תהילה,

בהמשך לדבריה של נחמה – ככל שהבקשה עומדת בתנאים שנקבעו בהנחיה 14.8 יש אפשרות להעביר חומרי חקירה לצילום.

עם זאת, יש להקפיד שלא להעביר חומרים שאסורים בעיון ובהעתקה על פי דין, דוגמת חקירות ילדים, תסקירים וחוות דעת פסיכיאטריות – שהינם חסויים גם לנפגע העבירה.

בת-עמי

 

 

 

תהילה שלום,

 

העובדה שהתיק נסגר מחוסר אשמה, כמו גם הליך הערר, אינם שוללים, כשלעצמם, מתן אפשרות לצילום החומר, בהתמלא תנאי ההנחייה, לרבות בחינת האפשרות של פגיעה בפרטיות וכו'.

 

אגב, המונח המדויק הינו "לא נותר יסוד סביר לחשד" (כבר לא עושים שימוש במונח "שמץ ראייה", שכן יתכן שיוותר 'שמץ ראייה' שעדיין לא עולה לכדי יסוד סביר לחשד ולכן מאפשר לסגור התיק מחוסר אשמה).

 

נחמה

 

 

 

אודה לסיוע בסיוגיה הבאה:

 

תיק שבו יוחסו לחשוד (מורה לנהיגה) חשדות לביצוע עבירות של מעשים מגונים והטרדה מינית (כלפי תלמידתו) נסגר בעילה של "חוסר אשמה".

התיק עבר הליך של ערר, כשפרקליטות המדינה הותירה על עילת הסגירה על כנה – התיק נסגר באופן סופי בעילה של "חוסר אשמה".

 

החשוד פנה (באמצעות ב"כ) לפרקליטות, וביקש את התייחסותנו באשר להליך הערר ותוצאתו. כפועל יוצא, שוגר לחשוד ממשרדנו מכתב רשמי, לפיו לאחר החלטת פרקליטות המדינה עילת הסגירה נותרה על כנה.

 

כיום, המתלוננת הגישה  למשרדנו בקשה לצילום חומר חקירה לצורך הליך פוטנציאלי של תביעה אזרחית פוטנציאלית כנגד החשוד (התביעה טרם הוגשה, כך לפחות עולה מפניית המתלוננת).

 

האם נתקלתם במקרים דומים?

עיינתי בהנחיות פרקליט המדינה 14.8 "בקשה מצד גורמים לעיין במידע המצוי בתיק חקירה", אך אין מענה ישיר לסוגיה הזו.  

אני ערה לעובדה כי בקשתה של המתלוננת נוגעת לאינטרס לגיטימי שלה אישי, אם כי האינטרס אינו נוגע עוד להליך הפלילי.

האם לאור העובדה כי התיק נסגר בעילה של "חוסר אשמה" (קרי, המדינה סברה כי אין שמץ של אשמה פלילית במעשי החשוד), לא תטענה טענות מצדו של החשוד  על עצם הקניית זכות לצילום חומר החקירה (הפרת פרטיותו או טענות אחרות)?  

 

תודה על שיתוף הפעולה,

 

תהילה גלנטה