השופט
סולברג:
1. העותרות, עמותות
להגנת בעלי-חיים, קובלות מרה על התעללות בעופות במשחטת זוגלובק בשלומי. לטענתן,
מדובר בהפקרת עופות בכלובים ללא מזון ומים למשך שעות ארוכות; בהחזקת עופות בכלובים
לא תקניים; בהפעלת מכונה אשר מטה את הכלובים בשיפוע תלול ומנערת אותם בכוח והעופות
מטולטלים בין שמיים וארץ, או שנופלים מן הכלובים מגובה רב; בתלישה אלימה מהכלובים
של עופות שרגליהם נתקעו בין הסורגים; בתפיסה אכזרית של עופות וזריקתם באויר;
בגרימה לגסיסה איטית של עופות פצועים ומדממים; ועוד כהנה וכהנה מרעין
בישין. בתמצית: סבלם של העופות רע ומר.
2. העותרות
ביקשו להוציא צו על-תנאי המורה למדינה לנמק מדוע לא יוגשו כתבי אישום נגד המשיבים
9-3 בגין עבירות לפי חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), תשנ"ד-1994, ותקנות
שהותקנו מכוחו, עבירות שנחשפו בשנת 2013 במשחטה של המשיבה 3. לחלופין ביקשו העותרות
להוציא צו על-תנאי המופנה אל המשיב 2 ומורה לו לנמק מדוע לא יאשר לעותרות להגיש
קובלנה פלילית לפי סעיף 15 לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד-1994,
בגין עבירות אלה...
5. ב"כ
הצדדים טענו עוד בפירוט, בכתב ובעל-פה, אך אין צורך להכביר מילים. זאת, משום שלמקרא
החומר שבתיק לקראת הדיון, ולמשמע דברי ב"כ הצדדים במהלכו, הערנו הערות אחדות,
המלצנו, גם נימקנו בתמצית, וב"כ העותרות הסכימו להמלצתנו לחזור בהן מעתירתן, וזאת
בהתחשב גם במה שיֵאמר עוד להלן. אכן, חומר חקירה רב נאסף, חומר חשוב, אשר מלמד על
חקירה יסודית. גם שיקול דעת מעמיק הופעל בעניין שעל הפרק, בכל הדרגים המקצועיים
הרלבנטיים. אין עוררין על הצורך לאכוף את חוק צער בעלי חיים ואת התקנות שהותקנו
לפיו; אין חולק על החשיבות שבכך. ברם, נסיבות העניין דנן מלמדות על קשיים ראייתיים,
ובמכלול נמצא שהעניין אינו מתאים להעמדה לדין פלילי. כזכור, המשחטה נסגרה, הציוד
נמכר, שנים חלפו. השיקולים הללו ועוד שכמותם השתלבו בבסיס ההחלטה על סגירת התיק,
ולא נמצאה לנו עילה להתערב בהחלטה ולשנותה. אין בהחלטה פרטנית זו כדי לגרוע באופן
כללי מן העניין הציבורי שבמניעת פגיעה שלא לצורך בבעלי חיים במשחטות. יפים לעניין
זה דברי ברנרד שאו שהביא עו"ד יוסי וולפסון, ב"כ העותרות, בהשאלה
לענייננו: "החטא
החמור ביותר כלפי בעלי החיים אינו השנאה כלפיהם, אלא האדישות לגורלם".
6. על צער
בעלי-חיים למדנו עוד מקדמת דנא, במקורותינו. אֵלו הם דברי המדרש, המספר לנו כי דוד
המלך ומשה רבינו, עלו שניהם לגדולה, בעקבות יחסם המרחם והמיטיב כלפי בעלי-חיים:
"בָּדַק לְדָוִד בַּצֹּאן וּמְצָאוֹ רוֹעֶה יָפֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עח, ע)
'וַיִּקָּחֵהוּ מִמִּכְלְאֹת צֹאן'. מַהוּ מִמִּכְלְאֹת צֹאן? כְּמוֹ (בראשית ח, ב)
'וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם'. הָיָה מוֹנֵעַ הַגְּדוֹלִים מִפְּנֵי הַקְּטַנִּים,
וְהָיָה מוֹצִיא הַקְּטַנִּים לִרְעוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּרְעוּ עֵשֶׂב הָרַךְ, וְאַחַר
כָּךְ מוֹצִיא הַזְּקֵנִים כְּדֵי שֶׁיִּרְעוּ עֵשֶׂב הַבֵּינוֹנִית, וְאַחַר כָּךְ
מוֹצִיא הַבַּחוּרִים שֶׁיִּהְיוּ אוֹכְלִין עֵשֶׂב הַקָּשֶׁה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ
בָּרוּךְ הוּא, מִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ לִרְעוֹת הַצֹּאן אִישׁ לְפִי כֹחוֹ, יָבֹא
וְיִרְעֶה בְּעַמִּי. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים עח, עא) 'מֵאַחַר עָלוֹת הֱבִיאוֹ
לִרְעוֹת בְּיַעֲקֹב עַמּוֹ'. וְאַף משֶׁה לֹא בְחָנוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא
אֶלָּא בַּצֹּאן. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, כְּשֶׁהָיָה משֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו
הַשָּׁלוֹם רוֹעֶה צֹאנוֹ שֶׁל יִתְרוֹ בַּמִּדְבָּר, בָּרַח מִמֶּנּוּ גְּדִי,
וְרָץ אַחֲרָיו עַד שֶׁהִגִּיעַ לַחֲסִית, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לַחֲסִית,
נִזְדַּמְּנָה לוֹ בְּרֵכָה שֶׁל מַיִם, וְעָמַד הַגְּדִי לִשְׁתּוֹת, כֵּיוָן
שֶׁהִגִּיעַ משֶׁה אֶצְלוֹ, אָמַר אֲנִי לֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁרָץ הָיִיתָ
מִפְּנֵי צָמָא, עָיֵף אַתָּה, הִרְכִּיבוֹ עַל כְּתֵפוֹ וְהָיָה מְהַלֵּךְ. אָמַר
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יֵשׁ לְךָ רַחֲמִים לִנְהֹג צֹאנוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם
כָּךְ חַיֶּיךָ אַתָּה תִרְעֶה צֹאנִי יִשְׂרָאֵל, הֱוֵי: 'וּמשֶׁה הָיָה רוֹעֶה'"
(שמות רבה ב, ב (מהדורת וילנא)).
7. מדרש
מופלא על אודות חשיבותו של איסור צער בעלי חיים, עוסק ברבי יהודה הנשיא, עורך
המשנה. כך מספר התלמוד (בבלי, בבא מציעא פ"ה, ע"א): "שפעם
אחת הוליכו עגל לשחיטה, ברח העגל והכניס ראשו תחת כנפי בגדו של רבי וגעה בבכיה. אמר
לו רבי: לך, לכך נוצרת. אמרו: הואיל ואינו מרחם, יבואו עליו ייסורים (וחלה שלוש
עשרה שנים בחולי מעיים). ועל ידי מעשה הלכו, שפעם אחת הייתה שפחה של רבי מטאטאה את
הבית, והיו בני חולדה נמצאים שם, וטאטאה אותם. אמר לה רבי: הניחי להם, שנאמר:
'ורחמיו על כל מעשיו'. אמרו: הואיל ומרחם, נרחם עליו"
(בתרגום חופשי של ד"ר מיכאל ויגודה במאמרו על עמדת המשפט העברי לגבי פיטום
אווזים http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/havat/10-2.htm ושם עוד מקורות מעניינים וחשובים
לרוב).