תודה

 

 

אורית וחיים

לאור תשובותיכם לא נשנה דבר בנוהל שכתבת אורית, מעבר להערות שהערתי

תודה

שי

 

 

פ.מ. ואורית,

 

על פי חוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה), לממונה על הגבלות לאחר פרישה שני תפקידים:

1.      לפי סעיף 5ב לחוק – קבלת דיווחים מהפורשים הבכירים ברשות אכיפת החוק ובדיקה חל על הפורשים איסור לקבל משרה, תפקיד או עבודה.

2.      לפי סעיף 5א(ד) לחוק – הוספת הגבלות על כלל הפורשים מרשת אכיפת החוק, מעבר להגבלה הכללית הקבועה בסעיף 5א(ג), ולפיה לא יקבל פורש, שמילא תפקיד ברשות אכיפת החוק, זכות ממי שלגביו הופעלה סמכות אכיפה במשך "תקופת ההגבלה". בשלב זה, כידוע, לא הוספו הגבלות קונקרטיות שכאלה, במסגרת הנוהל המצ"ב או בכל מסגרת אחרת.

 

עוד קובע החוק, כי כל בקשה לפטור או לחריגה מהאיסורים על קבלת משרה, תפקיד או עבודה ממי שהופעלה כלפיו סמכות אכיפה, או בקשה להשיג על הגבלה נוספת שהטיל הממונה על הגבלות לאחר פרישה, לפי סאיף 5א(ד) לחוק, אינה מועברת לממונה על הגבלות לאחר פרישה, אלא לוועדה למתן היתרים ופטורים, מכוח סעיף 11 לחוק.

 

לסיכום, החוק אינו תופש את הממונה על הגבלות לאחר פרישה כפרשן המוסמך של החוק, ולא נכון להטיל עליו משימה זו.

בנוסף, יש לזכור שאי קיום הוראות החוק, לרבות אלה שבתיקון מס' 4 (אשר קבע את מוסד הממונה על הגבלות לאחר פרישה ואת סמכויותיו), מקים עבירה פלילית. לכן, סיטואציה של pre-ruling אצל הממונה אינה בריאה במקרה של איסור פלילי, כפי שפניות להיוועצות מוקדמת עם הפרקליטות או המשטרה אינה מקובלת לגבי פעולות העלולות לעלות כדי עבירה פלילית.

 

לטעמי, אם הפורש בספק לגבי קיומו של איסור ביחס אליו, הדרך הנכונה מבחינתו תהיה לבחון אפשרות לפנות לוועדה למתן היתרים ופטורים ו/או ללשכה המשפטית של המשרד, כפי שאני מניח שנעשה גם לפני התיקון לגבי המגבלות האחרות, ה"רגילות" של הצינון (כגון איסור הייצוג לפני מי שהיה כפוף למייצג, איסור הייצוג בעניין שהיה בטיפול של המייצג).

 

אני לא בטוח שלעת הזאת, נכון לנו לנסות להציב באופן אקטיבי גורם מייעץ מסוים. ייתכן שבחלוף פרק זמן מסוים, ואם תתגלינה בעיות ביישום, יהיה מקום לבצע הערכה מחדש בדבר הצורך לנתב את הפורשים לגורם מייעץ.

 

בברכה, חיים

 

 

שי שלום,

הנוהל מסדיר את התפקיד הפורמלי של "ממונה לאחר פרישה", ולכן מתייחס לפורשים הבכירים.

 

אין לממונה סמכות פורמלית כלפי כלל הפרקליטים, ולכן אין מקום שהוא יהיה גורם שאליו מופנים הפרקליטים באופן פורמלי להיוועצות , כאשר לחוות דעתו אין מעמד נורמטיבי.

מעבר לכך, לממונה עצמו אין מידע והוא חייב לקבל מידע מהיחידה של העובד הפורש, את כל הבירור בעניין זה לא נכון להטיל על הממונה.

במצב זה נכון יותר שהפנייה תהיה פורמלית ליועצת המשפטית, והיא בוודאי תיוועץ ביחידה הרלוונטית

גם מבחינה מעשית לא ניתן  להטיל על הממונה להיות כתובת להיוועצות לכל פרקליט פורש .

 

אורית

 

 

אורית שלום

ראי מעט הערות.

בנוסף, שאלה לך ולחיים:

הנוהל שהעברת מסדיר דיווח ובדיקה לגבי בכירים פורשים (היינו רשימת ה- 17) אך לא דיווח ובדיקה לגבי פרקליט רגיל שפורש שלגביו הכלל הוא שאסור לו לקבל זכות ממי שהוא הפעיל כלפיו סמכות אכיפה משך שלוש השנים האחרונות בתפקידו.

האם אין לממונה שום סמכות לגביו? למשל, האם לא צריך לאפשר לפורש לשאול את הממונה אם מה שהוא הפעיל כלפי אדם מונע ממנו קבלת זכות מהאדם, כשהדבר לא ברור לו?

אולי שם צריך לפנות ליועצת המשפטית?

תודה

שי