אנא פתחי 15, תודה

 

 

הי מירב,

תודה על הפניית תשומת לבי לתביעה מיוחדת זו ולא שגרתית.

אני מתקשה לייעץ בעניין, בלי עמדה של הגורמים הממשלתיים הרלבנטיים (משרד התחבורה והמפקח על הביטוח).

הכלל הוא שאין חובת זהירות בגין אי הסדרת נושאים בחקיקה (ראי למשל פס"ד לוי נ' המפקח על הביטוח של השופט שמגר (עליון). ככל נוסף הוא שככלל, לא תקום חובת זהירות בגין אי קביעה כי פעילות מסוימת טעונה ביטוח (ראי פס"ד ירושלמי (עליון – נדמה לי של חיות). אבל כאן נטען שאפשרנו יבוא כאשר התחום פרוץ ויצרנו מצגים רשלניים.

עולה גם שאלה האם מדובר בתאונת דרכים, כנטען, שעליה חל חוק הפלת"ד ושקרנית מחויבת בפיצוי.

לכאורה, אולי יש גם מקום לטענה שנושאים כאלה שבמדיניות צריך היה לתקוף בתקיפה ישירה בבג"ץ ולא בתביעות נזיקין (טענה שלא תהיה לה אהדה אולי בבית המשפט כי נגרמו נזקים לא מכוסים).

ברור שהנושא מורכב ביותר.

שושי, האם כבר קיבלתי עמדות מהגורמים שאנו מייצגים? מה עמדתם?

כמו כן, מה עמדת קרנית? מה עמדתנו לגבי הטענות שמדובר בתאונת דרכים שקרנית צריכה לכסות?

תודה,

מיכל

 

 

 

הי מיכל,

 

מצ"ב תביעה נגד משרד התחבורה ואח' בגין נזקים שנגרמו לאנשים כתוצאה מפגיעות אופניים חשמליים (בטיפולה של שושי נרי).

 

במסגרת התביעה עולה שאלת האחריות בנזיקין של המדינה לנזקים שנגרמו לפרטים על ידי צד ג' (שלא ניתן לאתרו),  כשנגד משרד התחבורה נטען כי לא התקין תקנות המסדירות את כללי השימוש באופניים החשמליים (וכיוצא מכך, גם המשטרה לא ביצעה אכיפה), ונגד המפקח על הביטוח שלא הסדיר את הביטוח (כשמפקח אינו סבור כי היה עליו לעשות כן).

 

לאור הפסיקה הקיימת בנושא, אני מבינה שאין  הלכה ברורה בנוגע למקרים בהם אין קשר ישיר בין המדינה לניזוק (בניגוד למקרים בהם למשל התקבלה תלונה קונקרטית).

 

 

להבנתי, תביעה זו היא התביעה הראשונה העוסקת בנושא זה, ולהחלטה שתינתן בה עשויות להיות השלכות על המדינה ועל תביעות עתידיות כנגדה, שכן, בשל היעדר מזיקים אותם ניתן לתבוע, סביר כי נפגעים נוספים ייפנו אל המדינה בטענות דומות.

 

 

לאור האמור, אשמח להתייעץ עימך לגבי שאלת האחריות הנזיקית של המדינה במקרה זה.

 

סופ"ש נעים,

מרב