שלום לכולם,

 

ראו פסה"ד שבקובץ המצורף, שעיקר תוכנו מסוכם במייל דלמטה, המופנה למח' עררים.

 

ראו גם את ההחלטה שניתנה בזמנו ע"י מח' עררים (עו"ד שרון אדרי) לפיה התקבל הערר על סגירת התיק והוחלט על העמדתו של הנילון (הוא העורר בתיק ביהמ"ש המחוזי) לדין פלילי.

 

תשומת לבכם מופנית במיוחד לציטטות המובאות מפסה"ד שלערעור, כמפורט במייל דלמטה,

 

בברכה,

דרורה

 

 

דרורה נחמני-רוט, עו"ד

ממונה בפרקליטות המדינה  * מחלקת עררים   *  פרקליטות המדינה

טל' 073-3311227 * פקס': 073-3311235 * פל' 0506216001

 

 

 

 

 

שלום,

 

ראיתי לנכון להפיץ פס"ד של ביהמ"ש המחוזי בב"ש,  לפיו נדחה ערעור שהוגש כנגד הרשעת נ' בקבלת דבר במרמה.

המדובר בכתב אישום שהוגש לאחר שהתקבל עררם של המתלוננים על סגירת התיק.

 

החשיבות בהפצת פסה"ד – המדובר בנילון אשר הציג יפוי כוח מזוייף להעברת רכב שהיה בשימושו הבלעדי במסגרת הסדר עסקי עם המתלוננים (ושהיה עתיד לעבור לבעלותו אם לא היה מתגלע סכסוך בין הצדדים).

    בדרך כלל המשטרה בולמת חקירה פלילית במקרה שמתקיים או אפשרי שיתקיים הליך אזרחי והיא  אף אינה פותחת בחקירה בנימוק שמדובר ב"סכסוך עסקי".

                                        במקרה שלפנינו לא היה ספק כי אכן קיים סכסוך עסקי בין המתלוננים לנילון.

                                        למרות זאת, בשלב שלאחר סיום ההליך האזרחי, מצאה הפרקליטות לקבל הערר על סגירת התיק ולהורות על הגשת כתב-אישום.

 

א.  הגשת כתה"א נעשתה על בסיס אמירות של ביהמ"ש שדם בתיק האזרחי;

                                        ב.  בנוסף - אמירות ביהמ"ש המחוזי בערעור,  שאינן שוללות עקרונית קיום הליך פלילי בצד הליך אזרחי;

 

 

 

להלן האמירות הרלבנטיות של ביהמ"ש בפסה"ד הנ"ל:

 

המערער טען, כי המתלוננים ניצלו את ההליך הפלילי לצורך קידום ההליכים האזרחיים שניהלו כנגד המערער, אלא שהערר על סגירת תיק החקירה נגד המערער הוגש לאחר סיום ההליך האזרחי (הערר הוגש ביום 12.02.2007, בעוד התיק האזרחי הסתיים בפשרה כבר ביום 5.10.2006, נ/4), ומבלי שהיה למתלוננים כל אינטרס כלכלי בהנעת ההליך הפלילי מחדש.

בהערה אוסיף, כי גם אם במקור הוגשו התלונה הפלילית והתובענה האזרחית בסמוך האחת לשנייה; וגם אם התלונה הוגשה, במקורה, כדי לתמוך בתביעה האזרחית (ואינני קובעת כי כך היה במקרה שבפנינו), אין בכך כדי להשפיע על הוגנות ההליך הפלילי, שהתנהל ע"י המאשימה, וממילא אין בכך כדי להצמיח למערער טענת הגנה מן הצדק.

 

באשר לטענת חלוף הזמן - בימ"ש קמא התייחס באריכות לטענה זו ולא מצאתי, כי יש להתערב בקביעותיו. אין חולק, כי כתב האישום הוגש בשיהוי ניכר של ארבע שנים (הגשת כתב האישום בשנת 2008 נעשתה לאחר החלטת הפרקליטות לחדש את ההליכים הפליליים כנגד המערער, זאת על רקע ערר של המתלונן ואשתו בקשר עם סגירת התיק), אולם בעובדה זו לבדה, אין להצדיק מחיקת כתב האישום, ויש לקחת נתון זה כנסיבה מקלה במסגרת גזר הדין, כפי שגם נעשה על ידי ביהמ"ש.

 

 

 

מקווה שפסה"ד יסייע בידינו לפחות "ככלי עבודה" לאבחן מקרים הראויים לפתיחת חקירה, למרות הרקע העסקי שלהם.

 

[הערה:  מפאת העדר נתונים העולים מפסה"ד – לא הצלחתי לאתר במערכת העררים את תיק הערר המתייחס לפסה"ד ולפיו כאמור התקבל הערר והוגש כתב-אישום)

 

 

 

בברכה,

דרורה

 

 

דרורה נחמני-רוט, עו"ד

ממונה בפרקליטות המדינה  * מחלקת עררים   *  פרקליטות המדינה

טל' 073-3311227 * פקס': 073-3311235 * פל' 0506216001