיר הבחנה מגדרית בעניין זה ניתן להעלות טיעונים לכאן ולכאן, בשים לב לכך שמחד, הפליה מגדרית בתנאי הביטוח תתאפשר רק במקרים נדירים בהם הדבר מחויב מאופיו וממהותו של השירות הביטוחי בו מדובר; ומאידך, הבחנה מגדרית ביחס לגיל הפרישה עודנה נהוגה במדינת ישראל.
ביה"ד ציין כי קרנות הפנסיה החדשות מאפשרות למבוטחיהן לבחור במגוון מסלולי ביטוח שהיקף הכיסויים הביטוחיים בהם שונה. היקף החיסכון הפנסיוני בקרנות נגזר ממסלולי הביטוח שנבחרו ולא קיימת התאמה, במרבית המסלולים, בין קצבת הנכות שמקבל מבוטח לקצבת הזקנה. לעומת זאת, אחד האמצעים להגשמת היעדים החברתיים של קרנות הפנסיה הוותיקות, הוא הקביעה התקנונית לפיה קצבת הזקנה של נכים בעלי דרגת נכות מלאה תהא זהה לשיעור קצבת הנכות ששולמה לעמיתים עובר להגעתם לגיל זקנה. הרציונל הוא שאין בהגעת עמית בעל דרגת נכות מלאה לגיל זקנה כדי לפגוע בסכום הקצבה המשולם לו. לפיכך, הקביעה לפיה יחושב שיעור קצבת הנכות לפי הוותק המזכה עד למועד הזכאות לקצבת זקנה, אינה נובעת מקביעה תקנונית שרירותית המובילה אגב כך להפלייתן לרעה של עמיתות הקרנות, אלא היא חלק בלתי נפרד מהתפיסה החברתית של ביטחון סוציאלי העומדת בבסיס תקנוני קרנות הפנסיה הוותיקות, לפיה לא תפגע קצבתם של עמיתים המקבלים קצבת נכות מלאה עקב הגעתם לגיל הזכאות לקבלת קצבת זקנה, ויש לה קשר ישיר לגילאי הפרישה השונים הקבועים בתקנון הקרן.
ביה"ד ציין כי אין פתרון נקודתי לבעייתיות עליה מצביעה המערערת. במערכת הפנסיונית "תשלום גבוה יותר המשולם לעמית אחד גוזר תשלום נמוך יותר על עמית אחר". אף אם ניתן להגדיל את שיעורי הנכות של עמיתות, מבלי לפגוע באלה של עמיתים נכים, תוך הפחתת זכויות במקום אחר לכלל עמיתי קרנות הפנסיה הוותיקות או התגייסות נוספת של המדינה לטובת העמיתים, נוצרות בעיות יישומיות המחייבות פתרון, ונדרשת הסדרה כוללת להתאמת מכלול הזכויות והחובות של העמיתים בשים לב לדין לפיו לא תהיה הפליה בין עמיתים בקרן. קבלת תביעת המערערת תחייב כתיבת הסדר פנסיוני כולל וחדש על ידי ביה"ד. מכל מקום, אף אם היה נקבע כי הוראות תקנון הקרן והתקנון האחיד מפלות לרעה את עמיתות הקרנות הוותיקות, אין לקבל את הפתרון המוצע על ידי המערערת של תיקון התקנונים בסעיף יחיד ללא בחינת כלל ההשלכות והתאמת הוראות התקנון והחלת התיקון על מי שנכותן הוכרה בעבר. ההסדרה בעניין זה אינה מצויה בפתחו של ביה"ד.
ביה"ד סיכם בציינו כי מקור האבחנה המגדרית בשיעורי הנכות נעוץ בהוראות חוק גיל הפרישה, אשר סוגיית שינויו היא בעיה "רב קודקודית" שהסדרתה נכון שתתבצע במגרש החקיקתי בעקבות השיח הציבורי, וראוי כי ההתערבות השיפוטית בה תהיה מתונה; ביה"ד ציין כי לאור מכלול הנימוקים הנ"ל, תוך מתן משקל לרציונל של הקשר שבין שיעור קצבת הזקנה לבין שיעור קצבת הנכות הנגזר ממנה ולהיעדר התוחלת של תביעת המערערת לסעדים בעניינה, בדין נדחתה תביעתה לגופה. |
| חזרה למעלה |
|
| מחוזי |
| 8 [פשיטת רגל] [חברות] |
|
| פשר (ת"א) 9764-02-12 יניב אינסל, עו"ד (הנאמן) נ' כונס נכסים רשמי תל אביב (מחוזי; יעל בלכר; 26/05/20) - 13 ע' |
| עו"ד: |
תקנה 13 לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), אינה יוצרת מסלול עצמאי לפסיקת שכר טרחה לבעל תפקיד לפי שיקול דעת בית המשפט. יש לפסוק את שכרו באחד משלושת המסלולים לפי התקנות ובנוסף, ניתן לעשות שימוש בסמכות לפי תקנה 13 לפסוק תוספת מאמץ מיוחד, כדי להתאים את השכר לנסיבות העניין.
פשיטת רגל – נאמן – שכרו
חברות – פירוק – שכר טרחת בעל תפקיד
.
בקשת הנאמן לפסיקת שכר טרחה בשיעור של 22% מכלל התקבולים בקופת הכינוס בתוספת מע"מ, מכוח תקנה 13(א1) לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם) ולפסיקת הוצאות גלובליות.
.
בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה בחלקה ופסק:
תקנות השכר קובעות מספר מסלולים לחישוב שכר טרחה: מסלול "שכר ניהול" (תקנה 7 לתקנות); מסלול "שכר מימוש" (תקנה 8); מסלול "שכר חלוקה" (תקנה 8א לתקנות). תקנה 13 לתקנות מסמיכה את בית המשפט לחרוג ממסלולי השכר הקיימים, על מנת להתאים את שכר הטרחה לנסיבות העניין. תקנה 13 אינה יוצרת מסלול עצמאי לפסיקת שכ"ט ואין בעל התפקיד יכול להגיש מכוחה תחשיב שכ"ט כרצונו. עליו להגיש תחשיב שכ"ט לפי אחד משלושת המסלולים שקבועים בתקנות ולצד זאת, יכול הוא להגיש בקשה לפי תקנה 13(א) לתוספת "מאמץ מיוחד". נוהל שכר הטרחה הוא סוג של "הנחיות מינהליות" או "הנחיות פנימיות" של הכנ"ר ואין הוא מייתר הפעלת שיקול דעת ספציפי של הכנ"ר בכל מקרה. במקרים חריגים מאוד, בידי הכנ"ר להמליץ על תוספת גבוהה מאמץ מ- 50%. בנסיבות העניין יש מקום לפסוק לנאמן תוספת מאמץ מיוחד. שכה"ט במסלול המימוש בתוספת מאמץ של 50%, הולם את נסיבות העניין וזהו שכר הוגן וראוי לנאמן. בנוסף יש מקום לפסוק הוצאות הנאמן בסך גלובלי של 5,000 ₪. |
| חזרה למעלה |
|
| 9 [עונשין] |
|
| תפ (ת"א) 44099-01-19 מדינת ישראל נ' איתי גביר (מחוזי; בני שגיא; 14/04/20) - 8 ע' |
| עו"ד: רחלי חזן פלדמן, חי הבר |
בית המשפט גזר את דינו של נאשם שלקח חלק בתכנית מרמה מתוחכמת שהובילה לעשרות רבות של קורבנות לאבד כסף רב. בהתחשב בכלל הנסיבות ובהדר הטיעון שבו הוגבל רף הענישה העליון, נידון הנאשם ל- 24 חודשי מאסר בפועל, שני מאסרים על תנאי, קנס בסך 30,000 ₪ או מאסר תמורתו וחילוט כספים שנתפסו.
עונשין – ענישה – עבירות מרמה
עונשין – ענישה – הסדר טיעון
.
הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעבירות רבות של מרמה ועבירות כלכליות, בהיותו חלק מתכנית מרמה שעסקה בשיווק דירות מגורים לאנשים פרטיים. במסגרת הסדר הטיעון שגובש בין הצדדים, התביעה הגבילה עתירתה העונשית ל - 28 חודשי מאסר וקנס.
.
בית המשפט המחוזי גזר את הדין כדלהלן:
הנאשם לקח חלק בתוכנית מרמה מתוחכמת, רבת משתתפים, שהובילה לעשרות רבות של קורבנות לאבד כסף רב, בעזרתו קיוו לרכוש דירה. הסדר הטיעון שהציגו הצדדים בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, תחם את גבולות הגזרה מבחינת עונשית, כך שאין הכרח לקבוע את החלק העליון של מתחם העונש ההולם, שממילא הוגבל ל- 28 חודשים. באשר לחלקו התחתון של המתחם, רף תחתון של 20 חודשי מאסר מתחייב מנסיבות העניין ונותן ביטוי מאוזן לעקרון ההלימה וליתר השיקולים הרלוונטיים. תקופת הסיוע של הנאשם אינה קצרה, אופן הסיוע רחוק מלהיות "טכני", והנאשם הורשע אף באישומים נוספים. בהתחשב בכלל הנסיבות והשיקולים יש להשית על הנאשם 24 חודשי מאסר בפועל, שני מאסרים על תנאי, קנס בסך 30,000 ₪ או 60 ימי מאסר תמורתו וחילוט כספים שנתפסו במהלך החקירה. |
| חזרה למעלה |
|
| 10 [חברות] |
|
| הפ (מרכז) 25948-01-20 פאר חלקה 159 בגוש 8232 בע"מ נ' משרד המשפטים/ רשם החברות, שותפויות (מחוזי; יעקב שפסר; 01/04/20) - 5 ע' |
| עו"ד: ניר אברמוב |
בנסיבות החריגות דנן, בהן מבוקש להחיות חברה שנמחקה אך לצורך השלמת מחויבותה כלפי צד ג', במסגרת עסקת מכר שהושלמה לפני עשרות שנים, כשלא צפוי לחברה כל רווח, יש מקום למתן פטור מאגרה, ולו באופן חלקי.
חברות – מחיקת חברה – החייאתה
.
תובענה להחייאת חברה מחוקה והחזרת שמה למרשם רשם החברות, על מנת להשלים פעילות מכירת נכס מקרקעין הרשום על שמה של החברה לצד ג', מכירה שנעשתה עוד בשנת 1963.
.
בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה בחלקה ופסק:
בפסיקה פורשו ההלכות בעניין בקשה לביטול מחיקת חברה, כמבוססות על שני יסודות מרכזיים- זהות מבקש החייאת החברה תוך בחינת מצבו המשפטי של הנכס והמצאותו ב"מעגל הפנימי של החברה", והמטרה לשמה מבוקשת ההחייאה. במקרה זה, הוגשה הבקשה על ידי יורשיהם של בעלי המניות, אשר מצויים במעגל הפנימי של המופקדים עליה והאחראים על התחייבויותיה לפי חוק. ואולם, בנסיבותיו החריגות בענייננו, מדובר בעסקה שנעשתה לפני למעלה מחמישה עשורים, שהושלמה לחלוטין, כשהנכס אינו מצוי ברשות החברה מזה עשרות שנים ולא צפוי להתקבל לחברה או לבעלי מניותיה כל רווח שהוא. התכלית שבבסיס הבקשה היא אך השלמת מחויבות כלפי צד ג'. במצב דברים מיוחד זה, החייאת החברה עונה על דרישות סעיף הפטור מתשלום האגרה, ולפחות באופן חלקי. באיזון הנדרש, יש לפטור את המבקשים מתשלום האגרות, זולת חיובם בתשלום האגרות לפרק זמן בהן הייתה החברה פעילה ולא שילמה את האגרות. |
| חזרה למעלה |
|
| 11 [תכנון ובנייה] |
|
| עפא (ת"א) 3501-10-15 פרופ' דרור צוקרמן נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה תל אביב (מחוזי; טלי חיימוביץ; 28/02/16) - 12 ע' |
| עו"ד: עופר טויסטר, ניר בחרי, נעמה בנצקי |
עקרונית, עבודות חיפוי בעץ של דרך לחצר בית משותף, אינן דורשות היתר בניה, אולם אין תחולה לתקנות התכנון והבניה (עבודות ומבנים הפטורים מהיתר), מקום בו מדובר בבנייה של אחד מבעלי הרכוש המשותף, שלא בהסכמת רוב הבעלים.
תכנון ובנייה – היתר בנייה – הצורך בהיתר
תכנון ובנייה – היתר בנייה – פטור מהיתר
.
ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים לפיה נדחתה עתירת המערער לבטל צו הריסה מנהלי שהוצא ביחס לבנייה בחצר הבית המשותף, בו המערער הוא אחד מבעלי הדירות.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ופסק:
העבודות נשוא הצו הן חיפוי בעץ של שביל הגישה והמדרגות בחצר בית משותף, לכן על פניו נכללות בגדר העבודות המותרות על פי סעיף 31 לתקנות התכנון והבניה (עבודות ומבנים הפטורים מהיתר) ואינן דורשות היתר. עם זאת, אין תחולה לתקנות, מקום בו מדובר בבנייה של אחד מבעלי הרכוש המשותף, שלא בהסכמת רוב הבעלים, כנדרש בחוק. הפסיקה לפיה במקרה של בעלות משותפת רשאים חלק מהדיירים לקבל היתר, גם ללא הסכמת האחרים, מסויגת לנסיבות בהן הבניה אינה פוגעת בזכויות קניין של השותפים האחרים. כאשר מדובר בבניה בשטח משותף, רשאית רשות התכנון לדחות את הבקשה להיתר, מקום שאין תימוכין קנייניים לזכותו של המבקש. בענייננו, המערער בנה ברכוש המשותף מבלי שהציג הסכמה של הבעלים האחרים, או החלטה של האסיפה הכללית. על כן, אין הוא נכנס לגדר תקנות הפטור. |
| חזרה למעלה |
|
| שלום |
| 12 [ראיות] |
|
| תא (ת"א) 10964-06-16 דורון זיטון נ' רפאל דוד אסולין עו"ד (שלום; עדי הדר; 25/05/20) - 59 ע' |
| עו"ד: |
בית המשפט קיבל את תביעת התובע כנגד הנתבע – עורך דין, שעניינה אכיפת שטר שטר חוב. בתוך כך, נדחתה טענת הנתבע לפיה חתימתו זויפה.
ראיות – עדות – בחינתה
.
התובע הגיש כנגד הנתבע תביעה לאכיפת שטר חוב. המחלוקת בין הצדדים עניינה בשאלה: האם הנתבע חב לתובע סכום התביעה על פי שטר החוב, אם לאו.
.
בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כלהלן:
הראיות שהובאו לפני בית המשפט מבססות טענת התובע כי על יסוד אמון שרחש לנתבע, עו"ד בעל תפקיד בכיר בלשכת עורכי הדין, שהפגין סממני עושר, כגון בעלות על מכונית פורשה, הוא העניק לנתבע הלוואה בסך של 50,000 דולר במזומן, תוך ציפייה לקבלת פירות שלא סוכם היקפם.
הנתבע הכיר בחוב כלפי התובע הן בשיחתו עם עו"ד חוטר ישי והן כאשר חתם פעמיים על שטר חוב, פעם אחת לפני עו"ד חוטר ישי ופעם שניה לפני גב' ספיר.
הנתבע הצליח לסכל מימוש השטר עליו חתם ע"י רישום בכתב ידו של מספר תעודת זהות שגוי בשטר החוב הראשון שנמסר לחתימתו, שנערך בכתב יד, תוך שהוא מנצל העובדה שעו"ד חוטר ישי לא דרש ממנו לעיין בתעודת הזהות שלו; כאשר התבקש לחתום על שטר חוב מודפס, שב וחתם עליו, כאשר הוא אינו מגלה לתובע כי מספר תעודת הזהות שהודפס שגוי.
הנתבע לא הגיש תלונה למשטרה למרות טענתו כי חתימתו זויפה ולא ענה לפניית עו"ד חוטר ישי אליו.
בימ"ש דחה גרסתו של הנתבע כי שלושת העדים העידו עדות כוזבת וכן דחה גרסתו לפיה התובע העביר לו כספים להשקעה ולא כהלוואה. גרסה זו אינה תואמת ניסיונו של הנתבע להשיב לתובע כספו, על אף שגרסתו היא שההשקעה לא צלחה. |
| חזרה למעלה |
|
| 13 [רשויות מקומיות] [עונשין] |
|
| תפ (עכו) 28993-08-15 מדינת ישראל נ' שמעון אברהם זגורי (שלום; וויליאם חאמד; 21/05/20) - 9 ע' |
| עו"ד: גדיר ברהום, יפעת כהן |
בית המשפט גזר על הנאשם, בגין ביצוע עבירה של שחיתות ואיום, מאסר על תנאי למשך 9 חודשים, קנס בסך 10,000 ש"ח או מאסר תמורתו ושל"צ בהיקף של 250 שעות.
רשויות מקומיות – בחירות – שחיתות ואיום
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שוחד ושחיתות
.
הנאשם הורשע בביצוע עבירה של שחיתות ואיום, לפי סעיף 88 (1) לחוק הרשויות המקומיות.
.
בית משפט השלום גזר את הדין כדלהלן:
העבירה שביצע הנאשם פוגעת ביסודות הבסיסיים ביותר של משטר דמוקרטי ומביאה לתוצאה ההרסנית כי לא רצונו החופשי של הרוב ימצא ביטוי בתוצאות הבחירה, אלא רצונו של אותו גורם שפעל לביטול אותו רצון חופשי של הבוחר על ידי "קניית קולות" בכסף או בטובות הנאה. בפנינו מעשה עבירה המהווה ביטוי לשחיתות שמטרתה להשיג עמדות ציבוריות על ידי הונאת הציבור באמצעות קבלת תמיכה של מצביעים תמורת כספי שוחד. המדובר באחת הסכנות הממשיות על משטר דמוקרטי וחברה נאורה.
מתחם העונש ההולם, בנסיבות העניין המסוים, כולל מאסר בפועל למשך 3-12 חודשים, ועונשים נלווים. ואולם, בנסיבות העניין קיימים סיכויי סיכום ממשיים ונכון יהיה לחרוג ממתחם העונש, על ידי הימנעות מהטלת רכיב של מאסר בפועל. בהתחשב במכלול הנסיבות והשיקולים, הושתו על הנאשם מאסר על תנאי למשך 9 חודשים, קנס בסך 10,000 ש"ח או 100 ימי מאסר תמורתו ושל"צ בהיקף של 250 שעות. |
| חזרה למעלה |
|
| 14 [עשיית עושר ולא במשפט] [עוולות מסחריות] |
|
| תא (ת"א) 27548-11-17 בית ליאור בע"מ נ' פרומוטרס אינטראקטיב בע"מ (שלום; עדי הדר; 18/05/20) - 37 ע' |
| עו"ד: |
בית המשפט קיבל, באופן חלקי בלבד, תביעה שהגישה התובעת כנגד הנתבע שעובר לסיום ההתקשרות ביניהן סיפקה לה שירותי שיווק ופרסום. במרכז המחלוקת בין הצדדים עומדת השאלה: האם הנתבעת לא הסירה פרטי התובעת מהאתר ואף התחזתה לתובעת ואם כן, האם נגרם נזק, או שמא יש לחייב הנתבעת להשיב לתובעת התעשרות שלא כדין.
עשיית עושר ולא במשפט – התעשרות שלא כדין – קיומה
עשיית עושר ולא במשפט – עילת תביעה – יסודות העילה
עשיית עושר ולא במשפט – עילת תביעה – קיומה
עוולות מסחריות – גזל סוד מסחרי – הוכחת קיומו של סוד מסחרי
.
התובעת הגישה כנגד הנתבעת תביעה חוזית וכן בגין הפרת זכויות על פי חוק עוולות מסחריות, על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] ועל פי חוק עשיית עושר ולא במשפט. התובעת טענה בכתב התביעה כי ביקשה לסיים את ההתקשרות עם הנתבעת ובכך לסיים כל התקשרות עסקית ביניהן, לרבות הסרת כל המידע הלימודי והעסקי מהפורטל של הנתבעת והחזרת המידע שהועבר. אולם, לאחר מספר חודשים, נדהמה לגלות, כי הנתבעת ממשיכה ומתחזה לתובעת, ואף עושה שימוש בחומרים, במידע הלימודי ובסימנים המסחריים, תוך שהיא מטעה את הצרכנים המעוניינים להגיע וללמוד אצל התובעת.
.
בית המשפט קיבל את את התביעה בחלקה ופסק כלהלן:
באשר לטענה לגזל סוד מסחרי: טענה שלא נטענה במפורש, אך הוכחה, היא כי הסוד המסחרי הוא שמות הלקוחות שמתעניינים בשירותי התובעת שהגיעו לידיעת הנתבעת לאחר תום ההתקשרות והועברו למתחרה של התובעת. לפי סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות, בית המשפט רשאי לקבוע פיצוי ללא הוכחת נזק עד סך של 100,000 ₪.
מכיוון שהנתבעת לא העבירה, לקחה, עיכבה או השמידה מיטלטלין, וממילא התובעת זנחה טענה זאת בסיכומיה, בימ"ש דוחה הטענה לגזל.
חוק עשיית עושר ולא משפט מציב שלושה יסודות הדרושים לגיבושה של העילה, לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט: יסוד ההתעשרות; השאלה האם ההתעשרות "באה" לזוכה "על חשבון" המזכה; ההתעשרות של הזוכה על חשבון המזכה היא "שלא על פי זכות שבדין".
התובעת הוכיחה כי הנתבעת העבירה ללקוחות שלה פרטי פונים אל התובעת ומן הסתם גבתה עבור העברת הפרטים עמלה, כפי שגבתה מהתובעת עובר לסיום ההתקשרות. גם אם לא הוכחה טענת התובעת שהמתחרה שלה הפסיקה פעילותה לאחר שהתובעת גרמה להפסקת פרסום תכניה אצל הנתבעת, הוכחה הטענה שהנתבעת העבירה פרטי פונים אל התובעת ללקוחות אחרים של הנתבעת. התעשרות הנתבעת, שממדיה, לא הוכחו, לעניין היקף תעבורה באתר וקידום האתר במנוע החיפוש של גוגל וגביית עמלות מלקוחותיה, "באה" לנתבעת "על חשבון" התובעת. התעשרות הנתבעת על חשבון התובעת הייתה שלא על פי זכות שבדין.
התובעת לא העמידה ראיות לעניין ממדי הנזק שנגרם לה או מידת התעשרות הנתבעת שלא כדין. |
| חזרה למעלה |
|
| 15 [נזיקין] |
|
| תא (ב"י) 20452-03-15 פלוני נ' תל אביב 17 בע"מ (שלום; ליעד שגב; 08/05/20) - 13 ע' |
| עו"ד: קרן לנציאנו, ניר ידיד |
קיימת חובת זהירות מושגית וקונקרטית של מועדון ריקודים, בו מבקרים אנשים רבים, בשעות הלילה, כשהמקום מוחשך ומושמעת מוסיקה חזקה במקום. על המועדון למנוע באופן סביר קיומו של כל מכשול אשר עלול להביא את האורח במקום, גם במצב של גילופין, להיפגע ממנו. במקרה זה הנתבעת התרשלה כלפי התובע ועליה לפצותו בגין נזקיו.
נזיקין – רשלנות – הוכחתה
נזיקין – אחריות – מועדון
.
תביעה נזיקין נגד הנתבעת, בטענה כי התובע נפגע בעת שבילה במועדון ריקודים של הנתבעת ונתקל עם פניו בתוך קיר זכוכית.
.
בית משפט השלום קיבל את התביעה ופסק:
קיימת חובת זהירות מושגית של מועדון ריקודים, בו מבקרים אנשים רבים, בשעות הלילה, כשהמקום מוחשך בכוונה ועם אורות מעומעמים, תוך שמושמעת מוסיקה חזקה במקום. קיימת גם חובת זהירות קונקרטית כלפי התובע ושכמותו, המגיעים למועדון בדיוק מסיבות אלה. על המועדון לנקוט אמצעי זהירות מוקפדים יותר המותאמים למי שעיניו אינם בראשו בכל רגע נתון; לנתבעת קמה חובת זהירות, מושגית וקונקרטית, גם כלפי אלה מבאיה אשר שתו לשכרה. אך בגדר ציפייה סבירה היא ואף ציפייה ממשית, כי המועדון ימנע באופן סביר קיומו של כל מכשול אשר עלול להביא את האורח במקום, גם במצב של גילופין, להיפגע ממנו.
פגיעת התובע אירעה כיוון שהמועדון התרשל בשמירה על בריאותם של הבאים בשעריו, כשנמנע מלסמן את הקירות המועדים באופן בו ניתן יהיה להבחין בהם גם כשהמקום חשוך ורועש. קיים קשר סיבתי הדוק בין התרשלות הנתבעת ובין הנזק שנגרם לתובע. על הנתבעת לפצות את התובע בגין כלל נזקיו. |
| חזרה למעלה |
|
| 16 [התיישנות] [ביטוח] |
|
| תא (חי') 18378-04-17 רונלד גולדשטיין נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (שלום; איילת הוך טל; 06/05/20) - 17 ע' |
| עו"ד: |
בית המשפט קיבל את תביעת התובע על פי פוליסת ביטוח לאבדן כושר עבודה, ובתוך כך נדחתה טענת ההתיישנות שהעלתה הנתבעת. עיקר המחלוקת בין הצדדים עניינה בהשפעת מצבו הרפואי של התובע על כושר עבודתו והיכולת להמשיך בעיסוקו.
התיישנות – תקופת ההתיישנות – בתביעה לפי חוק חוזה הביטוח, תשמא-1981
התיישנות – תקופת ההתיישנות – תחילתה
התיישנות – חישובה – תחילת המירוץ
ביטוח – ביטוח תאונות – אובדן כושר עבודה
.
התובע הגיש כנגד הנתבעת תביעת כספית על פי פוליסת ביטוח לאבדן כושר עבודה. הנתבעת העלתה שלוש טענות לעניין הכיסוי הביטוחי – התיישנות, היעדר הוכחת הפסדי הכנסה והיעדר הוכחת אי-כושר הנדרש לפוליסה. המחלוקת העיקרית נוגעת לשאלת אובדן כושר העבודה של התובע.
.
בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כלהלן:
על התובע להוכיח, כי אכן היה במצב של "אבדן כושר עבודה" כהגדרתו על פי הפוליסה ולמשך התקופה הרלוונטית לפיצוי אותו דרש. נטל זה הוא נטל ראייתי להביא ראיות לביסוס טענותיו ונטל שכנועי להוכיח את טענתו באמצעות הראיות אותן הביא בשיעור הסתברותי של יותר מ- 50%.
בנסיבות העניין, בהתחשב בתנאי המקים זכות תשלום, דין טענת ההתיישנות להידחות בנוגע לכל דרישות התובע.
טענת הנתבעת, כי התובע כשל בהוכחת אובדן הכנסה, אשר הינה תנאי לתשלום על פי הפוליסה לא נזכרה בכתב ההגנה. כמו כן, הדבר אינו הולם את חובתן של חברות הביטוח לנמק את העילות לדחיית תביעות מטעם מבוטחיהן.
באשר להשפעת מצבו הרפואי של התובע על כושר עבודתו והיכולת להמשיך בעיסוקו, במקרה דנן יש מקום לסטות מהמלצות המומחה מטעם בית המשפט ולקבוע כי התובע לא איבד באופן מלא את כושר העבודה ויכול לחזור לתפקידו כמנכ"ל החברה תחת מגבלות מסוימות אליהם מתייחסים המומחים אך זאת במגבלת אי כושר בדרגה של 60% בלבד. |
| חזרה למעלה |
|
| 17 [נזיקין] |
|
| תא (קריות) 14779-10-16 פלונית ואח' נ' נג'י סואעד (שלום; לובנה שלאעטה חלאילה; 14/04/20) - 25 ע' |
| עו"ד: ג'. חורי, ר. רויטגרונד, י. אברהם, ג'. אגבאריה |
בית המשפט קיבל תביעת התובעים – יורשים ותלויים של המנוח אשר מצא את מותו, בתאונה שאירעה במהלך עבודתו באתר בנייה. המחלוקת בין הצדדים סבה סביב הנתונים העומדים בבסיס חישוב הפיצויים לו זכאים התובעים, ומעבר לגובה השכר של המנוח, הם חלוקים בדבר גיל התלות של הילדים, אופן חישוב ההפסדים הנוגעים לקצבת אזרח ותיק (קצבת זקנה), גובה הקצבה, הזכאות להפסדי פנסיה ועוד.
נזיקין – תלויים – חישוב הפיצויים
נזיקין – תלויים – זכאות
נזיקין – תלויים – ילדים
נזיקין – פיצויים – שיעורם
נזיקין – פיצויים בגין נזקי גוף – אובדן כושר השתכרות
נזיקין – פיצויים בגין נזקי גוף – עקרונות הפיצוי
.
התובעים הם היורשים והתלויים של המנוח, אשר מצא את מותו, בתאונה שאירעה במהלך עבודתו באתר בנייה. על פי הנטען, התאונה ארעה לאחר שכף של מחפרון זחל ניתקה ממקומה ופגעה בראשו של המנוח בזמן שעמד ליד המחפרון וכיוון את המפעיל שלו לצורך הנחת צינור בטון כבד. הצדדים חלוקים בסוגיית חישוב הנזק, ובעיקר חלוקים בדבר גובה השתכרותו של המנוח עובר לתאונה.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
המחפר אינו "כלי רכב" כמשמעותו בחוק הפיצויים, ומכאן שאין לסווג תאונה בה מעורב מחפר כ"תאונת דרכים" לפי הגדרתה בחוק הפיצויים. עם זאת, אין מניעה להחיל את פקודת ביטוח רכב מנועי על המחפר, ועקב כך להחיל את חוק הפיצויים על 'כלי רכב' שאינו נכנס במסגרתם של חוקים אלה, הואיל והוצאת פוליסת ביטוח עשויה ללמד על כך שהכלי המבוטח הינו "רכב מנועי" אשר חוק הפיצויים חל עליו, גם אם אינו עומד באמות המידה הנדרשות לפי החוק.
פטירתו של המנוח הקימה עילת תביעה לעיזבון ולתלויים. תביעת התלויים באה בשל הנזק שהוסב לתלויים עקב מות הנפגע, ותביעת העיזבון היא בגין נזקיו של המנוח עצמו. בבסיס חישוב הפיצוי המגיע לעיזבון בגין אובדן השתכרות והפיצוי המגיע לתלויים בגין הפסדי התמיכה עומדת "שיטת הידות" המיישמת בהעדר ראיות אחרות, חזקה עובדתית המושתתת על ניסיון החיים בדבר אורח חיים של משפחה ממוצעת.
לצורך יישום שיטה זו יש לעמוד, בשלב ראשון, על גובה "הקופה המשותפת" המורכבת מצירוף הכנסתו הפוטנציאלית של הנפגע להכנסת בת הזוג אם יש כזו. החישוב בתביעת התלויים נעשה על בסיס קביעת מספר ידות בני הבית, וידה נוספת שהינה ידת הקיום המשותפת של כלל בני הבית. בתביעת העיזבון, בשונה מתביעת התלויים, מתווספת ידת החיסכון לידות בני המשפחה ולידת משק הבית. ידה זו משקפת את החזקה כי מקצת מסכום ההכנסה אינו מוצא לקיום עצמי, אלא מדובר בהוצאות שונות שהמנוח היה מוציא לרווחתו. בעזרת שיטה זו ניתן לחשב את הפיצוי המגיע לעיזבון בגין אובדן ההשתכרות של המנוח בשנים האבודות ובתביעת התלויים מחשבים את הפיצוי המגיע לתלויים בגין הפסד התמיכה מהכנסת המנוח. מספר הידות שתלוי במספר בני המשפחה התלויים במנוח הוא דינמי כי בהגיע הילדים לגיל הבגרות, או בתום גיל התלות אם הוכח גיל אחר, הם אינם נחשבים עוד לתלויים והיד המיוחסת להם אינה מחושבת.
הדרך הריאלית, ההגיונית וההגונה לקביעת פוטנציאל ההשתכרות של המנוח הינה בדיקת ממוצע הכנסותיו החודשיות המדווחות, בשנים שקדמו לתאונה. איננו נדרשים בהקשר זה להעריך את יכולותיו וסגולותיו של המנוח, וגם אם היה מקום לעשות כן, הרי שלא הוגשו ראיות מטעם התובעים לעניין זה. שכרו הממוצע של מנהל עבודה, אינו מן המפורסמות וכמובן שאין מקום לקביעת השכר הממוצע של מנהל עבודה ללא שמיעת עדים בנדון, מה גם שתעודת המנוח לא הוצגה ומלבד הפנייה לדו"ח של משרד הכלכלה וטענות כלליות בעניין, אין בפני מאום.
משנדחתה טענת התובעים בדבר עבודתו של המנוח כשכיר ואת בסיס השכר הנטען, יש לערוך את החישוב על בסיס הנחת העבודה הבסיסית המקובלת בהקשר זה, לפיה גיל הפרישה של עצמאי, בהעדר נסיבות מיוחדות, עומד על גיל 70. זוהי החזקה העובדתית שהתגבשה בפסיקה, וסטייה ממנה תיעשה כנגד הצגת ראיות המצביעות על גיל פרישה קצר או ארוך יותר מזה שנקבע בפסיקה. בנסיבות, לא הוצגו ראיות המוכיחות או מצדיקות סטייה מגיל הפרישה שנקבע בפסיקה לגבי עצמאי.
באשר לגיל התלות, למי שלא מוטלת עליו חובת שירות צבאי, דוגמת התובעים, יש לחשב את התלות עד גיל 18, אלא אם הוכחו נסיבות המצדיקות הארכת גיל התלות. במקרה כאן, מלבד טענה כללית לעניין לימודים אקדמיים, לא הוצגו ראיות לשם הוכחת תכונות וסגולות הקטינים, או אף לכך שבכוונתם ללמוד לימודים אקדמיים ולא הובאו כל ראיות המצדיקות סטייה מקביעת התלות לפי החזקה העובדתית המקובלת.
קצבת הזקנה מהווה חלק ממקורות הכנסתו של אדם לעת זקנה ובמקרה שיש לאדם תלויים הרי שבדומה לשכר עבודתו אף קצבת הזקנה משמשת בחלקה לתמיכה בהם.
הנטל להוכחת הזכאות לפיצויים בגין הפסדי פנסיה מוטל על הטוען לכך; הנטל מוטל הן לעניין עצם הזכאות לתשלומי הפנסיה והן לעניין תנאי הפנסיה. הואיל והכנסתו של המנוח הובאה בחשבון במלואה בחישוב הפסדי השכר בשנים האבודות, וכדי להימנע מפיצוי כפל, אין מקום לפסוק הפסדי פנסיה. |
| חזרה למעלה |
|
| 18 [חוזים] [נזיקין] |
|
| תא (נצ') 24360-08-15 אלה בתיה אבן טוב נ' רשות מקרקעי ישראל (שלום; יוסף סוהיל; 26/03/20) - 19 ע' |
| עו"ד: הרוש סומך יפעת |
בית המשפט קיבל את תביעת התובעים בחלקה וחייב את הנתבעים – רשות מקרקעי ישראל ומשרד הבינוי והשיכון לפצות אותם בגין הקטנת שטח מגרש שרכשו. נפסק, כי הנתבעים נושאים באחריות בגין המידע המוטעה שנמסר לתובעים ואשר עליו הסתמכו טרם רכישת המגרש. יחד עם זאת, בית המשפט ייחס לתובעים אשם תורם בשיעור של 30%.
חוזים – טעות – תוצאתה
חוזים – הטעיה – מצג שווא
נזיקין – עוולות – רשלנות
נזיקין – עוולות – מצג שווא רשלני
נזיקין – אחריות – רשות מקרקעי ישראל
.
התובעים – בני זוג, הגישו תביעה כספית, בה עותרים לתשלום פיצויים בגין הקטנת שטח מגרשם, בטענת הטעיה ומצג שווא רשלני מצד הנתבעים. התובעים משליכים עיקר יהבם על הטענה, כי גודל השטח הקיים כיום, לאחר התרש"צ המתוקנת, קטן מהשטח שהיה רשום בתרש"צ הראשונה עליה התבססו טרם רכישת המקרקעין, ובשל כך נגרמו להם נזקים, בגינם יש לפצותם.
.
בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה ופסק כלהלן:
התובעים לא ביקשו לבטל את ההסכם. התובעים מבקשים, דווקא לקיים את ההסכם, ולקבל פיצוי בגין הנזק שנגרם להם לטענתם. סעד זה אפשרי, אך לא בעילה החוזית של טעות או הטעיה, בהינתן כי הנתבעים אינם צד להסכם.
כדי לבסס חבות בעוולת הרשלנות, על התובע להוכיח קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית, והפרתה של חובה זו (התרשלות, וקיומו של נזק). כמו כן, נדרשת הוכחתו של קשר סיבתי, עובדתי ומשפטי, בין ההתרשלות לבין הנזק.
הנתבעים חבים חובת זהירות מושגית כלפי התובעים, וכלפי כל אזרח המעוניין בקבלת מידע לגבי נתונים וזכויות במקרקעין, לרבות פרטים אודות בעלות, גוש, חלקה ושטח המקרקעין. בנסיבות ענייננו חלה על הנתבעים גם חובת זהירות קונקרטית כלפי התובעים. הנתבעת 1 התרשלה בניהול וארגון המידע שברשותה ובתחום סמכויותיה.
לצורך הוכחת העוולה 'מצג שווא רשלני', יש צורך אינהרנטי להוכיח את אלמנט ההסתמכות. התובעים אכן הסתמכו על הרישומים הנ"ל, לפיהם שטח המגרש הוא 711 מ"ר.
יהא נכון וצודק לחייב התובעים באשם תורם בשיעור של 30%. התובעים עצמו עיניהם, במידת מה, שלא לראות נורות האזהרה האדומות שדלקו; ואילו העמיקו בדיקה, היה להם סיכוי סביר להיווכח באשר לשטח האמתי של המגרש. |
| חזרה למעלה |
|
| 19 [בתי-משפט] [דיון אזרחי] |
|
| תא (י-ם) 2445-02-17 אליה צ'צ'יק נ' אלכס בראייב בר שדה (שלום; מוריה צ'רקה; 24/03/20) - 7 ע' |
| עו"ד: בת-אל גניש, מיכאל רוהר, איל ויטנברג |
נקבע כי לא מתקיים מעשה בית דין. ההחלטות במסגרת התביעה הראשונה ובערעור אינן מקימות מחסום דיוני מפני בירור התביעה דנן.
בתי-משפט – מעשה-בית-דין – היעדרו
דיון אזרחי – מעשה-בית-דין – היעדרו
.
בקשת הצד השלישי לסלק ההודעה נגדו על הסף, נוכח קיומו של השתק, ובקשה של הנתבע לסלק על הסף את חלק התביעה, לגביו הוגשה ההודעה לצד שלישי.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
השאלה העומדת להכרעה בבקשה דנן היא, האם יש מעשה בית דין בהחלטת בית המשפט בהתנגדות התובעת לדו"ח הסופי שהגיש הכונס, בבקשה לעיון חוזר בהחלטה זו, ובערעור על ההחלטה בבקשה לעיון חוזר.
בעוד שבתביעה הראשונה, עיקר טענותיה של התובעת נגעו לאופן בו חילק כונס הנכסים את הוצאות פירוק השיתוף בינה לבין שותפתה, בתביעה דנן הטענות נוגעות לאופן העברת חלקה שלה לידיה. שאלת מערכת היחסים בינה לבין עורך דינה דאז לא עלתה במסגרת ההתנגדות שהגישה לדו"ח הכונס, ולא זכתה להכרעה בה. יתר על כן, בשים לב לטענות עורך הדין, לפיהן הוא היה זכאי לקזז מהסכומים שקיבל בנאמנות עבור התובעת את שכר טרחתו, ספק אם ניתן היה לברר את טענות התובעת כנגד העברות אלה במסגרת דיון בדו"ח כונס הנכסים שהוגש בתביעה הראשונה. על כן, לא ניתן לומר שההחלטה בהתנגדות התובעת לאמור בדו"ח הכונס מקימה השתק עילה או השתק פלוגתא.
ההחלטות במסגרת התביעה הראשונה ובערעור אינן מקימות מחסום דיוני מפני בירור התביעה דנן, ועל כן הבקשה לסילוק על הסף נדחית. אין בכך משום התייחסות לסיכויי התביעה (או ההודעה לצד שלישי). לפיכך, יש לדחות את הבקשות לסילוק על הסף. |
| חזרה למעלה |
|
| 20 [פשיטת רגל] |
|
| חדלפ (נצ') 50413-12-19 יעקב אקריס נ' הממונה על חדלות פירעון מחוז חיפה והצפון (שלום; מיכל ברלינר לוי; 24/03/20) - 5 ע' |
| עו"ד: |
התקבלה בקשת הנאמן להקצבת מזונות ילדי היחיד והמשיבה.
פשיטת רגל – דין הקדימה – מזונות
.
בקשת הנאמן להקצבת מזונות ילדי היחיד והמשיבה, מכוח סעיף 179(א)(2) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018.
.
בית המשפט קיבל את הבקשה, מן הטעמים הבאים:
תכליתה של הקצבת המזונות היא לאזן בין האינטרסים המתחרים של הנושים, הזכאי למזונות והחייב עצמו. מלאכת האיזון האמורה תלויה בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. העקרונות שישקלו הם צרכי הזכאים למזונות, הכנסותיו של היחיד והכנסותיו העצמאיות של הזכאי למזונות. מטבע הדברים, יכול וראוי שהסכום שייקצב בהליך יהא נמוך באופן משמעותי מן הסכום שנקבע על ידי בית המשפט לענייני משפחה, שכן כאשר חייב במזונות נקלע להליכי חדלות פירעון, תהיה לכך השפעה על הזכאים למזונות. המשמעות היא, שסכום המזונות עשוי לפחות במידה ניכרת על מנת לאזן בין הזכאים למזונות לבין זכויות הנושים להיפרע מחובם, כאשר סכום הקצבת המזונות נקבע בהתאם לסכום המינימלי הדרוש לצרכי הזכאים למחייתם בצורה מכובדת וללא הוצאות מופרזות.
לאחר שבית המשפט נתן דעתו לאמור בבקשת הנאמן; לתגובות המשיבה והיחיד; לעמדת הממונה; להכנסות היחיד והמשיבה; לחובותיו של היחיד כלפי נושיו ולצו התשלומים העיתי שהושת עליו; ובשים לב לצרכיהם של הקטינים ומצבם המיוחד כפי שעלה מן התגובות – קצב את מזונות שלושת ילדיו הקטינים של היחיד לסך שנקבע בפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה. |
| חזרה למעלה |
|
| 21 [תגמולים] |
|
| תא (פ"ת) 16657-04-19 מדינת ישראל ואח' נ' פלונית (שלום; אשרית רוטקופף; 24/03/20) - 8 ע' |
| עו"ד: יוסי בר חן אשרוב |
נקבע כי דין התביעה להידחות, נוכח קיום ייחוד עילה. תביעת המשיבה מקימה לה עילה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 ודינה להתברר רק במסגרת חוק זה.
תגמולים – נכי צהל – תביעת נזיקין
תגמולים – נכי צהל – אחריות המדינה בנזיקין
.
בקשה מטעם הנתבעים לסילוק התביעה על הסף מחמת היעדר עילה, ולחילופין לקבוע כי תביעת התובעת הנדונה אינה בגדר סמכותו העניינית של בית משפט זה.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
הסוגיה אשר צריכה הכרעה הינה בשאלה האם מתקיים בנסיבות העניין ייחוד עילה כך שמיצוי זכות התביעה של המשיבה בגין טענותיה בכתב תביעתה, יכול להיעשות רק דרך ההליך לפי חוק התגמולים או ששמורה לה, בנוסף, זכות לנהל את תובענתה על פי פקודת הנזיקין בשים לב להוראותיהם הרלוונטיות של חוק התגמולים וחוק הנזיקים האזרחיים. ודוק, שאלה זו מחייבת בחינה כבר בשלב מקדמי זה של ההליך ובטרם תיבחן כל טענה אחרת שכן ככל שתתקבל עמדת המבקשים בנדון, יהיה בכך כדי לסיים למעשה את הדיון בהליך דנן.
הוראת סעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים הינה ברורה ומוחלטת ויש בה משום חסימת כל זכות תביעה אזרחית – נזיקית, כלפי המדינה, בגין נזקים שאירעו לחייל בתקופת שירותו ועקב שירותו. לצד האמור המחוקק קבע, כי חוק הנכים הוא שיהווה את המסלול הנכון והיחידי לתגמולו ושיקומו של מי שנפגע תוך ועקב שירותו הצבאי, כך שהמחוקק ייחד את עילת התביעה למסגרת חוק הנכים כאמור בהוראת סעיף 6 האמור.
במקרה דנן, נטען בכתב התביעה ברחל בתך הקטנה כי המשיבה חשה לראשונה בכאבים (הרלוונטיים לאבחנה שבגינה נותחה) במהלך קורס הקצינים בו השתתפה (כשנה לאחר גיוסה לשירות סדיר) ומכלול הבדיקות והאבחונים כמו גם הניתוח נערכו בעת שירותה הצבאי. יישום האמור על נסיבות המקרה דנן מביא לתוצאה לפיה חל החריג בסעיף 6 לחוק הנזיקים.
תביעת המשיבה מקימה לה עילה לפי חוק הנכים ודינה להתברר רק במסגרת חוק זה, כשבמקביל לא עומדת לה עילת תביעה נזיקית נגד מי מהמבקשים. דין תביעת המשיבה כנגד המבקשים להידחות, נוכח קיום ייחוד עילה. |
| חזרה למעלה |
|
| 22 [נזיקין] |
|
| תא (קריות) 59132-06-19 פלוני נ' אסעד עלוש (שלום; פנינה לוקיץ; 24/03/20) - 7 ע' |
| עו"ד: |
נדונה שאלת סמכותו של בית משפט זה לדון בתביעה שעניינה נזקי גוף שנטען כי נגרמו לתובע, תושב הרשות הפלסטינית, כתוצאה מתאונת דרכים.
נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – תחולה טריטוריאלית
נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – תחולת החוק
.
השאלה המונחת להכרעה היא שאלת סמכותו של בית משפט זה לדון בתובענה, שעניינה נזקי גוף שנטען כי נגרמו לתובע, תושב הרשות הפלסטינית, כתוצאה מתאונת דרכים. הנתבעת 2 שהינה הקרן הפלסטינית לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "הקרן"), העלתה בכתב הגנתה טענות מקדמיות לעניין סמכות בית משפט זה לדון בתובענה.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
לאור הפסיקה הקיימת בעניין, נראה כי לא יכולה להיות מחלוקת כי הסמכות לדון בתביעה בגין תאונה שאירעה לתושב הרשות הפלסטינית, כאשר הנתבעת הינה הקרן (שהיא מעין "חליפה" של קרנית) נתונה לבתי המשפט ברשות הפלסטינית.
אומנם נכונה טענת התובע כי הרכב הפוגע הינו בגדר "רכב ישראלי" (כפי שהיה גם מצב הדברים בעניין עלוש), אולם אין בעובדה זו כדי להביא לקביעת הסמכות לבית המשפט בישראל. העובדה שהיו מקרים בהם נדונו ענייניהם של תושביה רשות בגין נזקי גוף שנגרמו להם בבתי המשפט בישראל גם לאחר פסק הדין בעניין עלוש, אין בה לשנות ממסקנה זו שכן מקרים אלו היו כאלה שבהם לרכב הישראלי גם היה ביטוח אצל מבטח ישראלי, ולפיכך לא נתבעה הקרן.
שונה בתכלית הוא המצב במקרה דנא, שבו הנתבעת הרלבנטית הינה הקרן, שאינה גוף "ישראלי" ואשר לגבי תביעות של תושבי הרשות הפלסטינית כנגדה נקבע באופן ברור בעניין עלוש כי אין לבתי המשפט בישראל סמכות.
יש להורות על מחיקת התביעה בהיעדר סמכות בינלאומית לדון בה ו/או בשל היות בית המשפט בישראל בגדר "פורום לא נאות". |
| חזרה למעלה |
|
| 23 [דיון פלילי] [משפט מינהלי] |
|
| תוב (רח') 64578-12-17 ועדה מקומית לתכנון ובניה רחובות נ' בת שבע קפרא (שלום; אדנקו סבחת חיימוביץ; 23/03/20) - 6 ע' |
| עו"ד: |
נדחתה בקשת הנאשמת לביטול כתב אישום המייחס לה עבירה של ביצוע עבודות בניה, טעונות היתר, מבלי שניתן היתר. בית המשפט קבע כי משהמאשימה הציעה לנאשמת הסדר מותנה לסיום ההליך בתיק זה, הרי שבקשת הנאשמת נעתרה והפגם תוקן, ועל כן דין הבקשה לביטול כתב האישום בנסיבות אלה להידחות.
דיון פלילי – כתב-אישום – ביטולו
דיון פלילי – טענות הגנה – אכיפה בררנית
דיון פלילי – טענות מקדמיות – אכיפה בררנית
משפט מינהלי – ענישה מינהלית – העמדה לדין פלילי
.
בקשת הנאשמת לביטול כתב אישום המייחס לה עבירה של ביצוע עבודות בניה, טעונות היתר, מבלי שניתן היתר.
.
בית המשפט דחה את הבקשה, מן הטעמים הבאים:
בית המשפט קבע כי הבסיס לבקשה שבפניו היה, כי המאשימה לא שקלה כנדרש את האפשרות לסיום עניינה של הנאשמת בהסדר מותנה. משנעתרה המאשימה לבקשתה של הנאשמת, שקלה את עמדתה בשנית והציעה לה הסדר מותנה, הרי שתוקן הפגם ואין הנאשמת זכאית לסעד הקיצוני של ביטול כתב האישום. |
| חזרה למעלה |
|
| 24 [עורכי-דין] |
|
| תאמ (רח') 56927-05-18 איתנים זכויות רפואיות בע"מ נ' שמעון בוקובזה (שלום; אייל דוד; 23/03/20) - 7 ע' |
| עו"ד: מאיר מירסקי, דוד סער |
נקבע כי כי פעולות התובעת אינן מהוות הסגת גבול מקצוע עריכת הדין. אין מדובר במתן ייעוץ משפטי או במילוי מסמכים בעלי אופי משפטי, אלא סיוע במילוי טפסים והגשתם וצירוף סיכום רפואי של רופא התובעת.
עורכי-דין – ייחוד המקצוע – האם נשלל
עורכי-דין – מתן שירות משפטי – על-ידי מי שאינו עורך-דין תמורת רווח
.
תביעה במסגרתה מבקשת התובעת לחייב את הנתבע לשלם לה שכר טרחה בסך של 54,554 ₪, בגין שירותי ייעוץ וסיוע שהעניקה לו לצורך מימוש זכויותיו, מול המוסד לביטוח לאומי ומס הכנסה.
.
בית המשפט קיבל את התביעה, ופסק כלהלן:
בית המשפט העליון קבע כי תכליתה של הוראת סעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין הקובעת את תחומי ייחוד מקצוע עריכת הדין, היא להבטיח כי רק מי שיש לו את הידע וההכשרה המתאימים, יעניק שירות משפטי לציבור. זאת, כדי להבטיח שלא ייגרם נזק לציבור כתוצאה משירות לקוי. עוד נקבע שהמונופול המוענק לעורכי דין יש בו כי לפגוע בחופש העיסוק, באוטונומיה של הפרט לבחור לעצמו את האדם שייצג אותו ובגישה למערכת המשפט. לכן, יש לפרש את הוראות סעיף 20 בצמצום, רק למקרים בהם המונופול דרוש לצורך הגנה של האינטרס הציבורי מפני שירות בלתי נאות.
בית המשפט קבע מספר אמות מידה בהן ניתן להיעזר לצורך קביעה האם הפעולות המסוימות נכללות בתחום ייחוד המקצוע: מה היקף שיקול הדעת הכרוך בביצוע השירות או הפעולה הניתנים לציבור, פוטנציאל הנזק לציבור עקב שירות לקוי, והחלופה העומדת לציבור במימוש זכויותיו, אם ייאסר מתן השירות על ידי מי שאינו עורך דין.
בענייננו, המסקנה היא כי פעולות התובעת אינן מהוות הסגת גבול המקצוע, וזאת על פי יישום אמות מידה אלו על המקרה שלפנינו: בכתב התביעה פירטה התובעת את הפעולות שביצעה עבור הנתבע לצורך מימוש זכויותיו: פגישות עם הנתבע, בדיקת מסמכים רפואיים, סיוע במילוי טפסים ומסמכים, הפניה לבדיקות רפואיות, עריכת סיכומים רפואיים עבור הנתבע ע"י רופא התובעת, הכנת ערר רפואי הכנה לוועדות רפואיות וכו'.
מפירוט פעולות התובעת עולה כי אין מדובר במתן ייעוץ משפטי או במילוי מסמכים בעלי אופי משפטי, אלא סיוע במילוי טפסים והגשתם וצירוף סיכום רפואי של רופא התובעת. פעולות אלו בעיקרן נושאות אופי טכני ואינן פעולות הדורשות הפעלת שיקול דעת מורכב ומשמעותי הנחשב כייעוץ משפטי אסור. אף לא נמצא כי יש בפעולות אלו פוטנציאל לגרימת נזק לציבור עקב שירות לקוי. הראיה לכך בפועל שירותי התובעת הם שהביאו לנתבע את התוצאה המיוחלת מבחינתו קבלת קצבה מהמל"ל והנחה בתשלום מס הכנסה. |
| חזרה למעלה |
|
| 25 [בתי-משפט] |
|
| תאמ (אש') 63082-10-18 סילביו הכט נ' בנק הפועלים בע"מ (שלום; עידית כלפה; 23/03/20) - 6 ע' |
| עו"ד: |
נדחתה בקשת הנתבע לפסילת מותב זה מלדון בתובענה. מקומן של טענות הנתבע כנגד החלטת בית המשפט בהליך של השגה על ההחלטה, ככל שהוא סבור שהופעל שיקול דעת שגוי.
בתי-משפט – פסלות שופט – בקשה לפסילת שופט
.
בקשת הנתבע לפסילת מותב זה מלדון בתובענה.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
המבחן שנקבע בפסיקה כמבחן המנחה אותו יש לבחון בבוא בית המשפט להכריע בבקשה לפסילת שופט הינו החשש הממשי למשוא פנים. המבחן הוא מבחן אובייקטיבי והבחינה נעשית במשקפיו של השופט "הסביר", אשר בהסתמך על הנסיבות שנוצרו תיבחן האם אלה יוצרים סכנה כי השופט יהיה בעל דעה קדומה.
החלטת מותב זה, אשר הביאה לטרוניתו של המבקש, היא החלטה שיסודה בסדרי הדיון המתנהל בפני בית המשפט, על כן היא מסורה במהותה לשיקול דעתו השיפוטי של המותב הדן בה, וטענותיו של המבקש כנגדה מקומן בהליך של השגה על ההחלטה, ככל שהוא סבור שהופעל שיקול דעת שגוי.
וודאי שאין בעצם מתן ההחלטה, המנומקת כשלעצמה, כדי להוות עילה לפסול שופט מחובתו לשבת בדין, אף אם תוכנה, נימוקיה או תוצאתה אינם לרוחו של המבקש, ובידי המבקש הכלים לפעול לשינוייה.
אין בטענות המבקש כדי להצביע על משוא פנים או הטיית הדין, בית המשפט לא גיבש כל דעה בעניין הנדון והוא סמוך ובטוח כי ביכולתו לעשות דין צדק ולהגיע לחקר האמת. |
| חזרה למעלה |
|
| 26 [תעופה] [נזיקין] |
|
| תאמ (ת"א) 35670-03-19 ליאור צברי נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ (שלום; ורדה שוורץ; 23/03/20) - 6 ע' |
| עו"ד: אלכס וייג, לירון בריזל |
בית המשפט חייב את הנתבעת לשלם ל לכל תובע פיצוי לדוגמא בסך של 1,500 ₪ בגין אי מתן שירותי הסיוע כנדרש, לפי סעיף 6(א)(1) לחוק לחוק שירותי תעופה, וזאת בנוסף להחזר בגין ההוצאות שנגרמו להם.
תעופה – שירותי תעופה – אחריות
נזיקין – אחריות – חברת תעופה
.
התובעים הגישו תביעה בסך 60,270 ₪ כנגד הנתבעת בעילה נזיקית.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
ההנחיה של הנתבעת לשמור קבלות והחזר כספי בדיעבד איננה מתן שירותי סיוע כנדרש ואין לקבל את פרשנותו של ב"כ הנתבעת לפיה אי התייצבות בשדה התעופה פוטר את המוביל ממתן שירותי סיוע מיידי במקום, אלא רק השבה כספית.
החובה למתן סיוע אינו רק סיוע בתשלום, אלא דווקא באיתור בית מלון, לעיתים בנסיבות מורכבות של מזג אוויר קשה או תפוסה מלאה. אין לשלוח את הנוסעים לאתר בעצמם את בית המלון בו ישהו למשך לילה אחד וישנעו עצמם עם מזוודותיהם ברחבי העיר או סביבותיה.
הנתבעת, אשר ערוכה מראש לאירועים מסוג זה, הייתה צריכה, למצער, ליתן בידי הנוסעים את כתובת המלון ולוודא הגעתם לשם. החזר כספי בדיעבד אינו סיוע ולא ניתן לפרשו ככזה.
הנתבעת כשלה בכך שלא נתנה שירותי סיוע ולכן זכאים התובעים לפיצוי לפי הוראות סעיף 11 לחוק שירותי תעופה, וזאת בנוסף להחזר בגין ההוצאות שנגרמו להם.
יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך 950 ₪ כהחזר הוצאות בגין שהייה במלון והסעה במונית למלון. בנוסף, תשלם הנתבעת לכל תובע פיצוי לדוגמא בסך של 1,500 ₪ בגין אי מתן שירותי הסיוע כנדרש לפי סעיף 6(א)(1) לחוק שירותי תעופה. |
| חזרה למעלה |
|
| 27 [בנקאות] |
|
| תק (רמ') 52812-10-18 הוד מושונוב נ' חברת ישראכרט בע"מ (שלום; אייל כהן; 22/03/20) - 6 ע' |
| עו"ד: |
האם על חברת האשראי לפצות את התובע בגין סירובה להכיר בכך כי נעשה שימוש לרעה בכרטיס האשראי שלו.
בנקאות – כרטיס אשראי – אחריות
בנקאות – כרטיס אשראי – עסקה במסמך חסר
בנקאות – כרטיס אשראי – שימוש לרעה
.
תביעה לפיצוי בגין נזקיו הנטענים של התובע בשל סירובה של חברת האשראי להכיר בכך כי נעשה שימוש לרעה בכרטיס האשראי שלו ולפצותו עבור העסקאות שלטענתו נעשו על ידי אחר.
.
בית המשפט דחה את התביעה, מן הטעמים הבאים:
כאשר אחד הצדדים מעלה טענת מרמה או זיוף, עליו נטל השכנוע להוכחת טענתו, בין אם מדובר בתובע או בנתבע. כמות הראיות ורף הראיות הנדרש להוכחת מרמה, אשר לה גוון מעין פלילי, גבוהים יותר מרף רגיל של מאזן הסתברויות ועל בית המשפט לבחון את הראיות בזהירות ובקפדנות. כאשר תובע מבקש החזר כספים עקב שימוש לרעה, הנטל על התובע. זה נדרש בשלב הראשון להוכיח דבר קיומו של שימוש לרעה, כאשר את טענת המרמה יש להוכיח ברף הגבוה. חוק כרטיסי חיוב אינו מגדיר מהי "כוונת מרמה" ומשכך נלמד היקש מהוראות סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח.
בית המשפט קבע כי לאחר עיון בראיות מסקנתו היא כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכחת טיעוניו. לא נמצא כי ניתן לייחס מהימנות לעדותו ולעדותו של העד מטעמו ברמה המספקת לשם קבלת התביעה. |
| חזרה למעלה |
|
| 28 [עונשין] |
|
| תפ (י-ם) 19545-09-19 מדינת ישראל נ' גאורגי סיחרולידזה (שלום; שרון לארי בבלי; 22/03/20) - 7 ע' |
| עו"ד: דותן דניאלי |
בית המשפט גזר את דינו של נאשם שהורשע בעבירות של הפרת צו פיקוח ושל החזקת סם לשימוש עצמי. הוטלו על הנאשם 3.5 חודשי מאסר בפועל, וכן מאסר על תנאי.
עונשין – זכויות נפגעי עבירה – חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, התשס"ו-2006
.
הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בביצוע שתי עבירות של הפרת צו פיקוח, לפי סעיף 22(א) לחוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין; ובביצוע שתי עבירות של החזקת סם לשימוש עצמי.
.
בית המשפט גזר את דינו של הנאשם, ופסק כלהלן:
חוק הגנה על הציבור נועד להגן על הציבור מפני ביצוע עבירות מין. תכלית זו מתממשת, בין היתר, באמצעות פיקוח ומעקב שנועדו למנוע הישנותן של עבירות מין. הפרתו של צו הפיקוח יש בה משום סיכון לשלום הציבור. יתר על כן, בהפרה של צו הפיקוח יש אף פגיעה בשלטון החוק בכלל, וכיבוד צווים שיפוטיים בפרט.
בחינת נסיבות ביצוע העבירה מובילה למסקנה כי הפגיעה בערך המוגן הינה ברף הנמוך; במסגרת ההליך דנן לא נטען דבר הנוגע למסוכנותו המינית של הנאשם, כמו גם לא הובאה חוות דעת הנוגעת למסוכנות, וניכר כי טענת המאשימה בעניין זה אין לה על מה להישען. הרשעת הנאשם בהפרת צו פיקוח אינה נלווית לביצוע עבירת מין כלשהי, דבר שקורה לא אחת בעבירות מעין אלה. בגדרו של הליך זה נותן הנאשם את הדין אך באשר לשתי הפרות צו פיקוח, בגדרן עישן סם מסוג קנאביס – הא ותו לא.
בשים לב לצורך ליתן משקל לשיקולי הרתעה והגנה על הציבור מחד, ובשים לב לעובדה כי המדובר בהפרה ראשונה של הנאשם את צו הפיקוח ונטילת האחריות מצידו, יש למקמו בחלקו התחתון של מתחם העונש ההולם אך לא בתחתיתו. יש לגזור על הנאשם 3.5 חודשי מאסר בפועל, וכן מאסר על תנאי. |
| חזרה למעלה |
|
| 29 [דיון אזרחי] |
|
| תא (ת"א) 39883-04-18 שי אבוטבול נ' עופר אורליצקי (שלום; עזריה אלקלעי; 22/03/20) - 5 ע' |
| עו"ד: |
התקבלה בקשה לעיכוב הליכים.
דיון אזרחי – עיכוב הליכים – שיקולי בית-המשפט
דיון אזרחי – עיכוב הליכים – הליך תלוי ועומד
.
שתי בקשות לעיכוב הליכים של הנתבע וצד ג׳ 4. לטענתם בבית המשפט המחוזי הוגשה תביעת מפרקי הפועל תל אביב בה הנתבע, הצד השלישי וכל הצדדים הרביעים הינם נתבעים. עוד נטען כי כל הטענות הנטענות בתיקים בענייננו מועלות בתביעת המפרקים וכי אין מקום לניהול הליכים מקבילים.
.
בית המשפט קיבל את הבקשה, מן הטעמים הבאים:
בית המשפט קבע כי בתביעת המפרקים מפורטות בהרחבה יתירה הטענות נגד כל הצדדים בתביעה שלפנינו, כך שכל טענות הצדדים עתידות להתברר ולהיות מוכרעות בפני בית המשפט המחוזי. הכרעה בסכסוך הספציפי, בנפרד מהמחלוקות האחרות, שהובאו בפני בית המשפט המחוזי, יכולה ליצור מצב של הכרעות סותרות.
לאור האמור לעיל, סבר בית המשפט, כי הגם שהתביעה בבית המשפט המחוזי הינה התביעה השנייה בזמן, הרי שעיכוב התביעה שלפנינו יקדם את אינטרס היעילות, שכן היא מהווה נדבך אחד בלבד מהסכסוך בכללותו ובאם תעוכב תושפע בוודאות מהתביעה שבבית המשפט המחוזי. |
| חזרה למעלה |
|
| 30 [נזיקין] |
|
| תא (י-ם) 40105-10-18 פלוני נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ (שלום; מיכל הירשפלד; 22/03/20) - 6 ע' |
| עו"ד: |
נדחתה בקשת הנתבעת להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי. בית המשפט לא מצא שנפל פגם בהחלטות הועדה הרפואית, באופן שיש בו כדי לבסס מתן אפשרות לסתור אותה.
נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – הבאת ראיות לסתור
.
בקשת הנתבעת להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי שכן, לטענתה בהחלטת המוסד לביטוח לאומי נפלו פגמים.
.
בית המשפט דחה את הבקשה, מן הטעמים הבאים:
בית המשפט חזר על ההלכה לפיה בקשה להביא ראיות לסתור תיענה רק במקרים יוצאי דופן בה יש חשש לעיוות דין הנובע מהתנהלות הוועדה הרפואית. לעמדת בית המשפט, לא נמצא שענייננו נופל בגדר אותם מקרים המצדיקים הבאת ראיות לסתור ולא מצא בנימוקים שהובאו על ידי הנתבעת כדי להוות בסיס להחלטה שכזו. |
| חזרה למעלה |
|
| 31 [נזיקין] [פרשנות] |
|
| תא (טב') 53296-03-19 פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (שלום; ברכה לכמן; 22/03/20) - 5 ע' |
| עו"ד: |
התקבלה תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף, שנגרמו לתובע בעקבות טריקת דלת רכבו על ידו הימנית.
נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – הגדרת תאונת דרכים
נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – שימוש ברכב
פרשנות – מונחים – שימוש ברכב מנועי
פרשנות – מונחים – תאונת דרכים
.
תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף, שנגרמו לתובע בעקבות טריקת דלת רכבו על ידו הימנית מכוח החוק לפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
.
בית המשפט קיבל את התביעה, מן הטעמים הבאים:
בית המשפט נתן אמון רב בגרסת התובע, ובהסתמך על העדויות אשר נשמעו בבית המשפט, קבע כי התובע נפגע בידו הימנית, בעת שביקש להיכנס לרכבו ולנסוע לביתו.
סעיף 1 לחוק לפיצויים לנפגעי תאונות דרכים קובע, ששימוש ברכב מנועי כוללת כניסה לתוך הרכב. בספרות נקבע כי הכניסה אל הרכב מתחילה עם תחילת המגע הפיסי בין הנכנס לבין הרכב. בהינתן האמור לעיל, קבע בית המשפט שהנתבעת חבה בפיצויים לתובע על נזקיו בעקבות התאונה מכוח החוק. |
| חזרה למעלה |
|
| עבודה אזורי |
| 32 [עבודה] |
|
| בל (י-ם) 55074-04-19 קאסם גונידי נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; יפה שטיין; 25/03/20) - 9 ע' |
| עו"ד: מוחמד אבו קטיש, יהודה אדרעי |
ביה"ד פסק כי התובע, טבח במסעדה, הוכיח אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עובדתו עת הרים ארגז כבד וחש בגבו; לפיכך הורה ביה"ד כי עניינו של התובע יועבר למומחה בתחום האורטופדי על מנת שישיב ממה בדיוק סובל התובע בגבו, והאם יש קשר סיבתי על דרך של החמרה בין הליקוי ממנו סובל התובע בגבו לבין הרמת ארגז על דרך של החמרה.
עבודה – תאונת עבודה – קביעה בדבר מיקרוטראומה
עבודה – תאונת עבודה – הוכחת קשר סיבתי
עבודה – תאונת עבודה – מינוי מומחה
.
הדיון נסב אודות השאלה האם התובע, שעבד כטבח במסעדה, הוכיח אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו, עת הרים לטענתו ארגז כבד וחש בגבו לצורך הכרתו כנפגע בעבודה; והאם יש מקום להעביר את עניינו למומחה מטעם ביה"ד לבחינה האם יש קשר סיבתי בין האירוע לבין ליקויו של התובע בגבו על דרך של גרימה או החמרה.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת י' שטיין) פסק כדלקמן:
ביה"ד מצא כי התובע הגיע באותו יום אחרי העבודה לרופא משפחה וקיבל זריקה נגד כאבים. אלא שהרופא לא כתב כי התובע הרים ארגז כבד או על כך שמדובר בתאונה שאירעה לו בעבודה, אם כי ציין שמדובר בחבלה. בעניין זה טען התובע כי אמר לרופא את אשר אירע לו, אך לא ידע מה הרופא כותב ולא ידע שהוא לא כתב את מה שסיפר לו, וכי מה שעניין אותו באותו זמן היה הטיפול בכאבים. ואכן, נראה שהרופא כתב בתמצות רב את דברי התובע, ויש להניח שדבריו של התובע היו ארוכים יותר ממה שבסופו של דבר כתב הרופא.
בנוסף, ביה"ד מצא כי חברו של התובע לעבודה ראה שהתובע הרים ארגז ובסמוך לאחר מכן, לכל הפחות, שמע מהתובע כי הוא סובל מכאבי גב. מכל מקום, ובהתחשב בעובדה שהתובע הלך מיד לאחר העבודה לרופא וקיבל זריקה כנגד הכאבים, יש לקבל כי עשה כן בשל אותה הרמת ארגז אשר גרמה לו לכאב שהלך והתגבר, וכי הכאב היה כזה שהצריך קבלת זריקה ולא כדורים. מתוך דבריו של התובע עולה כי אף שלא סיפר על כך למעסיקו סמוך אירוע (ועל כך אין חולק), הכאב בתחילה לא היה חד עד כדי כך, ואכן סיים את יום עבודתו כרגיל, אך אז הלך לרופא וקיבל זריקה נגד כאבים וחזר לעבודה ביום ראשון שלאחר מכן, בבוקר. בנסיבות אלו, גם אם לא שיתף את המעסיק בתחושותיו וכאביו בזמן אמת ולא חשב כי מדובר בתאונת עבודה, כי אכן כאביו נגרמו לו בשל הרמת הארגז, כאשר לדבריו עקב הרמה זו חש כי "נתפס לו הגב" (כעולה מהתעודה הראשונה לנפגע בעבודה שהגיש).
לסיכום, ביה"ד קיבל את גרסת התובע כי כאשר הרים ארגז בטטה במועד הנטען, חש בכאב מסוים שהלך והתגבר, ושבגינו הלך מיד לאחר העבודה לרופא. לאור זאת הורה כי עניינו של התובע יועבר למומחה בתחום האורטופדי. לתובע יש רקע קודם של כאבי גב, וטופל בעבר עקב כאבי הגב. על המומחה להשיב ממה בדיוק סובל התובע בגבו, והאם יש קשר סיבתי על דרך של החמרה בין הליקוי ממנו סובל התובע בגבו לבין הרמת ארגז על דרך של החמרה. |
| חזרה למעלה |
|
| 33 [ביטוח לאומי] [עבודה] |
|
| בל (חי') 4590-12-17 בלל סעיד נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; מיכל פריימן, נ.צ.: א' שעבין; 25/03/20) - 9 ע' |
| עו"ד: אמין בוקאעי, חן פולגר לוי |
ביה"ד דחה את תביעת התובע 1 לביטול החלטת הנתבע לשלילת זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה ביחס לתקופה שקיבל, וביטול החוב שיצר לו הנתבע, וכן את תביעת התובע 2 לביטול החלטת הנתבע בדבר שלילת מעמדו של התובע 1 כעובד שכיר אצלו. זאת, שכן התובעים לא הרימו את הנטל לשכנע כי התובע 1 עבד בפועל אצל אחיו התובע 2 וכי התקיימו ביניהם יחסי עובד-מעסיק.
ביטוח לאומי – המוסד לביטוח לאומי – מעמדו של המבוטח
ביטוח לאומי – גימלאות – זכאות
עבודה – יחסי עבודה – היעדרם
עבודה – יחסי עובד-מעביד – היעדרם
עבודה – ביטוח לאומי – זכאות
.
עסקינן בתביעת התובע 1 לביטול החלטת הנתבע לשלילת זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה ביחס לתקופה שקיבל את הגמלה, וביטול החוב שיצר לו הנתבע, וכן בתביעת התובע 2 לביטול החלטת הנתבע בדבר שלילת מעמדו של התובע 1 כעובד שכיר אצלו.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת מ' פריימן ונציג הציבור א' שעבין) דחה את התביעות ופסק כי:
סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר עובד כך: "עובד" – לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחסי עבודה, ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, הייתה נעשית בידי עובד; לעניין זה, 'בן משפחה' – אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות.
במקרה בו מבקשים להוכיח כי קיימים יחסי עובד מעסיק למרות קשר משפחתי, על ביה"ד לבחון בקפידה את טיב היחסים שנוצרו: האם בפניו מערכת יחסים התנדבותית, המגלמת בתוכה עזרה משפחתית או שמא נוצר בין בני המשפחה קשר חוזי המסדיר מערכת של זכויות וחובות. לשם עמידה על טיב היחסים שנוצרו בין בני המשפחה, ייתן ביה"ד את דעתו, לפרמטרים שונים, ובהם, בין היתר מסגרת שעות העבודה, האם השכר ששולם היה ריאלי או סמלי וכיו"ב; מערכת יחסים שבין עובד ומעסיק מבוססת על ביצוע עבודה תמורת תשלום שכר, שכן העומד בבסיס קיומם של יחסי עובד מעביד הינה התקשרות לביצוע עבודה תמורת שכר. בקביעת טיב הקשר שבין הצדדים נודעת חשיבות רבה לשאלת תשלום השכר, שכן יחסי עובד מעביד מטיבם מחייבים מתן תמורה עבור ביצוע עבודה.
במקרה זה התובעים לא הרימו את הנטל לשכנע כי התובע 1 עבד בפועל אצל אחיו התובע 2 וכי התקיימו ביניהם יחסי עובד-מעסיק. עבודת התובע 1 לא נדרשה לעסקו של התובע 2, לא היה עובד שעסק בכך לפני או אחרי העסקתו הנטענת של התובע 1, והנתבע 2 הודה כי העסיק את התובע ושילם לו כדי לסייע לו רק בשל היותו אחיו. לא הוכח כי התובע 1 ביצע את העבודה בפועל, נפלו סתירות בשאלה מהי העבודה הנטענת שבוצעה על ידו ולא הובאו כל ראיות או עדויות לביצוע עבודה בפועל על ידו. כמו כן, לא מתקיימים סממנים לקיומם של יחסי עובד מעסיק כדוגמת הסכם עבודה, שכר והיקף עבודה ברור ומוגדר, רישום נוכחות וכיו"ב. אשר על כן, לא נמצא כי מדובר בענייננו ביחסי עובד מעסיק ולא בעזרה משפחתית גרידא, ומשכך דין התביעות להידחות. |
| חזרה למעלה |
|
| 34 [ביטוח לאומי] [עבודה] |
|
| בל (חי') 26273-12-17 לביב סעאדה נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; מיכל פריימן, נ.צ.: א' שעבין, ז' שלף; 24/03/20) - 9 ע' |
| עו"ד: מוחמד לביב, בוריס קמינסקי |
ביה"ד פסק כי בדין נדחתה תביעת התובע לדמי אבטלה, שכן לא התקיימו יחסי עובד מעסיק בין התובע לבין בנו בחברה שבבעלות הבן, אלא התובע היה בפועל בעל השליטה בחברת מעטים, וככזה הוא אינו מבוטח בביטוח אבטלה לפי חוק הביטוח הלאומי.
ביטוח לאומי – ביטוח אבטלה – דמי אבטלה
עבודה – ביטוח לאומי – ביטוח אבטלה
עבודה – יחסי עבודה – היעדרם
עבודה – יחסי עבודה – בן משפחה
עבודה – יחסי עובד-מעביד – היעדרם
.
הנתבע דחה את תביעת התובע לדמי אבטלה בנימוק כי התובע הוא בעל שליטה בחברת מעטים ועל כן אינו מבוטח בביטוח אבטלה, לפי חוק הביטוח הלאומי. מכאן התביעה. התובע טוען כי טעה הנתבע משדחה את תביעתו לדמי אבטלה שכן הוא עובד שכיר בחברת טופ השרון בע"מ (להלן: החברה), חברה שבבעלות בנו, מר נג'ואן סעאדה (להלן: הבן).
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת מ' פריימן ונציגי הציבור א' שעבין, ז' שלף) דחה את התביעה ופסק כי:
בהתאם לפסיקה, קרבה משפחתית בין עובד למעסיקו אין בה כשלעצמה כדי לשלול קיומם של יחסי עובד מעסיק וכל מקרה נבחן לגופו ובהתאם לנסיבותיו. עם זאת, הנטל להוכיח כי קיימים יחסי עובד מעסיק במקרה של קרבה משפחתית מוטל על מי שטוען להתקיימותם. בבחינת תביעתו של התובע לדמי אבטלה, וככל שלא התקיימו יחסי עובד מעסיק בינו לבין החברה, בין אם התובע מוגדר כ"בעל שליטה" ובין אם לאו, לא תקום זכאות לדמי אבטלה. בחינת שאלה זו מעלה כי לא התקיימו יחסי עובד מעסיק בין התובע לבין בנו וכי התובע היה בפועל בעל השליטה בחברה, וכי תביעת התובע לדמי אבטלה בדין נדחתה.
מהודעה שמסר התובע בטרם קיבל ייעוץ משפטי עולה שהחברה שייכת לתובע ומנוהלת על ידו, ובנו אך רשום באופן פורמלי כבעלים אולם מבלי שיהיה לו כל קשר לחברה או לנעשה בה. התובע הודה בהודעה לחוקר כי כל ההחלטות בחברה מתקבלות על ידו, והוא זה ששולט בה. בתצהירו טען התובע כי "אני לא מכהן ולא כיהנתי כמנהל בחברה". עדות זו עומדת בניגוד לאמור בהודעה כי הוא "מנהל בפועל" של החברה. ניסיונות התובע ובנו ליישב סתירה זו לא צלחו. זאת ועוד. בטופס התביעה לדמי אבטלה, התובע השאיר את השדות הנוגעים לתקופת העבודה, האם אתה מוגדר כבעל שליטה, האם אתה כיום או בעבר מוגדר כאחד מבעלי העסק – ריקים, ובכך יש ללמד על התחמקותו מלענות על שאלות אלה לנוכח היותו בעל שליטה בחברה. בנוסף, היו שנים בהן בנו של התובע שהה בחו"ל למטרות לימודים. הטענה שהבן ניהל את החברה תוך כדי שהותו בחו"ל לא הוכחה. העובדות, וסתירה בעדויות התובע ובנו מלמדות אף הן כי התובע הינו הבעלים בפועל והרוח החיה של החברה, וכי בנו רק רשום באופן פורמלי כבעל המניות. גם בחינת קיומם של סממני יחסי עובד-מעסיק מעלה את המסקנה כי לא התקיימו יחסי עובד מעסיק בין התובע לחברה. לתובע לא היה הסכם עבודה, לא היה מעקב אחרי שעות עבודתו, התובע "לא תמיד" עדכן כשנעדר והוא לא קיבל זכויות. התובע היה מגייס עובדים ומפטרם. התובע אף קבע את שכרו וכן את שכר העובדים האחרים.
לסיכום, החברה לא נוהלה על ידי הבן, והגם שנרשמה על שם הבן, מי שניהל את החברה, ושלט בה, הלכה למעשה, היה התובע. משכך, משהיה התובע בעל השליטה בחברה ולא התקיימו יחסי עובד מעסיק בין התובע לבין החברה – התובע אינו זכאי לדמי אבטלה. |
| חזרה למעלה |
|
| 35 [עבודה] |
|
| סק (חי') 39262-04-19 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - הסתדרות עובדי המדינה נ' מדינת ישראל רשות האכיפה והגבייה (עבודה; קרן כהן, נ.צ.: ח' מויסי, ד' שפירא; 15/03/20) - 39 ע' |
| עו"ד: אילן גורביץ, שרית לוינסקי, גל גורביץ |
נדחתה בקשת צד בסכסוך קיבוצי למתן צו האוסר על המדינה לבצע, באופן חד צדדי, שינויים בתעריפים של החזרי הוצאות הנסיעה המשולמים לעובדי הנהלת בתי המשפט ולעובדי רשות האכיפה והגבייה בגין ביצוע עיקולי מיטלטלין ברישום, שהעובדים מבצעים לאחר שעות העבודה הרגילות. בתוך כך נדחתה הטענה, כי התשלום בגין הוצאות הנסיעה הפכו לנוהג מחייב. נפסק, כי בכל מקרה המדינה רשאית ואף חייבת לקבוע כללים אחידים לחישוב החזר הוצאות הנסיעה כדי ליצור שוויון ואחידות בין העובדים המבצעים את ההליכים המבצעיים, בין הזוכים הפועלים במסגרת תיקי ההוצאה לפועל ובין החייבים הנדרשים לשלם על ההליכים המבצעיים.
עבודה – עובדי מדינה – שכרם
עבודה – הסכם קיבוצי – קיומו
עבודה – חוזה עבודה – הסדר קיבוצי
עבודה – חוזה עבודה – הסכם קיבוצי
עבודה – יחסי עובד-מעביד – בחינתם
עבודה – יחסי עובד-מעביד – קיומם
.
המבקשים הגישו בקשת צד בסכסוך קיבוצי למתן צו האוסר על המדינה לבצע, באופן חד צדדי, שינויים בתעריפים של החזרי הוצאות הנסיעה המשולמים לעובדי הנהלת בתי המשפט ולעובדי רשות האכיפה והגבייה בגין ביצוע עיקולי מיטלטלין ברישום, שהעובדים מבצעים לאחר שעות העבודה הרגילות. המבקשים טוענים, כי במהלך השנים נוצר הסדר קיבוצי או נוהג שלפיו משולם לעובדים תגמול הכולל תשלום בגין ביצוע העיקולים הקבוע בתקנות וכן תשלום בגין החזר הוצאות נסיעה על פי תעריף שאישרו מנהלי הלשכות. שינוי בתגמול מהווה פעולה חד צדדית אסורה.
.
בית הדין האזורי לעבודה בחיפה מפי השופטת ק. כהן ונציגי הציבור ח. מויסי ו- ד. שפירא דחה את הבקשה ופסק כלהלן:
מהוראות התקשי"ר עולה ש"עבודה פרטית" יכולה להיות כל עבודה מחוץ למסגרת העבודה הרגילה של העובד בשירות המדינה, בין אם היא קבועה, זמנית או חד פעמית. כמו כן, האפשרות לעבוד ב"עבודה פרטית" אינה זכות מוקנית לעובד אלא עליו להגיש בקשה לקבלת היתר לעסוק בה. הבקשה נבחנת לפי הכללים שנקבעו בתקשי"ר וכאשר ניתן היתר לעבודה פרטית הוא מוגבל בזמן וטעון חידוש לפני תום התקופה שנקבעה בו. הנציבות רשאית לבטל את ההיתר גם לפני סיום התקופה שנקבעה בו מטעמים ענייניים. במקרה זה, התנהלות הצדדים במהלך השנים מצביעה על כך שהם התייחסו להליכי האכיפה בכלל ולהליכי העיקול הרישום כפעולות שבוצעו במסגרת 'עבודה פרטית', ולמצער, במסגרת 'עבודה נוספת' שאינה חלק מעבודתם הרגילה של העובדים.
קיימת חשיבות לקביעה אם התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין שני צדדים מכיוון שרק "עובד" נהנה מהגנת חוקי המגן ומהזכויות הסוציאליות שנקבעו בחוקים השונים. במקרה זה הוכח, כי התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים בעת ביצוע ההליכים המבצעיים.
הזכות לתשלום בעבור ביצוע העיקול מעוגנת בתקנות ההוצאה לפועל. עם זאת, התעריפים בגין החזר הוצאות הנסיעה נקבעו באופן בלעדי על ידי מנהלי הלשכות, לפי שיקול דעתם וללא כללים אחידים וברורים. תעריפים אלה אינם מעוגנים בתקנות, בחוזרים או בנהלים.
הזכות לתגמול עבור ביצוע העיקולים ברישום, ובכלל זה הזכות להחזר הוצאות נסיעה נקבעה בתקנות, כאשר הסמכות לקבוע את שיעור החזרי הוצאות הנסיעה נתונה למנהלי הלשכות. הזכות להחזר הוצאות נסיעה לא עוגנה בהסדר קיבוצי ואף לא הוכח שקיימת פרקטיקה קיבוצית בנושא. במהלך השנים מנהלי הלשכות קבעו באופן חד צדדי את תעריפי הוצאות הנסיעה ללא ניהול משא ומתן קיבוצי עם נציגות העובדים. כמו כן, משהתעריפים אושרו על ידי מנהלי הלשכות ללא כללים ברורים ואחידים, ספק אם ניתן לקבוע שקיים נוהג מחייב בעניין זה. אף אם קיים נוהג מחייב בנוגע לתעריפים של החזרי הוצאות הנסיעה לא היה בכך כדי לשנות מהתוצאה שלפיה המדינה רשאית ואף חייבת לקבוע קריטריונים אחידים שעל פיהם ישולמו החזרי הוצאות הנסיעה גם אם הדבר ייעשה באופן חד צדדי.
למנהלי הלשכות הוענקה סמכות לקבוע את התעריפים של החזרי הוצאות הנסיעה מכוח התקנות, שהופעלה במהלך השנים ללא כללים אחידים וברורים ותוך שקילת שיקולים שאינם רלוונטיים למהותו של התשלום. התנהלות זו הובילה לחוסר שוויון בין החייבים השונים, בין לשכות ההוצאה לפועל השונות ובין העובדים המבצעים את ההליכים המנהליים. כמו כן, היא אף גרמה לשימוש בלתי סביר ולא שוויוני בכספי ציבור ולהטלת נטל כבד על הזוכים והחייבים ללא טעם מוצדק. המשך הפעלת הסמכות על ידי מנהלי ההוצאה לפועל כפי שנעשתה עד היום, מנוגדת לתקנת הציבור ויש לשרש התנהלות זו. לפיכך, לא רק שהמדינה זכאית לפעול לתיקון המצב שנוצר ולהחיל כללים אחידים בכל הלשכות שעל בסיסם יחושבו התעריפים של החזר הוצאות הנסיעה, כדי למנוע פגיעה בלתי סבירה בציבור בכלל, ובציבור החייבים בפרט, אלא היא אף חייבת לעשות כן. |
| חזרה למעלה |
|
| משפחה |
| 36 [משפחה] |
|
| תלהמ (חי') 1286-03-20 א.פ נ' ש.ב (משפחה; אלה מירז; 19/03/20) - 5 ע' |
| עו"ד: רחלי אסולין |
מצב החירום הנוכחי, בעקבות משבר הקורונה, מביא כל הורה לפתח סף רגישות נוקשה בשמירה על בטחון לילדיו. ויחד עם זאת, עם מלוא ההבנה לתפיסתה של האם, הקביעה לפיה "נכון יותר לילדים להישאר בבית באופן נקודתי ספציפי לימי הסגר והחרום", אינה החלטה הנתונה באוופן בלעדי לאם. מטובתם המובהקת של ילדים לעמוד בקשר רציף עם שני ההורים. והדברים נכונים דווקא בעתות משבר וחוסר ודאות אשר נקלט אצל הקטינים היטב.
משפחה – הסדרי שהות – אכיפה
משפחה – הסדרי שהות – טובת הילד
.
בקשה לחידוש זמני שהות. רקע: בהסכם הגירושין שבין הצדדדים נקבע כי האב ישהה עם שלושת ילדיהם הקטינים ביום ג' כולל לינה וכל סופ"ש שני. בימים אלו, הגישה המשיבה (האם) תובענה לשינוי חלוקת זמני השהות הנ"ל ואילו המבקש (האב) הגיש את הבקשה דנא, משום סירובה של המשיבה, לטענתו, לאפשר לו לקיים את זמני השהות עם הקטינים בניימוק "שלא לחשוף את הקטינים לסכנה בהידבקות בנגיף ה״קורונה״. האב עומד על כך שלא יחשוף את הילדים לסכנה כלשהי, וכי ביתו ערוך לשהייתם בבטחה. בעוד בבית האם סכנת ההדבקות רבה יותר שכן בנוסף לקטינים מתגוררים שם, גם בן זוגּה, 3 ילדיו שלו, ותינוקת משותפת לאם ולבן זוגגה.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה פסק:
מצב החירום הנוכחי מביא כל הורה לפתח סף רגישות נוקשה בשמירה על בטחון לילדיו. ויחד עם זאת, עם מלוא ההבנה לתפיסתה של האם, הקביעה לפיה "נכון יותר לילדים להישאר בבית באופן נקודתי ספציפי לימי הסגר והחרום", אינה החלטה הנתונה באופןן בלעדי לאם. מטובתם המובהקת של ילדים לעמוד בקשר רציף עם שני ההורים. והדברים נכונים דווקא בעתות משבר וחוסר ודאות אשר נקלט אצל הקטינים היטב.
ניתוק הקטינים מהאב למשך זמן בלתי מוגדר, מנוגד באופן מובהק לטובתם של ילדים, והחלטה להביא לנתק כאמור אינה יכולה לצמוח ממתוך מעשה חד-צדדי; טענתו של האב לפיה סכנת ההדבקות רבה יותר בבית האם דווקא, היא לגיטימית ונכון לעת זו אינה נופלת מטענות האם. מבלי להמעיט מחומרת המצב או לזלזל בתחושות האם, טרם ״הוטל סגר רשמי על מדינה ישראל״ כדבריה; לעמדת ביהמ"ש, הגעת הקטינים לבית אביהם לשם ששהייה בהתאם לזמני השהות וחזרתם לבית אימם היא משום צורך הכרחי - גם אם בשלב זה יקבע הדבר מכללא באין הנחיה לעניין זה מן הגורמים הרשמיים.
ביהמ"ש מוסיף, כי המצב הנוכחי בפניו ניצבת מדינת ישראל, לצד שאר מדינות העולם, נוכח משבר הקורונה טרם נודע כמוהו בדורנו. הציבוור נדרש לכלכל צעדיו בדרך בלתי סלולה, שלא הלכו בה לפניו. בנסיבות אלה, קשה עד מאוד להעמיד לנגד עיננו התנהגות ״סבירה״ לאורה אפשר או צריך לשפוט את אופן התנהלותו של הורה בעתות חירום - כל עוד אין המדובר בהתנהגות בלתי חוקית, קיצונית ובלתי סבירה בעליל. ביהמ"ש אינוו מוצא את התנהגותו של האב ככזו, וספק את ניתן לקבוע מסמרות בהינתן הנסיבות המשתנות מיום ליום ומשעה לשעה, ובסביבה רוויית חוסר ודאות. עם כל ההבנה לחוסר השקט של האם ולחששה משהות הילדים עם אביהם, ביהמ"ש לא שוכנע מטענותיה שיש להניח מראש שהאב לא ישמע להוראות הגורממים הרשמיים או שיעמיד את הקטינים בסיכון כלשהו.
בהינתן משבר הקורונה, ייתכן והוראת ביהמ"ש על עריכת תסקיר והגשתו תתעכב. לפיכך, ובהמשך לאמור, ביהמ"ש מסדיר במסגרת החלטה זו את כללי היסוד שיחולו על הצדדים לעניין הסדרי השהות, עד להגשת תסקיר והחלטה אחרת של ביהמ"ש.. |
| חזרה למעלה |
|
| רשם ההוצאה לפועל |
| 37 [פשיטת רגל] |
|
| (ת"א) 01-49050-33-5/ י.נ. נ' (רשם ההוצאה לפועל; גיא סמולרצ'יק; 07/05/20) - 11 ע' |
| עו"ד: |
בבחינת הצעת הסדר נושים של החייב, על רשם ההוצאה לפועל לבחון האם מדובר בהצעה סבירה וראויה, אשר מגלמת את יכולתו, זכויותיו ונכסיו של החייב. הדעת אינה נותנת כי כל הצעת הסדר אשר אינה עומדת בקנה אחד עם יכולתו של החייב, ואשר כל כולה מימוש חלקי בלבד של קרן השתלמות אשר ממילא מוקנית למימוש, תכניס את החייב בשערי ההליך.
פשיטת רגל – הליכי פשיטת רגל – הפטר
פשיטת רגל – הליכי פשיטת רגל – הסדר נושים
.
בקשת החייב למתן צו הפטר והצעת הסדר נושים מטעם החייב למימוש כספים חלקיים מתוך קרן השתלמות.
.
רשם ההוצאה לפועל דחה את בקשת החייב ופסק:
בבחינת הצעת הסדר נושים של החייב, על רשם ההוצאה לפועל לבחון האם מדובר בהצעה סבירה וראויה, אשר מגלמת את יכולתו, זכויותיו, ונכסיו של החייב. חובתו של רשם ההוצאה לפועל לבחון האם ניתן לגבש הסדר בהסכמת החייב והנושים. הדעת אינה נותנת כי כל הצעת הסדר אשר אינה עומדת ולו במעט בקנה אחד עם יכולתו של החייב, ואשר כל כולה מימוש חלקי בלבד של קרן השתלמות אשר ממילא מוקנית למימוש, תכניס את החייב בשערי ההליך. החייב מציע לשלם לנושיו סכום חלקי מתוך קרן השתלמות שלו, אלא שקרן השתלמות היא ממילא נכס המוקנה לנושים. ההצעה איננה ריאלית ואיננה עולה בקנה אחד עם זכויותיו הכספיות ונכסיו, אורח חייו ויכולתו הכלכלית, ולכן דינה להידחות. אין מקום גם למתן הפטר לחייב, משלא מתקיימים שניים מתנאי הסף הקבועים בחוק ההוצאה לפועל. |
| חזרה למעלה |
|
| כתבי טענות |
|
|
|
|
|
www.nevo.co.il
|
|
|
