שלום לכולם,
בתו של הנאשם (בת פחות מ-14 שנים) הייתה עדה לביצוע מעשה מגונה - שכלל אלמנט מסוים של אלימות - על ידי אביה כלפי ילדה אחרת שאינה
בת משפחה. הנאשם הואשם בעבירה על פי סעיף 348(ב) לחוק העונשין.
גרסת בתו של הנאשם מחזקת את גרסת התביעה. חוקרת הילדים לא התירה עדותה של הבת ועל כן ברצוננו להעיד את חוקרת הילדים ולהגיש באמצעותה
את חקירת הבת.
הסנגור טוען שלא ניתן לעשות כן, כי לא מתקיים החריג בנוגע לעדות קרובים הקיים בפקודת הראיות.
ונזכיר, על פי סעיף 5 לפקודה,
הסייגים שבסעיפים 3 ו-4, האוסרים על עדות קרובים, לא יחולו במשפט פלילי בשל אחד מאלה:
(1) חבלת גוף או אלימות או איום באחד מאלה;
(2) עבירה לפי... סימנים ה' או ו'1 בפרק י' לחוק העונשין, שעבר בן זוג נגד בן זוגו, הורה נגד ילדו או ילד נגד הורהו (סימן זה כולל את עבירת המעשה המגונה בה הואשם האב);
לטענתו של הסניגור, סעיף 5(2) לא חל, היות והמעשה המגונה בוצע כלפי ילדה שאינה בת משפחה. עוד טוען הסנגור שהמחוקק הבדיל בין עבירת
אלימות לבין עבירת מין וקבע, כי ניתן להעיד בני משפחה רק כאשר מדובר בפגיעה כנגד בן זוג/ילד. על כן, לצורך סעיף 5(1) לפקודה עבירת אלימות אינה כוללת בגדרה את עבירת המין.
אשמח להפניות לפסיקה ולהארותיכם בשתי שאלות:
א.
התיחסות לטענות הסניגור שלעיל – לפיהן לא ניתן להעיד ילדה כנגד אביה, ככל שמדובר בעבירת מין כנגד מי שאינו בן משפחה.
ב.
האם העובדה שחוקרת הילדים מעידה במקום הילדה משמעה כי סעיף 4 לפק"ר, האוסר על עדות קרובים, לא חל, וממילא אין צורך להידרש
לחריגים שבסעיף 5?
מוכר לי פסק הדין רחמים ישראלי במחוזי תל אביב.
תודה מראש,
דפנה