תוכן העניינים עליון 1   [תכנון ובנייה] ברמ 4367/16 אהרון מאיר נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה הוד השרון (עליון; ע' פוגלמן, נ' סולברג, ד' ברק ארז; 25/03/18) - 17 ע' אם נוכחה ועדת הערר לתכנון ובנייה – פיצויים והיטלי השבחה לראות כי שומת היטל השבחה צפויה להביא לחיוב יתר על רקע השבחה שכבר שולם בגינה היטל בעבר, מוסמכת היא להורות על הפחתת הסכום שנגבה ביתר מסך היטל ההשבחה שנקבע. תכנון ובנייה – היטל השבחה – ועדת ערר תכנון ובנייה – היטל השבחה – גבייתו 2   [עבודה] [משפט מינהלי] בגץ 1406/18 חגאי בן דוד נ' בית הדין האזורי לעבודה באר שבע (עליון; א' שהם, ד' מינץ, י' אלרון; 25/03/18) - 7 ע' נדחתה על הסף עתירה – בעניין פס"ד של ביה"ד הארצי לעבודה, בגדרו נדחה ערעור על פסק דין של בית דין אזורי לעבודה אשר נסוב בעיקרו על חיובו בתשלום שעות נוספות למשיב 3 בהסתמך על תיקון 24 לחוק הגנת השכר – בהיעדר עילה להתערבות בהכרעותיו של ביה"ד הארצי לעבודה. עבודה – בית-הדין הארצי לעבודה – התערבות בגץ משפט מינהלי – בגץ – סמכותו עבודה – שעות עבודה ומנוחה – שעות נוספות 3   [דיון אזרחי] רעא 7025/17 אחים המאם הובלות ומסחר בע"מ נ' מחזור פלדה בע"מ (עליון; י' דנציגר; 25/03/18) - 6 ע' ביהמ"ש רשאי לשוב ולעיין בצו זמני שהוצא בהינתן שינוי נסיבות, גילוי עובדות חדשות או אם נמצא כי לא היה מוצדק מלכתחילה לתת את הצו. דיון אזרחי – סעדים זמניים – רשות ערעור דיון אזרחי – סעדים זמניים – עיון מחדש דיון אזרחי – סעדים זמניים – עיקול זמני 4   [דיון פלילי] בשפ 1983/18 מדינת ישראל נ' יוסי טויל (עליון; ג' קרא; 25/03/18) - 10 ע' התקבלה בקשה להארכת מעצר. למשיבים כולם חלק מרכזי בפרשה המפורטת בכתב האישום ועבירות הסמים המיוחסות להם מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(ג)(3) לחוק המעצרים. ככלל במקרים אלו אין להורות על שחרור לחלופת מעצר אלא במקרים חריגים. מעיון בטענות הצדדים ובתסקירים, לא נמצא כי בנקודת הזמן הנוכחית השתנה האיזון באופן שמטה את הכף לעבר שחרורם לחלופת מעצר או שמצדיק מתן הוראה על מעצרם בפיקוח אלקטרוני. דיון פלילי – מעצר – הארכתו 5   [בתי סוהר] רעב 2342/18 ראתב סביחאת נ' ועדת השחרורים (עליון; י' עמית; 23/03/18) - 7 ע' אמת, השימוש בסעיף 10(א) לחוק שחרור על-תנאי ממאסר צריך להיעשות במשורה, במקרים חריגים בלבד. בנוסף, החוק עצמו מורה כי משקלו של האינטרס הציבורי הולך ופוחת ככל שמתקרב מועד השחרור המקורי. ברם, מנגד, נסיבותיו של המקרה הנדון מעידות על חומרה יתרה, אשר עשויה להצדיק שימוש בהוראת סעיף 10(א), ומכל מקום קשה למצוא עילה למתן רשות ערעור בהיבט זה. בתי סוהר – עתירת אסיר – רשות ערעור בתי סוהר – אסירים – שחרור מוקדם 6   [בתי-משפט] עפ 2078/18 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; א' חיות; 22/03/18) - 5 ע' הבעת מורת רוח של ביהמ"ש מהתנהלות המערער במסגרת עדותו ומתן הסבר כי באם תִשנה היא עלולה להוביל למעצרו, אינם מקימים, כשלעצמם, עילת פסלות. אף האמירה "תמתין בבקשה, רוצים לקחת אותך לחקירה", אינה מקימה עילת פסלות בנסיבות העניין. בתי-משפט – שופטים – פסילה בתי-משפט – פסלות שופט – טעמי הפסלות בתי-משפט – שופטים – פסלותם 7   [דיון פלילי] [תעבורה] רעפ 3844/17 רחמים דרשן נ' מדינת ישראל (עליון; ח' מלצר; 22/03/18) - 6 ע' הבקשה דנא אינה מעלה שאלה משפטית עקרונית ומתמקדת כולה בעניינו הפרטני של המבקש. יתר על כן, הבקשה עניינה בטענות עובדתיות לפיהן המבקש חנה את רכבו לאחר "צומת", ובכגון דא לא בנקל תתערב ערכאת הערעור, קל וחומר במסגרת בר"ע. דיון פלילי ‏–‏ ערעור ‏–‏ רשות ערעור דיון פלילי ‏–‏ ערעור ‏–‏ אי-התערבות בממצאים עובדתיים תעבורה ‏–‏ עבירות ‏–‏ חניית רכב 8   [משפט מינהלי] [בתי סוהר] בגץ 10030/17 יוסף בן ברוך נ' הממונה על עבודות שירות, מפקדת מחוז דרום (עליון; י' עמית, א' שהם, ד' ברק ארז; 22/03/18) - 6 ע' כלל הוא כי כאשר לא מוצו ההליכים ע"י העותר קודם להגשת העתירה, בדרך של פנייה לרשות המוסמכת, תידחה העתירה על הסף. במקרה הנדון, על העותר היה לפנות בכתב, באופן ישיר ומסודר ובדרכים המקובלות, לוועדת השחרורים על מנת שתקבל החלטה בעניינו. משפט מינהלי – בגץ – אי מיצוי הליכים בתי סוהר – אסירים – שחרור מוקדם עבודה ארצי 9   [עבודה] עבל (ארצי) 53182-02-17 מרדכי אביטן נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; לאה גליקסמן, חני אופק גנדלר, אילן סופר, נ.צ: נתן מאיר, עמית שטרייט; 13/03/18) - 7 ע' ביה"ד פסק כי, בנסיבות מקרה זה יש מקום לחרוג מהכלל שלפיו ערכאת הערעור לא מתערבת בקביעתה העובדתית של הערכאה הדיונית, וכי על יסוד ראיות שביה"ד האזורי לא נתן להן משקל, יש לקבוע כי ויכוח שאירע למערער בעבודתו והמתח עד לפגישה בעניין, הם בגדר "אירוע חריג" בעבודה. עבודה – תאונת עבודה – אירוע חריג עבודה – בית-הדין לעבודה – ביקורת שיפוטית עבודה אזורי 10   [ביטוח לאומי] בל (ת"א) 14180-05-16 שירלי בן אנו-בכר נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; רוית צדיק; 19/03/18) - 10 ע' התובעת הינה עצמאית ובמקביל עבדה בחברות משפחתיות של דודיה. לפי הגדרת המונח 'בן משפחה' בחוק הביטוח הלאומי, העסקת התובעת באמצעות חברה בבעלות דודה אינה בגדר קרבה משפחתית, שכן לא מדובר בקרבה מדרגה ראשונה כהגדרת החוק. מכל מקום, לפני צאתה לשמירת הריון, התובעת עבדה כשכירה בחברה שבבעלות דודה, ועל כן על בסיס השכר לחישוב דמי לידה להם היא זכאית יהיה הכנסותיה כעצמאית וכשכירה. ביטוח לאומי – דמי לידה – חישובם 11   [עבודה] סעש (ב"ש) 31150-09-17 אלקטרה דנקו בע"מ נ' SULIMAN ALMAN (עבודה; רעות אייד; 19/03/18) - 6 ע' לפי תקנה 116א(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תובע שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות שאמנת האג חלה עליה, יפקיד ערובה לתשלום הוצאות הנתבע, אלא אם הראה ראשית ראיה להוכחת תביעתו או כי הנתבע יוכל להיפרע הוצאותיו ממנו או מטעמים מיוחדים שיירשמו; המשיב אינו עומד בתנאי התקנה, ובאיזון שבין זכות המשיב לגישה לערכאות וזכות המבקשת שלא להיגרר להליכי סרק ולפרוע הוצאותיה ככל שתביעת המשיב תידחה, יש להטיל על המשיב הפקדת ערובה בסך של 2,000 ₪. עבודה – סדרי דין – חיוב תובע בהפקדת ערובה עבודה – בית-הדין לעבודה – סדרי דין עבודה – זכויות – זכות הגישה לערכאות משפטיות 12   [עבודה] בל (ת"א) 41145-06-15 נורמן נחום לוריא נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; מירב קליימן; 18/03/18) - 13 ע' ביה"ד דחה את תביעת התובע, מגדל אתרוגים בעברו, להכיר בפגיעה בברכיו, כפגיעה בעבודה, לפי תורת המיקרוטראומה, נוכח חוות דעתו של המומחה הרפואי שמונה בתיק, אשר שלל קשר סיבתי בין בדרך של גרימה ובין בדרך של החמרה, בין תנאי עבודתו של התובע למחלתו הניוונית בברכיו. עבודה – תאונת עבודה – מיקרוטראומה עבודה – תאונת עבודה – הוכחת קשר סיבתי עבודה – תאונת עבודה – מומחים רפואיים 13   [ביטוח לאומי] בל (י-ם) 19502-04-16 שלמה בן לולו נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; יפה שטיין; 13/03/18) - 9 ע' ביה"ד פסק כי, יש לראות במר אסרף כ"מורשה נהיגה" של התובע, בהתאם להגדרה שבהסכם הניידות, על אף שאינו גר עם התובע, על אף שאינו" בן משפחה" כנדרש בהסכם הניידות, ועל אף שלתובע יש מטפלת זרה, שכן הוא גר בסמיכות אל התובע, עומד לרשותו שעות רבות בשבוע ומספק לתובע את צרכיו בתחום ההתניידות. ביטוח לאומי – גימלאות – גימלת ניידות רכב ביטוח לאומי – נכות – הגבלת ניידות ביטוח לאומי – הסכמים – הסכם ניידות 14   [עבודה] סעש (ת"א) 7681-02-13 איליושה שמחייב נ' עמותת חזון עמוס לוד (עבודה; אורן שגב; 11/03/18) - 16 ע' ביה"ד פסק כי, אשתו המנוחה של התובע הועסקה ברצף על ידי שלוש הנתבעות באותו מקום עבודה, כי לא הוכח שהמנוחה חתמה על כתב ויתור וסילוק, וכי התובע זכאי לפיצויי פיטורים, לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך של 5,000 ₪ ולפדיון דמי הבראה, בניכוי סכומים ששולמו. עבודה – מעביד – מיהו המעביד עבודה – מעביד – מעביד במשותף עבודה – פיצויי פיטורין – זכאות עבודה – פיצויי פיטורין – פיצויי הלנה מחוזי 15   [דיון פלילי] עפ (נצ') 55562-01-18 יצחק קריספיל נ' מדינת ישראל (מחוזי; אסתר הלמן, יפעת שיטרית, סאאב דבור; 20/03/18) - 22 ע' אין מקום להתערב בהרשעת המערער בעבירות תקיפה הגורמת חבלה של ממש, איומים ותקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, או בעונש שהושת עליו. דיון פלילי – ערעור – הרשעה דיון פלילי – ערעור – עונש 16   [חברות] פרק (י-ם) 72712-01-18 אלידורי מתקני מיון ומחזור בע"מ נ' אלידורי תעבורה וסחר בע"מ (מחוזי; אביגדור דורות; 20/03/18) - 8 ע' נדחתה בקשה למינוי מפרק זמני לחברה. לעניין עילת הפירוק, מדובר במחלוקת כנה בדבר חוב השנוי במחלוקת ולא הונחה תשתית עובדתית לטענת חדלות הפירעון או הברחת נכסי החברה. גם מאזן הנוחות נוטה לטובת בעלי החברה ומנהלה. חברות – פירוק – מפרק זמני 17   [דיון אזרחי] עא (ת"א) 21388-02-17 עו"ד אורן חן נ' י. הייפלר הפקות ותקשורת (2000) בע"מ (מחוזי; שבח יהודית, יונה אטדגי, ירדנה סרוסי; 18/03/18) - 15 ע' בדין דחה בית המשפט קמא את תביעת המערער בטרם שמיעת ראיות, משתביעתו התיישנה ומשקיים לגביה מעשה בית דין. דיון אזרחי – דחיית תובענה – על הסף דיון אזרחי – התיישנות – קיומה דיון אזרחי – מעשה-בית-דין – קיומו 18   [פשיטת רגל] פשר (ת"א) 4389-12-09 עו"ד ארז חבר, נאמן לנכסי החייב אייל סלור (בפשיטת רגל) נ' אביבה סלור (מחוזי; חגי ברנר; 18/03/18) - 15 ע' הלכת כובשי, שעניינה בפירוק שיתוף בבית החייב ואשתו, חלה לא רק על חייבים המצויים בהליכי הוצאה לפועל אלא גם על חייבים שיזמו הליך פשיטת רגל, קל וחומר על חייבים שההליך נכפה עליהם על ידי נושה. במקרה דנן, דירת החייב תימכר כתפוסה וגרושתו תהיה לדיירת מוגנת. פשיטת רגל – הליכי פשיטת רגל – מימוש נכס פשיטת רגל – כינוס נכסים – הגנת בית המגורים פשיטת רגל – פושט רגל – מימוש דירת המגורים 19   [דיון אזרחי] הפ (ב"ש) 44377-01-18 ש.י.א רפאל פרויקטים בע"מ נ' עיריית באר שבע (מחוזי; יעל רז לוי; 18/03/18) - 11 ע' בית המשפט הורה על סילוק המרצת פתיחה על הסף בהעדר סמכות עניינית, שכן המדובר ב"ענייני מכרזים" המצויים בסמכות בית המשפט לעניינים מנהליים. כמו כן, המדובר בעתירה מוקדמת, בהליך הלוקה באי מיצוי הליכים ואין למבקשת זכות עמידה. דיון אזרחי – סילוק על הסף – קבלתו דיון אזרחי – מחיקה – על הסף דיון אזרחי – סמכות – עניינית 20   [ביטוח] עא (ת"א) 37231-10-16 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' ק. ל (מחוזי; ישעיהו שנלר, ד"ר קובי ורדי, עינת רביד; 15/03/18) - 18 ע' נדחתה טענתה של חברת הביטוח, שלפיה התנהלותו של "המבוטח", אינה מהווה רק "אשם תורם", אלא ניתוק הקשר הסיבתי בין רשלנותה, בשל התנהלות סוכן הביטוח, לבין מצבו של המבוטח שנותר ללא ביטוח כנגד תביעת הרשלנות המקצועית. נפסק, כי חובת ההסבר והגילוי של הפוליסה היא משמעותית במידה כזו שאין מקום לנתק את חברת הביטוח מכל קשר סיבתי משפטי. ביטוח – חברת ביטוח – חבותה ביטוח – חברת ביטוח – חובת הגילוי 21   [בנקאות] עא (ת"א) 6800-11-15 יוסף קורקוס נ' בנק מזרחי-טפחות (מחוזי; ישעיהו שנלר, קובי ורדי, עינת רביד; 15/03/18) - 12 ע' בית המשפט קיבל את ערעור המערער בנושא הקשור בריבית שנפסק לטובת המשיב 1 – הבנק. נפסק, כי הבנק פעל באופן שסותר את חובת הזהירות והאמון המוטלת עליו, עת בחר לא לממש הפיקדון תוך זמן סביר. בנקאות – יחסי בנק-לקוח – חובת הנאמנות של בנק כלפי לקוחותיו 22   [נזיקין] תא (מרכז) 53580-05-12 פלוני (קטין) נ' שירותי בריאות כללית (מחוזי; בלהה טולקובסקי; 15/03/18) - 60 ע' בית המשפט אמד את נזקי הקטין בגין רשלנות רפואית בניהול לידתו. נפסק, בין היתר, כי יש להפחית את ריבית ההיוון המשמשת לחישוב פיצויים המיועדים לספק את צרכיו של הניזוק למשך שנים רבות ל- 2% לשנה. נזיקין – פיצויים – בגין נזקי גוף נזיקין – פיצויים – נזיקים עתידיים לקטין נזיקין – פיצויים בגין נזקי גוף – חישובם 23   [מקרקעין] תא (מרכז) 25117-06-15 אילות השקעות בנכסים (רחובות מערב) 1992 בע"מ נ' נציגות הבית המשותף שבחלקות 547 ו- 548 בגוש 6428 ו ואחרים (מחוזי; דפנה בלטמן קדראי; 13/03/18) - 17 ע' בית המשפט דחה תביעה שעניינה בשינוי תקנון של בית משותף באופן שיאפשר לתובעת לעשות שימוש ולגשת לפיר אשר הוצמד לאגף המגורים, לצורך התקנת והפעלת מנדף. בתוך כך, נפסק, כי התובעת לא הוכיחה עילה לשינוי התקנון. מקרקעין – בתים משותפים – תקנון מקרקעין – בתים משותפים – רכוש משותף 24   [דיון אזרחי] עא (ת"א) 17365-02-17 טובה לוריא נ' יואב טלגם (מחוזי; שנלר, ורדי, רביד; 13/03/18) - 16 ע' נדחה, על פי דעת רוב, ערעור המערערים על פסק דינו של בית משפט השלום שדחה את בקשת הרשות להתגונן שהגישו. נפסק, כי ההגנה שהציגו המערערים היא הגנת בדים תרתי משמע. דיון אזרחי – סדר דין מקוצר – בקשת רשות להתגונן 25   [דיון פלילי] מת (מרכז) 4586-11-17 מדינת ישראל נ' אפרים אנטנך (מחוזי; עמי קובו; 13/03/18) - 19 ע' בית המשפט קבע, כי המבקשת הוכיחה, במסגרת קשתה למעצר המשיבים עד תום ההליכים, קיומה של תשתית ראייתית לכאורית בעוצמה מספקת, ואולם התגלתה חולשה ראייתית כלשהי, בנוגע לעבירה אחת היא החטיפה. דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – ראיות לכאורה שלום 26   [עונשין] תפ (י-ם) 29549-03-16 מדינת ישראל נ' אדם דוסתארה (שלום; ג'ויה סקפה שפירא; 20/03/18) - 6 ע' בית המשפט הרשיע את הנאשם בעבירת איומים. נדחתה טענת ההגנה, לפיה עבירת האיומים דורשת הסתברות להתממשות האיום. עונשין – עבירות – איום 27   [עונשין] תפ (נת') 19228-04-16 מדינת ישראל נ' פלוני (שלום; הדס רוזנברג שיינרט; 15/03/18) - 16 ע' בית המשפט גזר את דינו של נאשם שהורשע בעבירה של מעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה 14. הוטלו על הנאשם 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל, לצד עונשים נלווים. עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות מין בקטינים 28   [דיון אזרחי] תא (עכו) 24460-07-15 פתחי יונס נ' ע.כ.י למסגרות וקונסטרוקציה בע"מ (שלום; דנה עופר; 15/03/18) - 4 ע' בית המשפט דחה בקשה לפטור את התובע מהגשת חוות דעת רפואית מטעמו. נקבע כי לא הוכח חסרון כיס של התובע. דיון אזרחי – מומחים רפואיים – פטור מהגשת חוות-דעת 29   [ביטוח] עשא (ת"א) 64555-06-16 בינה - סוכנות לביטוח (2002) בע"מ נ' מדינת ישראל (שלום; רחל ערקובי; 12/03/18) - 24 ע' נדחה ערעור על החלטת הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר להטיל על המערערים עיצום כספי בסך של 945,000 ₪. ביטוח – פיקוח על עסקי ביטוח – ענישה משמעתית 30   [נזיקין] תא (טב') 64593-01-15 סאהר בסול נ' נג'דיה בסול (שלום; ברכה לכמן; 08/02/18) - 18 ע' נקבע כי בהגשת התלונות על התובע ללשכת עורכי הדין בוצע פרסום לשון הרע. בית המשפט הורה לנתבעים לשלם לתובע סך של 25,000 ₪. נזיקין – עוולות – לשון הרע נזיקין – הגנות – תום-לב נזיקין – פיצויים – בגין לשון הרע משפחה 31   [מקרקעין] [נאמנות] [חוזים] תמש (נצ') 35074-12-12 מ.ס' נ' עזבון המנוחה ר.ח' (משפחה; רונית גורביץ; 20/03/18) - 32 ע' תביעה שעניינה במחלוקת בין האחים בדבר מיהות הבעלים של המקרקעין, וזאת על רקע טענת החזקת אותם מקרקעין בנאמנות בידי האם המנוחה שהינה בעליה הרשום לחלופין מכוח הסכם מתנה וייפוי כוח בלתי חוזר שבוטלו בהטעיה. מקרקעין – זכויות במקרקעין – הוכחתן נאמנות – יחסי נאמנות – היעדרם חוזים – חתימה – זיוף 32   [אגודות שיתופיות] [חוזים] [מקרקעין] תמש (י-ם) 2991-01-14 י' ח' נ' א' נ' ח' (משפחה; אורית בן דור ליבל; 15/03/18) - 29 ע' התובע לא מונה באופן פורמאלי כבן ממשיך ביחסים מול המוסדות המיישבים, ולא נערך כל הסכם בכתב בינו לבין המנוח והנתבעת. ואולם, הוכחה קיומה של הסכמה "פנים משפחתית", בין המנוח והנתבעת מצד אחד, לבין התובע, לפיה הוסכם על העברת הזכויות במשק לידי התובע לאחר אריכות ימיהם של המנוח והנתבעת כבן ממשיך ובתמורה התחייב התובע להישאר לגור במשק, לטפל ולעבוד בו וכן לסייע למנוח ולנתבעת. משהתובע מילא אחר מרבית התחייבותו, נפסק כי במישור היחסים החוזיים שבין הצדדים להסכם המשפחתי, יש לראות כעיקרון את ההסכם כתקף. אגודות שיתופיות – מושב – העברת זכות חכירה במשק חוזים – חוזה בעל-פה – תוקפו מקרקעין – זכויות במקרקעין – בר-רשות אגודות שיתופיות – מושב – בן ממשיך חוזים – מתנה – חזרה ממתנה כתבי טענות 33   עפת (חי') 33032-01-18 עומר מורה - ב"כ עו"ד פדל מרה נ' מדינת ישראל (כתבי טענות; ; 15/01/18) - 11 ע' ביום 23.11.2016 הואשם המערער בביצוע עבירה של נהיגה ברכב, בדרך שאינה עירונית עם שטח הפרדה בנוי בה מותרת מהירות מרבית של 90 קמ"ש, במהירות של 137 קמ"ש, וזאת בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 196 34   תא (נצ') 303-05-15 עמותת אלאחווה למען הקשיש - ב"כ עו"ד ח'אלד ח'ליליה נ' עיריית נצרת (כתבי טענות; ; 01/01/18) - 16 ע' תביעת התובעת –עמותה רשומה, אשר ע"פ הנטען בתביעה, נותנת שירות לזקנים בנצרת, למתן צווי מניעה על פיהם יאסר על הנתבעת –עירית נצרת לבצע כל שינוי במבנה מרכז יום לקשיש המצוי בשכונה המזרחית בנצרת, גוש 16513 חלקה 96 וייאסר עליה להיכנס למבנה ללא תיאום מראש 35   תאק (ת"א) 552-07-17 מטריקס אי. טי בע"מ - ב"כ עו"ד גילי שחמון נ' סופרקום בע"מ ח (כתבי טענות; ורדה שוורץ; 01/01/18) - 9 ע' התובעת הגישה כנגד הנתבעת בקשה לביצוע תובענה על סכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל לגביית סך של 39,278 ₪ בגין שירותי כוח אדם שניתנו לנתבעת ולא שולמו

עליון

1   [תכנון ובנייה] ברמ 4367/16 אהרון מאיר נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה הוד השרון (עליון; ע' פוגלמן, נ' סולברג, ד' ברק ארז; 25/03/18) - 17 ע' עו"ד: עזרא קוקיא, ארז שפירא, כרמית פרוסט, רנאד עיד אם נוכחה ועדת הערר לתכנון ובנייה – פיצויים והיטלי השבחה לראות כי שומת היטל השבחה צפויה להביא לחיוב יתר על רקע השבחה שכבר שולם בגינה היטל בעבר, מוסמכת היא להורות על הפחתת הסכום שנגבה ביתר מסך היטל ההשבחה שנקבע. תכנון ובנייה – היטל השבחה – ועדת ערר תכנון ובנייה – היטל השבחה – גבייתו . האם מוסמכת ועדת הערר לתכנון ובנייה – פיצויים והיטלי השבחה להורות על הפחתת סכום היטל השבחה שנקבע בשומה בנימוק שגביית מלוא הסכום תביא לגביית יתר? זו השאלה המתעוררת בהליך הנדון. . ביהמ"ש העליון דן בבקשה כבערעור וקיבל את הערעור (אופן קבלת הערעור – ברוב דיעות): השופט פוגלמן – הוראות חוק התו"ב מקנות לוועדת הערר סמכות רחבה לדון ולהחליט בערר על החלטות בעניין היטל השבחה לפי פרק ח'1, המורה כי היטל השבחה ייגבה בשיעור, בתנאים ובדרכים שנקבעו בתוספת השלישית ועל פיה. הוראות אלו אינן מפרטות את העילות ואת הנימוקים בגינם רשאית ועדת הערר להתערב בשומת היטל השבחה העומדת לבחינתה, אך ברור מהן כי הוועדה מוסמכת לבחון את התאמת ההחלטה בעניין היטל השבחה להוראות התוספת השלישית בכללן. לשון רחבה זו תוחמת את גדר שק"ד הוועדה אל השיקולים העולים מן התוספת השלישית, אך בגדר אלה אינה מגבילה את עילות ההתערבות. בנתון לכך, יש להוסיף ולפרש את סמכות ועדת הערר באופן שיטיב להגשים את תכלית ההסדר בדבר היטל השבחה וישקף את מכלול המטרות, הערכים, המדיניות והפונקציות החברתיות שדבר החקיקה מבקש להגשים. היטל השבחה הוא היטל המוטל בגין עליית שווים של מקרקעין עקב פעולה תכנונית המנויה בסעיף 1(א) לתוספת השלישית, ובגין עליית ערך זו בלבד. היטל ההשבחה נועד להגשים תכלית של צדק חברתי במובן זה שבעל מקרקעין שהתעשר עקב פעולה תכנונית של הרשות שמומנה מכספי הציבור נדרש לשתף את הרשות ואת הציבור בעושר שצמח לו ולהשיב לקופת הרשות היטל המשמש את הרשות להכנת תכניות ולביצוען. נוכח התכלית האמורה, מאליו נובע כי באין התעשרות אין היטל; וכי בגין התעשרות אחת יש לגבות היטל השבחה אחד. גבייה ביתר של היטל שאינה נסמכת על התעשרות ממשית לכן אינה מגשימה את תכלית הצדק החברתי כאמור. ככל מס, גם את היטל ההשבחה יש לגבות באופן שיבטיח גביית מס אמת שמשמעו כי על הרשות לגבות מבעל המקרקעין את שיעורו המדויק של היטל ההשבחה המגיע ממנו בגין התעשרותו. גם מטעם זה אין לאפשר גביית היטל השבחה ביתר. צדו השני של המטבע הוא כי גבייה כאמור מובילה להתעשרות הרשות שלא כדין. התעשרות כאמור נוגדת את חובת ההגינות הבסיסית של הרשות ואינה יכולה לעמוד. על רקע זה כבר נפסק כי רשות שגבתה היטל השבחה בגין תכנית מתאר שפקעה חייבת להשיב לאזרח את סכום ההיטל שנגבה, שכן ההתעשרות שהצדיקה את גביית ההיטל לכתחילה אינה עומדת עוד. ואם אלו הם פני הדברים מקום שכבר נגבה היטל השבחה כדין, הרי שהדברים הם בבחינת קל וחומר בנקודת הזמן בה טרם נגבה ההיטל. אך מובן הוא כי יש להימנע מגביית היטל השבחה בנסיבות בהן ברור כי מדובר בהיטל יתר שיעשיר את קופת הרשות שלא כדין והיא תידרש להשיבו. אם כן, ועדת הערר מוסמכת להתערב בשומת היטל השבחה מנימוקים שעניינם הגשמת הוראות התוספת השלישית. כדי להגשים את תכליתו של ההסדר בדבר היטל השבחה הקבוע בתוספת השלישית על ועדת הערר לבחון את השומה שלפניה במבט רחב ותכליתי, כך ששומת השבחה היוצאת תחת ידיה תגשים את תכליותיו האמורות של ההסדר. לפיכך, אם נוכחה ועדת הערר לראות כי שומת היטל השבחה צפויה להביא לחיוב יתר על רקע השבחה שכבר שולם בגינה היטל בעבר, מוסמכת היא להורות על הפחתת הסכום שנגבה ביתר מסך היטל ההשבחה שנקבע. מסקנה זו גם הולמת את מאפייני ועדת הערר כערכאת ביקורת מעין שיפוטית הנהנית ממומחיות בתחומה ואת שיקול הדעת הרחב המסור לה לדון בשאלות שמאיות-מקצועיות כמו גם בשאלות משפטיות. יודגש כי נוכח מאפיינים אלה של ועדת הערר כמו גם שיקולי יעילות והחתירה להימנע מריבוי התדיינויות, לא נמצא כי שיקולי מדיניות מובילים להעדפת מסלול חלופי לפיו תחילה ישולם ההיטל, ואם יתברר לימים ששולם היטל יתר יושב הסכום לאזרח. אין לעודד הגשת תביעות השבה בהינתן חלופה של מיצוי כלל המחלוקות הרלוונטיות בין האזרח לרשות במסגרת הדיון לפני ועדת הערר. במקרה הנדון, יוחזר החזרת הדיון לוועדת הערר כדי שתבחן ותקבע ממצא עובדתי בשאלת קיומו של חיוב ביתר. אם תמצא הוועדה כי אכן כך הדבר, תידרש היא לקבוע את שיעורו המדויק של זה; ותהיה רשאית להורות על הפחתתו מסכום היטל ההשבחה שקבע ברמן. השופטת ברק-ארז – מסכימה. השופט סולברג – אכן, אם נוכחה ועדת הערר לראות כי שומת היטל השבחה צפויה להביא לחיוב יתר על רקע השבחה שכבר שולם בגינה היטל בעבר, מוסמכת היא להורות על הפחתת הסכום שנגבה ביתר מסך היטל ההשבחה שנקבע. ברם, אם שתי השומות עומדות בעינן, מה תועלת לנו בדיון נוסף לפני הוועדה? השבת הדיון אל ועדת הערר משמעה חזרה אל המחלוקות אודות חוסר אחידות בין השומות, אודות ה'מצבים' שלגביהם יש לנקוט במקדמי הפחתה, אודות שינוי מן השומות החלוטות – שלא כדין. כל שניתן לקבוע הוא כי ועדת הערר הייתה מוסמכת להפחית מהיטל ההשבחה עבור התכנית המפורטת (התכנית השנייה), את התשלום בגין רכיב ההשבחה עליו שילם המבקש במסגרת היטל תכנית המתאר (התכנית הראשונה). חזרה למעלה

2   [עבודה] [משפט מינהלי] בגץ 1406/18 חגאי בן דוד נ' בית הדין האזורי לעבודה באר שבע (עליון; א' שהם, ד' מינץ, י' אלרון; 25/03/18) - 7 ע' עו"ד: רסמי זחאלקה, אמיר אזריק נדחתה על הסף עתירה – בעניין פס"ד של ביה"ד הארצי לעבודה, בגדרו נדחה ערעור על פסק דין של בית דין אזורי לעבודה אשר נסוב בעיקרו על חיובו בתשלום שעות נוספות למשיב 3 בהסתמך על תיקון 24 לחוק הגנת השכר – בהיעדר עילה להתערבות בהכרעותיו של ביה"ד הארצי לעבודה. עבודה – בית-הדין הארצי לעבודה – התערבות בגץ משפט מינהלי – בגץ – סמכותו עבודה – שעות עבודה ומנוחה – שעות נוספות . עתירה בעניין פס"ד של ביה"ד הארצי לעבודה, בגדרו נדחה ערעור על פסק דין של בית דין אזורי לעבודה אשר נסוב בעיקרו על חיובו בתשלום שעות נוספות למשיב 3 בהסתמך על סעיף 26ב לחוק הגנת השכר, שנוסף במסגרת תיקון 24 לחוק ובהסתמך על ע"ע (ארצי) 15546-05-11 (להלן: הלכת בוסקילה). העותר עתר בעתירתו לביטול החיובים שהושתו עליו בפסק דינו של ביה"ד האזורי, שאושר על-ידי ביה"ד הארצי, וכן הלין על החלטתו של ביה"ד הארצי שלא לאפשר את הגשת ראיות נוספות בערעור. . בג"ץ (מפי השופט י' אלרון) דחה את העתירה על הסף מהטעמים הבאים: מושכלת יסוד היא כי בימ"ש זה אינו יושב כערכאת ערעור על הכרעותיו של ביה"ד הארצי לעבודה, ויתערב בהן רק במקרים חריגים המגלים טעות משפטית מהותית, אשר הצדק מחייב את תיקונה. העתירה דנא לא נמנית על אותם מקרים חריגים. עיקר טענותיו של העותר נוגעות להכרעותיו העובדתיות של ביה"ד האזורי, ולאופן יישום התיקון לחוק הגנת השכר על נסיבות המקרה הפרטני. טענות אלה הועלו גם במסגרת ערעורו לביה"ד הארצי, אשר דן בהן ומצא לדחותן. בתוך כך, דחה ביה"ד הארצי את הטענה, לפיה שגה ביה"ד האזורי כשלא הבחין בין שאלת עצם קיומן של שעות נוספות לשאלת מכסתן. בעניין זה, פסק ביה"ד הארצי כי ביה"ד האזורי נתן אמון בגרסת המשיב 3 לגבי עבודתו בשעות נוספות, וכי העותר לא הרים את הנטל להוכיח אחרת, ודי בכך על מנת להחיל את החזקה הקבועה בסעיף 26ב לחוק הגנת השכר, ולחייב את העותר בתשלום שעות נוספות בסכום הקבוע בחוק; משנדחו טענותיו של העותר על-ידי ביה"ד הארצי, ומשלא נתגלתה טעות משפטית מהותית בהכרעתו, אין עילה להתערבותו של בימ"ש זה בשבתו כביהמ"ש הגבוה לצדק. למעלה מן הצורך הוער כי התיקון לחוק הגנת השכר חל על נסיבות המקרה, משהעותר חויב בתשלום שעות נוספות עבור התקופה שלאחר כניסת התיקון לתוקף. בהקשר זה, לא נמצא פגם ביישום ביה"ד האזורי את הלכת בוסקילה, אשר דנה בפרשנותו ובאופן יישומו של התיקון לחוק על המקרים הבאים בפני ביה"ד. כמו כן, נדחתה טענת העותר, לפיה אי קבלת הראיות בדבר נוכחות המשיב 3 בעבודה על-ידי ביה"ד הארצי עולה לכדי טעות משפטית מהותית, המחייבת את התערבות בג"ץ. כידוע, בעלי דין אינם זכאים להביא ראיות נוספות בשלב הערעור, אלא אם התיר זאת ביהמ"ש שלערעור, כאשר לעניין זה ישקול האם הראיה הייתה מצויה ברשות המבקש קודם לכן, והאם לראיה חשיבות מכרעת על ההליך. משבקשתו של העותר לקבלת ראיה נוספת נדחתה על-ידי ביה"ד הארצי, ובשים לב להתערבות המצומצמת של בימ"ש זה בהכרעותיו, לא נמצא להתערב במסקנתו בעניין זה. משכך, דין העתירה להידחות על הסף בהיעדר עילה להתערבות בהכרעותיו של ביה"ד הארצי לעבודה. חזרה למעלה

3   [דיון אזרחי] רעא 7025/17 אחים המאם הובלות ומסחר בע"מ נ' מחזור פלדה בע"מ (עליון; י' דנציגר; 25/03/18) - 6 ע' עו"ד: חנא בולוס ביהמ"ש רשאי לשוב ולעיין בצו זמני שהוצא בהינתן שינוי נסיבות, גילוי עובדות חדשות או אם נמצא כי לא היה מוצדק מלכתחילה לתת את הצו. דיון אזרחי – סעדים זמניים – רשות ערעור דיון אזרחי – סעדים זמניים – עיון מחדש דיון אזרחי – סעדים זמניים – עיקול זמני . בר"ע על החלטת ביהמ"ש המחוזי אשר דחתה את בקשת המבקשים להסיר עיקול זמני שהוטל זה מכבר על מספר רכבים. ההחלטה ניתנה במסגרת תביעה שבמרכזה טענה לביצוע מעשי מרמה והונאה. . ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו: בימ"ש זה יתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בעניין סעדים זמניים, ובכללם צווי עיקול זמניים, רק במקרים חריגים. לא נמצא כי המקרה הנדון מצדיק התערבות בהחלטת ביהמ"ש המחוזי. אכן, ההחלטה בעניין העיקול הזמני של הרכבים אינה החלטה "חלוטה". ואכן, בהתאם להוראת תקנה 368 לתקסד"א, רשאי ביהמ"ש לשוב ולעיין בצו זמני שהוצא בהינתן שינוי נסיבות, גילוי עובדות חדשות או אם נמצא כי לא היה מוצדק מלכתחילה לתת את הצו. ואולם, לא זה לא המקרה שבנדון. לטענת המבקשים מדובר ביישום החלטה שלשונה ברורה, ותו לאו. ברם, ברי כי המונח "רכוש שהועבר בסמוך לגילוי הפרשה" נתון לפרשנות ואינו נוקב במועד מסוים ממנו ואילך כלי הרכב "חסינים מעיקול". ביהמ"ש התייחס בהחלטתו המקורית להכבדה ולחשש מהברחת נכסים. צדק ביהמ"ש בקבעו כי הנתונים הנלמדים ממשרד הרישוי אינם מערערים את התשתית שעל בסיסה ניתן צו העיקול הזמני מלכתחילה. אכן, העיקול ארוך השנים על כלי הרכב מטיל עול כבד על המבקשים, נוכח הפגיעה בקניינם. אולם, על מנת להביא לביטול העיקול היה עליהם לבסס טענות בנוגע לשינוי נסיבות, גילוי עובדות חדשות או לטעון כי לא היה מקום להטיל את העיקול, כנדרש במסגרת הבקשה לעיון מחדש, וזאת לא עשו. חזרה למעלה

4   [דיון פלילי] בשפ 1983/18 מדינת ישראל נ' יוסי טויל (עליון; ג' קרא; 25/03/18) - 10 ע' עו"ד: אייל אוחיון, משה יוחאי, אסתר בר ציון, יצחק יצקוביץ, עלית מידן התקבלה בקשה להארכת מעצר. למשיבים כולם חלק מרכזי בפרשה המפורטת בכתב האישום ועבירות הסמים המיוחסות להם מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(ג)(3) לחוק המעצרים. ככלל במקרים אלו אין להורות על שחרור לחלופת מעצר אלא במקרים חריגים. מעיון בטענות הצדדים ובתסקירים, לא נמצא כי בנקודת הזמן הנוכחית השתנה האיזון באופן שמטה את הכף לעבר שחרורם לחלופת מעצר או שמצדיק מתן הוראה על מעצרם בפיקוח אלקטרוני. דיון פלילי – מעצר – הארכתו . בקשה ראשונה להארכת מעצרם של המשיבים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, ב-90 ימים. כתב האישום מייחס למשיבים, קשירת קשר לייצר סם מסוכן מסוג קנבוס, ייצור הסם (נתפס סם במשקל 84.6 ק"ג נטו) ועבירות נלוות. המשיב 3 הוא תושב הרשות הפלסטינאית והוא מואשם בנוסף בעבירה של שהייה בלתי חוקית. . ביהמ"ש העליון (השופט ג' קרא) קיבל את הבקשה מהטעמים הבאים: במוקד הדיון בבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים עומדים שניים: המסוכנות הנשקפת מהעצור וקצב התקדמות המשפט. במסגרת בחינה זו יש לאזן בין הזכות לחירות וחזקת החפות לבין אינטרס השמירה על בטחון הציבור וההגנה על קיומו של הליך משפטי תקין; באיזון זה יש לשקול, בין היתר, את חלוף הזמן מאז תחילת המעצר, את קצב התנהלות הדיונים, את הגורם האחראי להתמשכות ההליכים, את חומרת העבירות ונסיבותיהן, את מידת המסוכנות הנשקפת מהעצור ואת החשש לשיבוש אפשרי של הליכי משפט. ויודגש, התמשכות ההליכים המשפטיים כשלעצמה, אינה מהווה סיבה מספקת לשחרורו של נאשם ממעצר, ועל ביהמ"ש ליתן את דעתו לסיבות להתמשכות ההליכים, וכן לצפי בדבר מועד סיומם. אין לקבל כמובן מאליו פגיעה בביטחון הציבור אך מהצורך לשחרר נאשם לחלופת מעצר, רק בשל התמשכות ההליכים בעניינו. למשיבים כולם חלק מרכזי בפרשה המפורטת בכתב האישום ועבירות הסמים המיוחסות להם מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(ג)(3) לחוק המעצרים. ככלל במקרים אלו אין להורות על שחרור לחלופת מעצר אלא במקרים חריגים. מעיון בטענות הצדדים ובתסקירים, לא נמצא כי בנקודת הזמן הנוכחית השתנה האיזון באופן שמטה את הכף לעבר שחרורם לחלופת מעצר או שמצדיק מתן הוראה על מעצרם בפיקוח אלקטרוני. אכן, קצב התקדמותו של המשפט בעניינם של המשיבים עד כה רחוק מלהשביע רצון. עם זאת, אין לומר כי הסיבה העיקרית לכך נעוצה בהתנהלותם של גורמי התביעה או ביהמ"ש, שכן העיכוב נבע, בין היתר, ממשא ומתן והליכי גישור שהתנהלו בין הצדדים. בהקשר זה הוער כי אף בהתקיים הליך גישור, על ביהמ"ש הדן בתיק להמשיך ולקדם את ההליך, שמא הליך הגישור לא יצלח. עתה משנקבעו שישה מועדי הוכחות, ניתן לקוות כי המשפט עלה על דרך המלך. חזרה למעלה

5   [בתי סוהר] רעב 2342/18 ראתב סביחאת נ' ועדת השחרורים (עליון; י' עמית; 23/03/18) - 7 ע' עו"ד: אלינור טל אמת, השימוש בסעיף 10(א) לחוק שחרור על-תנאי ממאסר צריך להיעשות במשורה, במקרים חריגים בלבד. בנוסף, החוק עצמו מורה כי משקלו של האינטרס הציבורי הולך ופוחת ככל שמתקרב מועד השחרור המקורי. ברם, מנגד, נסיבותיו של המקרה הנדון מעידות על חומרה יתרה, אשר עשויה להצדיק שימוש בהוראת סעיף 10(א), ומכל מקום קשה למצוא עילה למתן רשות ערעור בהיבט זה. בתי סוהר – עתירת אסיר – רשות ערעור בתי סוהר – אסירים – שחרור מוקדם . המבקש מרצה עונש מאסר בגין הרשעת ובהריגה של סוכן משטרתי שהיה אמור להעיד בהליך פלילי נגד אחיו של המבקש. הבר"ע היא על פסק דינו של בימ"ש לעניינים מנהליים, במסגרתו נדחתה עתירת המבקש כנגד החלטת ועדת השחרורים לדחות את בקשתו הרביעית של המבקש לשחרור מוקדם. . ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו: המבקש לא הצליח להרים את הנטל המוטל עליו להראות כי נדרשת הכרעה בשאלה משפטית כבדת משקל או בסוגיה עקרונית. גם לא נמצא כי נגרם למבקש עיוות דין. תחילה יש לדחות את טענת המבקש בדבר הסתמכות הראויה להגנה משפטית. בשום שלב לא הובטח למבקש שהוא יזכה בשחרור מוקדם. הוועדה המליצה על שילובו במערך השיקום, וטוב שכך. לכל היותר נאמר כי זהו "תנאי מוקדם" להוכחת "שינוי נסיבות" שמצדיק דיון חוזר בפני ועדת השחרורים, ואכן כך היה. מכאן ועד להסתמכות לגיטימית או להבטחה שלטונית – המרחק רב. בנוגע לשיקולי המסוכנות, ניכר כי במשך תקופת מאסרו המבקש עשה מאמצים לחזור למוטב. עם זאת, גם בשנים האחרונות התנהגותו של המבקש איננה נקייה מרבב. המבקש השתלב בהליכים טיפוליים, אך היקפם והאינטנסיביות שלהם לא הובהרו. התמונה המצטיירת, אם כן, איננה חד-משמעית. המבקש הלין על כך שהקביעה בדבר תחולת סעיף 10(א) לחוק שחרור על-תנאי ממאסר נעשתה לראשונה בפסק דינו של בימ"ש לעניינים מנהליים. במישור הפורמאלי לא נמצא בכך פגם, גם אם הדבר מעורר אי-נוחות ולוּ מנקודת מבטו של המבקש. לגופו של עניין, לא נמצאה טעות המצדיקה התערבות. אמת, השימוש בסעיף 10(א) צריך להיעשות במשורה, במקרים חריגים בלבד. בנוסף, החוק עצמו מורה כי משקל האינטרס הציבורי הולך ופוחת ככל שמתקרב מועד השחרור המקורי. ברם, מנגד, נסיבות המקרה הנוכחי מעידות על חומרה יתרה, אשר עשויה להצדיק שימוש בהוראת סעיף 10(א), ומכל מקום קשה למצוא עילה למתן רשות ערעור בהיבט זה. לא זו בלבד שעסקינן בהרשעה בעבירה חמורה של נטילת חיי אדם, אלא גם לנסיבות האירוע יש משקל וחשיבות לענייננו. בימ"ש קמא דן בנסיבות המקרה מפרספקטיבה של האינטרס הציבורי והמסר החברתי, ולא נמצא מקום להתערבות במסקנתו. חזרה למעלה

6   [בתי-משפט] עפ 2078/18 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; א' חיות; 22/03/18) - 5 ע' עו"ד: אביגיל ארד אביעזר הבעת מורת רוח של ביהמ"ש מהתנהלות המערער במסגרת עדותו ומתן הסבר כי באם תִשנה היא עלולה להוביל למעצרו, אינם מקימים, כשלעצמם, עילת פסלות. אף האמירה "תמתין בבקשה, רוצים לקחת אותך לחקירה", אינה מקימה עילת פסלות בנסיבות העניין. בתי-משפט – שופטים – פסילה בתי-משפט – פסלות שופט – טעמי הפסלות בתי-משפט – שופטים – פסלותם . נגד המערער ושלושה נאשמים נוספים, כולם קטינים, הוגש כתב אישום המייחס להם ביצוע עבירה של תקיפה וחבלה ממשית. המערער הודה ואילו נאשם נוסף כפר בעובדות כתב האישום. במסגרת שמיעת העדויות בעניינו של הנאשם הנוסף הוכרז המערער כעד עוין. לקראת סיום עדותו הורה ביהמ"ש למשיבה לפתוח בחקירה בעניין עדות השקר שהעיד לכאורה המערער. המערער הגיש בקשה לפסילת המותב מלדון בעניינו. הבקשה נדחתה, ומכאן הערעור. . ביהמ"ש העליון דחה את הערעור בקבעו: עיקר טענות המערער אינו מופנה כלפי עצם ההחלטה להעידו בהליך בעניין הנאשם הנוסף, אלא כלפי התנהלות המותב והתבטאויותיו במסגרת מתן העדות. לא נמצא כי יש באלה כדי להקים עילה לפסילת המותב בהליך של המערער. כידוע, הבעת מורת רוח של ביהמ"ש מהתנהלות המערער במסגרת עדותו ומתן הסבר כי באם תִשנה היא עלולה להוביל למעצרו אינם מקימים, כשלעצמם, עילת פסלות. אף האמירה "תמתין בבקשה, רוצים לקחת אותך לחקירה", אינה מקימה עילת פסלות בנסיבות העניין. בענייננו ביהמ"ש הדגיש כי דעתו אינה "נעולה", וכי הוא יוכל להמשיך לדון בעניינו של המערער באופן ראוי והוגן וללא משוא פנים. לכך יש להוסיף כי הטיעונים לעונשו של המערער וגזר דינו יינתנו על יסוד תסקיר שירות המבחן, שטרם הוגש, וכי במסגרת גזירת הדין לא יינתן משקל לקביעות בעניין מהימנותו של המערער בהליך של הנאשם הנוסף. בהינתן כל האמור לעיל, לא נמצא כי עלה בידי המערער להצביע על חשש ממשי למשוא פנים של בית המשפט בעניינו, וזאת אף מבלי להידרש לשאלת השיהוי שנפל בהגשת הבקשה. חזרה למעלה

7   [דיון פלילי] [תעבורה] רעפ 3844/17 רחמים דרשן נ' מדינת ישראל (עליון; ח' מלצר; 22/03/18) - 6 ע' עו"ד: קרן רוט הבקשה דנא אינה מעלה שאלה משפטית עקרונית ומתמקדת כולה בעניינו הפרטני של המבקש. יתר על כן, הבקשה עניינה בטענות עובדתיות לפיהן המבקש חנה את רכבו לאחר "צומת", ובכגון דא לא בנקל תתערב ערכאת הערעור, קל וחומר במסגרת בר"ע. דיון פלילי ‏–‏ ערעור ‏–‏ רשות ערעור דיון פלילי ‏–‏ ערעור ‏–‏ אי-התערבות בממצאים עובדתיים תעבורה ‏–‏ עבירות ‏–‏ חניית רכב . בר"ע על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי, במסגרתו נדחה ערעור המבקש על הכרעת דינו וגזר דינו של ביהמ"ש לעניינים מקומיים בגדרם הורשע המבקש בגין חניית רכבו במקום בו חל איסור ע"פ חוק לעשות כן, והושת עליו קנס בסך 250 ש"ח. לשיטת המבקש חל בעניינו הכלל "צומת מבטל תמרור". . ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו: הלכה היא כי מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים מיוחדים, שבהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית, בעלת השלכות ציבוריות החורגות מעניינם הפרטני של הצדדים להליך, או בנסיבות המעוררות חשש מפני עיוות דין או אי-צדק חמור למבקש. הבקשה דנא אינה מעלה שאלה משפטית עקרונית ומתמקדת כולה בעניינו הפרטני של המבקש. אך דין טענות המבקש להידחות גם לגופן. טענות המבקש נוגעות לפרשנות התיבה "צומת", בהתאם לסעיף 1 לתקנות התעבורה. "צומת" מוגדר כשטח המתהווה ע"י פגישת שני כבישים או יותר והמוגבל ע"י קווי שפות הכבישים או אבני השפה של אותם כבישים או ע"י הארכתם המדומה; צומת אינו כולל שטח המתהווה ע"י פגישה של כביש עם כניסה ויציאה לחצרים, או עם דרך גישה לבית, למגרש חניה, לתחנת דלק או למפעל, אלא אם סומן אחרת. בבימ"ש לעניינים מקומיים נקבע כי אין עסקינן בצומת, כשאזור החניה המוסדר מהווה מובלעת בצד של הכביש ומהווה חלק מהכביש. ביהמ"ש המחוזי מצא גם כי בנסיבות מדובר במגרש סגור, ועל כן הצומת אינו מבטל תמרור. הנה כי כן הדין נגזר פה מן העובדות, ובהקשר לקביעות עובדתיות מעין אלו לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בממצאי עובדה ומהימנות. דברים אלה יפים מקל וחומר, ככל שמדובר בהשגות על קביעות שכאלה שצד כלשהו מבקש להעלות במסגרת בקשה למתן רשות ערעור. חזרה למעלה

8   [משפט מינהלי] [בתי סוהר] בגץ 10030/17 יוסף בן ברוך נ' הממונה על עבודות שירות, מפקדת מחוז דרום (עליון; י' עמית, א' שהם, ד' ברק ארז; 22/03/18) - 6 ע' עו"ד: רותם סלמה כלל הוא כי כאשר לא מוצו ההליכים ע"י העותר קודם להגשת העתירה, בדרך של פנייה לרשות המוסמכת, תידחה העתירה על הסף. במקרה הנדון, על העותר היה לפנות בכתב, באופן ישיר ומסודר ובדרכים המקובלות, לוועדת השחרורים על מנת שתקבל החלטה בעניינו. משפט מינהלי – בגץ – אי מיצוי הליכים בתי סוהר – אסירים – שחרור מוקדם . עתירה למתן צו אשר יורה למשיבים "לשחרר את העותר מהמשך ביצוע מאסר בעבודות שירות", עונש שהושת על העותר לפני כשש עשרה שנים בגין הרשעתו בביצוע עבירות זיוף ובידוי ראיות. טענתו העיקרית של העותר היא שהוא סיים לרצות את עונשו, שכן יש להחשיב את ימי המחלה שלו במניין ימי המאסר. לחלופין, טוען העותר כי יש לשחררו בשל משך הזמן הרב שחלף. . ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"ץ דחה את העתירה על הסף בקבעו: כלל הוא כי כאשר לא מוצו ההליכים ע"י העותר קודם להגשת העתירה, בדרך של פנייה לרשות המוסמכת, תידחה העתירה על הסף. אכן, העותר נסמך על מכתב אשר נשלח לטענתו, בין היתר, לוועדת השחרורים, וכן נמסר אישית לדבריו למשיבה 4. עותק ממכתב זה צורף לעתירה, אך ללא אישור בדבר שליחתו או מסירתו לנמענים. טענות העותר בעניין הבטחה לכאורה שניתנה לו מהמשיבה 4 על העברת המכתב לוועדה נטענו בעלמא, וממילא יש להעיר כי המשיבה 4 אינה קשורה באופן ישיר לוועדת השחרורים. בכך אין די. על העותר היה לפנות בכתב, באופן ישיר ומסודר ובדרכים המקובלות, לוועדת השחרורים על מנת שתקבל החלטה בעניינו. לא למותר לציין בהקשר זה שלעותר השכלה משפטית והוא אף עבד בעבר כעורך דין. אין מקום שעניינו של העותר יתברר לראשונה בפני בימ"ש זה ללא החלטה של הרשות המוסמכת אותה ניתן להעביר תחת שבט הביקורת. חזרה למעלה

עבודה ארצי

9   [עבודה] עבל (ארצי) 53182-02-17 מרדכי אביטן נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; לאה גליקסמן, חני אופק גנדלר, אילן סופר, נ.צ: נתן מאיר, עמית שטרייט; 13/03/18) - 7 ע' עו"ד: ליאורה קמינצקי פורת, אמיר קמינצקי, חגי פרנקל ביה"ד פסק כי, בנסיבות מקרה זה יש מקום לחרוג מהכלל שלפיו ערכאת הערעור לא מתערבת בקביעתה העובדתית של הערכאה הדיונית, וכי על יסוד ראיות שביה"ד האזורי לא נתן להן משקל, יש לקבוע כי ויכוח שאירע למערער בעבודתו והמתח עד לפגישה בעניין, הם בגדר "אירוע חריג" בעבודה. עבודה – תאונת עבודה – אירוע חריג עבודה – בית-הדין לעבודה – ביקורת שיפוטית . המערער, כבאי במקצועו, משמש כסגן מפקד תחנה אזורית בנתיבות. במסגרת ביקורת שקיים המערער במתחם רמי לוי בנתיבות, התעורר ויכוח קולני בינו לבין נציג רמי לוי. בעקבות כך המערער חש חולשה כללית ומתח לקראת פגישה שהתקיימה 3 ימים לאחר מכן, שסמוך אליה חש בליבו. ביה"ד האזורי דחה את תביעת המערער להכיר באוטם שריר הלב שארע לו כ"פגיעה בעבודה", שכן המערער לא הרים את הנטל להוכחת קיומו של אירוע חריג בעבודתו. הדיון נסב אודות השאלה האם הוויכוח בין המערער לנציג רמי לוי והמתח בסוף השבוע עד לפגישה הינם "אירוע חריג". . בית הדין הארצי לעבודה (השופטים ל' גליקסמן, ח' אופק גנדלר, א' סופר ונציגי הציבור נ' מאיר, ע' שטרייט) קיבל את הערעור ופסק כי: בנסיבות מקרה זה יש מקום לחרוג מהכלל שלפיו ערכאת הערעור לא מתערבת בקביעתה העובדתית של הערכאה הדיונית, ודין הערעור להתקבל, על יסוד ראיות שביה"ד האזורי לא נתן להן משקל. כאשר ביה"ד נדרש לבחון קיומו של אירוע תאונתי עליו להתייחס למכלול הראיות שהובאו בין אם הן ישירות ובין אם הן עקיפות. לעתים, יש עדים לקרות האירוע ומסמכים רפואיים המעידים כי הנפגע סיפר כי הפגיעה ארעה בזמן העבודה במועד סמוך לקרות האירוע, כאשר פנה לקבלת טיפול רפואי. אך יכול שלא היו עדים ישירים לאירוע התאונתי, אך הנפגע סיפר על כך לחבריו או לממונה עליו, או כשקיבל טיפול רפואי מיד לאחר האירוע. באותו אופן יכול שלאירוע היו עדים אך במסמכים הרפואיים לא נמצא ביטוי מפורש לקרות אירוע בעבודה. במקרים כאלו, על ביה"ד להתייחס לתמונה הכוללת המצטיירת לפניו, ולבחון עד כמה ניתן להסיק ממארג הראיות שלפניו, מסקנה מסתברת וברורה. במקרה זה ביה"ד האזורי לא התייחס לעדות של ראש המדור למניעת דלקות אשר יש בה כדי לתמוך בגרסת המערער, שכן ראש המדור הוא מי שהמערער התקשר אליו וסיפר לו את שקרה מיד לאחר הוויכוח בעבודה. תמיכה נוספת לגרסת המערער יש בסיכום שחרור רפואי מבית חולים. בחינת קיומו של אירוע לבבי כחריג צריכה להיעשות באופן סובייקטיבי, ביחס למבוטח הספציפי בשים לב לראיות אובייקטיביות. ביה"ד האזורי בדק את גרסת המערער באופן אובייקטיבי, אלא שהבדיקה נעשית בראש ובראשונה דרך עיני המבוטח המסוים, ומקום בו לא נקבע כי הגרסה אינה מהימנה, יש לבחון האם קיימות ראיות אובייקטיביות. כאמור, במקרה זה יש ראיות אובייקטיביות שביה"ד האזורי לא התייחס אליהן, שמביאות למסקנה כי המערער עמד בנטל הראיה והוכח קיומו של אירוע חריג. אשר למהות האירוע החריג, כבר נפסק כי 'ארוע חריג' על מנת שיבוא בגדר 'תאונת עבודה' צריך להיות מוגדר בזמן ומקום. אלא שאין הכרח כי אותו ארוע יהיה רגעי וקצר, ויכול כי אותו ארוע יתקיים 'במהלך יממה או ימים אחדים', ובלבד שמשכו אינו עולה כדי 'מתח מתמשך'. תחילתו של האירוע החריג היה בוויכוח של המערער עם נציג רמי לוי והמשכו במתח שחש המערער בסוף השבוע לקראת הפגישה, אשר זמן קצר לפניה, התמוטט. אשר על כן, נקבע כי הוויכוח בין המערער לנציג רמי לוי והמתח בסוף השבוע עד לפגישה הינם "אירוע חריג". התיק הוחזר לביה"ד האזורי למינוי מומחה רפואי. חזרה למעלה

עבודה אזורי

10   [ביטוח לאומי] בל (ת"א) 14180-05-16 שירלי בן אנו-בכר נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; רוית צדיק; 19/03/18) - 10 ע' עו"ד: דוד סער, לירון דגון התובעת הינה עצמאית ובמקביל עבדה בחברות משפחתיות של דודיה. לפי הגדרת המונח 'בן משפחה' בחוק הביטוח הלאומי, העסקת התובעת באמצעות חברה בבעלות דודה אינה בגדר קרבה משפחתית, שכן לא מדובר בקרבה מדרגה ראשונה כהגדרת החוק. מכל מקום, לפני צאתה לשמירת הריון, התובעת עבדה כשכירה בחברה שבבעלות דודה, ועל כן על בסיס השכר לחישוב דמי לידה להם היא זכאית יהיה הכנסותיה כעצמאית וכשכירה. ביטוח לאומי – דמי לידה – חישובם . התובעת עורכת דין במקצועה. התובעת עבדה כמנהלת חשבונות ויועצת משפטית שכירה בחברת "גל טל נכסים בע"מ" (להלן: "חברת גל טל") אשר בבעלות דודה, וכן בחברה נוספת במקביל לעבודתה כעצמאית. התובענה עניינה שאלת בסיס השכר לחישוב דמי הלידה להם זכאית התובעת. לטענת הנתבע שכר התובעת כעובדת שכירה עובר ללידתה אינו שכר עבודה מן הטעם כי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובעת ובין מעסיקה, בשל קרבה משפחתית. . בית הדין האזורי לעבודה (סגנית הנשיאה ר' צדיק) קיבל את התביעה ופסק כי: סעיף 49(א) לחוק הביטוח הלאומי (להלן: החוק) קובע כי: "המוסד ישלם למבוטחת דמי לידה, לפי סימן זה, בעד פרק הזמן שלרגל ההיריון או הלידה אין היא עובדת או עוסקת במשלח ידה". סעיף 53 לחוק קובע: "(א) דמי לידה ליום הם שכר העבודה הרגיל של המבוטחת, אך לא יותר מסכום השווה לסכום הבסיסי כפול 5, כשהוא מחולק ב-30". סעיף 54 לחוק קובע כי:" (א) שכר העבודה הרגיל, לעניין סעיף 53, הוא הסכום המתקבל מחלוקת הכנסת המבוטחת, ברבע השנה שקדם ליום הקובע, בתשעים, ולעניין מבוטחת כאמור בסעיף קטן (ב)(1) ו-(3) – הסכום המתקבל מחלוקת הכנסת המבוטחת ברבע השנה שקדם ליום הקובע ב-90, או בששת החודשים שקדמו ליום הקובע ב-180, לפי הגבוה". בסעיף ההגדרות בחוק הוגדר "עובד" – לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחסי עבודה, ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, היתה נעשית בידי עובד; לעניין זה, "בן משפחה" – אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות. הלכה היא כי מקום בו מדובר בתביעות של מבוטחים שהועסקו על ידי קרובי משפחה באופן ישיר או באופן עקיף באמצעות חברה בבעלות בן משפחה יש לבחון בקפידה את טיב היחסים שנוצרו: יחסים וולונטריים, התנדבותיים, או קשר חוזי להסדרת מערכת זכויות וחובות, ויש לתת את הדעת, בין היתר, לסימני היכר כגון מסגרת שעות עבודה, שכר ריאלי או 'סמלי' וכד'. דהיינו, מקום בו מתקיימים קשרי משפחה, חובת ההוכחה מוטלת על המבוטחת להוכיח כי מתקיימים יחסי עבודה אמתיים בין הצדדים וכן מהו שכרה האמתי הקובע לצורך חישוב בסיס השכר לתשלום הגמלה. בענייננו, לפי הגדרת המונח 'בן משפחה' העסקת התובעת באמצעות חברה בבעלות דודה אינה בגדר קרבה משפחתית, שכן לא מדובר בקרבה מדרגה ראשונה כהגדרת החוק; אף אם תכלית החקיקה מכוונת גם להעסקה על ידי דוד, אשר יש לראותו כבן משפחה, לא יהא בדבר לסייע לנתבע בנסיבות מקרה זה. התובעת הינה עצמאית ובמקביל עבדה בחברות משפחתיות של דודיה. אשר לתפקידה בחברת גל טל בה עבדה טרם צאתה לשמירת היריון, בפן המשפטי בוצעה עבודתה על ידי עובדים אחרים ועל ידי עורך הדין החיצוני לחברה, ובתחום הנהלת החשבונות נשכרה מנהלת חשבונות לביצוע תפקידה. מכאן עולה כי תפקיד התובעת בחברה היה תפקיד ממשי ודרוש לחברה בו יצקה תוכן בהתאם לכישוריה, הוותק שצברה וצרכי החברה באותה עת. התובעת עבדה במשרדי החברה 7 שעות מדי יום ואף שבה ועבדה בחברה עם תום חופשת הלידה. לאור האמור לעיל, התובעת עבדה כשכירה בחברת "גל טל נכסים והשקעות בע"מ" בחודשים שלפני יציאתה לשמירת הריון ועל כן, דין תביעתה להתקבל. חזרה למעלה

11   [עבודה] סעש (ב"ש) 31150-09-17 אלקטרה דנקו בע"מ נ' SULIMAN ALMAN (עבודה; רעות אייד; 19/03/18) - 6 ע' עו"ד: שני הולצר, תמיר שטינוביץ לפי תקנה 116א(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תובע שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות שאמנת האג חלה עליה, יפקיד ערובה לתשלום הוצאות הנתבע, אלא אם הראה ראשית ראיה להוכחת תביעתו או כי הנתבע יוכל להיפרע הוצאותיו ממנו או מטעמים מיוחדים שיירשמו; המשיב אינו עומד בתנאי התקנה, ובאיזון שבין זכות המשיב לגישה לערכאות וזכות המבקשת שלא להיגרר להליכי סרק ולפרוע הוצאותיה ככל שתביעת המשיב תידחה, יש להטיל על המשיב הפקדת ערובה בסך של 2,000 ₪. עבודה – סדרי דין – חיוב תובע בהפקדת ערובה עבודה – בית-הדין לעבודה – סדרי דין עבודה – זכויות – זכות הגישה לערכאות משפטיות . המשיב, מבקש מקלט מסודן, הגיש תביעה לתשלום זכויותיו בגין תקופת עבודתו בסך של כ-62,000 שקלים. עסקינן בבקשת המבקשת לחייב את המשיב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת בהתאם לתקנה 116א(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן: התקנות). . בית הדין האזורי לעבודה (הרשמת ר' אייד בזיני) קיבל את הבקשה ופסק כי: ההלכה הפסוקה בעניין הפקדת ערובה קבעה כי זכות הגישה לערכאות היא זכות חוקתית מן המעלה הראשונה. יחד עם זאת נפסק כי, זכות זו אינה מוחלטת ויש לאזנה אל מול זכותו של בעל הדין הנתבע לכך שיוכל לגבות את הוצאותיו במידה והוא נגרר להליכי סרק או אם וככל שתדחה התביעה כנגדו. פסיקת בתי הדין, עד לאחרונה, היתה בהתאם לקבוע בתקנה 519 לתקסד"א. ביום 29.6.16 פורסמה ברשומות תקנה 116א(ב) לתקנות, שכותרתה "ערובה לתשלום הוצאות". בהתאם לתקנה 116א(ב), הכלל הוא כי תובע שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות שאמנת האג חלה עליה, יפקיד ערובה לתשלום הוצאות הנתבע. תובע כאמור לא יחויב בהפקדת ערובה אך אם עומד הוא באחד מן התנאים שנקבעו בתקנה, דהיינו אם הראה ראשית ראיה להוכחת תביעתו או הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו או מטעמים מיוחדים שיירשמו. תכלית התיקון להבטיח שהנתבעים יוכלו להיפרע מתובעים שאינם תושבי ישראל מאחר שבדרך כלל אינם בעלי נכסים בישראל ועלול להיווצר קושי באיתורם ואכיפת פסק הדין כלפיהם ככל שיפסידו בתביעתם וייפסקו הוצאות לטובת הנתבעים. על מנת להיפטר מהפקדת ערובה, על התובע להביא "ראשית ראיה" להוכחת התביעה, באמצעות אסמכתאות המוכיחות את התביעה, בין היתר אודות קיומם של יחסי עבודה בין התובע לנתבע ובנוסף לכך שיש יסוד לכך שהנתבע לא שילם את שכרו של התובע כפי שהתחייב, או לא קיים חבות אחרת שלו. המונח ראשית ראיה לא הוגדר בחקיקה, אולם מקובל לראותו כראיה שיש בה ממש, גם אם אינה תומכת בכל פרטי ודקדוקי התביעה ואינה מערכת שלמה של ראיות כאלה. בענייננו אין הכוונה לחייב את המשיב להציג את מלוא ראיותיו כבר בשלב זה. יחד עם זאת, אין די באמירה בעלמא של המשיב כי זכויותיו לא שולמו ועליו להציג מסמך כתוב אשר ניתן יהיה להסיק ממנו על קיפוח זכויותיו. המשיב אינו עומד בתנאי תקנה 116א, שכן הוא לא צירף ראשית ראיה שיש בה להוכיח את יחסי העבודה בינו לבין המבקשת, שהם תנאי סף עוד לפני ראשית הראייה הנדרשת להוכחת אי תשלום הזכויות. כך גם, המשיב לא טען ולא הוכיח כלל כי המבקשת תוכל לפרוע את הוצאותיו ממנו ככל שיידרש. אמנם בביה"ד הארצי תלויים ועומדים מספר הליכים בשאלת פרשנותה של תקנה 116א(ב) וכך גם עתירה לבג"ץ באשר לחוקיות התקנה. יחד עם זאת כל עוד לא ניתנה החלטה המשנה את הדין הנוהג, ולמצער לא ניתנה כל הנחייה על ידי ביה"ד הארצי לעכב הליכים הנוגעים להפקדת ערובה עד להכרעה בהליכים העומדים ותלויים לפניה, יש לפעול בהתאם לדין הנוהג. לאור האמור, ובאיזון שבין זכות המשיב לגישה לערכאות ומאידך זכותה של המבקשת שלא להיגרר להליכי סרק וכי תוכל לפרוע הוצאותיה ככל שהתביעה תידחה, יש להטיל על המשיב הפקדת ערובה בסך כולל של 2,000 ₪ בלבד. חזרה למעלה

12   [עבודה] בל (ת"א) 41145-06-15 נורמן נחום לוריא נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; מירב קליימן; 18/03/18) - 13 ע' עו"ד: דנה גרינוולד, משה אהרון ביה"ד דחה את תביעת התובע, מגדל אתרוגים בעברו, להכיר בפגיעה בברכיו, כפגיעה בעבודה, לפי תורת המיקרוטראומה, נוכח חוות דעתו של המומחה הרפואי שמונה בתיק, אשר שלל קשר סיבתי בין בדרך של גרימה ובין בדרך של החמרה, בין תנאי עבודתו של התובע למחלתו הניוונית בברכיו. עבודה – תאונת עבודה – מיקרוטראומה עבודה – תאונת עבודה – הוכחת קשר סיבתי עבודה – תאונת עבודה – מומחים רפואיים . התובע, מגדל אתרוגים בעברו, מבקש להכיר בפגיעה בברכיו, כפגיעה בעבודה, כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, לפי תורת המיקרוטראומה. בתיק מונה מומחה רפואי (להלן: המומחה) לבחינת הקשר הסיבתי שבין עבודת התובע לבין הפגיעה בברכיו. . בית הדין האזורי לעבודה (השופטת מ' קליימן) דחה את התביעה ופסק כי: חוות דעת המומחה חד משמעית וניתנה על בסיס העובדות שנקבעו בהליך ובהתאם לחומר הרפואי של התובע. גם תשובות המומחה לשאלות ההבהרה היו חד משמעיות ועקביות. כלל הוא כי ביה"ד מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו על ידי המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו, אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן. לפי ההלכה הפסוקה, לחוות דעתו של מומחה מטעם ביה"ד ניתן משקל מיוחד, כיוון שהאובייקטיביות שלו גדולה יותר ומובטחת מעצם העובדה שאינו מעיד לבקשת צד ואינו מקבל את שכרו מבעלי הדין. מסיבה זו סומך ביה"ד ידו על חוות הדעת ולא יסטה מקביעותיו אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן. המומחה הרפואי הוא המנחה את ביה"ד בקביעות המושתתות על שאלות שברפואה, ומכאן חשיבותה של חוות דעתו, והמשקל המיוחד שניתן לה בהכרעתו. בענייננו קבע המומחה כי התובע סובל משינויים בשתי הברכיים. המומחה אבחן כי התובע סובל מאוסטיאו-ארטריטיס ראשונית בלבד. כן קבע המומחה כי במקרים של אוסטיאו-ארטריטיס ראשונית לא תיתכן האצה של התהליך האוסטיאו-ארטריטי הראשוני בשל עבודה פיסית דוגמת עבודה בחקלאות וכי אין מדובר במכניזם של מיקרוטראומה. כן קבע המומחה כי אין קשר סיבתי, בין ליקויו של התובע לתנאי עבודתו, גם לא על דרך ההחמרה. אמנם ביה"ד אינו מחויב לאמץ את חוות דעת המומחה שהונחה בפניו. אלא, שלא נמצא טעם המצדיק סטייה מחוות הדעת הרפואית. לא נמצא כי המומחה אינו מכיר בקיומה של מיקרוטראומה או כי דעתו אינה משגת כי זו באה למלא את החלל, במקרים בהם פגיעה אינה נמנית על אחת ממחלות המקצוע. המומחה מכיר במנגנון המיקרוטראומה, אלא סבור כי לא תיתכן האצה של התהליך העומד בבסיס המחלה, כיוון שאין מדובר במכניזם של מיקרוטראומה. עמדה זו אינה מלמדת על כך שהמומחה סבור כי רק מחלות המוגדרות כמחלות מקצוע יכולות להוות פגיעה על פי תורת המיקרוטראומה. מאחר ומדובר בקביעה רפואית מובהקת, אשר המומחה הוא שאמון עליה, אין מקום להתערבות של ביה"ד, שאינו בעל הבקיאות הנדרשת בתחום, בקביעה זו. אשר לטענה לפיה המומחה לא בדק אם יש קשר סיבתי על דרך ההחמרה, לדידו של המומחה, תנאי עבודתו של התובע לא החמירו את הליקוי הקיים והוא תואם את גילו של התובע, בשים לב למצבו הרפואי הקיים אצלו לכתחילה; המומחה לא התנגד למאמרים הרפואיים שהוצגו לו, אלא הגיע למסקנה כי במקרה זה, על סמך הנתונים הרפואיים של התובע, לא מתקיימת מיקרוטראומה ואין בכך קושי. לסיכום, נוכח חוות דעת המומחה, אשר שלל קשר סיבתי בין בדרך של גרימה ובין בדרך של החמרה, בין תנאי עבודתו של התובע למחלתו הניוונית בברכיו, התביעה נדחתה. חזרה למעלה

13   [ביטוח לאומי] בל (י-ם) 19502-04-16 שלמה בן לולו נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; יפה שטיין; 13/03/18) - 9 ע' עו"ד: איתמר כהן, אפרת לבנוני ביה"ד פסק כי, יש לראות במר אסרף כ"מורשה נהיגה" של התובע, בהתאם להגדרה שבהסכם הניידות, על אף שאינו גר עם התובע, על אף שאינו" בן משפחה" כנדרש בהסכם הניידות, ועל אף שלתובע יש מטפלת זרה, שכן הוא גר בסמיכות אל התובע, עומד לרשותו שעות רבות בשבוע ומספק לתובע את צרכיו בתחום ההתניידות. ביטוח לאומי – גימלאות – גימלת ניידות רכב ביטוח לאומי – נכות – הגבלת ניידות ביטוח לאומי – הסכמים – הסכם ניידות . תביעת התובע לקבלת הלוואה עומדת לרכישת רכב. התביעה הוגשה לאחר שתביעת התובע לנתבע נדחתה בשל הטענה כי "מורשה הנהיגה" שלו (להלן: מר אסרף), אינו עונה על הגדרת סעיף 2 להסכם בדבר גמלת ניידות, התשל"ז-1977 (להלן: הסכם הניידות), באשר הוא אינו סועד את התובע במרבית שעות היממה. מר אסרף אינו קרוב משפחתו של התובע. התובע מטופל על ידי עובדת זרה. מר אסרף אינו גר עוד עם התובע אך גר בסמיכות לבית התובע. הדיון נסב אודות השאלה האם יש לראות במר אסרף כמורשה הנהיגה של התובע אף שאינו גר עם התובע, לנוכח העובדה כי לתובע מטפלת זרה. . בית הדין האזורי לעבודה (השופטת י' שטיין) קיבל את התביעה ופסק כי: ביה"ד עמד על הוראות הסכם הניידות בהן מוגדר "מורשה נהיגה" ועל הקו המנחה בפסיקה לגבי זכויות לפי הסכם הניידות שהוא כי אין להעניק זכויות למוגבל בניידות ככל שהדבר אינו תואם את ההסכם ואת הזכויות שהוקנו מכוחו, מאחר שגמלת הניידות אינה ניתנת מכוח שירות סוציאלי אלא מכוח הסכם בין הנתבע לבין הממשלה והאוצר. לכן גם הפסיקה מתייחסת לפרשנות הסכם הניידות בפרשנות מצמצמת. יחד עם זאת, בבוא ביה"ד לשקול בכל מקרה את נסיבותיו, עליו לזכור גם את תכליתה של גמלת הניידות שהיא לסייע במימון תחליף לרגליים שאינן מתפקדות כראוי ולהקל על ניידות המוגבל. בהלכת סולובייצ'יק נקבע כי מוגבל בניידות המתגורר מחצית מהזמן ומעלה בבית הוריו, עומד בתנאים שנקבעו בהסכם הניידות. עוד נפסק כי, לאור התכלית העומדת ביסוד דרישת הקרבה הקבועה במגורים יש להביא בחשבון את מידת הזמינות הנדרשת ממורשה הנהיגה להסעת המוגבל בניידות, וכי הדרישה כי המוגבל בניידות וקרוב המשפחה יגורו יחד בקביעות אין משמעה בהכרח כי קביעות זו לא יכולה להיות חלקית או כי קביעות זו חייבת להיות כזו הנפרשת על פני כל ימות השבוע. בעניין עזריה נפסק כי הביטוי ""בקביעות" אין פרושו שמצב מסוים חייב להתקיים דרך קבע מדי יום ביומו וכי יתכן גם הסדר חלקי שיהיה קבוע. אשר לענייננו, אין מחלוקת כי מר אסרף אינו קרוב משפחה של התובע, וכי הוא מתגורר בסמוך לתובע. הוכח כי מר אסרף מסייע לתובע בסידוריו באופן שוטף ואינטנסיבי, בוודאי בכל הנוגע לניידות, ומארח לו לחברה שעות רבות, ואף מטפל בו כאשר המטפלת הקבועה נמצאת בחופשה. לפיכך לא יכולה להיות מחלוקת מר אסרף עומד לרשותו של התובע שעות רבות בשבוע, ומטפל בתובע באופן קבוע, לצד המטפלת. מר אסרף מתמסר לטיפול בתובע כאילו היה בן משפחה. העובדה כי לתובע מטפלת זרה צמודה שסועדת אותו ומסייעת לו בפעולות היום יום הביתיות אינה מבטלת את פועלו של מר אסרף. המטפלת איננה מסייעת לתובע להתגבר על קשיי הניידות ואינה מספקת לתובע את צרכיו בנוגע להתניידות שהוא זקוק לה. התובע אינו יכול להתנייד בתחבורה ציבורית באופן המניח את הדעת. מכל האמור לעיל, ולמרות שלא ניתן לאמוד באופן מדוייק את השעות בהם נמצא מר אסרף עם התובע, מדובר בזמן משמעותי וקבוע, ובאופן שמסתדר עם הפסיקה ועם תכלית הסכם הניידות. לאור כל האמור, מר אסרף מוכר כמורשה נהיגה של התובע, שאינו בן משפחה, כנדרש בהסכם הניידות. חזרה למעלה

14   [עבודה] סעש (ת"א) 7681-02-13 איליושה שמחייב נ' עמותת חזון עמוס לוד (עבודה; אורן שגב; 11/03/18) - 16 ע' עו"ד: סיגלית קופלר, יפה צור ביה"ד פסק כי, אשתו המנוחה של התובע הועסקה ברצף על ידי שלוש הנתבעות באותו מקום עבודה, כי לא הוכח שהמנוחה חתמה על כתב ויתור וסילוק, וכי התובע זכאי לפיצויי פיטורים, לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך של 5,000 ₪ ולפדיון דמי הבראה, בניכוי סכומים ששולמו. עבודה – מעביד – מיהו המעביד עבודה – מעביד – מעביד במשותף עבודה – פיצויי פיטורין – זכאות עבודה – פיצויי פיטורין – פיצויי הלנה . עסקינן בתביעת התובע כנגד הנתבעות, אשר, לטענתו, העסיקו במשותף את רעייתו ז"ל (להלן: המנוחה), ונותרו חייבות לה סכומי כסף שונים כתוצאה מהעסקתה אצלן וכתוצאה מסיום העסקתה (השלמת פיצויי פיטורים, תשלום דמי הוראה, גמול עבור עבודה בשעות נוספות, פיצוי בגין אי עריכת ביטוח חיים ופיצוי בגין עגמת נפש). . בית הדין האזורי לעבודה (השופט א' שגב) קיבל את התביעה בחלקה ופסק כי: ראשית צוין כי הואיל ולא הוצגה כל ראיה לכך שהמנוחה חתמה על כתב ויתור וסילוק, המשקף את קבלת כל זכויותיה לכאורה, והואיל ומי שהחתים את התובעת על כתב הויתור, לא הובא לעדות, נדחתה הטענה כי המנוחה חתמה על כתב ויתור, ומכאן שיש לדון ברכיבי התביעה; אשר לזהות המעסיק, הטענה להרמת מסך נדחתה מן הטעם שלא הונחה תשתית ראייתית כדי לקבוע כי הנתבעות אכן פעלו תוך עירוב נכסים. לעניין שכר עבודה ותשלומים לקופת גמל, סעיף 30(א) לחוק הגנת השכר, קובע לעניין ערבות מעסיק חדש לחוב של קודמו כי עבר מפעל מיד ליד או חולק או מוזג, אחראי גם המעסיק החדש לתשלום שכר עבודה ולתשלומים לקופת גמל המגיעים מן המעסיק הקודם, אלא שהמעסיק החדש רשאי, על ידי הודעה שיפרסם במפעל ובעתונות בדרך הקבועה בתקנות, לדרוש שתביעות תשלומים כאמור יוגשו לו תוך שלושה חדשים מיום ההעברה, החלוקה או המיזוג, ואם פרסם את ההודעה אחרי יום זה – מיום הפרסום. המעסיק החדש לא יהיה אחראי לתשלום תביעות שיוגשו לו כעבור התקופה של שלושה חדשים כאמור; לעניין פיצויי פיטורים, סעיף 1(ב) לחוק פיצויי פיטורים קובע כי עובד שעבר ממקום עבודה למקום עבודה אצל אותו מעסיק ונתחלפו המעסיקים במקום העבודה הנוכחי, זכאי לקבל פיצויי פיטורים מהמעסיק הקודם בעד תקופת עבודתו אצלו או במקום העבודה הקודם כאילו פוטר העובד ביום חילופי המעסיקים כאמור; קיבל המעסיק החדש על עצמו, לפי התחייבות בכתב כלפי העובד, את האחריות לפיצויי הפיטורים שהיה העובד זכאי לקבלם מהמעסיק הקודם כאמור, יהיה המעסיק הקודם פטור מתשלום הפיצויים ויראו לעניין חוק זה את תקופת עבודתו של העובד אצל המעסיק הקודם או במקום העבודה הקודם כאילו עבד במקום העבודה הנוכחי; לעניין דמי הבראה, לפי צו ההרחבה הכללי בעניין דמי הבראה, הזכות לדמי הבראה קמה לעובד רק לאחר שהשלים שנת עבודה אחת אצל אותו מעסיק. יחד עם זאת, כבר נפסק כי הרציפות נשקלת גם לצורך דמי הבראה, למרות היעדר הוראה על כך בצו ההרחבה. ביה"ד עמד על הראיות לסוגית זהות מעסיקותיה של המנוחה ולתקופת העסקתה, וקבע כי המנוחה עבדה ברצף באותו מקום עבודה תחת מעסיקים שונים. מועד תחילת העבודה, שנרשם בתלושי השכר, מהווה אינדיקציה לכך, שאכן מדובר במועד תחילת העסקתה בפועל, ולא במועד שנרשם רק כדי לציין את הוותק שלה לעניין גובה שכרה. לאור כל האמור, שלוש הנתבעות העסיקו את המנוחה ברצף באותו מקום עבודה, ולכן הן חבות בתשלום זכויות המנוחה ביחד ולחוד, בגין דמי הבראה ופיצויי פיטורים; התביעה בגין גמול שעות נוספות נדחתה בהעדר הוכחה; בהעדר הצדקה לאי תשלום סכום פיצויי פיטורים שלא היה שנוי במחלוקת במועד, הנתבעות ישלמו, ביחד ולחוד, לתובע סכום כולל בסך 5,000 ₪ בגין פיצויי הלנת פיצויי פיטורים; נסיבות המקרה אינן מצדיקות חריגה מההלכה הנוהגת, לפיה ייפסק פיצוי בגין עגמת נפש במקרים חריגים בלבד. יתרה מזאת, משנפסקו פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, חלה ההלכה, כי פסיקת פיצויים בגין עגמת נפש, שעה שנפסקו לזכות העובד פיצוי הלנה, מהווה כפל פיצוי. חזרה למעלה

מחוזי

15   [דיון פלילי] עפ (נצ') 55562-01-18 יצחק קריספיל נ' מדינת ישראל (מחוזי; אסתר הלמן, יפעת שיטרית, סאאב דבור; 20/03/18) - 22 ע' עו"ד: אביטל שרוני, אבי מוסקוביץ אין מקום להתערב בהרשעת המערער בעבירות תקיפה הגורמת חבלה של ממש, איומים ותקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, או בעונש שהושת עליו. דיון פלילי – ערעור – הרשעה דיון פלילי – ערעור – עונש . ערעור על הרשעת הנאשם בעבירות תקיפה הגורמת חבלה של ממש, איומים ותקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו ועל עונשו: 6 חודשי מאסר, הפעלת מאסר מותנה במצטבר, הפעלת התחייבות כספית, שני מאסרים מותנים, קנס בסך 2,000 ₪, פיצוי בסך 2,000 ₪ למתלוננת והתחייבות להימנע מעבירה. . בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ופסק: מדובר בהכרעת דין מבוססת היטב ומושתתת על ממצאי מהימנות, כאשר אין הצדקה התערבות בה. גם לגופו של עניין, צדק בימ"ש קמא במסקנתו כי הוכחו יסודות העבירות מעל לכל ספק סביר. לאור הנסיבות ומדיניות הענישה הנהוגה, מתחם העונש אותו קבע בימ"ש קמא הינו סביר ומאוזן ואין מקום להתערב בו. בבחינת העונש אשר הוטל בסופו של יום על המערער, מדובר בעונש סביר, מאוזן ומידתי ההולם הן את נסיבות ביצוע העבירה והן את נסיבות העושה. גם עת בחר בימ"ש קמא להפעיל את עונש המאסר המותנה במצטבר, בצדק הוא עשה זאת, שכן הכלל הוא כי עונש מאסר מותנה שמופעל ירוצה, באופן כללי ובהיעדר נסיבות מיוחדות, במצטבר ולא בחופף. חזרה למעלה

16   [חברות] פרק (י-ם) 72712-01-18 אלידורי מתקני מיון ומחזור בע"מ נ' אלידורי תעבורה וסחר בע"מ (מחוזי; אביגדור דורות; 20/03/18) - 8 ע' עו"ד: דב גורטלר, חוסאם ארמלי, יעקב אמסטר נדחתה בקשה למינוי מפרק זמני לחברה. לעניין עילת הפירוק, מדובר במחלוקת כנה בדבר חוב השנוי במחלוקת ולא הונחה תשתית עובדתית לטענת חדלות הפירעון או הברחת נכסי החברה. גם מאזן הנוחות נוטה לטובת בעלי החברה ומנהלה. חברות – פירוק – מפרק זמני . בקשה למינוי מפרק זמני לחברה, שהוגשה בד בבד עם הגשת בקשה למתן צו פירוק לחברה. . בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק: מינוי מפרק זמני ייעשה רק כאשר הוכח שקיים צורך דחוף במינוי. יש לראות בבקשה למינוי מפרק זמני כבקשה לסעד זמני, כך שיש לבחון אם הראיות שהוצגו מלמדות, לכאורה, שהתקיימה אחת או יותר מעילות הפירוק וכן יש לבחון את מאזן הנוחות. בנוגע לראיות שהוצגו לעניין עילת הפירוק, מדובר במחלוקת כנה בדבר חוב השנוי במחלוקת ולא הונחה תשתית עובדתית לטענת חדלות הפירעון, כמו גם לטענה בדבר הברחת נכסי החברה. אשר למאזן הנוחות, נראה כי הנזקים שייגרמו לבעלי החברה ולמנהלה כתוצאה ממינוי מפרק זמני, עולים על הנזק שייגרם למבקשת. לפיכך, אין בטענה בדבר ערבוב נכסים וכספים ובהעברת המניות כדי להטות את הכף לכיוון של מינוי מפרק זמני. חזרה למעלה

17   [דיון אזרחי] עא (ת"א) 21388-02-17 עו"ד אורן חן נ' י. הייפלר הפקות ותקשורת (2000) בע"מ (מחוזי; שבח יהודית, יונה אטדגי, ירדנה סרוסי; 18/03/18) - 15 ע' עו"ד: יוסי שטרית, גיל בר זהר בדין דחה בית המשפט קמא את תביעת המערער בטרם שמיעת ראיות, משתביעתו התיישנה ומשקיים לגביה מעשה בית דין. דיון אזרחי – דחיית תובענה – על הסף דיון אזרחי – התיישנות – קיומה דיון אזרחי – מעשה-בית-דין – קיומו . ערעור על פסק דין בו נדחתה תביעת המערער נגד המשיבים לתשלום כספים שונים ששילם עבור החברה, אשר לגביה נפסק בהליך קודם כי המערער מחזיק במניותיה בנאמנות עבור המשיב. . בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ופסק: בדין דחה בימ"ש קמא בטרם שמיעת ראיות את תביעת המערער. בימ"ש קמא רשאי היה לאחר הגשת ראיות הצדדים, להפוך על פניה את ההחלטה שניתנה בשלב המקדמי של הדיון ובטרם הגשת תצהירי עדות ראשית, לפיה נדחתה בקשת המשיבים לדחייתה על הסף של התובענה. במקרים שבהם קיים "מצב שיפוטי פסיקתי" אשר היה בו כדי לעצור את מירוץ ההתיישנות, המצב לא נוצר על-ידי התובע מתוך תפיסה מוטעית שלו של מצב הדברים, אלא הוא נוצר על כורחו, ואילו בענייננו המערער הוא שטעה במצב הדברים ואיש לא מנע ממנו להגיש את תביעתו על-פי המצב האמיתי בטרם חלפה תקופת ההתיישנות, לכן תביעתו התיישנה. כמו כן, אין לייחס למשיבים הודאה בקיום זכותו של המערער לצורך הארכת תקופת ההתיישנות. דין תביעת המערער להידחות על הסף גם מחמת מעשה בית דין, שעה שתביעותיו נדחו לגופן בתביעה הראשונה, נדחו על הסף בתביעה השנייה, וראויות היו להידחות על הסף גם בתביעה השלישית. חזרה למעלה

18   [פשיטת רגל] פשר (ת"א) 4389-12-09 עו"ד ארז חבר, נאמן לנכסי החייב אייל סלור (בפשיטת רגל) נ' אביבה סלור (מחוזי; חגי ברנר; 18/03/18) - 15 ע' עו"ד: יעקב זערור, דניאל אפרת, אביחי ורדי הלכת כובשי, שעניינה בפירוק שיתוף בבית החייב ואשתו, חלה לא רק על חייבים המצויים בהליכי הוצאה לפועל אלא גם על חייבים שיזמו הליך פשיטת רגל, קל וחומר על חייבים שההליך נכפה עליהם על ידי נושה. במקרה דנן, דירת החייב תימכר כתפוסה וגרושתו תהיה לדיירת מוגנת. פשיטת רגל – הליכי פשיטת רגל – מימוש נכס פשיטת רגל – כינוס נכסים – הגנת בית המגורים פשיטת רגל – פושט רגל – מימוש דירת המגורים . בקשת הנאמן לנכסי פושט רגל להורות על פירוק השיתוף בדירת מגוריו של החייב וגרושתו, כדירה פנויה. . בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה בחלקה ופסק: בהלכת כובשי נפסק כי במקרה שכונס נכסים של חייב יוזם פירוק שיתוף בבית מגורים בין החייב ובין אשתו, הבית יימכר כתפוס על ידי האישה וזו תהא לדיירת מוגנת בבית. הלכת כובשי חלה לא רק על חייבים המצויים בהליכי הוצאה לפועל, אלא גם על חייבים שיזמו הליכי פשיטת רגל, קל וחומר שהיא חלה על חייבים שהליך פשיטת הרגל נכפה עליהם על ידי נושה. למשיבה עומדת הגנה לפי סעיף 33 לחוק הגנת הדייר, שכן במועד מכירת הנכס היא מחזיקה בו. המועד הקובע לעניין החזקה בדירה אינו מועד צו הכינוס ואינו היום בו הוגשה הבקשה לביטול ההענקה. סעיף 33 לחוק הגנת הדייר איננו מבחין בין שווים של נכסים ותחולתו אינה מותנית בכך שהנכס המוגן יהיה בעל שווי נמוך. לפיכך, ניתן צו לפירוק השיתוף בדירה, בדרך של מכירתה לכל המרבה במחיר כדירה תפוסה, והמשיבה תהא לדיירת מוגנת של הבעלים החדש. חזרה למעלה

19   [דיון אזרחי] הפ (ב"ש) 44377-01-18 ש.י.א רפאל פרויקטים בע"מ נ' עיריית באר שבע (מחוזי; יעל רז לוי; 18/03/18) - 11 ע' עו"ד: יהושע חורש, אוריאל פרינץ, אילן גולווד, נירה גלעד בית המשפט הורה על סילוק המרצת פתיחה על הסף בהעדר סמכות עניינית, שכן המדובר ב"ענייני מכרזים" המצויים בסמכות בית המשפט לעניינים מנהליים. כמו כן, המדובר בעתירה מוקדמת, בהליך הלוקה באי מיצוי הליכים ואין למבקשת זכות עמידה. דיון אזרחי – סילוק על הסף – קבלתו דיון אזרחי – מחיקה – על הסף דיון אזרחי – סמכות – עניינית . בקשה לסילוק המרצת פתיחה על הסף. בתובענה מבוקש להצהיר כי בהתאם לפרשנות מסמכי המכרז והחוזה שעתיד להיכרת לאור זכיית המבקשת במכרז לחכירת מגרשים, היא רשאית לקדם תכנית סטטוטורית חדשה בה יחולקו זכויות הבנייה באופן שונה מהאופן שצוין במסמכי המכרז. . בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ופסק: בשים לב לתכלית שלשמה מתבקשת ההכרעה; לכך שהיסוד הדומיננטי בעניין הינה העניין המכרזי; כאשר טענות העותרת הנוגעות לפרשנות המכרז מצויות בלב דיני המכרזים; בשים לב למהות הסכסוך ולא לאופן ניסוח הסעדים; ולשלב בו אנו מצויים – טרם ההתקשרות החוזית בין המבקשת למשיבים – העניין הנדון בא בגדר "ענייני מכרזים" הבאים בגדר סמכותו הייחודית של ביהמ"ש לעניינים מנהליים. בנוסף, המרצת הפתיחה הינה בבחינת עתירה מוקדמת. ההליך לוקה אף באי מצוי הליכים מול הרשות ובהעדר פנייה מוקדמת למשיבות 2 ו-3. כמו כן, משלא עמדה המבקשת בהתחייבויות לפי תנאי המכרז ממילא לא נחתם חוזה חכירה ואין לה זכות עמידה ביחס לנוסח החוזה שייכרת. חזרה למעלה

20   [ביטוח] עא (ת"א) 37231-10-16 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' ק. ל (מחוזי; ישעיהו שנלר, ד"ר קובי ורדי, עינת רביד; 15/03/18) - 18 ע' עו"ד: מירון קין, אפרים קלוג, דניאל דן גור נדחתה טענתה של חברת הביטוח, שלפיה התנהלותו של "המבוטח", אינה מהווה רק "אשם תורם", אלא ניתוק הקשר הסיבתי בין רשלנותה, בשל התנהלות סוכן הביטוח, לבין מצבו של המבוטח שנותר ללא ביטוח כנגד תביעת הרשלנות המקצועית. נפסק, כי חובת ההסבר והגילוי של הפוליסה היא משמעותית במידה כזו שאין מקום לנתק את חברת הביטוח מכל קשר סיבתי משפטי. ביטוח – חברת ביטוח – חבותה ביטוח – חברת ביטוח – חובת הגילוי . המערערת הגישה ערעור על הכרעת בית משפט השלום בנוגע לקביעת חבותה בפסק דין, במסגרת הודעת צד שלישי, שהגיש נגדה המשיב 2 והמערער שכנגד – רופא. בגדר פסק הדין חויבה חברת הביטוח לשפות את הרופא על סכום שחויב לשלם למשיבה 1, לאחר ניכוי אשם תורם של הרופא. . בית המשפט דחה את הערעור ברובו ופסק כלהלן: לא במקרה של ניתוק קשר סיבתי עסקינן, אלא במקרה של אשם תורם. אין ספק כי תפקידו של בית המשפט למנוע מצב שבו סוכן ביטוח אינו מגלה ואינו מסביר כנדרש למבוטח בכלל, ולמבוטח בביטוח צד ג' (כגון אחריות מקצועית), בפרט, שמטיבו תקלה בו עלולה לפגוע בצד ג', שאינו קשור להתנהלות שבין הצדדים, את "התכונות" המיוחדות לאותה פוליסה. במקרה זה, אותו חוסר בו לקה ההסבר של סוכן הביטוח, שלא העמיד את הרופא על ההבחנות המשמעותיות שבין שני המשטרים הביטוחיים, הוא הגורם המכריע לכניסתו של הרופא לפוליסה, שיציאתו ממנה ברשלנות, מספיקה כדי להוות אשם תורם, אך אינה מנתקת כליל את הקשר הסיבתי, וזאת בשל כך שחובת ההסבר והגילוי על טיבה ומיוחדותה של הפוליסה היא משמעותית במידה כזו שאין מקום לנתק את חברת הביטוח מכל קשר סיבתי משפטי. אין לראות באשמו של הרופא בהתנהלותו הרשלנית כסיבה מכרעת בהשוואה לאשמתה של חברת הביטוח, אשר יצרה את המצב אליו נכנס הרופא; התנהלותו של הרופא מעלה תמיהות ואינה נקייה מספקות, אולם הפתרון שמצא בית משפט קמא בהטלת אשם תורם היא הראויה במקרה זה. חזרה למעלה

21   [בנקאות] עא (ת"א) 6800-11-15 יוסף קורקוס נ' בנק מזרחי-טפחות (מחוזי; ישעיהו שנלר, קובי ורדי, עינת רביד; 15/03/18) - 12 ע' עו"ד: רובין, זפט, הוכמן, נרקיס בית המשפט קיבל את ערעור המערער בנושא הקשור בריבית שנפסק לטובת המשיב 1 – הבנק. נפסק, כי הבנק פעל באופן שסותר את חובת הזהירות והאמון המוטלת עליו, עת בחר לא לממש הפיקדון תוך זמן סביר. בנקאות – יחסי בנק-לקוח – חובת הנאמנות של בנק כלפי לקוחותיו . המערער הגיש ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, בגדרו חויבו המערער ומשיבה 2, ביחד ולחוד עם שני נתבעים נוספים, לשלם למשיב 1 – בנק, סכום כספי, בצירוף ריבית בשיעור המירבי הנוהג אצל הבנק בכל עת. במרכז פסק הדין עומדת שאלת הריבית בו חוייב המערער. . בית המשפט קיבל את הערעור בחלקו ופסק כלהלן: על הבנק מוטלות חובות מוגברות כלפי לקוחותיו וביניהן חובת הזהירות. בתי המשפט קבעו כי בגדר חובות אלה מצויה גם החובה למימוש בטוחות במיומנות ותוך זמן סביר. במקרה זה, אי מימוש הפיקדון על ידי הבנק תוך זמן סביר וקצר, בהתחשב בקלות היחסית של מימוש פיקדון מזומן, ללא צורך בהליכים משפטיים, מהווה ביחסי הבנק והמערער התנהלות שסותרת את חובת הזהירות והאמון. יש מקום לקבוע בסוגיית מימוש הפיקדון, כי הבנק השתהה מעבר לסביר במימוש פיקדון זה ויש מקום להביא זאת בחשבון. חזרה למעלה

22   [נזיקין] תא (מרכז) 53580-05-12 פלוני (קטין) נ' שירותי בריאות כללית (מחוזי; בלהה טולקובסקי; 15/03/18) - 60 ע' עו"ד: ד. כספי, ג'ינאו הבר בית המשפט אמד את נזקי הקטין בגין רשלנות רפואית בניהול לידתו. נפסק, בין היתר, כי יש להפחית את ריבית ההיוון המשמשת לחישוב פיצויים המיועדים לספק את צרכיו של הניזוק למשך שנים רבות ל- 2% לשנה. נזיקין – פיצויים – בגין נזקי גוף נזיקין – פיצויים – נזיקים עתידיים לקטין נזיקין – פיצויים בגין נזקי גוף – חישובם . תביעה שעניינה רשלנות רפואית בניהול הלידה. הנתבעת הודתה באחריותה לנזקים שנגרמו לקטין כתוצאה מניהול הלידה, כך שהמחלוקת מתמקדת בשאלת גובה הנזק, אופן פסיקת הפיצויים ושיעור ריבית ההיוון. . בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה ופסק: אף שבתי המשפט אמצו את שיטת הפיצוי החד-פעמי כדרך המלך בפסיקת פיצויים בגין נזקי גוף, בסמכותם לפסוק את הפיצוי בדרך של תשלומים עיתיים במקרים בהם יש פער של ממש בהערכת תוחלת חייו הצפויה של הניזוק או במקרים בהם לא ניתן להעריך באופן סביר את מצבו העתידי והיקף צרכיו של הניזוק. יישום הדברים בענייננו מעלה כי אין הצדקה לסטות מהכלל של פסיקת הפיצויים בדרך של תשלום חד-פעמי. אשר לשיעור ריבית ההיוון, בתנאים השוררים במשק בשנים האחרונות, אין אפשרות להשקיע את כספי הפיצויים באפיקי השקעה סולידיים שיענו על צרכי הנזילות והביטחון הנדרשים כשמדובר בהשקעת כספי פיצויים המיועדים לספק את צרכיו של הניזוק למשך שנים רבות ואשר יבטיחו שיעור תשואה של 3% לשנה. לפיכך, יש מקום לשינוי ריבית ההיוון המשמשת לחישוב הפיצויים לעתיד והעמדתה על שיעור של 2% לשנה. הקיצור בתוחלת חיי הקטין מוערכת בשיעור של כ-10% ביחס לאוכלוסייה הכללית. נוכח מגבלותיו הקשות, יש לפסוק את הפיצויים בגין הפסד כושר השתכרות על בסיס הפסד השתכרות מלא של השכר הממוצע במשק, למשך תוחלת חיי העבודה. ביהמ"ש אמד את נזקי הקטין והעמיד את שיעור הפיצויים בגין ראשי הנזק השונים, על סך של 15,065, 692 ₪, בניכוי גמלאות המל"ל ובתוספת שכ"ט עו"ד והוצאות משפט. חזרה למעלה

23   [מקרקעין] תא (מרכז) 25117-06-15 אילות השקעות בנכסים (רחובות מערב) 1992 בע"מ נ' נציגות הבית המשותף שבחלקות 547 ו- 548 בגוש 6428 ו ואחרים (מחוזי; דפנה בלטמן קדראי; 13/03/18) - 17 ע' עו"ד: בית המשפט דחה תביעה שעניינה בשינוי תקנון של בית משותף באופן שיאפשר לתובעת לעשות שימוש ולגשת לפיר אשר הוצמד לאגף המגורים, לצורך התקנת והפעלת מנדף. בתוך כך, נפסק, כי התובעת לא הוכיחה עילה לשינוי התקנון. מקרקעין – בתים משותפים – תקנון מקרקעין – בתים משותפים – רכוש משותף . בית המשפט נדרש לתביעות הדדיות בין שכנים – בעלי יחידות בבית משותף מורכב, שבו אגף מסחרי ואגף מגורים. התובעת, בעלת הזכויות באגף המסחרי, עותרת לתיקון צו רישום הבית המשותף, באופן שיאפשר לה לעשות שימוש ולגשת לפיר אשר הוצמד לאגף המגורים, לצורך התקנת והפעלת מנדף, ואילו הנתבעים והתובעים שכנגד עותרים למתן צו מניעה קבוע כלפי הנתבעת שכנגד, המונע ממנה לגשת לפיר או לעשות כל שימוש בארובה המותקנת בו. . בית המשפט דחה את התביעה ופסק כלהלן: הסכמה לתיקון התקנון צריכה להיות ברורה ומפורשת כדי שתיחשב תקפה מבחינה משפטית, ולא ניתן להסיק על קיומה בדרך של הימנעות מהתגוננות מפני תביעה. התובעת לא הוכיחה כי נתבעים שלא התגוננו קיבלו המצאה כדין ואף לא כי כללה את כל בעלי היחידות בכתבי טענותיה. התובעת אף לא הוכיחה כי לדיירים המסכימים הוצמדו שני שלישים מהרכוש המשותף. יש לדחות את טענת התובעת, כי חובה על הדיירים להסכים לשינוי התקנון נוכח התחייבויותיהם בהסכמי הרכישה ומכח ייפויי כח עליהם חתמו. אין די בהוראה כללית בהסכם המכר המעניקה לקבלן זכות כללית לערוך שינויים במבנים, כדי לחייב את הקונים להסכים לשינוי קונקרטי בתקנון המשפיע על זכויותיהם. גריעה מקניינם של הדיירים, כבקשת התובעת, אפשרית רק בהוראה קונקרטית בהסכם ולא בהוראה בדבר מתן סמכות כללית לשינוי ותיקון תקנון. התובעת לא הוכיחה קיומה של עילה לתיקון הקשורות לשימוש בפיר נוכח נחיצות וחיוניות או סבירות השימוש בפיר. בהקשר זה, סעיף 145 לחוק המקרקעין אינו מקנה זכות לתיקון התקנון, אלא סעיף המסמיך את המפקח לפעול לתיקון התקנון כאשר עומדת לדייר זכות להביא לתיקונו מכח מקור זכות חיצוני לסעיף זה. עילת "נחיצות וחיוניות השימוש" אינה מבוססת על מקור משפטי כלשהו, ועל כן, אין בה משום טעם לשינוי התקנון. אין מקום לאפשר תיקון התקנון מכח חובת תום הלב. במקרה זה, הדיירים מגנים על זכות במקרקעין, שעוצמתה היחסית גבוהה. הפגיעה המבוקשת בה היא פגיעה לצמיתות, שכן התיקון המבוקש בתקנון ישפיע על הגדרתה של הזכות לתמיד. חזרה למעלה

24   [דיון אזרחי] עא (ת"א) 17365-02-17 טובה לוריא נ' יואב טלגם (מחוזי; שנלר, ורדי, רביד; 13/03/18) - 16 ע' עו"ד: אברהם זיו כהן, אלי כהן , אלכס פלדשר נדחה, על פי דעת רוב, ערעור המערערים על פסק דינו של בית משפט השלום שדחה את בקשת הרשות להתגונן שהגישו. נפסק, כי ההגנה שהציגו המערערים היא הגנת בדים תרתי משמע. דיון אזרחי – סדר דין מקוצר – בקשת רשות להתגונן . המערערים הגישו כנגד המשיב ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום שדחה את בקשת הרשות להתגונן שהגישו, נתן פסק דין שקיבל את תביעת המשיב כנגדם שהוגשה בסדר דין מקוצר וחייב אותם בתשלום כספי בגין אי תשלום דמי שכירות. . בית המשפט דחה את הערעור על פי דעת רוב ופסק כלהלן: בשלב הדיון בבקשת הרשות להתגונן בית המשפט לא בוחן שיקולי מהימנות, את טיב הראיות וכיצד יצליח הנתבע להוכיח את הגנתו אלא בוחן את משקלן המהותי של טענות הנתבעת, זיקתן לתביעה וביסוסן.יחד עם זאת בקשת רשות להתגונן המבוססת על הגנת בדים והיא חסרת ממשות על פניה ומשוללת יסוד תידחה. על מנת לקבוע, האם מדובר בהגנת בדים, יבחין בית המשפט בין התבן לבר ויקבע האם מדובר ב"סיפורי מעשיות". בית המשפט יעשה שימוש בחקירת המצהיר, תוכן התצהיר והאם קרסה גרסת ההגנה בחקירה וייעזר ב"חוש המומחיות" שלו וביכולתו לזהות "בדלי ראיה" וליתן להם משקל. גרסת המערערים אינה סבירה ואינה מתקבלת על הדעת, ולכן כמידת חוסר סבירותה כך נדרשת היא לתמיכה בראיות חיצוניות. אולם המערערים מתעקשים להציג את הגרסה ללא כל תמיכה ראייתית וללא כל עיגון, ולו מינימלי, בראיות. חזרה למעלה

25   [דיון פלילי] מת (מרכז) 4586-11-17 מדינת ישראל נ' אפרים אנטנך (מחוזי; עמי קובו; 13/03/18) - 19 ע' עו"ד: יסמין שביט, עדי שגב, יעקב מלול, רועי לנג, יזהר קונפורטי, רן אלון בית המשפט קבע, כי המבקשת הוכיחה, במסגרת קשתה למעצר המשיבים עד תום ההליכים, קיומה של תשתית ראייתית לכאורית בעוצמה מספקת, ואולם התגלתה חולשה ראייתית כלשהי, בנוגע לעבירה אחת היא החטיפה. דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – ראיות לכאורה . המבקשת הגישה בקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים בעניינם. בד בבד עם הבקשה הוגש נגד המשיבים כתב אישום אשר מייחס להם עבירות של חטיפה בצוותא פציעה בנסיבות מחמירות; איומים; החזקת סכין; התחזות בכזב כעובד ציבור. הצדדים חלוקים סביב השאלה: האם קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה. . בית המשפט קבע כלהלן: בשלב בחינת הראיות לכאורה, בית המשפט אינו בוחן את מהימנות העדויות. בעת בחינת ראיות לכאורה בשלב המעצר – בית המשפט נדרש להעריך באופן הסתברותי את המשקל הלכאורי של הראיות בתיק החקירה, והאם יש סיכוי סביר להרשעה, וזאת מבלי לקבוע מסמרות ביחס למהימנותן, או למשקלן של הראיות. תיק זה הינו בעיקרו תיק של "גרסה מול גרסה", כאשר קיימת גרסת המתלונן, ולה מספר חיזוקים חיצוניים, ומולה גרסאות המשיבים. הסתירות בגרסת המתלונן, אינן יורדות לשורשו של האירוע באופן אשר משמיט את הקרקע מהאפשרות של מתן אמון בשלב זה של ראיות לכאורה בדבריו של המתלונן. בכל הנוגע לאותם אי דיוקים, סתירות ותמיהות, יתבררו הדברים בפני המותב אשר ישמע את הראיות בתיק. במקרה זה, קיימת תשתית ראייתית מספקת, וקיים סיכוי סביר להרשעה. בכל הנוגע לשאלה אם אירוע האלימות היה חד צדדי שבו המשיבים תקפו את המתלונן, או שמא גם המתלונן וחברו תקפו את המשיבים, נראה כי הראיות תומכות יותר בגרסת המתלונן. עם זאת, קיימת חולשה ראייתית מסוימת בנוגע לעבירת החטיפה. חזרה למעלה

שלום

26   [עונשין] תפ (י-ם) 29549-03-16 מדינת ישראל נ' אדם דוסתארה (שלום; ג'ויה סקפה שפירא; 20/03/18) - 6 ע' עו"ד: שרית דרור, צבי מנדל בית המשפט הרשיע את הנאשם בעבירת איומים. נדחתה טענת ההגנה, לפיה עבירת האיומים דורשת הסתברות להתממשות האיום. עונשין – עבירות – איום . הנאשם הואשם בעבירת איומים. על פי המיוחס לו בכתב האישום, שלח הנאשם הודעות ברשת החברתית "פייסבוק" למתלונן ובהן איומים לפגיעה בגופו של המתלונן על רקע נטיותיו המיניות, כדי להפחידו או להקניטו. . בית המשפט פסק כלהלן: היסוד הנפשי בעבירת האיומים דורש מטרה להפחיד או להקניט בלבד, ואין דרישה ליסוד נפשי של כוונה לממש את האיום. במקרה דנן, המטרה להפחיד ולהקניט נלמדת מתוך תוכנם המפורש של הדברים, שיש בו כדי להטיל אימה ומורא ממשיים וגם מתוך דבריו של הנאשם עצמו בהודעתו במשטרה, לפיהם נטייה מינית הומוסקסואלית "זה לא נורמלי זה כמו חיות" ואמירתו כי בעת כתיבת הדברים היה עצבני. אין לקבל את טענת ההגנה, לפיה עבירת האיומים דורשת הסתברות להתממשות האיום. הערך המוגן בעבירת האיומים אינו החשש מפני התממשות האיום, אלא, שלוות נפשו ותחושת הביטחון של הפרט. אכן מדובר בעבירה שיש בה כדי להגביל את חופש הביטוי, ועל כן יש לעשות בה שימוש זהיר, ואולם בשים לב לערך המוגן באמצעותה, המחוקק בחר להגביל את השימוש בה באמצעות דרישה ליסוד נפשי מיוחד ולא באמצעות יסוד הסתברותי. יסוד זה אינו נכלל ביסודות העבירה, והגם שמדובר בעבירה שעניינה ביטוי מילולי, לא הוצג כל בסיס לדרישה הסתברותית לצד היסוד הנפשי המיוחד. חזרה למעלה

27   [עונשין] תפ (נת') 19228-04-16 מדינת ישראל נ' פלוני (שלום; הדס רוזנברג שיינרט; 15/03/18) - 16 ע' עו"ד: עומרי גיל, שרית קוטלובסקי בית המשפט גזר את דינו של נאשם שהורשע בעבירה של מעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה 14. הוטלו על הנאשם 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל, לצד עונשים נלווים. עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות מין בקטינים . הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בביצוע עבירה של מעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה 14, עבירה לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין. . בית המשפט גזר את דינו של הנאשם, ופסק כלהלן: בחינה של רמת הענישה הנוהגת בעבירה בה הורשע הנאשם, מצביעה, ככלל, על השתת עונשי מאסר לריצוי בפועל, תוך בחינת כל מקרה לפי נסיבותיו, לרבות חומרת המעשה וטיבו, הקשר בין הנאשם לקטין או לקטינה, גיל הקורבן, מידת הפגיעה בקורבן ועוד. לאחר שקילת מכלול הנסיבות הקשורות למעשי העבירה ולמידת אשמו של הנאשם, לרבות הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, מידת הפגיעה בערך המוגן והנזק שנגרם למתלוננת ומדיניות הענישה הרווחת, יש לקבוע כי מתחם העונש ההולם נע בין 10 חודשי מאסר בפועל לבין 30 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט הטיל על הנאשם 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל, שני מאסרים מותנים ופיצוי למתלוננת בסך של 30,000 ש"ח. חזרה למעלה

28   [דיון אזרחי] תא (עכו) 24460-07-15 פתחי יונס נ' ע.כ.י למסגרות וקונסטרוקציה בע"מ (שלום; דנה עופר; 15/03/18) - 4 ע' עו"ד: בית המשפט דחה בקשה לפטור את התובע מהגשת חוות דעת רפואית מטעמו. נקבע כי לא הוכח חסרון כיס של התובע. דיון אזרחי – מומחים רפואיים – פטור מהגשת חוות-דעת . בקשת התובע לפטור אותו מהגשת חוות דעת רפואית מטעמו, ולמנות מומחה מטעם ביהמ"ש. . בית המשפט דחה את הבקשה, ופסק כלהלן: על פי תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, רשאי בית המשפט לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת רפואית, וזאת – מטעמים מיוחדים. לצד תקנה זו קובעת תקנה 130 לתקנות אלו, כי ביהמ"ש רשאי למנות מומחה מטעמו לעניין שבמחלוקת בין הצדדים. בפסיקה נקבע, כי אחד המקרים כמצדיקים מתן פטור מהבאת חוות דעת רפואית עם כתב התביעה, ומינוי מומחה מטעם ביהמ"ש, הוא חסרון כיס של התובע, המונע ממנו מימונה של חוות דעת רפואית מטעמו. על פי הפסיקה, נדרשת דרגת שכנוע גבוהה וקיומן של נסיבות מיוחדות ומשכנעות במיוחד, על מנת שביהמ"ש יקבע קיומם של אותם טעמים מיוחדים הנדרשים למתן פטור מהגשת חוות דעת מטעם התביעה. במקרה הנוכחי, לא הוכח כי חסרון כיס הוא המונע מהתובע צירופה של חוות דעת מטעמו. התובע לא צירף תדפיס מחשבון עובר ושב, אשר ממנו ניתן היה ללמוד על מצבו הכלכלי של התובע ולהתרשם אם מדובר בחסרון כיס כזה, שאין באפשרותו לממן חוות דעת מטעמו. חזרה למעלה

29   [ביטוח] עשא (ת"א) 64555-06-16 בינה - סוכנות לביטוח (2002) בע"מ נ' מדינת ישראל (שלום; רחל ערקובי; 12/03/18) - 24 ע' עו"ד: נדחה ערעור על החלטת הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר להטיל על המערערים עיצום כספי בסך של 945,000 ₪. ביטוח – פיקוח על עסקי ביטוח – ענישה משמעתית . ערעור על החלטת המשיבה להטיל על המערערים עיצום כספי בסך כולל של 945,000 ₪, מתוקף סמכותה הקבועה בסעיף 92א(ב)(1) לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981. . בית המשפט דחה את הערעור, ופסק כלהלן: אין מקום להתערב בהחלטת המשיבה בכל הקשור להטלת העיצום הכספי וסכומו. החלטת המשיבה מפורטת, מנומקת, נתמכת בראיות מוצקות והיא סבירה בנסיבות דנן. אין להקיש מהדין הפלילי לענייננו, ובנסיבות דנן, אין לראות בהפרות המערערים כהפרה אחת הנסמכת על מסכת עובדתית אחת. העיצום הכספי שהוטל על המערערים הינו מידתי נוכח חומרת ההפרות, מורכבותן, מספר המבוטחים שהוטעו ובהתחשב בהפחתות שבצעה המשיבה לטובת המערערים בהתאם לסמכותה ובהתאם לתוספת החמישית לחוק הפיקוח. חזרה למעלה

30   [נזיקין] תא (טב') 64593-01-15 סאהר בסול נ' נג'דיה בסול (שלום; ברכה לכמן; 08/02/18) - 18 ע' עו"ד: סאמר זרייק נקבע כי בהגשת התלונות על התובע ללשכת עורכי הדין בוצע פרסום לשון הרע. בית המשפט הורה לנתבעים לשלם לתובע סך של 25,000 ₪. נזיקין – עוולות – לשון הרע נזיקין – הגנות – תום-לב נזיקין – פיצויים – בגין לשון הרע . תביעה על פי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה- 1965. . בית המשפט קבע כלהלן: הוכח כי בוצע פרסום של לשון הרע על התובע על ידי שני הנתבעים, בהגשת התלונות ללשכת עורכי הדין. לא הוכחה כל הגנה בדין לנתבעים, עומדת לתובע זכות לפיצוי. נגרמה לתובע כעורך דין עוגמת נפש מרובה, בהגשת תלונות על ידי הנתבעים, ללשכת עורכי הדין, שלא הוכח כי יש בהן אמת. בנסיבות העניין, הגם שההליך נסגר בלשכת עורכי הדין ללא הגשת קובלנה והתלונות נגנזו מחוסר ראיות, ישימה הוראת סעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע באשר לגובה הפיצוי ללא הוכחת נזק. מנגד, לקולא, יש לזכור כי מדובר בתלונות שנשלחו ללשכת עורכי הדין ומשכך מעצם טיבן, תפוצתן קטנה מאוד ולא הוכח כי הגיעו לידי אנשים רבים. לכן, יש להעמיד את הפיצוי הכולל לתובע על סך של 25,000 ₪. חזרה למעלה

משפחה

31   [מקרקעין] [נאמנות] [חוזים] תמש (נצ') 35074-12-12 מ.ס' נ' עזבון המנוחה ר.ח' (משפחה; רונית גורביץ; 20/03/18) - 32 ע' עו"ד: עלאא' דחלה, ציונה מועלם אליה תביעה שעניינה במחלוקת בין האחים בדבר מיהות הבעלים של המקרקעין, וזאת על רקע טענת החזקת אותם מקרקעין בנאמנות בידי האם המנוחה שהינה בעליה הרשום לחלופין מכוח הסכם מתנה וייפוי כוח בלתי חוזר שבוטלו בהטעיה. מקרקעין – זכויות במקרקעין – הוכחתן נאמנות – יחסי נאמנות – היעדרם חוזים – חתימה – זיוף . מחלוקת בין אחים, בדבר מיהות הבעלים של מקרקעין שנרכשו ב-1984 ונרשמו ע"ש האם המנוחה, וזאת על רקע טענת התובע כי המקרקעין הוחזקו עבורו בנאמנות בידי האם המנוחה (מאחר והיה שרוי בחובות כבדים, לרבות לרשויות המס) לחלופין טוען התובע לבעלות במקרקעין מכוח הסכם מתנה וייפוי כוח בלתי חוזר שנחתם בינו לבין האם בסוף 2011 ושבוטלו ב-2012, בהטעיה. יצוין כי התביעה הוגשה במקור כנגד האם המנוחה והאח. האם המנוחה טענה כי לא נתנה לתובע את המקרקעין, לא חתמה על הסכם מתנה ו/או על כל מסמך אחר המורה על העברת המקרקעין לתובע וכי רצונה לחלק את הזכויות במקרקעין בין שני האחים. במהלך ההליך, הלכה האם לעולמה. יצוין כי עובר להסכם הביטול חתמה האם המנוחה על ייפוי כח בלתי חוזר לטובת הנתבע באשר להעברת הזכויות אליו לגבי אותם מקרקעין. ייפוי כח זה גולה לביהמ"ש רק לאחר פטירת המנוחה. . ביהמ"ש לענייני משפחה דחה את התביעה ופסק כי המקרקעין שייכים לעזבון האם המנוחה מהטעמים הבאים: ראשית נדחו הטענות המקדמיות של הנתבע בדבר התיישנות ושיהוי. טענת ההתיישנות נדחתה מכיוון שזו הועלתה לראשונה בכתב ההגנה המתוקן מ-2016, כאשר לא מן הנמנע היה להעלות טענה זו בכתב ההגנה הראשוני. עפ"י הוראת סעיף 3 לחוק ההתיישנות, יש לדחות טענת התיישנות, אשר לא הועלתה בהזדמנות הראשונה בהליך. יחד עם זאת, צויין כי אף אם טענת ההתיישנות הייתה מועלת במועד הנדרש, דינה היה להידחות, מן הטעם שעילת התביעה במקרה דנן נולדה במועד בו פנה התובע לאם המנוחה בבקשה להעביר את המקרקעין על שמו, קרי בשנת 2011, ואין נפקא מינה למועד רכישת המקרקעין. התביעה הוגשה בשנת 2012, כך שלא חלה התיישנות בעניינינו. כן נדחתה טענת השיהוי. לגופו של עניין, התובע לא הוכיח כי הוא זה שרכש את המקרקעין. יחד עם זאת, אף הנתבע לא תמך את גרסתו, לפיה המקרקעין נרכשו על ידי האם המנוחה, בראיות. שאלת הנאמנות: כידוע, חוזה נאמנות, ככל חוזה אחר, יכול שייעשה בעל פה, בכתב או בצורה אחרת. היעדר רישום הנאמנות, אינו שולל את דבר קיום הנאמנות. אלא שבהיעדר רישום על הנהנה להוכיח את דבר קיום הנאמנות על ידי עדויות וראיות. במקרה דנא התובע לא תמך טענתו באשר לגרסתו לפיה המקרקעין נרשמו על שם אמו המנוחה בנאמנות בעדויות ו/או ראיות. נהפוך הוא, על פי גרסתה של האם המנוחה, המקרקעין נרכשו על ידה ומעולם לא חתמה על מסמך כזה או אחר המעביר את זכויותיה במקרקעין לתובע. בנסיבות אלו וגם לאור העובדה כי חתם על הסכם לביטול הסכם המתנה ולא עמד על זכותו כנהנה ביהמ"ש דוחה את טענתו. בכל הנוגע לטענת התובע לבעלות במקרקעין מכח עסקת המתנה הרי שלטענת הנתבע והאם המנוחה, האם המנוחה מעולם לא חתמה על הסכם מתנה לטובת התובע, ומדובר על מסמכים מזויפים, אשר זויפו על ידי התובע. לטענת התובע, האם המנוחה חתמה על הסכם המתנה, בביתה, בפני עוה"ד ל'. בע"א 5293/90 נקבעו שלוש דרכים עיקריות אשר באמצעותן ניתן להוכיח זיוף חתימה: א. באמצעות ראיות ישירות, קרי, עדותו של החותם או מי שהיה עד לחתימה; ב. באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת, לחתימות השוואה, הידועות כמקוריות; ג. על ידי עדותו של מי שמכיר היטב את כתב היד או חתימת ידו של בעל הדין, והיכול להעיד כי חתימה זו תואמת לחתימה השנויה במחלוקת. בעניינינו, טוען הנתבע לזיוף, בהתבסס על שתי דרכים: באמצעות ראיות ישירות (עדותה של האם המנוחה) והשוואת חתימתה השנויה במחלוקת לחתימה המקורית. לאחר עיון בחוו"ד המומחים ושמיעת עדותם ביהמ"ש פוסק כי עדותה של עורכת דו"ח המז"פ לא נסתרה ע"י התובע וע"י המומחים מטעמו. אמנם, תיק המשטרה שנפתח בעקבות תלונת המנוחה כנגד התובע נסגר מחמת חוסר ראיות, אך אין בכך כדי לגרוע מתוצאת דו"ח המז"פ, לפיה טביעת האצבע על גבי הסכם המתנה ללא תמורה אינה של האם המנוחה. כל שסגירת התיק מלמדת הוא, כי לא ניתן להוכיח כי התובע הוא זה שזייף את חתימת המנוחה על המסמכים. ביטול עסקת המתנה: אמנם, כפי שעולה מחוו"ד המז"פ הסכם המתנה לא נחתם על ידי האם המנוחה. עם זאת, ביהמ"ש נדרש לדון בנסיבות ביטול הסכם המתנה כדי לעמוד על אומד דעת התובע והמנוחה עת חתמו על הסכם הביטול ומה היו מניעיהם, וזאת לצורך הכרעה בדבר תוקפו או טיבו של יפויי הכוח הבלתי חוזר שנחתם לטובת הנתבע. בהקשר זה נקבע כי המסמך לביטול עסקת המתנה נעשה על דעתם ומרצונם החופשי של התובע והאם המנוחה, ובהסכמתו של התובע, כאשר הם מודעים לכל ההשלכות של פעולתם. לפעולה זו יש תוקף משפטי מחייב. ברם, באשר לנסיבות בהן נחתם הסכם ביטול המתנה, ביהמ"ש מעדיף את גרסתו של התובע, כי המהלך בוצע מתוך הבנה כי מדובר בהסדר ביניים עד להסדרת המחלוקת בינו לנתבע. בהמשך לכך נקבע כי ליפויי הכוח שניתן ע"י האם המנוחה להעברת הזכויות שלה במקרקעין נשוא התובענה לטובת הנתבע אין כל תוקף מחייב. תכליתו הייתה לשמש בטוחה להגנת זכויותיו של הנתבע, הא ותו לא.המסמך מכוחו נרשמה הערת אזהרה על המקרקעין באשר לצורך בקבלת הסכמת הנתבע בפעולה במקרקעין מבוטל וההערה תימחק. המקרקעין שייכים לעיזבון המנוחה. חזרה למעלה

32   [אגודות שיתופיות] [חוזים] [מקרקעין] תמש (י-ם) 2991-01-14 י' ח' נ' א' נ' ח' (משפחה; אורית בן דור ליבל; 15/03/18) - 29 ע' עו"ד: אופיר רחבי, עוז אלדד התובע לא מונה באופן פורמאלי כבן ממשיך ביחסים מול המוסדות המיישבים, ולא נערך כל הסכם בכתב בינו לבין המנוח והנתבעת. ואולם, הוכחה קיומה של הסכמה "פנים משפחתית", בין המנוח והנתבעת מצד אחד, לבין התובע, לפיה הוסכם על העברת הזכויות במשק לידי התובע לאחר אריכות ימיהם של המנוח והנתבעת כבן ממשיך ובתמורה התחייב התובע להישאר לגור במשק, לטפל ולעבוד בו וכן לסייע למנוח ולנתבעת. משהתובע מילא אחר מרבית התחייבותו, נפסק כי במישור היחסים החוזיים שבין הצדדים להסכם המשפחתי, יש לראות כעיקרון את ההסכם כתקף. אגודות שיתופיות – מושב – העברת זכות חכירה במשק חוזים – חוזה בעל-פה – תוקפו מקרקעין – זכויות במקרקעין – בר-רשות אגודות שיתופיות – מושב – בן ממשיך חוזים – מתנה – חזרה ממתנה . תביעה לפסק דין הצהרתי לזכויות התובע במשק, במסגרתה התבררה שאלת קיומה של הסכמה "פנים משפחתית", טיבה של ההסכמה ותוקפה המשפטי. רקע: התובע הוא אחד מילדי המנוח מנישואיו הראשונים. הנתבעת 1 (להלן: הנתבעת) היא רעייתו השניה של המנוח. התובע לא מונה באופן פורמאלי כבן ממשיך ביחסים מול המוסדות המיישבים, ולא נערך כל הסכם בכתב בינו לבין המנוח והנתבעת. בצוואתו של המנוח, הורה המנוח כי התובע יורש את המשק וכי לנתבעת זכות מגורים במשק עד אחרית ימיה. התובע מסכים כי במסגרת היחסים מול הגורמים המיישבים זכאית התובעת להירשם כבעלת הזכויות במשק לאחר פטירת המנוח ואולם לדבריו זכויותיו במשק קמות מכוח הסכמות ברורות ומפורשות, פנים משפחתיות, שהמנוח והנתבעת היו שותפים להן כי הוא יהיה הבעלים של הזכויות במשק כבן ממשיך, לאחר אריכות ימיהם, שעל יסודן הוא נותר לגור במשק, לעבוד אותו, לפתח אותו ולטפל במנוח ובתובעת. לטענת התובע הנתבעת מנועה מכוח עקרונות דיני המניעות, ההשתק ועקרון תום הלב לחזור בה מההסכם המשפחתי. . ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את התביעה מהטעמים הבאים: הזכות במשק היא זכות של בר רשות. הפסיקה הגדירה את זכות בר הרשות כזכות אישית שאינה קניינית, ואשר אופייה וגדריה נקבעים בהתאם להסכמת הצדדים בהסכם הרישיון. עם זאת, על אף היותה זכות אישית, זכות זו עבירה בכפוף לתנאי ההסכם שבין מעניק הזכות למקבל, אלא אם נשללה העבירות מראש בהסכם זה; הסכם הרישיון הרלוונטי לענייננו הוא ההסכם המשולש. בהתאם להוראות סעיף 20 להסכם המשולש הזכויות העומדות להורים במקרקעין הן זכויות של בר רשות שאינן בנות הורשה. בהתאם להוראות ההסכם המשולש עם פטירת המנוח יועברו זכויותיו לנתבעת. כאמור, אין חולק כי התובע לא מונה באופן פורמאלי בן ממשיך במשק, וכי גם אם התגבשה הסכמה פנים משפחתית להעברת הזכויות, כטענת התובע, הרי שהיא מעולם לא הובאה לידיעת המוסדות המיישבים. העולה מהאמור הוא שכלפי המוסדות המיישבים הזכויות במשק שהיו רשומות על שם המנוח צריכות לעבור בשלמותן לידי בת זוגו שנותרה בחיים עם פטירתו, היא הנתבעת, ועל כך למעשה אין מחלוקת בין הצדדים. השאלה העומדת להכרעה היא, כנזכר, האם התגבשה הסכמה במישור היחסים הפנים משפחתיים בנוגע לזכויות במשק, ואם כן – מה טיבה ומה תוקפה המשפטי. בהקשר זה ביהמ"ש שוכנע כי בין התובע מצד אחד לבין המנוח והנתבעת מצד שני אכן נכרת הסכם במסגרתו הוסכם על העברת הזכויות במשק לידי התובע לאחר אריכות ימיהם של המנוח והנתבעת כבן ממשיך ובתמורה התחייב התובע להישאר לגור במשק, לטפל ולעבוד בו וכן לסייע למנוח ולנתבעת. ביהמ"ש שוכנע כי הנתבעת לא רק שידעה על התחייבות זו אלא אף הייתה שותפה לה ואולם, הסכמה זו לא קיבלה ביטוי באמצעות מינוי התובע כבן ממשיך כדת וכדין מול המוסדות המיישבים נוכח סירובה המוחלט של הנתבעת לחתום על מסמך בנוגע לזכויותיה עוד בחייה. ארבעה אדנים מרכזיים עמדו ביסוד מסקנה זו: א. ההיתר שניתן לתובע על ידי המנוח והנתבעת לקבוע את מקום מושבו במשק ולבנות בו את ביתו ללא תנאי או הגבלה כלשהי, כאשר בניית הבית נעשתה באישור הגורמים המיישבים בהסכם שנחתם עם המנוח לבניית בית עבור בן ממשיך; ב. הוראות המנוח בייפוי הכוח לטובת התובע ובשותפות התובע בחשבון הבנק של המנוח וכן בהוראות הצוואה (אמנם המשק הוא נכס חוץ עזבוני ואולם ניתן "לבקש" במסגרת הצוואה מיהו הבן הממשיך, ככל וההסכם המשולש אינו מגביל זאת במפורש) וכן; ג. התנהגות הצדדים במהלך השנים המלמדת אף היא על קיומה של הסכמה ועל כך שהתובע הסתמך עליה; ד. עדות התובע שנמצאה אמינה ומשכנעת והעדפתה על פני עדות הנתבעת אשר הייתה רצופה התחמקויות, סתירות ולוקה בחוסר היגיון. בנוסף, עולה מן הראיות והעדויות כי גם בקרב בני המשפחה ואנשי המושב ברור היה שהתובע מתעתד לקבל את הזכויות במשק כבן ממשיך על פי החלטת המנוח והנתבעת, בני הרשות בו וזאת לאחר אריכות ימיהם. למעלה מהדרוש נדחתה טענה אפשרית לפיה התחייבות למנות את התובע כבן ממשיך לאחר פטירה אינה אפשרית כיוון שהיא סותרת את הוראת סעיף 8 לחוק הירושה. מעת שהובהר כי בנדון הזכויות אינן מהוות חלק מעיזבון המתיישב הרי שאין כל מקום לטענה לתחולת סע' 8 לחוק הירושה המגביל מתן מתנה לאחר המוות בענייננו. טענת הנתבעת כי ההתחייבות כלפי הנתבע אינה תקפה משלא נעשתה העברה בדרך הקבועה בהסכם המשולש – נדחתה. ההסכם המשולש אינו כולל הוראה מפורשת הקובעת שהעברת זכות שלא ניתנה לה הסמכת המוסדות המיישבים מראש תהיה חסרת תוקף, ועל כן אין לשלול את תוקפו של ההסכם להמחאת הזכות לתובע על אף היעדר הסכמת המוסדות המיישבים. גם אם תאמר כי המנוח והנתבעת לא מינו באופן פורמאלי את התובע כבן ממשיך ואף לא הודיעו על אודות הסכמתם למי מהגורמים המיישבים וכי מטעם זה אין לכך נפקות ביחסים כלפיהם, הרי שאין ההתחייבות בטלה ויש לה נפקות במערכת היחסים החוזיים הפנים משפחתית. במסגרת מערכת היחסים הפנים – משפחתית, אין זיקה הכרחית בין אי-קיום תנאי הסכם המשבצת להעברת הזכויות, לבין קיומה של זכות חוזית בין ההורים לבין "הבן הממשיך" – בהתאם לתוכן הסכמתם. היינו, במישור היחסים החוזיים שבין הצדדים להסכם (מעבירי הזכות – המנוח והנתבעת מצד אחד, והנעבר – התובע מצד שני) יש לראות כעיקרון את ההסכם כתקף. מסקנה זו מתחייבת גם מגדרי תורת המניעות וההשתק ועקרון תום הלב ועקרון הצדק וההגינות –הגנה על אינטרס ההסתמכות של מקבל ההתחייבות, אשר מילא אחר החלק הארי של התחייבותו. גם אם נבחן את טענות הנתבעת באספקלריה של הוראת סעיף 5 לחוק המתנה הרי שלא ניתן לקבוע כי עלה בידיה להרים את הנטל ולהוכיח קימה של עילה המאפשרת לה לחזור מההתחייבות שנתנה לתובע. ביהמ"ש מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לעשות את כל המועיל והדרוש לשם קיום ההתחייבות. חזרה למעלה

כתבי טענות

33   עפת (חי') 33032-01-18 עומר מורה - ב"כ עו"ד פדל מרה  נ' מדינת ישראל (כתבי טענות; ; 15/01/18) - 11 ע' עו"ד: פדל מרה ביום 23.11.2016 הואשם המערער בביצוע עבירה של נהיגה ברכב, בדרך שאינה עירונית עם שטח הפרדה בנוי בה מותרת מהירות מרבית של 90 קמ"ש, במהירות של 137 קמ"ש, וזאת בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 חזרה למעלה

34   תא (נצ') 303-05-15 עמותת אלאחווה למען הקשיש - ב"כ עו"ד ח'אלד ח'ליליה נ' עיריית נצרת (כתבי טענות; ; 01/01/18) - 16 ע' עו"ד: ח'אלד ח'ליליה תביעת התובעת –עמותה רשומה, אשר ע"פ הנטען בתביעה, נותנת שירות לזקנים בנצרת, למתן צווי מניעה על פיהם יאסר על הנתבעת –עירית נצרת לבצע כל שינוי במבנה מרכז יום לקשיש המצוי בשכונה המזרחית בנצרת, גוש 16513 חלקה 96 וייאסר עליה להיכנס למבנה ללא תיאום מראש קישורים נוספים: לכתב תביעה בכתבי טענות (17-05-2015) תא 303-05-15 עמותת אלאחווה למען הקשיש - ב"כ עו"ד ח'אלד ח'ליליה נ' עיריית נצרת שופטים: רננה גלפז-מוקדי עו''ד: ח'אלד ח'ליליה לתצהיר עדות ראשית בכתבי טענות (01-01-2018) תא 303-05-15 עמותת אלאחווה למען הקשיש - ב"כ עו"ד ח'אלד ח'ליליה, נ' עיריית נצרת שופטים: דניאל קירס עו''ד: ח'אלד ח'ליליה לפסק-דין בשלום (13-03-2018) תא 303-05-15 עמותת אלאחווה למען הקשיש נ' עיריית נצרת שופטים: רבקה איזנברג חזרה למעלה

35   תאק (ת"א) 552-07-17 מטריקס אי. טי בע"מ - ב"כ עו"ד גילי שחמון נ' סופרקום בע"מ ח (כתבי טענות; ורדה שוורץ; 01/01/18) - 9 ע' עו"ד: גילי שחמון התובעת הגישה כנגד הנתבעת בקשה לביצוע תובענה על סכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל לגביית סך של 39,278 ₪ בגין שירותי כוח אדם שניתנו לנתבעת ולא שולמו קישורים נוספים: לפסק-דין בשלום (11-03-2018) תאמ 552-07-17 מטריקס אי.טי. מערכות בע"מ נ' סופרקום בע"מ שופטים: ורדה שוורץ חזרה למעלה