חברות וחברים יקרים - יישר כוח ענק. בניהול ההליך הזה ביטאתם כמה וכמה מערכי
הפרקליטות: מקצועיות, נחישות, ורעות.
המטרה לא מקדשת כידוע את כל האמצעים, אבל המשימה הזו דרשה הרבה משאבים, שהחלטנו להשקיע אותם, בשל החשיבות המיוחדת של התיק.
הסכומים הגדולים שבהם מדובר אינם ממצים את הסיבות שבגינן התיק הזה חשוב כל כך. הנחישות שגילינו כאן, היא פן של המשילות של מדינת ישראל כלפי כל חלקי הציבור. היו
בוודאי כאלה שציפו לראות התקפלות, הסדר מקל, או כל דרך אחרת שבה חשב שהמדינה תנהג במי שמועל באמונה ומרמה אותה.
צריך רֵעות כדי לנהל הליך כזה כמה שנים. בשלבים קריטיים בתיק, קיבלתם סיוע ממחלקה שלמה, שהתגייסה להתמודד עם קשיים לוגיסטיים, ועם העומס, ובתיק השתלבו כמה פרקליטים
שסייעו בחקירת עדים בודדים. בדרך היו קשיים מיוחדים (יישום ההחלטה הקשה על רשימות חומר חקירה) ועוד הישגים חשובים (לדוגמה, ההחלטה על קבלת אמרות חוץ לפי ס' 10א(ב), בנסיבות שבהן לא היו החלטות כאלה בעבר).
אני מצטרף לכל התודות שבהן סיימתם את המייל שלכם,
ובעיקר התודה לטל פרג'ון, שנשא בעומס, ובאחריות היתרה של ראש הצוות, בתקופות העמוסות, המתסכלות והקריטיות ביותר,
ולשרון בכר-נהון, שהיתה חלק מהצוות לכל אורך התיק עד שהוחלפה על ידי ניר.
תודה מיוחדת לפרקליטות מחוז ירושלים ולרבקה אלקובי: את הרוביקון = הגשת התיק הזה לבית המשפט, את צלחת. גם אם עיצבנו את המשך הדרך - נסמכנו על העבודה הגדולה
והחשובה שעשית, ועשית - כמו שציינה רעות - לבד.
תודה לרעות – הפעם לאדם,
רעות גורדון-כץ. כל התכונות הטובות שגילה הצוות – הן שיקוף שלך ושל אישיותך. כשמך הפרטי כן את, ושם המשפחה שלך מתקשר גם לערך העבודה (א"ד, למי שלא הבין), וגם לעבודת קודש, ומסתבר שזה מחייב. הייתי מוסיף לך עוד שמות שמבטאים נחישות וקור רוח, גם נוכח מאמצי על
שהושקעו כדי להוציאך משלוותך. תכונות יסוד של פרקליטה מובילה, ולא סתם אנחנו כבר מתגעגעים.
ותודה אחרונה
לפרקליט המדינה שעקב וליווה לאורך הדרך הארוכה, שאל והתעניין, בתיק שאין בו נאשם שהוא אישיות ציבורית מרכזית, תיק שאינו זוכה לכותרות, אך זיהית אותו כתיק שמותר לנו (ואנחנו צריכים) להשקיע בו השקעה מיוחדת, ותיק זה היה ראוי היה לאותה התעניינות שלך ולאותו גיבוי
ומנהיגות, ואי אפשר שלא להזכיר גם את מה שהתבטא במפגש לילי עם הצוות, תוך כדי כתיבת הסיכומים.
דן