גלית שלום
טענת הסניגורית כי "האישה לא הייתה רשאית למסור את היומן", מה פשרה. מאיזו בחינה היא לא הייתה רשאית? מה מקור האיסור למסור למשטרה?
ואם אדם המחזיק חפץ של אחר, מוסר את החפץ למשטרה, ללא רשות בעליו של החפץ. האם בכך ניטל מהחפץ ערכו הראייתי? על בסיס מה?
על מה מבוססת הטענה?
יש כאן המצאה של חיסיון בדומה לחיסיון לטובת הציבור וחיסיון עו"ד לפי פקודת הראיות.
אף אם החשוד לא חייב היה ולמסור את היומן לו התבקש, כאמור בהלכת לגזיאל הנזכרת, משנמסר היומן למשטרה, מרצונו של המוסר, ואין מדובר במי שחייב בחיסיון כלפי החשוד,
כמו עורך דין, הרי מדובר בראיה קבילה לחלוטין.
האבחנה בין התוכן לבין החפץ נראית בעיני טענה משנית. העיקר הוא שהיומן נמסר למשטרה ע"י מי שהחזיק בו, ללא הפרה של חיסיון על פי דין.
נעם עוזיאל, עו"ד |
פרקליטות מחוז ת"א (מיסוי וכלכלה)
טל': 073-3736033 | נייד: 050-6216713 |
פקס': 02-6462735
From: Efrati Galit
Sent: Monday, February 23, 2015 1:43 PM
To: Praklitut Plilit - All
Subject: שאלה בנושא חיסיון מפני הפללה עצמית
אודה להתייחסותכם לסיטואציה הבאה:
חשוד נחקר בחשד לזיוף מסמכים. מסר כתב יד מוכתב. מז"פ בקשו גם כתב יד באקראי והחוקרים פנו לאישתו בנפרד (היו בהליכי גירושין) ובקשו ממנה מסמכים בכתב ידו (פנו לאישה ככל הנראה
כיוון שהחשוד היה במעצר בית בגין עבירה אחרת בבית הוריו בעיר אחרת).
האישה הביאה יומן של החשוד והחוקרים לקחו מספר דפים מתוכו כדוגמאות כתב יד באקראי. על סמך דוגמאות אלו ערכו חוו"ד מז"פ לפיה נמצאה זהות בין דוגמאות כתב היד של החשוד לכתב היד
על הטפסים, בידה שאינה מותירה ספק כי כתב היד בטפסים נכתב על ידו.
כעת טוענת הסניגורית כי האישה לא היתה רשאית למסור את היומן של החשוד למשטרה ללא אישורו וכי לחשוד זכות לחיסיון מפני הפללה עצמית, ולכן אין כל ערך לחוו"ד מז"פ שהסתמכה על הדוגמאות.
הפנתה לפס"ד לגזיאל (ע.פ. 4574/99) ולפסה"ד בעניין גלעד שרון שסירב למסור מסמכים למשטרה.
השאלה: האם בסיטואציה הנ"ל, כאשר לא נעשה שימוש במסמכים לעצם תוכנם אלא רק כדוגמאות לעריכת חוו"ד עומדת לחשוד הזכות לחיסיון מפני הפללה עצמית?
נודה לתובנות
גלית אפרתי, פמת"א