9. דין
העתירה להידחות על הסף, בהעדר עילה להתערבותו של בית משפט זה באופן ניהול
ההליך הפלילי על ידי הרשויות ובקצב התקדמותו.
10. הלכה
עימנו שלגורמי מערכת אכיפת החוק שיקול דעת רחב בכל הנוגע לניהול ההליך הפלילי על כל
שלביו, החל משלב החקירה וכלה בהליכי הערעור (בג"ץ
8814/18 שלו
נ' מדינת ישראל - פרקליטות מחוז תל אביב,
בפסקה 8 (27.1.2019)). בית משפט זה לא יתערב בשיקול הדעת המסור לרשויות
החקירה והתביעה, אלא במקרים נדירים ולמשל כאשר נתגלה כי ההחלטה לוקה בחוסר סבירות
קיצוני (בג"ץ 8924/18 התנועה לטוהר
המידות נ' היועץ המשפטי לממשלה,
בפסקה 15 (28.2.2019);
בג"ץ 3553/18 פלוני נ' פרקליט מחוז הדרום (פלילי),
בפסקה 5 (4.9.2018); בג"ץ 4267/17 התנועה למען
איכות השלטון בישראל בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה,
בפסקה 6 (24.7.2017) (להלן: עניין התנועה למען
איכות השלטון); בג"ץ 8007/08 לוין נ'
משטרת ישראל,
בפסקה 6 (6.4.2009)).
העתירה
שלפנינו שונה מהעתירות המוגשות באופן תדיר לבית משפט זה (וראו המקרים המובאים בפסקה
5 לפסק דינו של השופט י'
עמית בבג"ץ
6087/17 אייבי נ' היועץ המשפטי לממשלה )24.9.2017) (להלן:
עניין אייבי)),
במובן זה שטרוניית העותרת מתמקדת בהתמשכות ההליכים המתנהלים בעניינו של המשיב 3 ואי
קבלת החלטה בדבר הגשת כתב אישום, בפרט על רקע מערכת הבחירות הקרבה ובאה. עם זאת, גם
ההחלטה "שלא להחליט" בשלב זה מצויה במסגרת שיקול הדעת הרחב הנוגע לניהול החקירה
(השוו לעניין התנועה למען איכות השלטון,
בפסקה 8). מכל מקום, לא מצאנו כי התנהלות המשיבים לוקה בחוסר סבירות או מגלה עילה
להתערבותנו בנסיבות המקרה.
11. אין
מחלוקת על כך שהחלטה על הגשת כתב אישום צריכה להתקבל תוך פרק זמן סביר, ובשים לב
למאפייניו הייחודיים של ההליך הפלילי, מוטב כי תינתן מוקדם ככל האפשר. על התוכן שיש
ליצוק למושג "פרק זמן סביר" נאמר בעבר בהקשר דומה:
"
... החלטה של רשות מינהלית, וזו של היועץ המשפטי לממשלה בדבר העמדה לדין בכלל זה,
אמורה להינתן תוך פרק זמן סביר, כחלק מהחובה הכללית לנהוג בסבירות ובהגינות בביצוע
התפקיד המינהלי. אולם המושג "זמן סביר" אינו נתון קבוע, אלא הוא גורם משתנה, שתוכנו
נקבע בהתאם לתנאים ולנסיבות המיוחדים לענין העומד לדיון. מורכבותה של החלטה
שיש לקבל, והשלכותיה רחבות ההיקף והטווח עשויות להקרין על משך
הזמן הסביר הנדרש לצורך הליך קבלתה" (בג"ץ 7323/08 התנועה למען
איכות השלטון בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה,
בפסקה 3 (28.8.2008) (להלן: בג"ץ
7323/08)).
אם
כן, לגורמי החקירה והתביעה אין פרקי זמן בלתי מוגבלים לקבל את החלטתם, ועל מהו משך
"הזמן הסביר" ניתן ללמוד גם מהנחיית היועץ המשפטי לממשלה הנוגעת לעניין (בג"ץ
4194/15 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' היועץ המשפטי
לממשלה )8.10.2015) (להלן: בג"ץ 4194/15)).
כעולה מההנחיה עצמה, ייתכנו אף מצבים בהם ישנה חשיבות גבוהה יותר לסיום הליכי העמדה
לדין, כמו למשל קיומו של עניין ציבורי מיוחד.
12. על
רקע זה נעבור לבחון את המקרה שלפנינו. כמפורט בתגובת המשיבים, הטיפול בתיקים
המתנהלים בעניינו של המשיב 3 ממשיך ומתקדם, כשלמעשה שלב החקירה, למצער בתיק ניירות
הערך, טרם מוצה. כך, בתיק ניירות הערך המשיב 2 הודיע כי הוא שוקל הגשת כתב אישום
בכפוף לשימוע, ולאחר עריכתו הוחלט על השלמת חקירה שמתבצעת בימים אלו ממש. בנסיבות
אלה יש טעם בטענת המשיבים כי אף לא מתקיימת חריגה מסד הזמנים הקבוע בהנחיית היועץ
המשפטי לממשלה, שכן על פי סעיף 3(ב) להנחיה יתכנו נסיבות שמקורן אינו בהתנהלות
התביעה, כגון בקשה לעריכת שימוע או להשלמת חקירה שהתקיימו בעניננו והצדיקו את
התארכות הטיפול בתיק. גם בתיק התעשייה האווירית, שלטענת המשיבים נחקרו במסגרתו יותר
מ-60 חשודים ונאסף חומר חקירה בהיקף משמעותי, נותרו מספר היבטים הדורשים בדיקה,
ובכפוף לצורך זה יובא התיק לפני המשיב 1 לצורך מתן המלצתו בפני המשיב
2.
בנסיבות
אלה, הימשכות ההליכים נובעת ממאמצי גורמי החקירה והתביעה לחקור פרשה מורכבת ולמצות
את כל היבטיה. כזכור, ההלכה בדבר ביקורת שיפוטית
מצומצמת תקפה עוד יותר כאשר עסקינן בחקירה "תלויה ועומדת" אשר טרם מוצתה
(עניין התנועה לאיכות השלטון,
בפסקה 6). לדידי גם "השלמת חקירה" חוסה בתיבת המילים "חקירה תלויה ועומדת". משכך,
לא עלה בידי העותרת לבסס חוסר סבירות קיצוני בהתנהלות גורמי התביעה או פגם אחר
המצדיק בשלב הנוכחי התערבות בעבודתם או בשיקול דעתם (ראו והשוו
לבג"ץ
4194/15).
זאת, גם בהינתן מערכת הבחירות הקרבה ובאה. מעבר לנדרש יוער, מבלי להמעיט בחשיבותה
של זכות הציבור לדעת, בפרט על רקע מערכת הבחירות, כי "גם חשיפת מידע לציבור על
התפתחות הפרשה מהווה חלק בלתי נפרד משיקול הדעת הרחב הנוגע לאופן ניהול חקירה"
(עניין אייבי,
בפסקה 4), והדברים יפים לענייננו, מקל וחומר משעסקינן בקבלת הכרעה
סופית.
13. בשולי
הדברים אך לא בשולי חשיבותם, אציין כי צודקים המשיבים בטענתם כי בחלק מטענותיה
מתיימרת העותרת לטעון בשמו של המשיב 3 לנזק שנגרם לו, לטענתה, שעה שבעל העניין
הישיר, הוא המשיב 3, אינו שותף לעתירה (וראו גם ההערה
בבג"ץ 7323/08,
בפסקה 4). על מצב דברים זה עמדתי אך לאחרונה בבג"ץ 837/19 פוקס נ'
היועץ המשפטי לממשלה (4.2.2019) ואפנה
את הקורא לדברים המובאים שם. גם בענייננו קיים נפגע ישיר היכול לייצג את
עניינו במובהק יותר מכל עותר, ומשכך לא מצאנו להידרש לטענות מהסוג דנן (וראו גם
בג"ץ 1416/19 עמותת הרצליה
למען תושביה נ' היועץ המשפטי לממשלה )28.2.2019)).