השופט שגיא

 

לאחר שבחנתי את ההיבטים השונים של השאלה האמורה, הגעתי למסקנה כי שעה ששאלת הכשירות הדיונית עומדת על הפרק,  ניתן להסתפק בהגדרות גמישות ורחבות יותר ל"מחלת נפש" לצורך הפסקת ההליכים וזאת בשונה מסיטואציה בה נבחנת טענה לאי שפיות.

 

נימוק ראשון הפגיעה האנושה בזכות להליך הוגן.

) בשנת 1116 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין בע"פ 8111195 יששכרוב נ' התובע הצבאי, פ"ד סא) 11116 (, אשר ניתן לראותו כסנונית אשר בישרה על תזוזה בנקודת האיזון שבין האינטרסים והערכים ( 161המתחרים בסוגית קבילות ראיות במשפט הפלילי. הלכה זו יצרה לראשונה במשפטנו דוקטרינת פסילה כללית, הנוגעת לראיות שהושגו בניגוד לדין ושקבלתן כראיה תוביל לפגיעה בהוגנות ההליך. משמעות הדברים היא במתן משקל נכבד לזכויות הנאשם, ובכללן לזכות להליך הוגן, לצד הערכים הנוהגים והמסורתיים של גילוי האמת -ולחימה בעבריינות. בחינת פסיקת בית המשפט העליון בשנים שלאחר הלכת יששכרוב מלמדת על התפתחות משמעותית ביחס לחשיבותה של הזכות להליך הוגן, גם במקרים שהן מעבר לשאלת קבילות ראיות. ביטוי נוסף לחשיבותה של זכות זאת, ניתן לראות גם בהתפתחות הפסיקתית ביחס לתחולתה של "ההגנה מן הצדק".

הן לפני אותה התפתחות פסיקתית משמעותית, ובוודאי לאחריה ברור כי יש לראות בניהול הליך פלילי נגד אדם -אשר אין חולק כי ניכרת פגיעה ביכולת השיפוט שלו ובבוחן המציאות והוא אינו נמצא במצב המאפשר לו לעקוב אחר ההליכים המשפטיים ולסייע לעורכת דינו בניהול משפטו, ככזה הפוגע פגיעה אנושה בזכות להליך הוגן.כיצד יכול נאשם הסובל מפגיעה מסוימת בבוחן המציאות, להעיד להגנתו באופן קוהרנטי אשר יעורר אמון? כיצד יכול נאשם, אשר אינו מסוגל להסתייע בסניגורו, להתנהל במשפט המבוסס על גרסה מול גרסה כמו בענייננו? מעבר לנתונים העולים מחומר החקירה, כיצד יוכל הסניגור להיחשף לעובדות רלוונטיות נוספות שלא עלו בחקירת המשטרה והן משמעותיות לחקירתה הנגדית של עדת התביעה המרכזית?

חשוב להבהיר כי אותה פגיעה אנושה בזכות להליך הוגן הכרוכה בניהול משפטו של אדם שאינו מסוגל לעמוד לדין אינה קשורה לבסיס הלקות, שכן תהא זאת מחלת נפש או לקות אחרת שאינה חוסה תחת ההגדרה המשפטית של "מחלת נפש", התוצאה הבלתי סבירה והבלתי הוגנת בניהול ההליך בזמן שהנאשם אינו מתקשר כראוי עם סביבתו תישאר זהה. -העובדה כי בכל פסקי הדין שדנו במקרים בהם עלו טענות הקשורות בכשירות דיונית, לא נמצאה החלטה אחת בה לא הייתה מחלוקת כי מצבו של הנאשם אינו מאפשר ניהול משפט )התנאי הראשון(, אך המשפט נוהל כיון שבסיס הלקות לא ענה על הגדרת מחלת נפש, רק מוכיחה כי גם התביעה, משיקולי הגינות ומשיקולים פרקטיים, מעדיפה את האלטרנטיבה של הפסקת הליכים על פני ניהול משפט u1504 נגד נאשם אשר מצבו אינו מאפשר ניהול משפט הוגן.

במילים אחרות גם אם הפסיקה קבעה כי מדובר בשני תנאים מצטברים, הרי ההתנהלות הפרקטית של הצדדים -מלמדת כי התנאי הראשון הוא התנאי הדומיננטי אשר יש בו כדי לעמוד בבסיס ההחלטה בדבר הפסקת הליכים.

 

נימוק שני הרציונל המרכזי בשמירה על הגדרה "נוקשה יחסית" למונח "מחלת נפש" אינו חל שכן המשמעות -האמיתית של הפסקת ההליכים היא דחיית המשפט ולא סיום המשפט.

בחינת מערכת הדינים הקיימת בתחום הפלילי מלמדת על קיומן של זיקות ברורות בין תוצאות הליך מסוים, לעוצמה או להיקף המבחנים הרלוונטיים המוחלים בעניינו. כך לדוגמא די בחשד סביר על מנת להצדיק, מבחינה -ראייתית, מעצר לצורכי חקירה, אולם שעה שמדובר במעצר עד תום ההליכים, דורש הדין רף ראייתי בעל עוצמה משמעותית יותר.

בענייננו ובשונה מתוצאותיה הסופיות של קבלת טענת אי שפיות, הרי שקבלת טענה בדבר אי כשירות דיונית אינה -מובילה להכרעה סופית, אלא אך ורק לדחיית ההליכים, גם אם הטרמינולוגיה בה נעשה שימוש היא "הפסקה".מכאן, ש"דרישות הסף" יכולות להיות נמוכות באופן משמעותי, ולכלול גם מקרים בהם, לדוגמא, נאשם נקלע למצב נפשי שאינו מאפשר לו לתקשר כראוי עם סניגורו בעקבות שימוש מאסיבי בסמים.

ראוי לציין כי על פי רוב, מצב נפשי שאינו מאפשר ניהול משפט והוא אינו תוצאה של מחלת נפש כהגדרתה בפסיקה אלא נובע משימוש בסמים )וזוהי הסיטואציה השגרתית ביותר(, הוא מצב זמני והמציאות מלמדת כי ברובם של המקרים ההליכים מופסקים לתקופה קצרה בלבד ומתחדשים לאחר שהשפעת הסמים נחלשת ומצבו של הנאשם משתפר.

פסיקת בתי המשפט התייחסה לחשש שמא הגדרה גמישה וקלה יותר ל"מחלת נפש" תפגע באינטרס הציבורי בהעמדת עבריינים לדין אולם סבורני כי החשש מופחת באופן משמעותי באותם מקרים בהם נבחנת שאלת הכשירות הדיונית בלבד, אשר יכולה להוביל, לכל היותר, לדחיית המשפט ומתן טיפול רפואי כפוי. דומני שלא בכדי רוב התייחסויותיו של בית המשפט העליון לאותו חשש ניתנו במסגרת דיונים בטענת אי שפיות ולא בשאלת הכשירות הדיונית.

 

נימוק שלישי שיקולי יעילות מצדיקים הותרת "קרבות המומחים" לזירה המשמעותית, היא הזירה בה תתברר -טענת אי השפיות )אם קיימת(, שכן בחלק גדול מן המקרים, דיון ארוך ומורכב בשאלת הכשירות הדיונית ממילא צפוי להפוך לבלתי רלוונטי תוך מספר ימים או שבועות עם ההטבה u1489 במצבו של הנאשם.

כפי שציינתי לעיל, באותם מקרים בהם הנאשם אינו מסוגל לעמוד לדין, די לעיתים בפרק זמן קצר על מנת להוביל להטבה המיוחלת ולאפשר את ניהול המשפט. בנסיבות אלה, ובאותם מקרים בהם התביעה מסכימה כי מצבו של הנאשם אינו מאפשר לנהל משפט, סבורני כי קיומו של דיון ארוך ומורכב בשאלת תחולתו של התנאי השני, דהיינו -בשאלת הסיבה להיעדר מסוגלותו של הנאשם לעמוד לדין, פחות רצוי, וברוב המקרים ממילא יהפוך לבלתי רלוונטי עם ההטבה הצפויה במצבו של הנאשם. זאת ועוד, דווקא אותם מקרים בהם יופסקו ההליכים ומצבו של הנאשם לא ישתפר משך תקופה ארוכה חרף היותו מטופל, יכולים להתיישב יותר עם קיומה של מחלת נפש מאשר סיבה אחרת שהביאה לאי הכשירות הדיונית.

 

סיכום

השילוב בין הנימוקים שפורטו לעיל, מוביל למסקנה כי שעה שבית המשפט בוחן את כשירותו הדיונית של נאשם, ועל מנת שלא לפגוע בזכות להליך הוגן, בדיקתו צריכה להתמקד בתנאי המרכזי הקבוע בסעיף 171 לחסד"פ -שאלת יכולתו של הנאשם לעמוד לדין, לתפקד כראוי כדי להתגונן נגד האשמה ולקחת חלק פעיל בהליך המשפטי.

באשר לתנאי השני המתחייב על פי החוק והפסיקה, דהיינו, היותה של מחלת נפש העומדת בבסיס היעדר המסוגלות לעמוד לדין, מדובר בתנאי נלווה, אשר יש לפרשו באופן גמיש ורחב יותר, כך שניתן יהיה לראות בתסמינים שונים ומגוונים היכולים להתיישב גם עם מחלת נפש )אך לא בהכרח( ככאלה החוסים תחת הגדרת

"מחלת נפש".

 

איתי פרוסט, עו"ד | ממונה על עניינים פליליים (ראש צוות כלכלי) בפרקליטות מחוז תל-אביב פלילי

 | 03-6970222 :Tel| פנימי Fax: 03-6919108| 192 

[email protected]

חישבו על איכות הסביבה בטרם תדפיסו מייל זה  P

 

הודעת דואר אלקטרוני זו והקבצים המצורפים לה נועדו באופן בלעדי לידיעתו של הנמען והם עשויים להכיל מידע סודי המוגן מכוח חוק. קריאת תוכן הודעה זו וצרופותיה, הפצתם, שליחתם, הדפסתם ו/או כל שימוש אחר בהם וכן הסתמכות על תוכנם, על ידי אדם  ו/או גוף שאינם הנמען של הודעה זו הינם אסורים בהחלט. אם קבלתם הודעה זו בטעות, אנא צרו קשר עם השולח בטלפון האמור לעיל והשמידו את ההודעה וצרופותיה ממחשבכם מבלי לעשות בהם כל שימוש. תודה